שיר המכות בהפגנה • איןסטגרם • ספר בדיחות מטוויטר | האחראי על האינטרנט ב”שישבת” עם אסף ליברמן

סיפורים מהפינה “האחראי על האינטרנט”, המשודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:

• “* קבלו תמונה של כפות רגליים בחוף הים. * קבלו תמונה של מנה מדהימה בארוחת צהריים. (היום שבו אינסטגרם קרס)”, כתב יואב גלזנר בפייסבוק שלו. נפנוף כנפי סופות בצפון וירג’יניה גורמים לכאוס באינטרנט: פגיעה במרכזי מידע של שירותי הרשת של אמזון שיתקו את הרשת החברתית הצילומית אינסטגרם, הרשת החברתית לשיתוף תחומי עניין ותחביבים פינטרסט, שירות הסרטים נטפליקס ועוד.


(צילום: שי רינגל)

• “אתמול ראיתי מישהו מחזיק אייפון ומאיר איתו את המדרכה, כנראה נפלה לו אפליקציה”, כותב דוד וולצר בספרו “שורות”, שמאגד בדיחות שורה-אחת שהוא פרסם במקור בטוויטר. “במהלך העבודה שלי כקופירייטר באידיאולוג’יק, טוויטר התחיל לקבל יותר חשיפה ומודעות כרשת חברתית ומיקרו-בלוגיה”, סיפר לי במסגרת ראיון למוסף הארץ. “מאה וארבעים תווים מאפשרים לך לכתוב לא יותר משורה, מקסימום שתי שורות. באותה תקופה הקשבתי וקראתי הרבה מהחומרים של וואן-ליינרים מפורסמים כמו סטיבן רייט, מיטש הדברג, דימיטרי מרטין ועוד. לקחתי על עצמי לנסות להמציא וואן ליינרים באורך ציוץ ומדי פעם יצא לי משהו נחמד. היו ימים שהעליתי כמה שורות והיו ימים שלא הצלחתי לחשוב על דבר אחד שיגרום למישהו לחייך או לצחוק וזה ביאס אותי נורא. כדי למתן את החרדה והבאסה מימים יבשים, בחרתי למנן את כל העניין לשורה אחת ביום, מסגרת יצירתית מאתגרת על בסיס יומי, משהו שאוכל לעמוד בו. מאז, בכל יום (למעט חופשה בחו”ל), העליתי שורה אחת בכל יום קלנדרי”.

במחאה על יחס תעשיית הספרים לסופרים, וולצר לא מוכר את ספרו ברשתות הספרים אלא ישירות דרך האינטרנט. ואל תתפתו לעותק מזוייף, כי על מוצר זול משלמים ביוקר, כמו שכותב וולצר בספר: “חזרתי מסין עם שורה מצחיקה, אחרי שבועיים היא הפסיקה לעבוד”.

• פוסט מצוין של אהרן פורת ב”תיקון עולם” על האחים הקטנים שמנטרים את פעולות השלטון באמצעות מצלמות. טעימה:

אם הייתי צריך לבחור תמונה אחת שתהיה הסמל של המחאה המתחדשת היא לא תהיה תמונה של מפגין חוטף אגרוף לפנים משוטר חמום מוח, גם לא התמונה המרשימה של אלפים צועדים באיילון ובטח שלא תמונה של חלון מנופץ. התמונה שאבחר תהיה כזו שמי שיופיעו בה יהיו הצלמים עצמם – יער של סמארטפונים ומצלמות בעשרות ידיים שמסקרים כל רגע וכל פינה בהפגנה. […] אחד הסרטונים המקוממים ביותר שנתקלתי בהם עד כה היה צילום מההפגנה ביום שישי שעבר, שבו רואים את איליאן מרשק נעצר בברוטליות. איליאן, למי שעוד לא מכיר, יזם את פרויקט “עיתונות אזרחית 99%” והוא מתעד כבר כמעט שנה את תנועת המחאה הישראלית בקטעי וידאו ובשידורים חיים. […] בערך בדקה השלישית בסרטון רואים חמישה יסמניקים משתלטים על איליאן וגוררים אותו איתם. לאחר כמה דקות, איליאן זרק את הסמארטפון אל מפגין אחר שעמד לידו. ברגע שהשוטרים קלטו את זה הם התנפלו על הבחור שתפס את המכשיר. ברגע האחרון הוא הספיק להעביר את הסלולרי לבחורה אחרת, אבל השוטרים התנפלו גם עליה, הטיחו את הראש שלה במכסה מנוע של ניידת שחנתה במקום, והחרימו את המכשיר.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=NzCZjaENatw[/youtube]

