מהנעשה ב-ynet מחשבים (2)

פוסט של יהונתן זילבר

עידוק: [מופיע]

ג’וני: אין לי את המאה שקל שלך.

עידוק: אתה יודע מה זה מזכיר לי? את הפעם הזאת ששוקי הציע להקים אתר פורנו שבו אנשים מוצצים ~~לרמקולים~~ למיקרופונים.

ג’וני: מה קרה עם זה?

עידוק: קניתי דומיין והכל.

ג’וני: ומה קרה עם זה?

עידוק: השם של הדומיין היה microphorn.com.

ג’וני: ומה קרה עם זה?

עידוק: לא מצאתי בחורות שאוהבות מיקרופונים?

ג’וני: תן לי לתת לאינטרנט להפוך את החלומות שלך למציאות.

_____________________
יהונתן זילבר הוא עורך ynet מחשבים ועדיין חייב לי מאה שקל. הוא כתב על קוקטיילים לעיתונאים בגליון ינואר 2011

24 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

מהנעשה ב-ynet מחשבים

פוסט של יהונתן זילבר

עידוק: [מבקר]

ג’וני: חשבתי שאמרתי לך לא לבוא לפה יותר.

עידוק: באתי בכל זאת.

ג’וני: אז תראה, מישהו מצלצל לאיזה כנר באמצע הופעה עם הנוקיה, והכנר —

עידוק: מנגן בחזרה את הצליל של נוקיה.

ג’וני: איך ידעת?

עידוק: הוא בטח מכיר את היצירה.

ג’וני: את היצירה? את היצירה של הצלצול של נוקיה?

עידוק: את היצירה שהצלצול של נוקיה לקוח ממנה.

ג’וני: אל תהיה טמבל.

עידוק: יש יצירה שהצלצול של נוקיה לקוח ממנה.

ג’וני: כן. ליצירה הזאת קוראים הצלצול של נוקיה.

עידוק: כמה אתה שם? מאה שקל?

ג’וני: תתכונן לאבד מאה שקל. כי לצלצול של נוקיה יש עמוד ויקיפדיה, והעמוד הזה –

עידוק: א-הא.

ג’וני: מאדרפאקר.

עידוק: שומע את הנעימה הזאת? זה ואלס שכותרתו “ג’וני טועה”. בואו ונאזין לצלילים.

ג’וני: חשבתי שאמרתי לך לא לבוא לפה יותר.

_____________________
יהונתן זילבר הוא עורך ynet מחשבים וחייב לי מאה שקל. הוא כתב על היחס המרגיז לגלעד שליט בגליון אוקטובר 2011

23 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 3 תגובות

היחס המרגיז לגלעד שליט

פוסט של יהונתן זילבר

מה שבאמת מרגיז בכל העניין הזה של שליט זה הערבים האלו, שהלבישו אותו בתלבושת מגוחכת ואז, במקום להחזיר אותו הביתה לאימא, הושיבו אותו מול מצלמות הטלוויזיה ואכלו לו את הראש. למי שלא זוכר, הנה תמונות:

_____________________
יהונתן זילבר לא נולד בפתח תקווה. הוא הגיש קוקטיילים לעיתונאים בגליון ינואר 2011

21 באוקטובר, 2011 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

מיצי – כי לאחרים אין את זה

פוסט של יהונתן זילבר

בלעדי להיייירז ג’וני: פוסטים מהבלוג של מיצי, הסלב הכי גדול בטלוויזיה מאז החתול שמיל

מיאו פתיחה

החלטתי לפתוח בלוג כי הבנתי שהעולם צריך עוד סיפורים של חתולים כמוני. מה יהיה פה? תמונות שלי; עוד תמונות שלי; תמונות שלי בכל מיני פוזות;
סיפורים על ליקוקים מפורסמים; החברים שלי ושיגועים שאנחנו עושים לכלבים; מקומות שאני אוהב לאכול בהם; שירים שאני כותב.

