לאכול גם את השקית

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

על שער מוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות” מופיעה הכותרת “הבן של רני רהב עבר טסט. נחשו מה הוא קיבל כמתנה?”, ולצידה צילום של איש יחסי הציבור רני רהב. זה מעניין: פניו של מי שעובד בשידול התקשורת כדי שזו תהפוך את פניהם של אנשים אחרים לידועים – הופכות ידועות בפני עצמן; מי שעובד בדחיפת אייטמים למדורי הרכילות, הופך אייטם בעצמו. למה דומים צרכני אותה תקשורת? למי שקונים שקית בוטנים ודורשים מהם לאכול גם את השקית.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית


עוד רני רהב:
רני רהב, ברוך הבא להפייסבוק
הדומיין הארוך להפליא והבלתי קליט להחריד של קונסול הכבוד רני רהב
“אינטרנטים”: מי אם לא רני רהב
לרני רהב התפלקו 5 מיליון דולר
רני רהב: יש לי לקוח סודי שיש לו סוד, והוא יספר לכם אותו במקום סודי
היחצן של היחצן: מי מגונן על רני רהב בטוקבקים?
האם הבן של רני רהב מגונן עליו בטוקבקים?
גוגל, אל תהיי רעה!

You’ve Come a Long Way, Baby

קומוניקט משחר תקשורת שיווקית:

לקראת יום האישה נוכל לעדכן בגאדג’טים ומצלמות יפיפיים שעוצבו במיוחד לנשים.

נוכל לקשר למומחים בתחום הגאג’דטים אשר יתראיינו בנושא.

______________________
עוד על נשים חזקות:

"נשמח להציע נשים חזקות ועוצמתיות"

"הכוח הנשי במשלחת של בן אליעזר"

“נשמח להציע נשים חזקות ועוצמתיות”

אימייל ממשרד יחסי הציבור שרי ישראלי SIPR:

נושא: האם יש כתבה על נשים חזקות לקראת יום האשה הבינלאומי ?

שלום,

אנחנו מיחצנים מספר חברות גדולות במשק ונשמח להציע נשים חזקות ועוצמתיות לכתבה בנושא הנ”ל

האם מתגבשת כתבה בנושא הזה ?

עוד על נשים חזקות: "הכוח הנשי במשלחת של בן אליעזר"

קומוניקטים על פייסבוק: לא נגענו

אירוע אקטואלי יכול לשמש קולב לתלות עליו הודעה לעיתונות. למשל: השריפה באיקאה ודאי הולידה קומוניקטים העוסקים בביטוח נגד שריפות, בטיחות אש במקומות עבודה ומערכות גילוי אש מתקדמות.

מאידך, יש מקרים שבהם הלקוח נורא רוצה להוציא הודעה לעיתונות, אבל האקטואליה מסרבת לשתף פעולה. כך נולדות הודעות כמו זו, שמשתמשת במהומות במצרים כדי לדבר על משהו שלא קשור בשום דרך למהומות במצרים:

ההתקוממות העממית במצרים והביצה המקומית כמשל:
לאינטרנט ולרשתות החברתיות יש כוח אדיר, אך הן גם מסוכנות ועלולות להסתיים בתביעה חמורה נגדך

על טרולים, פייסבוקים, ציוצים וטוקבקים: מלכודות הדבש הדיגיטאליות. על רקע אירועי החודש האחרון בארץ ובמצרים – כל מה שחשוב לדעת על הסכנות והסיכונים בתגובות ובפרסומים ברשת האינטרנטית וברשתות החברתיות, בטרם תתפתו למעשים בלתי הפיכים

המהומות במצרים, שפרצו בסיוע הרשתות החברתיות ברשת האינטרנט, הוכיחו פעם נוספת את עוצמתן של הרשתות החברתיות דוגמת פייסבוק וטוויטר ואת העובדה שהן עלולות להיות גם חרב פיפיות. אך די בביצה המקומית שלנו, כדי להתרשם מעוצמתה של רשת חברתית וממידת הסכנה שהיא מגלמת. בשבועות האחרונים עקבנו כולנו אחר המעצר המתוקשר של אורי ברעם. ברעם נעצר בעקבות הפצת סרטון שקורא לרצח שר הביטחון, אהוד ברק ושל המשנה לפרקליט המדינה.

