תגיד, מה יוצא לך מהבלוג הזה?

חדר 404 פועל בפלטפורמות שונות מאז 2003 ועד לקוח אחרון. מדי פעם אני נשאל אם ואיך אני עושה כסף מהבלוג, וכמה. השאלה הפחות חודרנית שמסתתרת שם היא האם בלוגר ישראלי יכול להתפרנס מעיסוקו, או שזה נשאר ברמת התחביב.

התשובה מבחינתי מורכבת. תזרים הכנסות לא היה לבלוג הזה אף פעם. שמתי פה פעם פרסומות גוגל כדי לבדוק אם זה שווה משהו והן לא הוכיחו את עצמן. לא ניסיתי רשתות פרסום אחרות, תוכניות אפיליאייט וכדומה. הבלוג שלי הוא עיסוק גוזל זמן אך מהנה מאוד, ולא רציתי להשקיע בו את הזמן והמאמצים הנוספים הדרושים כדי להפוך אותו לעסק.

אבל הבלוג הזה הוא לא רק תחביב, הוא גם דרך טובה לנהל מוניטין מקוון. שני מעסיקים פוטנציאליים שהזמינו אותי לראיון עבודה הכירו את חדר 404, אך לא ידעו בדיוק איפה אני עובד. מדי כשנה פונים אלי סטודנטים לתקשורת/מדע המדינה שרוצים לדבר אותי לצורך עבודה על בלוגרים, בלוגרים שהם גם עיתונאים, הקשר בין בלוגים ותקשורת, השימוש בבלוגים לקידום רעיונות וכדומה (השנה היתה פורה במיוחד – בטווח של כמה שבועות הגיעו שני אימיילים כאלה שלושה אימיילים כאלה, השלישי כמה שעות לאחר פרסום הפוסט הזה). פעילי רשת מסוגים שונים – אידיאולוגיים, פרטיים, מסחריים – פונים אלי לקבל עצה. התראיינתי יותר פעמים כבלוגר מאשר כעיתונאי. הבלוג שלי זכה ליותר אזכורים בתקשורת מכתבות שלי (וברור שיש תרומה בלתי ניתנת להכחשה לעובדה שאני עיתונאי שהקרדיט שלו מופיע באתרי חדשות ועיתונים מודפסים, ואי אפשר להפריד ולקבוע חד משמעית מה הגיע מהבלוג ומה מהעיתונות).

כל זה שווה כסף, אבל אי אפשר ללכת עם זה למכולת. אז לפני כמה שנים הוזמנתי לפגישה עם מכר שמעורה היטב בעולם המיזמים והכתיבה ועוד שני בלוגרים שאני אוהב. זממנו להקים אתר בלוגים מגזיני עם כמה מהבלוגרים הבולטים בישראל ואנשים מעניינים שעדיין לא פתחו בלוג, עם מימון של מפרסם גדול שיחזיק אותנו למשך שנה, ומשם נמשיך בהתאם להצלחה. זמן קצר לאחר מכן קיבל המכר הצעה שבאמת אי אפשר לסרב לה, המיזם התפוגג ואני נשארתי עם דומיין מצויין שיום אחד אולי ישמש למשהו.

אז את חדר 404 אף אחד לא קנה עדיין (מיליארדרים תמהוניים שהפסידו בבחירות? תאגידים בינלאומיים שהפסידו בבורסה? משפחות פשע שהפסידו בקרב אבל לא במלחמה? ת”ד 404 מחכה להצעות שלכם), אבל בקרוב אתחיל לכתוב באתר אורנג’טיים בלוג בשם “ממתקים”, בו אספר על מה שכיפי ומגניב ברשת ומחוצה לה, לצד יאיר רוה (“סינמסקופ”, קולנוע), דבורית שרגל (“ולווט אנדרגראונד”, תקשורת ו”שלג”, טלוויזיה) ובועז כהן (“רעש”, מוזיקה), תחת פיקודו של גדי “גדי” שמשון, ממייסדי וממקימי.

הבוקר יצאה הודעה לעיתונות בנושא. הנה כמה מהדיווחים: וואלה, דה מרקר, אייס, גלובס, מחלקה ראשונה, ביזפורטל.