מיצי

2 באפריל • מצב רוח: מיולל • מוזיקה: חתול הו בידיבם בם • קישור ישיר לקטע • 5 תגובות

מיאו

יש לי מצב רוח מיאווי כזה, אין חשק לקום מהסלסלה בבוקר. היום ליקקתי את עצמי שלוש שעות וחזרתי לנמנם. מחפש מקומות חדשים לאכול בהם. אם יש לכם תשאירו הודעה. בחדשות אחרות, אם כבר שאלתם אז כן, סיסי ואני יוצאים עכשיו. מגניב לנו ביחד. אתם יכולים להשאיר לנו איחולים בתגובות.

מיצי

5 באוגוסט • מצב רוח: מיאוווווווווו • מוזיקה: יוסוף אסלאם • קישור ישיר לקטע • היה הראשון להגיב

מיאו אבל עצבני

אני לא מאמין על הכלבה הזאת סיסי איך היא הולכת עם קרמבו במקום איתי! שיואוו איך אני רוצה להרוג אותם עכשיו. רגע, אני הולך ללקק את עצמי. חזרתי. שתלך לשווארמיה הסיסי הזה וקרמבו, איך שאני תופס אותו אני שולף את הציפורניים, אני אומר לכם שחבל לו על המיאו.

מיצי

5 בספטמבר • מצב רוח: גררררררררר • מוזיקה: חתולי הרעם • קישור ישיר לקטע • 36 תגובות

מיאו אבל הפעם באמת מיאו

עקבתי אחרי סיסי וקרמבו היום וראיתי שהמנייאק מצא מקום חדש לאכול בו – אז זה מה שסיסי מוצאת בו, ידעתי. זה נראה אחלה מקום, אולי מפעל בשר או משהו. אחרי זה התעמתתי איתם והם מכחישים הכל. אמרתי לסיסי, סיסי, את שרמוטה. הם לא רוצים שאני אתפוס להם את המקום. מחר אצא ואבדוק, זה לא יעבור להם בשקט.

מיצי

6 בספטמבר • מצב רוח: רעב • מוזיקה: רעש של פותחן קופסאות • קישור ישיר לקטע • 2 תגובות

מיאו מפורסם

חחח איך דפקתי את סיסי וקרמבו. הסקרנות הרגה אותי, הלכתי למפעל הזה וגיליתי שם אוצר! המון המון עוף טעים, ובשר בקר מעולה, כמה בשר שאני רק רוצה. נישנשתי חופשי וכבר רציתי להגיד תודה חתולית לאנשים שהביאו את הבשר המעולה הזה, טיבטם. אבל אז באו אנשים עם מצלמות שרצו לצלם את החתולים שאוכלים שם – וסיסי וקרמבו בכלל היו בבית! מגיע לשניהם. עכשיו אני כוכב תקשורת.

מיצי

7 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 10 תגובות

מיאו לקראת שידור

התוכנית תעלה עוד כמה ימים. קרמבו ירוק מקנאה וסיסי עושה לי עיניים. שתתייבש. אפרופו יובש, הבשרים היבשים של טיבטם מעולים, במיוחד הנקניקים. הייתי בכל מיני מפעלי בשר בארץ ולאחרים פשוט אין את זה.

מיצי

8 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 12 תגובות

מפעל טיבטם, ביקורת מסעדה

המפעל ממוקם במבנה מודרני, בעל עיצוב תעשייתי פשוט ונעים. בעבר שכן כאן מפעל תרופות, ונאמר לי שהדקור שרד ברובו מהגלגול הקודם של המקום. השירות היה פשוט וחייכני. עובד לשעבר של המקום פתח לנו את השער האחורי וליווה אותנו למקומותינו. פתחתי בסלמי ממין סרוולט, שהותסס במשך מספר שעות עד שקיבל טעם חמצמץ. הסלמי היה טעים ובעל ניחוח אגוזי קל. למנה עיקרית זוגתי בחרה בעוף, שיובש תלוי במקרר מספר ימים עד שטעמיו הודגשו והובלטו, ואילו אני בחרתי בנתח בקר שיושן “אה-לה-פריזיין” בטמפרטורה של 0 מעלות. העוף היה יבש מעט, אך טוב וטעים; הבקר היה חמצמץ יתר על המידה, וניכר בו שהיה נהנה מיישון של כמה ימים נוספים. יחד עם מים משלולית שנקוותה על הרצפה, חשבוננו הסתכם ב-120 שקלים. בהחלט אשוב לבקר כאן.

