הצדדים האפלים של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב | סמול טוק
אמונה ומסירות בלב העליבות והאופל. יוליה גיניס מזמינה אתכם להצגה בחללים הנטושים של התחנה המרכזית החדשה
מה מסתתר בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב?
“עולם אגדתי ואפל וקסום ומאוד יפה בעיניי, שאותו בעצם אנחנו מנסים לגלות תוך כדי המופעים שאנחנו, קבוצת ‘תאטרון מסתורין‘, מקיימים בתחנה. ‘בעלי שם’ הוא מופע תלוי מקום שבמקור יצרנו עבור הכיכר הראשית בקרקוב, בפולין. ב-22.5 נציג לראשונה את הגירסה המיוחדת שלו בחללים הנטושים של התחנה”.
מי יצר אותו?
“אני המנהלת האמנותית של קבוצת תאטרון מסתורין, אבל את כל המופעים שלנו אנחנו יוצרים יחד עם האנסמבל, כל השחקנים הם יוצרים, אנחנו עוברים תהליך של אלתור והסיפור נרקם תוך כדי. בגירסה הזאת של המופע אנחנו עובדים גם עם הכוריאוגרף אביב איבגי”.
איך מעבירים מופע מכיכר פתוחה לתחנה סגורה?
“האמת שזה לא היה כל כך פשוט. מה שמאוד משך אותי ביצירת הגירסה החדשה זה שאני מרגישה שהיא נותנת פירוש חדש לתפיסה החסידית, שרואה את העוני ואת הדיכוי כבסיס לחיים רוחניים ובכלל לרוחניות מאוד חזקה. ברגע שאנחנו עושים את זה בחללים של התחנה, זה מאוד מורגש. בגלל העליבות ובגלל המקום הלפעמים אפל שהחללים האלה לוקחים אותנו אליו, ובתוכו קורה משהו שיש בו כל כך הרבה אמונה ומסירות”.
הצורך בתאטרון אינטראקטיבי נובע מכך שלאנשים אין סבלנות לשבת באולם ולראות מופע על במה?
“לא, בכלל לא. המופע קורה במסלול שמתפרש מקומה 7 עד קומה 1, והקהל הולך במסלול ותוך כדי ההליכה קורים כל מיני דברים. ברמה הזאת, הקהל כן משתתף, אבל אני לא הייתי מגדירה את מה שאנחנו עושים כתאטרון אינטראקטיבי. ‘בעלי שם’ נע על הגבול של מיצג. זה מופע שיוצר את האווירה של המסורת החסידית, הוא לא מספר את הסיפור החסידי של הבעל שם טוב, אלא יוצר אינטרפרטציה מסויימת של המציאות הזאת. הקהל הוא חלק ממנה כי הוא נמצא שם באותו רגע. זה תלוי מקום, זה קורה כאן ועכשיו, וחוצה את הגבול בין במה ואשליה לחיים היומיומיים”.
למה הקבוצה נקראת תאטרון מסתורין?
“במופעים שלנו תמיד יש אלמנט של סוד, או שאנחנו מציעים לקהל לפענח, אנחנו לא תמיד מסבירים את הכל. חלק מהמופעים מבוססים על טקסטים יהודיים, אז תמיד יש אפשרות של מדרש או אינטרפרטיציה שהקהל מוזמן לעשות אותה איך שהוא מבין”.
פוסט זה התפרסם גם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 16.5.2014
הנה סיפור שלא יגיע לחדשות: יאיר לפיד נסע לחו”ל במחלקת תיירים!!!!!
צפו: ביטוח ישיר ממש עונים על שאלות של גולש בפייסבוק
זו מסוג המחמאות שבעולם אידיאלי לא הייתי צריך לתת. אבל אנחנו בישראל, אז כבוד לביטוח ישיר שעונים לעניין לשאלות של גולש, וגם כשהם לא עונים לשאלה מסויימת, טורחים להסביר למה הם לא ענו.
רשת קפה ג’ו מאחלת: “מצא מקום יפה ולך תתחפף”
קשה להפריז בכיעורו של הלוגו הישן של קפה ג’ו. המילה “קפה” בפונט כתב יד נטוי ימינה, המילה “ג’ו” בפונט גדול מדי יחסית למילה “קפה” ונטוי שמאלה, המילים Cup ‘ O ‘ Joe בפונט כתב יד עם גרש מיותר לפני ה-O ורווחים מיותרים לפני ואחרי הגרש השני, ופלטת הצבעים המשומשת של שחור-לבן-אדום (מישהו אמר ארומה? וקרנף? וחומוס אסף? וחדר 404? טוב, לפחות אנחנו לא רשת מזון. עדיין).