עכשיו שימו לב: הסרטון הזה נמצא ביוטיוב. הוא זמין לצפייה לכל אחד. השוטרים שהחרימו את הסלולרי של איליאן תוך כדי אגרופים, דחיפות ובעיטות ביקשו למעשה, כמו כל זרוע שלטונית מאז ומעולם, לשמור לעצמם את זכות התיעוד – הם רוצים לכתוב את ההיסטוריה. אבל הם איבדו שליטה. פתאום הם מוקפים במצלמות. הם עצרו צלם אחד – וחמישה אחרים עדיין מתעדים אותם. לרבים מאיתנו יש בכף היד תחנת שידור זעירה, מערכת עיתון מיניאטורית, הוצאה לאור משל עצמו. ואנחנו לומדים להשתמש בכלי הזה במהירות: היתרון הזה נמצא אצלנו בידיים לא יותר משלוש שנים.

• שימוש נוסף במצלמות נגד האלימות השלטונית מגיע מהזוג אסף שפיר ומיכל קליין-שפיר, הזכורים מסרטון המחאה נגד “קשת” שלא שילמו להם בזמן (ושילמו מיד עם התפרצות הסרטון). השניים העלו סרטון חדש נגד אלימות השוטרים בהפגנות המחאה החברתית, לפי “מכה אפורה” של מוניקה סקס:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=hsYznTMfP_I[/youtube]

שוטרים, מפגינים, בנקים מנותצים ותגיד, עשית צבה? ספר לי עוד על מגוון הממים שלך | ממים, סיכום שבועי #4

ממים אינטרנטיים – סיכום שבועי של אירועי החדשות והממים שנוצרו בעקבותיהם. קליק להגדלה: גדול, ענק.

צ’ק או המחאה החברתית?

הציור השבועי לילד: סבאח ברוור מציע לחפש לאן נעלם חופש הביטוי?

עונת המחאות הגדולה נפתחת עם מעצרה של דפני ליף בהפגנה ברוטשילד. מוטי אהרונוביץ’ מכריז על מלחמת הכוכבים, בופינקה מוצא את זה פורנוגרפי, דניאל קופצ’ינסקי מסביר שככה זה ברגולציה ונתאי פרץ רומז שיש אנשים אחרים שיותר דחוף לעצור. אלכס דובוב מזכיר שעשו את זה קודם, בהתנחלויות, ושיבי מזכיר שגם אז השמאל הקיצוני (שכולנו נגדו, כמובן) דיבר על זה.

שוטר שנראה כמודד מכונית עם אוהל על הגג זכה לטיפול אוהב. האישה שמגישה פרח לשוטר הואשמה בנסיון תקיפה על רקע אלרגי ואחזקת סמים קלים, ואף זכתה למם סטייל רחלי רוטנר, אבל לא רחלי עשתה אותו אז הוא לא מי-יודע-מה-חמודי, כנ”ל פינוקי.

ההפגנה באבן גבירול ביום שבת הפכה להפגנת עמלת שורה, כשמפגינים ניפצו שמשות של בנקים בתל אביב (ניוז1 קובעים שסודנים שכורים הם המנפצים). ניר זייד מסביר למפגינים את טעותם, מתן פאבר בודק מה המצב בבנקים במצרים, עידוק רוצה לשמוע עוד על אלימות בהפגנות, אריאל ויסמן מזכיר איפה הם למדו את זה, והדס רשף תוהה מי ניפץ את הזכוכית. שיבי ומיכאל קמינר חושבים שאוחיון ואייזנר, נו, אתם יודעים. למשחקי הכס מותר להשוות? ולג’ון בראון יש הצעה חלופית איך לדבר עם הטייקונים. ואל תשכחו מי הקורבנות האמיתיים, שנשארים עם הטראומה הרבה אחרי שהממיסטים כבר עברו לנושא הבא.

בתמונה שאנחנו מעריכים שתהפוך לאחד הסמלים הזכורים של המחאה, המפגינה לירון אחדות נעצרת בהפגנת עמלת שורה, משחררת את ידה מזו של השוטר, משלבת איתו ידיים והולכת איתו בחיוך רחב (תמונה שהיא בחרה לתמונת הפרופיל שלה). מאוחר יותר היא תואשם באלימות נגד שוטרים, לא לפני שתהפוך לכוכבת ממים, כמו כאן, בתמונת בדרך לחתונה עוצרים לכתוב צ’ק.

