מנוע המודעות גוגל יסמן מעתה את תוצאות החיפוש
פעם גלשתי לגלובס וקיבלתי שישה פופאפים של פרסומות על כתבה אחת. מי ששבר את שיא השפל הזה הוא גוגל: תוצאת חיפוש אחת, שבע מודעות.
In a Corrected Country, Translation is Lost in You!
במדינה מתוקנת, אם אתה רוצה לתרגם לאנגלית את התואר הממלכתי “מפמ”ר”, אתה מתגלץ’ לאתר משרד החינוך, נכנס לגירסה האנגלית ומחפש שם את מבנה המשרד, פרטי עובדי המשרד, עמוד תחום הלימוד וכיוצא בזה, או מתגלץ’ לאתר בעברית, גולש לעמוד הרלוונטי ולוחץ על כפתור “This page in English”.
במדינת ישראל, אם אתה רוצה לתרגם לאנגלית את התואר הממלכתי “מפמ”ר”, אתה מתגלץ’ לאתר משרד החינוך, נכנס לגירסה האנגלית של האתר ומגלה שזה עמוד עם הפניות באנגלית (אחת מהן היא “Chozer Mankal”, כולל המרכאות) שמובילות לעמודים בעברית, ואז אתה נזכר שמשרד החינוך פיטר את מפמ”ר אזרחות, מחפש כתבה על זה, מוצא את שמו, אדר כהן, מחפש באנגלית ministry of education fired adar cohen, מוצא בכתבה ב”הארץ” באנגלית שהתפקיד נקרא civics studies coordinator או head of civics studies ומחליף את המילה civics בתחום הלימוד שאתה צריך. ואז גיגול של התואר שהמצאת לא מניב תוצאות, ואחרי חיפוש מתיש בגוגל עם השם של המפמ”ר אתה מוצא שהתואר הרשמי באיזה מסמך של איזה גוף מחקר הוא Director for the Discipline of [field] או Inspector Coordinator for [field], אבל אחד מהם מביא אפס תוצאות בגוגל, והשני רק תוצאה אחת בגוגל – המסמך שבו מצאת אותו.
יש לו מחלה קשה, לא יודעים מה יש לו
איש העסקים מוטי זיסר מת אמש. בדיווחים הבוקר על מותו השתמשו כלי תקשורת רבים במונח “מחלה קשה”, שלא מעיד על רגישות מיוחדת של התקשורת לפרטיות ושמירה על חסיון רפואי (השוו לדיווח הפרוקטולוגי בחודרניותו של מצבם של חיילים שנפגעו בקרב ופצועי פיגועים), אלא על חשש מבוסס אמונות טפלות מאיזכור השם המפורש.
אבל את מה שקרה בכלכליסט ובמעריב אני לא מצליח להבין. כלכליסט מדווח בכותרתו שמוטי זיסר “נפטר […] לאחר מאבק במחלה קשה”. מעריב מדווח: “אחרי מחלה קשה: מוטי זיסר הלך לעולמו בגיל 60”. מהי אותה מחלה קשה? אי אפשר לדעת, אבל יש רמזים בכותרות המשנה: “בשנים האחרונות סבל ממחלת הסרטן”, מספר כלכליסט, ומעריב מגלה ש”איש העסקים […] נפטר אחרי מאבק במחלת הסרטן ממנה סבל בשנים האחרונות”.
אוקיי, יועמ”ש, גם זו דרך להסתיר מידע *ידפרצוף*
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מפרסם מסמך פדף, שבו השחיר מידע שלא אמור להתפרסם.
אבל ההשחרה לא באמת מעלימה את המידע, אלא רק מכסה עליו, והעתבק פשוט חושף אותו.
פתרון מודרני: לערוך את המסמך במעבד תמלילים, למחוק את המילים הסודיות, להחליפן בהודעה שמודיעה שמילים נמחקו ומסבירה למה הן נמחקו (כי לציבור מגיע לדעת למה מוסתר ממנו מידע), לארוז את המסמך המתוקן כפדף ולהעלותו לאתר משרד המשפטים.
פתרון ממשל-ישראלי: להדפיס את המסמך, למחוק את המילים הסודיות בלורד שחור, לסרוק את המסמך באיכות גרועה שמזכירה פקס, לארוז כפדף ולהעלות לאתר משרד המשפטים.
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: בחר בפתרון הממשל-הישראלי (📁).