לכן משמח לראות שרשת בתי הקפה הבינונית שכרה את משרד העיצוב של ברוך נאה למתג אותה מחדש. נאה כתב על כך אתמול בפייסבוקו:
אנגלית מהוקצעת, כן? לא. ממש לא. כל כך לא שהשפרצתי קפה מהאף כשראיתי את זה, ואני אפילו לא שותה קפה. הכשל הכי מביך, בעיניי, הוא האיחול “find a beautiful place and get lost”. בעברית: “מצא מקום יפה ולך לעזאזל” “מצא מקום יפה ולך תתחפף”.
[עדכון 11:48] נאה הגיב בפייסבוק שלו:
הטוויטרוריסטים נגד חברות התעופה
“@AmericanAir שלום שמי איברהים ואני מאפגניסטן. אני חבר באל-קאעדה וב-1 ביוני אני הולך לעשות משהו ממש גדול ביי”
מי שמנסה להתבדח עם אנשי הבידוק בשדה התעופה מגלה, לעתים בדרך הקשה של בדיקת נקבים, שבעולם התעופה אין חוש הומור כשזה נוגע לאבטחה. אמריקן איירליינז הזכירה שחוסר הסובלנות הזה חל גם באינטרנט, וגם כשברור לחלוטין שהאיום אינו אמיתי. כשהטוויטריסטית שרה בעלת הפרופיל @QueenDemetriax_ פרסמה את הציוץ לעיל, מפעיל הפרופיל של אמריקן עשה ממנה דוגמה למען יראו וייראו: “שרה, אנחנו מתייחסים לאיומים הללו ברצינות רבה. כתובת ה-IP ופרטים שלך יועברו לאבטחה ול-FBI” (אף שלחברה אין גישה לכתובת ה-IP).
שרה נבהלה והתבלבלה, כשהיא מציפה את טוויטר בציוצים מבודחים ומפוחדים לסירוגין. “אומפג [קיצור של “או מיי פאקינג גאד] התלוצצתי”, צייצה, ואז “אני כל כך מצטערת אני מפחדת עכשיו”, “אני התלוצצתי וזו היתה חברה שלי לא אני, קחו את כתובת ה-IP שלה לא שלי”, וגם “”למה שאפוצץ אחד מהמטוסים שלכם, יש לי מטוס משלי”, ו”אני פאקינג בת 14, האם הם חושבים שאני הולכת לפוצץ מטוס או משהו. אני פשוט טיפשה אוקיי” ו”תמיד רציתי להיות מפורסמת, אבל התכוונתי מפורסמת כמו [השחקנית והזמרת] דמי לובטו, לא מפורסמת כמו אוסמה בן-לאדן”. היא אכן התפרסמה, כשהציוץ שלה זכה לפיברוטים (משתמשים שסימנו את הציוץ כאהוב) וריטווטים (משתמשים ששיתפו את הציוץ לעוקביהם) רבים, ומספר העוקבים שלה עלה מ-16 אלף לעשרות אלפים.
בצעד מנע חסר תוחלת סיפרה שרה ש”כרגע חסמתי את ה-FBI על כל מקרה”. זה לא עזר לה: משטרת רוטרדאם דיווחה למחרת בטוויטר כי עצרה והיא חוקרת ילדה בת 14 בעקבות האיום על אמריקן איירליינז. “אנחנו לא יכולים לדווח על אישום בשלב זה. חשבנו שצריך לצאת עם זה לאור העובדה שהסיפור גרם לעניין רב באינטרנט”, מסר דובר מטעם משטרת הולנד. פרופיל הטוויטר של שרה הושעה.
אומת האינטרנט החליטה לא להבליג, והתחילה להטריל את אמריקן וחברות תעופה נוספות באיומים מרומזים ומפורשים, אולי מתוך נסיון להציף את החברות התעופה ורשויות האכיפה ולהפוך את המרדף אחרי המאיימים לחסר סיכוי.
שיטות דומות משמשות למחאה וסיכול מעקבים של סוכנויות מודיעין – פעילי פרטיות קוראים לגולשים להכניס מילים חשודות ( “פצצה”, “סמים”, “פיגוע” ו”נשק”, למשל) להודעות אימייל, לחיפושים במנועי חיפוש ולפוסטים בבלוגים וברשתות חברתיות. המטרה היא להציף את סוכנויות המודיעין ברעש ולהפוך את הציתות לתעבורת האינטרנט לחסר תועלת.
מי שמנסה להתעסק עם הגולשים מגלה, לעיתים בדרך הקשה של הטרלה, שבאומת האינטרנט אין סובלנות להתעמרות, לפגיעה בפרטיות ולאנשים בלי חוש הומור.
