התיקונים: אנגלית
איך כותבים “ציון” באנגלית? עיריית תל אביב מציגה שתי גרסאות זו לצד זו. אתם תבחרו. צילם: איתן שלו.
היוגורטיה הזאת בנמל תל אביב נקיה מחמץ ומפרחים. הלשינה: n.
הסיסמה באתר של דל: “Windows. Life without Walls. Dell recommends Windows 7”. ובעברית: “Windows. חומות ללא החיים. Dell ממליצה על 7 Windows”. הלשין: גיל שושן.
לידיעת עיריית רמת גן: אנה פרנק באנגלית זה Anne Frank, לא Anna Frank.
חסרה אות אהו”י בחניון בהרצליה פיתוח.
הילד של זוזוברה הוא קלינגון
הלהיט של שבועות: חלב עם מים!
היפופוטם:
[audio:http://blog.ehudk.com/wp-content/uploads/2010/05/Halav-Eim-Mayim.mp3]
לידיעת התקשורת
המזל רודף אחריו
מי הילד הכי בר-מזל בעולם? לפי ישראל היום, זה הילד שכל משפחתו נהרגה, יחד עם כל שאר הנוסעים חוץ ממנו, בתאונת מטוס (13.5.10).
מ.ש.ל
חדשות 2 באינטרנט מדווחים:
ובמילים אחרות: מי שהסכים שהמידע שלו יהיה חשוף לגולשים מכל העולם, המידע שלו יהיה חשוף לגולשים מכל העולם.
ג’ובס יועמד לדין בפני בית המשפט הבינלאומי לפשעי כלכלה
אתר דה-מרקר (11.5.10): “למרות ההצטרפות ל-OECD: ישראל לא ברשימת 18 המדינות הראשונות מחוץ לארה”ב בהן ישווק המכשיר”. כי כידוע, החלטת ה-OECD מחייבת את כל החברות בעולם להביא מוצרים לישראל.
נתונים לא מובהקים
כל מה שרציתם לדעת על פרשנות של נתונים לא מובהקים בתוצאת חיפוש אחת של גוגל ניוז:
יחס דו-ערכי לתקשורת
מעניין לקרוא את פתרון שאלה 6 בבחינת הבגרות במדע המדינה לפי המורה קובי שמשי מאנקורי, שפורסמה ב”ידיעות אחרונות”:
מצד אחד, רוב האוכלוסייה שולל את הביקורת העיתונאית ורואה בה פעולה מזיקה ומיותרת ומצדד בכך שיוטלו עליה מגבלות. רוב הציבור גם מחזיק בדעה שהשלטון יהיה הגורם המחליט והקובע מה לגלות ומה להסתיר בנושאי ביטחון ובמידה מסויימת גם בנושאי חוץ.
מצד שני, בימים רגילים אנו מפתחים תלות בחדשות עד כדי כך שרבים מאיתנו מתייחסים אל דיווחי החדשות לא רק כאל אמת לאמיתה אלא גם כאל תיאור של המציאות בשלמותה.
כתוצאה מכך נוטים רבים מאיתנו לפתח יחס דו-ערכי של הערכה ושל שנאה.
קבר-קברים, הבנתם?
לא כל משחק מילים שמעורר צחוקים במערכת צריך לעלות גם לאתר (ynet, 16.5.10).
דיון פנימי 1
עורך וואלה טק, דניס ויטצ’בסקי, משיב לכותב ארז רונן בגוף הטקסט:
אין דבר רומנטי יותר מלהתכסות בפוך כשבחוץ יורד גשם זלעפות, ובחיקך חוברת ההוראות של המשחק שזה עתה קנית [דעתו של ארז רונן כלל לא משקפת את דעתה של מערכת וואלה! TECH. -ד.ו]. אין דבר משמח יותר מלקחת חוברת הוראות של משחק אהוב במיוחד לביקור בשירותים (סליחה על הציוריות) [באמת, דעתו ודעתנו, שונות הן! -ד.ו]. ובכלל, לעיין מדי פעם בחוברות של משחקים ישנים, לראות את התמונות, את סיפורי הרקע של הדמויות, את ההוראות – זה ממש כיף [טוב, נו, לגיטימי. -ד.ו].