נתאי פרץ והדס רשף תומכים במאבק ללא עוררין למרות שהוא נהיה נורא אלים ואנרכיסטי. ניב מיכאלי מזכיר למוחים ששלי יחימוביץ’ תמכה ברון חולדאי. מעריב בוחרים צד בנוגע למחאה בשבת, וויסמן חושף עוד כתבות מן הארכיון.

“התותח הקדוש” מפגיזים בקומיקס אפי על האלימות במחאה החברתית. ומה הקווים האדומים של המשטרה?

גל רודף גל ונשבר

שנה אחרי שדפני ליף עזבה ראיון איתו באמצע, שרון גל מ”לילה כלכלי” שוב מסתכסך עם פעילי המחאה החברתית. ג’ון בראון מציע הסבר אלטרנטיבי, שיבי מציץ מאחורי הקלעים, איתמר שאלתיאל ואלי לוין מוסיפים עוד על האובססיביות הקונספירטיביות כנגד המחאה ומוצאים את האויב האמיתי, ושיבי נשאר לצפות בהמשך התוכנית.

 

מדינה קטנה מוקפת

ולדימיר פוטין, שליטה האהוב של רוסיה, מגיע לביקור בנתניה ובישראל, נפגש עם בנימין נתניהו, מעלה זכרונות ומזמר שירי ילדים עם אביגדור ליברמן. אגב, מה הגירסה הסובייטית ל”ברוסיה הסובייטית”?

ובינתיים, בדרום: צה”ל מפיץ תמונה שמספרת כמה רקטות נורו על ישראל, ומבקש “שתפו את התמונה,כי תקשורת המיינסטרים לא תעשה זאת”. מעתה מ”צ הוא מם צבאי. אפרופו, צבה כבר עשית?

ובינתיים, בדרום העוד יותר רחוק: האחים המוסלמים עולים לשלטון במצרים ומזכירים את סכנות המהפכה.

ובינתיים, במזרח: סמי מיכאל מכתיר את ישראל כמדינה גזענית וניצה בן דב תוהה איך הוא מדבר ככה אחרי שקיבל כל כך הרבה כיבודים, מיכאל מבקש שיספרו לו עוד על זה אצל שחר.

 

שיבי עדיין חי

עמיר שיבי מסולק שוב מפייסבוק, נלחם כבן-ארי ונדפק כלביאה, זוכה לקבוצת מחאה (עמיר שיבי עדיין חי, למרות שאסור להשוות, מזכיר רועי פיטשון) וחוזר מן הכפור, לא לפני שהוא מספר על היאוש בבידוד במודיעין ועל הקונספירציה הדמוגרפית של מארק זאקרברג ובנצי גופשטיין.


כהנא בולד צדק?

עוז פורמן הציע את “מגנטו צדק”, איתמר שרק שפירא הצטרף, מם נולד (ויטלי מיז’יריצקי, בן מאירי, רון עשור, הוד רז ושמרית עשור).

תמונה של משחק מילים על בת הים הקטנה (אריאל) והגופן (אריאל) סחפה את אומת הרשת העברית לאיזה שתי דקות.

צינזור צילום האינסטגרם של מישל יבור בעירום עושה כותרות. יעל גורן מזכירה שבלייזר היו שם קודם.

מטא: ספר לי עוד על רגעי הפחד

מם “ספר לי עוד על זה” קופץ את הכריש, באדיבות שימוש יתר אצל ממיסטים מימין ומשמאל כאחד (למרות שכפי שיהונתן גרשוני מזכיר, כל הממים בשמאל). אחרי נסיון החייאה, אנחנו נאלצים להכריז על שעת המוות.

אספו וכתבו: עבגד יבאור, עידו קינן, הדס רשף, דן קופר, עמיר שיבי, נתאי פרץ ואחרים. הפוסט מתפרסם במקביל בבלוג “סרטן בגב האומה“. קליק לארכיון סיכום שבועי ממים.

