סנואודן מוצף בטוויטר, פייסבוק נגד מתעוורים // האחראי על האינטרנט
סנואודן רגיל שאנשים שהוא לא מכיר עוקבים אחריו
אדוארד סנואודן, שגנב מסמכים סודיים מ-NSA ומסר אותם לעיתונאים לפרסום, פתח פרופיל טוויטר ב-29.9, בעקבות המלצה של האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון בראיון שערך עם סנואודן.
בסטטוס שפרסם שלשום ציין סנואודן ששכח לכבות את הודעות החיווי באימייל, שמודיעות לו שמשתמשים אחרים החלו לעקוב אחריו, לפברט (מקבילה של ללייקק בפייסבוק) או לרטווט (לפרסם מחדש)* סטטוסים שלו או לדאם (לשלוח לו הודעות פרטיות). נפח האימיילים שקיבל מטוויטר ביומיים עד הכיבוי: 47 גיגהבייט.
ארבעה ימים אחרי הציוץ הראשון שלו, לסנואודן יש 1.31 מיליון עוקבים. הוא עוקב אחרי פרופיל אחד בלבד – זה של NSA.
פייסבוק לא רואה זאת בעין יפה
האגודה הלאומית לאנשים עיוורים בבריטניה (Royal National Institute of Blind People) העלתה לפייסבוק פרסומת לקידום הצורך ביועצי איבוד ראייה בכל בתי החולים בבריטניה. המודעה מציגה אישה מודאגת שמתחילה לדמוע כשברקע קריינית מסבירה לה שהיא מאבדת את ראייתה, ומה ההשלכות של זה – חשש לאיבוד העבודה, המשפחה, החיים.
הגרדיאן מדווח שפייסבוק פסלה את המודעה בנימוק הכללי שהיא “משתמשת בשפה גסה, וולגרית, מאיימת או יוצרת משוב שלילי גבוה”. כשאנשי האגודה ביקשו פירוט, נציג צוות הפרסום של פייסבוק מסר:
מצאנו שאנשים לא אוהבים מודעות שמתייחסות ישירות אליהם או אל מאפיינים אישיים שלהם. מודעות לא צריכות להתמקד ביחידים או להשפיל אנשים. אנחנו לא מקבלים ניסוחים כמו ‘פוחדים מאיבוד הראיה, מאיבוד העבודה?’ וכדומה. במקום זאת, הטקסט צריך להציג מידע ריאליסטי ומדוייק בדרך נייטרלית או חיובית ושלא תהיה בו התייחסות ישירה לאנשים.
(התשובה של פייסבוק באנגלית: ““We’ve found that people dislike ads that directly address them or their personal characteristics,” said a member of the Facebook Ads Team. “Ads should not single out individuals or degrade people. We don’t accept language like ‘fear of losing your sight, losing your job?’ and the like. Instead, text must present realistic and accurate information in a neutral or positive way and should not have any direct attribution to people.”ׂ).
פייסבוק פסלה את המודעה מאותה סיבה שהיא לא תוסיף כפתור דיסלייק – מדובר בדיסנילנד למפרסמים, שרוצים אווירה שבה כיף לפרסם וכיף לקנות.
סגן ראש השב”כ נעלם מוויקיפדיה והצו שהעלים את “באים לבנקאים” מגוגל
חכה לנו, ר’
סגן ראש השב”כ הוא מועמד למפכ”לות המשטרה. אנשים בקהילת הבטחון, פוליטיקאים ועיתונאים יודעים את שמו, ועל כן יכולים לחטט בעברו ולהעלות משם סוגיות לדיון ציבורי על התאמתו לתפקיד, כמו שנעשה עם קודמו, גל הירש. כיום הציבור לוקח חלק בדיונים הללו באופן הרבה יותר פעיל – בבלוגים וברשתות החברתיות הוא יכול לא רק להשתתף בדיון, אלא גם לתרום מידע משלו על המועמד – למשל, אם למד איתו בבית הספר או באוניברסיטה, שירת איתו בצבא או עבד איתו במקום עבודה. אבל עם המועמד הנוכחי, הציבור הרחב לא יכול לעשות זאת, משום ששמו של סגן ראש השב”כ אסור בפרסום, והוא מזוהה רק באות הראשונה של שמו הפרטי, ר’.
חוק השב”כ (פדף) אוסר פרסום של פרטים מזהים על עובדי שב”כ, גם לשעבר:
זהות עובדי השירות והפועלים מטעמו, בעבר או בהווה, […] הם חסויים וגילויים או פרסומם אסור. […] המגלה או המפרסם מידע חסוי לפי חוק זה בלא היתר, דינו – מאסר שלוש שנים; הביא אדם לגילוי או לפרסום כאמור ברשלנות, דינו – מאסר שנה.
בשנת 1996 הוחלט להסיר את הסודיות מעל שמו של ראש השב”כ, ומאז מינויו של יעקב פרי, שמותיהם של ראשי השב”כ מתפרסמים עם מינויים. אולם סגני ראש השב”כ נותרים חסויים.
התקשורת הממוסדת מצייתת לחוק, ושמו של ר’ לא נחשף בה בהקשר של המועמדות למפכ”לות (בוויינט נטען כי “שמו המלא ועיר מגוריו אפילו התפרסמו בכמה כלי תקשורת ממוסדים”, אולם אתר החדשות לא ציין באילו כלי תקשורת מדובר). במפתיע, גם התקשורת הזרה לא מערערת על הצנזורה הזאת, וחיפוש שמו של ר’ באנגלית בגוגל ניוז מביא רק ידיעה ישנה מאתר איטלקי שלא נוגעת למינוי. בגוגל, השם באנגלית מוביל, כמובן, לבלוג “תיקון עולם” של ריצ’רד סילברסטין, מפר איסורי פרסום ישראליים עקבי, שחשף בין השאר את פרשת ענת קם כשזו עוד היתה אסור בפרסום בישראל.
