האייקונים של אפל: ציור בטוש על דף משבצות
מישהו עיצב את האייקונים שאנחנו לפעמים חושבים שהיו שם מאז ומעולם. סטיב סילברמן פרסם בבלוג NeuroTribes פוסט על סוזן קייר (Susan Kare), שיצרה כמה מהאייקונים היותר מוכרים של מערכת ההפעלה של מחשבי המק של אפל.
קייר התחילה את דרכה באפל בעיצוב הפונטים הפרופורציונליים. אחר כך עברה לאייקונים. מאחר שלא היו אז תוכנות לעיצוב אייקונים, היא ציירה אותם בטושים על גריד של דפי מחברת סקיצות משובצים, כשכל משבצת מייצגת פיקסל. כך יצא שדווקא האייקונים של ה-מחשב של הגרפיקאים עוצבו ביד ולא במחשב.
בהמשך הקריירה עיצבה קייר אייקונים למערכות ההפעלה ווינדוז של מיקרוסופט סי ו-OS/2 של יבמ, את הקלפים בסוליטייר לווינדוז ואת אייקוני המתנות של פייסבוק. באתר שלה היא מציעה למכירה את ספרה החדש, Icons, והדפסים ממוספרים של אייקונים שעיצבה. לחלקם מצורפים דברי הסבר, כמו זה על אייקון הפצצה: “הפצצה עוצבה כדי לייצג כשל מערכת — ונאמר לי שלא סביר שמישהו יראה אותה אי פעם. למרבה חוסר המזל, זה לא היה ככה. פעם הגיעה שיחת טלפון לקבוצת התוכנה של מק: אישה ראתה את האייקון על המסך שלה והיתה מאוד מוטרדת מכך שהמחשב שלה עלול להתפוצץ!”
ועוד בענייני אפל ועיצוב אנלוגי: רקמה של לוגו אפל הישן. “זה היה תרגיל בקורס משנה שעברה, שבו נתבקשנו לתת תרגום בטקסטיל למושג ‘פיקסל'”, מספרת מיכל צבאג, סטודנטית שנה ד’ לעיצוב טקסטיל בשנקר. “החלטתי להשתמש בלוגו של אפל ולהפוך אותו ללוגו רקום ברקמת צלבים, כאשר כל צלב רקום ממלא פיקסל אחד על גבי הבד. בערך כמו לעבוד בפוטושופ, רק עם חוט ומחט”.
עצור, אתה FOMO!
“יובל כותב על FOMO. בטח שמעת את זה”, אמר לי לי-אור העורך. “לא מכיר”, התוודיתי בבושה קלה, והוא הסביר: “זה ראשי תיבות של fear of missing out”. הפחד מלפספס משהו. אני מקווה שלא פספסתם את האירוניה.
הדיאלוג לעיל הוא תמצות מדויק של תסמונת FOMO, שאת שמה לא ידעתי אבל את הסימפטומים שלה אני מכיר מקרוב: הלחץ החברתי שמוביל לאובססיה להיות בכל מקום כדי לדעת הכל על הכל בזמן אמת. תופעות לוואי: אינבוקס עמוס אימיילים, עשרות לשוניות פתוחות בדפדפן, מאות לינקים במועדפים, לילות לבנים מול זרם הממים הבלתי נפסק של פייסבוק וטוויטר וצליעה של שבוע אחרי נפילה כואבת בגלל שפיסבקתי תוך כדי הליכה. תגידו, כבר הצלחתם למצוא את החתול בתמונה ההיא?
השאיפה לידע היא דבר חיובי, אבל FOMO לא מקדמת אותו: במקום ללמוד, להתעמק, לנתח, לעבד ולהסיק מסקנות, אנחנו נמצאים במירוץ בלתי נגמר אחרי זנבות של מידע שלא מתגבשים לכדי ידע, רק לאוסף אנקדוטות לשיחות במטבחון המשרדי.
נשאי FOMO צריכים להתמודד עם המחלה בעצמם. זה לא אומר שהאנשים סביבם לא יכולים לעזור. זה די פשוט: קחו אחריות וחישבו פעמיים לפני שאתם שולחים אימייל שרשרת, מעלים לינק לטוויטר, מלייקקים סרטון, משתפים חתיכת טקסט או תמונה מהאייפד שלכם, ומייצרים עוד פיסת מידע שמישהו יצטרך לצרוך. הרי לא הייתם מציעים לנרקומן בגמילה מנת הרואין.
