איי פלוס קיי

11 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404 | 7 תגובות

11.11.11

אני רוצה לברך את כל הזוגות שמתחתנים מחר בברכת אמן שתתגרשו בדיוק ב-11.11.11, סחים קיטשיים שכמוכם.

___________________
עוד על חתונות: - החתן? טוב, שיבוא גם - דברים שעשיתי עם השמלה של גרושתי - חתונה עם דולפין

9 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404 | 17 תגובות

כשל שמיעה באונ’ העברית

מאת: etida@savion.huji.ac.il תאריך: 7 באוקטובר 2010 13:21 נושא: ההודעה מיועדת לסטודנט/ית כבד/ת שמיעה והודעה שנייה לכלל הסטודנטים להצטרפות לתזמורת ומקהלת האוני' - 0885340131 אל: ‫hebrew_university@savion.huji.ac.il‬

לסטודנטים/יות שלום,

מצ”ב הודעה על מפגש לסטודנטים/יות באוניברסיטה העברית אשר יש להם ירידה/ליקוי בשמיעה.

כמו כן מצ”ב הודעה מהחוג למוסיקולוגיה המודיעה לכלל הסטודנטים/יות באוניברסיטה העברית על מבחני קבלה לתזמורת ומקהלה של האוניברסיטה העברית.

משרד דיקן הסטודנטים

(הלשינו: סיגל קרנדל, הלל גרשוני)

7 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404, FAIL • כשל | 2 תגובות

תגידי, אבא שלך סנדלר?

מארי סטוארט נואל, אמריקאית בת 27, מו”ל ועורכת מגזין הכרויות לפנויים-פנויות, יצאה למסע של 50 דייטים ב-50 המדינות של ארה”ב ב-40 יום, וחזרה ממנו סינגלית וצינית מתמיד. כתבה שלי באונלייף >>

7 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מישל אובמה, הכושית מפעם

מאמרים מתכתבים ביניהם בשער של ynet:

(הבחינו ו/או הלשינו: אור רייכרט, דניאל ברק, זרוב)

7 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

שמונה עובדות מפתיעות על האינטרנט בסין

פוסט של יובל חופשי

1. קצת מספרים. סין היא מדינה גדולה, את זה כולם יודעים. עד כמה היא גדולה יכולים להעיד המספרים הבאים: בסין יש 420 מליון משתמשי אינטרנט המהווים מעל 21% מכלל משתמשי האינטרנט בעולם. נכון להיום, סין היא המדינה עם כמות משתמשי האינטרנט הגדולה ביותר בעולם. לשם השוואה, ארה”ב נמצאת במקום השני עם 220 מליון משתמשים, ובכל אירופה ישנם 475 מליון. למקרה שתהיתם, הונג קונג ומקאו לא נספרו בדו”ח המדובר, בסך הכל מדובר בעוד 2.5 מליון משתמשים. זניח…

2. הרבה כסף מסתובב שם בחוץ. חברת האינטרנט המדורגת שלישית בעולם מבחינת הון היא Tencent הסינית, הרחוקה מרחק נגיעה מגוגל ואמזון הנמצאות בראש הרשימה. בניגוד לשתי החברות הבינלאומית, מרבית הכנסותיה של Tencent מגיעות מהשוק הסיני.

ואיך אפשר בלי הקשר הישראלי? מוצר הדגל של Tencent הוא תוכנת מסרים מיידיים שנקראה במקור OICQ. בשנת 2000 הפסידה החברה בתביעה לאייסיקיו ונאלצה לשנות את שם המוצר ל-QQ. זוכרים את הפרח הקטן שהיה לכולנו ליד השעון בחלונות 98/95?

3. האתרים המובילים בסין הם אתרים סיניים. כמו בכל תחום בסין, המספרים הגדולים הולכים למותגים המקומיים. תשכחו מגוגל, בסין מחפשים ב-Baidu. העיצוב, אגב, יראה לכם מוכר. רוצים לראות וידאו ברשת? youku.com היא הכתובת. מפטפטים ב QQ, מנהלים דוא”ל ב-163 וקונים ב taobao.com. סליחה, מה זה איביי?

4. האתרים החלשים בסין הם אתרים שהשלטון רואה בהם איום. אתרים רבים חסומים לגלישה בתחומי סין, בהם פייסבוק, יוטיוב, טוויטר, בלוגר, וורדפרס והרשימה ארוכה. בהונג קונג, אגב, התנועה זורמת כסדרה.