בפייסבוק, בטוויטר ובאתרים נוספים אפשר למצוא טפטופים של שמו המלא של ר’. אתמול ניסה עמיחי בנעט לפתוח בוויקיפדיה העברית ערך עם שמו המלא של ר’, אולם זה הוצב כמועמד למחיקה מהירה בנימוק של “מידע מסווג” תחת תבנית המחיקה “מידע מסווג”. הערך אכן נמחק עד מהרה לדברי בנעט, הוא זה שמחק את הערך: “הסבו את תשומת לבי ששמו עדיין אסור בפרסום ואשר על כן ביקשתי שימחקו בינתיים את הערך שכתבתי בוויקיפדיה”. אין גישה בוויקיפדיה להיסטוריה של הערך ולשיחה על אודותיו (אולם יש עותק שלו במטמון של גוגל ובארכיון האינטרנט).
הוויקיפד דוד שי העלה אתמול ערך בשם “ר’ (סגן ראש השב”כ)“, שבניגוד לרוב הערכים בוויקיפדיה, אינו פתוח לעריכה לכל גולש, ו”יכולים לערוך אותו רק משתמשים בעלי הרשאות בדוק עריכות אוטומטית”, לשון ההודעה שבתחתיתו. הערך נפתח בהסבר:
ר’ (נולד ב-1963) הוא סגן ראש השב”כ ומועמד למשרת מפכ”ל המשטרה. בהתאם לחוק שירות הביטחון הכללי אסור לפרסם את שמו, ולכן הוא מוצג באמצעי התקשורת בישראל בשם “ר'”.
בסרגל הכלים של הערך, בהפניה לאותו ערך בשפות אחרות, המכונה בעגה הוויקיפדית “בינוויקי”, הופיעה הפניה לערך באנגלית, שהועלה היום (ש’) ושבו נכתב שמו המלא של ר’. בנעט העלה את הנושא בדף השיחה של הערך בעברית, ושי הסיר את הקישור:
שמתם לב לאן הבינוויקי מפנה? עמיחי • שיחה 23:21, 26 בספטמבר 2015 (IDT)
ויקיפדיה אינה מתבססת על שמועות, ולכן ניתקתי את הבינוויקי. דוד שי – שיחה 23:34, 26 בספטמבר 2015 (IDT)
משחקי ההסתרה והגילוי של שמו המלא של ר’ מזכירים לי את סצינת העירום-ללא-עירום מאוסטין פאוורז:
https://www.youtube.com/watch?v=zl_295f530E
שר בטחון הפנים, גלעד ארדן, הודיע בסביבות עשר בלילה (כמה שעות אחרי שפורסם הפוסט) שהוא קורא לחשוף שמו של ר’ עוד לפני המינוי:
מחר אגיש את מועמדותו של סגן ראש השב״כ לועדת טירקל.פניתי הערב לראש הממשלה וביקשתי ממנו להפעיל את סמכותו לפרסם את שם המועמד לקראת הדיון בועדה.
תודה, חיים מאירי, המגיב אמיר.
[הפוסט עודכן לאחרונה ב-27.9.2015 00:22]
למה הסירה גוגל את אתר “באים לבנקאים”?
בסוף אוגוסט הסירה גוגל את האתר ודף הפייסבוק של ארגון המחאה “באים לבנקאים” מתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש הישראלי שלה, google.co.il. במסמך שפרסמה באתר תיעוד הסרת תוצאות החיפוש Chilling Effects נימקה גוגל את ההסרה ב”צו בית משפט שבהתאם לו הסרנו דפים מתוצאות החיפוש שלנו. אין באפשרותנו לפרסם את המסמך, מאחר שהוא נאסר לפרסום על ידי בית המשפט”.
נתי טוקר דיווח בדה מרקר שעו”ד יהונתן קלינגר פנה לגוגל בשמו של ערן ורד, בעלי אתר “באים לבנקאים” ואחד מהפעילים בארגון המחאה, בדרישה לדעת מדוע הוסר האתר, ולהחזירו לתוצאות החיפוש.
בתכתובת בין גוגל לקלינגר, שנמצאת בידי חדר 404, טוענת החברה כי “המדיניות של Google היא להסיר תוכן בתגובה לצו בית משפט תקף המכוון כלפי צד שלישי. בהתאם למדיניות הזו, הסרנו את כתובות האתרים הבאות מתוצאות החיפוש של Google.co.il בהתאם לתנאי צו בית משפט תקף בהליך מס׳ 35113-06-15 שניתן ביום 25.06.2015”.
(אגב, בדיווח על ההסרה בצ’ילינג אפקטס, גוגל דיווחה על הסרת אתר באים לבנקאים ודף הפייסבוק שלו. במכתבה לקלינגר היא דיווחה על הסרת כתובת נוספת – הקטגוריה “ציון-קינן-מכה-את-אשתו” באתר “באים לבנקאים”).
גוגל טענה כי לא תוכל להעביר לקלינגר את הצו, משום שהוצא בדלתיים סגורות. קלינגר השיב כי המסמך מופיע באתר בתי המשפט “נט המשפט” ומסומן כ”פתוח לציבור”, ומציין כי ההליך המדובר הוא זה שבו מנכ”ל בנק הפועלים, ציון קינן, הוציא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד עו”ד ברק כהן – הליך שלא הופנה נגד ערן ורד, ושאין בו כל דרישה להסרת האתרים שהוסרו מתוצאות החיפוש.
“על כן”, כותב עו”ד קלינגר, “הנכם נדרשים להשיב את תוצאות החיפוש שהוסרו באופן מיידי, שכן יש בהסרה שכזו כדי פגיעה בזכויותיו של מרשי. במידה ואתם עדיין עומדים על כך שיש בידיכם צו המתיר לכם לפעול כפי שפעלתם (בניגוד מפורש להוראות הדין בישראל שאוסרות על חסימת אתרים ללא זימון מפעיל האתר לדיון בו יוכל להגן על זכותו לחופש ביטוי והאינטרסים האחרים, פרטיים ומסחריים, שעומדים מאחורי הפעלת האתר), הנכם נדרשים להמציא אותו אלי באופן מיידי”.
