עבודה של “אם תרצו”?

הציונות חודרת גם למדעים המדוייקים. הלשין: איתי אשר.

22 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

על זה ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’ מבזבזת את הכסף שלנו

[ח”כ שמאלוב ברקוביץ’ לא שילמה על הסרטון. תיקון בהמשך הפוסט]

סרטון הבת-מצווה הזה נשלח לרשימת התפוצה של ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’. זכותה להביך את עצמה, אבל ~~היא בטח שילמה כמה אלפי שקלים מתקציב קשר עם הציבור על פיסת הטראש הזאת. יוליה, אני רוצה את הכסף שלי בחזרה!~~

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=uSGWd8WMOSk[/youtube]

[עדכון 22.9.2010] הסרטון נעשה בהתנדבות על ידי מעריץ של ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’. אני מתנצל שמיהרתי להסיק מסקנות לחובתה, ושמח לשבח אותה על החסכון בבחירה לשלוח ברכה באימייל ולא בדואר, שמבזבז כסף ונייר. הבמה לדובר הח”כית, ברק גרנות:

עידו יקירי,

לכבוד חג הסוכות ולאור הפוסט המלבב, החליטה לשכת ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’ לזכות את חשבונך במלוא עלות הפקת הסירטון שמומן (לכאורה) מתקציב קשר לבוחר.

הנך מוזמן לסור אל חשבות הכנסת ולבדוק את פירוט הוצאותיה של חברת הכנסת על הסירטון (המסתכמים ב 0 ש”ח בלבד) כמו גם על אפיקים אחרים, כמו הוצאות לשכה חוץ פרלמנטארית (0 ש”ח בלבד) או הוצאות דיוור ישיר, המקובלות בקרב חברי כנסת המבקשים לברך את בוחריהם הנאמנים (0 ש”ח בלבד). אם תבדוק את פירוט ההוצאות, תגלה כי על אף שח”כ שמאלוב ברקוביץ’ הינה ח”כית חדשה, שנאלצה לרכוש בשנתה הראשונה לכנסת ציוד עבודה בסיסי (עטים, מדפסת, פקס, מחשב נייד וכיו”ב) המתוקצב בחשבון ‘קשר לבוחר’, מצוי חשבון תפעול הלשכה של ח”כ שמאלוב ברקוביץ’ ביתרה חיובית משמעותית מאד. זאת, בשונה ממאזניהם של רבים מחבריה למשכן, שחלקם חברי כנסת וותיקים ואף שרים לשעבר…

באותה היזדמנות, עשה טובה ותבדוק כמה עצים נחסכו כתוצאה מהחלטת של ח”כ ברקוביץ לבחור בדרך הווירטואלית, כמה דיו, כמה מעטפות, כמה בולים, כמה גרפיקאים, כמה … כמה כסף ציבורי ונזק סביבתי נחסך כתוצאה מההחלטה ללכת על סירטון במקום ברכה אישית מבויילת.

אני לא מודאג. גם על דברי אלה, תהיה לך ודאי הערה צינית להשמיע.

תודה לך על הפצת המצגת, שאגב הופקה בהתנדבות ע”י עורך וידאו חובבן לאחר מספר ניסיונות מוצלחים פחות של עבדך הנאמן, ולא עלתה למשלם המיסים הישראלי דבר.

בלעדייך… לא היינו מגיעים לקהל היעד הקורא כבדרך קבע את בלוגך המשובח.

21 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 22 תגובות

ההימור של המשטרה: ספקי האינטרנט יתגלו כרכיכות

כשזה מגיע להימורים, למפקד מחוז המרכז של המשטרה ניצב בנצי סאו אין סבלנות לקשקושי דמוקרטיה כמו דיון ציבורי, חקיקה או צו בית משפט, אז הוא שלח צו משטרתי שמורה לספקי האינטרנט (בזק בינלאומי, 012 סמייל, 013 נטוויז’ן, אורנג’, סלקום ופלאפון) לחסום גישה לשמונה אתרים כאלה, בהסתמכות שנויה במחלוקת על סעיף בחוק העונשין המאפשר “סגירתו של מקום משחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות או הימורים”. משרד המשפטים הודיע כי סגירת האתרים קיבלה את אישור היועמ”ש.