5. אז איך בכל זאת מתחברים לפייסבוק מסין? קיימים שירותים רבים המתיימרים לפרוץ את חומת האש הסינית, אולם יש להם נטיה לאכזב ברגע האמת. אני ממליץ על FreeGate, שעובד בסך הכל בצורה יציבה. באיזור שנזן, אגב, יש מלונות המחוברים לספק אינטרנט בהונג קונג והגלישה בהם חופשית.

6. אבטחת מידע היא לא הצד החזק של האינטרנט הסיני. בחצי הראשון של 2010, קרוב ל-60% ממשתמשי האינטרנט (כ-250 מליון משתמשים!) הותקפו ע”י וירוס או סוס טרויאני, ול-30% מהם נגנבו סיסמאות הכניסה לחשבונותיהם. בין אם אתם מתפרנסים מאבטחת מידע או שאתם האקרים מפוקפקים, הפוטנציאל העסקי ברור.

7. מה הם אוהבים? על פי סקר TIM האחרון, בישראל אוהבים את גוגל, פייסבוק, יוטיוב ואת אתרי החדשות השונים, אך האינטרנט הסיני שונה לחלוטין. מוזיקה, לדוגמה, היא יישום האינטרנט הנפוץ ביותר בסין, ואתרים מרכזיים ומכובדים מאפשרים הורדת שירים. היכנסו ל-mp3.baidu.com ולא תאמינו לקלות בה ניתן למלא את נגן המוזיקה שלכם. למקרה שתהיתם, אין צורך בכרטיס אשראי.

גם שירותי מסרים מיידיים, שנדמה לרובנו שחלפו מהעולם מאז שפייסבוק צבר תאוצה, נמצאים גבוה ברשימת ההעדפות הסינית עם יותר מ-300 מליון משתמשים פעילים. עסקי התיירות סוגרים את הרשימה עם 8.6% מהתעבורה בלבד. מצד שני עדיין מדובר ב-36 מליון משתמשים.

8. לא רק האתרים בסין זרים לנו, גם סלנג האינטרנט שונה מהמקובל במערב. לדוגמה, הסמיילי הוא לא אלא ^_^. 3 זה sān, ולכן 3Q זה… ניחשתם נכון: Thank You. אם נשים את התקינות הפוליטית בצד לרגע, אז NB הוא קיצור של niúbī, ומבטא משהו מאוד טוב או מאוד רע. המקבילה העברית היא “משהו בן זונה“. בתרגום חופשי מדובר ב”זין של שור“.

אזהרה: מתוך 420 מליון משתמשי האינטרנט בסין, רק שיעור נמוך מכיר את הקיצורים האלה, שצמחו באוניברסיטאות, והם אינם מקובלים בתקשורת עסקית. אל תבואו אלי בטענות שהתפוצצה לכם עסקה NB בגלל שכתבתם 3Q בסוף המייל.

הנתונים בפוסט נלקחו מהדוח התקופתי ה-26 של CNNIN ומ-Internet World Stats, ונכונים לסוף הרבעון השני של 2010. אם חפצה נפשכם להעמיק בנושא, בקרו בלימפיד, שם תוכלו למצוא דברים מפתיעים ומעניינים על האינטרנט בסין, התרבות ועולם העסקים. אם תרצו להרגיש כמו גולש סיני, תוסף הפיירפוקס chinachannel ידמה לכם את הגלישה בסין.

______________________
היה זה פוסט של יובל חופשי, ממייסדי "xiexie.co.il, בלוג סיני דובר עברית", שם התפרסם הפוסט במקור

5 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 10 תגובות

בלוגותרום: בלוגרים ישראלים מגייסים תרומות מקוראים

“אני חי על טבק ואלכוהול. שניהם זולים, והכמות אינה מספקת”, כותב יוסי גורביץ בעמוד גיוס התרומות בבלוגו “החברים של ג’ורג’“. לחיצה על כפתור ה-Donate הצהוב מעבירה את הגולש לעמוד בו הוא יכול לתרום בפייפאל או בכרטיס אשראי. “רמת ההכנסות משתנה מעת לעת”, מספר גורביץ. “יש שבועות שאין בהם תרומות כלל, יש שבועות שיש בהן תרומות זעומות – 30, 40 שקל – ולפעמים מישהו מנחית עליך פצצה של 400 שקל. החודשים של פרוייקטי 300, שבהם הייתי כותב פוסט כל יום, הניבו הכנסות גבוהות: בראשון כ-650 דולר ובשני כ-750 דולרים, שיא התרומות”. גם חנן כהן, מפעיל אתר בירור השמועות “לא רלוונטי“, מצליח לגרוף כמה שקלים: “כל ההכנסות מהאתר מהוות בערך משכורת של חצי חודש בשנה. ההכנסות מכסות את עלות אחסון האתרים שלי והשאר עובר לקיבוץ [העירוני תמוז, שבו הוא חבר; ע”ק]”.

