מקום לדורבנות

המשך הדיון בספאם של מיברג

כתבתי פה לפני מספר ימים על ספאם ששלח רון מיברג לקוראים פוטנציאליים של האתר החדש שהוא מקים, ותלונה של אחד הנמענים.

במסגרת הדיון בטוקבקים הגיבה רוני שני, שותפתו של מיברג למגזין:

כשותפה של מיברג במגזין המקוון יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר, למען הדיוק והאמת:
1. המייל לא נשלח לשלל בלוגרים, הוא אינו מתיימר להיות ויראלי ולא מדובר ברשימה קנויה. הוא נשלח לכתובות שנאספו מאנשים שונים, שהניחו שהם או מכריהם עשויים להתעניין ברכישת מנוי למגזין. חלקם אמנם בלוגרים, אבל זה לא היה תנאי מוקדם.
2. עידו, כמי שראיין את מיברג, אתה בוודאי יודע שהיו סיבות רבות ומגוונות שגרמו לו להגר למיין. האפשרות להתחמק מחוק הספאם הישראלי לא היתה אחת מהן.
3. ולסיום, מסר ממיברג: “הפרשנות הכספית של הנמען האלמוני לא רק שאינה משקפת את המציאות, אלא לוקחת חירויות רבות ביצירת מצג שגוי לגבי. אכן נאלצתי להתפטר ממעריב, אבל בינתיים אני מתקיים בכבוד וטרם נאל[צ]תי לחלוק את בקתתי עם כבשים”.

התייחסותי:

1. קיבלתי עותק של האימייל של מיברג משישה אנשים: אחד מהם איש יחסי ציבור, שניים מהם עיתונאים פעילים ושישה מהם בלוגרים (ואפשר להוסיף עליהם את גל מור, שקיבל את האימייל ודיווח עליו בבלוגו). אני חושב שזה עונה על ההגדרה של “שלל בלוגרים”, בלי לסתור את העובדה שהוא נשלח גם לאנשים אחרים, לא כולם בהכרח בלוגרים. האימייל בהחלט מבקש להיות ויראלי בכך שהוא מבקש להעבירו הלאה למי שעשוי להתעניין בו.

2. אני לא מסכים עם הפרשנות של הנמען המתלונן, לפיה “המייל נותן כתובת פיזית במקום שבו בלתי אפשרי לתבוע אותו” – אם כבר, מדובר בעמידה בתנאי החוק, שקובע שאימייל פרסומי צריך להכיל את כתובתו של השולח (“שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו”). הכללת כתובת המגורים של מיברג באימייל נראית ככזו שנעשתה כדי לעמוד בתנאי החוק, אבל החוק הזה גם אוסר שליחת “דבר פרסומת באמצעות […] הודעה אלקטרונית”. טקטית, אני חושב שמוטב היה לשלוח את האימייל הזה לחברים ומכותבים של מיברג, ולבקש מהם להעביר אותו הלאה לחבריהם, ולא לשלוח אותו לאנשים שמעולם לא התכתבו עם מיברג באימייל לפני כן.

3. “ממש בימים אלה מנסים ילדי להסביר לי בלוג מהו ואף להקים לי אחד, אבל אין הדבר עומד בסתירה, ולצערי אינו מרגיע, את החשש הקיומי, האמיתי, מהיכן תבוא המשכורת הבאה. כמי שכל חייו הבוגרים השתכר מכתיבה, אף בלוג, מרתק והרפתקני כשם יהיה, לא ירגיע את חששו של גבר בן 55 שאין לו יותר מהיכן להביא כסף הביתה” – מיברג בראיון לולווט אנדרגראונד, 30.9.2009.

פרסום בעל כורחי

ערוץ 10 העלה קמפיין אינטרנטי לסדרה “מקום לדאגה”, בו שחקני הסדרה פונים למספר בלוגרים וטוויטרים באופן אישי – מזבלה, דבורית שרגל, זרובבלה, מיכל גרוסברג, שי רינגל, רוננק ועוד. הנה הסרטון שהוקדש לי:

מעיין כהן ראיינה אותי על הקמפיין. בהמשך אפרסם התייחסות יותר נרחבת לנושא.

