אתר של “קדימה” נפרץ והושחת, או שזו שוב תעמולת בחירות?
אריק בנדר דיווח אתמול ב-nrg מעריב כי “‘גו קדימה’, אתר לא רשמי של פעילי התנועה נפרץ ע”י פלסטינים ששתלו בו מסרים ותמונות נגד ישראל. ‘האקרים מעזה ביקרו כאן’, חתמו”.
בכל פעם שמישהו מ”קדימה” מדווח על פריצה לאתר, כדאי להזכיר שבבחירות 2006 פברק הפרסומאי ערן ארדן פריצה לאתר קדימה כדי לקבל פרסום חינם למפלגה. ארדן כתב על כך בספרו “קדימה תקליק”, כי אם שיקרת לציבור ושתלת מידע מפוברק בתקשורת ולא השתנת את זה מהמקפצה, כאילו לא שיקרת ושתלת:
פרסמנו ידיעה המתארת את תקיפת האתר על ידי האיראנים, כאשר במקביל לפרסום הידיעה שתלנו קבצים עוינים באתר על מנת להשלים את התמונה. הופצה ידיעה על פריצה למסד הנתונים של קדימה. הוגשו תלונות פומביות.
[…]
המוצר בסוף היום הוא הפתק בקלפי. […] כל גולש שנכנס לאתר הביע כוונת קנייה. […] התפקיד שלנו כמנהלי קמפיין הוא לגרום לקהל הפוטנציאלי לזכור רק דבר אחד כשהוא נמצא מעבר לפרגוד – לשים במעטפה את הפתק הנכון, פתק המותג.
[…]
במצב […] של מחסור בצוות ובתקציבים מוגדרים, אחד הכלים החזקים ליצור תנועה באתר שלך היא לייצר ‘ספין’ תקשורתי אנונימי. הכוונה היא לשימוש באתרים קיימים המפיצים תוכן באמצעות ידיעות שמעלות את המותג לסדר היום הציבורי, [שבעקבותיהן] נוצר שיח ברשת והתגלגלו שמועות במסדרונות הווירטואליים של הרשת ומשם גם לעיתונות הכתובה. נוצרה מראית עין של פעילות שוקקת מתחת לפני השטח. תכונה של רחשים ומזימות. דימוי של קדוש מעונה אף פעם לא הזיק.
נכון, זה נשמע ילדותי וקנטרני, אבל חשוב להבין שכל ספין כזה מגדיל את כמות הגולשים במאות אחוזים. מאות אחוזים בעלות אפסית כמעט וללא מאמץ לוגיסטי. אלה חוקי המשחק, בין אם נאהב אותם ובין אם לאו.
מה אם גוגל היא בסך הכל דת משוגעת?
פוסט של קייל מקדונלד
המוטו של גוגל הוא “אל תהיה רשע”, והמשימה המוצהרת שלהם היא לסדר את כל המידע בעולם. אלה תואמים למדי לכל הדתות העיקריות. היה טוב לאחרים, אל תשאל שאלות. אלוהים יודע הכל. גם גוגל. או לפחות גוגל מנסה לדעת הכל.
רוב האנשים שאני מכיר מזלזלים ברעיון של דת מאורגנת. הם רואים בזה חזרה לזמנים פרימיטיביים. זמנים שבהם ההמונים הבלתי מחונכים האמינו לכל דבר שאמרו להם. עבורם, לדת מאורגנת אין שום מקום בעולמנו. אנחנו יותר טובים מזה, הם אומרים. אבל אתם שלעולם לא תתפללו במקום התפילה של דת מאורגנת כלשהי, כמה מכם ישאלו היום שאלה את הגוגל הכל יכול? וכמה יקליקו בעיוורון על הלינק הראשון שיוגש להם?