מיצי

9 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 12 תגובות

מיאו!

היום יהיה. תצפו תצפו תצפו! זה ספיישל על חתולים (אני) שאוהבים בשר. תחקיר מיוחד.

מיצי

11 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 14 תגובות

כוכב, כוכב נולד

אני חושב שהמצלמה הוציאה אותי שמן, אבל אין ספק שהיא הוציאה אותי סלב. אני תיכף אעלה את זה לפליקס כדי שתוכלו לראות. כל החתולים בשכונה עושים לי כבוד. יצאתי קצת עם שוקו רק כדי שסיסי תקנא. מי שפיספס אל תדאגו – יש המון תמונות שלי שם עושה כל מיני פוזות: למשל אוכל עוף, אוכל עוד עוף, אוכל קצת נקניק. בעקבות החשיפה גם החברים הטובים שלי בטיבטם פתחו בלוג ואני ממליץ לכם לקרוא שם

מיצי

12 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 104 תגובות

אני לא מאמין איזה אנשים יש בעולם

תראו איזה עולם מגעיל זה. ימים שלמים אני רק עושה כבוד למפעל של טיבטם ומספר לכל האינטרנט כמה טעים אצלהם ואיזה בשר איכות ואפילו הייתי בטלוויזיה ועשיתי מה שאפשר לכנות ספונסרינג היסטרי של המוצרים שלהם. אבל הם יתנו קרדיט בחזרה? לאאאאאא… עזבו אותכם שהם לא נותנים לינק לבלוג שלי אחרי שאני הפנקתי אותם בלינק מהבלוג שלי, שהוא הרבה יותר ותיק ועם המון חתולים מהשכונה שקוראים אותו. אבל עכשיו גיליתי שיש להם חשבון פליקר, וכמה תמונות יש שלי שמה אתם חושבים? אפס. זה הכבוד שאני מקבל. את ברטה, שעובדת שם יומיים, יש שלוש תמונות שלה. אני סועד ותיק במקום וכלום.

אני שוקל לא לאכול שם יותר בחיים שלי.

החדשות הטובות הן שסיסי זרקה את קרמבו לכלבים. אוי, קרמבו מסכן, רחמים עליך…. נוט!!!

מיצי

13 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 43 תגובות

יי! עדכון משמח

סיסי ואני ביחד שוב. החיים יפים. היום אני אקח אותה לאכול באיזה מקום נחמד.

מיצי

14 בספטמבר • קישור ישיר לקטע • 18 תגובות

________________
התפרסם במקור במדור “הייירז ג’וני!” ב-nrg הרשת ב-1.10.2007. מוקדש לזכרו של דניאל רוגוב

8 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

ערוץ המחשבים של ynet מחפש כתב/ת! (מ)

האם אתה תותח הוביצר טכנולוגי – ויתרה מכך, האם בנית פעם תותח הוביצר במרתף רק כדי לראות איך זה עובד? האם את נוהגת להציץ בקוד המקור של אתרים שונים, לגחך ולשלוח אימיילים מעליבים לוובמסטר? וחשוב מכך – האם אתם יודעים מדוע ממ”ח זה מצחיק? אם כן, בואו להיות בורג קטן בתוך המכונה המשומנת שהיא ynet מחשבים. שלחו קו”ח, דוגמאות כתיבה ואת הדרך המועדפת שלכם לסדר קוביות רומיקוב לעורך בכתובת a@digitali.st, ואולי תזכו לשבת כאן איתנו. שכר נאה, עבודה קשה וכתובת מייל של ynet מובטחים לכם.