טיים אאוט תל אביב בעד/נגד צדק חברתי

שירה מיכלין כותבת בפייסבוק שלה על שער המחאה של Time Out תל אביב:

שירה מיכלין נגד טיים אאוט תל אביב: "קוראי טיים אווט לתשומת לבכם. אני רואה את השער של השבוע, ולא יכולה שלא להגיב. אכן נחמד מאוד שגיליון שלם מוקדש לנושא המחאה. אבל לפני שיוצאים במילים גדולות ובהצהרות, לא כדאי שטיים אאוט ידאגו, קודם כול, לעובדים שלהם? אהבתי מאוד את העבודה כמגיהה במערכת, ואהבתי את הצוות. אבל פעם אחת האמת צריכה להיאמר – עבדנו שם כ"פרילנס", בלי שום זכויות מינימליות. כך למשל, בחודשי החגים, קיבלנו חצי משכורת. האם זהו צדק חברתי?? נכון, הסכמנו לתנאי ההעסקה האלה מחוסר ברירה, אבל האם זה הופך את זה לראוי? קשה למצוא היום עבודה בתחום, וטיים אאוט מנצלת את הקושי הזה כדי לדרוך על עובדיה. המהפכה צריכה להתחיל בדברים הקטנים, והדברים הקטנים האלה הם בין השאר לדאוג לרווחת העובדים. לא משהו מוגזם, סתם התנאים הכי בסיסיים – למשל ביטוח לאומי, ימי חופשה, ימי מחלה, שעות נוספות. אני עדיין עובדת כפרלינס במקומות שונים – ומה משמעות אותו פרילנס? אני בוחרת אם ברצוני לקבל פרויקט או לדחות אותו. העבודה בטיים אאוט אינה פרילנס משום בחינה. עבדנו בימים קבועים, בשעות שהוכתבו לנו מראש, ולעתים היו עבדנו יותר מ-15 שעות במשמרת בימי סגירה. קשה לי לקרוא לעבדות המודרנית הזאת פרילנס. וקשה לי לראות את הצביעות הזאת. ועוד אבסורד קטן לסיום - לגיליון מצורף מוסף קטן ונחמד של כל פעילויות הלילה הלבן"

הדברים לא חדשים ולא מפתיעים למי שקרא את התחקיר של איתמר ב”ז על סגירתו של טיים אאוט ירושלים.

פונטים אנושיים: גלית גוטמן לייט, ישראל אהרוני בולד, בת הים הקטנה אריאל בלאק

בת הים הקטנה אריאל מהסרט של דיסני מדגמנת משקלים וסוגים שונים של הפונט אריאל, בתמונה שמופצת ויראלית. בעקבותיה הצטרפה אומת הרשת הישראלית למשחק.

יצרתם פונט אנושי? שלחו לי בתגובות או באימייל.

נרקיס חדש, בולד, חדש שחור וחדש מוטה (רותם פרי-לאסק).

ישראל אהרוני וישראל אהרוני בולד (בוב זאבי).

ועוד אהרוני בולד, מכיוון אחר (ויק גילברט).

אהרוני אנדרליין (ארז פרחי).

מירי (מרים) בולד (ויק גילברט).

גלית גוטמן לייט, בולד ויד בראש (קונסטנטין לאורי, עידן מלכה).

אריאל ויסמן בולד (רחלי רוטנר).

דוד של מיכאלאנג’לו (קונסטנטין לאורי).

וצפריר בשן מקנא שאין פונט על שם אראלה ממפעל הפיס.

הפסל דוד טרנספרנט (אני).

דוד ודוד בולד (מתן צור).

טיים אאוט תל אביב בעד/נגד המחאה

אלימות פקחי הסיירת השחורה של עיריית תל אביב הובילו ליוזמה להחרים את אירועי “לילה לבן” של העירייה ולהחליפם באירועי המחאה “לילה שחור”. ב-Time Out תל אביב נהנים משני העולמות: המחאה החברתית על השער, לילה לבן במוסף פרסומי.

[עדכון] צריך להגיד שמשמח שיש הפרדה בין המערכת למחלקה המסחרית. תארו לכם שהיה יוצא מוסף לילה לבן בתנאי שלא עושים כתבת שער על המחאה.