מצטרפת חדשה לשורת המתרימים היא יעל “קלבה” רגב, מעצבת אופנה ועיתונאית שכותבת את הבלוג “Kalba In Glam Town“: “הרעיון לשים קופת תרומות הוא משהו שמתבשל אצלי הרבה זמן, בעיקר אחרי שקראתי לפני כמה חודשים איזה מניפסט הורס שאמנדה פאלמר, סולנית הדרזדן דולז, כתבה בבלוג שלה על כל הקונספט של מעמדו הפיננסי של האמן בעולם החדש. היא כמובן התייחסה למוזיקאים ולכל הרעיון שאין שום דרך היום להתפרנס ממוזיקה בגלל האינטרנט, והיא הצדיעה שם לרעיון של קשרי מסחר ישירים בין האומן לקהל שלו. אני חשבתי שזה היה קטע אדיר ומסקנה אדירה. הרי אמנים, וגם הקהל שלהם, מתלוננים שנים על ההתערבות המזוהמת של כל המתווכים למיניהם, דוגמת חברות התקליטים או חברות ההוצאה לאור, בתכנים של האמן. אז מעולה, הנה יש לכם הזדמנות להוכיח שאם מסירים את ההתערבות הזאת, אתם עדיין מסוגלים להתנהל בהגינות הראויה – לקבל, ולדעת גם לתת. סוג של ניסוי באנרכיה, אני משערת – לראות אם בלי ה’ממשל’ של המתווכים, האנשים באמת יצליחו להתנהג בצורה מוסרית והגונה אחד כלפי השני”.

לצד התרומות קיבלה רגב גם תגובות שליליות, והשיבה למבקרים בבוטות: “קפצו לי חתיכת צבועים נחותים. אני מבינה שאתם מעדיפים שאני אטביע את הבלוג בפרסומות במקום, לא? או אקבל כספים מאנשי יח”צ ואקבור את הבלוג בתוכן יח”צני ואשטוף לכם את המוח בלי לעדכן אתכם? אולי זו דרך הרבה יותר הגונה בעיניכם לעשות כסף מתכנים..”

אבל גם הבלוגרים עצמם לא חשים בנוח בחליפת השנור. “אתה נראה קצת מתמסחר”, מודה גורביץ. “הרעיון נראה לי מוזר בהתחלה, קצת מביך אפילו”, אומר שלום בוגוסלבסקי, כותב הבלוג “תניח את המספריים ובוא נדבר על זה“. “זה נראה כמו הזנייה של הבלוג – אחותי כינתה את זה קיבוץ נדבות, ויש משהו פולני בבקשה הזו, שגורם לאי נעימות מצד הקוראים”, מספר-מתנצל דובי קננגיסר, דוקטורנט שכותב מקנדה את הבלוג “לא שומעים!” ומתרים טרי.

אז למה תרומות ולא פרסומות, שנדמות לפעמים כמודל העסקי הבלעדי בווב שתיים אפס? “פעם היו לי בבלוג פרסומות של גוגל”, אומר קננגיסר. “הבעיה היא שגוגל אוסרים על בעלי אתרים לדון בעובדה שיש לך פרסומות שלהם באתר על גבי האתר עצמו, ובמיוחד הם אוסרים להגיד לאנשים שתשמח אם הם יקליקו על פרסומות. מכיוון שלי הייתה רשומה כזו, ומכיוון שהם פנו אלי בדרישה שאני אסיר אותה, החלטתי להסיר את הפרסומות במקום. בזמנו, אחרי כעשרה חודשים של הצגת פרסומות גוגל, צברתי סכום אסטרונומי של 30 דולר, כשבחודשים האחרונים של התקופה ההכנסה הממוצעת שלי עמדה על פחות מחצי דולר לחודש. מתרומות כבר עברתי את ה-100 דולר תוך חודשיים”. יש לו גם בעיה ערכית עם הפרסומות: “יש משהו מטריד ברעיון שאתר מצליח (כלכלית) הוא אתר שמושך מספיק אנשים טמבלים מספיק כדי להקליק על פרסומות. מנגנון התרומות עובד הפוך – המבקרים הקבועים, אלו שהכי אוהבים את הבלוג שלך הם אלו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לתרום”.

