כבוד הנשיא נודי

אם מקלידים “Bush” כשהמקלדת על עברית מקבלים “נודי”.

תעשו עם המידע הזה מה שאתם רואים לנכון. לא שמעתם את זה ממני.

נחשים על עירייה

מן הארכיב עולה כתבה על הפגנה נגד חוקים חיפאיים משונים שאוסרים הבאת דובים לים והנפת נחשים (במדויק: “נחשי נייר מעופפים”) מול בניין העירייה.

הביאה לדפוס

דברים שכתב יו”ר טבע אלי הורביץ במוסף G של גלובס גרמו לסערונת, והגיעו עד לשר האוצר שטרח והגיב עליהם בפומבי. בגלובס ניצלו בחוכמה את המומנטום והעלו את הטקסט המלא לאתר.

אלא שהפרסום באתר חשף בלוף קטן של עיתונות: מה שהוצג ב-G כטור פובליציסטי של הורביץ מתגלה באתר כראיון שקיימה איתו הכתבת הדס מנור, ואשר נערך בלי שאלותיה כך שייראה כאילו הורביץ כתב אותו במיוחד לגלובס. אפילו הקרדיט המקובל במקרים האלה (“הביאה לדפוס: הדס מנור”) נשמט מהמוסף המודפס, כנראה כדי לחזק את התחושה שהורביץ עצמו ירד מהר המזומנים שלו והגיש את הכתבה לעורך.

אבל כנראה שבעקבות הבאז סביב הדברים, החליטו בגלובס לתת למנור את הקרדיט המגיע לה, גם אם באיחור ורק בגירסת האונליין.

התקשורת אשמה!

עכשיו התקשורת אשמה בלהאשים את התקשורת.

דבורית שרגל, ולווט אנדרגראונד:

כל מקום שאני נמצאת בו – נמכר. באוגוסט שנה שעברה מכרה תמי מוזס את רייטינג למעריב, ועכשיו שוקן מוכר. לאקי מי.

יאיר רוה, סינמסקופ:

מו”לים, תפסיקו להעסיק אותי
רק היום קלטתי שהמלחמה בלבנון היא באשמתי. תראו מה זה: התחלתי לעבוד ב”זמן תל אביב” באוקטובר 1994. ימים של אופוריה. עיתונים עבים, המון תרבות. כעבור שנה וחודש: רצח רבין. הכל קרס. עברתי ל”העיר” באוקטובר 1999. גיליונות עצומים בגודלם. גיליון פסח עבר את ה-200 עמוד. מדור התרבות חצה את 20 העמודים. גיליונות נושא, אינסרטים חגיגיים, העיר בתפוצות, לונדון למתקדמים, פריז למתקדמים, ספרד למתקדמים. שישו ושימחו. כעבור שנה: אינתיפאדת אל-אקצה. הכל קרס. עברתי ל”פנאי פלוס” ביולי 2005. בלה בלה בלה. כעבור שנה: מלחמת לבנון II. מו”לים, למען שלומה של המדינה שלנו, שלא לומר למען שלום עיתוניכם, הפסיקו להעסיק אותי. או בפראפרזה על קובי אור: צריך לשלם לי משכורת כדי שלא אכתוב אצל אף אחד.

דו”צית מדורגגת

מדורגג: איש צבא (או לשעבר) שדרגתו צויינה.

מקור: דבורית שרגל, ולווט אנדרגראונד.

שימוש: “תא”ל [מירי רגב], לתוהים, מדורגגת ב-CNN כבריגדיר ג’נרל, כפי שצריך”.

תוכנה שותלת מסרים פרסומיים בדיבור

Admail הוא סטארטאפ שמטרתו לשכנע את הבוס שלכם לטנף לכם את האימיילים היוצאים בבאנרים פרסומיים.

הודעה לעיתונות שהחברה שלחה השבוע מדווחת שסולגוד תקשורת התקינה את התוכנה. מנכ”ל סולגוד, אורן זילברשץ, מצוטט שם כך:

תוכנת Admail מאפשרת לסולגוד לממש את חזונה לחדש, להפתיע ולהוביל את שוק התקשורת הסלולרית בישראל עם מוצרים ושירותים מתקדמים אשר מותאמים לצורכי הלקוח ומאפשרים חוויה מעבר לציפיותיו.

מה זה הקשקוש היחצנוחרטאי הזה? איך באנר פרסומי מאפשר לסולגוד לממש חזון, להפתיע ולהוביל עם מוצרים ושירותים מתקדמים? אין לי אלא להסיק שאדמייל הותקנה גם על אורן זילברשץ עצמו, ושותלת בדברים שיוצאים מפיו מסרים פרסומיים של אדמייל.

ואגב, כולי תקווה שהתוכנה הזאת תתפוצץ בפרצופן של החברות שיתקינו אותה כשהיא תצמיד באנרים פרסומיים שלהן לכל הונאת שרשרת, סרטון וידאו של חתולים ומצגות עם תמונות של ערומות שהעובדים ישלחו מהאימייל המשרדי.

שידורפוד גיקישראלי: geekim

אילנה תמיר, רן יניב הרטשטיין ואורן הוברמן מקשקשים טכנולוגיה בפודקאסט חדש בשם “גיקים”. אפשר לשמוע כאן.

שער, ויקטור!

רגע, אז יהיה מדויק להגיד שאתר ההימורים ויקטור צ’נדלר קנה משחק?

סקס, סמים, פיפי ולישון

Baby Rock Records עושים גרסאות שירי ערש ללהיטי רוק, כמו קארמה פוליס של רדיוהד ו-Nothing Else Matters של מטאליקה.

9616.gif 9609.gif
9604_300dpi.gif 9601.gif

(ויה פֿארק)

השאלות הקשות

• אם אני מזמין פורץ מנעולים, איך הוא יודע שזה הבית שלי, ולא סתם בית שאני רוצה לפרוץ אליו?

• האם אני יכול לשלוח את עצמי בדואר לחו”ל?

מתוך אימייל מופתי של אחיחי. טקבקו שאלות קשות נוספות.

לדף הבא →