האם יום אחד נסתכל אחורה על גוגל כעל סוג של כת משוגעת? האם ננענע את ראשינו בחוסר אמון על כך שההמונים הובלו בצורה כל כך חד-צדדית? האם הצאצאים שלנו יסתכלו על סרגיי ברין ולארי פייג’ כעל משוגעים רבי השפעה כמו ג’וזף סמית’ או ל. רון הבארד? הטכנולוגיה שמניעה את גוגל נקראת פייג’רנק, אחרי הכל. שוחחתי עם סרגיי בכנס בשבוע שעבר והוא לבש תיק גב… זה תמיד סימן לכך שמישהו זומם משהו, נכון?
בכולופן….
לכל החוטאים שם בחוץ, המשיכו במסעכם לחיפוש הידע, אבל היזהרו מקול בודד שמבטיח גן עדן ותשובות מוחלטות.
________________________
קייל מקדונלד החליף את דרכו ממהדק נייר לדירה. הוא כותב בלוג, שם התפרסם הפוסט במקור בגירסה שונה מעט
אלימות בתוך המשפחה בפייסבוק: סאטירה ומציאות
נוניוז, 1.4.2011: “המשטרה הגיעה באיחור: בעל מחק את אשתו מהפייסבוק לעיני ילדיהם”.
וויינט, 16.4.2011: “חטף את חברתו ששינתה סטטוס בפייסבוק לרווקה”.
המולטיספירה מתחתנת: ברכות ביוטיוב והזמנות מאויירות
להקת המכביטס זכתה לרגע התהילה שלה בחנוכה עם השיר “Candlelight“. בהשראתה יצרו חבריהם של עמר וקרן קליפ לחתונה של הזוג, והעלו אותו לאינטרנט כדי לפדח את השניים גם בפני זרים גמורים.
מאחורי הסרטון עומדים עשרה חברים בראשות רון אביטל ומתן צור. “כולנו תלמידי ישיבת ההסדר בקרית שמונה, בני 22-23”, מספר צור. “כל ההפקה בוצעה באמצעיים ביתיים לחלוטין (תלינו וילון בורדו לרקע בבית הפיצפון שלי, ההקלטה בוצעה במיקרופון פשוט שמיועד לסקייפ), אין לי שום ניסיון בעריכת וידיאו ומעט מאד בסאונד (תמיד יש פעם ראשונה). לקח יומיים ברוטו, לסיים הכל כולל הכל”.
עוד בחתונות יוטיוב: hagaraf שלחה את הקליפ המושקע הזה של החתונה של מיכל ודורון, ואומרת: “על אף שהם נפלו למלכודות סטריאוטיפיות לגבי זוגיות, ושהם חיים בסרט, הם חמודים”.
גבי ומיכל מפגינים גישה קצת יותר ריאליסטית לנושא בברכה לחתונה של חבריהם, גידי ומיכל (לא זאת, השנייה).
אנא, ציירי לי הזמנה
הזמנות חתונה מאוירות בפייסבוק הובילו אותי אל המעצבת רעות סימן טוב. “לפני שנתיים פנה אלי זוג בבקשה לאייר הזמנה לחתונה והיה להם רעיון מקורי במיוחד”, היא מספרת על ההזמנה של עופר לוי וגלית פריזר.
“ממש נדלקתי על הרעיון, ואז גם למדתי כמה כיף לאייר הזמנות לחתונה: זה המקום להיות הכי יצירתי, לעבוד המון עם הדמיון, והעיקר – להתחבר עם אנשים שנמצאים ברגע מאוד מרגש בחיים שלהם, ולראות אותם מאושרים. זה פשוט תענוג”.
סימן טוב לא ויתרה על התענוג גם בחתונה שלה עצמה: “הכנתי שתי גרסאות של ההזמנה, כי בן זוגי ואני הנחנו שהדור המבוגר יותר לא יעריך את ההומור שלנו – בצד הקדמי של ההזמנה בן זוגי מציג את טבעות הנישואין, ומאחור רואים אותנו מהגב, כשאני מחזיקה אזיקים. בגרסה המצונזרת אני מחזיקה שלט ‘Just Married’. בסופו של דבר חזרנו לבית הדפוס והדפסנו כמות כפולה של הגרסה הלא מצונזרת, כי הסתבר שגם המבוגרים רצו את ההזמנה השובבה”.
