פשקווילי אינטרנט: “אנטרנט=סרטן”, “האינטרנט הוא אבי אבות הטומאה”

אני לא יודע מה עובר על הפשקווילערים החרדים בזמן האחרון, אבל האינטרנט ממש ממש מפריע להם. עד כדי כך שהם טרחו למצוא שהוא שווה בגימטריה ל”סרטן”. אם כותבים אותו בלי יו”ד. ואם אתם מאמינים להבלי הבאבא-בובה הללו. אגב, מה גרם לסרטן לפני שהיה אינטרנט? שליחנו לבני ברק, מיכאל זילברמן, צילם:

אנטרנט = 319 = סרטן, פשקוויל בבני ברק. צילום: מיכאל זילברמן

וגם הרב עובדיה יוסף, איש שאני מאוד מעריך, גויס לקמפיין:

האינטרנט הוא אבי אבות הטומאה. צילום: amitprobable, cc-by-sa

פשקווילים קודמים שפורסמו כאן:

ירושלים:
פשקוויל נגד אינטרנט בירושלים. צילום: היתוך קר למפגרים, cc-by-nc-sa

בני ברק:

internet-causes-cancer-sign-in-bney-brak-photo-by-michael-zilberman

internet-is-an-abomination-sign-in-bney-brak-photo-by-michael-zilberman

אינטרנט אלחוקי: תגידו תודה, יא מניאקים

פוסט של אלון גור אריה


פיתה כלבתי האהובה ואני הולכים לגן מאיר בקינג ג’ורג’, יש שם מתחם בו הכלבים רצים חופשי ובני האדם ברצועה. אני כותב תסריטים והיא פוגשת חברים.

עם הלפטופ אני מתחבר לוויירלס של השכנים שלא מצפינים את האינטרנט. יש שם מישהו עם מודעות עצמית:

tagidu toda ya manyakim wireless network in tel aviv, screentshot by alon gur arye - WM

דירה לא להשכיר

דן בן יעקב איתר מודעה חריגה בלוח WINWIN, שמזהירה מאדם שמשכיר דירות ומפיל אנשים בפח, לטענת המפרסם (טשטשתי את הפרטים המזהים):

מודעה באתר WINWIN: "זהירות נוכל"

מי רוצה בחבוז פיראזי?

עמיחי יעקבי מספר:

באתר אגורה יש חוק משונה כזה שכדי לראות את פרטי מוסר החפץ אתה חייב לפרסם חפץ למסירה משלך. לדעתם זה מעודד שיתוף ויביא להגדלת מספר החפצים הנמסרים דרכם. הבעיה שזה גם מעודד ספאם היסטרי, ומתוך כל תשע מודעות שמתפרסמות אצלם, שמונה מציעות פריטים מפגרים כמו עפרונות ישנים, צלחות שבורות וכאלה [יעקבי נוקט כאן בהגזמה ספרותית]. זה מה שקורה כשאתה מכריח את הגולשים שלך לייצר תוכן בכח.

היום, כדי לבחון את גבולות המערכת, פרסמתי אצלם את המודעה המחורבשת הזאת:

בחבוז פיראזי
בחבוז די ישן וכנראה מקולקל שימש את הורי עוד לפני שעלו ארצה לפיראזי ולגולידינות (זה עוד בימים שאפשר היה לקנות צ’ריקוליגות בחנויות)

פניות בבקשה רק דרך האתר המפלא הזה

וכמובן שלמען האמינות המופרכת לא שכחתי לצרף גם תמונה של איזו צינור מקושקש שמצאתי בגוגל.

בחבוז פיראזי באתר אגורה

מודעה למכירת בחבוז פיראזי באתר אגורה

בחבוז פיראזי, מבט מקרוב

אנשי האתר הריחו משהו חשוד ופנו ליעקבי:

From: פרויקט אגורה
To: amihai
Sent: Thursday, July 02, 2009 11:18 AM
Subject: הודעה מצוות אגורה

שלום עמיחי,

פרסמת באתר אגורה את המודעה הבאה: בחבוז פיראזי.

ראשית, אנו מודים לך על שפרסמת את המודעה באתרנו. :)

על מנת שפרויקט אגורה יהיה יותר שימושי וידידותי, ולמשתמשים יהיה ברור מה מוצע להם למסירה, אנו עושים מאמצים לדאוג שהמודעות המפורסמות יהיו מפורטות.

כרגע מודעתך לא מספיק מפורטת.
1. תוכל לפרט מהו בחבוז? מהו פיראזי, גולידינות, צ’ריקוליגות? לא ברור מה אתה מציע כאן למסירה.

