לכו חפשו אותנו בפייסבוק

יואב מורן מספר:

הסתובבתי אתמול במושב יד רמב”ם שבו אני גר, כשראיתי את השלט הזה. “חפשו אותנו בפייסבוק”. יצאתי לחפש. התחלתי בקבוצת “לשחרר את גלעד” ושאלתי אם יודעים איפה “גם לבני המושבים”. הציעו לי שם לבדוק ב”תנועת המושבים”, אולי זה קשור. ב”תנועת” לא ממש ידעו, אבל הציעו לי לבדוק ב”צעדת המליון” כי יש הרבה אנשים שם ואולי מישהו מכיר. אבל גם משם לא צצה הישועה. לאחר ששאלתי הנחיות בדרך מכל פרופיל שנקרה בדרכי, התייאשתי. האם יכול להיות ש”חפשו אותנו בפייסבוק” משמעו פשוט “לכו חפשו”?

13 בספטמבר, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 2 תגובות

11 בספטמבר (אינטרטקסטואליות)

אפשר גם מרובע: אנדרטת הזכרון בגראונד זירו. ישראל היום, 9.9.2011.

דווקא עכשיו, טיסה לניו יורק. ynet, 11.9.2011.

קרדיטים: אור רייכרט בקבוצת “אינטרטקסטואליות”, יפתח שילוני במדור התיקונים ב”העין השביעית”

11 בספטמבר, 2011 | בנושאים: אינטרטקסטואליות, מוֹדעוּת – החומה הצינית | תגובה אחת

ביבי שוב מעתיק מאובמה

נובמבר 2008: בנימין נתניהו מעתיק מברק אובמה את אתר האינטרנט.

מאי 2009: ביבי מעתיק מאובמה את הפניה לאומה מעל ראשה של התקשורת דרך יוטיוב.

ספטמבר 2011: ביבי מעתיק מאובמה את צילום חדר המצב, עד לרמת הפיקסול המצנזר.

11 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 11 תגובות

מם: מה מופיע על הצג המפוקסל בחדר המצב של משרד החוץ?

לשכת ראש הממשלה פרסמה צילום של רה”מ בנימין נתניהו בחדר המצב במשרד החוץ, מנהל את אירוע החילוץ מהשגרירות במצרים. המסך בקדמת הצילום מפוקסל. מה מופיע בו? כתבו בתגובות, תמונות שלחו אל ido@kenans.net. יש גם דיון בפייסבוק.

הודעת ההתפטרות של גיא זוהר מ”השבוע” בערוץ 10 (אוריה כנף).

שרה נתניהו (נוניוז).

ב’ זה אות! (יצחק גרשון).

עשור לניין אילבן (יצחק גרשון).

התמונה של חדר המצב של אובמה (שי).

ניאן קאט (אוהד קצין).

11 בספטמבר, 2011 | בנושאים: מם (meme) | 9 תגובות

תחושת ההחמצה של המלפפון: דוחפים את מעטפת התרגום

פוסט של אריאלה גויכמן

כמתרגמת אני נתקלת לא פעם בעבודה בתרגומים ש, איך לומר, “נהגו אותי בוטנים” (drove me nuts). קצרה היריעה מלפרט את כולם, אבל אחד האהובים עלי היה מאמר מאנגלית אודות חברת השבחת זרעים חקלאיים, שתורגם כבר לעברית, ואני נתבקשתי על ידי הלקוח לתקן את התרגום הקלוקל. כשקראתי את התרגום, לא יכולתי שלא לבכות מצחוק: המשפט “The new project has the company’s work-team up in a ball” תורגם ל”הפרויקט החדש מקפיץ את צוות העבודה של החברה על כדור”.

מאותו רגע לא יכולתי שלא לשים לב לכל תרגום זוועתי שנקרה בדרכי, והו! הו, כמה היו!

בלימודי התרגום באוניברסיטת תל-אביב סיפרו לנו על התרגום ההיסטורי מהסדרה Rude Awakening, שבו אומרת אחת הדמויות לשנייה: “I had to chase Christian Slater down the street”, והמתרגם (שיהיה בריא) תרגם זאת ל”הייתי צריך לרדוף אחר מניח רעפים נוצרי ברחוב”. טעות זו, שהפכה לדוגמה האולטימטיבית למתרגם שאינו מכיר את הקונטקסט התרבותי של טקסט התרגום, קיבלה מעמד קאלט וזכתה להפוך למונח בעולם התרגום: “טעות מר”ן” (ראשי התיבות של מניח רעפים נוצרי). אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה קולוסאלית צריכה להיות טעות בעבודה כדי שתהפוך לכינוי לפאשלה בז’רגון המקצועי? משהו בסגנון רופא שבטעות תולש לחולה שלו את הלבלב ואומר לקולגה שלו: “לעזאזל! עשיתי יוסי”.

