מבט שני: וויקיפדיה וּוויקיליקס

30 בנובמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | להגיב זה מגניב

הוקפאה “אגרת האינטרנט”

ynet מדווח על הקפאת “אגרת האינטרנט”, התוכנית של רשות השידור לגבות אגרת טלוויזיה מכל בעל מחשב בישראל. הנה כמה טקסטים שלי בנושא האגרה והשידורים באינטרנט.

• אגרת טלוויזיה על האינטרנט? אפשרי אפילו בלי שינוי חקיקה (2007)
• מנכ”ל וואלה חיפש פראייר שייתן לו חדשות טלוויזיוניות חינם. רשות השידור התנדבה על חשבוננו
• “אתרים ישדרו תוכניות מערוץ 1, אתם תשלמו את האגרה”
• אגרת הטלוויזיה באינטרנט ודעתו של הציבור על כך

30 בנובמבר, 2010 | בנושאים: אינטרוויזיה, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | להגיב זה מגניב

יוצרים מציאות חדשה: יש לנו הארץ נהדרת

יוצרים: טל פלדמן ור.ב.ק.

ולמה שאתם, קוראים עצלים, לא תעלו לכאן כותרות מתוקנות משלכם?

30 בנובמבר, 2010 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

פייסבוק על הבוקר

קארין ארד ואני דיברנו הבוקר ב”העולם הבוקר” בערוץ 2 על החיים והפרטיות בפייסבוק.

30 בנובמבר, 2010 | בנושאים: 404, פייסבוק | 8 תגובות

אם קטינים לא עפים

תביא לי וודקה-רדבול.
“החוק אוסר עלי למכור אלכוהול לקטינים”.

אז רק רדבול.
“אני לא יכול למכור משקה אנרגיה לקטינים”.

סיגריה?
“אתה יודע שלא מוכרים טבק לקטינים”.

חיש גד?
“אסור”.

טוב, אז תביא לי סכין קפיצית.
“בבקשה. 50 שקלים”.

***

אני לא מאמין, אתה מוכר רדבול לקטינים?
“אחי, זה בסדר, זה רדבול רפואי”.

30 בנובמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 6 תגובות

הנה טיול שלא הייתי רוצה לצאת אליו

מבצע לא מוצלח באתר עכבר עולם:

הלשין: עמרי שחם.

30 בנובמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

דברים שאני לא רוצה לקבל מיחצנים: הרפס

קומוניקט שהגיע ב-2009 מנאוה עינבר, יועצת תקשורת ובריאות:

הידעת כי, רוב הישראלים לא יתנשקו עם מישהו שיש לו פצע בשפתיים ?

כמחצית מהישראלים היו מוכנים לצאת לדייט עם מישהו שבאותו יום יש לו פצע הרפס בשפתיים אך רק כשליש היו יוצאים במידה ולהם עצמם היה באותו יום פצע.

באופן כללי נראה כי יש הבדל בין המינים, גברים הם באופן יחסי מעט יותר סלחנים מנשים, גם בנוגע ליציאה לדייט עם מישהו שיש לו פצע על השפתיים, גם לגבי היציאה לדייט כאשר הם עצמם סובלים מפצע על השפתיים, גם כאשר נשאלו לגבי מוכנותם להתנשק עם מישהו שיש לו פצע בשפתיים וגם במקרה ההפוך.

נשים סובלות יותר מגברים מהרפס.

הבדלים משמעותיים בין תושבי הדרום לתושבי ירושלים.

מצורף סקר חדש ומרתק שנערך לרגל ט”ו באב.

ועוד אחד, גם מעינבר:

זו ההודעה הכי מוזרה שקיבלת אבל היא אמיתית – בחסות האנונימיות באינטרנט מחלות כמו פיסורה, הרפס ודלקות בדרכי השתן מגיעות בחיפוש למקומות גבוהים יותר מאשר חלקן היחסי במרפאות מול הרופאים

29 בנובמבר, 2010 | בנושאים: Press, Release | תגובה אחת

וויקיליקס מייצרת מפולת שלגים של מידע זולג

פוסט של קרין נהון

נפל דבר השבוע. מדינות שלמות חיכו בכיליון עיניים לפרסומים של 250,000 תמסורות ומברקים שדלפו/נגנבו ע”י אתר וויקיליקס. הסיבה – הידיעה כי במסמכים הללו יש חומר עסיסי לגבי ההתיחסות של ארה”ב למדינות ומנהיגים שונים בעולם. בשעות האחרונות לפני הפרסומים גבר המתח, ווויקיליקס אפילו נפלה בעקבות מתקפה על האתר שלה. ברור שמי ששסבר בארה”ב שהורדת האתר תועיל במשהו או תפסיק את זליגת המידע החוצה, לא מבין את מהות זרימת המידע באינטרנט. הורדת אתר לא רק שלא עוצרת את הפצת המידע, אלא להיפך, היא מעודדת משתמשים שונים לחפש את המידע באתרי מראה, או באתרים אחרים ולשכפל אותו. תוך זמן קצר ביותר המידע הזולג הופיע באלפי אתרים ברחבי העולם.