יצויין כי בצו שהוצא נגד עו”ד ברק כהן נכתב כי נאסר עליו “להטריד את המבקש ואת בני משפחתו, בכל דרך ובכל מקום, בין במישרין ובין בעקיפין וכן בין בעצמו ובאמצעות אחרים, ובכלל זה על דרך של פרסום, מכל מין וסוג שהוא, במדיה כתובה, ברשת האינטרנט או ברשת חברתית”. יתכן שמי ששלח את הצו הזה לגוגל שכנע את החברה שהפרסומים באתר ובפייסבוק “באים לבנקאים” מהווים הטרדה של כהן כלפי קינן ובני משפחתו, וכי בהצגת האתר בתוצאות החיפוש יש משום הפרת הצו.
“אני לא מכיר צו שמורה לגוגל להסיר אותם בתוצאות החיפוש”, אמר לדה-מרקר עו”ד ערן שמעוני, המייצג את ציון קינן. לשאלה האם פנה לגוגל להסיר את העמוד השיב: “אני לא רוצה להתייחס לכל הפניות שהיו או לא. אנחנו מציגים את העובדות כפי שהן. […] אחת ההוראות בחוק למניעת הטרדה מאיימת היא שבית המשפט מורה למשיב להימנע מהטרדה בכל מקום ובכל דרך. אני בפירוש בטוח שבימים אלה החוק יכול לחול על הרשתות החברתיות”.
אנשים מתפעלים מהאייפון החדש שהוא בעצם האייפון הראשון אי פעם // שישבת
האייפון הראשון ממש מוצלח כשחושבים שהוא האייפון החדש
אפל השיקה השבוע את אייפון 6s ואייפון 6s פלוס, אייפונים חדשים עם דברים. ג’ימי קימל מתח אנשים בתוכנית הטלוויזיה שלו כשביקש מהם לחוות דעה על המכשיר החדש, כשלמעשה נתן להם לבדוק את האייפון הראשון שיצא לשוק:
קימל עשה תרגיל דומה בעבר, כשהציג לאנשים את אייפון 4s בתור האייפון 5 החדש:
הבנקאים באים
במסגרת המלחמה נגד ארגון “באים לבנקאים”, שנאבק בבנקים, בבנקאים, בשותפיהם ובבני משפחותיהם, גורם אנונימי השיג בחודש שעבר צו בית משפט שהורה לגוגל להסיר את האתר והפייסבוק של “באים לבנקאים” מתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש שלה בישראל (דף הפייסבוק של הארגון הוסר מפייסבוק זמן לא רב לאחר מכן, ופייסבוק סירבה להסביר מדוע).
מדוע אנונימי? גוגל דיווחה לגולשיה על הבקשה, כפי שהיא נוהגת לעשות כאשר היא נאלצת להסיר תוצאות חיפוש, אך ציינה שלא תוכל לפרסם את פרטי מגיש הבקשה, זהות בית המשפט או את הצו עצמו, משום שבית המשפט אסר על פרסום פרטים אלו.
סלקום טי.וי: סגור בכיפור
בדצמבר אשתקד הושק שירות האינטרוויזיה סלקום טי.וי, חלופה לסרטן האיידס הוט בכבלים ויס בלוויין, שאמור לספק חבילה רזה וזולה יותר של ערוצים ותכני צפייה-לפי-דרישה (VOD).
בדבר אחד הוא לא יספק אלטרנטיבה: סלקום טי.וי יהיה סגור בכיפור. זאת למרות שהוא לא כפוף לחקיקה ואסדרה, שמחייבים את סגירת השידורים בכיפור ביס, סרטן האיידס הוט וערוצי השידורחב. בסלקום מסבירים שהחברה “מכבדת את קדושת יום הכיפורים ומפעילה רגולציה עצמית מותאמת לחוק”.
“באים לבנקאים”, שיצאו נגד היחצן של פייסבוק, הוסרו מפייסבוק // האחראי על האינטרנט
פייסבוק נגד “באים לבנקאים”
פייסבוק היא דיקטטורה מסחרית כשזה נוגע לחופש הביטוי, והאויבת הנוכחית שלה היא “באים לבנקאים”, התארגנות של עו”ד ברק כהן והאקטיביסט ערן ורד, שהכריזה מלחמה על הבנקים, הבנקאים, בני משפחותיהם וספקי השירות שלהם. פייסבוק סגרה שלשום את דף הפייסבוק של “באים לבנקאים”.
אחד מהאנשים ש”באים לבנקאים” שמה על הכוונת שלה הוא זמיר דחב”ש, בעל משרד יחסי הציבור שלום תל אביב ויחצן איגוד הבנקים הישראלי, שאף זכה בצו למניעת הטרדה מאיימת נגד כהן ובפיצויים של 4000 שקל ממנו. לפני כן הוא הצליח לגרום להסרה מפייסבוק של סרטון המתעד את ההפגנה שערכו נגדו פעילי התנועה ליד ביתו. פרט חשוב נוסף: דחב”ש הוא היחצן של פייסבוק בישראל.
פייסבוק, באמצעות משרדו של דחב”ש, מסרבת לומר מדוע סגרה את “באים לבנקאים”, ומסרה לאתר “מזבלה” תגובה כללית על מדיניות הסרת תכנים שמפירים את כללי השימוש. צריך להזכיר שפייסבוק מרבה להסיר תכנים ולסגור דפים מסיבות שגויות, כפי שעשתה עם הדף “גברים בפייסבוק” של אילנה ברודו, שתיעד הטרדות ואיומים מיניים כלפי נשים ונערות בפייסבוק, ונסגר בגלל דיווחים שקריים על פרסום תמונות עירום. בפייסבוק סירבו לנמק את הסגירה בפני מפעילות העמוד ובתגובה לפניות התקשורת, אולם זמן לא רב אחרי שהסיפור נחשף בתקשורת, העמוד הושב לאוויר. ראיון עם ברודו בנושא שודר ב”רבע לדיגיטל” בגלץ.