(הלשין: הלמו)
אחרי הקיפול: המסמך המלא, כפי שפורסם באתר משרד המשפטים (פדף)
שמו של נחקר בחשד להונאת ענק מצונזר בחלק מהתקשורת אבל מופיע בדיווחים לבורסה
וויינט, 9:52: “חשד להונאת ענק: כ-200 מיליון שקלים מכספי המדינה הוצאו במרמה” (📁)
מעריב, 10:22: “מעילה חסרת תקדים: נעצרו 19 חשודים בגניבת 200 מיליון ש”ח מקופת המדינה” (📁)
ישראל היום, 10:35: “משטרת ישראל עצרה 19 בני אדם בחשד לקבלת דבר במרמה, זיוף, קשירת קשר לפשע, הלבנת הון ועוד • החשודים עובדים בתחום כוח האדם, וביניהם חברה ציבורית • השיטה: יצירת מנגנון שיטתי של דיווחים כוזבים וניפוח עסקאות, חשבוניות פיקטיביות והמרת כספים” (📁)
וואלה, 11:04: “חשד להונאת ענק: גורמים בחברות כוח אדם הוציאו במרמה 200 מיליון שקל” (📁)
מה חסר? שמה של החברה, שנעדר גם מההודעה לעיתונות של המשטרה. אולי כי חקירה כזו בחברה ציבורית מהווה אירוע מהותי, שישפיע על המנייה, ולכן חובה לדווח למשקיעים? אבל הבורסה לניירות ערך כבר טיפלה בזה: מי שנכנס לאתר הבורסה מצא בקלות הודעה שהבורסה פרסמה, ובה נכתב “הנדון: “אס.אר אקורד בע”מ [/] מן החברה נמסר כי בכוונתה לפרסם דיווח בדבר אירוע מהותי. בעקבות זאת הופסק המסחר בניירות הערך של החברה”. כך שאין חשש שפרסום המידע בתקשורת יהווה עבירה על חוקי המסחר.
התקשורת כבר ידעה שהבורסה יודעת – המשטרה עצמה ציינה בהודעה לעיתונות כי “בשל העובדה כי אחד מנותני שירותי המטבע שעל פי החשד מעורב בפרשה הינו חברה ציבורית, עודכנו כנדרש גורמי הרשות לניירות ערך”.
בוויינט, שהתהדרו בפרסום ראשון, פרסמו בכתבה את ההודעה לבורסה בהשמטת שם החברה, וגם צירפו צילומסך שלה שבו טשטשו את שם החברה.
כך שבעצם וויינט שלחו את הגולשים לחפש את שם החברה באתר הבורסה, שם הופיעה בהמשך גם ההודעה המלאה, שבה דווח על חקירת בעל השליטה והדירקטור, החיפושים במשרדי החברה ובמשרדי חברות נוספות הקשורות לבעל השליטה וכיוצא בזה.
ייתכן שוויינט רמזו למתגלצ’ים ללכת לאתר הבורסה ולחפש שם את המידע שאסור להם לפרסם, כי המעצרים והחקירות החלו הבוקר, והחוק אוסר לפרסם שמות של חשודים ב-48 השעות הראשונות אחרי החקירה הראשונה, אלא אם הובאו בפני שופט או הוגש נגדם כתב אישום (זאת בהנחה שהאדם המדובר אכן נחקר כחשוד, כפי שמדווח בתקשורת).
כלי תקשורת שכן פרסמו את שם החברה והנחקר – הכלכלונים, אולי כי הם יותר מחוברים לדיווחי הבורסה: דה-מרקר, 10:06 (📁); גלובס, 11:47 (📁); כלכליסט , 11:48 (📁)
* הפוסט עודכן לאחרונה ב-14:18
חומת-העצב של ימי הזכרון, השואה, ט’ באב וכיפור • מידע
אוסף החוקים, התקנות וההחלטות מאחורי חומת-העצב, שמונעת צפייה בשידורים “לא-עצובים” בטלוויזיה בימי האבל והזכרון הלאומיים והדתיים. יש עוד שלא כללתי פה? אנא שילחו אלי לת”ד 404.
• כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (שידורי תכניות טלוויזיה בידי בעלי זיכיון) התש”ע-2009 [פדף]
ימים בעלי אופי מיוחד
36. (א) בעל זיכיון לא ישדר שידורים ביום הכיפורים, החל בשעה שלפני כניסת החג ועד שעה לאחר יציאתו.
(ב) בעל זיכיון יתכנן את לוחות התכניות שהוא מגיש לאישור הרשות, תוך התחשבות בימי החג והמועד ובימי הזיכרון והאבל החלים בתקופה שאליה מתייחסים הלוחות.
(ג) בעל זיכיון יתאים את שידוריו בימי חג ומועד לאופי המקובל של ימים אלה.
