אישה, בבני ברק את בלתי חוקית

פוסט של מיכאל זילברמן

בכל בוקר, בדרך לעבודה, אני עובר דרך בני ברק, בתקווה לקצר את הפקקים בכביש גהה. כבר הראיתי בפוסטים קודמים בעבר איך לעיר הזו יש פרסומות משלה: לפעמים הפרסומאים מחליפים תמונות של נשים בתמונות של גמדים, ואם לא יעשו כן, התמונה תימחק או תיקרע. משבצי הפרסומות כבר למדו שבבני ברק אין סובלנות לתמונות של נשים, וכשהם שוכחים את הכלל המיזוגני שהם עובדים לפיו, יד נעלמה משחיתה את שלטי הפרסומת.

תמיד חשבתי שמדובר בקבוצה של קיצונים דתיים, אותה קבוצה שגם אחראית לפשקווילים של “אלוהים שונא פריצות וחולצות בטן” ושאר הברקות מעין זו. אבל השבוע ראיתי משהו חדש לי: לקראת שנת הלימודים הבאה, הסתדרות המורים בנתה תוכנית תיגמול חדשה למורים בשם “עוז לתמורה”. אין לי מושג אם התוכנית הזו תתן מענה אמיתי למצב המשכורות המחפיר של מורים במדינת ישראל, אבל ביחסי ציבור הם חזקים: בכל מקום אפשר להבחין בשלטי הפרסומת שלהם, חושפים את התוכנית אותה מציגים מורים ומורות אמיתיים.

גם בבני ברק הודבקו המודעות הללו, אבל, רחמנא לצלן, הופיעו בהן גם תמונות של נשים. עברתי שם שלשום בבוקר ולא היה לי זמן לצלם את המודעות, אבל ידעתי שזו כרוניקה של מוות ידוע מראש: לא היה למודעות הללו שום סיכוי לכלות את ימיהן בביטחה.

אתמול בבוקר עברתי שם שוב, והתמונות היו קרועות. בכל מודעה שהייתה בה דמות אישה, יד נעלמה תלשה את התמונה, אבל בניגוד לעבר הודבקה עליהן גם מודעה של עיריית בני ברק, לפיה המודעה הזו אינה חוקית. שרון סייג, המורֶה מבת ים, ופזית נייבידל, מנהלת התיכון מראשל”צ, לא יכולים להופיע ביחד בבני ברק. התמונה של הגברת נייבידל הושחתה, נקרעה ומודעה אדומה מכסה אותה. תמונתו של הגבר נותרה כמובן ללא פגע. גם התמונה שבה מנהלת בית הספר מוצגת לבד הושחתה באותה צורה.

וכדי שלא תחשבו שאולי במקרה כל הקמפיין לא חוקי, והעירייה מכסה, למשל, מודעות שלא שולמו, הנה מודעה נוספת מאותו קיר בדיוק. מכיוון שמופיע בה רק גבר, היא לא הושחתה. חוקית וכשרה למהדרין.

תוכן ההודעה לא ברור לי: האם קיים חוק במדינת ישראל האוסר על הופעת נשים בשלטי חוצות? האם יש חוק עזר ייחודי לעיריית בני ברק האוסר על הופעתן? האם עיריית בני ברק צריכה לאשר כל מודעה לפני פירסומה? האם סתם מדובר בכסת”ח מילולי שאין מאחוריו ולו מילת אמת אחת? לאלוהים (של בני ברק) הפתרונים.

אין לי מושג אם אכן עיריית בני ברק עומדת מאחורי המודעות הללו, האם הן חוקיות, או שמשמרות הצניעות מזייפים גם מודעות עירייה. מה שבטוח – בבני ברק מקומן של הנשים הוא מאחורי תריס סגור או רעלה. מסריח לאללה.

[עדכון 11:08] אדם עציון מעדכן בפייסבוק: “הרמתי טלפון למספר שרשום על המודעות ושאלתי מה הסיבה שהשלטים לא חוקיים. נאמר לי שאסור לפרסם שלטים עם תמונות של נשים בבני ברק. שאלתי אם זהו חוק עזר עירוני ואמרו לי שכן. אז א’, מעבר לכל צל של ספק – השלטים האלה אכן נתלו על ידי העיריה. ב’, בדקתי את חוקי העזר העירוניים של בני ברק. לא רשום בשום מקום שאסור לתלות שלט עם תמונה של אישה. הדבר הכי קרוב שמצאתי, תחת הכותרת “שלטים אסורים” הוא שלט ש'(10) הוא עלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו’. לא נראה לי שמישהו שעונה על הגדרה של 51% מהציבור יכול לפגוע ברגשותיו”. [\עדכון]

[עדכון 16:09] תגובת עיריית בני ברק כאן. [\עדכון]


עוד בחדשות העלמת נשים:
בנק הפועלים מעלים את עלמה זק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק
רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד


________________________
מיכאל זילברמן כותב את בלוג ההיסטוריה טופס 630 ואת בלוג הגרפיטי GraffiTLV. זילברמן כתב על מגמות רטרו בגרפיטי בגליון ינואר 2010, ועל השחתת גרפיטי בגליון מאי 2009

תוחזר עטרה ליושנה לאלתר!

פוסט של מיכאל זילברמן

אם הייתם תל אביבים בשנות השמונים, לא יכולתם להתחמק מכתובות הגרפיטי המתוחכמות שצצו אז בכל פינה. הפורמט היה תמיד זהה: “יבוצע משהו למישהו <אופציה לתוספת מתחכמת>“, והמהדרין היו מסיימים עם “לאלתר!”

