רוצים ביצי חופש טריות? איתי מגידו מציע שתגדלו תרנגולות בבית כחיית מחמד // עידו קינן
איתי מגידו, למה לגדל תרנגולת בבית?
“האפרוח הראשון שקיבלתי לפני 20 שנה זה משהו שחקוק לי בזכרון. עם השנים התקדמנו, הישובים הכפריים הם פחות כפריים, ובמושבים רואים פחות תרנגולות. בנוף הישראלי אתה רואה כלבים וחתולים. אני התחלתי לגדל תרנגולות בבית, ראיתי שזה טוב וכיף, ובסופו של דבר אתה מקבל מזה תמורה. וחשבתי, למה שאנשים לא יתחילו לגדל תרנגולות בבית? פה התחילו בעיות: ברגע שבונים לבד לול בחצר, קל מאוד להזניח אותו. כשאתה בונה לבד, אתה לא יודע לתכנן כך שיהיה קל לנקות אותו ולאסוף את הביצים. זה הופך למשהון מוזנח, לא אסתטי ולא מושך. חשבנו קודם כל לתכנן משהו שיהיה אסתטי, שתמיד תהיה סביבו פעילות, בעיקר של ילדים. ככה השכנים לא מתלוננים על הריח – אין ריחות ואין זבובים. ברגע שאתה מקבל הדרכה אצלנו, אתה יודע איך לעשות את זה ואיך לגרום לכך שזה לא יהווה מטרד. אתה יכול לגדל תרנגולת בתור חיית מחמד”.
ביצה ואפרוח. אפרוח וביצה. איור: RomanYa / Shutterstock
איפה מתאים לגדל תרנגולות?
“בעיקר בבתים צמודי קרקע. אבל יש לנו לקוחות שגרים בפנטאהוז, שפנו אלינו להציב את הלולים במרפסת שלהם. לול עולה בין 1800-2400 שקל כולל הדרכה. תרנגולות אנחנו לא מוכרים, אלא מחברים את הלקוחות שלנו עם מגדלים פרטיים”.
הן חיות מחמד מוצלחות?
“בתוך הקטגוריה של תרנגולות יש זנים ידידותיים לילדים, נותנים להרים אותם וללטף אותם, משתפים פעולה. זו חיית מחמד מאוד מוצלחת כי היא לא מבקשת ממך יותר מדי – תדאג לי למים, למקום בטוח, לשאריות מזון מהמטבח, ואני אתן לך ביצים. היא לא מבקשת ממך לקחת אותה לטיול כדי שהיא תעשה קקי, או שתפנה לה את ארגז החול בבית כמו חתול – נקיון של לול זה השקעה של חמש דקות אחת לשבועיים. בלולים שאנחנו מוכרים פשוט שולפים מגירה שאוספת את הלשלשת, ואפשר להשתמש בזה בתור זבל אורגני”.
מבחינה חברתית, כמה תרנגולות נכון לגדל יחד?
“תרנגולות חיות בקבוצות. שמונה אפרוחים שנולדו ביחד יחיו בקבוצה אחת עד יומם האחרון, אם זה יתאפשר. ברגע שתנסה להכניס תרנגולת זרה לאותה קבוצה, יהיה לה קשה להסתגל, אבל בסופו של דבר אפשרי”.
מה עושים איתה כשהיא מזדקנת?
“סטטיסטית, חמש תרנגולות נותנות ארבע ביצים ליום. תרנגולת מטילה ביצים מגיל חצי שנה עד גיל 5, וחיה עד 15 שנה. התרנגולות מזדקנות יפה מאוד. יש תרנגולות שכשהן זקנות הן נראות אפילו יותר טוב. זה לא בהכרח אומר שהן נהיות חולות. אחרי חמש שנים שהיא נמצאת יחד עם המשפחה היא הופכת לחיית מחמד לכל דבר.
מה קורה אם מצרפים תרנגול?
“לא מומלץ לצרף תרנגול, מאחר ופה יכולות להתחיל בעיות עם שכנים. תרנגול לצערנו נתפס כמטרד – הקריאות שלו אינן כמו שהיו בעבר, בשעות הבוקר המקודמות – זה יכול לקרות גם בשעות הלילה. אם זה אזור מיושב, השכנים מתחילים לבוא בתלונות. הוא גם לא נותן ערך מוסף – התרנגולות יטילו ביצים גם בלעדיו, והביצים הללו יהיו לא מופרות, כלומר לא יבקעו מהן אפרוחים”.
גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 15.8.2013
קומיקס חדש חוזר לפרשת ילדי תימן האבודים
סבתו של ארז צדוק חשדה שהממסד מנסה לחטוף את הדודים שלו, והבריחה אותם מבית החולים. עכשיו הוא חוזר לפרשת ילדי תימן בספר קומיקס
במה עוסק הקומיקס החדש שלך?
