ההשראה של קמפיין פיבן של שטראוס?

קמפיין הזהות התאגידית “מדהים מה אפשר ליצור מהדברים הפשוטים בחיים” שעשה חנוך פיבן עבור שטראוס כבר חטף מכה אחת כשבית המשפט הורה להסיר ויז’ואל של צלחת חומוס עם פרצוף עשוי ירקות, שהוא סימן מסחרי של רשת “חומוס גבעתיים”.

הנה עוד מכה פוטנציאלית: ליאת ורדי פרסמה תמונה מקמפיין createamovement.ca של ממשלת אלברטה, קנדה לקידום המודעות לבריאות הנוער. מזכיר לכם משהו?

28 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404, פרסום ושיווק, קופי-פייסט | 9 תגובות

ווף ווף, נבח רוני (פִּיץ’ למערכון תוכנית סאטירית פוליטית)

קליק להגדלה.

צילומים מהכתבה הזאת בחדשות ערוץ 2.

28 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 11 תגובות

עמדת אגודת הלהט”ב בסוגיית “משכב זכר” בטופס תרומת דם

עדכון לפוסט ולדיון בנושא סעיף “משכב זכר” בטפסי תרומת דם של מגן דוד אדום: בפייסבוק יש קבוצה בשם “להסיר את השאלה – ‘האם קימת יחסי מין בין גברים לאחר שנת 1977?’ בזמן התרמת דם“, שקוראת להחליף את השאלה ל”האם קיימת יחסי מין לא מוגנים עם פרטנר מזדמן החל משנת 1977?”.

אחד מחברי הקבוצה שלח שאלה בנושא לאגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג’נדרס בישראל, וזו התשובה שקיבל מהיו”ר מייק המל:

זעמך מובן לחלוטין וזהו נושא שאנחנו מעורבים בו מול מד”א ומשרד הבריאות מזה שנים. הנושא כלל לא פשוט. מעבר לשמרנות ולנטיית המוסדות הללו לכסות את עצמם, קיימת בעיה אפידמיולוגית אמיתית. מצד אחד, קיימת מובהקות סטטיסטית של שיעור הנשאים בקהילת ההומואים מול הקהילה הסטרייטית. עד כמה שאנחנו לא רוצים ולא נוח לנו עם העובדה הזאת, איידס כמובן אינה מחלה של הומואים, אבל היא בעיה של הומואים. המובהקות הסטטיסטית הזאת לא מאפשרת במצפון נקי לדרוש שלא תהייה התייחסות ספציפית לקיום יחסי מין בין גברים. אגב, עד לפני מספר שנים, הניסוח היה יחסי מין הומוסקסואלים.. בעקבות מעורבות האגודה שונה הנוסח לזה הקיים היום.

הבעיה השנייה היא “חלון ההדבקה” קיים חלון זמן (ההולך ומתקצר עם התפתחות הטכנולוגית) בו הנגיף אינו ניתן לזיהוי בבדיקות הדם הנתרם. לכן גם אשר המנה נבדקת איו ודאות מספקת בתוצאה השלילית של הבדיקה.

האגודה הולכת כאן בעקבות הועד למלחמה באיידס, אירגון שיש לו שורשים קהילתיים חזקים אבל מתמחה בתחום זה. גם על דעתם לא ניתן להתעלם משיעור הנשאים בקהילה, ועוד פחות מזה, להתעלם מהעובדה העצובה כי רבים בקהילה אינם טורחים להיבדק וחלקם נשאים מבלי לדעת זאת.

ניתן כמובן עדיין לדרוש כי השאלה תהייה סבירה הרבה יותר, ניתן לדבר על יחסי מין לא מוגנים בין גברים, וברור כי 1977 לחלוטין אינה רלוונטית. אנו ממשיכים במאמצים לקדם את הנושא. הייתי מציע שהקבוצה בפייסבוק תתמקד בהקפדה על הימנעות מיחסי מין לא מוגנים ובלחץ לשינוי נוסח הסעיף.

