רשות השידור: “אז הטלוויזיה שאין לך, מאיזה דגם היא?”
מספר חסום. נציגת מחלקת הגביה, רשות השידור.
היא: אני מתקשרת לעדכן את פרטי הטלוויזיה שלך. איזה דגם זה?
אני: אין לי טלוויזיה.
היא: ומתי קנית אותה?
אני: אין לי טלוויזיה.
היא: אולי זאת טלוויזיה שמחוברת למכשיר דיווידי/וידאו/מיקסר/טלפון ביתי עם משיבון אוטומטי?
אני: תראי, באמת אין לי טלוויזיה. וגם מעולם לה הייתה לי.
היא: אתה גר בדירה שכורה?
אני: כן.
היא: אז אולי הטלוויזיה היא של בעל הבית?
אני: אבל אין טלוויזיה.
היא: אז אתה מאשר שאלה הפרטים שאתה מוסר? זה עלול להגיע לתביעה פלילית על אי מסירת פרטים נכונים וקנס של 9000 ומשהו.. (ופה כבר קצת הפסקתי להקשיב).
אני: אין בעיה, כי אין לי טלוויזיה.
היא: אנחנו נבוא לעשות אצלך ביקור בית.
אני: רק אל תבואי בשמונה בערב כשנותנים חדשות, אני קופץ לשכנים לראות אצלם טלוויזיה.
טל גרינשפן הוא איש חינוך ופעיל חברתי, ממנהיגי השטח של מחאת האוהלים.
מישהו כיבה את השמש. בנה לנו מכונה שיוצרת אור (סיפור מד”ב)
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=JfTSbb2-SfE[/youtube]
מִתקנים: מכונת זְמָן
מכונת הזמן פולטת זרם רציף ונטול רבב של זמן. בכל ההיסטוריה של היקום, הזרם הופרע רק פעמיים. אחת הפעמים היתה זו שהמדענים המסכנים ההם מכנים “המפץ הגדול”, מתוך ההנחה השגויה שזו היתה תחילת היקום. הפעם השניה התרחשה בדיוק… הרגע.
מִתקנים: מכונת פְּחָד
פחד הוא התכווצות, בריחת תקווה, שאיבת אור וחיים ושמחה וכל דבר טוב, וכל דבר רע שיכול להפוך ביום מן הימים לטוב.
פחד נפלט על ידי מכונות פחד, שפוזרו בכל היקום על ידי תרבות נעלמה ונכחדת, או אולי הן פשוט תופעה טבעית – בהנחה שיש דבר טבעי כלשהו ביקום מלאכותי להחשיד כזה שלנו. ובדיוק כמו במקרה של האלקטרונים בעלי המטען השלילי, פליטת חלקיקי פחד משמעותה שכל דבר חיובי נשאב פנימה.
המדענים שלכם כבר גילו כמה ממכונות הפחד אבל, מטבע הדברים, הצליחו לצפות בהן רק מרחוק. הם רואים רק את המימד הפיסיקלי הפשוט שלהן, ולא יכולים לנחש את תפקידן האמיתי. הכינוי שנתנו להן, עם זאת, הולם מאד: הם מכנים אותן “חורים שחורים”.
מִתקנים: מכונת סְתָם
מתקני האִיד הזעירים, המיקרוסקופיים הללו יכולים לחדור למחזור הדם שלך בכל רגע נתון. הם ישארו שם, רדומים, עוסקים בשום דבר מיוחד, עד לזמן שבו תדרש להגיע להחלטה רציונלית. או אז הם יתרחבו פתאום, ממש שם באמצע המוח והריאות והלב והכליות שלך, ויבצעו את תפקידם, שהוא: הם יגרמו לך להחליט לעשות את מה שמתחשק לך לעשות.
תגלה תירוצים מעולים לעשיית מה שרצית לעשות ממילא; תהיה בטוח מעבר לכל ספק שאתה עושה את הדבר הנכון וההגיוני; תוכל לנפק תרשימים מרשימים וטיעונים מטיעונים שונים שיוכלו לשכנע כל אחד. אתה, כמובן, לא תזדקק לכל שכנוע שהוא. האגו שלך ידאג לכך.
מִתקני האִיד לא קיימים באמת, אבל אנחנו פועלים כך בכל זאת.