“בין השנים 1948-1954 נעלמו מאות ילדי עולים חדשים, בעיקר מתימן. ההורים, לטענתם, לא קיבלו כל מידע מוסמך הנוגע לגורל ילדיהם. התעלומה קיבלה את הכינוי ‘פרשת ילדי תימן’, והקומיקס ‘נשאר מאחור’ עוסק בפרשיה הסבוכה והמסתורית הזאת מנקודת מבטו של יוסף, שאחיו הבכור יעקב נעלם באופן מפתיע. הקומיקס יוצג בפסטיבל הקומיקס אנימיקס“.
מאיפה העניין שלך בנושא?
אני סטודנט שנה שלישית בבצלאל. הכל התחיל מתרגיל בקורס עם רותו מודן, שבו התבקשנו לעשות קומיקס בנושא אחים ואחיות. הנושא של חטופי תימן מעסיק אותי כבר לא מעט זמן, כל המסתורין שאופף את המאורע הזה. הסיפור שעליו אני מתבסס הוא שכשדודים שלי הגיעו לארץ, לקחו אותם לבית חולים. היו מפרידים אז בין ההורים לילדים בטענה שהילדים הגיעו חלשים וחולים, ולקחו אותם לבית חולים בעין שמר לבדוק אותם. הם היו נעלמים, או שהיו אומרים להורים שהם מתו או שהועברו לבית חולים רמב”ם בחיפה. סבתא שלי חשדה, כי היא שמעה שמועות על מה שקורה. היא קלטה את זה עוד כשהם היו בעין שמר, הגיעה לבית החולים בלילה והבריחה אותם מהחלון”.
אתה חושב שהמדיום הזה מקל על העברת הסיפור?
“הוצאתי חמש חוברות קומיקס בעבר, זו הראשונה שאני עושה לקהל בוגר יותר, וגם הסגנון שונה מאוד מהסגנון הרגיל שלי. הנושא מאוד רגיש, ולעשות את זה דרך קומיקס עוזר להגיע לקהל צעיר שלא ממש מכיר את הסיפור הזה. הסיפור הזה כנראה ילך ויישכח, וכך יהיה יותר קל להגיע לילדים, וגם לקהל בוגר יותר. דרך קומיקס אפשר להעביר המון מסרים בצורה עקיפה דרך סיפור שהוא לא מסמך היסטורי מדויק, אבל עדיין עושה את מה שצריך, מעביר את הכאב שבסיפור הזה”.
היית רוצה בשבעקבות הקומיקס יקרה משהו, ישתנה משהו?
“זו שאלה מאוד קשה. מאוד הייתי רוצה להבין מה קרה מאחורי זה, האם זה סיפור אמיתי או שזה בכלל לא קרה וזה הכל המצאה. יש לי חשש מאוד גדול. מצד אחד, אחרי כל כך הרבה שנים לפתוח את התיבת פנדורה הזאת, אתה לא יכול לדעת מה יכול לקרות מדבר כזה. זה מאוד מפחיד. מצד שני, אולי זה מה שצריך לקרות, הורים שלא ראו את הילדים שלהם אולי עוד יזכו לראות אותם, או לגלות מה היה, אם היה”.
יש אנשים שלא מאמינים שזה קרה, שחושבים שמדובר בעלילה.
“אני ראיתי את כל התוכניות שקשורות לנושא, יש סיפור אחד שבו ההורים פוגשים את הילד שלהם אחרי הרבה שנים, והוא מספר שההורים החדשים, האשכנזים, שהיו לו אמרו לו שיש לו מזל שהם לקחו אותו, בגלל העיניים הכחולות שלו. אתה לא יכול לדעת אם יש מישהו מאחורי זה שמסתיר את העניין הזה. יש הרבה עדויות על דברים שקרו, יש טענות שהיה בלגן כשהם הגיעו לארץ, שילדים מתו וטענו שלא הצליחו למצוא את ההורים אז קברו את הגופות. רוב ההורים אומרים שהם לא ראו גופות ולא תעודת פטירה, ויש כאלו שמספרים שכשהילד אמור היה להיות בן 18 הגיעה תעודת גיוס, שזה מאוד משונה בשביל מישהו שנפטר”.
גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 9.8.2013
יצאתם מהלימודים ואתם לא מוצאים עבודה? יואב מלמד הוא לשכת תעסוקה של איש אחד (וקבוצת פייסבוק)
יואב מלמד, אתה יכול לסדר לי עבודה?
“בתקופה קשה זו של מיתון ואבטלה, צעירים רבים לא מקבלים שום הזדמנות למשרה ראשונה בתחום לימודיהם לאחר שסיימו את התואר.התופעה מקבלת משנה תוקף במקצועות ההייטק והשיווק השונים, שספגו פגיעה קשה מהמצב הכלכלי. זה מה שהוביל אותי לפני כחצי שנה להקים ולנהל בהתנדבות ומדי יום את קבוצת הפייסבוק ‘משרות הייטק ושיווק ללא ניסיון“.