[עדכון 15:10] דוד אברהם מדווח בוואלה:

בעוד המקומון “עכבר העיר” בהוצאת שוקן הציב על שערו היום את פניו של חולדאי, בענק ועל רקע אדום מבהיל, במגזין המתחרה “טיים אאוט” שבהוצאת יובל סיגלר, בחרו בשער ובסיקור מאוד לא פרסונלי. “המחאה חוזרת לסיבוב שני”, נכתב בשער שהתייחס מבחינה ויזואלית לאירועים האלימים – אולם דמותו של חולדאי כאיש מפתח באירועים האחרונים נעדרה מעמודי החדשות של העיתון כמעט לחלוטין. בנוסף, באותו גיליון המתיימר להיות “השופר” של ההתרחשויות האורבניות בעיר, הטענות של המפגינים לאחריותו הישירה לאלימות ולדיכוי המחאה – כמעט ונעדרו כליל. […] כותרת המשנה של טור מאת נילי לנדסמן: “כשאתם מחרימים אל אירועי ‘הלילה הלבן’ אתם לא פוגעים בחולדאי, אתם מענישים את עצמכם”. במדריך המלצות השבוע של העיתון הובלטו האירועים ונכתב: “הפולמוס סביב האירועים מובן לחלוטין … אנחנו כאן כדי לדווח, אתם תחליטו אם תיקחו חלק או לא”.

תגובת טיים אאוט תל אביב לכתבה בוואלה: “שיתוף הפעולה המסחרי עם העירייה נסגר לפני תקופה ארוכה והודפס בשבוע שעבר. מדובר בפרויקט מסחרי שנוהל על ידי המחלקה המסחרית. למערכת העיתון יש דעה עצמאית לחלוטין והיא לא הושפעה בשום צורה שהיא מעניינים מסחריים”. גורם בעיתון הוסיף: “המחאה לא צריכה להיות מופנית נגד עיריית תל אביב, כי מי שאשם במצב זו לא עיריית תל אביב. האחריות למצב העגום של מעמד הביניים בישראל צריכה להיות מופנית למוסדות השלטוניים במדינה, ולא לעירייה. לגבי אירועי הלילה הלבן – העיתון איננו מחרים את האירועים”.

שלמה ארצי הוא בעצם אייב סימפסון (קומיקס)

יאיר לפיד קומיקס, מאחוריך: עמיתך לעמודי 7 ימים, שלמה ארצי, זוכה לקומיקס משלו בבלוג “נביא שקר”. בעל הבלוג מספר לנו:

שלמה ארצי התחיל לכתוב טור לפני כמה חודשים בידיעות אחרונות. קריאה בו מעוררת אסוציאציה ברורה לסבא סימפסון, עם סיפורים שהכיוון שלהם משתנה כל הזמן ונגמרים בשום מקום, ותחושה קלה של דמנציה בכל פינה.

זה מזכיר לי את הפעם ההיא שמצאתי שנקל מתחת לכרית של הספה והלכתי למכולת לקנות לחמניה אבל הן בדיוק נגמרו אז תפסתי טרמפ עם המשאית של הזבל והגענו לבניין נטוש שהיו בו המון חתולים והאכלנו אותם מהלוף ששמרנו מהמנה הצבאית שקיבלנו באימון ההוא בנגב כשהמפקד היה מסטול מג’אראס שהוא הביא מהאיש של החומוס שביטל את החתונה של הבת שלו כי איבדתי כבר את חוט המחשבה אבל אתם מבינים למה הכוונה.

מיכאל בן ארי נותר בלי מילים

מיכאל בן ארי כל כך התרגש מהתמונה מפינוי גבעת האולפנה שהוא לא שם לב למילים.

השוטר עם הלבנה ביד *לא* ניפץ את השמשה. בואו נהרוג את השמועה הזאת כשהיא עוד קטנה

שבירת זגוגיות הבנקים מעוררות תאוריות קונספירציה. בניוז1 מדווחים ש”המשטרה חוקרת חשדות חמורים, לפיהם פרובוקטורים – המנסים ללבות את המחאה הציבורית נגד הממשלה – שכרו כמה סודנים כדי שינפצו חלונות של בנקים”, אם כי לא ברור מי הפרובוקטורים שמעוניינים בליבוי, מפגינים ונדליסטים או שוטרים מכים. שלשום פרסם אביבי אהרון תמונה של שוטר עם לבנה בידו, ליד סניף בנק לאומי שזגוגיתו נופצה (התמונה בראש פוסט זה).

“זה החוליגן שניפץ את השמשות?”, שאל מגיב אחד; “מישהו יכול להסביר את התמונה הזאת ?” שאל שני. רועי רוטמן שיתף את התמונה וכתב: “שוטר עם בלוק ביד בכיכר רבין. אני לא יודע אם זה לפני שנופצו שמשות (מה שעושה את זה מאוד מחשיד), או שהוא פשוט החליט להסתובב ככה ברחוב עם ראיות אחרי הניפוץ. #j14” (אחר כך הסיר אותה ופרסם במקומה הבהרה)

ראיתי את האירוע במו עיניי וגם צילמתי. זה הסיפור: השוטרים עמדו סביב הכניסה לבנק לאומי, שהפך לתא מעצר מאולתר, ומנעו מעבר אליו. הייתי צפונית אל השוטרים עם הפנים אליהם.