דיון פנימי 2
עמיחי אתאלי מ”מעריב” שלח ל-nrg דיווח על הצהרה של השר ישראל כץ לגבי חידוש הבניה ביו”ש עם תום ההקפאה. זמן קצר לאחר מכן התחיל לקבל פניות מקוראים, נכנס לאתר וגילה ש:
להצהרה של השר כץ על חידוש הבניה ביו”ש בתום תקופת ההקפאה הוצמד התואר “שנויה במחלוקת”, האזור לגביו הצהיר כץ (את אותה הצהרה שנויה ב…) כי הבנייה בו תחודש, כונה “השטחים הכבושים”, השטח שיחובר בעזרת השם ובעזרת כבוד השר, לרשת מסילות הרכבת הארצית כונה “הגדה המערבית”. […] בדיעבד העורך החביב הבין את טעותו והתנצל. החברים מימין הספיקו גם להגיע אל העורך הראשי של האתר וזה מייד הפיץ הנחיה חד משמעית:
“הרבה מושגים שאנחנו משתמשים בהם, לעיתים מתוך חוסר מודעות, הם בעלי קונוטציות ומטענים פוליטיים – מימין ומשמאל (התיישבות או התנחלות? למשל. שטחים או יהודה ושומרון?), ולעיתים קשה להימנע מכך או להכריע מבלי לחטוף מאחד מהצדדים. אבל ‘שטחים כבושים’ הוא מושג טעון, ממוסגר ומוטה במיוחד שלא חסרים לו תחליפים ושלא משמש אף אמצעי תקשורת מאוזן אחר, ואני לא מוכן שיהיה חלק משפת הסיקור החדשותי”.
אתאלי פרסם את הדברים בבלוגו ב-nrg. שאפו ל-nrg ומעריב על הנכונות לפתוח את הדיון הפנימי בפני הקוראים.
עיתון ירוק
אתר גלובס שומר על איכות הסביבה וממחזר אילוסטרציות:
מילים ועוד מילים
מישהו בדסק של נרג מחבב את משינה:
תמונות נושקות
מישהו בדסק של נרג מאוהב:
הדברים הובאו לידיעת התקשורת על ידי לילך, דבורית שרגל, שוקי טאוסיג, עדית אדלה גבריאלי, אהוד קינן וגילעד נס.
• ארכיון “לידיעת התקשורת” >>
העיתונאים של אובמה
אחרי חצי שנה שבה נשיא ארה”ב ברק אובמה לא קיים מסיבת עיתונאים, הוא בחר להעניק בתחילת פברואר ראיון בלעדי בן 36 דקות לסטיב גרוב, שראיין אותו גם כשעוד היה מועמד לנשיאות. גם מישל אוסטין ברוקס סיקרה את הבחירות לנשיאות, וכיום מסקרת את פעילות הנשיא בבלוג Obama Today, ואת דרך החיים הדמוקרטית האמריקאית בבלוג By The People. היא מתגאה בכך ש”אם הנשיא יוצא לסיור בחו”ל, הרבה פעמים אנחנו נהיה הראשונים שמשיגים ציטוט ממנו”.
אוסטין ברוקס אינה עיתונאית, היא עובדת מדינה שכותבת באתר America.gov של מחלקת המדינה האמריקאית, במסגרת משרד הקהילות החברות של לשכת תוכניות המידע הבינלאומיות (IIP). מטרת ה-IIP היא “לערב קהלים בינלאומיים בסוגיות של מדיניות חוץ, חברה וערכים כדי לסייע ליצור סביבה עם פתיחות לאינטרסים הלאומיים של ארה”ב”. במילים יותר פשוטות: משרד הסברה. גם סטיב גרוב אינו עיתונאי: הוא מנהל החדשות והפוליטיקה של יוטיוב, אתר שיתוף הסרטונים של גוגל. הוא אפילו לא חיבר את השאלות בעצמו – גולשי יוטיוב העלו אותן לאתר, דירגו אותן, וגרוב השתמש באלה שדורגו הכי גבוה.
הנשיא הראשון של האינטרנט עוקף את התקשורת המתווכת ומדבר ישירות אל אומת האינטרנט. מסקנה ברוח זו עלתה גם מכתבה מקיפה שפרסם קן אולטה ב”ניו יורקר” על יחסיו הבעייתיים של אובמה עם התקשורת ($). עיתונאי שסיקר את הבחירות ב-2008 סיפר שם על תחזית לעגנית שהשמיע מנהל התקשורת של הבית הלבן, דן פייפר. עיתונאי וושינגטון, חזה פייפר, יהפכו למיותרים כשהנשיא ימסור את ההודעות שלו ישירות באתרים כמו יוטיוב.
הדרכים בהן הממשל האמריקאי משתמש ב”סושיאל מדיה” (מדיה חברתית – פלטפורמות תקשורת חברתיות-קהילתיות כמו פייסבוק, יוטיוב וטוויטר) היו נושא הביקור שלנו, קבוצה של כשלושים עיתונאים זרים, בוושינגטון הבירה ובקליפורניה בחודש פברואר במסגרת משלחת שיזם משרד העיתונות הזרה של מחלקת המדינה.