התגובה הכי טובה לתגובה של ציפי לבני על הנצחון של מכבי תל אביב במשחק כדור הסל
(דרך ינאי כהן)
הקצינה הערביה הנוצריה הראשונה בצה”ל מזכירה לצה”ל שהיא הקצינה הערביה הנוצריה הראשונה בצה”ל
במסגרת המהלך של שליחת צווי גיוס לערבים-נוצרים, צה”ל פרסם בשבת בפייסבוק הרשמי שלו תמונה של חיילת וכתב:
יסמין חייאכ – הערביה הנוצריה הראשונה שמסיימת קורס קצינים
**
השבוע סיימו צוערי מגמת נחשון בבה”ד 1 את קורס הקצינים. בין המסיימים נמצאת גם הצוערת יסמין חייאכ. עבור חייאכ המתגוררת בעכו, אשר אחיה שירתו גם הם בצבא, אין מובן מאליו מהמעמד אליו הגיעה. אנו מצדיעים ליסמין ולכל הצוערים שסיימו השבוע את קורס הקצינים, ומאחלים לרבים ללכת בדרכה.
חייאכ אינה הקצינה הערביה הנוצריה הראשונה בצה”ל. קדמה לה בשנים רבות קרוליין חרמאן, שקיבלה את דרגות הקצונה ב-1998. מי שתיקנה את הטעות של צה”ל בפייסבוק היא חרמאן עצמה, שהגיבה: “קודם כל ליסמין כל הכבוד, דבר שני למנהל הקבוצה של צה״ל יסמין היא לא הקצינה הראשנה , אני נוצריה וסיימתי את קורס הקצינים בשנת 1998 ומאז אני ממשיכה לתרום למדינה אומנם לא בצבא, דבר שלישי כל כך מאכזב לראות כמה גזענות יש פה במקום לפרגן ולעודד , עצוב מאוד”.
בצה”ל הגיבו לה למחרת בבוקר: “קרולינה בוקר טוב, אכן טעות שלנו. כל הכבוד על התרומה למדינה, משמח לדעת שיש עוד קצינות ערביות נוצריות. יישר כוח!”. לקח להם עוד ארבע שעות לערוך את הסטטוס המקורי ולהעלים את הטעות שלהם, בלי להתנצל על הטעות, וכעת כתוב שם: “יסמין חייאכ – צוערת ערביה-נוצריה אשר סיימה השבוע קורס קצינים”.
(דרך דובי קננגיסר, גלינה וקס)
[בפרקים הקודם: צה”ל מספר על צפירת יום הזכרון ומעלה סרטון של צפירת יום השואה, צה”ל חוסם את בנימין נתניהו]
להקה של אלבום אחד // השרת
”שיווק ההתקליטים הרגיל שקיים היום הוא תהליך מטומטם שעוסק בעיקר בהעברת חתיכות פלסטיק, העטופות בחתיכות קרטון, מאתר אחד לאתר אחר. […] תקליטורים […] הם קטנים יותר, מכילים יותר מוזיקה, וניתן להניח שעלות הובלתם תהיה נמוכה יותר […] אבל ייצורם וקנייתם יהיו הרבה יותר יקרים. כדי לשכפל אותם, הצרכן צריך לרכוש מתקן דיגיטלי שיחליף את מערכת ההיי-פיי הישנה שלו”.
את הדברים הללו אמר המוזיקאי פרנק זאפה בתחילת שנות השמונים, כשהציע לחברת רוטשילד הון סיכון “הצעה למערכת שתחליף את שיווק תקליטי הפטיפון”. ההצעה שלו היתה אבטיפוס קדמון לשירות מוזיקה מקוון: אתר עיבוד מרכזי שיכיל את המוזיקה, גישה להאזנה או להורדתה דרך הטלפון, והזרמת מידע וחומרים על האלבום דרך ערוצי טלוויזיה פנויים.
החזון של זאפה התגשם והציב מספר אתגרים בפני המוזיקאים. הבולט בהם הוא קלות השכפול וההפצה הפיראטיים, שפוגעת בפוטנציאל ההכנסות ממכירות האלבומים. אתגר משני הוא הפגיעה באלבום הפיזי (בין אם תקליט, קלטת, דיסק או כל פורמט גשמי אחר), וירידת מעמדו כפריט נחשק, עם מעבר המוזיקה לקבצים ולזרימה (סטרימינג).
הרכב ההיפ-הופ וו טאנג קלאן מתמודד עם שני האתגרים הללו באמצעות ניסוי מרתק. האלבום הכפול “ה-ווּ – היׂה היה בשאולין…“, שההרכב הקליט בסוד בשנים האחרונות, לא יופץ המונית על חתיכות פלסטיק משוכפלות, אלא בתקליטור בודד בקופסה מהודרת עם תחריטי כסף וניקל שיצר האמן המרוקאי-בריטי Yahya. האלבום יעשה מסע הופעות במוזיאונים, גלריות ופסטיבלים, ואנשים יוכלו להגיע לשם להאזין לו, בתשלום ואחרי שעברו בדיקה לוודא שאין עליהם מכשירי הקלטה. בתום המסע יוצע האלבום למכירה במיליוני דולרים.
