עיתונאים עצלנים תמיד יהיו עצלנים, עם או בלי אינטרנט

לעיתונאים המדווחים יש הרבה יותר מקורות ראשוניים מבעבר, אבל הרבה אתגרים באים עם זה. אחרי הכול, יש הבדל גדול בין קריאת טוויטר ובין לדבר ממש עם האנשים. עבודת איסוף המידע והמשוב מהקהל הפכה אפשרית יותר בעזרת הכלים החברתיים. קשה לומר מה זה יותר, הסחה או סיוע. הדברים האלה לוקחים את זמנך, אבל הנוכחות ברשת החברתית מסייעת לך ביצירת המותג העיתונאי בכדי למשוך מקורות. בכל אופן, לא מדובר בהחלפת עבודתו של העיתונאי. העיתונאי לא יכול אלא לראות זאת כמותרות על-ידי כך שהוא יכול ליזום תחקיר רחב יותר. […] יש תמיד את האמירה ‘אז זה היה טוב יותר’. כשהתחלתי, העיתונאים הוותיקים אמרו שאנחנו לא עוזבים את הדסק ועושים את הכול בטלפון. עכשיו זה הפך ל’למה לא תרים את הטלפון ותדבר עם מישהו’. העצלנים תמיד יהיו עצלנים.

– ג’ים שכטר, סגן עורך ה”ניו-יורק טיימס”, בראיון לגלובס (30.11.2011).

• עוד בנושא: מי ישלם על הניו יורק טיימס ברשת?

30 בנובמבר, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת | 2 תגובות

(צילום: יח”צ) – צילומים שמצורפים להודעות לעיתונות – בלי ההודעות לעיתונות

30 בנובמבר, 2011 | בנושאים: (צילום: יח"צ), 404 | תגובה אחת

וכעת החתן ישבור את הכד בפטיש 5 קילו

תמונות החתונה של אור וקייסי מוסמן בפייסבוק משכו את תשומת לבי, נדמה לי שאתם יכולים להבין למה. השניים נמצאים בעסקי האירועים עם העסק שלהם, “מוסמן הפקות“, ואיזה פרצוף יהיה להם מול הלקוחות אם הם עצמם לא יחגגו בצורה אקסטרווגנטית? “אנחנו מכירים היטב את עולם האירועים וחתונות. אישית עבורי, כל חתונה נראית אותו הדבר, שטנץ וכבר יותר מטריח ממהנה… לא סתם הכינוי לחתונה הוא ‘קנס'”, מספרת קייסי מוסמן. “ברגע שהוחלט על חתונה ידענו שהאירוע שאנו נעשה יהיה שונה ומהנה, ואני ובעלי החלטנו שנעשה בדיוק את מה שבא לנו”.

אחרי האירוע המשפחתי נפתח האירוע לחברים. אור הגיע בחליפה ועניבה בשחור מבריק, וקייסי בסגנון פין-אפ, בשמלת סאטן אדומה עם מחוך כמו של כוכבת הוליוודית משנות ה-50, שעיצבה לה דנה ברק מ-NOX. “החתונה נפתחה בטקס אלטרנטיבי ונכנסו לחופה לקול ‘גולד אקסטסי’ של מטאליקה”, היא מספרת. “מוטי השרץ, סולן הלהקה ‘ספון אוף איוול’, חיתן אותנו בטקס ענק, שתינו מקרן ציד ולבסוף מוסמן ריסק כד במקום כוס עם פטיש 5”. עוד בתוכנית האמנותית: “המון אלכוהול מטאל, פוגו, קראוד סרפינג ומה לא. היה אדיר”. צילומים: שי פיירשטיין.

29 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 8 תגובות

הסנדלר הולך בלי קרדיט

אופס! דווקא בכנס האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות, שנערך אתמול בסינמטק, התפספסו הקרדיטים לנותני החסות. הלשינה וצילמה: נעמה הרשקו.

29 בנובמבר, 2011 | בנושאים: Press, Release | להגיב זה מגניב

למחוק

29 בנובמבר, 2011 | בנושאים: @ | להגיב זה מגניב

(צילום: יח”צ) – צילומים שמצורפים להודעות לעיתונות – בלי ההודעות לעיתונות

29 בנובמבר, 2011 | בנושאים: (צילום: יח"צ) | להגיב זה מגניב

(צילום: יח”צ) – צילומים שמצורפים להודעות לעיתונות – בלי ההודעות לעיתונות

28 בנובמבר, 2011 | בנושאים: (צילום: יח"צ) | 4 תגובות

גלעד שליט עדיין לייק

איור: שלומי ושדי

במלאת 1000 ימים לשבי של גלעד שליט פורסמה בנענע10 סדרת כתבות. אחת מהן היתה “1000 ימים: כמה זה במכשירים סלולרים?“, רשימת כל דגמי הסלולר שיצאו מאז השבי (שהוסרה מהאתר מוקדם יותר החודש). כתבה אחרת שאלה “איך מסבירים מה זה פייסבוק למי שלא שמע על הרשת החברתית?”, והביאה מבחר מתגובות הגולשים.

