אל תעשו פונטים בעברית, כל הסריפים יבואו
“עיצוב אותיות, קליגרפיה אקזוטית ועתידו של כתב היד” הוא נושא מפגש שיתקיים מחר (ג’) בבית ביאליק בבית העיר ברחוב ביאליק 27, תל אביב. “בעוד כמה שנים לא נכתוב בכלל, כי מחשבים ניידים, אייפדים וכן הלאה יחליפו את זה”, אומר מארגן המפגש, המעצב יובל סער. אמן הטיפוגרפיה עודד עזר, שישתתף גם הוא במפגש, קיצוני ממנו: “אם אני בודק את התהליך שעבר על הטיפוגרפיה, בפנטזיה שלי, בעתיד הרחוק הטיפוגרפיה תיעלם לגמרי. כטיפוגרף אני שומט את הקרקע – כן, הטיפוגרפיה תיעלם לגמרי, כי באיזשהו שלב כל החוויה של תקשורת חזותית תעבור ישירות למוח שלנו, בלי תיווך של מסך מחשב ושל כל כלי שני”.
“חלק מהדיון יהיה, ‘האם הדיון הזה רלוונטי?'”, אומר סער. “כתב התחיל מכתב יד, האם יכול להיות שלא נכתוב יום אחד בכתב יד, אלא רק נקליד?”
ואולי בעתיד כתב היד יוחלף בפונט אישי של אדם?
עזר: “לא, יהיה קוֹל. השלב הראשון של היעלמות הכתב יהיה קול, היום יש כמה מכשירים שאתה יכול לתפעל בקולך”.
סער: “דידי חנוך אומר שזה לא יקרה, כי כבר עכשיו אנחנו מקלידים יותר מהר ומדויק ממה שאנחנו כותבים, וגם מאשר מדברים”.
עזר: “פונט מכתיב אווירה. יכול להיות שתוכל לבחור את הפונט כשאתה כותב לחבר שלך כדי שהוא יוכל לדעת אם אתה שמח או עצבני”.
“המחשבים השתלטו על חיינו. כולנו פס ייצור של המערכת”
צילומים-איורים של מיכל בר:
אינסטנט אמנות בתערוכת צילומי אינסטגרם
300 תמונות שצולמו על ידי 100 ישראלים באפליקציית האייפון אינסטגרם יוצגו בתערוכת Instaart, שתיפתח מחר (ב’) ברוטשילד 12 בתל אביב. “הנושא של התערוכה הוא שאין נושא לתערוכה. השאיפה שלנו היא להוציא החוצה את האפליקיה שהיא גם שיתופית וגם צילום ולתלות אותה על הקיר, ובכך בעצם לתת לקהל רב יותר את התחושה של הצילום המהיר”, מסבירה האוצרת השותפה חן ג’יין זוהר, והאוצר השותף מייקי חפץ אומר: “יש ביקורת על אינסטגרם מצד הצלמים המקצועיים: כל תמונה שאתה מצלם באינסטגרם תצא יפה, יש הרבה פילטרים. אנחנו מראים את הצד השני – זה בדיוק דור האייפון, דור ה-Y, שבשניה כל אחד נהיה צלם מקצועי, ואם אפשר לעשות את זה, למה לא”. לכתבה שלי ב-ynet >>
וואקה וואקה! פקמן על הציפורניים
מה זאת אומרת אתן לא יודעות מה זה Wocka Wocka? זה הקול שעושה פקמן!
כן, כן, אחרי טעימה קטנה של נייל ארט לאמא, נפתח לי התיאבון, וכהרגלי התחלתי מהמקום הכי גיקי שמצאתי – פקמן. אז איך עושים מניקור פקמן קל, מגניב, וללא כישרון ציור?
ראשית כל, הדברים שתצטרכו: לק צהוב לפקמן, לק שחור לרקע, לק לבן לנקודות, לקים בשני צבעים נוספים לשדים (אני הלכתי על אדום וכחול), מכחול או ליינר ומנקד. בחרו באיזה אצבע תרצו כל אלמנט, ואת האצבעות שמכילות את הפקמן או שד, מרחו בצבע שאינו שחור, כפי שאתן רואות בתמונה.