28 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

דגלים שגויים בבסיס צה”ל

מלשינונימי שלח תמונות של דגלי ישראל שגויים (בסיסי המשולשים מאונכים לפסים הכחולים) בפלוגה בבסיס טירונות ניצנים. זה צולם בנובמבר, והפלוגה כבר לא שם.

• מן הארכיף:
שקר הדגלים של בנק הפועלים 1, שקר הדגלים של בנק הפועלים 2, הדגל הפגום של עמותת עלם

27 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404, התיקונים | 3 תגובות

לא סופרים אותך: פסטיבל ההפלות ופרשנות של נתונים

ניבה שושי

אחת לכמה זמן נזכר משרד הבריאות להכריז על פסטיבל ההפלות. כמו פסטיבל העוני השנתי, גם פסטיבל ההפלות הוא אירוע תקשורתי רב משתתפים ונתונים. משרד הבריאות מספק את הסטטיסטיקה, כמה הפסקות הריון, למה ואיך, התקשורת מספקת את הבמה וכנסת ישראל את המופע של ניסים זאב וזהבה גלאון. את משרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמו גם את הלהקה הנודדת של מרצ וש”ס, קצת קשה להאשים. הם רק עושים את העבודה שלהם. התקשורת, לעומת זאת, בוחרת בפתרון הקל המכונה קופי-פייסט.

מה כמה?: מוכרים את הקניות מהסופר

אחת הביקורת הנפוצות על עבודה עיתונאית גרועה היא שימוש ישיר בחומרים יחצניים והעתקתם למאמר או כתבה באופן לא ביקורתי. פסטיבל ההפלות והדיווח על הנתונים לוקחים את העיקרון הזה צעד אחד אחורה ומגישים לא מציאות אינסטנט, אלא את הנתונים הלא מעובדים. בפרפרזה על הלוקשים המחוממים, לא מדובר בארוחה מקופסאות שימורים, אלא ממש בקניות מהסופר, כולל הניילונים.

בתיאום לא מפתיע (קופי-פייסט כבר אמרנו?) דווחו שלושת אתרי החדשות המובילים וויינט, אנרג’י והארץ אונליין על הדוח האחרון של משרד הבריאות בנושא הפסקות הריון. ארבע הסוגיות המרכזיות שזכו להתייחסות הן שיעור הבקשות המאושרות להפסקת הריון מכלל הבקשות (98%), העילה הנפוצה ביותר לבקשה כזו (יחסים אסורים על פי הדת היהודית או על פי הדין הפלילי בשליש הראשון של ההריון, ועובר פגום בחודשי ההריון האחרונים), שיעור הפסקות ההריון המבוצעות בבתי חולים פרטיים (40%) והחידוש האחרון, כמה הפלות בוצעו באמצעות הגלולה החדשנית מיפג’ין הנלקחת, כפי שחשוב מאוד לפרט, “דרך הפה” (25%).

בנוסף לנתונים היבשים, מדווחות הידיעות גם על שני נתונים השוואתיים: מספר הפסקות ההריון בהשוואה למספר הלידות נמוך משמעותית בישראל לעומת מדינות האיחוד האירופי; העובדה שישראל היא המדינה היחידה שאיננה מגבילה בחוק את גיל ההריון שניתן להפסיק.

אבל רשימת המכולת הלא מעובדת משאירה מאחורי הרבה מאוד סוגיות פתוחות, שניתן היה ללמוד עליהן אך ורק הודות לחוכמתן וניסיונן של הטוקבקיסטיות. מהנתונים אפשר היה להבין בטעות שישראל היא מדינה ליברלית ביחסה להפסקות הריון, וכן שמרבית הבקשות להפסקת הריון מאושרות כמעט בכל השלבים, או, כפי שהגדיל לפרש דן אבן מאנרג’י, “למעשה, החוק מאפשר בפועל כמעט לכל אשה למצוא סעיף מתאים לקבלת אישור להפלה”. בפועל, הנשים המגיעות לוועדה יודעות מראש מה הם התנאים החוקיים להפסקת הריון חוקית, ולכן גם עומדות בהן. מה עושות נשים נשים שאינן עומדות בתנאים החוקיים, ומה משמעותו של החוק לאיכות חייהן של נשים בישראל? תעלומה.