עוד במולטיספירה: שלום עם נציגי שירות, אוכל ומתכונים, דגיגי טופו וקצת פסח >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
פרטים מפתיעים על הרוב הימני הגדול בישראל
שוקי טאוסיג מגלה: “עובדה: לדף פייסבוק שנקרא “הרוב הימני הגדול בישראל” יש 524 חברים. והוא אוהב ריאליטי ואת האשליה שברשת מסתובבים סרטונים של כוכבי ריאליטי עושים את הסקס”.
להשכרה: תינוק. מעולם לא נלבש
מתערבים שזה מגיע לשער האחורי של צהובון?
[עדכון] על החפירה והאיתור של המודעה אחראי אמיר פוגל.
קולנוען חשוד בפיראטיות, בכירה בכבלים לא יודעת מה זה טלוויזיה
הגניבה // ביום של הפצה
כך מגיעים סרטים בעותקים איכותיים לרשתות הפיראטיות, לפעמים עוד לפני שהם מגיעים לאקרנים
כשסרט מגיע לקולנוע, תעשיית הפיראטים שולחת אנשים לאולמות עם מצלמות וידאו לצלם את הסרט, בגירסה רועדת באיכות טכנית גרועה ועם רעשי קהל. לא רק שאנשים מורידים את הגרסאות הללו בחינם מהרשת – יש אפילו כאלו שמוכנים לשלם כמה דולרים ולרכוש מדוכן מזוייפים עותק פיראטי כזה. כשהסרט מגיע לטלוויזיה ולדיוידי, העתקתו פשוטה ואיכותיות יותר. אבל איך מגיעים עותקים איכותיים לרשתות הפיראטיות כשהסרט עדיין בקולנוע, ואפילו לפני שהוא מגיע לשם?
מנואל סירגו הוא חבר ותיק ומכובד בתעשיית הקולנוע הספרדית: הוא במאי, כותב, מייסד חברת ההפקות “12 פינגווינים”, עובד לשעבר בחברות וורנר ודיסני, חבר האקדמיה הספרדית לקולנוע וזוכה פרס גויה, האוסקר הספרדי, לסרט הקצר הטוב ביותר ב-2002 על סרטו “פויו”. סירגו הוא גם חשוד בהפצת סרטים לרשתות שיתוף קבצים לפני יציאתם למסכים, שנעצר ונחקר לאחרונה בנושא על ידי המשטרה הספרדית.
לפי דיווח של אתר חדשות שיתוף הקבצים טורנט-פריק, סירגו נעצר באמצע מרץ בעקבות הלשנה שהתקבלה מארגון זכויות היוצרים הקולנועי הספרדי EGEDA. לפי החשד, סירגו השיג עותקים של הסרטים ממחשב של האקדמיה הספרדית לקולנוע, שם יש לו גישה לסרטים שטרם הופצו, וביחד עם שניים מעובדיו העלה את הסרטים לרשת. סירגו הכחיש את ההאשמות וטען שגורם עלום השיג את הסיסמאות שלו והשתמש בהן להוריד את הסרטים ולפרסמם ברשת. “איך אני אבצע פיראטיות של סרטים אם אני במאי?”, הגיב באמצעות עורך דינו.