יש המון קבוצות חיפוש עבודה. מה מייחד את שלך?
“היא היחידה שמתמקדת במשרות ללא ניסיון. יש הרבה יותר מדי צעירים בני עם המון כישורים ומוטיבציה, שהמעסיקים לא סופרים ולפיכך לא נותנים להם הזדמנות. וכשלא מקבלים הזדמנות לא צוברים ניסיון, ואז נתקעים במצב הזה. הדבר מקבל משנה תוקף עכשיו, כשמועדי ב’ בבחינות הסתיימו ומאות אלפי בוגרים יוצאים לשוק התעסוקה, רק כדי לגלות כמה קר שם בחוץ. הקבוצה, שבה 15 אלף חברים, גם מהווה קהילה אמיתית לתמיכה הדדית, ומאפשרת העצמה ועידוד לסובלים מהמצב”.
יש הכנסות מהפעילות?
“ב-7 החודשים שחלפו מהיום בו הקמתי את הקבוצה, לא נכנס לכיסי בשום דרך ולו שקל אחד כתוצאה מהפעילות. מדובר במיזם חברתי, במסגרתו אני משקיע מדי יום ביומו לפחות שעתיים בממוצע בענייני הקבוצה, כולל איתור ופרסום משרות רלוונטיות, תגובות לשאלות שמעלים החברים, העלאת כתבות שנוגעות לחיפוש עבודה, שמירה על חוקי הקבוצה וכיו”ב. את כל זה אני עושה בהתנדבות מלאה”.
אנשי עסקים. איור: nanami7 / Shutterstock
אז מה יוצא לך מזה?
“כשאני יודע שעזרתי לעשרות אנשים לצאת ממעגל האבטלה אחרי חודשים ארוכים בהם ישבו בבית בחיפושים קדחתניים שהעלו חרס, אין סיפוק גדול מזה. מחמם את הלב לקרוא דברים כמו ‘שינית לי את החיים לטובה’ או ‘מזל שיש עוד אנשים טובים כמוך בעולם שעוזרים בלי שום אינטרס'”.
גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 2.8.2013
יש מילים חדשות ונפלאות בעברית. טלי בקשי ממש רוצה שנשתמש בהן
טלי בקשי, מאה שנה אחרי מלחמת השפות, מה כל כך דחוף לך לקדם את העברית?
“עברית היא שפה יפהפיה. כיוון שיש מגמה של אמריקניזציה, זה קצת חורה לי. לא מפריע לי שאנשים ידברו באנגלית, פשוט שפה זו תרבות, וברגע שאתה יותר מדי מנסה לחקות משהו שהוא לא אנחנו, אתה מפספס משהו מאוד יפה שקורה כאן, והוא שלנו”.
ומה את עושה בקשר לזה?
“את מיזם ‘עברית – דבר אותה!‘, שהתחיל כחלק מפרויקט הגמר שלי בתקשורת חזותית בבצלאל. קודם כל, מכיוון שאנשים לא מכירים את המילים, הצעד הראשון היה להנגיש אותן לקהל הרחב. יצאתי לרחוב ופתחתי דוכן ‘אמץ מילה’ בשוק מחנה יהודה בירושלים, המקום הכי ישראלי ותוסס. בדוכן הצענו לאנשים לבוא ולאמץ מילים – הדפסתי מילים על כרטיסיות בגודל שנכנס לכיס, משהו שאתה יכול לקחת איתך. אנשים הגיעו ושאלו, הראינו להם אילו מילים יש. על כל מילה יש איור של פה שהוא הלוגו של המיזם, ‘עברית – דבר אותה!’, ואתה יכול להצטלם כשהפה של המיזם על הפה שלך. אנשים בחרו את המילים, ברגע שאתה בוחר משהו אני מאמינה שאתה תשתמש בו. בעקבות הדוכן נפתח דף פייסבוק, אחרי שאנשים שאלו איפה יוכלו לראות עוד מילים ואת התמונות שבהם הצטלמו. תוך שבוע היו לנו אלף לייקים, זה היה שבוע לפני הצגת פרויקט הגמר בפני פאנל השופטים”.
אז מה הלאה?
השלב הבא הוא לעשות עוד דוכן, היום בשוק מחנה יהודה. פנו אלי שתי רכזות שכבה מבי”ס יסודי במודיעין שרוצות להכין מערכי שיעור בשת”פ עם ‘עברית – דבר אותה!’ ולהכניס את זה לתוכנית הלימודים. שלב נוסף יהיה לעשות אירועים שבהם מזמינים אנשים להתעסק בשפה, לבוא, להציע. אני חושבת להתחיל מחוגי בית”.