הנה כמה צעדים שספקי אינטרנט שחופש העיסוק והביטוי חשובים להם יכולים היו לנקוט:

• להוציא הודעה לגולשים ולתקשורת על החסימה ולזעוק נגד המחטף והצנזורה, ולהציג במקום האתרים החסומים הודעה שהמשטרה כפתה את החסימה. הספקים שתקו, הלקוחות גילו את החסימה כשניסו לגלוש לאתרים, נאלצו לנחש למה זה קורה או לנסות לחלץ הסבר מהתומך הטכני. התקשורת, ולא הספקים, סיפרה להם מה קרה.

כשגוגל נאלצה ב-2003 להסיר שמונה אתרים מתוצאות החיפוש שלה, אשר סיפקו גרסאות פיראטיות של תוכנת שיתוף הקבצים קאזאה, היא פרסמה הודעה על כך בתחתית עמוד התוצאות, והפנתה לבקשת ההסרה שכללה את רשימת האתרים, נוהל שחזר עוד מספר פעמים. בזק בינלאומי, אגב, השתמשה לאחרונה בשיטה דומה למטרה מסחרית – פרסומת לפורום התמיכה הטכנית שלה הופיעה במקום הודעות שגיאה על אתר שלא נמצא.

• לספק את זכות הציבור לדעת ולפרסם את רשימת האתרים החסומים. הספקים לא רק שלא פרסמו את רשימת האתרים שנחסמו, אלא הסתירו אותה. כתב האינטרנט של ערוץ 2, דרור גלוברמן, סיפר בבלוגו: “אתם לא מאמינים אילו מאמצים נדרשו כדי להשיג את הרשימה, ומי שמסר אותה התחנן שלא אסגיר אותו. כי – קחו אוויר – האייתוללות הקטנים [הכוונה למשטרה, ע”ק] אפילו אסרו על ספקיות האינטרנט למסור לציבור את רשימת האתרים החסומים”. בשיחה עם אחד הספקים נאמר לנו שלא היה איסור כזה, אולם את הרשימה סיפקו לנו בתנאי שלא נציין ממי היא הגיעה. בהודעה לעיתונות של המשטרה הוזכרו בשמותיהם האתרים ויקטור צ’נלדר וסטאן ג’יימס, אך לא פורטה רשימת האתרים המלאה ולא צוין אתר keshcard.com, שאינו אתר הימורים אלא אתר למכירת כרטיסי חיוב לתשלום באינטרנט.

כשרשות התקשורת האוסטרלית ריכזה רשימה סודית של למעלה מאלפיים אתרים לחסימה, אתר ההדלפות וויקיליקס חשף אותה, ואוסטרליה, אף שהכניסה בתגובה את וויקיליקס לרשימת האתרים האסורים, נאלצה גם להסיר כמה מאות אתרים מהרשימה.

• לבצע את הצו מתוך הקטנת ראש, כלומר לשים את החסימה הפשוטה ביותר האפשרית, ולספק לגולשים לינקים למדריכים לגלישה חופשית ונטולת מעקב מצד המדינה. פעיל הרשת הלמו פרסם מדריך לעקיפת חסימת האתרים, ואחר כך עדכן כי נטוויז’ן חסמה את העקיפה על ידי שינוי שיטת הסינון שלה, כלומר הגדילה ראש שלא לצורך.

• לערער על הצו וללכת איתו עד לבג”צ, לערער על סמכות המשטרה ולטעון לפגישה בחופש העיסוק (של הספקים) ובחופש הביטוי. נכון לזמן כתיבת טור זה (תחילת ספטמבר), רק שני ספקים הביעו מחאה כלשהי: אורנג’ מסרה כי “תבחן את הנושא על השלכותיו” ו-012 העזה לומר במפורש כי “תעתור […] לבית המשפט לצורך בחינת ההוראה”. ‏‎‎‏שאר הספקים פעו בצייתנות כי הם פועלים על פי חוק ומצייתים לו.

בשיחות עם ספקים עלתה הטענה שלא היה להם די זמן להיערך. אלא שהמשטרה שלחה הודעה על הכוונה להוציא צו חמישה שבועות לפני הוצאתו, והתגובות של הספקים לתקשורת ניתנו שבוע אחרי הוצאת הצו. חודש וחצי זה זמן מספיק להחליט איך מתמודדים עם המצב.

מדוברות המשטרה שלחו לנו את ההודעות לעיתונות שהוציאו על חסימת האתרים, אך לא השיבו לשאלותינו בנושא. דובר מחוז מרכז של המשטרה, שלומי שגיא, לא חזר אלינו.