“במשך שנים קידמנו את הרעיון שמוזיקה היא אמנות”, אמר ריזה, אחד מחברי ההרכב, בראיון לפורבס, “ובכל זאת היא לא מקבלת את אותו היחס כמו אמנות במובן של הערך שלה, במיוחד בימינו כשהיא עברה פיחות והצטמצמה כמעט עד לנקודה שצריך לחלק אותה בחינם”. על הבעלות על האלבום הייחודי הוא אומר: “זה כמו שלמישהו יהיה השרביט של מלך מצרי”.
יתכן שהיצירה תדלוף לרשת, מה שעלול לסכל את התוכנית ולהפוך את האלבום לסתם עוד אלבום. אם זה לא יקרה, מעניין מי יחזיק באותו שרביט. זה עשוי להיות אספן עשיר, משקיע מסתורי, חברת תקליטים או קבוצת מעריצים שיתארגנו ביחד דרך האינטרנט לרכישה משותפת.
גם עתידה של היצירה המוזיקלית מסעיר את הדמיון: האם הקונה ישכפל את המוזיקה וימכור אותה בהפצה המונית, יציע אותה להאזנה פרטית במחיר גבוה, יפיץ אותה בחינם באינטרנט או ישמור אותה לעצמו ויקח אותה לקבר?
חברת הפקות מנסה לרכוב על כניסת שחקן ל”האח הגדול”, מסתבכת עם חבריו
“יאיר השחקן”, דמות בתוכנית הבידור “האח הגדול”, השתתף קודם לכן בדיוידי ילדים של “נולי ויניב“. נסיון של הפקת הדיוידי לרכוב על פרסומו התגלה כחרב פיפיות.
תמונה של יאיר – פיש בשמו האמיתי, קידר בשמו הבדוי ב”האח הגדול” – לצד נולי ויניב פורסמה בפייסבוק של אושרית שטרית מחברת OSP (אושרית שטרית פרודקשנז, אני משער), שכתבה: “יאיר ‘השחקן’ מבית האח הגדול, מתוך צילומים ל-DVD החדש של ‘נולי ויניב’…בקרוב על המסך…!!!”
חבריו של פיש לקבוצת מכקלה, יואב כהן וניר ברק, הגיבו אצל שטרית והתלוננו שטרם קיבל תשלום על עבודתו, לטענתם. התגובות נמחקו. המרמור נמשך בתגובות לסטטוס של זוהר סוסנקו בנושא.
[עדכון 19.5.2014] שטרית מחקה את הסטטוס ולא הגיבה לפנייתי.
נהג עם נכות שפוגעת בראייה המרחבית שלו תופס שלוש חניות נכים, המשטרה סובלת מאימפוטנציה [עדכון]
בפרסומת לעיל אומרים שהדבר היחיד שיותר גרוע מלתפוס חניית נכה זה לתפוס שתי חניות נכה. כפי שכתב חי מכלוף, בעל המכונית הזאת התייחס לכך כאתגר והצליח לתפוס שלוש חניות נכה. למה הוא חנה כך? גילעד נס, שצילם את הרכב, משער: “אולי הנכות שלו/שלה היא תפיסת עומק”.
התמונה הועלתה לפייסבוק של המשטרה, שמיהרה לזמן את הנהג לחקירה, קנסה אותו והחרימה את הרכב לשבוע שנפנפה את המתלונן ב”צלם התמונה יכול להגיש תלונה בתחנת המשטרה הקרובה נגד נהג הרכב”. זאת למרות שהמשטרה מחוייבת לטפל בתלונות שמגיעות אליה בפייסבוק. מוזמנים להגיב שם ולהזכיר למשטרה את תפקידה.
כנראה שיהיה יותר יעיל להתלונן בפייסבוק של תנובה, שלפי מדבקת אישור החניה הלא-עדכנית על הרכב נראה שהוא שייך לעובד או ספק (לשעבר?) שלה [עדכון: ספק של תנובה; ראו בהמשך הפוסט].
פרטי העבירה: רכב מספר 85-946-59 חנה ברחוב הסיבים 18 באזור התעשייה בפתח תקווה, 16.5.2014, 8:45. בעל תו חניה מספר 3220 לחניון משאיות של תנובה ל-2011-2012.
[עדכון 19.5.2014] מתנובה נמסר בתגובה:
תודה שהסבת את תשומת ליבנו לדברים. תנובה רואה בחומרה עבירות תנועה או חניה מסוג זה. חשוב לציין שלא מדובר ברכב תנובה, אלא ברכב של קבלן משנה המספק שירותים לחברה. כמובן שהנושא יטופל מול הגורמים הרלוונטיים.