הנה כמה דוגמאות אהובות עלי במיוחד: סדרת נעורים שבה מתעמתים כמה נערים עם חברם בשל העובדה שהוא “מתעלל בחומרים” (substance abuser), גבר בסיטקום עלום כלשהו מהניינטיז ששואל את אשתו אם הקפה שלה הוא במידה D (במקור: decaf), וספר בשם Flight Instinct שתורגם ל”אינסטינקט טיסה” (במקור: חלק מהמונח fight-or-flight instinct, אינסטינקט של חיות להגיב לסכנה בתקיפה או בבריחה). כמובן שיש דוגמאות שפשוט מסריחות מניסיון שיווקי עצל וחסר כל מעוף, כמו משקאות הברד של מקס ברנר, “סמוזי”, עיוות של smoothie (מהמילה smooth, המתארת את המרקם החלק של המשקה). אחלה שם לאוגר, אגב.

כנראה שמשהו מכל החשיפה הזו חיווט לי מחדש את ערוצי המוח, משום שבכל פעם שאני עוסקת בתרגום משעמם במיוחד אני מוצאת את עצמי ממציאה משפטי תרגום איומים כדי להעביר את הזמן. כך הפכה “תחושת ההחמצה” ל”sense of pickling”; את הביטוי “הכול במקשה אחת” אינגלזתי ל”It’s all in one watermelon patch”; את “חסיד האומות” הפכתי ל”stork of nations”; ל-stakeholders (מתחום הכלכלה, “בעלי עניין”) קראתי “האוחזים בסטייק” (וחברי לפייסבוק אפילו זרמו איתי ולקחו את זה גם ל”אוחזי היתדות” כרפרנס לבאפי ציידת הערפדים); ו”עליונות גזעית” נקראה אצלי “cool supremacy”.

אבל אני באמת לא יכולה לקחת את כל הקרדיט. כבר בימי התואר הראשון בספרות אנגלית, כשקראנו את הרומן Farewell to Arms של המינגוויי, החליטו כמה מחבריי בפקולטה לעברת את השם ל”להתראות לזרועות”. בן זוגי סיפר לי על מרצה במכללה שאמר להם ש”חשוב לדחוף את המעטפה” (push the envelope, לנסות לפרוץ ולהרחיב את הגבולות המקובלים), ואחד מחברי הטובים, שגם הוא מתרגם, נהג לשאול אותי כל בוקר במסנג’ר “מה למעלה, רופא?” (What’s up, doc?) ולקבל ממני את התשובה “סתם, נתלית בחוץ” (Just hanging out).

גם אתם נוטים “לקחת תמונה” (take a picture), “לעטוף את השיחה” (wrap up the conversation) או “לתלות את הטלפון” (hang up the phone)? אז “תזרקו שורה” (drop a line) בתגובות, ונראה מי מכם יזכה להיכנס להיכל התהילה התרגומי שלי.

________________________
אריאלה גויכמן היא מתרגמת, עורכת, בעלת שירותי התרגום ArielleTXT Tranlslations וחברה בקבוצת המשוררים Stanza Poets

10 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 87 תגובות

מחאה בערוץ 10: גיא זוהר מתפטר בשידור חי, כתוביות הסיום ריקות, מחיאות כפיים מאחורי הקלעים

אחרי התפטרות העורך הראשי של חדשות 10, ראודור בנזימן, ועורכת “השבוע”, רותי יובל, הודיע אתמול בשידור חי גיא זוהר על פרישתו מהגשת התוכנית, במחאה על שידור ההתנצלות על תחקיר שלדון אדלסון. מערכת התוכנית מחתה באמצעות הסרת הקרדיטים מכתוביות הסיום בתוכנית, ובמחיאות כפיים מאחורי הקלעים בסיומה.

10 בספטמבר, 2011 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

מה אומר התמרור הזה?

אלוירה גנדלמן צילמה את התמרור, והיא כותבת: “מה שאני רואה בתמרור האמיתי לחלוטין הזה שמצוי במגרש החניה של הבריכה של הטכניון זה ‘זהירות! כאן עוברים חייזרים ודובי קוטב!'”.

ומה אתם רואים בתמרור?