מאחורי נשמעה חבטה חזקה. הסתובבתי וראיתי על המדרכה ליד זגוגית הבנק לבנה מלבנית, כזו שיש במדרכות משתלבות. לא ראיתי מי זרק אותה או חבט בה. שוטר ניגש למקום, הסתכל מסביב, לא מצא את הזורק, הרים את הלבנה ולקח אותה איתו. מאחר שהוא עשה זאת בלי כפפות, אני משער שהוא לא לקח אותה כראיה.

הוא המשיך לכיוון צפון, כשהוא פונה שמאלה בסוף הבלוק (ליד מעבר החציה מול אבולעפיה). זה כל מה שראיתי.

רחלי רוטנר, שעמדה לא רחוק ממני, כתבה בפייסבוק: “אני ראיתי מה שעידו קינן ראה. גם ברגע שהיה את ה’בום’ הסתכלתי לכיוון והיו שם רק מפגינים, המשטרה עמדה בכלל בצד השני בכניסה לגן העיר”.

פיטר רוט העתיק קליפ אייפונים של תום אבני? לא, אבני העתיק מעצמו

הקליפ החדש של פיטר רוט –

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=A-LruTethf4[/youtube]

– הזכיר לי קליפ שכבר ראיתי, של תום אבני.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=AeTaDlcqlD8[/youtube]

אה, אולי זה כי אבני ביים גם את הקליפ של רוט.

קופי פייסט: 012 מובייל של אורנג’ מעתיקים את העיצוב של האתר של גולן טלקום

האתר החדש של 012 מובייל, מותג הסלולר הפיקטיבי שמסתיר מאחוריו את אורנג’, נראה כמעט זהה לאתר של גולן טלקום, ספקית הסלולר שהמבצעים שלה אילצו את אורנג’ להשיק את המותג הזול, מספר הלל גרשוני דרך VIP-news ברוטר.

עוד בנושא: אורנג’ עושה סיכול ממוקד למתניידים לגולן

למה אורנג’ מסתירה את עצמה? בטח לא כדי להגן על ערכי המותג. כפי שכתב אמיר טייג בדה-מרקר:

אחת המסקנות המדהימות ביותר מששת השבועות האחרונים נוגעת למותגים המושקעים של חברות הסלולר הוותיקות. מותגים אלה, שבהן השקיעו החברות מאות מיליוני שקלים במשך השנים, התגלו כחסרי ערך. לקוחות הסלולר רצו בהמוניהם למרכזי השירות של HOT מובייל והציפו את אתר האינטרנט של גולן טלקום, ללא טיפת סנטימנט לחברת הסלולר הוותיקה שמלווה אותם כבר שנים. כל הפרסומות המושקעות, האירועים רבי המשתתפים, המתנות (“ככה זה כשאוהבים”), הסלוגנים הדביקים (“המשפחה הגדולה במדינה”), נשכחו בשנייה כשלקוחות הסלולר גילו שהם “פראיירים”.

אז למה כן? כדי לגייס לקוחות שלא היו מתחברים לאורנג’, שסובלת יחד עם פלאפון וסלקום מתדמית שלילית מוצדקת של שנים של עושק, שבוצע מאותה סיבה שכלבים מלקקים את אשכיהם.

אז מה בכל זאת ההבדל בין אתרי גולן טלקום ו-012 מובייל אורנג’? צבי טסלר כתב: “יותר אותיות קטנות ב-012, פחות משתלם מגולן, חיובי חו”ל יקרים במאות אחוזים, אין מספר לשירות לקוחות, אין אפשרות לבחור מספר ב-012, אין אפשרות לבצע פעולות באתר כמו חסימת שירותים ופתיחתם כמו בגולן. בנוסף, בשונה מגולן, שבה אתה יודע בדיוק מי נותן לך את השירות, ב-012 מובייל שמים את אייל קיציס, ולא מספרים לך שזה בעצם חברת אורנג’ ולא אף חברה אחרת, שעד עכשיו עשקו מאיתנו אלפי שקלים בשנה וגזרו דיווידנדים של מליארדי שקלים, וכעת מנסים לחסום את המתחרים החדשים גולן, ולהציע בשקל פחות”.

לדף הבא →