21 ביוני, 2011 | בנושאים: 404 | 10 תגובות

קוקטיילים לעיתונאים

פוסט של יהונתן זילבר

עיתונאי שיכור: שני שוטים של וויסקי חרבות בכוס שראתה ימים יפים יותר, וצף בה בדל וויסנטון.

ynet: כבד אך מחליק בגרון ונראה כמו הניינטיז, קוקטייל ynet נקרא גם “סקס על החוף”.

mynet: סקס על החוף עם דוגמנית מאילת.

mako: זול, צעקני ומתאים בעיקר לילדות בנות 14, קוקטייל מאקו הוא מקפא מרטיני תות.

יח”צ: מתוק, בלתי טעים, ולא אפקטיבי, קוקטייל יח”צ נקרא בפי העם “רדבול רדבול”.

נענע10: המשקה ההוא שכולם מכירים ואף אחד לא מזמין, קוקטייל נענע10 הוא וודקה תפוזים.

ONE: ערבב חלקים שווים של מנת ערק בוערת ובירה מכבי פושרת (הצעת הגשה: חומה ומרופשת בכוס משומשת).

הטוקבק: הדרינק ההוא שלא יושב טוב בבטן, בין אם זה בגלל שהברמנית ירקה בפנים ובין אם לא, קוקטייל הטוקבק הוא ליקר צ’ילי בכוס מלוכלכת.

כלכליסט: בירה בכוס יין.

קוקטייל הארץ + עכבר העיר: בכוס גדולה, ערבב קוניאק ודיאט קולה.

רוטר: קוקטייל רוטר, כמובן, הוא סופרדרינק מנטה עם וודקה אלסקה.

וסטי: שמנת, וודקה, קלואה ושמנת בכוס אולד פאשן.

דה מרקר: זוהי כוס עם מים.

גלובס: זה הדרינק שכבר שתית אתמול בבר אחר.

nrg: לא בדיוק קוקטייל, כי אם ביטוי בלשון העם לחמרמורת קשה.

_____________________
יהונתן זילבר לא נולד בפתח תקווה. הוא מנה עשר סיבות למה אני לא קורא את הבלוג שלך בגליון ספטמבר 2010.

13 בינואר, 2011 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 3 תגובות

ערוץ המחשבים של ynet מחפש (עוד) כתב/ת!

25 בנובמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 6 תגובות

ynet מחשבים מחפש כתבת-עורכת (או כתב-עורכת)

ערוץ הטכנולוגיה והאינטרנט של ynet מחפש עיתונאית-לוחמת שגרה באינטרנט, ניזונה מטכנולוגיה, יודעת לספר סיפור, מריחה דם במים, מזהה שגיאות ניסוח לפני שהיא פותחת את קובץ הוורד, לא ישנה אף פעם, מבינה שהנאמר כאן מתייחס לשני המינים ומובא בלשון נקבה רק מאחר וכולנו סובלים מרגשי אשמה מגדריים, וזמינה לעבודה במשרה מלאה באופן קרוב למיידי.

שלחו את הצעת המועמדות שלכן, וכן את שגיאת הדקדוק שמצאתן בפסקה הקודמת, אלי. קורות חיים אופציונלים; אני מתעניין יותר בדוגמאות כתיבה וממליצים. a@digitali.st

14 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 17 תגובות

עשר סיבות למה אני לא קורא את הבלוג שלך

פוסט של יהונתן זילבר, אתר GVR

אתה תומך בהתלהבות בנושאים פוליטיים דביליים. ייתכן שכתבת לאחרונה על הפרויקט שלך, “אמץ ילדה ערביה בשביל השלום”, או על למה אתה לא שואב אבק אלא ממחזר אותו ועושה ממנו מזון תינוקות, או שאתה פונה לקוראות של הבלוג שלך ולא לקוראים. בכל מקרה אתה מחוק. בהצלחה בהפגנות בבילעין. נקסט!