• הקטע התפרסם במקור במסגרת הטור “השרת” במוסף פירמה של גלובס, ספטמבר 2010

21 בספטמבר, 2010 | בנושאים: ███, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 11 תגובות

בנק לאומי מאחל לכם שנה טובה, ותיזהרו לא לשבור את הראש

פוסט של ויטה קיירס

אני מבינה ששפת האינטרנט אומצה בכל המדיה, אבל מה בדיוק אני אמורה לעשות עם זה? סנפלינג שלטים?

___________________
ויטה קיירס היא סלב לא מוכר, וחבל

21 בספטמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פרסום ושיווק | תגובה אחת

להיות יהודי שקורא את יאיר לפיד

להיות יהודי.

לקרוא כל שנה מחדש את הטור של יאיר לפיד על מה זה בשבילו להיות יהודי.

להיות יהודי.

להתעצבן בכל שנה מחדש על המיחזור, הקלישאות והסגנון העלוב.

להיות יהודי.

לחשוב שבקרב חבריך, ואפילו בני משפחתך, יש אנשים שמתפעלים מהטור הזה, תולים על המקרר ואפילו סורקים ומעבירים באימייל לכל רשימת התפוצה.

להיות יהודי.

אנחה.

19 בספטמבר, 2010 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | 18 תגובות

מותק, הבית מתפרק

שלט חוצות של רוזיו נכסים (ספאמרים נחושים, אגב) מזהיר ~~באנגלית קלוקלת~~ בכפל משמעות שכדאי היה להימנע ממנו מפני דירות שלא מחזיקות מעמד.

19 בספטמבר, 2010 | בנושאים: FAIL • כשל | להגיב זה מגניב

מוצאי יום כיפור של העיתונות

אתר “הארץ”:

יום כיפור תשע”א: שלושה בני אדם טבעו למוות ברחבי הארץ
93 בני אדם טופלו על ידי צוותי מד”א עקב הצום ו-242 בני אדם נזקקו לעזרה ראשונה בשל פציעות שנגרמו להם בעת רכיבה על אופניים

ynet:

יום כיפור: 3 טבעו למוות, 93 התעלפו עקב הצום
דקות לפני שהצום החל, טבעו למוות שני גברים בחופי ת”א והכנרת. אחד נוסף טבע מאוחר יותר, הפעם בים המלח. עד לתפילת הנעילה טיפלו במד”א ב-2,053 בני אדם, 93 מהם התעלפו עקב הצום ו-242 ילדים שנפלו מאופניהם ונפגעו

nrg מעריב:

אירועי יום כיפור: 93 בני התעלפו, 133 נשים ילדו
יום כיפור תשע”א עבר ללא אירועים מיוחדים. צוותי מד”א טיפלו ב-2,053 בני אדם ברחבי הארץ, בהם 242 ילדים שנפלו מאופניים ו-26 פצועים בתאונות דרכים. בים המלח טבע למוות בן 31, צוותי מד”א ביצעו בו פעולות החייאה, אך לאחר זמן קצר קבעו את מותו. במהלך החג, נרשמו 8 מקרים של יידויי אבנים לעבר צוותי רפואה

בראש השנה מפרסמת התקשורת סטטיסטיקות של הלמ”ס על מספר הישראלים, שיעור היהודים, כמות העולים וכו’. אני מבין את זה. במוצאי יום כיפור מפרסמת התקשורת סטטיסטיקות על כמה אנשים נפצעו, מתו, טבעו, התעלפו וילדו. אנשים התעלפו כי הם בחרו לצום, אנשים נפצעו כי רבים מהם נוסעים בצורה פרועה על כלי רכב לא ממונעים, אנשים טבעו כי רבים מהם הלכו לשחות, נשים ילדו כי הגיע הזמן. למה זה צריך לעניין אותי? איזו חשיבות ואיזה עניין יש במספר הנולדים, המתעלפים, הנפצעים והמתים ביום כיפור, לעומת כל יום אחר בשנה? האם הסיבה היא שימי כיפור נוטים להיות ריקים מהתרחשויות, אבל חייבים למלא זמן אוויר? האם כלי התקשורת צריכים להתניע מחדש את המנוע שהודמם ולהריץ אותו קצת על ניוטרל לפני שהם מתחילים לנסוע?