ובינתיים, באינטרנט:

כדי שלא יהיה לי חלילה משעמם ברווחים שבין הדקות, יש לי מדור נסיוני חדש במקו, “ובינתיים באינטרנט:”, מעין פוטו-רומן חד-ריבועי על חיי רשת. התמונות מגיעות מה-Commons של פליקר, מאגר תמונות עתיקות, יפות ונטולות זכויות יוצרים, וההשראה מדודו גבע, מוריס, A Softer World ופוטורומנים מעיתוני ילדותי (מעריב לנוער?). הנה הסטריפ הראשון, אבל הוא לא הכי חזק וגם לא באמת מייצג את המדור. אני אנסה לצנרר איזה פיד שתוכלו לרסס.

ובינתיים, באינטרנט:
"בייב, אני יוצא למצוא שגיאות כתיב בדה מרקר. אל תחכי לי ערה"
“בייב, אני יוצא למצוא שגיאות כתיב בדה מרקר. אל תחכי לי ערה”

Charles [expletive]ens

גוגל גרופס לא מרשים להשתמש במילים גסות. מילים גסות זה גם Charles Dickens, כי יש בזה את המילה dick, למרות שמדובר גם בשם אמריקאי לגיטימי. אייטם שלי במקו (ויש לי גם עמוד כותב, שעל התמונה שעלתה בו ג’וני עוד ישלם).

רעש (אפולוגטיקה)

יש לי המון דברים לעשות: ענייני עבודה (יש לי כרגע משהו כמו שלוש כאלה, שלא לדבר על כל הבירוקרטיה המכוערת של עוסק עצמאי), ענייני משפחה, עניינים חברתיים, ענייני הבחירות מחרתיים, ענייני הבלוג, ענייני מיזמים שונים שאני יוזם או שהבטחתי לעזור בקידומם ועוד עניינים. זה בשילוב הפרעת הקשב שלי הופך את היעילות לפנטזיה רחוקה ובלתי מושגת. עומס המידע לפעמים מעייף אותי, לפעמים מייאש אותי ולפעמים ממש מדכא אותי.

אחת ההשלכות היא שאני לא מעדכן פה בקצב שהייתי רוצה, ולא מספיק לטפל בכל החומרים שמגיעים מכם. לפחות את המועקה הזאת אני מבקש להסיר מעצמי: אני מצטער אם פניתם אלי ולא זכיתם ליחס, או שעניתי אבל שכחתי או לא הספקתי לטפל בזה. וגם אם זה לא קשור לבלוג, וגם אם סיננתי אתכם בטלפון או לא חזרתי לסמס שלכם.

זה המצב. אני מקווה שהוא ישתפר.

“הארץ” על חנין נגד חולדאי באינטרנט

רועי בית לוי פרסם היום ב”הארץ” אייטם על הבחירות המוניציפליות בתל אביב. שלוש נקודות שחשוב לי לתקן:

• “המועמד וירטואלי, האלימות אמיתית” (כותרת הכתבה). המועמד לא וירטואלי, בין אם הכוונה לחולדאי ובין אם הכוונה לחנין. האלימות, לפי התזה של הכתבה, דווקא כן, כי היא אינטרנטית. אף אחד לא דפק לאף אחד אחר קרש בראש. אני גם לא חושב שזה הגיע לכדי אלימות, הגדרה נכונה יותר תהיה התלהמות. וזה בסדר, זו מערכת בחירות, עדיפה קצת התלהמות בשוליים של שיג ושיח מרשים בהיקפו על המועמדים ועל עתידה של העיר על שתיקה מנומסת ושיעור הצבעה קלוש.

• “עדו קינן […] שמנהל […] את האתר הלא-רשמי של חנין”. אני לא מנהל את האתר הלא-רשמי של דב חנין. ציינתי בשיחה עם הכתב שצביקה בשור ואיתי נאור הקימו אותו, ואני אחד מהאנשים שפעילים בו. ושמי הוא עידו, עם יו”ד.

• “[קינן] סבור שגם מעט הגולשים שתומכים בחולדאי עושים זאת כחלק מאסטרטגיה מתוכננת בקפידה ואולי תמורת שכר”. אני לא סבור שכל הגולשים התומכים ברון חולדאי עושים זאת וגו’. אני סבור שיש ביניהם מגיבים לא אותנטיים, אבל אני בטח לא חושב שכל מי שמגיב בעד חולדאי הוא שתול. בשיחה גם ציינתי שם של בלוגר שכתב בעד חולדאי, כדוגמה לכך שיש ברשת גם שיחות אותנטיות עם אנשים המזוהים בשמותיהם המלאים והאמיתיים.