__________
הטור נכתב כבוקסה לכתבה של יובל אביבי בפירמה, אבל לא פורסם.
תיקון חוק לשון הרע יגרום לבלוגרים לחשוב פעמיים אם שווה להם להסתכן בחשיפות עיתונאיות
התיקון לחוק לשון הרע מאיים על פעילות הבלוגרים העיתונאיים. דברים שאמרתי בכתבה של גיא גרימלנד בנושא היום בדה-מרקר: סכומי הפיצויים שאחרי התיקון נשמעים כמו מדע בדיוני. בלוגר לא מנוסה יתקשה להתמודד עם מכתבי תביעה של עורכי דין עם דרישה לפיצוי. קשה לו לדעת אם מכתב האיום שנשלח אליו הוא רציני. אם עומד מאחוריו ביסוס משפטי רציני או שמדובר כאן ב’שיטת מצליח’. לבלוגר גם אין ייעוץ משפטי זמין, בניגוד לעיתונאי שמערכת העיתון עומדת מאחוריו. ישנם לא מעט סיפורים חשובים שנחשפו בבלוגים. ההחמרה בחקיקה עשויה להפחיד כותבים עצמאיים ולגרום להם לחשוב פעמיים אם שווה להם לקחת את הסיכון שגלום בחשיפות עיתונאיות. לכתבה המלאה >>
בלוג אופנה, אתר הנצחה
כל פוסט בבלוג “Same place, same haircut, different outfit” מכיל צילום של חנה כשהיא עומדת באותו הול, לפני אותה דלת כניסה, עם אותו עציץ מיושן מימינה, בכל פעם בתלבושת אחרת. חנה יכולה היתה להיות בלוגרית פאשניסטית, והגר ציגלר, אמנית בת 31 מתל אביב, הגשימה לה את הפוטנציאל.
ציגלר קנתה בשוק הפשפשים ביפו ערימה של אלבומי תמונות עבור פרויקט, ובין התמונות המוכרות של מפגשים משפחתיים, אירועים וטיולים מצאה את 46 תמונות האופנה, כשבצד האחורי השם הפרטי, הגיל והשנה. “רוב התמונות צולמו לאורך כל שנות השמונים. צילום אחד, כנראה האחרון, צולם ב-1992. היא כנראה נפטרה בעשור האחרון”, מספרת ציגלר. “אם היא היתה חיה בדור של היום, סביר להניח שהיה לה בלוג אופנה. החלטתי לעשות את הצעד הזה בשבילה”.
“מה שהכי מעסיק אותי היום זה היחס שלנו לשני דברים שקשורים לצילום – איך אנחנו נמצאים מול המצלמה ומה המשמעויות של זה; ומה התפיסה שלנו של צילום בכלל. היום אנחנו מתעדים את הזמן שעובר. כשאנחנו מצטלמים בבגד יפה רגע לפני שאנחנו יוצאים זה כמו לעצור את המוות. יש גם מקום של פאן – להסתכל על עצמי עוד פעם, להיזכר במקום טוב. אני מסתכלת היום על בלוגים של אופנה של בחורות – הן רוצות להיראות טוב, לחלוק עם העולם מה טוב, מה לא טוב. זה חוצה שפות והרבה גבולות אחרים, כי כולנו רואים אותו דבר”.
האמנית והצלמת ההולנדית אנדריאה סטולטינס יצרה ב-2008 תערוכה ואחר כך ספר בשם Komm, mein Mädchen, in die Berge (“בואי, נערתי, אל ההרים”), שהציגו זוג שנופש באלפים בתמונות משפחתיות שצולמו על פני שלושה עשורים. אם קרוביה של חנה קוראים את הכתבה, ציגלר מבקשת שייצרו קשר כדי לקבל את ברכתם להוציא ספר דומה על חנה.
***
אישה אלמונית בשם חנה, שעשרות תמונות שלה מדגמנת תלבושות שונות נמצאו באלבומים משפחתיים שנרכשו בשוק הפשפשים, הפכה לכוכבת בלוג האופנה “Same place, same haircut, different outfit” (סיפרנו עליו בגיליון הקודם). הסקרנות לא הרפתה מיוצרת הבלוג, האמנית הגר ציגלר, ובתום מסע בלשי הצליחה לחשוף את זהות המוזה שלה.