ב”באים לבנקאים” חזו מזמן את הסכנה שבהסתמכות על פייסבוק. בדף האודות באתרם נכתב עוד לפני הסגירה: “אין לנו שליטה על ההחלטות של פייסבוק, בכל רגע הם יכולים באופן שרירותי להחליט על סגירת הדף שלנו. לכן פתחנו אתר בלתי תלוי אותו אף בנק ואף גורם אחר לא יוכל לסגור. כדי שנוכל להיות בקשר גם במקרה שדף הפייסבוק יסגר, השאירו פה את כתובת המייל שלכם”.
כמה רוע וגזענות, יא מאמא
שירה גובייסי פרסמה סרטון שבו אחיה, אביתר גובייסי, בן 14, שר את “יא מאמא” של שמעון בוסקילה לתוך מיקרופון של מכונת קריוקי. “צינור לילה” שיתפו את הסרטון.
בין המגיבים היו כאלו שניצלו את ההזדמנות לשתף את העולם ברוע ובגזענות שלהם, מדווחת חן אלמליח. רותם יפעת כתב: “הקריוקי בארץ זה תרבות של קופים אנוכיים שלא אכפת להם מאף אחד מהשכנים שמסביבם”. מאיר יצחקי כתב: “למה בערבית ? מה עם סובי ממטרה , היו לילות , לילה לילה , בדרך לתבור, הבלדה על יואל משה סולומון, מכירים ?”. לילי אב כתבה: “שוב פעם קריוקי!!! די כבר עם זה יבבונים חסרי תרבות!!אף שכן לא צריך לסבול ולשמוע את האח שלך שר בערבית או בריטני ספירס מצידי”.
גובייסי התגלה לא רק כזמר מוכשר, אלא גם כאדם רגיש:
הפושעים הגרועים ביותר בעולם
אומת כדור הארץ צחקה ביולי כשאיל הסמים המקסיקני חואקין אל צ’אפו גוסמן ברח מהכלא המקסיקני דרך מנהרה מושקעת באורך כ-1.6 ק”מ, אחרי שהסתובב חופשי מאז בריחתו הקודמת מהכלא ב-2001 ועד תפיסתו ב-2014. כעת הוא עלול להיתפס בגלל רשלנות של בנו בשימוש בטוויטר.
הבן, חזוס אלפרדו גוסמן סלזאר, צייץ בסוף החודש שעבר בטוויטר תמונה שלו עם מי שנראה כמו אביו, שמחצית פניו מוסתרת על ידי תמונה של תחפושת משקפיים-עם-שפם, וכתב “אוגוסט כאן, אתם כבר יודעים עם מי”. ה-GPS בטלפון שבו צולמה התמונה הושאר דולק, המיקום שלה נשמר עליה והוא מוצג אוטומטית בטוויטר – קוסטה ריקה.
האינדיפנדנט מדווח שהתקשורת המקומית בקוסטה ריקה דיווחה שהמשטרה המקומית הכריזה שהיא חוקרת את הנושא.
שודר בגלצ ב-5.9.2015, בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30
אישה בספרד צילמה ניידת משטרה בחניית נכים ונקנסה ב-800 אירו בגלל חוק סתימת הפיות // האחראי על האינטרנט
אישה תיעדה ניידת משטרה חונה בחניית נכים ופרסמה את התמונה בפייסבוק. “תחנו איפה שבא לכם ואפילו לא תקבלו קנס”, כתבה בסטטוס שליווה את התמונה. בישראל, ניידות משטרה שחונות במקום אסור היא תופעה שאפילו המשטרה כבר לא מתעלמת ממנה, בזכות תיעוד וביוש שגולשים עושים לה. בעיר פטרר שבמחוז אליקנטה בספרד, היכן שהניידת הנ”ל תועדה ובויישה, המתעדת היא זו שנענשה. אתר Petreraldia.com חשף כי המשטרה איתרה תוך 48 את האישה, שאת שמה לא פרסם, וקנסה אותה ב-800 אירו.
פרננדו פורטיו, חבר המועצה המקומית שאחראי על נושא הבטחון, הסביר ל-Petreraldia.com שהשוטרים חנו כך משום שמיהרו לטפל בתקרית ונדליזם בפארק סמוך. הקנס ניתן לפי “חוק בטחון הציבור” הספרדי, אשר מכונה “חוק סתימת הפיות” בפי מבקריו. החוק אוסר “שימוש לא מורשה בתמונות של שוטרים שעלולות לסכן את בטחונם או את בטחון בני משפחותיהם, או את זה של מתקנים מוגנים או של פעילות משטרתית”, ומאפשר לקנוס את העוברים עליו בקנסות של 600-30,000 אירו.
כיצד סיכנה האישה את בטחון השוטרים? פורטיו אמר ל-Petreraldia.com שהשוטרים ראו בפרסום פגיעה בכבודם בעודם מבצעים את עבודתם, והחליטו להגן עליו. “המלצנו על פתרונות אחרים, אבל הם זכאים ומורשים על פי חוק [לקנוס אותה]”, הסביר.
החוק נכנס לתוקף ב-1 ביולי, וכבר באותו חודש גבה קורבן ראשון, אדוארדו דיאז, בן 27 מטנריף. בתגובה להחלטה לפתוח תחנת משטרה חדשה בעיר גווימר פרסם דיאז טוקבק בפייסבוק של ראש העירייה, ובו כינה את השוטרים המקומיים “חבורה של בטלנים”. השוטרים הוכיחו שהם לא בטלנים, כשהגיעו שש שעות בלבד אחר כך אל ביתו עם הודעה על קנס בסכום של בין 100 ל-600 אירו.