בוגוסלבסקי, שהקים את בלוגו רק בחודש שעבר, התלבט לפני שהצטרף למתרימים: “חששתי שהיות שהבלוגוספירה העברית למבוגרים לא בדיוק ענקית, התפשטות כפתורי התרומות תביא לסוג של קניבליזציה בתחום”. מצד שני, הוא אופטימי: “אני אשמח אם זה יהפוך למקור הכנסה אמיתי, ואני לא רואה סיבה שזה לא יהיה כך. בתור מי שלא גומר את החודש ולא תמיד יש לו את המינימום הנדרש לקיום סביר, גם סכומים קטנים הם מקור הכנסה אמיתי. אבל מעבר לזה, ככל שאני נהנה מהעבודה שלי, אני נהנה יותר מכתיבה. אם ההכנסות מתרומות יאפשרו לי לעבוד פחות ולכתוב יותר, אשמח מאוד. אני משקיע בפוסט ממוצע זמן ומאמץ (בתחקיר, כתיבה והגהה) שווה ערך ליום עבודה. אם אחד מעשרה קוראים יתרום סכום של כוס קפה בחוץ על כל פוסט, אני אוכל להפסיק לעבוד ולהקדיש את זמני לכתיבה”.

סכומי התרומות שמגלגלים הבלוגרים עדיין לא מתקרבים למשכורת. ובכל זאת, מדובר בכסף שמגיע מגולשים ישראלים, אלו שלפי הסטריאוטיפ משיגים תוכנות פרוצות בפורומים, מורידים מוזיקה, סרטים וסדרות ברשתות שיתוף קבצים ומייבשים אתרי חדשות ומגזין שמבקשים תשלום. כהן מגלה שבמקרה שלו, הגולשים עצמם יזמו את התרומות: “קוראי האתר ביקשו להודות לי באופן כספי”. הוא התייעץ עם זיו פוגטש, מייסד אתר המרצ’נדייז “פרינטמול“, וזה הקים בסוף 2004 את לתרום.קום, שירות גיוס תרומות לאתרי תוכן עצמאיים (שמסיבות טכניות עובד כיום רק עם עמותות רשומות ומלכ”רים). “תרומה, בניגוד לאחותה האנאלפבתית הצדקה, מגיעה ממניע אחר. תורם מביע מעורבות, צדקה נועדה להיעשות בסתר”, מסביר פוגטש. “תרומה לבלוגרים מגיעה מאותו מקום שמניע טיפ במסעדה. אתה יודע שלא ישלמו לו בלעדיך, כי אתה מכיר את כוחות השוק. משתמש שכבר יצר קשר רגשי עם בלוג, יעשה חישוב נסתר ששווה לו להשקיע כמה עשרות שקלים פעם בחצי שנה. ולעשות את זה מרצונו. בניגוד למודל התוכן בתשלום שמרגיש לישראלי המצוי כאילו באים לעשות עליו קומבינה ולמכור לו תוכן! בכסף!”

“דבר אחד שעדיין מהווה מגבלה הוא הסכומים הרלוונטיים”, אומר קננגיסר. “לתרום 20 או 40 ש”ח לבלוג זה סכום משמעותי, אבל אחרי העמלות של פייפל, לא נשאר הרבה כסף שם. זה גם לא משהו שהייתי עושה כלאחר יד. אם היה מנגנון יעיל של מיקרופיימנטס, כפתור כזה שנרשמים פעם אחת ואז כל פעם שלוחצים עליו זה אוטומטית מעביר שקל לבלוגר, אני חושב שהיה ביקוש בקרב הרבה בלוגרים להצטרף למנגנון הזה. הנה רעיון לסטארטאפ שאני תורם בחינם (סטארטאפיסט יקר: פטור מעמלות לכל החיים יהיה נחמד כתודה). התחושה שלי היא שלרוב האנשים לא היה אכפת אם במקום כפתור ‘לייק’ היה כפתור ‘יש’ך שקל?’, והבלוגרים היו זוכים לעוד טפיחה על השכם”.

___________________________________
• הכתבה התפרסמה במקור בגירסה קצרה יותר במדור "קפטן אינטרנט" בעיתון "הארץ", 28.9.2010 (הכתבה באתר "הארץ", הכתבה ב"וואלה")

• עוד על כסף וכתיבה: • עליית העיתונות המקוונת, הזולה, הקצרנית, היחצ”נית • בלוגרים למכירה

5 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404, בלוגים, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ"הארץ", עיתונות ותקשורת | 26 תגובות