מיוחד: Live Blogging מאירוע אפל ב-2 במרץ
בוקר טוב לכם, אנחנו נמצאים בלייב-בלוגינג חי של בלוג “ישגאדג’ט”, מהאירוע של חברת אפל שמתקיים במקום כלשהו בארצות הברית, אבל זה מעניין לכם את התחת, כי הרי אתם קוראים אותנו, אז זה לא ממש משנה היכן האירוע מתקיים.
בוקר טוב, מה אנחנו יכולים לצפות שיתרחש היום באירוע?
ובכן, סביר להניח שיקרו הרבה דברים לא מלהיבים, ובסוף סטיב ג’ובס יזרוק איזו פצצה.
אז יש לנו כבר כותרת: “מסתמן: סטיב ג’ובס מתכוון להתאבד בפיצוץ ולהפוך לשאהיד”
בדיוק. שים לב שמתוך 70 הבתולות שיקבל, אפל תיקח 30%.
מדהים.
מדהים.
יאללה, מתחילים. אל הבמה עולה מישהו שאינו סטיב ג’ובס. הוא מבקש מהקהל לכבות את כל ה-Wi-Fi שלו, אחרת העולם יחרב. אנחנו כמובן נהיה מגניבים ולא נכבה.
עכשיו הבחור שאינו סטיב ג’ובס קורא לבחור נוסף שאינו סטיב ג’ובס, נקרא לו “לא סטיב ג’ובס 2”. לא סטיב ג’ובס 2 מספר שבמהלך השנה האחרונה מספר האפליקציות לאייפון הגיע ל-2983 טריליון, אפל מכרה 9023 מיליארד אייפוד טאץ’, ובמאדים גם יש אוניברסיטה שבה כל התלמידים הפכו את עצמם לאפליקציה והם שולחים את עצמם אחד לשני מאייפד לאייפד.
לא סטיב ג’ובס 2 יורד מהבמה. מהצד נכנס ליונל ריצ’י.
הhי, זה לא ההוא ששר בטקס האולימפידה בלוס אנג’לס ב-1984?
כן, שיר גדול, All Night Long.
וואו. אבא שלי איבד את בתוליו באותו לילה. תראה מה זה, אני בן חמש ואני מרגיש שאני כבר זקן במקצוע הזה.
טוב, אז ליונל ריצ’י אכן מבצע את השיר הזה על הבמה, והוא משתמש אך ורק באפליקציות. נראה שהוא קצת מתקשה לעמוד בקצב הדאבל קליק על הכפתור המרכזי בכדי לעבור בין כלי נגינה אחד לשני.
למה לא הביאו מישהו יותר עדכני, כמו בוב דילן?
בוב דילן באירוע של מיקרוסופט. הם שילמו 100 מיליון דולר על הסלוגן The Times They Are a-Changin’, אז הוא הגיע כעסקת חבילה. מאז Start me up של הרולינג סטונס לא היתה תחיה כזו לתעשיית המוזיקה.
ליונל ריצ’י מסיים ויורד מהבמה, לאיחסון בארון הנפטלין שלו. אל הבמה עולה לא סטיב ג’ובס 1, שמזמין את לא סטיב ג’ובס 4.
מסתבר שלא סטיב ג’ובס 4 היה עד לאחרונה לא סטיב ג’ובס 17, אך הוא קודם.
מדהים.
מדהים.
לא סטיב ג’ובס 4 מדבר על סביבת הפיתוח של האייפון והאייפד. “בטח שמעתם על המשחק הזה עם הציפורים והחזירים, אנחנו מאוד שמחים לתמוך בממלכת החי כאן באפל”. הקהל צוחק, ואפל לקחה 30% מהצחוק. עכשיו עולים לבמה כמה אנשים שמספרים שהם מפתחי אפליקציות, ומראים דברים מגניבים שכבר ראינו לפני חודש. “העדפנו לא להגיע לתערוכת הסלולר בברצלונה, כיוון שאנחנו לא מאמינים בסביבה סגורה שלא מאפשרת פעילות חופשית”, אומר לא סטיב ג’ובס 4.