אין צורך לפרסם מודעה חדשה, כי אם לערוך את המודעה הקיימת, ע”י כניסה לכרטיס האישי, לשונית אני נותן, כניסה למודעה האפורה ולחיצה על עריכת מודעה.

שמתי בינתיים את מודעתך בהקפאה. לאחר עריכת המודעה, נעלה אותה לאתר מחדש.
תודה :)

בברכה,
הילה – צוות אגורה

יעקבי נעלב:

בתאריך 2 יולי 2009 12:02, מאת Amihai Yacobbi:

שלום הילה

המודעה מיועדת לאנשי הכת הג’הארית
ואני משוכנע שהם מבינים הכל
ואפילו צירפתי תמונה

זה כמו לבקש מאשכנזי להסביר מה זה גפילטע פיש

מי שצריך להבין מבין ויזכה בבחבוז העתיק שבביתנו

אנא השיבי את המודעה

האתר שלכם נ-ה-ד-ר

תודה

עמיחי (אלוג’י) יעקובי

המודעה עדיין באתר, אבל יעקבי חושד שאנשי אגורה עלו עליו ויקפיאו אותה בקרוב. הבחבוז, אגב, עדיין למסירה, אם אתם מעוניינים — תנו בטוקבק.

עדכון 5/7/2009

מישהו כבר אמר שגוגל עוד יתחרטו שהכניסו את חדר 404 לגוגל ניוז.

בחבוז פיראזי בגוגל ניוז

כך תגלשו באלחוטי של “נחמה וחצי” בלי העשן

הגיבור בסרט ישראלי חדש שראיתי אתמול נראה באחת הסצינות מעשן בבית קפה, מה שגרם לי לתהות אם הבמאי התעלם מהמציאות החדשה של חוק העישון לטובת הסיפור, או פשוט שכח ממנה. היום קיבלתי תשובה חלקית כשנכנסתי לבית הקפה התל אביבי “נחמה וחצי”: כל באיו מעשנים. רובם פאסיביים. הבעלים מעלימים עין בחינניות.

בתור שירות למי שרצה, כמוני, לשבת שם ולעבוד, אבל נאלץ לעזוב בגלל העישון, הסיסמה של האינטרנט האלחוטי שלהם היא 0036852326

אני מקווה שלא מפריע להם שפרסמתי את זה פה, כמו שהם קיוו שלא יפריע לי שהם לא מבקשים מהמעשנים לכבות את הסיגריות.

שירות VIB

שלט באבו גוש:
שלט "רחיצת מכניות ידני VIB" באבו גוש

מוות לגזענות!

פוסט של מיכאל זילברמן

תנועת קול אחר, תנועה עם אג’נדה מצויינת של הידברות בין שכנים באזור עוטף עזה, החליטה להלחם בגזענות ובשנאה בחברה הישראלית ע”י שימוש בצבע ומחיקת גרפיטי גזעני הקורא לרצח, שנאת האחר והסתה ברחבי הארץ. מעבר לכל הסיסמאות הצדקניות, הפעולה הזו תתרום להקטנת השנאה בערך כמו שפרוייקט צביעת הבתים מבחוץ (הידוע כתוכנית שיקום שכונות ז”ל), אכן תרם לשיקום שכונות העוני ברחבי הארץ, והפך את שכונת ג’סי כהן בחולון לשכונת פאר.

אני מאד אוהב גרפיטי, מתעד אותו, אני בקשר עם אנשים המרססים גרפיטי בתל אביב ובשנים האחרונות צילמתי יותר מאלף כתובות גרפיטי בתל אביב, שבתוכן לא מעט כתובות פוליטיות. חלקן קראו לפעולה מימין ומשמאל, כל צד באג’נדה הפוליטית הלגיטימית שלו, וחלק לא מבוטל מתוכן היו כתובות של שנאה לאומנית, הסתה לרצח, הומופוביה וקריאה לאלימות. הקולות הללו, וזאת נוכחתי בלא מעט מקרים, שייכים לשני צדי המתרס באופן שווה.

כשתחשבו על הסתה לרצח, הימין על שפע גרורותיו יהיה הקנדידט הטבעי לריסוס כתובות מעין אלו, והוא אכן לא מכזיב עם כתובות כמו “מי שרצח את ר(ע)בין צדק”, “ערבים החוצה”, “הגירה זה רע”, ועוד ממיטב הסיסמאות החביבות על הליברמנים.

גרפיטי "מי שרצח את רעבין צדק". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "ערבים החוצה". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "הגירה זה רע". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

ובשמאל? כל הסובלנות, אהבת האדם באשר הוא אדם והפלורליזם המחשבתי, כולם נעלמים כשאפשר להתאחד סביב אויב, שהרי גם בשמאל אי אפשר לאהוב כל הזמן. כתובות כמו “מתנחל מחברון? הלוואי שתמות”, עם ציור של מטרת ירי, או “הרגתי מג”בניק ועכשיו אני מאושר” מייצגות נאמנה את קיצוני השמאל, וגם הן תורמות לשנאה ולקיטוב.