מִתקנים: מכונת זְרָח
מישהו כיבה את השמש. רק אתה יכול להציל אותנו. בנה לנו מכונה שיוצרת אור. היא לא צריכה להיות גדולה במיוחד. היא צריכה להיות חסכונית. היא צריכה להיות ידידותית לסביבה. היא צריכה להיות צהובה, כדי להזכיר לנו את השמש הישנה. היא צריכה להיות ירוקה, וגם לעשות שימוש בדלקים ממוחזרים. היא צריכה להיות כחולה, לבנה ואדומה, מסיבות מובנות. או אולי רק כחול-לבן? או אולי אדום-לבן? בכל אופן, העיצוב צריך לכלול צלב. או סהר. או מגן דוד. צריך למצוא לה שם הולם. היא צריכה להיות שייכת לכולם, לתת אור וחום במדה שווה לכל העולם. אנחנו, כאן, כמובן, נקבל מעט יותר מכל השאר. ועשה זאת מהר, בבקשה – אנחנו קופאים.
בעצם, אל תעשה שום דבר. עדיף להשאיר את כל העבודה הזו לוועדה.
הסיפורים לקוחים מתוך הספר The Love Machine & other contraptions של ניר יניב, שראה אור באנגליה ופורסם באמצעות סרטון רובוטי-צעצוע, שאפשר לראות בראש פוסט זה
מייספייס החדשה: בואו בחליפה ועניבה
תמונת ענק של ג’סטין טימברלייק מקדמת את פניי באתר מייספייס המחודש. ג’סטין טימברלייק? איך הוא קשור לחיים שלי? מאיפה אני זוכר אותו? מהסרט “הרשת החברתית”, שמספר (בחופש ספרותי ואמנותי) את סיפורה של פייסבוק, הרשת החברתית שהצליחה איפה שמייספיס כשלה: בלהצליח. עכשיו היא מנסה שוב, בפעם המי יודע כמה ולמי בעצם אכפת.
בסרט על פייסבוק גילם טימברלייק את שון פרקר, אחד ממייסדי נאפסטר. המשותף למייספייס ולנאפסטר הוא ששתיהן הביאו בשורה לאומת האינטרנט, כל אחת בתחומה, אך לא הצליחו להתמודד עם התחרות וקרסו לבדיחה. נאפסטר, שאחראית על הפופולריזציה של שירותי שיתוף הקבצים ונתנה השראה לשורה ארוכה של חיקויים ולהתפתחות טכנולוגית, נתבעה, נסגרה ושמה משמש היום שירות השמעה ומכירה של מוזיקה ברשת בתשלום.
מייספייס, אחת הרשתות החברתיות המוקדמות (הוקמה שנה אחרי פרנדסטר ושנה לפני פייסבוק), שנמכרה שנתיים אחרי הקמתה לניוז קורפ ב-580 מיליון דולר, והיתה לרשת החברתית הגדולה בעולם ולאתר הנצפה ביותר בארה”ב (מעל גוגל). בסוף 2006 נפתחה פייסבוק, שהוקמה במקור כרשת חברתית לסטודנטים בלבד, לכלל הגולשים. ב-19 באפריל 2008 עברה פייסבוק את מייספייס במספר הגולשים לפי מדד אלקסה, וב-2009 עברה אותה במספר המשתמשים בארה”ב, כשמייספייס הולכת ומאבדת חברים.
באוקטובר 2010 עברה מייספייס עיצוב מחדש, בנסיון למצב את עצמה כרשת חברתית לצעירים שסובבת סביב בידור – מוזיקה, סרטים, תוכניות טלוויזיה וסלבים. נשיא ומנכ”ל החברה אז, מייק ג’ונס, אמר שהרשת כבר לא מתחרה בפייסבוק, אלא משלימה אותה כשירות נישה. ביוני 2011 נמכרה מייספייס לחברת ספסיפיק מדיה ולטימברלייק תמורת סכום שהוערך ב-35 מיליון דולר. כיום יש לה 25 מיליון משתמשים, לעומת יותר ממיליארד לפייסבוק.
זומבים זה נורא פופולרי בשנים האחרונות. אולי בגלל זה מייספייס מסרבת למות.
***
צבעי מייספייס הם שחור, לבן, תכלת וגווני אפור, סולידי הרבה יותר מפייסבוק, ושינוי חד לעומת החופש העיצובי שמייספייס של פעם נתנה לחברים, שניצלו אותו להפוך את עמודי הפרופיל שלהם לקקופוניה צבעונית שמזכירה את האתרים האישיים של האינטרנט של שנות התשעים. פעם יכולת לבוא למייספייס בשרוואל וחולצת בטיק, עכשיו כדאי שתלבש חליפה ועניבה.