צרות של נשים: הפסקות הריון בישראל

נשים בוחרות (או נאלצות) להפסיק הריון מהרבה מאוד סיבות, שרובן, כמו גם עצם ההריון, פרטיות ומשפחתיות, ענייני קריירה, יחסים בעייתיים עם בן הזוג, פיטורין, מחלה, מצב כלכלי ומגוון של נסיבות לא רצויות שהובילו להריון. החוק בישראל, לעומת זאת, מכיר רק בארבעה מצבים המצדיקים הפסקת הריון:
1) גיל האישה נושאת ההריון (מתחת לגיל 17 ומעל גיל 40).
2) הריון שהוא תוצאה של יחסים אסורים על פי החוק (גילוי עריות, אונס) או על פי ההלכה (הריון של אישה נשואה שלא מבעלה החוקי).
3) העובר או מצב התפתחותו מעידים על ליקויים, פגמים או מגבלות עתידיות.
4) נשיאת הריון עשויה לסכן את מצבה הבריאותי של האישה ההרה.

סעיפי החוק מתייחסים לנסיבות חברתיות. עובר “לא רצוי”, על פי ההגיון הזה, הוא עובר שהחברה הייתה מעדיפה שלא יוולד, ללא קשר למציאות חייהן המורכבת של נשים ולשאלת הבחירה ללדת. בעוד שבמרבית מדינות אירופה מותרת הפסקת הריון מבחירה ללא צורך בעילה מצדיקה, אך מוגבל גיל ההריון שניתן להפסיק (לרוב מדובר בשליש הראשון), החוק בישראל מאפשר הפסקת הריון כמעט בכל שלב, אך מגביל את הנסיבות המאפשרות. במילים אחרות, החוק מכיר בקיומם של עוברים “לא רצויים” אך לא בזכותן של נשים לבחור ולהחליט.

כפי שהראתה דלילה אמיר, הגישה הפטרונית באה לידי ביטוי גם בתהליך החינוכי שעוברות נשים בדרכן לאישור ההפלה. במסגרת הוועדות להפסקת הריון, שתפקידן לאשר או לדחות את הבקשה, נדרשות נשים לפרט מהן הנסיבות שהובילו להריון ומדוע הן מעוניינות להפסיק אותו. בנוסף הן זוכות להסבר חינוכי על אחריות, זהירות ושימוש נבון באמצעי מניעה ועל הסכנות הרבות שבהפסקת הריון. בשנים האחרונות מספרות נשים כי הבדיקה הגניקולוגית כוללת גם את צילום האולטרסאונד של העובר שניתן לאישה בלווי הבקשה “לחשוב על זה עוד קצת”.

נשים המעוניינות להפסיק הריון שלא במסגרת הנסיבות המאפשרות והוועדה נאלצות לבחור באחת משתי אפשרויות. הראשונה, לשקר לוועדה ולטעון טענה שיהיה קשה מאוד להפריך, שמדובר בהריון מחוץ לנישואין (ומכאן השיעור הגבוה יחסית של הפסקות הריון בשל “יחסים אסורים”). או, במידה שיש להן את האמצעים, לפנות להפסקת הריון פרטית לא חוקית במרפאה גניקולוגית.

לא מדובר כאן בהפלה לא חוקית בסגנון הקצביות שקיימות עדיין, לצערי, במקומות רבים כל כך. הפסקות היריון בישראל הן פרקטיקה פשוטה ובטוחה. יותר מזה, למרות העובדה שהפסקת הריון פרטיות הן עבירה על החוק, הן מצד האישה והן מצד הרופא/ה, החוק מעולם לא נאכף.

ובכל זאת, נשים שלא מעוניינות להמשיך בהריון נאלצות לעבור תהליך חינוכי משפיל, לחשוף את חייהן הפרטיים ולעיתים קרובות לשקר. מי שיש לה קצת יותר מזל ואמצעים מארגנת לעצמה, בשקט, הפלה יקרה בקליניקה פרטית.