18 בספטמבר, 2010 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | 14 תגובות

אהבה מעבר לשמשה

את התמונה הזאת שלחה לי בתחילת אוגוסט דקלה נחמני, מנהלת מדיה חברתית באוריון, וסיפרה:

כל בוקר אני עוברת ליד גן ילדים, ראיתי כבר כמה פעמים בחורה שעובדת בגן מגיעה בבוקר. בימים האחרונים ראיתי מודעה דבוקה לשמשת המכונית שלה. חשבתי בהתחלה שהיא מוכרת את האוטו, ומכיוון שבדרך כלל אני מאוד ממהרת לא התעכבתי כדי לקרוא מה כתוב. עד שיום אחד קלטה עיני את המודעה והייתי חייבת לעצור ולצלם אותה. כנראה שהבחורה משלימה הכנסה בהסעת ילדים לגן ולכן יש לה בוסטרים במושב האחורי. אולי זה מונע ממנה להכיר בני זוג ולכן היא החליטה להבהיר את העניין

שלחתי את נחמני לצוד, והיא חזרה עם השלל: חדוה דוד, גננת ומטפלת בת 37 מהמרכז. “אני רווקה, פנויה, מעוניינת בקשר”, סיפרה לי דוד, שמחת החיים שלה נשפכת דרך הטלפון ומאיימת להטביע אותי. “השלט הזה ספציפית בא בעקבות שיחה עם בנאדם שנתן לי הכוונה לחיים. הוא אמר לי, ‘נגיד אני רוצה למכור אוטו. אני יודע כמה אני שומר על האוטו הזה וכמה אני מתחזק אותו וכמה אני מטפל בו ודואג לו. אני שם מודעה בעיתון למכירה ופרטים עובדתיים של מודל ונפח ושנת יצור ודברים כאלה, ואנשים מתקשרים, שואלים, מבררים את המחיר, אומרים ‘תודה, שלום’, סוגרים את הטלפון והאוטו לא נמכר. אבל אם את אותו שלט עם בדיוק אותו מלל אני אשים על האוטו עצמו, ומישהו יעבור ויראה בדיוק את מה שהיה כתוב בעיתון, אבל על האוטו, יש סיכוי יותר גדול שהאוטו ימכר’. זה כן היה במרומז כלפי. הבנתי את מה שהוא אומר, אבל את האיך לעשות את זה לקח לי כמה שנים. השלט הזה הוא כבר עשה קדנציה שניה. הייתי איתו, הורדתי אותו בעקבות קשר שלא קשור לשלט, והוא חזר לפני פחות מחודשיים”.

האם הוא באמת נועד לנטרל את המסקנה המתבקשת מהבוסטרים? “זה נולד מתוך זה שאני לא מחכה רגל על רגל. גם ברמזורים אני כל פעם מסתכלת לצדדים ובוחנת, אני בנאדם נורא סקרן ותקשורתי מאוד, בוחן לא בביקורת אלא מתוך הרבה אמפתיה וחום וסקרנות. אני מחייכת ואז אני רואה שישר מסתכלים אחורה לראות אם יש כסאות, ואז אני מתחילה לתופף על ההגה שיראו שאין טבעת, אבל אז כבר מתחלף לאור ירוק. בסופו של דבר ברמזור אחד אי אפשר לתת את כל תעודת הזהות שלך במלואה על רגל אחת”.

התגובות לשלט נעות בין סקרנות להתלהבות לפרגון. “אנשים שולפים את הפלאפון ומצלמים את השלט, אבל כאילו שאני לא אראה שהם עושים את זה. הם מחביאים אותו, מכוונים אותו, מצלמים, מסתירים, בודקים אם התמונה יצאה”, מספרת דוד. “יום אחד מישהו עצר מאחורי ברמזור, קלט את השלט, צפר לזה שעמד בנתיב לידו והתפתחה ביניהם תקשורת בעקבות השלט. לפי הבעות הפנים ראיתי שבהתחלה זה היה תמיהה ואז חיוך. מבחינתי השלט הזה הוא יותר חקר אנתרופולוגי שלי על אנשים”.

היא מקבלת גם הצעות – טלפונים וכרטיסי ביקור של אנשים מעוניינים, והיה גם אחד ששאל “אז את רוצה רק שאני אעשה לך את הילד?” (התשובה היא לא) – אבל מודה כי “האפשרות להכיר בדרך כזאת היא טיפה מסוכנת, ואני לא בנאדם שלוקח סיכונים, אני גם לא השארתי טלפון על השלט. זה יותר הקריצה שמאחורי זה, לדעת שפתחתי עוד דלת חיובית, אחרת. זה לא שאני ארים הנדברקס בשוליים של הכביש ואתחיל לדבר ואקח טלפונים”. אבל באימייל כן: hedvadavid73@gmail.com.