נערות שיצאו לפגוש נער שהכירו ברשת פגשו את הוריהן הזועמים, חושף פירצת פרטיות בפייסבוק הודח מהתמחות בחברה // שישבת
מושון שלנו התחפש לצייד נערות
ג’ייסון ביאזו, בו 15, הציע חברות בפייסבוק למיקיילה, בת 13, ג’וליאנה, בת 12, ואת ג’נה, בת 14, צ’וטט איתן (עם ג’נה גם דיבר בטלפון) והציע להן להיפגש. שלושתן הסכימו. את מיקיילה הזמין להיפגש בגן ציבורי, את ג’וליאנה ביקש לפגוש בביתה אחרי שאביה הלך לישון ואת ג’נה הציע לאסוף במכוניתו עם אחיו אחרי שהוריה יצאו מהבית.
ג’ייסון ביאזו לא קיים. הוא פרופיל פיקטיבי שהפעיל בגיר בשם קובי פרסין.
למזלן של הנערות, פרסין אינו צייד קטינות. הוא יוטיובר מצליח עם 1.2 מיליון אוהדים, שיזם את המתיחה כדי ללמד את הנערות, ואת הצופים שלו, להיזהר ברשת. הוא פרסם מודעה בקרייגזליסט, איתר הורים שהסכימו שיפנה לבנות שלהן בתור הקטין ביאזו ותיעד את המפגש.
אבותיהן של שתי הנערות הראשונות הגיעו לשם ביחד איתו ונזפו בנערות. במקרה של ג’נה, שני ההורים חיכו במושב האחורי של האוטו, בראשים מכוסים במסכות סקי, וביחד עם פרסין אחזו בג’נה בכוח והפחידו לה את הביג’יזס לפני שהזדהו, לקחו לה את הטלפון ואכלו לה את הראש.
הסרטון רשם 10 מיליון צפיות ביום אחד ו-27.6 מיליון צפיות בחמשת הימים הראשונים לפרסומו.
האקר שגרם לפייסבוק לתקן פירצת פרטיות הודח מהתמחות בחברה
“Marauder’s Map” (רפרנס למפת הקונדסאים מהארי פוטר) היא אפליקצית דסקטופ לדפדפן כרום שאפשרה למשתמש בה לעקוב אחרי מיקום של חברי-פייסבוק ששלחו לו הודעות בפייסבוק מסנג’ר, וחמור מכך, של אנשים שאינם חברי פייסבוק שלו, אבל נמצאים בצ’ט פייסבוק משותף איתו – כלומר, מאפשרת לו לרגל אחר מיקומם של זרים.
אראן קהאנה, סטודנט בהרווארד, יצר את האפליקציה בסוף מאי השנה, אחרי שגילה שהודעות המסנג’ר מכילות בתוכן את מיקומו של השולח, בקואורדינטות של שש ספרות אחרי הנקודה העשרונית, כלומר איכון ברמת דיוק של מטר בודד.
המפה מתבססת על פירצת פרטיות בפייסבוק, שבה אפליקציית המסנג’ר משתפת כברירת מחדל את המיקום של המשתמש עם כל אדם שאיתו התכתב (כך היה מאז השקת שיתוף המיקום ב-2011). כדי להימנע מכך, המשתמש צריך לטרוח ולשנות זאת ידנית בכל הודעה מחדש, או להיכנס להגדרות ולכבות את שירותי המיקום עבור המסנג’ר.
בפייסבוק מודעים לפירצה הזאת ולא טרחו לתקנה בשנים שחלפו, כך שהעובדה שהמפה של מורודור יכולה להציג לכם מיקומים של אנשים זרים היא קודם כל אשמת פייסבוק. המפה לא יוצרת את בעיית הפרטיות, אלא מציפה אותה אל פני השטח ומעוררת מודעות אליה.
ההצפה עבדה. שלושה ימים ו-85 אלף הורדות אחרי שקהאנה השיק את האפליקציה ואת הפוסט במדיום שבו הסביר את בעיית הפרטיות שהיא מאירה, פייסבוק פנתה אליו וביקשה שינטרל אותה, ובמקביל חסמה את האפשרות לשתף מיקום מהדסקטופ. כשבוע לאחר מכן היא השיקה עדכון לאפליקציית המסנג’ר, שבין השאר הפך את שיתוף המיקום מפסיבי לאקטיבי, כפי שנכתב בהודעה הרשמית:
עם העדכון הזה, יש לכם שליטה מלאה על איפה ואיך אתם משתפים את מידע המיקום שלכם. אתם שולחים מיקום רק כאשר אתם מקישים על סיכת המיקום ואז בוחרים לשלוח אותה כהודעה נפרדת.
ואיך הודו בפייסבוק לקהאנה? הוא סיפר ל-Boston.com שביום שבו ניטרל את האפליקציה לבקשת פייסבוק, שעות לפני שהיה אמור לנסוע למשרדי החברה להתחיל את התמחות הקיץ שלו שם, התקשר אליו עובד החברה ואמר לו שההתמחות שלו בוטלה, משום שאיסוף המידע מפייסבוק לשימוש באפליקציה שלו הוא הפרה של תנאי השימוש של האתר. לטענת קהאנה, המידע שאסף – מיקומם של האנשים שעמם התכתב – היה מההודעות שהוא קיבל, כלומר מידע שזמין לכלל משתמשי פייסבוק, ולא רק לעובדי החברה.
גירסה נוספת להדחתו של קהאנה הגיעה באימייל שנשלח אליו מראש משאבי אנוש וגיוס גלובליים נכתב כי הפוסט שפרסם במדיום לא עמד בסטנדרטים האתיים הגבוהים שהחברה מצפה להם ממתמחים, וכי הבעיה לא היתה עם האפליקציה עצמה, אלא עם איך שהפוסט שלו תיאר את הדרך שבה פייסבוק אוספת ומשתפת מידע על משתמשים.