המלחמה // תיק לכל גולש
כך נלחמת התעשייה במאות אלפי צרכנים פיראטים
המלחמה של תעשיות הבידור והתוכן בפיראטיות נתפסת אצל חלק מהמבקרים כהתכחשות למציאות והתחמקות מהתמודדות עמה. ההתפתחות הטכנולוגית והדיגיטציה של התוכן הובילה לשינוי בהרגלי הצריכה ובהשקפת העולם. אדם שלא היה גונב דיוידי מחנות לא תופס את עצמו כגנב כשהוא מוריד סדרה מביטורנט. יותר מכך: הסביבה לא תופסת אותו כגנב. המבקרים קראו לתעשיה להפסיק לראות בפיראטים עבריינים, להציב תחרות ראויה להפצה הפיראטית ולחשוב מחדש על מודלים עסקיים.
גורמים בתעשיה האזינו, הפנימו, יישמו והציגו מודל עסקי עדכני: תביעת מורידים פיראטיים ברבבותיהם. מי שלא רצה לשלם 10 דולר בקופת הקולנוע ישלם אלפי דולרים בהסכם פשרה. לפי דוח שפורסם באתר טורנטפריק, מינואר 2010 עד ינואר 2011 הוגשו בארה”ב תביעות נגד כמאה אלף גולשים על הורדת סרטים, בעיקר בביטורנט. הסרטים נשואי התביעה נעים מ”מטען הכאב” זוכה האוסקר דרך סרטי אינדי ועד לפורנוגרפיה. הצופים, משערת תעשיית הסרטים למבוגרים, יעדיפו לסגור את העניינים בפשרה ולא להגיע לדיון משפטי שיחשוף בפני העולם את העדפותיהם בתחום הפורנו.
אחת התביעות העדכניות נוגעת לסרט “Nude Nuns With Big Guns” (“נזירות עירומות עם רובים גדולים”), פיסת טראש מהסוג שאנשים אוהבים להפוך לסרטי קאלט ולצפות בהם בצורה אירונית ומודעת לעצמה. בתחילת מרץ הגישה חברת הסרטים האמריקאית קמלוט דיסטריביושן גרופ תביעה פדרלית נגד 5865 גולשים שהורידו את הסרט בפרוטוקול שיתוף הקבצים ביטורנט ברבעון הראשון של השנה.
קמלוט לא יודעת את שמות הנתבעים – התביעה הציגה רשימה כתובות איי.פי (מספר ייחודי שמוקצה לכל מכשיר שמתחבר לאינטרנט), ומבקשת מבית המשפט להורות לספקי האינטרנט לאתר את הלקוחות לפי הכתובות ולהעביר לה את פרטיהם. השלב הבא יהיה לשלוח לגולשים מכתבים שמודיעים להם על התביעה ומציעים להם להגיע לפשרה ולפצות את קמלוט על הנזקים. מי שלא יסכים לפשרה יגרר לבית המשפט וישלם, תאורטית, סכום גדול הרבה יותר.
מפיקי סרטים, גם אם הם גרועים, רשאים וזכאים להתפרנס מעבודתם, אבל הרציונל שעומד בבסיס התביעה בעייתי. ייתכן שההורדות הפיראטיות הסבו לקמלוט נזק כלכלי, אבל קשה לקבל את ההנחה שבהיעדר פיראטיות,, כל אחד מאלפי המורידים היה משלם כדי לצפות בסרט – קונה כרטיס בקולנוע, שוכר את הסרט בספריה או בשירות צפייה מקוון, מזמין אותו ב-VOD או מעביר דמי מנוי חודשיים לספק טלוויזיה שמשדר אותו באחד הערוצים. לפי אותו הגיון, ג’דסון לייפלי, יוצר הסרטון “אבולוציה של הריקוד”, שרשם עד כה 169 מיליון צפיות ביוטיוב, יכול היה להיות מיליונר אם במקום להעלות את הסרטון לצפייה חינמית ביוטיוב היה מעלה אותו על דיוידי ומפיץ לחנויות.