אילו מילים את מקדמת?
“טייק אוויי זה קַח וָלֵךְ, אלרגיה זו רַגֶּשֶׁת, טייטס זה צְמוּדוֹנִים, פרזנטור זה יַצְגָן, ג’יפיאס זה נַוְטָן, ספוילר זה קַלְקְלָן, סטנדאפ זה מִצְחָק ואפליקציה היא יִשּׂוּמוֹן. אלו מילים שלקחתי מאתר האקדמיה ללשון העברית”.
חידשת גם מילים בעצמך?
“לא, אבל אני נותנת במה להצעות. למשל, אחד הגולשים הציע מילה לכתב ברייל בעברית – ‘עיוורית’. מישהו הציע לסינמה סיטי את השם ‘קולנועיר’. חשוב לי לתת במה, לעורר דיון, שאנשים ישאלו שאלות ויחשבו על מילים משלהם”.
מה המילה העברית החדשה האהובה עליך?
“רגשת, לגמרי. זו מילה מקסימה בעיניי. היא נורא ציורית, יש בה משהו שירי קצת. היא גם קצרה, לעומת אלרגיה שהיא ארוכה עם הרבה הברות. אני אוהבת גם את מצחק ונווטן, מילה שהיא טובה והרבה יותר קליטה מג’יפיאס, שיש בה משהו קשה. אני עובדת במוזיאון, התקשרה אלינו מישהי ושאלה איך מגיעים, אמרתי לה, ‘יש לכם נווטן?’ והיא אמרה שכן. היא הבינה מההקשר. ברגע שיש מילה טובה היא נקלטת. למשל ראשת ממשלה”.
גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 26.7.2013
מה מצחיק את דרור?
דרור ניר קסטל, מה זה “ילדי הקומדיה“?
“בלוג לענייני קומדיה והומור, שכיום מכיל בעיקר ראיונות חצי-קומיים חצי-רציניים עם יוצרים קומיים – תסריטאים, קומיקסאים, סטנדאפיסטים ואנשי אינטרנט כמו דור מוסקל ונועה אנג’ל”.
מה המטרה של הבלוג?
“אני רוצה שיכירו קומיקאים שאני אוהב, שיכתבו עליהם יותר. יש פריחה של ערבי סטנדאפ, ואין מספיק מי שיסקר את זה. חוץ מזה, זו קצת עייפות מהכבדות של הבלוגוספירה, שהרבה מהבלוגים שבה נורא רציניים”.
איך אתה מאפיין את ההומור הישראלי העכשווי?
“יש פריחה של הסטנדאפ, שהוא יותר ישיר ואישי. אני חושב שזה מגיע בעקבות לואי סי.קיי ודומיו, פחות אבחנות ויותר סיפורים אישיים ובחינת גבולות. הקומיקאים שאני אוהב לא היו מרוצים מהמצב של הסטנדאפ, והתכנים שלהם נובעים מביקורת עליו. הרבה מזה זה אנטי הומור ומטא-סטנדאפ שמתייחס לסטנדאפ עצמו. זה שלב שעבר על כל מיני ז’אנרים, ועכשיו עובר על הסטנדאפ”.
וההומור הישראלי האינטרנטי?
“ההומור האינטרנטי היה פעם מאוד מילולי, טוויטים וכאלה. הממים הפכו אותו לפחות מילולי ויותר ויזואלי. כמי שבא מהתחום הלשוני אני פחות מתחבר לזה, זו דרך קלה להצחיק. קשה לי עם ההומור האינטרנטי שהוא נורא אקטואלי וצריך להגיב על השניה אחרי האירוע. אני חושב שמה שדור מוסקל עשה עם המכתבים לפוליטיקאים והפוסטים המזוייפים של הפוליטיקאים, זה אמנם היה קשור לאקטואליה, אבל היה בו מעבר לזה, היה שם נונסנס. אתה יכול לקרוא את זה גם כמה שנים אחר כך ולהבין את זה”.
אז מתי נפגשים?
“ב-16 במאי בתאטרון קרוסל בתל אביב, בחגיגות חצי שנה לילדי הקומדיה. משה פרסטר, דוד ולצר ומתן בלומנבלט יעשו סטנדאפ, נולי עומר, נדב בושם ויוניפאנצ’צאתזה יעשו הופעות שמבוססות על דמויות, נונסנס או סאטירה, ותהיה גם מוזיקה של כמה מכוכבי שממל”.
גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 10.5.2013
ילדים מאיירים ספר ילדים כדי לגייס כסף להוציא את הספר בלי איורים, כדי שילדים יוכלו לאייר אותו
עמית גל, מה זה איציקידנה?