הגירסה הרשמית נמסרה ל-Boston.com מטעם דובר פייסבוק: “כלי המיפוי שאב מידע מפייסבוק באופן שהפר את תנאי השימוש שלנו, והתנאים הללו קיימים כדי להגן על הפרטיות והבטחון של אנשים. למרות שהתבקש שוב ושוב להסיר את הקוד, יוצר הכלי הזה השאיר אותו באוויר. זה לא בסדר ולא תואם את האופן שבו אנחנו חושבים על שירות לקהילה שלנו”. בתגובה הזו נראה שהדובר מודה שפייסבוק לא הגנה על הפרטיות והבטחון של המשתמשים באמצעי הגנה טכנולוגיים, אלא סמכה על רצון טוב של צד שלישי להסתיר דרך שגילה לחשוף מידע פרטי דרך פירצה, שכאמור, שפייסבוק עצמה מודעת אליה כבר שנים, ושהיא חסמה רק אחרי שהפירצה זכתה לפרסום בזכות אותו צד שלישי.
פיירפוקס יאפשר השתקת לשונית רועשת; אמא עם תינוק חולה בבי”ח הפעילה מדחן דרך חברות בפייסבוק
חדש: השתקת אתרים רועשים בפיירפוקס
מנהלי אתרים חסרי התחשבות שותלים באתריהם סרטוני וידאו שמופעלים אוטומטית. כדי לכבות אותם צריך לגלות מאיזו לשונית בדפדפן מגיע הרעש, לאתר את חלון הווידאו באותה לשונית ולאתר את כפתור הכיבוי.
לפי דיווח של ונצ’רביט, בקרן מוזילה, שמפתחת את דפדפן פיירפוקס, מפתחים פיצ’ר שיציג אייקון של רמקול על לשונית שממנה מגיע הקול (פיצ’ר שקיים כבר היום בדפדפן כרום של גוגל), ויאפשר לכבות את הקול ישירות מהאייקון, בלי צורך להיכנס לאותה לשונית (פיצ’ר קיים אך נסתר בכרום).
מוזילה סיפקו מוקאפ של הפיצ’רים הצפויים:
חדש: הפעלת מדחן דרך פייסבוק
קבוצת הפייסבוק “הקבוצה החדשה של אמהות בארי הכל למכירה והחלפה” מיועדת למכירה והחלפה בין אמהות בעיר בארי שבאונטריו, קנדה. קיילי גומנז, אחת החברות, פרסמה שם בשבוע שעבר שאלה אוף-טופיק:
לא קשור למכירה. אני ב-RVH (ר”ת של המרכז הרפואי רויאל ויקטוריה, ע”ק) עם הרך הנולד ואנחנו צריכים לעשות עוד אולטרהסאונד וצילומי רנטגן. שמתי את כל העודף שהיה לי במדחן אבל הוא ייגמר ב-15:30. האם יגררו אותי או רק יתנו קנס? אני לא יכולה לעזוב את התינוק לרוץ החוצה, ולא ציפינו להישאר כל כך הרבה זמן.
גומנז נסעה בבהילות לבית החולים לאחר שהרופא הודיע לה שאצל בנה, דומיניק בן ששת השבועות, התגלה קשר במעי מלא בנוזל ואוויר.
החברות לקבוצה לא הסתפקו בתשובה אינפורמטיבית. אלישה ליאן הגיבה שם: “רק קנס, אבל איזה דגם וצבע אוטו. אני לא רחוקה. אני יכולה ללכת לשים כסף בשבילך בערך עוד שעה בדרך חזרה ביתה אם את עדיין שם”. “אני גרה לא רחוק מבית החולים. אלך לשם ואוסיף כסף למדחן בשבילך!”, כתבה רייצ’ל בנקס. והן לא היו היחידות. 
“נשים פשוט הציפו את הקבוצה, שאלו באיזו מכונית אני נוהגת ואיפה חניתי כדי לשים כסף בשבילי”, סיפרה גומנז ל-USA טודיי.
ארבעים דקות אחרי שהסטטוס פורסם הגיבה סטפני גוגן: “בוצע”, בצירוף תמונה של המדחן עם שעתיים נוספות, אחרי שהוסיפה לו כסף. “כשראיתי את הפוסט בדיוק התיישבתי לחכות לטרמפ שלי אחרי העבודה. חשבתי לעצמי, אני גם ככה שם, איך אני יכולה לעזור”, סיפרה לחדשות CBS. בנוסף לגוגן, עוד ארבע נשים הוסיפו כסף למדחן.
כשאמה של גומנז הגיעה לאסוף את האוטו, תשע שעות אחרי שגומנז החנתה אותו, עדיין היו במדחן חמש שעות חניה. החברות בקבוצה הציפו את הפוסט של גומנז בדרישה בשלומו של התינוק. “במיוחד בעולם של היום”, אמרה גומנז לגלוב אנד מייל, “קשה למצוא אנשים שעושים דברים נחמדים זה עבור זה”.
משחקי הכנסת: חבר הכנסת פקמן וסיעת הספייס אינביידרז
“משחקי הכס יש, משחקי הרעב יש, אז למה שלא יהיו משחקי הכנסת?”, שואל אורן ג’מצ’י, בן 42 מהמרכז, 
אמן מדיה דיגיטלית ואנימציית תלת-ממד בוגר בצלאל. “מה כבר אפשר להגיד אחרי שחברי כנסת מכובדים לכאורה בוזזים את המוח מהכנסת והאח הגדול נראה כמו גרסה חיוורת של המציאות”.