הכתבה המלאה באתר “העין השביעית” >>
• עוד בנושא: יונייטד סטייטס אוב ניו מדיה
סטטוסים מצחיקים
פסיקים-במקום-סוגריים
פוסט של Figgy
שנתיים וחצי הוא לא החליף איתי מילה. זה משום שעובדים בלתי-בכירים אינם זוכים ממנו ל”שלום”, אפילו לא לניד ראש במעלית. המיילים החגיגיים שהוא מפיץ מפעם לפעם אחרי מוסף מוצלח, סקופ או הישג עיתונאי חולקים שבחים לצוות שעבד על הנושא – אף פעם לא לכל הצוות; מגיהים ומעבדי תמונה הם בין הנשכחים הקבועים (בעצם גם המנקה אף פעם לא זוכה לקרדיט, לכל הרוחות). אל הפרולטריון הוא פונה רק בהרמות כוסית בדסק בחגים, אז הוא עוטה טון דיבור שכנראה נשמע לו לבבי.
השבוע ראיתי את חדרו לראשונה מבפנים. הוא זימן אותי אליו בצו חמור ומיידי (מזכירתו התקשרה אליי כשעוד הייתי בדרך לעבודה). לפני כן ישבה אצלו הבוסית שלי וזכתה לשטיפת צוננין, ואחרי שיחת הנזיפה שלי חטף אצלו גם אחד העורכים. כולנו נקראנו אליו באותו עניין – מחדל נוראי שנתגלה בעמוד האחורי של העיתון שהתפרסם באותו היום. התיישבתי מולו, והוא הצביע בזעף אל המדור הבעייתי. בחיל וברעדה הבטתי בדף: מתברר שגיל האנשים שהוזכרו במדור ההוא נכתב כמה פעמים בפורמט הזה – “צוקרברג בן ה-36”, ולא כפי שמקובל בעיתוננו – “צוקרברג (36)”. אני, המגיהה, הש.ג. של העיתון, החמצתי את הטעות הזאת. לא האחדתי את כל הגילים בתוך סוגריים, כראוי, ובמקום זה פיזרתי אותם ברשלנות בין פסיקים. נטשתי את משמרתי. הפקרתי מילים פצועות בשטח. נכשלתי.
ננזפתי במשך 10 דקות. הוא השתדל לגוון את אוצר המילים, אבל בינינו – יש בכל זאת גבול למספר המילים השונות המשמשות בעברית כדי לתאר כֶשֶל פסיקים-במקום-סוגריים שכזה. לכל אורך שיחת התוכחה, המסר שעלה מבין השורות היה “כעת אצעק על הכפופים לי כדי להרגיש יותר גבר, אחרי שמישהו העיר לי שבעיתון המוקפד שלי יש פסיקים-במקום-סוגריים”. הוא חזר ואמר שזה חמור מאוד. מאחר שמיאנתי ליפול לרגליו חדורת אשמה נוכח הטרגדיה, הוא האשים אותי שאני מקלה ראש בעניין, ושדרדרתי את העיתון ל”רמה של מקומון”. הוא הטיח את גיליון-המריבה בשולחן וחזר ואמר, “אבל אני לא מבין, איך יכול לקרות דבר כזה?!”.
מעולם, למיטב זיכרוני, לא ננזפתי על ידי בוס בחומרה שכזו. ישבתי וישבתי שם, מתקשה להבין על מה המהומה, והאיש סירב להתעשת. מה לעשות, שאלתי את עצמי באותן דקות ארוכות. האם לשתוק ולחכות שיתעייף? האם לפרוץ בבכי ובין יפחה ליבבה להבטיח לו ששנית מצדה לא תיפול? האם להמשיך להתנצל על שאני מגיהה כזו, עלבון למקצוע, שהטעות הנוראית שלה מביישת דורי דורות של כותבים עבריים? (בדקו בשיריו של אלתרמן בעצמכם, קראו אצל ביאליק, לכו אפילו עד התנ”ך עצמו אם תרצו – ותראו שהפורמט העברי הקלאסי לכתיבת גילים של מרואיינים הוא בתוך סוגריים). האם אהיה אנוסה לרדת מהארץ מחמת הבושה הגדולה?
ביני לביני התעצמו הלבטים, וכמעט החלטתי שדרך הפעולה הטובה ביותר תהיה פשוט להפנות לאיש את גבי, להסתלק מהחדר ולעולם לא לחזור אל בין כותלי מערכת העיתון שלו.