יי, עוד “אוסף” מרכאות מיותרות!

air quotes, צילום: serenae, cc-by-nc-sa; עיבוד מחשב

אלסקה נסעה עד ברצלונה לצלם תפריטים במסעדה עם לא פחות מתשעה זוגות מרכאות מיותרות.

barcelona quotes 1-2

barcelona quotes 2-2

מלא מרכאות, חלקן הגדול מרכאות מיותרות, בשער של ידיעות אחרונות מה-28.3.1956, ובעיקר בכתבה הראשית.

old yedioth quotes

גן ברחובות “בשיטת המרכאות המיותרות”. צילום: אני.

gan quotes

לפרטים התקשרו ל”חן”. צילום: אחי רז.

chen quotes

לפרטים התקשרו ל”שלום”. צילום: מיכאל זילברמן.

shalom quotes

תפמפם. צילום: אני.
tefampem quotes

ניר ש אומר: “צילום מתוך תלוש המשכורת שלי, שיהיה גם לכם ‘חג שמח’ באמת”.

salary quotes

“המחלה” באתר הארץ. הלשין: נתאי פרץ.

disease quotes

המרכאות המיותרות הן הקטנה שבבעיות של הכרזה הזאת, שצולמה בנתניה. צילום: אני.

tuta quotes

סלולרי בבית כנסת במעריב.

maariv prayer quotes

“רכוש מאפיית אנג’ל”. צילום: אני.

angel quotes

מצאו את רוצח משפחת אושרנקו וצבעו בצבעים עליזים

ב-ynet שילבו בין חדשות לבין משחק אינטראקטיבי:

where's w-o

אבל בטעות פרסמו תמונה שגויה. הנה התמונה הנכונה:

where's

(תודה לדנה בארי-שדה ולדרור נחמיאס)

לפעמים פייסבוק נראה כמו פארודיה על סאטירה על ישראלים

למשל כאן:

israelis on facebook

(דרך @alodium)

נהלי ספין לפרשת יעקב טייטל, מימין ומשמאל

כשהסתובבו שמועות על תפיסת חשוד ברצח בברנוער, שלח גל אוחובסקי אימייל קבוצתי בו הסביר איך לסובב את הסיפור כך שיפעל לטובת הקהילה הלהט”בית:

כמו שמסתמן עכשיו יש למשטרה חשוד והוא שייך למחנה הימין הסהרורי. אני מציע אם יורשה לי שנשמור כולם על תגובות מאופקות. יהיו מספיק אנשים שיפנו עכשיו אצבעות מאשימות אל המגזר שממנו יצא הרוצח. אם אנחנו רוצים למנף את האהדה הציבורית חייבים להתבטא באופן מתון ולא מתלהם ולתת לצד השני לקיים חשבון נפש.

להגיד אמרנו לכם ולקלל את המתנחלים לא יקדם אותנו בשום צורה. להגיד שהרצח קורא לחשבון נפש אך לא אמור להכתים ציבור שלם יהיה בוגר, נכון ונבון.

עכשיו הותר לפרסום שהוא נעצר (ולא חשוד ברצח ההוא), ובעקבות הפרסום נשלח מכתב לרשימת התפוצה של “מטות ערים”, שמסביר איך לסובב את הסיפור כך שלא יפעל לרעת המתנחלים:

הודעה מיוחדת Special Notification

לאחרונה נעצר תושב שבות-רחל, אב ל-4, ע”י השב”כ. הוטל צו איסור פרסום, שפג לפני זמן קצר. נפוצו שמועות על חשד למעשים חמורים שביצע כלפי יהודים ו.או ערבים. חלק מהשמועות מכוונות ע”י גורמים מעוניינים. ייתכן שההר יוליד עכבר אך אין לדעת.

שבות רחל היא חלק ממפעל ההתיישבות שכולנו שותפים לו. התייחסותנו היא:

1. דרכנו המוסרית והלאומית בר ורה ומוצקה וכמו כל אזרחי ישראל אנו מגנים ומוקיעים מעשים חמורים. נפשנו סולדת מרצח ומאלימות. כך חונכנו וכך אנו מחנכים.

2. טרם הוכחה אשמתו, אנו מאחלים לו הצלחה להוכיח את חפותו, בשעה קשה זו.

3. אל לנו ליפול ברשת של גורמים אינטרסנטים שיהיו מעוניינים להכפיש את ההתיישבות בכל מחיר. לכן מומלץ להשאיר לדוברים בשבות רחל והסביבה, את השיחות עם אמצעי התקשורת: דקלה בן-פזי 052-8448367, שמעיה תירם 052-5666674, הרב בן-ציון עמר 052-8119565 עמיחי ברוורמן 050-2003467, שבח שטרן 052-5340007. לא לצלצל אלא אם יש צורך דחוף. עדיף לסמס.

4. נזכור: אסף גולדרינג שרצח לאחרונה את נועה בת ה-3 היה קיבוצניק ופעיל שמאלן מוכר וידוע http://www.local.co.il/raanana/56784/article.htm. אף עיתונאי ימני לא ניצל לרעה את הבמה התקשורתית שלו על מנת לרמוז שכל השמאלנים והקיבוצניקים הם כמו גולדרינג. כנ”ל — זהו מעשה גס ולא-מקצועי כשעיתונאים שמאלנים מעזים להטיל רפש בציבור הימני או הדתי או המתיישבים, כשקורים מקרים קשים.

← לדף הקודם