הנה עוד דרך להסתכל על המופרכות של התיק הזה: אם בית המשפט יגזור על כל אחד מהנתבעים של קמלוט את סכום הפיצויים המקסימלי, 150 אלף דולר, יגיעו ההכנסות של “נזירות עירומות” בארה”ב ל-879,750,000 דולר, יותר מההכנסות ברוטו בארה”ב של סרט שאולי שמעתם עליו: “אווטאר“.
הספין // שודדי הפיראטים
כך נעשה באוסטרליה שימוש בדוח מפוקפק לקידום חקיקה נגד הפיראטים
תעשיית הבידור האוסטרלית נחלה כשלון אחרי כשלון בבתי המשפט בנסיונותיה לאלץ ספקי אינטרנט לפעול נגד משתפי קבצים. בפברואר 2010 פסק שופט פדרלי כי ספק האינטרנט iiNet אינו אחראי משפטית להורדות הפיראטיות שמבצעים לקוחותיו. תעשיית הקולנוע ערערה על הפסיקה, ושנה לאחר מכן, בפברואר 2011, נדחה הערעור. בית המשפט קבע כי אין תוקף לטענה שהספק “אישר” שיתוף קבצים פיראטי בכך שלא פעל למנוע מלקוחותיו לשתף קבצים.
חזית נוספת של התעשיה היא חקיקה. ה-Australian Content Industry Group הזמינה מחברת המחקר ספיר אנליסיס דוח על נזקי הפיראטיות. לפי הדוח, שפורסם בתחילת מרץ, בשנת 2010 צרכו 4.7 מיליון אוסטרלים תוכן פיראטי אונליין, שכולל סרטים, סדרות, מוזיקה ותכנים אחרים. הפיראטיות הסבה לתעשיות המוזיקה, הסרטים, הטלוויזיה, התוכנה ומשחקי הווידאו נזק של 900 מיליון דולר, גרמה למדינה להפסיד 190 מיליון דולר וחיסלה 8000 משרות בתחום. ב-2016, מעריכים מחברי הדוח, יעלה מספר הפיראטים ל-6.5 מיליון, ואלו יגרמו לנזק של 5.2 מליארד דולר לתעשיה ו-1.1 מיליארד דולר למדינה, ויפגעו ב-40 אלף משרות.
האמנם? בסידני מורנינג הראלד נטען כי הדוח מסתמך על דוח דומה שנכתב באירופה והופרך עד היסוד, שאי אפשר לבסס תחזית של חמש שנים על נתונים של שנה אחת בלבד, ושהמספרים שמופיעים בו מפוקפקים, אם לא מומצאים. כשאתר טורנטפריק ביקש לבדוק את המתודולוגיה של הדוח כדי לברר את אמינותו, הוא כשל בכך, וחשף מידע מעניין על הגופים שעומדים מאחוריו. ACIG, שהזמינה את המחקר, היא חברה לא מוכרת, שנרשמה כחברה רק ארבעה חודשים לפני כן, ואין לה אפילו אתר אינטרנט. גם חברת המחקר ספיר אנליסיס נרשמה כחברה חודשים ספורים לפני פרסום הדוח, וגם לה אין אתר. שם החברה רשום על שם תאגיד ספיר פרופרטי קורפוריישן, שעוסק ככל הנראה בנדל”ן.
ההתייחסות הראשונה לדוח ניתנה בנאום של היועץ המשפטי לממשלה רוברט מקלילנד, בכנס על עתיד חוק זכויות היוצרים, כשהציבור טרם שמע על הדוח או ראה אותו. מקלילנד התייחס בדבריו לנזקים הכלכליים שגורמת הפיראטיות. שבועיים לאחר מכן פורסמה ידיעה על הדוח בעיתון The Age. הכתב שחתום על הידיעה הודה שלא קרא את הדוח המלא, אלא קיבל מידע עליו ממקור שהוא לא רוצה לחשוף. אנשי טורנטפריק, שהסתייעו במפלגת הפיראטים האוסטרלית ובבקשת חופש מידע מהיועץ המשפטי, לא הצליחו לקבל עותק מלא של הדוח.