בואו נתחיל מלדבר על פקמן עצמו. הצהוב בו השתמשתי הוא צהוב מתוך סט ללא שם או מספר של גולף. השחור הוא ליינר שחור מבית LA Colours. לאחר מריחה של הצהוב והמתנה סבלנית עד שיתייבש, קחו את הליינר (לק שמגיע עם מברשת דקה וארוכה, בד”כ באריזה דקה וארוכה) השחור שלכן או את מברשת הציור הדקה הטבולה בלק שחור, וציירו מעגל גדול ככל האפשר. מאמצע המעגל הוציאו שני קווים אל קצהו כדי שיצרו את הפה – שימו לב באיזה כיוון אתן מעוניינות שיהיה הפה של הפקמן. לאחר מכן, מלאו את כל השטח שמסביב למעגל, ואת הפה של הפקמן, בשחור באמצעות המברשת.
את השדים קל עוד יותר לצייר. כצבעי בסיס השתמשתי בתכלת Azure מבית רימל אותו הזכירה לאחרונה החברה הדמיונית, ובאדום מס’ 216 של Careline Blues. באמצעות הליינר השחור (או המברשת, כמובן) עברתי על בסיס הציפורן של שתי הציפורניין וצבעתי אותו בשחור. יישרתי את הגבול השחור מעט כך שהצורה הנותרת תהיה עגולה לחלוטין. למטה יצרתי עם המברשת הדקה/ליינר זוג משולשים שווים. חשוב לזכור שגם אם המשולשים לא ממוקמים טוב בדיוק באמצע הציפורן, אפשר להוסיף עוד מעט כחול באחד מצדי הציפורן מה שייצור שד רזה יותר, אבל לא פחות מוצלח.
את הנקודות הללו, כמו גם את העיניים של השדים, יש ליצור באמצעות מנקד. אם אין לכן מנקד בבית, הקצה ההפוך של מברשת ציור או מחט יכול לשמש כמנקד מצויין. ללבן במקרה הזה השתמשתי ב-Snow של China Glaze. את הנקודות השחורות שבעיניים של השדים יצרתי באמצעות נגיעה מקצהה של המברשת השחורה.
וכשמחברים את כולם ביחד, יוצא אחד המניקורים המגניבים ביותר שעשיתי אי פעם, אם יורשה לי להחמיא לעצמי. הוא פשוט כיפי, וקוצר מחמאות על ימין ועל שמאל.
אז מה דעתכן? מתי אתן מנסות איזה פקמן קטן בעצמכן?
עד הפעם הבאה…
• עוד בנושא: לק עליז לגיקית שתעיז: ציפורני ניאן קט ועוד
________________________
מיטל רוזנבוים היא פמיניסטית לוחמת, שמאלנית מטורללת, גיקית, אקדמאית, מתרגמת, כתבת. אוהבת כלבים, באפי, אסימוב ודוקטור הו. היא מפעילה את בלוג הלקים “שולפות ציפורניים“, שם התפרסם הפוסט במקור
חתול, כלב (תמונה שווה)
משחקי אייפד: כמו למכור סוכריה לתינוק
הדיילי שואו בודק את הערך החינוכי והמסחרי של משחק האייפד Tapfish:
אילו טבעות נישואים יחליפו ווינד ומר אוג?
תודה, תמרי דלאל.
טיפ לאסיר הנכנס
שָלוֹם, זֹאת מַעְיָּן מְהָעִיתוֹן הַמוּדְפָּס, שְסוֹגֶרֶת פְּרוֹיֶקט מְיוּחָד
אֲנִי עוֹשָה הַרְחָבָה עַל הַאָסִיר הַנִּכְנָס, מִבֵּיתוֹ הוּא הַבּוֹקֶר נִפְרָד
אִשְמַח לְקָבִּל כַּמָּה טִיפִּים בִּשְבִילוֹ, מִמְךָ כְּשוֹדֵּד רַכָּבוֹת
אֵיךְ יִסְתָּדֵּר שָם בַּכֶּלֶא קָשִיש בְּגִילוֹ וּלְמַּה הוּא יוּכַל לְקָוֹות?