שמע, האירוע הזה סופר משעמם, בשביל מה אנחנו כאן?
אתה רוצה שנכתוב כותרת ראשית באתר בלי להיות כאן?
כן, קח משהו מאיזה בלוגר בן שנתיים ונגמור עם זה.
לא נעים, כולם מסתכלים. אני אמשיך.
עכשיו הרגע שכולנו חיכינו לו: לא סטיב ג’ובס 4 יורד מהבמה, וסטיב ג’ובס עולה לבמה!
אתה יודע, מהזווית הזו נראה שהדיווחים בבלוגים היו נכונים – הוא באמת נראה דק בכמה סנטימטרים לעומת הפעם האחרונה שראינו אותו.
כן, קראתי ש-44 עובדים במפעל של פוקסקון התאבדו לאחר שהם סיימו לשייף אותו.
מדהים.
מדהים.
סטיב ג’ובס לבוש בביקיני, הבמה מתמלאת בחול ופתאום מתברר שאנחנו נמצאים בחוף הים. הוא ניגש לקופסה שמשייטת על המים, פותח אותה, ומוציא משהו שקשה לי מכאן לראות.
אני חושב שזה עירוי – יכול להיות שהדיווחים בבלוגים היו נכונים ואפל נכנסת לתחום הרפואה? קראתי שמישהו באיזה פאב באלסקה מצא על השולחן תוכניות למכשיר סריקת רנטגן שעובד של אפל השאיר שם.
מכאן זה נראה לי יותר כמו המטריה מקרטון שמכניסים לקוקטיילים. אני זוכר שקראתי שרשות התקשורת הפדרלית בארה”ב אישרה לאפל לבצע ניסויים בשליטה במזג אוויר, יתכן שזה איזה אקססורי שאחד היצרנים הסיניים מתכוון למכור במסגרת התחום הזה.
מדהים.
מדהים.
סטיב ג’ובס צונח על הבמה. הלם בקהל.
מניית אפל צונחת בטריליון אחוזים.
רגע, אני רואה שהוא מניף שלט קטן, “Oh, and one more thing”.
הקהל באקסטזה.
מניית אפל מזנקת בטריליון אחוזים.
השקף על המסך שעל הבמה מציג: Stiff Jobs. גבירותי ורבותיי, השמועות היו נכונות, אפל אכן מכריזה על מותו של סטיב ג’ובס.
תשמע, האייפון שיגע את תעשיית הסלולר, האייפד שיגע את תעשיית העיתונות, אני חושב שמותו של סטיב ג’ובס ישגע את תעשיית המצבות.
הנה, אנחנו קוראים בבלוגים ששלושה יצרנים כבר מתכוונים למכור החל ממחר מצבות עם מסך רטינה, שאפשר לראות מה חקוק בהן גם באור שמש מלא.
מדהים.
מדהים.
קסום, אפילו הייתי אומר.
קסום במדהימותו.
ארבעה אנשים עולים לבמה, מכניסים את Stiff Jobs לארון, ונושאים אותו החוצה. נראה שהם מתקשים ללכת.
אני חושב שהם מחזיקים את הארון בצורה לא נכונה.
אני קורא כאן עדכון ב-CNN: הקונסיומר ריפורטס ממליץ לצרכנים לא למות.
פחחח. אני מאמין שעד סוף השבוע 70 מיליון משתמשי אפל ימותו.
הרגע קיבלתי SMS: אנליסט בפייפר ג’פרי חוזה שעד סוף השנה 1.5 מיליארד איש ימותו, ובתוך 3 שנים אפל תהיה אחראית למותם של 87% מאזרחי העולם.
קסום.