(אבל החלטתי נגד זה, כי בדיוק עמדו להגיע התלושים לחג ולא רציתי להחמיץ אותם. בסוף יצא שזה רק 200 שקל. קמצנים.)
לפני שאני שוברת את הכלים, חשבתי להזכיר לאיש שיש לו על הראש דאגות חמורות הרבה יותר מאסון הפסיקים-במקום-סוגריים שהמטתי אני עליו. למשל, שבין סקופ למשנהו, ובינות לכתבות-הפוליצר המדהימות הגודשות את העיתון שלנו, מתפרסמים מדי יום – באישורו ובעידודו – גם הררים של חומר יחצ”ני חסר כל ערך עיתונאי; או להזכיר לו, למשל, שהוא משלם משכורות לכתבים ועורכים שמוציאים תחת ידיהם ללא הרף כתבות רצופות שגיאות מביכות *באמת* – ואילו ראה כתבה אחת במצבה הגולמי, לפני שקיבלה החייאה מידי המגיהים, הוא היה מבין אל נכון שחבל לבזבז זמן על זוטות כמו הפסיקים-במקום-סוגריים. חשבתי גם להפנות את תשומת לבו לכך שרבים מעובדיו מסתובבים ממורמרים ושוטמים את מקום עבודתם – בין היתר בגלל הזלזול של הנהלת העיתון בפועלים ה”שחורים”, בעודה מתמקדת בהאדרת שמם של הכתבים-כוכבים; בגלל בעיית היחס הנוקשה-עד-עוין במחלקת כוח-האדם של העיתון; בגלל הניסיונות לשחד את העובדים בקרמבואים במטבח ובהוצאות כספים ראוותניות (דוכן צמר גפן מתוק במערכת! הקלטות אולפן מקצועיות!), בתקווה שישכחו שמשכורתם לא הועלתה זה שנתיים וחצי (ואף ירדה לזמן מה). וכן, גם בגלל שאינך טורח לומר שלום במסדרונות, לעזאזל.
אבל בעודי חושבת את כל זה ונועצת מבט מזוגג בפניו המתעוותות בכעס שאין לו סוף – אלליי, הוא כנראה *ממש* אוהב סוגריים (או ממש שונא פסיקים) – הבנתי שכל מה שאגיד לא ישנה מאומה. כמו רבים מעובדי מערכות העיתונים, הוא אינו רואה אותי כאדם, הוא רואה אותי כמגיהה – היצורים המוזרים האלה שאוהבים דקדוק, ששותלים פסיקים סוררים והורסים משפטים נשגבים של הכתבים המחוננים, ושכל תכליתם להיות עיכוב אחרון ומעצבן בדרך לירידת העיתון לדפוס (וכמובן, לשמש שעיר לעזאזל כאשר מתגלית טעות מביכה בעיתון). הבנתי עד כמה הוא חושב שהוא טוב ממני, ונזכרתי גם במשפט שהוא אוהב להגיד פה ושם למגיה שמעז לנסות להרים ראש: “תזכרו שב’הארץ’ אין מגיהים” (או: אני עושה לכם טובה שאני בכלל מעסיק אתכם, אפסים).
האם הפסיקים-במקום-סוגריים שלי ירסקו את מעמדו של העיתון, יפגמו בסקר ה-TGI הבא שלו ויפחיתו דרמטית או מספר המנויים? האם הפדיחה תשנה את פני התקשורת בישראל? האם האקדמיה ללשון העברית תיקרא להכריע בסוגיה הכאובה? ימים יגידו. מה שבטוח, אדוני המו”ל, זה שאתה תמשיך להתקטנן על פסיקים וסוגריים, ואני אמשיך – לעת עתה – להציל יום יום את העיתון היוקרתי שלך מעשרות פדיחות קטנות וגדולות שלעולם לא יגיעו לדפוס, ושלא תדע כי אי פעם התקיימו.
• פורסם לראשונה בבלוג של Figgy, “שותף נולד“
החמישיה הקאמרית בביצוע “היפופוטם”
היפופוטם עולים להופיע על הבמה (סינמטק ת”א, 28.5.10, 23:45). לא אוהבים את היפופוטם? אולי תאהבו את הקאבר שלהם לחמישיה הקאמרית (MP3):
[audio:http://www.room404.net/wp-content/uploads/2010/05/hipopotam_hachamishiya_hakamerit.mp3]סוגרים את העסק! כל הסחורה חייבת ללכת!
גם לכם המודעה הזאת נראית כאילו מישהו מנסה להיפטר מהמלאי?
למה לא טוב לעשות סלאג בעברית?
זה למה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