מאחורי הטעם הרע התחבא נסיון להפגין הזדהות – לא עם השבי עצמו, שאדם חופשי לא יבין, אלא עם תחושת ההחמצה המתמדת. פייסבוק נפתח לכלל הגולשים חודשים ספורים אחרי ששליט נחטף, והוא לא זכה לקחת חלק בחוויה המעצבת של בני גילו בארץ ובעולם המערבי – פתיחת פרופיל, בחירת תמונה, פרסום סטטוס מצחיק מהסלולרי, העלאת אלבום תאילנד, שינוי סטטוס ל”נשוי” וקציר בפארמוויל.

מבין אינספור הפעילויות הספונטניות והיזומות התבלטה החלפת תמונת הפרופיל לתמונה של שליט, שהפכה אותו לאחד הישראלים המפורסמים בפייסבוק בלי שהיה לו אפילו חשבון. “אתה לא יכול להיות בפייסבוק”, אמרנו לו, “אז אנחנו נהיה שם בשבילך. נזכור ונזכיר שאתה חסר במקום שבו אנחנו מבלים את רוב שעותינו. נשמור לך מקום עד שתחזור, כמו הכסא הריק שמשאירים לאליהו הנביא”.

“נוצר סוג של מרחב ציבורי בעידן הדיגיטלי, תחושת ביחד שגרמה לאנשים לדבר בגוף ראשון רבים, ‘אנחנו’ ולא ‘אני’: נצליח, נוכל, נדבר – השיח הזה היה של כולם”, אומר מנכ”ל ובעלי iSocia, קובי גמליאל, שניהל את המדיה החברתית של קמפיין השחרור. “הרבה אנשים התגייסו ויצרו תוכן ושמרו אותו בתודעה לאורך זמן”. יותר מכך: גולשים רבים איבדו את בתולי האקטיביזם המקוון שלהם עם שליט. בשלושת עמודי שליט שתחזק גמליאל נרשמו מאות אלפי חברים, 7.7 מיליון חשיפות לסטטוסים, 268 אלף תגובות ו-21 אלף סטטוסים שהעלו הגולשים. “גלעד שליט הוא אמנם לא במבה”, הוא אומר, “אבל הוא המותג הישראלי הכי חזק שהיה פה הרבה זמן”.

ביומו השלישי כאדם חופשי נחשף שליט לפייסבוק, בשבילנו רשת חברתית ובשבילו רשת הצלה. לקבוצה “מנכ”ל פייסבוק: אם יצטרפו מליון איש תמונת גלעד שליט תהיה ליד סמל האתר” נרשמו 230 אלף איש. בהבטחה השקרית שלה יש גרעין של אמת: עבור אומת האינטרנט הישראלית, הסיפור של גלעד שליט הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור של פייסבוק.

_____________________________________
התפרסם במקור בגליון נובמבר 2011 של מוסף “פירמה” של גלובס

27 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

(צילום: יח”צ) – צילומים שמצורפים להודעות לעיתונות – בלי ההודעות לעיתונות

27 בנובמבר, 2011 | בנושאים: (צילום: יח"צ) | 2 תגובות

פוקיממשלמון: חייב להעליב את כולם!

“מפלצוני הכנסת” היא סדרת איורים חמודימפחידים של שרי הממשלה, שיצר המאייר מיש רוזנוב. אביגדור ליברמן הוא ליבושי, אלי ישי הוא יִשִי ואהוד ברק הוא ברצ’ו. בהמשך צפויים שרים נוספים. “הרעיון הסתובב לי בראש כבר כמה זמן, אבל כשעלה הסיפור עם החוק הדפוק הזה [הצעת החוק לתיקון חוק לשון הרע; ע”ק], היה לי ברור שעכשיו זה הזמן”, הוא אומר בראיון לחדר 404. “הקונספט הוא ליצור דמויות של ‘קברניטי המדינה’ כיצורונים בסגנון פוקימון וכדומה, שמה שמאפיין אותם הוא השילוב בין מתיקות פלסטיקית לאלימות די ברוטאלית שהם מפעילים זה על זה ועל אחרים, בין חמודי לקריפי”.

“החוק החדש שכנע אתי לנטוש לאלתר את הקריקטורות הפוגעניות בהן הצגתי את נבחרי הציבור באופן שלא מעורר אהדה”, כתב רוזנוב באלבום בפייסבוק. “כדי לכפר על מעשי הנבזים, החלטתי לעצב את דמויות של אותם הנבחרים, שתשקפנה את פניהם האמיתיות בצורה אמינה יותר. את הדמויות החדשות ניתן להדפיס על קלפים ולאסוף באלבום מיוחד בדומה לסדרת דמויות ‘פוקימון'”.