כל מה שמעבר למספרים: יותר מסמנטיקה

הזכות לבחור להפסיק הריון מעולם לא עמדה על סדר היום הציבורי בישראל. הציבור הרחב, שלא נתקל בבעיה מקרוב ולא מכיר את הפרטים, מניח, קרוב לוודאי, שאם 98% מהבקשות להפסקת הריון מאושרות ואם נשים לא מדממות למוות בקצביוֹת, המצב בישראל מניח את הדעת. מי שנתקלו במציאות מקרוב, וכאן הכוונה גם לנשים וגם לגברים, עסוקים מידי בבעיה הפרטית שלהם/ן.

אבל פה בדיוק נכנס תפקידה של עבודה עיתונאית טובה, כזו ששואלת שאלות ומסבירה את הבעיה, ולא מאכילה את הקוראים ברשימות מכולת ממוספרות וחסרות משמעות. במקום פסטיבל מְסַפְּרֵי הַמִסְפָּרִים השנתי כדאי היה לברר, למשל, מדוע לא נבחנות מחדש הנסיבות שבהן מותר להפסיק בישראל הריון, מה מספר הפסקות ההריון המבוצעות בקליניקה פרטית, מה הוא הפיזור הגיאוגראפי של הוועדות להפסקת הריון וכמה רחוק נאלצות נשים מהפריפריה לנסוע אליהן, ובאיזו מין חברה נשים (וגברים) צריכים תירוץ כדי לא להמשיך הריון שאינן מעוניינות בו.

ההבדל בין “הפסקת הריון” ל”הפלה”: הערה סמנטית אבל חשובה

באנגלית, אולי בגלל המודעות הפוליטית הגבוהה יותר לסוגיה, מקובל להבחין בין הפלה טבעית ומצערת (miscarriage) לבין הפסקת הריון יזומה (abortion). בעברית, לעומת זאת, כפי שעולה גם מן הכתבות והדוחות, וגם משמו העממי של החוק המסדיר הפסקות הריון, התקבע המונח “הפלה” לתיאור שני המקרים.

שימוש ב”הפלה”, שנשמעת כמו תאונה או תקלה מצערת (אופס..), לעומת “הפסקת הריון”, שהיא בחירה מודעת, מסייע לטשטש את ההבדלים בין שני המקרים ומצמצם עוד יותר את מקומם של המעורבים בהריון כסובייקטים שיש להם זכות לבחור בעצמם את עתיד ההריון. גם במקרה הזה בחרו שלושת הכתבים בהעתקה לא מודעת, ובעיקר לא מתעניינת, של חומרים לא מעובדים.

ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה. הפוסט מבוסס על שני מאמרים בנושא שנכתבו על ידי שושי ודלילה אמיר ופורסמו בקבצים “עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם” (דפנה ברק-ארז ושות’ עורכות, הוצאת נבו, 2007) ו”העצמה במשפט” (גיא מונדלק ומימי איזנשטדט עורכים, 2008, הוצאת נבו ואוניברסיטת תל אביב)

27 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 22 תגובות

“אודה לכם אם תורידו ביקורת זו מהאתר”

סיפור קטן שהתעכב אצלי באינבוקס, אבל אני חושב שהוא מספיק מעניין בשביל לפרסם גם באיחור.

אתר “בלי פאניקה” הוא כתב עת מקוון למדע בדיוני ופנטזיה. ב-11/9 השנה הגיע האימייל הבא לתיבה של הוובמאסטרית שלו, דורה קישינבסקי (שכותבת פה מדי פעם):

From: שריר תקשורת
To: webmaster@blipanika.co.il
Cc: runningpress@013.net
Sent: Thursday, September 11, 2008 16:12:10
Subject: לדורה בקשה בנושא תוכן באתר – שריר תקשורת

היי דורה ,

מה שלומך ?

שמי מירב משריר תקשורת ואנו עושים את יחסי הציבור לסופרת גלי צבי ויס

בעבר פורסמה ביקורת באתר על ספרה הקודם של גלי – “צלילות בערפל ”

גלי אינה משייכת או רואה ספר זה כמדע בדיוני .

אודה לכם אם תורידו ביקורת זו מהאתר .