אני חושב שאפשר לסכם את האירוע הזה באמצעות הסלוגן שמוקרן כאן על גבי המסך “לקחנו את המוות, והפכנו אותו למרגש, קסום, מרהיב, נפלא, קסום, מופלא וקסום עוד יותר”.
להתראות בשבעה.
תביא מטען, בטח הבטריה תיגמר עוד לפני שיגיע האוכל.
ישראל לסוריה: ידנו מושטת להתראות
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
איתמר אייכנר מדווח ב”ידיעות אחרונות” כי נשיא סוריה, בשאר אסד, “העביר בסוף השבוע מסר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולפיו הוא מעוניין לחדש את המשא ומתן ואינו תלוי באיראן”. על פי דיווחו של אייכנר, נתניהו אמר לנושאי המסר בתגובה כי אם כוונותיה של סוריה רציניות, היא תמצא בישראל פרטנר אמיתי, אך מיד הוסיף מדוע לדעתו כוונותיה אינן רציניות: “אסד דורש שישראל תצהיר שהיא מוותרת על הכל. ככה לא מנהלים משא ומתן. זה לא מקובל, לא נהוג ולא מראה על רצינות”.
עוד הוסיף נתניהו, על פי דיווחו של אייכנר, מכשול נוסף בפני חידוש המשא ומתן והוא שיתוף הפעולה של סוריה עם איראן. בסוף השבוע, מדווח אייכנר, עגנו ספינות מלחמה איראניות בנמל סורי ושתי המדינות חתמו על הסכם שיתוף פעולה ארוך טווח.
אי הנכונות של ראש הממשלה הישראלי לפתוח במשא ומתן עם סוריה מדווח בקצרה, בלא בולטות מיוחדת. “ידיעות אחרונות”, שכבר כמעט שנתיים מבקר בחריפות את נתניהו כמעט בכל הזדמנות, מעניק הבוקר שטח גדול בהרבה לידיעה נוספת מאת אייכנר, לפיה ביתו הפרטי של נתניהו בירושלים מאובטח מזה שנתיים על חשבון הציבור, וזאת למרות שהוא עומד ריק.
אם לסמוך על כושר השיפוט המדויק בדרך כלל של עורכי “ידיעות אחרונות”, הציבור הרחב בישראל יתעצבן יותר מבזבוז זניח יחסית של כספיו על אבטחת ביתו הפרטי והריק של ראש הממשלה מאשר מאי נכונותו להיענות להזמנת סוריה לפתוח במשא ומתן לשלום.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
גלעד שליט ומשחק הדמעות
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“הדמעות של הדס שליט”, נכתב בכותרת על שער “ידיעות אחרונות”. “אחותו של גלעד יצאה בוכה מהרצאה של אלוף (מיל’) שטרן: אמר לחיילים שהוא נגד החזרת החטוף בכל מחיר, ולא ידע שהיא באולם”.
הנה כל מה שפגום בסיקור העיתונאי של פרשת שליט: החייל השבוי הוא “גלעד”, מי שמעז להביע עמדה אחרת מזו שמכתיב העיתון הוא נבל בעל כורחו (ידע שהיא באולם? נבל. לא ידע שהיא באולם? גם כן נבל), והעמדה שהעיתון מכתיב היא זו של הדמעות, לא של המלים.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
איך אומרים “המהפכה במצרים” בעברית?
התשובה: “ישראל היום”.
האח הגדול לא יוכל לקדם את מקו
מועצת הכבלים והלוויין החליטה לאסור על קשת להפנות את צופי ערוץ 20 (“ערוץ האח הגדול”) לאתר מקו, כל עוד זה לא עומד בכללי הרגולציה. הסיבה עקומה אבל התוצאה היא תקדים מבורך. טור שלי ב”העין השביעית” >>
עיתונאים מפקירים את גופם
כריסטופר היצ’נז מוואנטי פייר התנסה בעינוי בהדמיית טביעה(waterboarding).
כתב WWMT ארון בסקרוויל התנסה בטייזר.