לכאורה, זה היה עוד אחד מאלפים ורבבות סרטונים שמופצים ברשת כלאחר יד, אך השתלשלות העניינים במקרה זה מחדדת את הסכנות האורבות לפתחם של העושים שימוש ברשת האינטרנט. ניסיונו הכושל של ברעם לחמוק מעונש, על ידי הסרת הסרט מרשת האינטרנט, מחדד את העובדה שהעלאת מידע לרשת האינטרנט היא מעשה בלתי הפיך. נציג המשטרה אמר בדיון על הארכת מעצרו: “בוודאי הוא הבין לאיזה בור עמוק הוא נכנס, הוא פחד להיתפס, לכן הוריד את הסרט.”

וזה סתם מצחיק:

חברת קרסו מוטורס יבואנית רנו ממשיכה בנקיטת צעדים אמיצים ותציע לראשונה בתחום הרכב שירות דרך עמוד הפייסבוק ללקוחותיה

קריסת בזק, קריסת סלקום והקומוניקט המושלם

האם יש תזמון טפשי יותר לשליחת קומוניקט בזו הכותרת?

דובר צה”ל החדש: רופא או ספין-דוקטור?

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית


“עם כל הכבוד לצל”ש של אל”מ ליאור לוטן, לא ייתכן כי למשרת דובר צה”ל ימונה אדם ללא ניסיון מקצועי איכותי”, נכתב בכותרת המשנה למאמר של טל לאור בעמודי הדעות של “מעריב”. לפי לאור, “דובר צה”ל אינו עוד דובר ממלכתי רגיל. הוא מופקד על דברור הארגון המתוקשר ביותר במדינה, ואחד הצבאות המסוקרים ביותר בעולם, אם לא המסוקר שבהם”.

לוטן יחליף את אבי בניהו, מי שרק השבוע כתב עליו אחד הפרשנים שהוא הספין-דוקטור המדופלם ביותר הפועל כיום בזירה התקשורתית בישראל, מי שניהל ביד רמה וקפוצה את דובר צה”ל, אנטיתיזה לדוברת הקודמת, מירי רגב, ולטקטיקת הפטפוט שלה.

האם העסקתו של הספין-דוקטור המדופלם ביותר בישראל הועילה לתדמיתו של צה”ל בארץ ובעולם? בכלל לא בטוח. לפי סיקור אירועי המשט, מבצע עופרת-יצוקה או דו”ח גולדסטון, למשל, נראה היה כי היחצן הממולח מרכז את הכוח דווקא כלפי התקשורת הישראלית, הכמעט שבויה ממילא, ומפקיר את הזירה המשמעותית יותר, זו הבינלאומית, ובכלל מתמקד לאו דווקא בדברור של צבא העם, אלא של חייל אחד ויחיד בו, גבי אשכנזי.

למעשה, בתחום יחסי-הציבור, הכחש והתעתוע, נדמה שההצלחה העיקרית של בניהו – אם אכן מדובר בעצה שלו – היא בכך שהרמטכ”ל נזהר שלא לתת ולו ראיון אחד ויחיד בעל משמעות בכל הקדנציה שלו, וכך נותרה תדמיתו, לכאורה, ללא פגם. אלא שגם במקרה זה השיטה הברוטלית של הסתגרות מוחלטת, למעט גיחות פראבדה לצילומי ספינינג ביום הכושר השנתי, לא ממש עזרה, ואולי אפילו היתה זו שמשכה את האש שהובילה ליריבות עם שר הביטחון ולבעיטה התדמיתית שקיבל אשכנזי, וקיבל גם בניהו, בפרשת מסמך הרפז.

למרות הקומון-סנס לכאורה בהנחה של לאור, בכלל לא בטוח שאנו רוצים שהאחראי על תדמיתו של צה”ל יהיה כזבן מניפולטיבי בעל ידיים שמנוניות, או אחד שיודע להערים על כולם ולא מאמין אפילו לעצמו. אולי צה”ל לא צריך יחצן, אלא דווקא איש אמת. אולי. איך כותבת לאור בסוף דבריה: “בכל מקרה, נאחל לו בהצלחה בתפקידו”.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית

התקלה בסלקום: השקת שירות תמיכה בתזמון מחורבן

קומוניקט של סלקום שהגיע הבוקר (DOC), לפני התקלה הגדולה, מספר על שירות תמיכה בסלולריים באמצעות שליטה מרחוק, ללא צורך בהגעה למרכז השירות. טעימה:

מאיר בראב, סמנכ”ל שירות סלקום: “אנו נמצאים כיום בעידן בו הטלפון הסלולארי מהווה חלק מרכזי בחיינו, ומשמש את מרביתנו כמחשב אישי לכל דבר , מכשירי הטלפון המבוקשים כיום מתקדמים ומצריכים טיפול והבנה טכנולוגית מורכבת ועל כן אנו מקדימים להיערך לכך גם בהיבט השירותי.