בנוסף, וויקיליקס מכיר את כללי המשחק עם העיתונאים. כך שמאות אלפי התמסורות כבר הועברו מלפני שבוע לעיתונים הגדולים בעולם כמו דר שפיגל בגרמניה וגרדיאן באנגליה. דר שפיגל לא התאפק ו”בטעות” פרסם חלק מההדלפות בטרם עת. אולם את מפולת השלגים האמיתית של המידע הזולג החל עיתון גרדיאן, אשר העניק גם אפשרות לחיתוך המידע ע”י משתמשים ללא מיומנויות דיגטליות גבוהות. גרדיאן בנה אפליקציית מפותהמאפשרת בדיקת התמסורות לפני תאריך וארץ, ואף העניק אפשרויות להורדת כל הנתונים בצורה המקורית כפי שהם התקבלו ואף בצרוף מטא-דאטה (תגיות שעוזרות להבין את הנתונים) שהעיתון עצמו הוסיף. כל אלה מראים לנו שבמשך זמן לא קטן שקדו בעיתון על מנת להפוך את המידע המתפרסם היום לזמין. המידע כל כך רחב ומקיף שהעיתונים מבינים שלא מספיק לסכם לקוראים את התמצית, שכן אין באמת תמצית למידע כה מקיף. במקום זה, הם מנגישים את המידע והופכים את הקוראים ממשתמשים פסיביים לכאלה שחותכים נתונים, וכמובן משתפים עם אחרים את המידע הרלוונטי לקונטקסט שלהם. זהו בדיוק התהליך שהופך מידע אנונימי לוויראלי וידוע לרבים.

פרשה זו ממחישה כי לאינטרנט יש יכולת ממשית להוביל בפועל לצמצום בהיקף הצנזורה המדינתית על סוגֵיה ולגידול בהיקף חופש הביטוי. ומה זה אומר לגבי כללי המשחק והאיזונים השונים הקשורים לחופש ביטוי באינטרנט? במאמר החוקר את הנושא לעומק, חופש הביטוי המעשי והמדומיין באינטרנט: על בטלותה והולדתה מחדש של הצנזורה, טענו כי המודל המוכר והקלסי של הצנזורה – כלומר, צנזורה מדינתית על-ידי רגולטורים– איבד רבות מחשיבותו לנוכח קיומו של העולם המקוון ואף טענו י בניגוד לדעה הרווחת, האינטרנט אינו נקי מצנזורה, וכי קיימות באינטרנט מערכות של הסדרה עצמית גם בנוגע לחופש הביטוי. כך לדוגמה הניו יורק טיימס פרסם מבחר מהמברקים החסויים תוך כדי צנזורה עצמית של שמות ומקומות שהעיתון חשב שהם רגישים. צנזורה עצמית זו עלולה להפוך כבומרנג, שכן החמור במלואו נגיש באתרים אחרים והצנזורה העצמית היא כפרצה הקוראת לגנב בכך שיכולה להסב את תשומת לב המשתמשים לחומר הרגיש ולעודד אותם לחפש אותו.

לפרשת וויקיליקס יש משמעות אדירה מבחינת היחסים שבין מדינות לאזרחיה, ובין מדינות לבין עצמן. אני מניחה שההרתעה החדשה המתמשכת של חשיפת תקשורת פנימית תגרום לבירוקרטים להיות יותר זהירים בהתבטאויות פנימיות ולא רק חיצוניות, ולמצב בו מדינות לוקחות אחריות על מוצא פיהם ומעשיהם של פקידיה. מדינות מוכרחות להפנים את השינוי – העולם הופך לשקיף יותר.

______________________________________
פרופ' קרין נהון היא חברת סגל, מרצה וחוקרת בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון, מורה מן החוץ בחוג לתקשורת באוניברסיטת וושינגטון וחברה במרכז לתקשורת ולמעורבות אזרחית. הפוסט התפרסם במקור בבלוגה "שומרת סף" ברשיון cc-by

29 בנובמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 5 תגובות