“זה התחיל מספר שכתבתי לפני עשר שנים לבני הבכור, שבמרכזו שתי דמויות, איציק, שהוא הילד החכם בעולם ודנה, שהיא הילדה החזקה בעולם. בדרך כלל הן רבים ללא הפסקה, אבל כשצריך להציל את העולם הם מאחדים כוחות והופכים לאיציקידנה. בינתיים נכתבו שלושה מעללים: פעם ראשונה הם נתקלים בוויטמונד והקרטיבים, פעם שניה ביתוש החלומות ופעם שלישית בחולד הים. כשכתבתי את הספר חשבתי להוציא אותו בהוצאה דיגיטלית מצומצמת לחברים, חיפשתי מאייר וזה נמרח. בינתיים הדפסתי אותו בלי איורים, עם מקומות ריקים כדי שאני והבן שלי נאייר אותו תוך כדי קריאה. ומאז הוא שוכב פה בבית, בכל כמה זמן אנחנו קוראים בו, בינתיים נולדו עוד ילדים וכל אחד מוסיף את האיורים שלו”.
אז הספר הולך לצאת בלי תמונות?
“כן, בלי תמונות, עם מקום לילדים לצייר וערכת עפרונות בילט-אין. לצורך הוצאת הספר אני עושה קמפיין מימון המון. לטריילר שיוביל אותו אני עורך אירוע ביום שלישי הקרוב שבו נאספים ילדים, הורים וכמה חברים ציירים, נקריא את הספר, אנשים יציירו את מה שיש להם בראש ומהציורים אני אערוך סרט אנימציה”.
איך האירוע מתחבר לתפיסה שלך לגבי החיים?
“איכשהו זה מחבר גם קוד פתוח וגם תפיסה אנתרופוסופית. אני ממש ממש חושב שלא כדאי שלילדים יוכתב מראש איך הם אמורים לראות את הדמות ואיך היא אמורה להתנהג ויזואלית בסיפור. מאוד הייתי רוצה שהם ידמיינו אותה ויתנו לה ביטוי ויזואלי”.
תהיה קהילה מקוונת שבה ילדים שיאיירו את הספר יוכלו לשתף את האיורים שלהם?
“זה גם רעיון שעלה. זה תלוי בכמה כסף נגייס, כי זה אומר לבנות אתר ולתחזק אותו”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 3.5.2013
ה-TED של האנשים הרגילים
מה זה “זה זה”?
“ארגון שהקמנו, יונתן ודניאל וינקלר ואני, שמטרתו לקדם עשייה חברתית בקרב צעירים. הארגון מייצר פרויקטים חברתיים אטרקטיביים שאנשים צעירים יוכלו להתנדב בתוכם תוך שהם מממשים את היכולות שלהם. אנחנו פחות מתעניינים ביזמות ויותר בקבוצה של אנשים שיוצרים יחד, כשכל אחד עושה את מה שהוא אוהב לעשות”.
מה עשיתם עד היום?
“שלושה פרויקטים חברתיים. אחד מהם הוא פילהרמונית הרחוב, שמאגד 14 נגני רחוב שבאו מבריה”מ והיה להם קשה להתאקלם בתעשיית המוזיקה בארץ, הפרויקט מאגד אותם בלהקה ומאפשר להם לעבוד בקבוצה וגם לקבל הכנסה מחזרות ומהופעות. ב-4/5 יש להם הופעה עם קובי אוז ואפרת גוש בברבי. הפרויקט השני היה קיטנות מסובסדות בדרום תל אביב, שבהן בני נוער מהשכונות הוכשרו להיות מדריכים וקיבלו שכר. הפרויקט השלישי הוא אימוץ שני מרכזי יום לקשיש, ביפו ד’ ובפלורנטין, שאנחנו מביאים להם דברים כמו קורסי יוגה וקולנוע שצעירים מובילים”.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mFzkHopgpBw[/youtube]
ומה הלאה?
“השנה אנחנו יוזמים שלושה פרויקטים חדשים. אחד מהם הוא ‘אנשים שבדרך כלל לא מרצים’. היינו בהרבה אירועים של הרצאות קצרות, והרגשנו שהאנשים שמרצים כמעט תמיד מאוד מזכירים זה את זה – אנשים שלפי ההגדרה של החברה הם מוצלחים. הכל נשמע קצת באותה מוזיקה. זה ממש בסדר, אבל הרגשנו שחסר קול אחר באירועים הללו. כמו עם נגני הרחוב – יש המון סיפורים כאלה שפשוט לא מקבלים את הבמה. היה מעניין אותי לשמוע שבע דקות סיפור של אשת מכירות בסלקום שמקבלת כל היום פניות ותלונות, או האדם שמביא לי משלוח מהסופר ונתקל בהמון אנשים וסיפורים כל יום, או האישה מתחת לבית שמאכילה את היונים, נתינה מטורפת ומדהימה. זה מרתק בעיניי לא פחות, ולפעמים יותר, מהאיש שהקים סטארטאפ ומכר אותו במיליונים. גם ההרצאות הללו יהיו בתשלום למרצים. מי שרואה את זה ויש לו רעיון למישהו שכדאי שאנשים ישמעו את הסיפור שלו, שיצור איתנו קשר דרך האתר ze-ze.org“.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 26.4.2013
קצת דם לקינוח? סמול טוק עם הערפדיולוגית אודליה ברקין
אודליה ברקין, מי נשך אותך?