לקוחות רבים, מחזיקים היום במכשירים מתקדמים ואינם יודעים כיצד למצות את היכולות הטכנולוגיות שלהם, שנועדו לשפר את חווית השימוש. הסיוע בתפעול המכשיר מרחוק יאפשר ללקוחות באופן, ידידותי, נוח ובזמן שיבחרו מיצוי יכולות מהמכשיר אותו רכשו.

השירות החדש הינו לא עלות ללקוח ונועד בשביל ולטובת הלקוחות, בשיחת טלפון אחת אנו נציע ללקוח חווית שירות חדשה שתאפשר לו ליהנות מהדרכה חזותית נוחה ואיכותית על מכשיר הטלפון מבלי להגיע למרכז השירות הקרוב”.

ובינתיים הבינו בסלקום שאולי בכל זאת כדאי להודיע ללקוחות על התקלה באמצעות האתר הרשמי.

לפני:

אחרי:

המדריך למוזיקאי: כך לא תשלח קומוניקט לתקשורת

פוסט של נדב לזר


מוזיקאי שרוצה חשיפה תקשורתית צריך ליחצן את עצמו, בעצמו או בעזרת יחצ”ן. אבל צריך לדעת איך לעשות את זה. והיום בפינתנו “מה לא לעשות”, כמה משפטים מקומוניקט שקיבלתי לאחרונה על להקת שוליים כלשהי. לא אחת הגדולות, גם לא אחת הקטנות – איפשהו באמצע, וכדי לא לפדח את האנשים הטובים שעומדים מאחוריו, לא ננקוב בשמות. הטקסט הזה חוטא בחטא הגדול ביותר שקומוניקט יכול לעשות לאמן שהוא בא לייצג: הוא מעורר בקורא צורך עז לפרוץ בצחוק לעגני.

זו להקה שהקהל מכיר היטב בהופעות… עשרות הופעות בתל אביב וברחבי הארץ כבר כבשו לבבות רבים… האלבום שלהם הוא אלבום שהמתינו לו רבים.

מגיע עיתונאי המוזיקה הסביר, שזה הקומוניקט הראשון שהוא מקבל על הלהקה אי פעם, קורא את הטקסט הזה ולא מאמין: היתכן שהוא התרשל בתפקידו עד כדי כך שהוא מעולם לא שמע על להקה שיש לה קהל המוני שכזה, שמסתובבת מתחת לרדאר ומופיעה נונסטופ? 99% מהעיתונאים יסיקו את המסקנה המתבקשת – הטקסט הזה הוא כנראה שקרי. ואני, שבמקרה עוקב אחר לוחות ההופעות בתל אביב ובארץ, יכול להגיד את זה באופן חד משמעי.

שיתוף פעולה אמנותי יוצא דופן… אחד ההרכבים המרתקים והכובשים [ההדגשה במקור; נ”ל] של התקופה האחרונה… שמו כבר הולך לפניו… הטקסטים פורצים גבולות.

הקומוניקט שכח לציין את תרומת חברי הלהקה לביקוע האטום, שחרור גטו ורשה וכינון הסכם השלום בין צפון מאוריטניה למחתרת הבאסקית. כותבי קומוניקטים יקרים, אתם יודעים מה אומרים: מי שכל כך דואג להתרברב בכמה הוא גדול, הוא כנראה די קטן. וזה מה שהעיתונאי הממוצע יריח תוך שניות.

חברי הלהקה הם מהמוזיקאים הבודדים בארץ ששמים את היצירה לפני הכל… בלי ‘סלבריטאיות’, ‘התהוללות’ וכל המסביב.