שָלוֹם מַעְיָּן וְתּוֹדָה שְצִלְצָלְתְּ, קַבְּלִי כַּמָּה טִיפִּים זְרִיזִים
שְיִּלְמָד שָם שָפוֹת, שְיַגִּיש עֲרָר, שְיִשְרוֹק שִירִים עֲלִיזִים
שֶיַעֲשֶה כְּפִיפוֹת, שְיִּכְתּוֹב מֶמוּאַר, שֶיְנַּסָּח בַּקָּשּוֹת וְחוֹזִים
שֶכֹּל יוֹם בַּזְרִיחָה יָרוּץ עַל החוֹף, שֶהַרוּחַ תִּטְפָּח עַל פָּנָיו
שֶשְחָפִים יִרְדּוֹף, שֶיָבְהִיל כְּלָבְלָב, שֶפְּרָחִים יִקְטוֹף לְמִי שֶיֹאהַב.
אַחְלָה, תּוֹדָּה, זֶה מַמָש עוֹזֵר, וְלִפְנֵּי שֶאֲנִי סוֹגֶרֶת, חַיֶּיבֶת לְמַהֵר,
תַּבְטִיחַ לִי שֶלֹא תִּיתֵן אֶת הַטִּיפּ הַזֶּה לְאַף עִיתּוֹן אַחֵר.
________________________
חנוך מרמרי הוא מנכ”ל עמותת “ישראלים להצלת הדמוקרטיה“, בעל טור בטיים אאוט תל אביב, עורך עיתון “הארץ” לשעבר וטיפש החולצות של כולנו
לילה טוב ובהצלחה. הנה בא המטאור
מה זה? יום שישי כבר הגיע? והאם בתוך הקנקן תשודר כרגיל? התשובה לכל השאלות ההלו היא כן. חוץ מ”מה זה”, שקשה לענות עליה בכן או לא. וכרגיל, טעימה לגולשי חדר 404, בהשמעת טרום בכורה טרום בלעדית, ומי שלא שבע ישמע את התוכנית המלאה בימי שישי בשתיים בלילה.
השבוע ננסה למצוא את הלהיט הבא של הטלוויזיה:
נשמע את נאומו של ראש הממשלה, שבו הוא עונה להאשמות נגדו:
נדע על מי לסמוך שיציל את היום, אם צריך:
ובסופו של יום, נלך לישון כמו ילדים טובים ונחלום חלומות פז:
אכן כיף חיים. ואל תאזינו לקנקן, אלא למה שבתוכו.
______________________________________________
“בתוך הקנקן” היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט
אנסטסיה מיכאלי: זה לא חוק המסגדים. תאמינו לי, אני בעצמי קראתי לו ככה
“חוק ‘הרעש’ ולא חוק ‘המסגדים’ – ח”כ אנסטסיה מיכאלי נגד מפגעי הרעש – יום א’ ועדת שרים לחקיקה”, נכתב בהודעה לעיתונות ששלחה אלי אתמול ח”כ מיכאלי. “כידוע ביום א’, 11.12.2011, ט”ו בכסלו תשע”ב, עולה לוועדת שרים לחקיקה הצעת החוק שלי העוסקת במפגעי רעש עקב שימוש בלתי סביר במערכות כריזה. כאמור, בניגוד לכינוי האופייני שהוצמד להצעה (עקב היותי חברת מפלגת ישראל ביתינו) החוק הינו חוק סביבתי העוסק במפגעי רעש מכל סוג, בדגש על בתי תפילה (גם של יהודים וגם של נוצרים)”.
האם הכינוי האופייני הוצמד להצעה עקב היותה חברת מפלגת ישראל ביתנו? נבדוק. מתוך ההודעה לעיתונות הראשונה ששלחה מיכאלי בנושא:
הודעה לתקשורת 16.5.2011. ח”כ אנסטסיה מיכאלי הציגה בביקור בנצרת עילית ובעפולה את החוק נגד הרעש מהמסגדים.
ח”כ מיכאלי, האם הצמדת את הכינוי האופייני להצעתך עקב היותך חברת מפלגת ישראל ביתנו? איחס יסמולנית!