הבלוג שלך עוסק בעיקר בתלונות קטנות ועצובות על ההתנהגות של עיריית ירוחם, על זה שלא ניתקו אותך מהכבלים מספיק מהר, על השכנה המציקה שלך, על החוק הבלתי אפשרי הדורש ממך לשלם “דמי בול” מיוחדים כל פעם שאתה מגיש מסמך ח/2/AAN/כרצגע/התשכ”ב, על זה שחברים שלך כותבים בלוגים גרועים ואתה לא קורא אותם — אתה מחוק. נקסט!

אתה הרבה יותר עשיר, חכם, מזיין, ו/או מטייל במקומות אקזוטיים ממני. אם אני ארצה להרגיש רע, אני אצא מהאינטרנט ואפתח סוף סוף את המכתב הרשום שהבנק שלי שלח לי ביולי. בינתיים, בהצלחה עם הפרויקט החדש שלך, שבו אתה מצפה כוסיות בזהב טהור ונוסע איתן לתאילנד. אתה מחוק. נקסט!

אתה מומחה רשת חברתית. וכל פעם שאני קורא את ההמלצות שלך, אני מקיא קצת בפה שלי. אדוני מחוק. נקסט!

אתה חושב שלהגיד “סחי סחי” הרבה פעמים עושה אותך מיוחד. אני חושב שאתה מכיר את החבר שלי, כפתור הדיליט. נקסט!

אתה סיינטולוג. נקסט!

המלצת לי לרכוש מוצר ושכחת לספר לי שהיח”צ של מקדונלדס או משהו משלם לך בתלושי שי לקניית כדורגל המונדיאל כל פעם שאתה ממליץ על ארוחת ההתקף לב בגיל 13 החדשה שלהם. אתה מחוק, ואתה לא מחוק כי אתה לא ישר או משהו. אתה מחוק כי הסכמת להיות זונה ממין בלוגר בשביל תלושי שי או גדג’ט מתנה, ואני לא צריך אנשים עצובים בקורא ה-RSS שלי. נקסט!

יותר מאחד מחמשת הפוסטים האחרונים שלך עוסק בילדיך. ייתכן שחלקת עם העולם יציאה משעשעת של בן החמש החמוד שלך, סיפרת בהתרגשות איך ליווית אותו לגן בפעם האחרונה או הראשונה, או תיארת את חוויות הלידה המאממות שלך. הילד שלך מקסים; אתה מחוק. נקסט!

השתמשת בחודש האחרון במילים או במונחים הבאים: להכיל, מהמם, בתור אימא לתינוק, הקוראים הנאמנים של הבלוג הזה בטח זוכרים, האישי הוא הפוליטי, שייח’ ג’ראח, יו איך בא לי עכשיו, אתם לא מבינים איזה יום היה לי היום, סליחה שלא כתבתי המון זמן, אני בוכה פה מול המקלדת, איזה נוסטלגיה, עתיד הפמיניזם. אתה — ווייט פור איט — מחוקנדרי. נאאאקסט!

הבלוג שלך מכיל יותר מתמונה אחת של עצמך ואחת מהן היא אף בפוזה: אתה מחזיק את הסנטר באופן מהורהר, חצי-פונה אחור ונותן מבט חודר במצלמה, מביט בי מעל למשקפי השמש המגניבות שלך, משלב את הידיים משל היית הראפר המצויין אייס טי. כשאפילו העיצוב של הבלוג שלך מראה כמה הוא עוסק בפופיק שלך, זה לא סימן טוב. דיליט. הבא בתור!

כתבת עשרה פוסטים היום, ועכשיו רק 10:52. תודה לך על ההשקעה ואתה מחוק. נקסט!

אתה ניטפיקר, והמגיבים שלך גם הם ניטפיקרים. למשל, לא רק ששמת לב שבכתבה הזאת יש 12 ולא 10 סיבות, אתה גם מרגיש צורך לספר לי על זה. נקסט!