ואתם חשבתם שפיראטים זה דבר מפוקפק.
הטכנולוגיה // מה זה טלוויזיה?
כך מצא את עצמו תאגיד טיים וורנד כייבל בצד של הפיראטים
במלחמה נגד הפיראטיות, תאגידי ענק נמצאים באופן טבעי בצד התובע והמאיים, כשבצד השני הגולשים שצורכים ומשתפים תכנים פיראטיים. אבל לאחרונה מצאה את עצמה טיים וורנר כייבל, ספקית טלוויזיה רב-ערוצית בכבלים, בצד של הפיראטים.
טיים וורנר כייבל השיקה אפליקציית אייפד בשם “TWCable TV“, שאיפשרה למנויי הטלוויזיה בכבלים של החברה לצפות בחלק מהערוצים על האייפד שלהם. טו”כ ראתה באייפד זרוע ישירה, קטנה וניידת של השידור על מסכי הטלוויזיה – האפליקציה עובדת רק כשהצופה נמצא בבית ומחובר לקו האינטרנט הביתי, ועל כן מהווה שירות של ניוד התכנים מהמסך הגדול והנייח למסך הקטן והנייד, שאפשר לקחת לשירותים או למיטה.
ספקי התוכן של טו”כ, לעומת זאת, ראו באפליקציה סכנה לפגיעה במקור הכנסה פוטנציאלי וממשי – למשל, מכירת סדרות וסרטים בחנות המקוונת של אפל, אייטיונז, לצפייה באייפד. הזרמה של סדרות וסרטים באייפד, טוענים הספקים, היא שירות שונה ונפרד משידור טלוויזיה בכבלים. לפי דיווח של ביזנס אינסיידר, כמה מהם דרשו מטו”כ להפסיק מיד את השירות.
סמנכ”ל הפרוגרמינג של טו”כ, מלינדה וויטמר, טוענת שהחוזים הקיימים של החברה עם הספקים מתירים לה הזרמת ערוצים לכל מכשיר בבית, כל עוד המידע מועבר על גבי הכבלים או ברשת מאובטחת. “אנחנו לא מגדירים בחוזה שלנו מהו מכשיר צפייה, כי הטכנולוגיה כל הזמן מתפתחת”, אמרה בראיון לוול סטריט ג’ורנל.
בהתחשב בכסף הגדול שעובר בין הצדדים, לא נראה שמדובר פה בשבירת כלים. ספקי התוכן רוצים לבצר את כוחם במו”מ על גובה התשלום על שידור במכשירים חכמים, מול טו”כ, ספקי טלוויזיה רב-ערוצית אחרים וגופים כמו חנות המדיה אייטיונז של אפל, שירות השכרת התכנים נטפליקס ואתרי סרטונים כמו יוטיוב. טו”כ רוצה להוכיח שלמרות שהיא לכאורה כלכלה ישנה של כבלים ומכשירי טלוויזיה, היא פלטפורמה יעילה לשיווק ולהעברה של שידורים גם למכשירים חכמים.
תפקידה של וויטמר הוא למצוא תכנים, לרכוש את הזכויות עליהם ולארגנם לצפייה ברצועות השידור המתאימות, בעולם שבו הצפייה החיה והלינארית הולכת ומפנה את מקומה לצפייה לפי דרישה במגוון מכשירי קצה תוך דילוג על מתווכים (כמו חברות כבלים) ופירוק של מדורות השבט של הפריים טיים. אולי הפער הזה הוא שהוציא מוויטמר את המשפט המהמם הבא, בראיון לג’ורנל: “אני כבר לא יודעת מה זה טלוויזיה. זה סוג של מונח אנכרוניסטי”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 4.2011 של מגזין פירמה של גלובס
כך תשתמשו באתר הטוויטר
אהוד קינן פרסם כאן מדריך לטוויטריסט המתחיל. הטוקבקיה עפה עליו.