“חליפה ועניבה. הסינגל החדש של ג’סטין טימברלייק בהשתתפות ג’יי זי”, הודיע לי עמוד הבית של מייספייס, לצד תמונה של טימברלייק בשחור-לבן בחליפה ועניבת פפיון, כשנכנסתי להירשם מחדש (נכנסתי לאתר פה ושם בימיו הגדולים, אבל אני לא זוכר אם אי פעם היה לי יוזר).
נרשמתי ונכנסתי. בצד שמאל למעלה מופיע סרגל ניווט: סטרים (הפיד של עדכוני החברים שלי והאמנים שבחרתי לעקוב אחריהם), ספריה (מקום לאסוף בו שירים שאהבתי), אלבומים (לאלבומי מוזיקה), סרטונים (לקליפים) ומיקסים (למיקסטייפים, כלומר אוספי שירים), אנשים, ניהול, הגדרות ויציאה. סרגל נפרד מאפשר לי להזמין חברים או לפרסם פוסטים.
חלקו הימני של האתר מוקדש לסטרים (הגירסה המייספייסית לפיד, זרם העדכונים), שיציג לי מידע בהתאם למקום שאני נמצא בו באתר – פיד של החברים שלי, רשימת העוקבים והנעקבים של פרופיל מסוים, התכנים החדשים בנושא שחיפשתי וכד’. בניגוד לפיד האנכי של פייסבוק וטוויטר, הסטרים של מייספייס הוא אופקי, מתחיל בצד שמאל וממשיך ימינה, ככיוון הקריאה באנגלית. הוא מורכב מקוביות לא אחידות בגודלן של תמונות וטקסט.
בתחתית המסך סרגל עם לינקים לעמוד הבית, עמוד הפרופיל שלי, התראות והודעות, גילוי (מוזיקה) וחיפוש, ולצדו סרגל של נגן מוזיקה, שכרגע מציע לי את הסינגל של טימברלייק וג’יי זי. הסרגל לא יזוז משם משך כל הגלישה, ויאפשר לי להמשיך ולהאזין למוזיקה בעודי עובר בין עמודים באתר. כשארחף עם הסמן על הסרגל, ייפתח מעליו סרגל נוסף עם רשימת השירים שהתנגנו ועומדים להתנגן (קוביות של תמונות של האמנים ושמות השירים), וכלי ניהול עבורם – חזרה אחורה, צפיה ברשימה המלאה, הפיכה למיקס, מחיקה ועוד.
***
“ברוך הבא, עידו קינן. מייספייס החדש עוזר לאנשים לגלות, להתחבר ולשתף”, מברך אותי האתר ומציע לי לגלות או לחפש אמנים, מוזיקה “או פחות או יותר כל דבר אחר. ברצינות, פשוט תתחיל להקליד”. אז התחלתי להקליד. במקום שורת חיפוש, המסך כוסה באפור בהיר והאותיות שהקלדתי הופיעו בפונט שחור וגדול על שליש מסך, כשמתחתיהן נפתחו באופן דינמי תוצאות חיפוש לפי שירים, אמנים, אלבומים, אנשים ומיקסים (מלשון מיקסטייפ, כלומר אוסף שירים).
כשאני נתקל בשיר או מוזיקאי שמוצאים חן בעיניי, אני צריך ללחוץ על כפתור ההתחברות (Connect, הגירסה של מייספייס ללייק ולפרנד של פייסבוק), שנראה כמו שתי טבעות שמחוברות יחד, שהופכות לטבעת אחת אחרי הלחיצה. אני יכול לראות, כמו בטוויטר ובפייסבוק, מי התחבר אליו ואל מי הוא התחבר, ברשימה שמוצגת כאוסף קוביות עם תמונות פרופיל ושמות. משתמשים יכולים להחזיק בפרופיל מוגבל (restricted), שפתוח רק למי שהם אישרו.
לחיצה על כפתור הגילוי (Discover) מציגה לי פיד של נושאים פופולריים (Trending), שהקלקה עליהם תציג לי כתבות על מוזיקאים ומוזיקה ואפשרות להאזין. אני יכול גם להיכנס לפרופיל של הכותב/ת ולעקוב אחריהם. אפשר לגלות גם אנשים, מוזיקה, מיקסים, סרטונים ותחנות רדיו לפי ז’אנרים מוזיקליים.