ואולי חמור מכולם: שאלת אותי בקול נעלב איך זה שלא קראתי את הפוסט האחרון שלך. הסיבה היא שאתה אומו. תודה לך על הכל. אתה מחוק. נקסט!

______________________
היה זה פוסט של יהונתן זילבר, מייסדו ועורכו הראשון של מגזין GVR, שם התפרסם הפוסט לראשונה

עוד ב-GVR:
• מפלת הלה פמיליה
• פד איווט קונטרול
• 11 סיבות לא לצאת עם רוסיות

2 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 25 תגובות

למה אין בתל אביב שווארמה נורמלית

פוסט של יהונתן זילבר, אתר GVR

לכאורה, הנושא הוא סוגית פופיק, מעניינת רק אותי ואת החצי מיליון חברים שלי שגרים בבועה. רק לכאורה. למעשה אנחנו דנים עכשיו במשהו שצריך להטריד כל ישראלי באשר הוא, גם אם הוא מגיע לתל אביב מחיפה רק פעמיים בשנה, וכל הזמן הקצר שהוא פה הוא מבלה עם מקל כביסה על האף. תל אביב היא הבירה הקולינרית של ישראל, דברים שקורים בה היום יהיו הבון טון בפריפריה בעוד חמש שנים, ואין בה אפילו שווארמה טובה אחת. איך זה קרה? ולמה?

קודם כל, להנחות היסוד. שווארמה: מאכל שהיה פעם טורקי, אבל היום מוגש מגולגל בלאפה, מכיל טחינה מבקבוק לחיץ ולעיתים קרובות כרוב סגול, והמרכיב העיקרי בו הוא תערובת, במינונים שווים, של שומן כבש ובשר חיה שאין אפשרות לזהותה, אבל כנראה לא חתול כמו שכולם אומרים, אחרת לא היו כל כך הרבה פאקינג חתולים על הפחים מתחת לבית שלי. בשווארמה אין יוגורט במו בטורקיה, כי שווארמה טובה היא עממית, ועממי זה כשר. עוד דרישות יסוד לשווארמה: שיפוד מסתובב למיקסום חשיפת הבשר לזבובים; כמו כן האיש שמוכר אותה צריך להיות בעל כרס וטי שירט מלוכלך, לקרוא לך אבאלה ולהחזיק שטר של לירה מודבק לנירוסטה מעל הראש שלו. תל אביב: עיר במזרח התיכון, שאינה רמת גן, שם דווקא יש שווארמה בסדר. שווארמה טובה: כזאת שאחרי הלאפה הראשונה, אתה מעוניין לקנח בעוד מנה ממנה, ולא ללכת לבית המרקחת לקנות כדורים נגד משהו שהולך לקרות לך באיזה שהוא חלק ממערכת העיכול. שווארמה מצויינת: אתה קונה שתי לאפות ומקנח במנה בצלחת, כי מי יכול לאכול כל כך הרבה לחם.

וכעת לדיון בטענה המובעת בכותרת. אם כבר מדגדג לך באצבעות לרדת לתגובות ולכתוב מילים כמו “כתר המזרח”, “הטורקי בנחלת בנימין”, “לחמעג’ון”, לך על זה גבר: ב-GVR משלמים לפי טוקבקים ואני לא רוצה לפגוע לך בחופש הביטוי. אבל אם כתבת כתר המזרח, אתה בן ארבעים ומעלה — השווארמה הזאת הייתה טובה בפעם האחרונה כשחזרת מהעממי לראות “הצריף של תמרי” — וחוץ מזה, הטורקי בנחלת בנימין ולחמעג’ון זה אותו דבר. יוצא דופן אחד: אצל בינו בד”ר שקשוקה ביפו יש ביום שישי מנה בצלחת של פיסות כבש אמיתיות, בצל, טחינה שלבכות (בשביל זה הבצל, להסוות את מקור הבכי) ופיתה קלויה על הגריל. אבל זה בא בצלחת, אין שם שום שיפוד, ולך תשיג חנייה ביפו. לא. שווארמה זה עניין של דוכנים. אתה נכנס, אתה מחכה מקסימום חמש דקות בתור. אתה מקבל שווארמה תוך דקה. אתה אוכל אותה. אני נאלץ לפסול את בינו הפעם.