8 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404, חיפה, עירוניה | 13 תגובות

מיצי – כי לאחרים אין את זה

פוסט של יהונתן זילבר

בלעדי להיייירז ג’וני: פוסטים מהבלוג של מיצי, הסלב הכי גדול בטלוויזיה מאז החתול שמיל

מיאו פתיחה

החלטתי לפתוח בלוג כי הבנתי שהעולם צריך עוד סיפורים של חתולים כמוני. מה יהיה פה? תמונות שלי; עוד תמונות שלי; תמונות שלי בכל מיני פוזות;
סיפורים על ליקוקים מפורסמים; החברים שלי ושיגועים שאנחנו עושים לכלבים; מקומות שאני אוהב לאכול בהם; שירים שאני כותב.

מיצי

2 באפריל • מצב רוח: מיולל • מוזיקה: חתול הו בידיבם בם • קישור ישיר לקטע • 5 תגובות

מיאו

יש לי מצב רוח מיאווי כזה, אין חשק לקום מהסלסלה בבוקר. היום ליקקתי את עצמי שלוש שעות וחזרתי לנמנם. מחפש מקומות חדשים לאכול בהם. אם יש לכם תשאירו הודעה. בחדשות אחרות, אם כבר שאלתם אז כן, סיסי ואני יוצאים עכשיו. מגניב לנו ביחד. אתם יכולים להשאיר לנו איחולים בתגובות.

מיצי

5 באוגוסט • מצב רוח: מיאוווווווווו • מוזיקה: יוסוף אסלאם • קישור ישיר לקטע • היה הראשון להגיב

מיאו אבל עצבני

אני לא מאמין על הכלבה הזאת סיסי איך היא הולכת עם קרמבו במקום איתי! שיואוו איך אני רוצה להרוג אותם עכשיו. רגע, אני הולך ללקק את עצמי. חזרתי. שתלך לשווארמיה הסיסי הזה וקרמבו, איך שאני תופס אותו אני שולף את הציפורניים, אני אומר לכם שחבל לו על המיאו.

מיצי

5 בספטמבר • מצב רוח: גררררררררר • מוזיקה: חתולי הרעם • קישור ישיר לקטע • 36 תגובות

מיאו אבל הפעם באמת מיאו

עקבתי אחרי סיסי וקרמבו היום וראיתי שהמנייאק מצא מקום חדש לאכול בו – אז זה מה שסיסי מוצאת בו, ידעתי. זה נראה אחלה מקום, אולי מפעל בשר או משהו. אחרי זה התעמתתי איתם והם מכחישים הכל. אמרתי לסיסי, סיסי, את שרמוטה. הם לא רוצים שאני אתפוס להם את המקום. מחר אצא ואבדוק, זה לא יעבור להם בשקט.

מיצי

6 בספטמבר • מצב רוח: רעב • מוזיקה: רעש של פותחן קופסאות • קישור ישיר לקטע • 2 תגובות

מיאו מפורסם

חחח איך דפקתי את סיסי וקרמבו. הסקרנות הרגה אותי, הלכתי למפעל הזה וגיליתי שם אוצר! המון המון עוף טעים, ובשר בקר מעולה, כמה בשר שאני רק רוצה. נישנשתי חופשי וכבר רציתי להגיד תודה חתולית לאנשים שהביאו את הבשר המעולה הזה, טיבטם. אבל אז באו אנשים עם מצלמות שרצו לצלם את החתולים שאוכלים שם – וסיסי וקרמבו בכלל היו בבית! מגיע לשניהם. עכשיו אני כוכב תקשורת.

מיצי

7 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 10 תגובות

מיאו לקראת שידור

התוכנית תעלה עוד כמה ימים. קרמבו ירוק מקנאה וסיסי עושה לי עיניים. שתתייבש. אפרופו יובש, הבשרים היבשים של טיבטם מעולים, במיוחד הנקניקים. הייתי בכל מיני מפעלי בשר בארץ ולאחרים פשוט אין את זה.

