טעות מופז
צילום: צבי טלית ©
1. בסוף השבוע פרסמו אורי בלאו וגידי וייץ בהארץ תחקיר על שאול מופז. בתחילת הכתבה הם ציינו כי “קשה למצוא את מטה הבחירות של שאול מופז. מספר הטלפון לא נמצא במאגרי בזק ובבלוג של המועמד, שהוקם בהשקעה של עשרות אלפי שקלים, אין זכר לכתובת”.
רק שלשאול מופז אין בלוג, יש לו אתר. המופזבלוג, “הבלוג של מופז”, הוא האתר שאנחנו הקמנו כדי להוכיח שמופז בזבז לשווא 30 אלף שקל מכספי הציבור עבור אתר שאפילו הוא לא היה מצליח למצוא.
(הלשין: ניתאי פרץ)
2. מי שכן מצא את הכתובת של מטה הבחירות של מופז הוא שלום ירושלמי, שכתב במוספשבת של מעריב: “המטה של מופז ברחוב כורזים בגבעתיים חי בתנאים של תסכול. הם רואים את התמיכה בשר הביטחון בכל פינה בקדימה, אבל קוראים את הסקרים שעד היום לא העניקו לו יתרון אפילו פעם אחת”.
רק שמופז הוא לא שר הבטחון. נכון שהוא מרבה לקשקש על ענייני בטחון, כך שקשה להאשים את מי שמתבלבל לרגע, אבל חשוב לזכור שהוא שר התחבורה, ולקרוא את הטיפים לכתב המדיני בבואו לראיין את מופז.
3. בעקבות פרשת המופזבלוג, מישהו במטה שלו גרם למישהו בחברת האינטרנט שלו להזיז את התחת, ועכשיו האתר הרשמי של מופז מופיע במקום השביעי בגוגל ל[“שאול מופז”], שני מקומות אחרי הפוסט שלי שמספר על הפרשה. המופזבלוג עצמו הידרדר מהמקום החמישי למקום ה-104, ואנחנו עדיין בודקים את העניין.
האינטרס לשמור שבויים בחיים
ממש מעצבן הזמזום שנשמע ברקע מכל מי שמצא מקלדת בסביבתו, והחליט לכתוב לאחד העיתונים המובילים/ אתרי האינטרנט השוליים/ לוחות הקיר הנידחים, מאמר דעה מלומד על כך שהעסקה הזו מוסיפה לחיזבאללה מוטיבציה לחטוף עוד חיילים.
סליחה, מבזק חדשות – חיזבאללה לא יושב על הגדר בצפון כי הוא ממש נהנה מנוף הג’קוזים הנשקף ממולו. הוא גם לא באמת מחכה כל שנה לאוקטובר עת יוכל לחזות בסלבס מהטלוויזיה שלנו מתאספים בראש פינה לפסטיבל השנתי שלהם, ולרוץ לבקש מהם חתימות. לא. הוא שם כדי להלחם בנו, כדי להרוג לנו אזרחים וחיילים, ו/או לחטוף אותם.
[…]
ומשהו נוסף בענין הזה – העסקה הזו גם לא מעודדת את חיזבאללה להרוג שבויים, אם חלילה יהיו עוד כאלה ברשותה. וגם לא את החמאס שמחזיק אחד כזה. שני הגופים הללו יודעים מספיק טוב שעל גופות או “שבויים שמצבם לא ידוע” הם יצליחו לשחרר הרבה פחות מאנשיהם, מאשר עבור שבויים חיים.
אם היינו מוציאים את סמיר קונטאר להורג ולא דנים אותו למאסרי עולם, אז לא היינו יכולים להחזיר אותו בעסקת שבויים.
נכון, אבל אז היינו נדרשים לשחרר רוצח חי אחר, ובמקום לפגוע בסמדר הרן, היינו פוגעים במישהו אחר שהיה קורבן לאותו רוצח אחר.
האם סלקום חוסמת שיחות לשטחים? בסלקום מכחישים
כרמל ויסמן מספרת:
יעל […] התקשרה מספר פעמים מהסלקום שלה לחברנו דליה ורמזי, לצרכי תאום. לאחר כחצי שעה, טלפונה של יעל סרב לפתע להוציא שיחות. […] מאוחר יותר היא התקשרה לסלקום על מנת שיבדקו מה קרה לטלפון, ולתדהמתה הסבירו לה שהטלפון שלה נחסם אוטומאטית מפני שבצעה חיוג לשטחי הרשות הפלסטיני. הוריד השמאלני ברקה של יעל החל לפעום והיא התעקשה להבין מדוע חברת הסלולר דוחפת את האף לעניניה בשטחים. נציגי השירות בדקו והתנצלו שמדובר בסוג של הגנה על הלקוח, שכן ההנחה היא שאם מתבצע חיוג לשטחים, הטלפון כנראה נגנב. יעל ביקשה שיציינו לעצמם במחשב שהטלפון שלה לא נגנב ושיש לה חברה בשטחים והיא מתכוונת להיות איתה בקשר טלפוני. נציגי השירות בדקו וחזרו עם התנצלות נוספת, שזה בלתי אפשרי, מדובר בתכנות אוטומאטי של המערכת.