בתל אביב אפשר להשיג שווארמה בסדר. שווארמה בסדר: אתה נכנס רעב ויוצא לא רעב. שום דבר מרגש. שווארמה זה עניין מרגש, הערימות הדקות האלו של הבשר החצי פריך, חצי שרוף, חצי רך, לפעמים קצת מדמם, אם חטפת רעב מוקדם מדי בבוקר. אם אתה עומד בפיתוי ולא דוחף בפנים עמילנים משבשי-טעם כמו חומוס וצ’יפס, ונשאר נאמן כמה שאפשר למקור עם בצל, פטרוזיליה, עגבניות על הגריל ויאללה, גם טחינה, אתה זוכה לחוויה קולינרית בת חמש דקות שהיא כל כך חזקה, עד שהיא ידועה ביכולת שלה להחזיר הביתה נמושות שהיגרו למיאמי, לשלוח בעלי כרטיס חופשי חודשי לבילעין לזרועותיה של קצינת הקישור שלהם ולהחזיר מהפסקת הצהריים שלהם ולמשרד ולעבודות המשעממות שלהם גם את המבועסים שבשכירים. למעשה, אם היה לטורקים שכל לשים על המרמרה שווארמיה צפה, לא רק שהיינו נותנים להם להכנס לעזה, היינו עושים להם ליווי צבאי מלא. תמורת חצי לאפה לכל לוחם שייטת. חמוצים בצד.

עכשיו אתה מבין למה מדובר בסוגייה לאומית. אם אתה מאלו שחושבים שתל אביבי פירושו נהנתן מאניאק חובב מין אחורי מנותק מהעם משתמט חובב מדונה סלאש להקות אינדי מעפנות בועה בועה בועה, עכשיו אתה יודע למה: אין להם לתל אביבים אף שווארמה אחת שתחזיר אותם לחיבוקו העממי של העם.

שאלתי את ההוא מ”הסביח של עובדיה” (“הוא עובד, אני עובדיה. הוא שם, אני פה”) מרש”י פינת קינג ג’ורג’, בעל הסביחיה הכי טובה בשכונה (פיתות חמות, ביצים מתבשלות לאט בפחיות חמוצים גדולות), איך זה שיש כל כך הרבה אוכל רחוב מעולה ואפילו לא שווארמה נסבלת אחת. חמש דקות הליכה מעובדיה, בטשרניחובסקי, אפשר למצוא סביח אגדי אחר, זה שמכונה בחיבה “הנאצי של הסביח” בגלל השלט שלו, “אין סביח בלי חציל”, וזה שהוא צועק עליך אם אתה לא רוצה עמבה. את מגוון הפלאפליות המעולות ברדיוס של רבע שעה הליכה משם אני לא מעז אפילו למנות (סבבה. בנין (“ג’וני”) בטשרניחובסקי, הקוסם בשלמה המלך, ג’ינה במנחם בגין, ד”ר סעדיה בקינג ג’ורג’, באמת שרק התחלתי). ההוא, מעניין אם הוא עובד, אמר שזה קשור למחירי הבשר. לך תשיג כבש טוב במחירים סבירים, הוא אמר, ועוד תשלם שכירות ומיסים באמצע תל אביב. מסחרית זה לא נכון: אתה יכול למכור אותה כמות של בשר פיגולים כי ממילא אם אתה אנין טעם בתל אביב, אתה לא תלך על שווארמה. עזוב אותך, אתה מבעס אותי, אמרתי לו, תעשה לי סביח בלי עמבה.

יהונתן זילבר הוא מייסדו ועורכו הראשון של מגזין GVR, שם פורסם הפוסט לראשונה

• טל גוטמן דווקא חושב שיש שווארמות טובות בתל אביב