כשאני מנסה להיכנס לכתבה על וויל פרל בטרנדינג אני מקבל עמוד שגיאה 404, כשהספרות 404 מורכבות מתמונות של אלבומים/אמנים, שכל אחת מהן מלנקקת לשיר שאורכו בדיוק 4:04 דקות. אני יכול להקליק פליי על כל אחת מהתמונות או לשמור את כולן יחד כמיקס.
***
הפרופיל האישי מורכב מסרגל שמאלי עם תמונת פרופיל, שם וכפתורים שלחיצה עליהם תציג את התכנים השונים שאותו פרופיל אצר ויצר (מוזיקה, מיקסים, חיבורים, אירועים וכו’), עמודה ימנית עם שורת תיאור (שמשמשת חלק מהאנשים להציג את עצמם ואחרים לשים משפט שנון, כמו בג’ימייל ובוואטסאפ), מספר הפרופילים הנעקבים והעוקבים שלו, ארץ מגורים ושיר פרופיל – כן, במייספייס המשתמשים לא מוגדרים רק על ידי תמונה אלא גם על ידי מוזיקה. בין הסרגל לעמודה אפשר לשים תמונת שער ענקית. כדי לראות את הסטרים (פיד) צריך לגלול ימינה.
הסטרים של משתמשי האתר מורכב מסטטוסים שהם פרסמו לצד פעולות שהם ביצעו – פעולות חברתיות כמו התחברות (לשיר, מוזיקאי או חבר) לצד פעולות בידוריות כמו האזנה לשיר, לצד פעילויות מנהלתיות כמו הוספת שיר למיקס או החלפת שיר פרופיל.
מתחת לעדכון בסטרים אפשר לראות את מספר החיבורים (כלומר לייקים) והתגובות שהוא קיבל. הקלקה תפתח את עמודת המתחברים-מלייקקים או את עמודת התגובות בצד ימין, בלי לסגור את הסטרים. מחיפוש ראשוני נראה שאי אפשר לתת לינק ישיר לסטטוס או לחפש בסטטוסים. כלומר, מטרת הסטרים היא להיות שידור שאפשר להצטרף אליו בלייב או לדפדף בו אחורה, אך לא לעשות בו שימוש ארכיוני. גם בפייסבוק לא השקיעו בחיפוש בסטטוסים, אבל אפשר למצוא לינק ישיר אליהם ולהפיצם כיחידת מידע בודדת.
חברים אפשר למצוא ב”discover” לפי מומלצי האתר או בחיפוש לפי מין, גיל (בטווח שמ-18 ועד 50+, אין פירוט מעל 50), ארץ וסוג פרופיל, כלומר המקצוע שבו בחר המשתמש (מוזיקאי, בדרן, מותג, עיתונאי וכו’).
***
ההבדלים בין עמודי הפרופיל של פייסבוק ומייספייס מספרים את כל הסיפור. בעוד בפייסבוק דף הפרופיל מציג תמונת שער, תמונת פרופיל, פרטים בסיסיים ואת הפיד על רוב הדף, במייספייס הסרגל, העמודה ותמונות השער והפרופיל תופסות את כל העמוד, וכדי לראות את הסטרים צריך לדפדף ימינה. בכך, דף הפרופיל של מייספייס נראה פחות כמו דף של אדם פעיל ברשת חברתית ויותר כמו עמוד תעודת זהות אינטרנטי כדוגמת פרופיל של מוזיקאי באתר מוזיקה או גולש באתר הכרויות.
במייספייס החדשה ממשיכים בגישה השמרנית של התמקדות בבידור קלאסי (מוזיקה וכו’) כלב הפעילות החברתית של הגולשים, עם היררכיה שמציבה יוצרים בראשה וצרכני בידור בתחתיתה. פייסבוק הצליחה להפוך את עצם השימוש בה לפעילות החברתית, שבה גם יצרני ואוצרי סטטוסים מעניינים הם יוצרים נערצים.
פה אתה טועה
כך תיראה הממשלה הבאה של ביבי. אל תגידו שלא ידעתם!