עכשיו הקומוניקט כבר עבר מהשקרי וחסר הבטחון אל תחום האבסורד וההזיה. “סלבריטאיות”? באינדי-שמינדי? יחשוב לו העיתונאי – זה מרשים שהם סירבו לסלבריטאיות והתמקדו באמנות, בעיקר בהתחשב בכך שהאופציה הזו כלל לא עמדה לרגע לנגד חבריו האנונימיים של ההרכב. אף אחד לא רואה גדודי עיתונאים צובאים על דירתם הפלורנטינאית של חברי הלהקה, אורבים להם בבתי קפה ודוחקים לשוליים אייטמים על בר רפאלי למענם. עם כל הכבוד, ההתמקדות שלהם (ורק שלהם – הם הרי “מהבודדים בארץ!” – שלומי שבן, צא ולמד) באמנות ראויה להערכה, אבל היא נובעת בעיקר מכך שאין להם ברירה.

אגב, על המוזיקה עצמה – ממי היא מושפעת, איך היא נשמעת, רבאק, אפילו מי הם חברי ההרכב ועל מה הם מנגנים – אין בקומוניקט מילה אחת. ולא, “פורץ גבולות” לא מתאר מוזיקה. זה מתאר יחצ”ן עייף.

כן, קומוניקט צריך להציג את המוזיקאי במלוא תפארתו. אבל בכתיבת קומוניקט, לעולם אל תשקרו, אל תתהדרו בנוצות לא לכם, אל תקפצו מעל לפופיק, ותזכרו תמיד ש-less is more. אחרת רק תגרמו לעצמכם נזק.

אחרי שלמדתם איך לא להתעסק עם התקשורת, אתם ודאי רוצים לקרוא את הפוסט שילמד אתכם איך כן להתעסק עם התקשורת .

______________________________________
נדב לזר הוא מבקר מוזיקה לשעבר, מוזיקאי בהווה, ובין השאר כותב את בלוג המוזיקה "אטמי אוזניים", שם התפרסם הפוסט במקור

דברים שאני לא רוצה לקבל מיחצנים: הרפס

קומוניקט שהגיע ב-2009 מנאוה עינבר, יועצת תקשורת ובריאות:

הידעת כי, רוב הישראלים לא יתנשקו עם מישהו שיש לו פצע בשפתיים ?

כמחצית מהישראלים היו מוכנים לצאת לדייט עם מישהו שבאותו יום יש לו פצע הרפס בשפתיים אך רק כשליש היו יוצאים במידה ולהם עצמם היה באותו יום פצע.

באופן כללי נראה כי יש הבדל בין המינים, גברים הם באופן יחסי מעט יותר סלחנים מנשים, גם בנוגע ליציאה לדייט עם מישהו שיש לו פצע על השפתיים, גם לגבי היציאה לדייט כאשר הם עצמם סובלים מפצע על השפתיים, גם כאשר נשאלו לגבי מוכנותם להתנשק עם מישהו שיש לו פצע בשפתיים וגם במקרה ההפוך.

נשים סובלות יותר מגברים מהרפס.

הבדלים משמעותיים בין תושבי הדרום לתושבי ירושלים.

מצורף סקר חדש ומרתק שנערך לרגל ט”ו באב.

ועוד אחד, גם מעינבר:

זו ההודעה הכי מוזרה שקיבלת אבל היא אמיתית – בחסות האנונימיות באינטרנט מחלות כמו פיסורה, הרפס ודלקות בדרכי השתן מגיעות בחיפוש למקומות גבוהים יותר מאשר חלקן היחסי במרפאות מול הרופאים

קומוניקט אנד פייסט: תופסים עיתונאים שמקפסטים הודעות לעיתונות

מכירים את זה שעיתונאי מקבל קומוניקט ומעלה אותו כידיעה, כולל משפטי מפתח שהוא אפילו לא טרח לשכתב? מכירים את זה שהעורך שלכם צועק עליכם שלעיתונאי המקפסט היתה הידיעה הזאת ולכם לא? מכירים את זה שהחברה מעניקה לאותו עיתונאי ראיון בלעדי עם המנכ”ל כאות תודה?

אז תלשינו. שלחו את הידיעות שהן לא יותר מקומוניקט משוכתב, ואת הקומוניקט שעליו הן מתבססות. שימו לב: אני לא מדבר על כל ידיעה שמבוססת על קומוניקט (יש המון כאלו), אלא על אלו שאין בהן עבודה עיתונאית/עריכתית מינימלית, ושבאותה מידה יכולות היו לעלות עם החתימה של היחצן. אשמור על חסיון שמכם, אלא אם תבקשו במפורש לקבל קרדיט.

← לדף הקודםלדף הבא →