(ד) בעל זיכיון יתאים את שידוריו בימי אבל וזיכרון לאופי המקובל של ימים אלה;
פרק ג’: אפיון השידורים ותוכנם
6. (ב) בעל הזיכיון ישבץ בלוח התכניות שלו תכניות מהפקה מקומית בנות 24 דקות לפחות העוסקת בהרחבה בימי חג, מועד, זיכרון או ציון ממלכתי, שבהם יבחר, שיהיה בהן כדי להעמיק את ידיעת הציבור ואת תודעתו לאותם ימים (להלן – תכניות לימים מיוחדים), שישודרו בין השעות 19:00 ו–24:00 באותם ימים או בימים שקודמים להם; ראה המנהל כי בעל הזיכיון שיבץ תכניות לימים מיוחדים בהיקף שאינו הולם, רשאי הוא להורות לו להוסיף תכניות לימים מיוחדים ללוח התכניות שלו.
• כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (שידורי תכניות טלוויזיה בידי בעל זיכיון), התשס”ג-2002 [פדף]
(ד3) המנהל רשאי להורות לבעל זיכיון המשדר ביום מועד, זיכרון או ציון ממלכתי, שאינו יום כאמור בסעיפים קטנים (ד) סיפה, (ד1) או (ד2), לשדר בו תכנית אשר עוסקת בנושא של אותו יום, באורך של 24 דקות לפחות.
• כללי התקשורת (בזק ושידורים) (בעל רישיון לשידורים) התשמ”ח-1987 [פדף]
שידורים בימי חג ושבת ובימי זכרון ואבל [תיקונים: התשנ”ו (מס’ 3), התשס”ג, התשס”ח]
5א. (א) בעל רישיון יקיים את שידוריו העצמיים בחגי ישראל ובימי זיכרון ואבל, במתכונת ההולמת את אופיים.
(ב) בחגי ישראל ובימי זיכרון, או בסמוך אליהם, יקצה בעל רישיון זמן שידור נאות לשידורים הנותנים ביטוי להוויה הישראלית ולמורשת ישראל בהקשר למועדים האמורים; שידורים כאמור יהיו בהיקף שלא יפחת משתי שעות שידור בכל מועד ובכל יום זיכרון, לפחות אחת מהן בשידור ראשוני, וחלקן הארי ישודר בערוצים לילדים ונוער במקבץ השידורים הבסיסי.
• החלטת המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין מס’ 2-23/2004, מיום 02.09.04: כללי שידורים חדשים [פדף]
שידורים בימי חג, אבל וזיכרון
(א) בעל רשיון יקיים את שידוריו העצמיים במועדי ישראל ובימי זיכרון ואבל במתכונת ההולמת את אופיים.
(ב) בעל רשיון יקצה זמן שידור נאות במועדי ישראל ובימי זיכרון לשידורים הנותנים ביטוי להוויה הישראלית ולמורשת ישראל בהקשר למועדים האמורים. שידורים כאמור יהיו בהיקף שלא יפחת משתי שעות שידור ראשוני בכל מועד ובכל יום זיכרון, וחלקן הארי ישודר בערוץ לילדים במקבץ השידורים הבסיסי.
(ג) ביום הכיפורים לא ישודרו שידורים עצמיים ולא יתורגמו לעברית שידורים שאינם עצמיים.
הפרק האחרון ב-12 של “היהודים באים” עלה ליוטיוב אבל אסור להעביר לציבורי עד לשידור
אז אל תעבירו, הפרק ישודר רק ביום שישי הקרוב.
[תיקון] היהודים מוסרים: “אגב זה מפגר במיוחד כי הפרק האחרון לעונה הוא פרק 15 
“.
[עדכון 14:16] רשות השידור הפכה את הפרק לפרטי ואין אפשרות לצפות בו.
@idokius הספקת לצפות?
— הערוץ הראשון (@Channel1Iba) May 9, 2016
[\עדכון 14:16]
אחרי הקיפול – אמבד של פרקי העונה השניה עד כה.
להמשך קריאה
מפתיע שאדם צעקני ואלים הגיע ל”האח הגדול”
דורון פישלר מספר שקיבל פנייה מהפקת “האח הגדול”, שרוצים שישתתף בעונה הבאה של השעשועון (שתשודר בזכיינית “רשת”, או כפי שאומרים אנשים שלא עובדים בתעשיית הטלוויזיה, “אז ‘האח הגדול’ נשאר בערוץ 2 אתה אומר. מעניין”). לי תום דותן כתבה שגם היא קיבלה פנייה כזאת, וסיפרה מה נשאלה:
קרה גם לי. ואפילו נפגשתי איתם בשביל הצחוקים, השאלות ששואלים אותך הם שקופות אש. כמו מה מעצבן אותך? איזה אנשים אתה לא סובל? איך אתה מתנהג כשמעצבנים אותך? אתה צועק? אתה יכול לצעוק?….