דור צח הוא מעריץ גדול של תוכנת הצייר בווינדוס
ליצר כבוש יש טעם של החמצה
ההבדל בין מעצב שער לספר, הוא ההבדל בין שף לטבח, הוא ההבדל בין פלחי ביצה קשה עם חצילים מטוגנים ונגיעות מנגו מוחמץ, עטופים במאפה נימוח, לסביח.
“אני כבר לא יכולה לגמור מהצלחת”, אמרה לי חברה שמנה שרזתה, “כמו שאף פעם אי אפשר לסיים בקבוק לק”. היא חייכה חיוך רחב ואמרתי לה שיש לה משהו בין השיניים.
אז מי שעובר השתלת שיניים צריך להחזיר את האגוזים שקִבל?
בסניף הדואר בקינג ג’ורג’, תור של ששה מליון איש, חריקות שיניים מופנמות ודממת יאוש. רק צפצוף נשיפותיו של קשיש קצר-נשימה חורך את עור התוף, פורט על אחרון מיתרי העצבים.
העצב הולם אותי אבל לא כמו שהוא הולם בי.
אגוז מפוצח תמיד נראה לי כמו מח חשוף.
הִלה שלג, המכוּנה גם Frozen May, היא קופירייטרית, מוזיקאית וטקסטולוגית מומחית, ולא ממש אוהבת לדבר על עצמה בגוף שלישי, אז כדאי להפסיק את זה כאן.
איך ליפול בשבי הלובי ולצאת בלי פוסט טראומה
רפרם חדד, איך נקלעת ללוב?
“קיבלתי קומישן של צילום, לצלם בתי כנסת ובתי קברות יהודיים בלוב. נחטפתי על ידי המשטרה החשאית אחרי עשרה ימים, הוכנסתי לצינוק, עברתי חקירות ועינויים ויום אחד הוברחתי משם, וכתבתי ספר על הפרשה – ‘מדריך רפרם לכלא הלובי'”.
למה נעצרת?
“הייתי הבנאדם היחיד ברחוב שהוא זר. רק אחרי 20 יום של עינויים הם אמרו לי שהם המשטרה הלובית. זה משהו נורמטיבי שם, לחטוף ולהעלים אנשים”.
הם האשימו אותך במשהו?
“בחקירות, כשמרביצים, שואלים המון שאלות: האם ניסית להתנקש בקדאפי, האם הברחת נשק מאלג’יר או זונות ממרוקו, האם אתה מרגל מטעם איטליה, ציריך או ישראל. עניתי על כולן ‘כן’. זה הרעיון – כשמענים אותך קודם כל עונים כן ואחר כך מברר את הפרטים, כי אתה רוצה שיפסיקו את המכות”.
איך שמרת על אופיטימיות?
“זה יותר שפיות מאופטימיות. אחרי חלום אחד שזרק אותי למקום מאד מציאותי, אבל מחוץ לכלא, הבנתי שאני יכול להעביר את המציאות לחלום. וכך התעוררתי לחלום והלכתי לישון למציאות. דמיינתי את הלילה כמציאות האמיתית ואת היום, בו אני ער, כחלום. לקח לי כמה שבועות לעשות את הפעולה הזו, אך השקט והבידוד המוחלט שהייתי בהם, עזרו לי לדמיין את מה שקשה בד”כ. היתה לי החירות לדמיין בלי לקרוא ובלי לכתוב. היום היה עשוי מפעולות טכניות משעממות ושורפות זמן, משחקי שח עצמיים מערכה שבניתי מפקקים, מעגלים מהירים בתוך החדר הקטן ופנטזיות אמנותיות. הלילה היה עשיר ולקח אותי למקומות הכי יפים בעולם. מקומות שהכרתי”.
מיצג של רפרם חדד על שהותו בשבי הלובי, פסטיבל קולה של מילה בירושלים. צילום: עידו קינן
לקראת שחרורך, היה רמז חיצוני שמשהו הולך להשתנות?
“לא, היה מאוד שבלוני. ביום ששחררו אותי חשבתי שמוציאים אותי להורג, ומסתבר שזו היתה אחת מהאפשרויות באותו יום. זה מקום מאוד מבודד – לא ידעתי אם בכלל יודעים עלי, לא היה צלב אדום או קונסוליה. זה היה כמו להיות באי בודד”.
מה נשאר איתך משם?
“יצאתי עם כל מיני אובייקטים – חשבתי שמעבירים אותי לכלא אחר, אז לקחתי את השחמט שבניתי, אותיות מקרטון – בניתי מכתבים שם, וכמה צלקות”.