אבירן טיקבק: “יש שם אחת שהחשבון שלה נעול והיא לא מאשרת אותי! למה????????????????????????????????????????? מה זה הפלצנות הזאת???????????????????????????????? כל התל אביביות האלה בטוויטר מה נראה לכם? תאשרי לי!!!!!!!!!!!”. ובכן, אבירן, יש לי השערה בנושא.
אלמוני טיקבק:
“המדריך החינמי לטוויטר:
08:00 פוקח עיניים
08:10 מוריד תחומוס מאתמול בלילה ומקלל על הבחירה של החומוס
08:40 מחליף תכנרית בשירותים ומזכיר לעצמי לא לאכול חומוס בלילה”
“אין כמו פייסבוק!! ותאמינו לי יש יותר אנשים שיש להם פייסבוק..”, כתב מגיב אנונימי, ואחר השיב לו: “יש גם יותר אנשים שיש להם זיבה, אז מה?”
מגיב בשם האירוני “לא ממורמר” חפר: “טוויטר זה בועה, וטוב שכך. הוא מלא באנדר-אצ’יברים תל אביביים שהעולם שלהם מחולק לשני צבעים – אפור וורוד פוקסיה, או במילים אחרות – סחים והיפסטרים. היום זה כבר לא קול לקרוא למישהו סחי או לקרוא לעצמך היפסטר אז עכשיו כשהם ידברו על זה זה יהיה בקטע אירוני ומודע לעצמו. כולם שמאלנים; כולם יודעים הכי טוב. מי שלא בטוויטר, קרי, בפייסבוק, הוא אדם משעמם. סחי. כמובן שלא הכל שלילי בטוויטר הישראלי, ויש משתמשים שבאמת מעניין לקרוא אותם ולא מזבלים את השכל בפסבדו-שנינות אך ורק לשם הריטוויט. לצערי, אפשר לספור אותם על יד אחת. איך הם אומרים? פייל אחד גדול”.
גם הטוויטרספירה עפה עליו, מסיבות שונות ולעתים הפוכות.
נתי רבין: “אם אהודק היה עיתונאי אמיץ כמו רון בן ישי או איתי אנגל הוא היה מפרסם את השם שלו בטוויטר בכתבה…..”
יאיר קיבאיקו: “הטוקבקים בכתבה של אהודק שווים את זה שיש מצב שבגללו הטוקבקיסטים האלה יפתחו חשבון”.
יאיר אי.: “אהודק עשה אחלה עבודה – כתב על טוויטר בצורה כזו שמי שלא בטוויטר לא ירצה להצטרף אליו. נהדר”.
אלינור שריקי: “אהודק צריך לקחת על המצפון שלו שעכשיו יהיו דקירות בכניסה לטוויטר”.
pitz_27: “אני מבינה שלאהוד קינן אין טוויטר. #YNET”
דניאל קפוצ’ינו: “טוב, הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. מישהו יודע איך עושים פה לייק, ולמה לעזאזל אנשים שאני חבר שלהם לא חברים שלי בחזרה?”
אהוד קינן: “היי, פה זה האתר הזה שהוא כמו ‘צ’ט המוני’? קראתי באתר של ידיעות. טוויטר יפה, מוזמנים לשלי. :*)”
איציק הלל: “בגלל אהודק אבא שלי שואל איך מתחברים לטוויטר”.
רותם חרמון: “האחים קינן בקנוניה להשמיד את האינטרנט הישראלי”.
עומר דוידוביץ’: “אהודק, איי לאב יו, אבל ראבק, היית חייב להכיר את טוויטר לכל טוקבקיסט?”.
לין מיטשל: “בזכות הכתבה בטמקא גיליתי היום שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בן אדם”.
אהוד קינן בתגובה: “לקח לי רק קצת יותר מחמש שנים ו-1200 כתבות להגיע לזה”.