גרפיטי "מתנחל מחברון? הלוואי שתמות". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "הרגתי מג"בניק ועכשיו אני מאושר". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי לא גורם לשינוי, ואנשים לא מתחילים לפעול בגלל כתובת שמעצבנת אותם. בדיוק כמו שצבע לבן על הקירות ימחק את הכתובות הללו, אך לא את הדעות של יוצריהן. פעולה ספוראדית של מחיקה חד פעמית תגרום לדעתי לתוצאה הפוכה: קיר לבן, צבוע ונקי מכתובות, שווה הרבה בתל אביב, וכמו כל פיסת נדל”ן משובחת בעיר הזו הוא לא ישאר בשממנו לאורך זמן. אני מכיר קירות באזור היכל התרבות שבכל שבוע הם נצבעים, ובכל שבוע כתובות חדשות מופיעות עליהם. הפעולה הזו בסך הכל תכין את הקרקע לכתובות הבאות.

מה כן עושים נגד הכתובות הללו? מגחיכים אותן ורותמים אותן לצרכינו: עושים להן Graffiti Busting. עזבו מילים גדולות וסיסמאות חסרון תוכן כמו חינוך לשוויון, סובלנות דתית, קבלת השונה וחופש הדעה. כש”הרב כהנא צדק” הפך ל”פרנץ קפקא צדק” זה היה הרבה יותר מצחיק, והעמיד את מבצעי הגרפיטי המקורי באור מגוחך. כך היה גם כש”ישוחררו סרבני המצפון” שינה משמעות והפך ל”לא ישוחררו סרבני המצפון”, שמיד הפך בחזרה ל”הלואי ישוחררו סרבני המצפון”.

גרפיטי "פרנץ קפקא צדק". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

גרפיטי "הלוואי ישוחררו סרבני המצפון". צילום: מיכאל זילברמן, cc-by-nc-nd

רססו, הביעו את דעתכם, שנו כתובות, ואם כבר אתם עושים את זה, צלמו ושלחו לי ל-GraffiTLV.

________________________
מיכאל זילברמן הוא המייסד והעורך הראשון של אתר GraffiTLV, המתעד כתובות גרפיטי בתל אביב, וכותב גם את בלוג ההיסטוריה טופס 630

כאן גרים בכיף אודי

לפני כמה ימים כתבתי פה שרציתי לשים על הדלת שלט “כאן גרים בכיף עידו קינן”, אבל שחששתי שאנשים לא יבינו את הבדיחה.

אודי יונש לא חושש מאף אחד:
שלט "כאן גרים בכיף אודי". צילום: אודי יונש

ובינתיים, במוסקבה

There Must Be Another Dress. איור: אטימולוגיה עממית

(באדיבות אטימולוגיה עממית. ויש עוד)

לכי לכי, יש עוד 100 כמוך

קישוטי מאה שנים לתל אביב. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

לא הלכתי למופע פתיחת חגיגות ה”תל אביב 100ממת!!!1″ – בתור תל אביבי מצופה ממני להתנשא עליו ולהשאיר אותו להמונים הצובאים עליו מהפרברים, למרות שבפועל בתור תל אביבי אני לא פחות מהפרברים מהם, רק שאני גם משלם שכר דירה מופקע, משקיע יותר זמן בלחפש חניה מאשר בנהיגה עצמה, וזכיתי להצביע לזה שהפסיד לראש העירייה; ולא הלכתי פשוט כי לא התחשק לי ללכת.

דרור פויר כתב על חייו בתל אביב:

אני אוהב את הידיעה שבכל רגע נתון אני מפסיד משהו – זו דרך המחשבה היחידה שתשאיר את האדם האורבני שפוי ושמח. אם ירצה לא להפסיד דבר סופו שיעבור מחוץ לעיר ויפסיד הכל.

זה ניסוח מזוקק לנימוק הלא מנוסח עד כה שאני מחזיק כבר כמה שנים בנוגע לבחירה שלי בתל אביב, שמציעה לי בחלונות הראווה (המטאפוריים) שלה פריטים שלעולם לא אקנה, אבל בזכותם בחרתי לגור פה, כי הם יהיו שם בכל פעם שאני יוצא מהבית, כדי שבכל פעם אוכל להחליט מחדש שאני לא רוצה לקנות אותם, ולדעת שהם יהיו שם גם מחר.

← לדף הקודםלדף הבא →