“באמת, עידו, ליידי לא מגלה דברים כאלה. אספר רק שאני מומחית לערפדים – ערפדיולוגית מדופלמת. וכדי ליישר קו אני רוצה להבהיר שכשאני מדברת על ערפדים, אני מתכוונת לבני אדם שקמו לתחייה אחרי מותם ונאלצים לשתות דם כדי לשרוד. אני חוקרת ערפדים בתרבות הפופולרית, בעיקר קולנוע ובטלוויזיה. באמצעות הניתוח של ערפדים כמטפורה, כדימוי, אני מנסה להבין מה הם מלמדים אותנו על עצמנו. מה מקור האובססיה התרבותית שלנו אליהם. מה סוד הקסם שלהם שהופך אותם לכאלה פופולריים. הקדשתי לכך את התזה שלי לתואר שני בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית ומאז אני מרצה בפני קהלים מגוונים בארץ ובחו”ל, על הערפד כאייקון לשחרור מיני, הערפד כאייקון קווירי, הערפד כמודל להחלמה מטראומה, ערפדים ויהודים (שכן יש קשר הדוק בין ערפדים ליהדות, שקשור גם לעלילות דם והם אפילו מוזכרים בתלמוד ובספרות החסידות) ועוד ועוד. השליחות הגדולה שלי בכל הרצאה, היא להעלות את התהייה האם יש ערפדים אמיתיים. וכן, ככתוב בפייסבוק, ‘איטס קומפליקייטד!’. התשובה מורכבת”.
איך הגעת להתמחות בתחום הזה?
“מאז ומעולם חיבבתי ערפדים, בעיקר בעקבות מה שבעיני נחשבת לתוכנית הטלוויזיה הכי טובה שיש, ‘באפי קוטלת הערפדים’. שמתי לב שבחמש שנים האחרונות חלה עלייה במספר התוכניות והסרטים שעוסקים בערפדים (למשל ‘דמדומים’, ‘יומני ערפד’, ‘דם אמיתי’). יש אפילו סדרת ערפדים ישראלית מקורית, ‘חצויה’, שנמכרה לעשרות מדינות ברחבי העולם.
“הערפד עבר גלגול מעניין. בעבר, אם היינו נתקלים בערפד בסמטה אפלה היינו בורחים כל עוד נפשנו בנו כי הוא היה מפלץ לא אנושי. היום אנחנו רודפים אחריו כדי לבקש חתימה, והוא הפך לגיבור תרבות נערץ, שלא לומר סמל סקס, בעל בלורית גולשת וריבועים בבטן. בנוסף, אם פעם הערפד היה יצור חד-פעמי – היה רק אחד, דרקולה – היום יש המון ערפדים, שונים זה מזה, שחיים בחברה בעלת חוקים משלה. מעניין אותי להתחקות אחר גלגולו של ערפד ולראות מה השינוי הזה במפלצת מלמד אותנו על רוח התקופה, על האנושיות שלנו ששינתה כיוון”.
מה סיפורי ערפדים מלמדים אותנו?
“הרבה מאוד, כי המטפורה היא מאוד עסיסית. מצד אחד, הערפד משמש עבורנו דוגמה ל’אחר’ שהיינו רוצים להיות. היפה, שחי לנצח, המצליחן בעל הכריזמה, יצור חושני בעל מיניות מגוונת המאפשרת חופש מוחלט – גרסה משודרגת שלנו. אבל זאת גרסה בעייתית, כי היא גם מקדשת את הנרקיסיזם והאגואיזם הקיצוני, שהרי ערפדים מתייחסים לבני אדם כארוחה ותו לא. הם בעצם ניזונים מאנרגיית החיים של אחרים, ובדרכם להשיג את היעדים שלהם הם משאירים מאחוריהם שובל של גופות ומפלצות.
“מצד שני, הערפד אינו רק ה’אחר’ שהיינו רוצים להיות אלא ‘אחר’ בדיוק כמונו. הקריאה של הערפד כ’קוויר’, כפריק, מעוררת את ההזדהות שלנו. כולנו מרגישים שונים ולא שייכים בשלב מסוים, כולנו עברנו טראומה כזאת או אחרת (כמו האדם שהפך לערפד, למפלצת), כולנו מבקשים ‘להרגיש בבית’ בגוף שלנו שלעיתים מביך אותנו, ולחיות בשלום עם השריטות שלנו ועם הסובבים אותנו. כולנו ‘קווירים’. יש משהו מאוד משחרר ומעורר השראה בלראות ערפד ‘גאה’ שחוגג את כל מה שהוא ללא עכבות ובושה.