חיבוק דב לרמטכ”ל הנכנס
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
העימות בין נתניהו לליברמן לא יככב, מן הסתם, בכותרת הראשית של “ישראל היום”, וגם המהומות באיראן נדחקו מפני ידיעה חשובה אחרת, שדווחה כבר אתמול, שלשום ולפני שלשום בעמודים הראשיים של העיתונים: כניסתו של בני גנץ לתפקיד הרמטכ”ל. אלא שהיום יש חידוש: גנץ הצטלם עם הילדים. “חיבוק – ולעבודה”, נכתב בכותרת הראשית של העיתון שאינו שוכח שהוא ישראלי, לצד תמונה של הרמטכ”ל משפשף אפים עם בנו הקטן.
הפוטו-אופ המוזר הזה מגיע גם לשער “ידיעות אחרונות”, עם צילום של גנץ בלוויית ילד אחר מצאצאיו והכותרת “אבא שלי רמטכ”ל”. ב”מעריב” מסתפקים בחיבוק אחר, זה של גנץ עם הרמטכ”ל היוצא אשכנזי. ב”הארץ” הצילום הוא הוא של הרמטכ”ל ושר הבטחון עונדים את הדרגות לגנץ.
הנטייה של עיתון לתור אחר האישי – ברורה. תמונתו של בעל תפקיד בכיר מתחבק עם ילדיו, מסקרנת יותר מצילום רשמי שלו בטקס ממלכתי של ענידת דרגות. הבחירה להעדיף את הפן האישי באופן מוחלט על זה הממלכתי, הרשמי, הרציני, המשעמם – יוצרת את אותו אפקט שרשרת שמעודד את ההטייה העיתונאית ואת הסיקור הפראי והמשתלח. כי אם הכל אישי – אז הכל אישי. אפקט שראוי שהעיתונאים יזכרו אותו, וגם מי ששולחים להם צילומי חיבוקים – או הזמנות לצלם כאלה.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
“נשמח להציע נשים חזקות ועוצמתיות”
אימייל ממשרד יחסי הציבור שרי ישראלי SIPR:
נושא: האם יש כתבה על נשים חזקות לקראת יום האשה הבינלאומי ?שלום,
אנחנו מיחצנים מספר חברות גדולות במשק ונשמח להציע נשים חזקות ועוצמתיות לכתבה בנושא הנ”ל
האם מתגבשת כתבה בנושא הזה ?
• עוד על נשים חזקות: "הכוח הנשי במשלחת של בן אליעזר"
הרמטכ”ל: המכתבים המרגשים ביותר
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“הצדעה אחרונה” נכתב בכותרת במעלה שער “ידיעות אחרונות”, המפנה ל”פרויקט מיוחד” במוסף לשבת של העיתון: “שיקום הצבא, ההצלחות המבצעיות והמחשבות על התפטרות בשיאה של המלחמה שהכריז עליו ברק”. כותרת ההפניה לטורו של ברנע באותו מוסף היא “קנאת ברק”. בסך הכל, נראה שלא את הפרידה מאשכנזי מציינים ב”ידיעות”, אלא את ההזדמנות להיפרע מברק.
“רות, סוף”, נכתב בכותרת המפנה למוסף לשבת ומודפסת במעלה שער “מעריב”, לצד תמונת קלוז-אפ מעט גרוטסקית (המאפילה בגודלה אפילו על ראשו של מובארכ בצילום הצרוב בגסות מתחתיה). בצמוד לאוזנו של אשכנזי נכתב: “רוצים לכתוב לרמטכ”ל? קוראי מעריב וגולשי nrg שולחים מכתבי פרידה לגבי אשכנזי. המכתבים המרגשים יפורסמו כאן”.