“לקחתי את כל התמונות האחרות שהיו, והתחלתי להסתכל, לנסות לחפש רמזים, עד שנתקלתי בתמונה של בעלה יוסף מצולם בכניסה לבנייין ומעליו שלט ‘הגליל 10ב'”, מספרת ציגלר, ששיערה שחנה כבר נפטרה. “מצילומים אחרים הצלחתי להבין שהם גרו בהרצליה, לקחתי את עצמי וחברה עם אוסף תמונות ופשוט נסעתי לרחוב הגליל 10 ב'”. זוג מבוגר שגר שם ראה את התמונה ונזכר שהם היו חברים של אחת השכנות, אישה בת 90 פלוס. השכנים ידעו לספר גם שהזוג עלה מהונגריה וששניהם אינם בחיים.
ציגלר הופנתה לשכונת שביב בהרצליה. “הסתובבנו בשכונה עד שזיהיתי גדר שנראתה כמו אחת הגדרות בצילומים, ליד בניין רכבת, ואותו צילום של מסלעה בגינה – קלטתי שזה באמת המקום”, נזכרת ציגלר. “יש עדיין תיבת דואר שכתוב עליה חנה ויוסף וייס. רגע מאוד מרגש אבל גם מאוד ביזארי, כי אנחנו יודעים ששניהם נפטרו”.
ציגלר פגשה שכנה של הזוג, שהיו בני בית אצלה והיא אצלם: “היא אמרה שחנה היתה עסוקה בלדגמן, היו לה סטים שלמים, כל עגיל התאים לכל מעיל, היו לה מיליון כובעים, שהשכנה אפילו לא ידעה מה קרה איתם. היא לא הכירה את סדרת התמונות, זה הפתיע אותה”. עוד פרטים שצצו: הזוג הכיר בהונגריה, כשיוסף היה במחנות עבודה. חנה הנוצריה התגיירה בשבילו, אבל רק בשביל הפרוטוקול – “לפי מה שהשכנים מספרים, לבעלה היה מאוד חשוב ארוחת שישי בערב, והיא לא הוזכרה כמי שהיתה באה לארוחות האלה”.
“האלבום שלהם היה מפוצץ בתמונות עם ילדים – בר מצוות, פורים וכדומה”, מסבירה ציגלר את ההפתעה שלה כשגילתה שלזוג לא היו ילדים (בתמונות מככבים ילדי השכנה). עוד לפני שידעה זאת, ציגלר נכנסה לחלל הזה. “כשאנחנו מצטלמים בבגד יפה רגע לפני שאנחנו יוצאים זה כמו לעצור את המוות”, אמרה לנו בשיחה הקודמת. הסיפור שחשפה הופך את בלוג צילומי האופנה של חנה וייס לאתר הנצחה.
הטקסטים התפרסמו במקור בגליונות אוקטובר ונובמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס
קומנדר קיר: Pixels Ninjas מדביקים משחק מחשב קלאסי על קיר לבנים
Pixels Ninjas משפרים את האסתטיקה של רחובות תל אביב. הפרויקט האחרון שלהם הפך קיר עם לבנים בולטות לזירת משחק המחשב הקלאסי Commander Keen
הרבה מים עמדו בירקון מאז “גרפיטי תל אביב 89”, השיר של סי היימן שהביא תמונת מצב של מדינת תל אביב כפי שהיא משתקפת מהטקסטים המרוססים והמקושקשים. פורטיס והשטחים, כוכבי הגרפיטי של היימן, עדיין חיים ובועטים, אבל הגרפיטאים התקדמו למאה ה-21: כתובות בספריי שחור שודרגו לשבלונות, איורים, ציורים צבעוניים ומורכבים ופייסט-אפים (יצירות שמודפסות על נייר ומודבקות על הקירות); הוונדליסטים של אז הפכו לאמני הרחוב של היום, שזוכים לכבוד, מוציאים ספרים ומציגים בגלריות ומוזיאונים; ואת סי היימן מחליף מיכאל זילברמן, שמתעד את גרפיטי תל אביב שנות האלפיים בבלוג graffiTLV.com.