מיצי

8 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 12 תגובות

מפעל טיבטם, ביקורת מסעדה

המפעל ממוקם במבנה מודרני, בעל עיצוב תעשייתי פשוט ונעים. בעבר שכן כאן מפעל תרופות, ונאמר לי שהדקור שרד ברובו מהגלגול הקודם של המקום. השירות היה פשוט וחייכני. עובד לשעבר של המקום פתח לנו את השער האחורי וליווה אותנו למקומותינו. פתחתי בסלמי ממין סרוולט, שהותסס במשך מספר שעות עד שקיבל טעם חמצמץ. הסלמי היה טעים ובעל ניחוח אגוזי קל. למנה עיקרית זוגתי בחרה בעוף, שיובש תלוי במקרר מספר ימים עד שטעמיו הודגשו והובלטו, ואילו אני בחרתי בנתח בקר שיושן “אה-לה-פריזיין” בטמפרטורה של 0 מעלות. העוף היה יבש מעט, אך טוב וטעים; הבקר היה חמצמץ יתר על המידה, וניכר בו שהיה נהנה מיישון של כמה ימים נוספים. יחד עם מים משלולית שנקוותה על הרצפה, חשבוננו הסתכם ב-120 שקלים. בהחלט אשוב לבקר כאן.

מיצי

9 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 12 תגובות

מיאו!

היום יהיה. תצפו תצפו תצפו! זה ספיישל על חתולים (אני) שאוהבים בשר. תחקיר מיוחד.

מיצי

11 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 14 תגובות

כוכב, כוכב נולד

אני חושב שהמצלמה הוציאה אותי שמן, אבל אין ספק שהיא הוציאה אותי סלב. אני תיכף אעלה את זה לפליקס כדי שתוכלו לראות. כל החתולים בשכונה עושים לי כבוד. יצאתי קצת עם שוקו רק כדי שסיסי תקנא. מי שפיספס אל תדאגו – יש המון תמונות שלי שם עושה כל מיני פוזות: למשל אוכל עוף, אוכל עוד עוף, אוכל קצת נקניק. בעקבות החשיפה גם החברים הטובים שלי בטיבטם פתחו בלוג ואני ממליץ לכם לקרוא שם

מיצי

12 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 104 תגובות

אני לא מאמין איזה אנשים יש בעולם

תראו איזה עולם מגעיל זה. ימים שלמים אני רק עושה כבוד למפעל של טיבטם ומספר לכל האינטרנט כמה טעים אצלהם ואיזה בשר איכות ואפילו הייתי בטלוויזיה ועשיתי מה שאפשר לכנות ספונסרינג היסטרי של המוצרים שלהם. אבל הם יתנו קרדיט בחזרה? לאאאאאא… עזבו אותכם שהם לא נותנים לינק לבלוג שלי אחרי שאני הפנקתי אותם בלינק מהבלוג שלי, שהוא הרבה יותר ותיק ועם המון חתולים מהשכונה שקוראים אותו. אבל עכשיו גיליתי שיש להם חשבון פליקר, וכמה תמונות יש שלי שמה אתם חושבים? אפס. זה הכבוד שאני מקבל. את ברטה, שעובדת שם יומיים, יש שלוש תמונות שלה. אני סועד ותיק במקום וכלום.

אני שוקל לא לאכול שם יותר בחיים שלי.

החדשות הטובות הן שסיסי זרקה את קרמבו לכלבים. אוי, קרמבו מסכן, רחמים עליך…. נוט!!!

מיצי

13 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 43 תגובות

יי! עדכון משמח

סיסי ואני ביחד שוב. החיים יפים. היום אני אקח אותה לאכול באיזה מקום נחמד.

מיצי

14 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 18 תגובות

________________
התפרסם במקור במדור “הייירז ג’וני!” ב-nrg הרשת ב-1.10.2007. מוקדש לזכרו של דניאל רוגוב

8 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

להחרים את טורקיה!!!!!!1

כסף גורם לגב-גבר הישראלי להרגיש חזק. זה שיער-שמשון-הגיבור שלו. המשכו של הזין באמצעים אחרים. הישראלים הג-גברים שולפים את הארנק לשלם על האישה בדייט (“בחורה לא תשלם אצלי במסעדה. תני לסחבק להפניק אותך”), לשלם בבית קפה (“עזובת’ך, אני משלם. לא מוכן לשמוע מזה, תחזיר, תחזיר ת’ארנק. עלי!”), לשלם על המלון ולהרגיש שהוא שייך להם (“תעמיס עוד על הצלחת, גיסנו, אל תתבייש, שילמתי הרבה על הסופשבוע הזה. תרגיש בבית”), לשלם לעובד ולהתייחס אליו כעבד/רכוש (קמפיין “רואה את הבחור הזה? עובד אצלי!”), לתת טיפ נדיב אחרי שנהמו (במקרה הטוב) הערות מיניות למלצרית (“יא אללה איזה בז’ז’ים, הייתי שם את הראש שם ועושה ברררררר”), לשים שנקל בקרטון של ההומלס אחרי שדפקו את מס הכנסה בכמה אלפים.