כן, כך באמת כתוב ב”מעריב”, זו אינה פארודיה. בשנת 2011, עיתון בישראל קורא לאזרחים לשלוח מכתבי פרידה לראש הצבא היוצא, ואף דוחק בהם לכתוב מכתבים “מרגשים”. מה בדיוק עובר במוחותיהם של עורכי “מעריב”? האם הם רואים בדמיונם נשים בשלות בקומבניזון תחרה כשהן אוחזות קסת ונוצה רוטטת? או ילדים עטויי חאקי שכותבים בעיפרון לא מחודד על שולחן שעליו מפוזרים דגמי מטוסים ושפופרות דבק פלסטי?
מהיכן מגיע הפטריוטיזם הדביק הזה, בעיתון שאך לפני רגע הוביל מתקפה אגרסיבית, פרועה ומשתלחת בקצין בכיר אחר, והביא בסופו של דבר לביטול מינויו לרמטכ”ל? הרי האופן בו טיפל “מעריב” ביואב גלנט הוכיח שיראת הצבא נוסח שנות החמישים אינה נחלתו של העיתון. אין מנוס מלאבחן כי “מעריב” אינו אוהב את הצבא, שונא את הצבא או מפחד מהצבא. “מעריב” אוהב את הסנסציה, שונא את שיקול הדעת ופוחד מהטעם הטוב.
על שער “ישראל היום” אין זכר לאשכנזי. אחרי הכל, “ישראל היום” הוא העיתון היחיד מבין היומונים שאהדתו נתונה לברק, שותפו הקואליציוני הקרוב של נתניהו ויריבו העיקש עד כדי תמיהה של אשכנזי. “ישראל היום” הוא העיתון היחיד שסיקר את פרשת קרקעות גלנט בנימה התומכת בגלנט (ובפטרונו – אהוד ברק), ושפרשנו הבכיר, דן מרגלית, עסוק בכתיבת ספר ביקורתי על אשכנזי. אבל “ישראל היום” הוא גם עיתון פטריוטי, שאף פעם אינו שוכח שהוא ישראלי (למרות היותו מודפס במכונות הדפוס הליברליות של “הארץ”).
אל דאגה ישראלים, לכל יש פתרון: במקום להיפרד מראש הצבא היוצא, נברך את זה הנכנס, שעדיין לא נקשר במחנה זו או אחר. “ועדת טירקל אישרה מינוי גנץ לרמטכ”ל”, מכריזה כותרת על שער “ישראל היום”, “הוועדה קבעה: ‘מועמד ראוי מאוד'”. לא כמו הזה.
על שער “הארץ” מודפסת ההפניה “גבי אשכנזי, ימים אחרונים”. “המונחים השגורים בפרשת גלנט, שיש לקוות כי תסתיים ביום שני הקרוב בהשבעתו של האלוף בני גנץ לרמטכ”ל ה-20, לקוחים היישר מסרט טורקי סוחט דמעות”, כותב עמוס הראל במוסף “השבוע”, “זה סיפור על כבוד וחוסר כבוד, המלווה בהטחה הדדית של טענות על עוול, השפלה ועלבון. הרמטכ”ל היוצא, גבי אשכנזי, נעלב מההשפלות שספג משר הביטחון, אהוד ברק; ברק נפגע מחוסר הכבוד שמפגינים הרמטכ”ל וקצינים נוספים כלפי הדרג הממונה; כבודו של האלוף יואב גלנט נרמס בתקשורת. העדה הפולנית, מתברר, עדיין שולטת בכללי ההתנהגות כאן, גם אם חלקה היחסי באוכלוסייה הצטמצם לאורך השנים”.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
מסתירים את השער, מסתירים את ההסתרה
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
עיתון “כלכליסט” יצא הבוקר לאור כשהוא עטוף בכמה עמודים של פרסומת לטלפונים ניידים. לפני כמה ימים היה זה תורו של “ישראל היום”. הבדל בולט בין השניים: בעוד “ישראל היום” מציג את השער הקנוי גם במהדורה האינטרנטית של העיתון, “כלכליסט” מציג באתרו את השער השני, זה שמתחבא מאחורי הפרסומת.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית של ה-10.2.2011
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