משהו נפשי?
“לא. כל המטרה שלי היתה לעבוד על ההווה. ידעתי דברים על פוסט טראומה, היא קורית כשיש טראומה. רציתי שיהיה פוסט להווה אחר. יכול להיות שיהיה מתישהו פוסט טראומה, דברים שיחזרו אלי, אבל כרגע אני איכשהו הצלחתי לשמור על level מסוים שקשור גם לחיים הרגילים שלי. העבודה שלי היתה ממש היסטוגרמה של ההווה – יש את כל הערכים בין לבן לשחור, ובניתי לעצמי היסטוגרמה חדשה, שהכי לבן זה לצאת לשירותים פעם בשבוע, והכי שחור זה לקבל מכות חשמל. והמשקל של הקושי היה אצלי, לא אצלם. זו היתה השיטה. לכן הפוסט, שזה עכשיו, הוא לא פוסט אלא המשך מסוים”.
כמה שווה הסקר של רפי סמית שאסור היה לפרסם בארץ?
בישראל אסור לפרסם סקרי בחירות מיום שישי האחרון שלפני הבחירות ועד תום הבחירות בערב יום שלישי. הבלוגר האמריקאי ריצ’רד סילברסטין, שנוהג לפרסם מידע שאסור בפרסום בישראל (למשל, מעצרה של ענת קם, כשזה עוד היה תחת צו איסור פרסום), פרסם שלשום סקר של רפי סמית שנערך באותו יום והגיע לידיו. נתאי פרץ פרסם באותו יום סקר של סמית שנערך שלושה ימים לפני כן.
כמה שווה הסקר שנאסר עלינו לראות? הנה תוצאותיו של הסקר (בסוגריים: מדגמי ערוצים 1, 10 ו-2):
הליכוד ביתנו: 29 (31)
יש עתיד 16 (19, 18, 19)
העבודה 15 (17)
הבית היהודי 16 (12)
ש”ס 10 (11, 13, 12)
ערביות* 10 (8, 11, 9)
מרצ 6 (7, 6, 7)
התנועה 6-7 (7, 6, 7)
ארץ חדשה 4, 0 בסקר הישן יותר של סמית (0)
עוצמה לישראל 0, 3 בסקר הישן יותר של סמית (2, 0, 0)
קדימה 3 (0)
* כך במקור בסקר של סמית, בלי הפרדה בין חד”ש, בל”ד ורע”מ-תע”ל
שאול מופז: השעה 22:55, עוד לא מאוחר להצביע “קדימה”. צאו לקלפיות!
שאול מופז טרם הגיב לתוצאות מדגמי הטלוויזיה, שלא מצאו סימני חיים במפלגתו. הסטטוס האחרון בדף הפייסבוק שלו ושל קדימה קורא לתומכים לצאת ולהצביע.
חשבתי שהוא מתכחש לתוצאות, אבל אז, ב-22:55, כמעט שעה אחרי סגירת הקלפיות, מופז סימס לתומכים לצאת ולהצביע כי “הגענו לדקה ה-90”.
לעזאזל, הוא השיג מכונת זמן!
• תודה למלנקקת ולשוקי גלילי.
#ארץ חדשה: תודה. לא, באמת. ממש תודה
זין בקופסה. יוצר: איתמר סטורם
השמאל בישראל חב – ולא לראשונה – תודה ענקית לאלדד יניב, שלפי תוצאות המדגמים לא רק שלא הכניס את מפלגת הז’ בקלפי שלו לכנסת, אלא גם כנראה הצליח לדפוק את הסיכוי לייצר גוש חוסם לשמאל. נכון לשעות אלו המדגמים מראים 59 מנדטים לשמאל, 61 לימין. האם ההצבעה למפלגות כמו ארץ חדשה מנעה מנדט נוסף, ומכריע, לשמאל?
אורי משגב חושב שכן: “מצביעי ארץ חדשה, הירוקים, עלה ירוק, דעם, וחילונים מצביעי אמסלם מנעו בגופם גוש חוסם פיזי לנתניהו, שלא לומר מהפך. הם יצטרכו לשאת באחריות הזאת בשנים הבאות. כל האזהרות שלי ושל רבים אחרים לא הועילו”. ואילו חברנו אסף הרשקו מוסיף: “ביב דרוקר בערוץ 10 עכשיו: החרדים בשיחות סגורות אמרו לפני הבחירות שאם לשמאל יהיה גוש חוסם הם יצטרפו לממשלת שמאל, וירכיבו ממשלה של עבודה-התנועה-לפיד-חרדים. אם החמצנו גוש חוסם על חודו של מנדט, זה יהיה מריר. מריר מאד.”