היצירות שלו, Candy Crush Invaders ו-Ghost Busters, הופכות את הכנסת לזירת משחקים הלכה למעשה, שבה המטרה היא להשיג כמה שיותר לעצמך בזמן שאתה מחסל את האויב; הבחירות שלו את מי להציב בתפקיד הטובים ואת מי בתפקיד הרעים עוד עלולות להביא אותו לחקירה אצל קצין הכנסת.
התפרסם במדור “אמנות בשער” בגליון 6.2015 של מוסף פירמה של גלובס
גוגל נגד פורנו נקמה, בית המשפט הגבוה בבריטניה נגד גיבוי דיסקים // האחראי על האינטרנט בשישבת
גוגל נגד פורנו נקמה
https://www.youtube.com/watch?v=0mVx0-OKdEY
פורנו נקמה הוא תמונות וסרטונים שמתעדים אנשים בעירום או בעת קיום יחסי מין, אשר בני זוג או אקסים מפיצים ברשת כדי לפגוע או לנקום בהם. גוגל הודיעה אתמול שתסיר תוצאות חיפוש של פורנו נקמה, לבקשת המצולמים.
אמיט סינגהל, סגן נשיא בכיר לחיפוש בגוגל, כתב בבלוג המדיניות הציבורית של החברה:
תמונות פורנו נקמה הן מאוד אישיות ומזיקות רגשית, ומשמשות רק לפגוע בקורבנות, שרובן נשים. מעתה והלאה, נכבד בקשות מאנשים להסיר מתוצאות החיפוש של גוגל תמונות עירום או מיניות מפורשות ששותפו בלי הסכמתם. זו מדיניות צרה ומוגבלת, בדומה לדרך שבה אנחנו מטפלים בבקשת להסרת מידע אישי רגיש ביותר, כמו מספרי חשבון בנק וחחתימות, שעשויות לצוץ בתוצאות החיפוש שלנו.
[…]
אנחנו יודעים שזה לא יפתור את בעיית פורנו הנקמה – כמובן שאיננו יכולים להסיר את התמונות הללו מהאתרים עצמם, אבל אנחנו מקווים שכיבוד בקשות ההסרה שאנשים מגישים של תמונות כאלו יעזור.
ביהמ”ש העליון הבריטי נגד זכויות משתמשים
לפי פסיקה מאתמול של בית המשפט העליון בבריטניה, מי שקונה אלבום מוזיקה אינו רשאי לשכפלו לצורך גיבוי או שימוש אישי. הפסיקה הספציפית היא פסילה של חוק ממשלה, שמתירה למשתמשים ליצור עותקים של תוכן שהם קנו לשימוש אישי, בהיעדר פיצוי מנדטורי לבעלי זכויות היוצרים על הנזק שנגרם להם מהעתקה כזאת.
נזק תאורטי לדוגמה: אם אני קונה אלבום מוזיקה לשימוש בבית ואני רוצה לשמוע אותו גם באוטו וגם במשרד, אני צריך להעביר את העותק שקניתי מהאוטו לבית ולמשרד ובחזרה, או לקנות מראש שלושה עותקים. אם אאבד את אחד העותקים, או שהוא יימחק או יישרט או ייגנב (במקרה של עותק פיזי), אצטרך לקנות עותק חדש. אם אשכפל עותקים שלו בצריבה או בהעתקה למחשב, לא אצטרך לקנות עותק חדש. העותקים המרובים והעותקים החדשים הם הנזק התאורטי לתעשיית התוכן (במקרה הזה, תעשיית המוזיקה), שממנו חושש בית המשפט.
הסיבה לרגרסיה הזאת ביחס לזכויות יוצרים, מסבירים בארגון הזכויות הדיגיטליות האמריקאי EFF, הוא אימוץ דירקטיבת זכויות היוצרים של האיחוד האירופי (2001/29) ב-5.2001, שקובעת שאין להחיל מגבלות והחרגות חדשות על זכויות יוצרים בלי פיצוי לבעלי הזכויות, אלא אם אלו גורמות לנזק מזערי או אפסי. תעשיית המוזיקה ניצלה את הדירקטיבה הזאת, תבעה את הממשלה על החקיקה, וניצחה.
כעת תצטרך הממשלה הבריטית להחליט אם להסיר את ההחרגה שמאפשרת שכפול תכנים לשימוש אישי, להטיל מס על המשתמשים שיפצה את תעשיית התוכן, או לשכנע את בית המשפט שהנזק התאורטי לא קיים.
ב-EFF מביעים תקווה שהפסיקה המשונה הזאת תעורר מספיק כעס, דיון ולחץ ציבורי כדי לגרום לשינוי בסיסי בהגדרות השימוש הוגן של חוקי זכויות היוצרים במדינה ובאירופה.
תוסף הצפייה שמסכן את המחשב שלכם וסרט האייטיז המטורלל באוויר // האחראי על האינטרנט בשישבת
האייטיז יוצאות משליטה בסרט שאומת האינטרנט מימנה
“קונג פיורי” הוא בי-מובי אייטיזי מטורלל, שתקציר העלילה שלו באתרו הרשמי הוא,
בלש משטרת מיאמי ואמן הלחימה קונג פיורי נוסע בזמן מהאייטיז למלחמת העולם השנייה לרצוח את אדולף היטלר, הידוע גם כ”קונג פיהרר, ולנקום את מותו של חברו בידי המנהיג הנאצי. טעות במכונת הזמן משגרת אותו לעידן הוויקינגי.
מי יממן דבר כזה בעשרטיז? אומת האינטרנט, כמובן. הסרט עלה כפרויקט מימון-קהל באתר קיקסטרטר בסוף דצמבר 2013 עם בקשה ל-200 אלף דולר, וטריילר שדגדג את בלוטות האפקטים הזולים-למראה ומשחקי הווידאו של ילדי האייטיז, והציג את הכוונות של היוצר, הבמאי, הכותב והכוכב של הסרט, דייויד סנדברג.