“מהמקום הזה, השליחות הגדולה שלי היא ללמד אנשים לזהות את הכוחות הערפדיים בתוכם ומחוצה להם. להזמין אנשים להאיר את האפלה, להתיידד וללטף את העטלף. ככה גם נקרא הספר שכתבתי, ‘ללטף את העטלף’. החלום שלי זה להפיץ את הבשורה ולהקים תנועת העצמה לשחרור כללי של אנרגיות. אני קוראת לה L.O.V.E. Liberation Organization of Vital Energies.. המטרה שלה היא לעודד אנשים להיפגש עם עצמם באופן אינטימי, להכיר את עצמם על כל גוניהם, להיות כל מה שהם בלי בושה, ולחשוף לאור ישויות ערפדיות שמתעלקות עליהם, כדי להיות חופשיים באמת”.
יש ערפדים טובים?
“בהחלט, וזה חידוש! בשנים האחרונות נולד הערפד בעל המוסר ולכן גם הצמחוני והמיוסר. הרבה מהגיבורים הערפדים על המסך (למשל אדוארד מ’דמדומים’ וסטפן מ’יומני ערפד’) בוחרים בחירה מודעת שלא לתת לשד צמא הדם שבתוכם לנהל את ההצגה, ובכוחות עילאיים מנסים לשלוט בתאווה שלהם לדם אדם, ולהיזון מתחליפים. במובן הזה הם אפילו יותר מוסריים מבני האדם עצמם, שמוצגים כמפלצת האמיתית. חלק מהערפדים גיבורי התרבות בעצם מציבים סטנדרט רוחני מוסרי גבוה יותר, שאליו גם אנחנו צריכים לשאוף”.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=-5XFf64llv8[/youtube]
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 19.4.2013
יום העצמאות הטבעוני – מנגל בלי חיות
מיטל בן ארי רוצה שנחגוג את העצמאות שלנו בלי לפגוע בזו של החיות
איך את חוגגת את יום העצמאות?
“עבור רוב הישראלים יום העצמאות הוא יום המנגל. אנחנו בעמותה למען עתיד טבעוני מאמינים שאת יום העצמאות של עם ישראל לא ניתן לחגוג תוך כדי לקיחת עצמאותם של בעלי החיים. החלטנו שאין שום סיבה שהטבעוניים לא יוכלו לחגוג יום זה עם מנגל, ונקיים בגני יהושע מנגל טבעוני שנועד לתת פיתרון לעשרות אלפי הטבעונים בארץ, שיכלול המבורגרים טבעוניים, קבבים טבעוניים ועוד הפתעות על האש. מאות הכרטיסים נחטפו ואזלו כשבוע וחצי לפני האירוע”.
איפה עוד אתם מסייעים למצוא חלופות טבעוניות?
“עשרות אלפי טבעונים נתקלים בקשיים כשהם הולכים למסעדה, בית קפה או צימר. פרויקט Vegan Friendly של העמותה נועד ליצור היצע לביקוש קיים על ידי פנייה לבתי העסק בבקשה להכניס מנות טבעוניות/ מוצרים טבעונים שיתאימו גם לקהל שלנו. במידה ובית העסק מחליט לעשות שינויים כגון הכנסת מנות טבעוניות, אנחנו מפרסמים אותו אצלנו באתר ובעמוד הפייסבוק, דבר שגורר חשיפה לעשרות אלפי טבעוניים שפוקדים את בית העסק”.
יש לכם יוזמות נוספות בתחום?
“סימון מוצרים – יוזמה שמטרתה לסמן מוצרי צריכה בתו התקן ויגן פרנדלי בסופרמרקט על מנת לעזור לקהל הטבעוני לזהות מוצרים טבעוניים בקלות, מבלי לקרוא את המרכיבים של כל מוצר; הקרנת הרצאות בנושא תזונה ומוסר בליווי תזונאית באוניברסיטאות וחברות שונות ברחבי הארץ; פאנל מומחים- אנחנו מפגישים בין טבעונים/ צמחוניים / מתעניינים עם מומחים טבעונים כגון תזונאית, ספורטאי, אנשי משפחה שנותנים מענה לכל שאלה וחולקים מניסיונם האישי. פרוייקט שיצא לדרך לפני שבוע הוא ‘מונית טבעונית‘, מונית שירות שנוסעת ברחבי תל אביב עם הפרסומת ‘למה לאהוב אחד ולאכול את שני?’. בתמונה מופיעה בצד אחד ילדה שמחבקת כלב ובצד השני ילדה שמחבקת עגל”.
מה העמדה שלכם כלפי לא-טבעונים?