יפה ואחראי מצד הפקת השעשועון לסנן החוצה כבר בשלב הפגישה הראשונית אנשים שצועקים ומתעצבנים, במיוחד לאור העובדה שהטלוויזיה, כזכור, היא כבר מזמן לא רחוב סומסום.
פורים שמח, פוליטיקאים!
עמיר שיבי שובר את האינטרנט עם מם פוליטיקאים במדים נאציים.
ארז טל כתב על שי חי ו”האח הגדול” אבל מזהיר שאם תפיצו את זה אתם מפירים זכויות יוצרים
כמו להרבה ישראלים, גם לארז טל, מנחה-משותף של שעשועון הטלוויזיה “האח הגדול”, יש דעה נחרצת לגבי אחד המתמודדים בתוכנית, שי חי. יש לו גם משהו שאין להרבה ישראלים – נקודת מבט של מישהו שהוא חלק מהתוכנית, ותגובה של אדם מבפנים לביקורת הציבורית על הבמה שהתוכנית נתנה לחי, שהתנהל באלימות לפני שעזב את השעשועון. אבל בעולם הדמיוני ש”קשת” יצרו בכשרון לא מבוטל סביב “האח הגדול”, המנחה צריך להישאר בעמדה של משקיף נייטרלי על המתמודדים בתחרות האותנטית לגמרי.
אז איך מיישבים את הדברים? טל פרסם פוסט בפייסבוק על חי, הגדיר שהוא יוצג רק לחברבוקים שלו (האירוניה של ציפייה לפרטיות לגבי התבטאות עם ערך ציבורי על תוכנית שמאיינת את פרטיות משתתפיה היא כל כך סמיכה שאפשר לפסל בה) – וחתם אותו באיום משפטי עקיף אך חד-משמעי כלפי חברבוקיו ועיתונאים שהטקסט עלול לדלוף לידיהם: “נ.ב. הפוסט הזה סגור לחברים בלבד וכל ציטוט ממנו, מלא או חלקי, בכל כלי תקשורת הוא הפרת זכויות יוצרים”.
בקצרה, לא.
בפירוט: “בטקסט יש זכויות יוצרים כי הוא יצירה מקורית ויצירתית”, אומר עו”ד יהונתן קלינגר מהעמותה לזכויות דיגיטליות. “בפועל, המשפט ‘כל ציטוט ממנו, מלא או חלקי, בכל כלי תקשורת הוא הפרת זכויות יוצרים’ אינו נכון. ציטוט קצר לא יהיה הפרת זכויות יוצרים, וגם לא ציטוט ארוך, במיוחד אם יש חשיבות לאותו הציטוט. בהתחשב באורך הפוסט, בצורך הציבורי ובכך שמדובר בדיווח עיתונאי על הפוסט הזה, ציטוטו במלואו נכנס כנראה לחריג של סעיף 19 לחוק (‘שימוש הוגן’), כך שלא בהכרח יש הפרה”.
אדם רשאי לבקש מחבריו לא להפיץ מידע שחשף רק בפניהם. טל עשה זאת באמצעות אזהרה משפטית. המעשית, הנסיון של טל לנהל את השימוש בציטוטיו באופן שבו בחר לעשות זאת הוא מגוחך. לטל יש הרבה חברבוקים (המספר מוסתר מהציבור, אבל בבדיקה מהירה ובלתי מקיפה מצאתי חברבוק שלו שחולק איתו כ-250 חברים משותפים). אחד מהם עלול להפיץ את הטקסט בוואטסאפ, להעלות אותו לאתר שמאפשר העלאת טקסטים/תמונות בלי זיהוי המשתמש כמו פייסטבין, לשלוח אותו לאתר הדלפות דמוי-וויקיליקס או להדליף לעיתונאי. ואולי הוא יפיץ רק את הדברים שטל אמר על התוכנית, וישמיט את אזהרת זכויות היוצרים שבסופם.
ואז מה? תביעת זכויות יוצרים נגד מדליף שזהותו לא ידועה, או נגד מפרסם, אולי עיתונאי, שציטט את הדברים בלי שידע שטל טוען להגנת זכויות יוצרים עליהם, או ידע אבל חלק על כך משפטית, וכל זה אחרי שהמידע כבר פורסם? מה אתה, שידורי קשת?
הקרטון ששי חי בעט בו הרוס. גם ארז טל. "האח הגדול" שוב מזעזע את המדינה, הנה דעתי.
Posted by Lior Schleien ליאור שליין on Saturday, March 19, 2016
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