אבל לא, מה פתאום, זו לא הצעת חוק נגד מסגדים, זו הצעת חוק סביבתית. בגלל זה צירפת לקומוניקט, גם הראשון וגם זה שנשלח אתמול, את התמונה הסביבתית הבאה:
החוק הזה, אומרת מיכאלי, עוסק במפגעי רעש בדגש על בתי תפילה, גם של יהודים וגם של נוצרים. ואכן, מההודעה שלה עולה שגם מסגדים יהודים ונוצרים שיקראו “אללה הוא אכבר” בכריזה יענשו בחומרה: בעודה חופרת על הרעש מהמסגדים, מיכאלי לא טורחת להזכיר דברים כמו הצפירות השבועיות המכריזות על כניסת השבת; כלי הרכב שכורזים מועדי לוויות ובקשות לעזרה מיהודים רחמנים; רכבי הנחמן מאומן שכורזים מוזיקה מנוחנחת ומחרידה ברחובות; ובית הכנסת מאחורי בית אמי (וכמותו ודאי גם אחרים) שכורז מחרוזת שירים רועשת כל שבוע לפני כניסת השבת. גם בהודעה ששלחה אתמול היא חופרת אך ורק על רעש המסגדים, ובסוף משלמת את מס השפתיים: “נציין שבהצעתה של ח”כ מיכאלי החוק יחול על כלל ‘בתי תפילה’ כ’בית כנסת, כנסייה או מסגד וכל מקום מקורה אחר המשמש דרך קבע לתפילה או לפולחן דתי'”. על דברים כאלה אמר פעם השופט היהודי-אמריקאי הדגול ברנדייס: יאללה יאללה.
ומה עם הצפירות?
בהודעתה ממאי כתבה מיכאלי:
חברת הכנסת מ”ישראל ביתנו” אנסטסיה מיכאלי, הגיעה היום לסיור בנצרת עילית ובעפולה ושמעה מתושבי המקום על רעש המסגדים המטריד את מנוחתם. העדויות שנשמעו בסיור, מצד ילדים, בוגרים וקשישים, לא הותירו מקום לספק: הרעש המגיע ממערכות הכריזה במסגדים הסמוכים – משבש את אורח חייהם.
“מאות אלפי אזרחים בישראל, באזור הגליל, הנגב, ירושלים, חיפה, ומקומות שונים במרכז, סובלים באופן יומיומי ושיגרתי ממיטרד סביבתי מציק – רעש קריאות המואזין ממערכות הכריזה של המסגדים”, אמרה ח”כ מיכאלי אשר הודיעה בביקורה בגליל כי היא הניחה היום על שולחנה של מזכירות הכנסת הצעת חוק שאוסרת על בתי תפילה, לרבות מסגדים, את השימוש במערכות כריזה. החוק המוצע, שהוא תיקון לחוק מניעת מפגעים, קובע מפורשות שעל מסגדים ייאסר להפעיל מערכות כריזה, והעונשים המוטלים על העבריינים יגיעו לקנסות כבדים ועונשי מאסר.
“זעקות התושבים הסובלים מהתופעה מגיעות אליי יום-יום”, היא אומרת, “אני מתקשה להבין את החוצפה הזאת, את הכוחניות הזאת, ואת עזות המצח המאפשרת לאיש דת, שבכדי לקרוא לעשרה או עשרים מתפללים – מרשה לעצמו להעיר בחמש בבוקר, ברעש חסר פרופורציות, ישוב שלם של אלפי אנשים, תינוקות, ילדים לומדים, זקנים, ואנשים עובדים. המצב הזה הוא פשוט בלתי נסבל, ולכן זה מצריך חוק מיוחד שיפתור אותו”.