הכתובת שהכי זכורה לי מאותה תקופה הייתה “תימכר סי היימן לעדת נוודים שיכורים אך מצויידים היטב (עדיף כושים)”, שרוססה באזור הסינמטק.

לימים, גיל קופטש סיפר שהוא היה היוזם והמבצע של הכתובות הללו.

בשבועות האחרונים התחלתי לשים לב לתחיה מחודשת של הפורמט הותיק והאהוב:

מגמת הרטרו לכתובות הותיקות מאד משמחת אותי, וכולי תקווה שהיא תתפשט ותתרחב, והעיר כולה תוצף בטוקבקים גרפיים מתחכמים ומתלוננים על כל הקירות הפנויים. ואם במקרה ראיתם/ריססתם כתובת כזו, אתם מוזמנים לשלוח לי אותה ואפרסם אותה בבלוג הגרפיטי שלי, GraffiTLV.com

________________________
מיכאל זילברמן הוא המייסד והעורך הראשון של אתר GraffiTLV, המתעד כתובות גרפיטי בתל אביב, וכותב גם את בלוג ההיסטוריה טופס 630

מוות לגזענות!

פוסט של מיכאל זילברמן

תנועת קול אחר, תנועה עם אג’נדה מצויינת של הידברות בין שכנים באזור עוטף עזה, החליטה להלחם בגזענות ובשנאה בחברה הישראלית ע”י שימוש בצבע ומחיקת גרפיטי גזעני הקורא לרצח, שנאת האחר והסתה ברחבי הארץ. מעבר לכל הסיסמאות הצדקניות, הפעולה הזו תתרום להקטנת השנאה בערך כמו שפרוייקט צביעת הבתים מבחוץ (הידוע כתוכנית שיקום שכונות ז”ל), אכן תרם לשיקום שכונות העוני ברחבי הארץ, והפך את שכונת ג’סי כהן בחולון לשכונת פאר.

אני מאד אוהב גרפיטי, מתעד אותו, אני בקשר עם אנשים המרססים גרפיטי בתל אביב ובשנים האחרונות צילמתי יותר מאלף כתובות גרפיטי בתל אביב, שבתוכן לא מעט כתובות פוליטיות. חלקן קראו לפעולה מימין ומשמאל, כל צד באג’נדה הפוליטית הלגיטימית שלו, וחלק לא מבוטל מתוכן היו כתובות של שנאה לאומנית, הסתה לרצח, הומופוביה וקריאה לאלימות. הקולות הללו, וזאת נוכחתי בלא מעט מקרים, שייכים לשני צדי המתרס באופן שווה.

כשתחשבו על הסתה לרצח, הימין על שפע גרורותיו יהיה הקנדידט הטבעי לריסוס כתובות מעין אלו, והוא אכן לא מכזיב עם כתובות כמו “מי שרצח את ר(ע)בין צדק”, “ערבים החוצה”, “הגירה זה רע”, ועוד ממיטב הסיסמאות החביבות על הליברמנים.

גרפיטי "מי שרצח את רעבין צדק". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "ערבים החוצה". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "הגירה זה רע". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

ובשמאל? כל הסובלנות, אהבת האדם באשר הוא אדם והפלורליזם המחשבתי, כולם נעלמים כשאפשר להתאחד סביב אויב, שהרי גם בשמאל אי אפשר לאהוב כל הזמן. כתובות כמו “מתנחל מחברון? הלוואי שתמות”, עם ציור של מטרת ירי, או “הרגתי מג”בניק ועכשיו אני מאושר” מייצגות נאמנה את קיצוני השמאל, וגם הן תורמות לשנאה ולקיטוב.

גרפיטי "מתנחל מחברון? הלוואי שתמות". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "הרגתי מג"בניק ועכשיו אני מאושר". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי לא גורם לשינוי, ואנשים לא מתחילים לפעול בגלל כתובת שמעצבנת אותם. בדיוק כמו שצבע לבן על הקירות ימחק את הכתובות הללו, אך לא את הדעות של יוצריהן. פעולה ספוראדית של מחיקה חד פעמית תגרום לדעתי לתוצאה הפוכה: קיר לבן, צבוע ונקי מכתובות, שווה הרבה בתל אביב, וכמו כל פיסת נדל”ן משובחת בעיר הזו הוא לא ישאר בשממנו לאורך זמן. אני מכיר קירות באזור היכל התרבות שבכל שבוע הם נצבעים, ובכל שבוע כתובות חדשות מופיעות עליהם. הפעולה הזו בסך הכל תכין את הקרקע לכתובות הבאות.

מה כן עושים נגד הכתובות הללו? מגחיכים אותן ורותמים אותן לצרכינו: עושים להן Graffiti Busting. עזבו מילים גדולות וסיסמאות חסרון תוכן כמו חינוך לשוויון, סובלנות דתית, קבלת השונה וחופש הדעה. כש”הרב כהנא צדק” הפך ל”פרנץ קפקא צדק” זה היה הרבה יותר מצחיק, והעמיד את מבצעי הגרפיטי המקורי באור מגוחך. כך היה גם כש”ישוחררו סרבני המצפון” שינה משמעות והפך ל”לא ישוחררו סרבני המצפון”, שמיד הפך בחזרה ל”הלואי ישוחררו סרבני המצפון”.

גרפיטי "פרנץ קפקא צדק". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "הלוואי ישוחררו סרבני המצפון". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

רססו, הביעו את דעתכם, שנו כתובות, ואם כבר אתם עושים את זה, צלמו ושלחו לי ל-GraffiTLV.

________________________
מיכאל זילברמן הוא המייסד והעורך הראשון של אתר GraffiTLV, המתעד כתובות גרפיטי בתל אביב, וכותב גם את בלוג ההיסטוריה טופס 630