Pixels Ninjas הם זוג אמני רחוב תל אביביים, שיוצרים גרפיטי משל עצמם (“אל תתאמץ, יצא לך קקי”), מגיבים לגרפיטי של אחרים (“לא רוצה? לך קיבינימט” כתגובה ל”לא רוצים? לא צריך” עם תמונה של הרצל) ומשבשים בכיף את המרחב הציבורי (שלטי “זרע טרי” על ספסלים). “זה לא ונדליזם! זה אמנות!”, הם כותבים בדף הפייסבוק שלהם, אבל מכיוון שיש אנשים שלא מקבלים זאת, הם מבקשים להזדהות רק בכינוייהם. “החלטתי לכנות את כנופיית הסטריט ארט הקטנה שלנו Pixels Ninjas משתי סיבות עיקריות: אני אוהבת נינג’ות, ואני עוסקת בפיקסלים לפרנסתי, כך שלחבר’ה האלו יש חלק חשוב בחיים שלי”, אומרת “המפקדת”, מעצבת אינטראקטיב בת 27. “חוץ מהשניים הנ”ל אני גם מאוד אוהבת פיקסל ארט, על כל נגזרותיו השונות, כך שאני מניחה שזה השפיע גם על בחירת השם שלנו וגם על העבודות שנבצע אחר כך”. “אין שום דבר יותר כיף מלצאת באמצע הלילה, לצבוע את העיר בפיקסלים ולראות את התגובות של הציבור ביום שלמחרת”, אומר שותפהּ “הפיינשמייקר”, סאונדמן בן 28. “עבורנו העיר היא חלל תצוגה, הקירות הם קנבס, כל רחוב הוא גלריה ופלצנות זה טעים”.
היצירה החדשה והיפהפיה שלהם היא פייסט-אפ של משחק הווידאו הקלאסי קומנדר קין. “Operation Screenshot נוצר מתוך אהבה גדולה לפיקסל ארט בכלל ולמשחקי קומנדר קין בפרט ובמיוחד”, אומר הפיינשמייקר, והמפקדת מרחיבה: “תמיד אהבתי את קין. גדלתי עליו. שיחקתי בו שנים, חיפשתי קסדה כמו שלו באייביי. בקיצור, יש לי קצת אובססיה לחבוב. גלופת קין הראשונה שעשינו יצאה הרבה יותר טוב מהצפוי, ומכיוון ששנינו שותפים לאהבת קין ומשחקי ה-8 ביט הישנים, החלטנו להמשיך עם הקו העיצובי-מחשבתי (הו! קונספטואלי) של עולמו של קין. וכך התחלנו לפקסל את העיר. הכנו עוד גלופה של קין, כי הראשונה נהרסה מיתר שימוש, ועוד גלופות של האויבים. אפשר למצוא אותם בעיקר באזור פלורנטין”.
“ואז פגשנו את דוקטור דוט, כנופיית סטריט ארט שממש כמונו ידועה באמנות הפייסט-אפ שלה. נדלקתי על הטכניקה והמראה ורציתי ללמוד איך ליישם. יצרתי איתם קשר והחלטנו להיפגש לפרויקט משותף. בפגישה ההיא לא רק שלמדנו לבשל דבק וקיבלנו טיפים מועילים על ניירות ועמידות לקירות, אלא גם הצטרפנו אליהם להדבקה לילית ספונטנית”.
באותו לילה, אחרי העבודה עם דוקטור דוט, עברו השניים דרך גן האם. “ברגע שהזדמנו אל הקיר בעל שורות הלבנים הבולטות”, אומר הפיינשמייקר, “היה ברור שמדובר בפלטפורמות והפרויקט נולד”. אם אתם רוצים לראות את היצירה המקורית, מהרו להגיע: פייסט-אפים חשופים לפגעי מזג האוויר החורפי, משחיתים וראשי ועד בית חרוצים מדי.
________________________
התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון נובמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס.