האיש בעל האשך האחד

המפגש הראשון שלי עם אנשי היפופוטם היה בפברואר השנה. זה היה פורים, הזמנתי את האחים שלי להסתובב בתל אביב ואהוד אמר, אולי תבוא קודם לבית הספר מאחורי הסינמטק, מצלמים פה מערכון להיפופוטם. מפה לשם אלון גור אריה מההיפופוטמים זרק לי “רוצה לשחק אופנוען עם אשך אחד?”, ואני משום מה הסכמתי.

מאז אני אחד מהצמיתים שלהם, מגיע בכל פעם שהם מצלמים משהו (“חוף הים בנתניה בשבת ב-7:30 בבוקר? אין בעיה!“), וכמובן משתתף בהקרנות ובמשתים (המשתה וההקרנה הבאים ב-14/11/2008, 23:30 בסינמטק).

בשבוע שעבר התחילה העונה החדשה של היפופוטם בתפוז (כאן מקבלים אימייל בכל פעם שעולה מערכון חדש). המערכון ההוא, “מבצע משגע”, עלה היום לאוויר האינטרנט:

שני עדכונים

1. התראיינתי לכתבה של עפרי אילני ב”הארץ” על בלוגים (יש גם גירסה באנגלית)

2. אני מת על החורף. לזה אין לינק, אבל אפשר לצאת החוצה ולחוות.

מאחורי הקלעים של מעבדות 404

פרסום הקִטְנוּנִים כאסופה, ולא בפוסט נפרד לכל קטנון, נועדה לשתי מטרות:
1) לא לנפח לכם את המוח והקורסס במלא מיניפוסטים שלא מחזיקים פוסט בפני עצמם.
2) לנקות בבת אחת הרבה חומר שהצטבר, בעיקר כזה שאתם שלחתם, כפרעליכם.

המטרה הראשונה הושגה. השנייה התגלתה כחרב פיפיות, כי הפוסט הוביל אתכם, חלקכם בפעם הראשונה, לשלוח ערימה נוספת של קטנונים, כפרעליכם, ואני מרגיש עכשיו כמו שוליית הקוסם, טובע באייטמים. But in a good way.

וכל זה בלי קשר לזרם השוטף של אייטמים שאתם שולחים כל הזמן. ודברים שאני מוצא בעצמי. וצילומים מעולים שמחכים על המחשב ובמצלמה.

אז חוץ מאסופות כאלה, שאני אנסה לרכז פה לפי נושאים (בקרוב: פוסט על פאדיחקות באתרי ממשל. בחיי), אני מנסה טקטיקה חדשה נוספת: לידים שיגיעו מכם יעובדו מיד עם הגעתם לפוסטים שיתוזמנו לפרסום עתידי (יש מספיק חומרים לפרסם פה שלושה פוסטים ביום ועוד יישאר עודף לארטיק), או לטיוטות פוסטים שיחכו לעוד חומרים שיהפכו אותם ראויים לפרסום.

אני מקווה שזה יעזור לחסל את הערימה ולשמור את האינבוקס נקי, ויפנה לי זמן לאייטמים יותר מורכבים. ואולי גם לעבודה, זו שאני מתפרנס ממנה, כי המשכורת שאתם משלמים לי היא פשוט חרפה. אז אולי גם יהיו פה פרסומות בקרוב. ואולי מפגש 404 ראשון? אני סתם זורק עליכם רעיונות.

יאללה, תחזרו לעבוד. שגיאות הכתיב לא ישלחו את עצמן, יו קנואו.

המלצה על סרטון הרימונים בידיעות אחרונות

אילן יצחייק המליץ היום במדורו “עלו ברשת” בידיעות אחרונות על סרטון הרימונים:

(“עידו” זה עם יו”ד, אבל חוץ מזה סבבה)

טוקבק מומלץ:

ביטול תורה

סרטון ספירת גרעיני הרימון פורסם באתר כיפה (איזה כיף זה cc!). הכי אהבתי את הטוקבקים שם, ובמיוחד את זה של קובי: אתם לא חושבים… שזה ממש ביטול תורה מה שעשיתם ? ! ? ! ? !”

קובי, “ביטול תורה” יכול להיות כותרת המשנה של הבלוג שלי.

ובתוכנית הבאה של E.N.S. Webshow: כמה גרעינים יש בגיל רימון?

← לדף הקודםלדף הבא →