[…]
השתמשתי במספר הסלקום הישן שלי שנמצא בבעלותו של אבא שלי וצלצלתי לשירות הלקוחות בעצמי. סיפרתי להם מה קרה לחברה שלי, הסברתי להם שגם אני רוצה להיות בקשר טלפוני עם הבחורה בשטחים ואני רוצה לדעת מה הסיפור של החסימה הזו ואיך זה עובד. נציגי השירות לא ידעו במה מדובר והעבירו אותי לסלקום חו”ל, כי שטחים זה הרי חו”ל. משם הועברתי למוקד הטכני ושם סוף סוף הייתה אחת, מיטל, שידעה בדיוק על מה אני מדברת.
היא אישרה שמדובר במנגנון אוטומאטי ושזה קורה רק לאחר כמה שיחות, היא לא בטוחה לגבי המספר אבל לדבריה “זה לא אחת-שתיים, בוודאות”. כמו כן היא היתה מאד נחמדה והציעה שאנסה להתקשר לחברתי בשטחים ואם הטלפון יתנתק לי, שאתקשר אליה והיא תחבר אותי מיד חזרה.
ויסמן ביקשה את תגובת סלקום כבר לפני חודש, אבל זו לא התקבלה.
עדכון 4,5/11/2007
יפעת רובינשטיין ממשרד רני רהב, המייצגים את סלקום, דוברת סלקום, גלית טוכטרמן, מכחישה את הסיפור. לדבריה, סלקום לא חוסמת שיחות לרשות הפלסטינית, ואף מפרסמת תעריפים לשיחות אל לרש”פ ומאפשרת נדידה לרשת ה-GSM הפלסטינית.
הליכוד כפי שהסברתי לבתי
יפה עשה דני דנון, המתמודד על ראשות הליכוד בפריימריז שמתקיימים היום, שהנגיש את המודעות שלו גם לבוחרים שלא יודעים לקרוא, או לחשוב.
Likud for Dummies
באותו עניין: שאף אחד לא יעיז לגנוב מצביעים לפייגלין
הייתי כלבת העיתונות של קולונל סנטורום
מט טאיבי, כתב של רולינג סטון, הוסר ברגע האחרון מרשימת המוזמנים למסיבת הנצחון של הסנאטור הרפובליקני ריק סנטורום, שבסופו של דבר נחל הפסד מוחץ. אם הסיבה להחרמה היתה החשש של אנשיו של סנטורום מצורת הסיקור לה יזכה המועמד שלהם, יצא שהם צדקו. טאיבי צלב בכשרון רב את סנטורום ואת הפוליטיקה הקיצונית והפלגנית שהוא ייצג (הדמוקרטים שעשו פיליבסטר כונו בפיו “נאצים”, את הפדופיליה בכנסיה בבוסטון הוא תלה בליברליזם של מסצ’וסטס, דברים כאלה).
אה, והוא נכנס למסיבה. אחרי שקריסטן ונדרפול, “כלבת העיתונות” של סנטורום כלשונו של טאיבי, הודיעה לו שהוא לא יוכל להיכנס בתירוץ עלוב של “הרשימה מלאה ואי אפשר להכניס אפילו אדם נוסף אחד כי זה בניגוד להוראות הבטיחות”, הוא התקשר למטה של סנטורום, הציג את עצמו כאנדי וויטייר, תומך של הסנאטור, וביקש לסייע ביום הבחירות. הם הכניסו אותו, כי מה הפרה של הוראות הבטיחות לעומת עוד אדם במאבק נגד הפדופילים הנאצים הדמוקרטים האלה.
המחיר, מספר טאיבי, היה שהוא ישב במטה של סנטורום ביום הבחירות והתקשר למצביעים פוטנציאליים, לנסות לשכנע אותם ללכת להצביע. אם אפשר להשליך מהשיחה שהוא תיאר לאלה שלא, כנראה שגם לו היה חלק, גם אם מזערי, בהפסד המוחץ של סנטורום. “גבירתי”, נזף טאיבי/וויטייר במצביעה פוטנציאלית שאמרה שכל המועמדים נראים לה אותו דבר, “את מודעת לכך שאחרי 12 שבועות, עובר אנושי יודע לפתור בעיות בסיסיות במתמטיקה?”
“או, שככה יהיה לי טוב. מי אומר?”
“שבדיה”.
“שבדיה?”
“כן. השבדים — הם עשו מחקר. אבל התקשורת הליברלית, את יודעת, הם לא ידווחו על זה”.
אם לא היה ברור עד עכשיו — קריאת חובה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