שבירה קונספטואלית של האייפון – פרויקט “קוביות”
מי שנולד לעולם של אייפונים ידידותיים, שנענים בשמחה לכל ליטוף קל על מסך המגע, יתקשה להזדהות עם החוויה של מי שהיה עד לפריצתם של המחשבים האישיים, שדרשו מהמשתמשים להתאמץ, לחבר, לנתק, להכניס, להוציא, להתקין, לקנפג ולשדרג, וגם אז לא עבדו חלק. המחשב האישי הצריך, ועדיין מצריך לפעמים, פתיחה וחיטוט בקרביים. את האייפון, שמייצג את הדור החדש של הטכנולוגיה, בכלל לא ניתן לפתוח באמצעים ביתיים, אפילו לא בשביל להחליף סוללה. דווקא סטיב ג’ובס, שהציע לעולם “לחשוב אחרת” (Think Different), מוכר קופסה שחורה לבנה ויפה שלא מתמסרת לסקרנות הילדותית הטבעית לראות מה יש בפנים ואיך זה עובד. “הדברים היום ארוזים כל כך”, אומרת מיכל רינות, ראש המעבדה לאינטרקאציה במכון הטכנולוגי חולון, “האייפון מכיל המון חיישנים – תאוצה ואור ומגע – והוא נותן כל כך הרבה התנהגויות. זה אחד הדברים שגירו אותנו לפרק את זה”. רינות ועמיתיה למעבדה ערן גל-אור, שחר גייגר ולוקה אור, יצרו את פרויקט “קוביות”, קוביות שקופות שמנהלות אינטראקציית קלט-פלט עם המשתמשים. כתבה שלי ב-ynet מחשבים >>
ניידת גוגל סטריט ויו במאה שערים
שלומי קוריץ מדווח: “רכב הצילום של גוגל בלב הקאסבה של מאה שערים עם רכב אבטחה צמוד”. המכונית צולמה ברח’ שפיצר. צילומים באדיבות נייעס 24/6 BBM.
• עוד בנושא: צילמתי את ניידת גוגל שמצלמת אותנו
שיר הממים: הכנופיה הישראלית שהביאה 1.5 מיליון צפיות ביומיים
הקליפ נפתח במדרכה שוממת שחברי הלהקה מתגשמים עליה, בהתחלה מפוקסלים ואחר כך מתחדדים, כמו תמונה שנטענת לאט באינטרנט. בזמן שהם מנגנים הניאן קט מתעופף לתוך הפריים ומלקק חלב. בהמשך הפריים כולו רועד ומתכווץ, ואפשר לראות סביבו את המסגרת של יוטיוב, שבה מופיע ראשו של הראפר אקזיביט. אחר כך יש מחוות לטרולולו, נומה נומה גאי, פדובר, צ’אק טסטה, פוראבר אלואון, בננה פואון, באדג’ר באדג’ר ועוד. הקליפ, זהירות ספוילר, מסתיים בביצוע אנושי לצ’יפמאנק הדרמטי. “זה מעין תקציר לאינטרנט”, מסביר אור פז, שיצר את השיר והקליפ “le Internet Medley” יחד עם חבריו ללהקת GAG Quartet, גלעד צ’כובר וגיא ברנפלד, ועם תום טרגר, שותפו ליצירת סדרות רשת שבהן “אחמד וסלים” ו”מינדי והקוסם”. ראיון עם היוצרים ב-ynet מחשבים >>
לק עליז לגיקית שתעיז: ציפורני ניאן קט ועוד
הגיקית ענבר מאירסון השתעשעה עם לק ציפורניים. התוצאה: ניאן קט, סופר מריו, דפי מחברת וצבי הנינג’ה.
עוד בנושא: תולים את פדובר וממים נוספים: התליונים של ליה מריונטה
המג”בניקית שהתעללה בעציר והתגזענה בפייסבוק הולכת לכלא
שני סביליה, שוטרת מג”ב לשעבר, נידונה אתמול (ה’) בבית המשפט המחוזי בירושלים לשלושה חודשי מאסר ושלושה חודשי עבודות שירות במסגרת עסקת טיעון, על התעללות בקטין פלסטיני שהיה בהשגחתה, איומים ומעשה פזיזות ורשלנות מתוך מניע גזעני. את משנתה הגזענית היא לא יכולה היתה להכחיש – הכתובת היתה על הוול של פרופיל הפייסבוק שלה, ובעקבותיו בכתבה שפרסמתי ב-ynet מחשבים בחודש מאי.
מסביליה נחסכה החוויה שעברה עדן אברג’יל, שהצטלמה כחיילת עם עצירים פלסטינים כפותים ברקע והעלתה את התמונות לפייסבוק. הבלוג “סחים, הם בכל מקום” מצא ופרסם את התמונות, ואברג’יל, שכבר היתה אחרי שירותה הצבאי, הפכה לאייטם תקשורתי בינלאומי ולכוכבת בדיחות אינטרנטיות. הרבה לפני ביבי גאמפ, גולשים שתלו את דמותה של אברג’יל בתמונות משלל אירועים היסטוריים, אירועים בדיוניים וממים אינטרנטיים.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