היעד המקורי הושג תוך יומיים, וב-25 בינואר, חודש אחרי השקת הפרויקט, 17,700 איש התחייבו לממן את הסרט ב-630 אלף דולר, יותר מפי 3 מהיעד. סנדברג קיווה להגיע למיליון דולר ולהוציא סרט באורך מלא, אך נאלץ להסתפק בסרט בן חצי שעה, שיצא השבוע.
את הסרט מלווים שיר נושא ששר דייויד האסלהוף, גם הוא אייקון אייטיזי מטורלל, שעלה ליוטיוב באמצע אפריל ורשם 11.7 מיליון צפיות עד כה, ומשחק וידאו אייטיזי בשם “קונג פיורי: סטריט רייג’“, להורדה בחנות סטים ב-2 דולרים.
הסרט זמין לצפייה בחינם ממש כאן:
תוסף HOLA לעקיפת חסימה גאוגרפית מסכן את משתמשיו
גאוחסימה היא שיטת חסימה שמונעת גישה לתכנים מסויימים ממקומות גאוגרפיים מסויימים. לדוגמה, ספקית הסדרות והסרטים נטפליקס מאפשרת לתושבי ארה”ב וקנדה להתחבר לשירותיה, אך חוסמת אותם בפני גולשים ישראלים. תוסף-דפדפן ישראלי בשם HOLA (אולה) מחבר את משתמשיו ברשת פרטית וירטואלית (VPN) מבוזרת במבנה עמית-לעמית (P2P), ומאפשר להם לגשת כך לתכנים שחסומים בפניהם – בקשה שנשלחת ממחשב ישראלי לאתר אמריקאי שנגיש רק לאמריקאים תועבר דרך מחשב אמריקאי, וכך לא תיחסם.
עוד שירות ישראלי שעושה שימוש ברשת פרטית וירטואלית (VPN) מבוזרת במבנה עמית-לעמית (P2P) הוא Luminati. לומינטי מציע שימוש ברשת שלו בתשלום. לקוח של לומינטי השתמש השבוע בשירות הזה לבצע מתקפה על אתר בשם 8chan, שכללה הספמת הפורומים והקרסת האתר לזמן קצר. כמות גדולה של מחשבים שמגוייסים יחד למתקפה כזאת נקראים בוטנט, ובדרך כלל הם מאוגדים באופן לא לגיטימי ובלי ידיעת בעליהם, למשל על ידי וירוס שמשעבד אותם לרצון בעלי הבוטנט. בעלי 8צ’אן, פרדריק ברנן, הצליח לגלות שהמתקפה אורגנה על ידי משתמש לומינטי, אבל הדגיש שלא מצא שום סימן שלומינטי השאירה לכך שהמחשבים שיצרו קשר עם אתרו הם חלק מהרשת שלה. כלומר, כאשר משתמש לומינטי אחר יחליט להשתמש בשירות לתקיפה, המותקף יתקשה לאתר את מקור ההתקפה – הוא פשוט יראה המון מחשבים מרחבי העולם תוקפים אותו, ולא ידע מי עומד מאחוריהם.
עופר וילנסקי מלומינטי הסביר בראיון לאתר טורנטפריק:
8צ’אן הותקף על ידי האקר עם הכינוי BUI. […] הוא יכול היה להשתמש בכל VPN מסחרית, אבל הוא בחר לעשות זאת עם שלנו. […] אם 8צ’אן נפגע, התנהלות סבירה היא להשיג צו בית משפט לקבלת מידע ואז נוכל לשחרר את פרטי ההתקשרות של המשתמש הזה, כדי שהם יוכלו להמשיך מולו את הטיפול בנזקים.
במהלך חקירת המתקפה חשף ברנן מ-8צ’אן את הקשר בין לומינטי לאולה. אולה מציעה שירות בתשלום ושירות בחינם. את השירות החינמי היא מממנת באמצעות מכירת השימוש ברשת המחשבים של משתמשי-החינם שלה, תחת המותג לומינטי. בזמן שהמחשבים הללו פועלים, הם עושים שימוש באולה, עבור בעליהם. כשהם במצב מנוחה, הם משמשים את לקוחות לקוחות לומינטי. השם לומינטי כלל לא הופיע באתר של אולה עד למתקפה השבוע. מספר שינויים נערכו באתרים של אולה ושל לומינטי במהלך חשיפת הפרשה, ולא תרמה לאמינות של החברה.
וילנסקי, שהוא באופן טבעי גם המייסד-המשותף של אולה, הודה בראיון למאד’רבורד שמשתמשי אולה לא בהכרח יודעים על מה הם חתמו:
האם 100% מהמשתמשים מודעים לכך שהם על רשת P2P ומה זה אומר? התשובה היא לא. לא כי אנחנו מכסים את זה, מנסים לא להראות להם – כי אנחנו אומרים להם על זה – אלא כי לרובם לא אכפת, הם רק רוצים שירות טוב, זה עובד טוב וזה לא דופק אותם.
ובכן, לגבי זה. ראשית, משתמש אולה שמחשבו שימש דרך לומינטי למתקפה על אתר, או לפעולה לא חוקית אחרת, למשל הפצת חומרים פדופיליים או פרטי אשראי גנובים, עלול להידפק – הוא עלול להיחקר, להישפט ואפילו לעמוד לדין, כשהוא יתקשה להוכיח שלא הוא עשה את המעשה הבלתי חוקי, ולא יצליח לאתר את מי שכן.
מלבד זאת, הפרשה הביאה מספר חוקרי סייבראבטחה לבדוק את אולה לעומק, והם העלו את תוצאות המחקר באתר בשם “אדיוס, אולה!“. באתר הם מזהירים מפני פגיעה בפרטיות המשתמשים וסיכון מחשביהם, וקוראים להסיר את התוכנה.
פינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ. הפינה הזאת שודרה ב-30.5.2015 בתוכנית בהגשת אילאיל שחר
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