היוזמה הראשונית הגיעה מראש עיריית נצרת עילית שמעון גפסו וסגן ראש עיריית עפולה בוריס יודיס, שהחליטו להתאחד ולפעול כנגד התופעה המציקה, ובשיתוף אנשי “ישראל ביתנו” בנצרת עילית, פנו לח”כ מיכאלי, שנרתמה למשימה. “כולנו בעד חופש דת”, מסבירה מיכאלי, “אבל חופש דת לא צריך לבוא על חשבון איכות החיים של מאות אלפים, הן יהודים והן ערבים, שסובלים, בפירוש סובלים, מזעקות אימתניות כל יום לפנות בוקר. מדובר ב”שעון מעורר” קולקטיבי, שכפוי על הסביבה באופן כוחני, ויוצר מפגע סביבתי שאין לו הצדקה. על אנשי הדת המוסלמים למצוא דרך אחרת לקרוא לאנשים לתפילה, או להעביר מסרים דתיים או לאומיים, לא באופן של התרסה והפגנת בעלות על איכות החיים, כפי שזה היום, אלא באופן שלא משבש חייהם של אזרחים, ולוקח בחשבון שאנו חיים במדינה מערבית ומתורבתת”.
שאלתי אותה אז:
ביום השואה וביום הזכרון מושמעות צפירות רועשות, שמטרידות את המנוחה, משבשות את אורח החיים, מכניסות חיות מחמד למצוקה ואף גורמות לבריחתן. אני מתקשה להבין את החוצפה הזאת, את הכוחניות הזאת, ואת עזות המצח המאפשרת למדינה להטריד אותנו ברעש חסר פרופורציות, כשכל מי שרוצה לעמוד לזכרם של המתים יכול לעשות זאת בשעה היעודה בלי מטרד הצפירה.
חופש פולחן לאומי לא צריך לבוא על חשבון איכות החיים של מאות אלפים, הן יהודים והן ערבים, שסובלים, בפירוש סובלים, מהצפירות מדי שנה. מדובר בשעון מעורר קולקטיבי, שכפוי על הסביבה באופן כוחני ויוצר מפגע סביבתי שאין לו הצדקה. על אנשי המדינה למצוא דרך אחרת לקרוא לאנשים לעמוד דום או להעביר מסרים לאומיים, לא באופן של התרסה והפגנת בעלות על איכות החיים, כפי שזה היום, אלא באופן שלא מבשב חייהם של אזרחים, ולוקח בחשבון שאנו חיים במדינה מערבית ומתורבתת.
האם בכוונתך לפעול נגד הצפירות, להעלות הצעת חוק בנושא, להוציא הודעה לעיתונות ולהצטלם על רקע הצופרים כפי שעשית במקרה של כריזת המואזינים?
תשובתה (19.5.2011):
שלום עידו,
האם הינך מבחין בהבדל מסויים בין צפירות שכל אורכן הוא 4 דקות בשנה שלמה, לבין קריאות שאורכות במקומות מסויימים כמה שעות בכל יום ויום, ומתחילות בשעה 4 לפנות בוקר?
אנסטסיה
תשובתי:
בוודאי שאני מבחין בהבדל, הצפירה מפריעה פחות זמן, אבל ליותר אנשים (צפירות יש בכל הארץ, מסגדים לא). אם הסוגיה היא מטרד הרעש של כריזה בפרהסיה, ראוי לפעול נגד כל מי שכורז בפרהסיה ולהחיל את אותו דין על כולם. אחרת מדובר באפליה.
על כך לא הגיעה תשובה ממיכאלי. כנראה החליטה שמגיע לי קצת שקט.
[עדכון, 11.12.2011] בעקבות התגובות אני רוצה להבהיר: מסגדים לא צריכים לכרוז בשעות הלילה, ובשעות היום צריכים לשמור על דציבלאז’ שפוי. אם מישהו עובר על חוקי הרעש, צריך לאכוף את זה – משטרה, עיריה או פקחים של המשרד להגנת הסביבה. אני רק לא חושב שצריך חקיקה לזה, מהסיבה הפשוטה שכבר יש חוקים כאלה. ואני גם לא מאמין לח”כ מיכאלי כשהיא אומרת שזו חקיקה סביבתית. רוצה שיפסיקו להרעיש? שתתלונן במשטרה, תגיש שאילתה לשר לבטחון פנים ולשר להגנת הסביבה, או תסייע לתושבים שם להגיש בג”צ על היעדר האכיפה. לגבי צפירות יום הזכרון והעצמאות: כן, אני באמת חושב שצריך לבטל אותן. אפשר לציין ימי זכרון בטקסים ובדקת דומיה גם בלי צפירה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