ואם לשלם זה כוח, חרם כלכלי זה הכוח המוחלט. הטורקים הנאו-נאצים האלה, אנחנו נראה להם מה זה. שקל הם לא יראו מאיתנו. חרם על טורקיה!! מחרימים את טורקיה! שמים X על טורקיה! לא טסים לטורקיה! לשנות את השם של הקפה הטורקי לקפה ישראלי!

ישראלים מאוד אוהבים חרם כלכלי. אלא אם הוא מופנה אליהם. אז הם מתחילים ליילל ולרקוע ברגליים כמו ילד שלקחו לו את הארטיק. כשלחברת התעופה טורקיש איירליינס נמאס מהעומס הכלכלי של הביטולים הפוליטיים, היא החליטה לגבות דמי ביטול מלאים. מנכ”ל התאחדות סוכני הנסיעות, יוסי פתאל, מיהר לכתוב מכתב נזיפה לתיק האישי של מנכ”ל טורקיש בישראל, פתיח דוגאן, ובו דרש – דרש! – להפסיק עם הנוהג המגונה הזה. “התלונות המגיעות להתאחדות מלקוחות שהזמינו כרטיסים בחברתכם באמצעות סוכני נסיעות, הולכות ומתרבות מיום ליום”, כתב פתאל, “מהן עולה כי טורקיש מתעקשת לגבות דמי ביטול מלאים מאזרחים ישראלים המבקשים לבטל את נסיעתם לטורקיה, בעקבות אזהרת המטה ללוחמה בטרור לצמצום הביקורים בטורקיה, והיחס העוין לו זוכים ישראלים המבקרים לאחרונה בארצכם. אנו סבורים כי הנסיבות המיוחדות הקיימות בין שתי המדינות היו אמורות לגרום לטורקיש לפעול ביתר רגישות וביתר הגיון, המתבקשים מהמצב הפוליטי שנוצר. אנו מקווים כי יחסכם לנוסעים הישראלים המבקשים לבטל את נסיעתם לטורקיה והתעקשותכם לגרום להם נזק כלכלי, אינם נובעים מ’רוח המפקד’ הנושבת מאנקרה”. יעני, לא מספיק שדפקתם בנו לומים על המרמרה, עכשיו אתם רוצים שנשלם דמי ביטול כדין על חופשות שביטלנו?! אבל אז הפגיעה הכלכלית בכם תהיה פחותה. זה כמו שתגידו לנו שאיבר המין שלנו קטן משחשבנו!

והפלסטינים האלה. אנחנו לא נממן את הטרור הפלסטיני! אנחנו נחרים אותם, את העובדים שלהם ואת המוצרים שלהם, נגרום לעוני אצלם (שיעודד ודאי חיבת ציון) ולבעיית מהגרי עבודה אצלנו, וכשהם יבקשו להחזיר לנו באותה מטבע – לא פיגועים ורקטות קסאם, אלא חרם כלכלי, לא על כל ישראל חלילה, אלא רק על השטחים – נראה להם מה זה. מייצג היטב את הפרדוקס הצבוע הזה ח”כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי, פרלמנטר מבריק (וכשאני כותב “מבריק” אני מתכוון “היי אמא, תפתחי טלוויזיה על ערוץ הכנסת. את רואה אותי שם? הנה, אני עושה לך שלום. את רואה אותי?”). ח”כ אריאל מוחה נגד החרם הפלסטיני, כי זה פוגע בישראלים, ובו זמנית מציע חרם ישראלי נגדי, שכולל עידוד רשויות מוניציפליות להעדיף “מוצרים ישראליים-יהודים על פני מוצרים שמקורם מהרשות הפלסטינית”, עידוד עבודה עברית וקניה כחול לבן בתנועות נוער ו”עידוד עסקים ישראלים להפנות את הסחורות שלהם לשוק אחר ולא לזה הפלסטיני” (אתם לא יכולים לפטר אותנו, כי אנחנו מתפטרים!), וגם “חוק לקיזוז מיידי של עלויות נזקי החרם מהכספים המיועדים לרשות הפלסטינית, והפסקת גביית המע”מ המיועד לרשות הפלסטינית על סחורה שמגיעה לרשות”.

איך אומרים אצלנו? כשהערבים יניחו את נשק החרם הכלכלי – יהיה שלום. כשישראל תניח את נשק החרם הכלכלי – לא תהיה ישראל. לא חראם?

______________
התפרסם במקור במגזין “גבר” ב-15.6.2010

7 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404 | תגובה אחת