וואלה נמחק מהאינטרנט. חבל
“צריך למחוק את וואלה מהאינטרנט” – מלכה מתגזמת בתגבוב על הידיעה לפיה בוואלה דווח על נפילת מרגמה במילים “אין נפגעים. חבל”
ה’תשל”ר (השנה תהא שנה ללא ראשי-תיבות)
שמעתי ברשת ב’ את הרב הראשי המשותף יונה מצגר, שני דברים שאני לא נוהג לעשות. איפה הוא ואיפה הפאתוס של ישראל מאיר לאו. בכל אופן, קשקש לו הרב קשקושי ראש השנה (ככה נשמע מנהיג רוחני? איזה דה-שווינג) וסיכם ב”תשס”ו – תהא שנת סליחה ומחילה”, או קשקוש אקרונימי דומה. ואני תהיתי לעצמי מה יהא עלינו בעוד 34 שנה, כשהשעון יתחלף מתשצ”ט לת”ת – מה יחליף את הפתיח השחוק והמאוס “תהא שנה”?
ואגב, ויה גברת עם סלים אני מגלה שהשיחוק הגדול של חגי תשרי, שנפלו השנה כך שבקושי עובדים באוקטובר (שיחוק לשכירים; לעצמאים זה סיפור עצוב), הולך להתהפך עלינו: בשנה הבאה, כל החגים על שישבת.
הגיע הזמן שנעבור לשיטה האמריקאית: חג לא מצוין בתאריך קבוע, אלא בסידור בסגנון “יום שני הראשון של מאי”, וכך כל החגים (למעט ה-4 ביולי, יום העצמאות וכריסמס וראש השנה, תודה ל-RSM שתיקנ/ה) עושים סופשבוע ארוך.
עולצנות
מה שמעורר אצלי את הבעתה הגדולה בהקשר של [מיכל] זוארץ זה שיש לה תוכנית שכולה עולצנות. זה אפילו לא עליצות. זה עשר דרגות מעל עליצות. מיכל זוארץ היא עליצה באופן קיצוני, מוחלט, ללא הרף וללא קשר למי מתראיין אצלה ובאיזה נושא. זה סוטה.
– נעה ידלין, קוֹ-מבקרת הטלוויזיה של מעריב, בפאנל מבקרי טלוויזיה שפורסם בפנאי פלוס.
נעלי מעקב
מלשין אנונימי מספר:
ניו-באלאנס עלו עם קמפיין חדש. רק מה? שכחו ש’טרקינג’ כותבים באנגלית Trekking, ולא Tracking. הפדיחה היותר גדולה היא שזה גם על השלטי חוצות ככה.
ואולי החברה כל כך מתקדמת טכנולוגית שהיא כבר מציעה נעלי מעקב?
פישינג הגדול
איך אומרים phishing בעברית?
לפי מיקרוסופט ישראל, “דיוג”. אהבתי.
הטיימס-פוסט
אפרופו תיאום כותרות, ה-Editor&Publisher חושף סיפור מדהים לפיו הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, שניים מהחשובים בעיתוני העולם, מראים זה לזה את העמוד הראשי בלילה שלפני הוצאתו.
המנהג החל באמצע שנות התשעים כמחווה בין העורך הראשי של הפוסט, לנארד דאוני ג’ונייר, ובין העורך הראשי דאז של הטיימס, ג’וסף לילנד. דאוני סיפר ל-E&P:
זה נראה הגיוני, כי במשך שנים היינו מנסים להשיג עותקים זה של עיתונו של זה ברגע שהם יצאו. לשנינו נראה הגיוני לפשט את זה עבור כולם.
בזמנו זה עבד עם פקסים, והיום העמודים הראשיים נשלחים באימייל. ומה היה לפני ההסכם? יצחק בן חורין, כתב ידיעות אחרונות בוושינגטון, מספר:
עד לאותו הסכם, עמלו שני העיתונים להשיג זה את העמוד הראשי של מתחרהו בדרך לא דרך: מוניות היו ממתינות מחוץ למערכות העיתונים, ומיד כשיצאו הגיליונות הראשונים מהדפוס, הוסעה המהדורה הראשונה במהירות למתחרה. ושם, מערכות העיתונים מרוחקות זו מזו 350 קילומטרים (קצת יותר מהמרחק שבין גשר מעריב לרחוב מוזס).
ובארץ נהגו בזמנו לחסוך על מוניות ולחלוק את המידע באמצעות האזנות סתר.
ובתפקיד שמעון פרס: עמי איילון
תקבולת כיאסטית באתר החדש של עמי איילון:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