שני שפירא: “אתמול הפיד רעש לגבי הכתבה של אהודק בטמקא. איך הכתבה על חזה גברי מפותח לא יוצרת תגובות דומות?”
עידו קינן: “הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. שתי שאלות: מה זה #ללאמין, והאם ידעתם שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בנאדם?”
רעות זארו: “מאמא של אהודק נמסר: עמכם הסליחה, השקענו בעידוק יותר”.
מורן בר: “הכתבה הבאה בטמקא – ‘אינטרנט, האם זה יתפוס?'”
אהוד קינן: “המגניבים של הספסל האחורי, שתי בקשות – אחת: תמנשנו את הקריאות נגדי. אני מדפיס ושולח לסבתא. שתיים: לא לקשקש בטוש את השם שלכם. זה לא יפה”.
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
המולטיספירה: אגדות שאויירו באמת
שלל איורים ישראליים מקוריים של אגדות ילדים קלאסיות וקלאסיות פחות הציפו את הפיד של המולטיספירה. הלכנו בעקבות שביל פירורי הלחם והגענו לכפיר רם, המנהל המקצועי של המכללה הישראלית לאנימציה. היי כפיר! “היי עידו. מאת’יו לן, אנימטור ואמן סיפור מאולפני פיקסאר, מתארח אצלנו באירועי ‘פסח של אנימציה’ לפיקסאר מאסטר קלאס. הוא הציע לארגן פעילות שבה הוא יוכל לתרום ולקדם את תחום האנימציה והעיצוב בארץ. בהתחלה חשבנו לעשות תחרות שנושאה ‘עיצובים מקוריים לדמויות מוכרות של פיקסאר’, אבל החלטנו לרדת מזה בגלל חשש לפגיעה בזכויות יוצרים. חשבנו מה יהיה הכי מגניב, והגענו לרעיון של סיפורי אגדה עם טוויסט מקורי”.
התחרות עלתה לפייסבוק, שם אפשר להצביע לאיורים המוצלחים. מלבד הפרסים, היצירות הזוכות יוצגו בסינמטק תל אביב במסגרת אירועי האנימציה.
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
רוצה להזדקן מיד? שאל אותי כיצד. אבל בקול רם
פוסט של רון ג'רבי
חשבתם פעם איך זה להיות זקנים? חברת קוקן תעזור לכם להבין. החברה (היפנית כמובן), שמייצרת ציוד אימונים לאנשי רפואה, מציעה את “ערכת הדמיית הגיל המבוגר“, שלפי האתר של קוקן מיועדת לאימון רופאים, אחיות ואנשי סעד, ונועדה “להדגים את חוסר הנוחות שחשים אנשים מבוגרים עקב הזדקנות מערכות השרירים והעצמות, הראייה והשמיעה”.
מה בערכה?
* משקפיים שמגבילים את הראייה ההיקפית ומדמים קטרקט שמעכיר את התמונה.
* אטמי אוזניים שחוסמים צילילם בתדרים גבוהים.
* מגן גב שמגביל את היציבה ומחייב הליכה כפופה.
* מגבילי תנועת מרפקים וברכיים, שמונעים כיפוף מלא.
* משקולות לידיים ולקרסוליים שמדמים הידלדלות בשרירים.
* מקל הליכה.
* כפות שמדמות איבוד תחושה בידיים ובאצבעות.
* מגבילים אצבעות שמונעות כיפוף מלא של המפרקים.
לא בערכה:
* מילון שמלמד להגיד “נכנסתי לאתר הפייסבוק” ו”חיפשתי באתר הגוגל”.
________________________
רון ג'רבי אוהב דברים מוזרים ושונא רובוטים. הוא כותב טור שבועי על ביזאר ברשת ב-ynet מחשבים. אפשר למצוא אותו גם בביזארפייסבוק, בביזארטוויטר ובביזאראימייל
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