אני מתאר לעצמי שרבות עוד ייכתב, בימים הקרובים, על הלך הרוח המוזר של מצביעי # (וגם בל”ד, עלה ירוק, עם שלם) – חלקם אינטיליגנטים, מצביעים מנוסים, לא ילדים – מין שכנוע עצמי עמוק שמאפיין מהמרים בקזינו שמשוכנעים שהם ניצחו את ה#שיטה – שהוביל אותם לזנוח מפלגות שהיו מייצגות אותם בכנסת לטובת פנטזיית האנרכיה שטווה להם יניב.
אנשי מפלגת # עצמם – שהיום עשו מסיבת קדם-ניצחון ברוטשילד, במקום שבו החלה המחאה החברתית, במקום להסיר את עצמם מהקלפיות כמו שהבטיחו, ובמהלך יום הבחירות הלינו בפייסבוק שהם לא מוצאים את הפתק שלהם בקלפיות – ממשיכים ללקות באותו מין עיוורון לכישלון שלהם-עצמם:
“חברים ואוהבים. במדגמי הטלוויזיה גירדנו את אחוז החסימה. אנחנו מחכים לתוצאות האמת ומקווים שמעט הקולות החסרים לנו יופיעו בהן. כמוכם וכמוכן, התרגשנו והתאהבנו היום ובשבועות האחרונים. תודה לכם על האהבה, האמון והתמיכה. #ארץחדשה”
גם לרשת יש מה להגיד
סקאמבג אלדד יניב. יוצר: עמיר שיבי
#השיטה בהפוכה זה #הטישה.
אורי בן דב: “אלדד יניב: סוס טרויאני בשמאל כבר 15 שנה”
אישתון (ש הדו”ח שכתב על ארץחדשה ממתין לנו על השידה ליד המיטה): “נכון שאומרים שארץ חדשה לא עברה את אחוז החסימה, אבל אולי זה עדיין 7 מנדטים! סתם נו בצחוק… אני רק כותב את זה כי נוני משלם לי על כל סטטוס”.
סילבי קשת: “מי שהצביע ז’ , קיבל ז'”.
ניר הופמן: “אלדד יניב: נכון שבמדגם לא עברנו, אבל זה רק בגלל שהם לא שמו קלפיות מדגם ליד טלפונים ניידים”.
שירה גלזרמן: “אלדד יניב: אם ההצבעה היתה בפייסבוק היינו מגיעים גם לשמונה מנדטים # תגובות שיגיעו מאוחר יותר”.
אריאל ויסמן: “מי מתנדב לגרד את הגופה של אלדד יניב מהמדרכה? ):”
• תודה למלנקקת.
@zionnenko @aradaki נאנוס, כל מי שאומר מילה רעה על #ארץחדשה הוא חלק מהשיטה. מוטב שתגיד כבר עכשיו כמה נוני משלם לך לפני שיגררו אותך לשימוע
— Yaron ten Brink (@YTBism) January 22, 2013
אני הולך לעבור אצל כל מצביעי ארץ חדשה ולתת להם כאפה אחד אחד
— Dvir Volk (@dvirsky) January 22, 2013
במקום לרדת כמו מפגרים על ארץחדשה לפני התוצאות סופיות, כנסו לפייסבוק ועשו לייק לסרטונים, זה מוסיף להם מנדטים ואולי עוד יעברו את אחוז החסימה
— Yair Tarchitsky (@yairtar) January 22, 2013
מורן שריר, שכתב יפה על הקלון של אלדד יניב ואריה דרעי, מצייץ:
אלדד יניב הוא נוכל שסחף אחריו חבורה של פתאים. חלקם נאיביים, חלקם טיפשים פרופר. אתגעגע לעיני העגל המטומטמות של רני בלייר בסרטוני “השיטה”
— Moran Sharir (@morisss) January 22, 2013
ורוני לינדר מסכמת יפה: “אחוז הקולות המבוזבזים בקרב חבריי השמאלנים הוא פשוט טראגי”.
בינתיים, ועד שיוודעו תוצאות האמת, חדר 404 מציע לבוחרי # את הטישירט הבא:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