“חשוב לציין שכולנו בעמותה היינו לא-טבעוניים לפני שהפכנו לטבעוניים, כי חינכו אותנו לאכול בשר וביצים ולשתות חלב כמו כולם. החברות החזקות במשק, חברות הבשר והחלב, דואגות בעזרת תקציבי העתק שיש להן להסתיר מהציבור את האמת שמאחורי כל מוצר צריכה שהם מציעים. מדובר בתעשיות כלכליות שמעוניינות למקסם רווחים על חשבון בעלי החיים, אשר דרך פרסומות ותרגילים שיווקיים נוספים גורמים לנו להתייחס אליהם כאל מוצרים דוממים. העמדה שלנו היא שכל בני האדם ניחנו בתכונה של אמפתיה, ולכן במידה וכולם יחשפו למציאות הקשה מאחורי תעשיית המזון, קרוב לוודאי שגם הלא-טבעוניים יבחרו לשנות את דרכם במידה זו או אחרת”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, /12.4.2013
זכרו את השואה מסלון ביתכם
עומר קידר מאס בטקסים הסטנדרטיים והצטרף למסורת חדשה ליום השואה
עומר קידר, מה יש לך נגד יום הזכרון לשואה?
“אין לי שום דבר נגד יום הזכרון לשואה, כמו כל דרך שאנשים בוחרים לציין את היום הזה. הבעיה היא שאני ורבים מחבריי מרגישים שאנחנו לא מוצאים את עצמנו ביום הזה. ולא מהסיבה שלא אכפת לנו. נהפוכו, מאוד אכפת לנו, אבל האפשרויות ביום הזה הן ללכת לטקסים הממלכתיים, שממזמן לא מדברים לאף אחד, לפחות אלי, או מה שהרבה אנשים עושים, בורחים מהיום הזה, מתנתקים לגמרי. בין הבריחה לבין הכניסה לטקסי השואה הממלכתיים אנחנו מנסים למצוא משהו שיש לו משמעות, מנקודת המבט שמבינה שהשואה זה מאורע שאנחנו חיים אותו בישראל של 2013, בין אם נרצה או לא. הדרכים הקיימות היום להתעסק בשואה מפספסות בעיניי את העומק והמשמעות שיכולים להיות ליום כזה, יום של התבוננות עצמית, של הבנה של המקום שלנו במדינה ושאלות דומות”.
מה החלופה שלך?
“עדי אלטשולר חברתי התחילה עם ‘זכרון בסלון‘ לפני שנתיים. מזמינים אנשים לסלון ביתי ומקיימים שיחה עם ניצול שואה – אנחנו קוראים להם ‘אנשי עדות’ – מנצלים את ההזדמנויות האחרונות שאפשר לשוחח עם האנשים ולשמוע את העדות שלהם. אחר כך הניצול מקבל תעודת הוקרה ומחזירים אותו הביתה, מתוך הבנה שהתכנים שעולים בהמשך יכולים מאוד לא להתאים לו. ואז מגיע החלק המשמעותי ביותר בעיניי – מנחה הערב מעלה סוגיות שנוגעות לשואה ולישראל 2013. זה יכול להיות דברים כמו מה אומר עלינו היחס שלנו לניצולי השואה שחיים פה, הפליטים בלוינסקי, הכיבוש – האם יש קשר בין הדברים? שורה של שאלות שמנסות להוציא את הקדושה מיום השואה. בגלל זה אנחנו אומרים, אף אחד לא צריך לבוא ליום הזה עם חולצה לבנה, אפשר להביא גם כיבוד ושתיה ובירה, זה בסדר, מתוך כוונה שיהיה אפשר לדבר על הדברים בצורה כנה. העתקנו את זה לעוד בתים, והשנה אנחנו כבר על חמישים בתים בארץ וכמה עשרות בעולם”..
מי המוזמנים?
“זה בדרך כלל חברים, אבל אנחנו משתדלים ליצור מעגלים שונים. בשנה שעברה הבאתי לאירוע חברים תל אביביים מהלימודים וגם חובשי כיפה מהצבא, לבנות מעגל מגוון של דעות. המשמעות של זה היא שזה יוצר שיח משמעותי, שיכול להגיע למקומות טובים או למקומות לא טובים”.
עומר קידר (מימין). צילום: טלי צין/הרדיו הבינתחומי
מה למשל?
“בשנה שעברה, לצד זה שהיתה חווייה מאוד טובה, היו כאלו שיצאו בתחושה שהשסע בינינו גדול. היתה מישהי שהסבירה למה אכילת בשר זה הנאציזם של העולם המודרני. אלו אמירות שיכולות להישמע לצדדים שונים מאוד שנויות במחלוקת. אנחנו מנסים לנסות לענות על שאלות קשות באמצעות השואה, ולא בטוח שתצא מאושר מהסיפור הזה”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 6.4.2013
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