בשלב זה צריך לציין שהספר מתרחש בשנת 2056, במדינה אוטופית שקמה לאחר מלחמת עולם שלישית שהחריבה את העולם, שההוצאה שלחה פרק מהספר לפרסום באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני, ושהביקורת על הספר ב”בלי פאניקה”, אותה כתב עורך האתר רמי שלהבת שנתיים לפני כן, היתה מאוד שלילית.

שלהבת השיב לשריר:

מירב שלום,

“בלי פאניקה” נועד לשרת את ציבור הקוראים, לא את הסופרים או את ההוצאות, ולעולם איני מעלה או מוריד כתבות בשל שיקולים יחצ”ניים של גורם זה או אחר. יתר על כן, במקרה הספציפי הזה הספר נמסר לי לביקורת מידי הסופרת עצמה, כולל הקדשה, כך שעצם הטענה שגלי אינה רואה בספר יצירה רלוונטית ל”בלי פאניקה” נראית לכל הפחות מגוחכת, אם לא חוצפה.

אי לכך, לא אוכל לקבל את בקשתך. מרגע שספר ראה אור, לא ניתן לשלוט בביקורות המתפרסמות עליו, ובוודאי לא להוריד אותן מהרשת.
רמי שלהבת
עורך “בלי פאניקה”
www.blipanika.co.il

“מעולם לא קיבלתי שום פניה להסרת ביקורת”, סיפר לי שלהבת בראיון אימייל בספטמבר. “לכל היותר היו סופרים שהתמרמרו על תוכנן השלילי של ביקורות שפורסמו עליהם. הביקורת היחידה שהסרתי מאז שהתחלתי לערוך את האתר היתה של כותב מוכר שהסתיר ממני את העובדה שהביקורת שלו פורסמה לפני כן במקום אחר. אני לא יכול להעלות בדעתי שום עילה לגיטימית אחרת להוריד ביקורת שכבר פורסמה. המחויבות היחידה שלי היא לקוראים שלי, לא לסופרים, להוצאות או ליחצנים.

“מעולם לא קיבלתי איומים משום סוג, וגם לא הורדתי או שיניתי תוכן של ביקורת. מה שכן שיניתי פעם אחת הוא הסרה של הקרדיט שנתתי לכותבת שהתקבלה למקום עבודה “סנובי” ואמרה שבו אמרה לי שאם יזהו אותה שם כחובבת מדע בדיוני היא עלולה להינזקבמקרה הזה הסכמתי, מה גם שיש עוד כותבים (מעטים מאוד) שמופיעים אצלי בפסבדונימים. הביקורות והתרגומים שלה נותרו כמובן באתר ללא שינוי, למעט הקרדיט שהוחלף בשם בדוי”.

27 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

חנוקריסטל: קריסטל + מנטוס = חנוכיה

חנוקריסטל, עוד הפקה מטופשת של E.N.S. Media, בשיתוף מאור סיטבון:

תודה רבה:
אסף שגיא
בר דוידי
קרן מורד
מיכל יפה
מיכאל זילברמן
אהוד קינן
עופר קינן
אלון גור-אריה
איל שינדלר
איתי נתנאל
אביעד שמיר
הקיוסק הזה בשדרות רוטשילד 80

אם כתבתם על החנוכיה המפתיעה, העליתם סרטונים או תמונות, השתמשו בתגיות HanuCristal וחנוקריסטל, לנקקו לפוסט זה ושלחו לי אימייל.

27 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404, ens webshow, עירוניה | 15 תגובות

חנוכיה סרוגה וחנוכיה מפתיעה

קואופרטיב סבתא קונקשן סרג חנוכיה על ספסל תל אביבי, אבל העירייה הורידה אותו. הסיפור המלא בממתקים.

וגם: החנוכיה המפתיעה, מחר ב-21:30 בבית הקפה על שדרות רוטשילד, שדרות רוטשילד 80, תל אביב. בואו, והביאו מצלמות וידאו. האירוע בפייסבוק.

25 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404, ens webshow, עירוניה | תגובה אחת

ג’ומס נשאר עם ארדן

לפני מספר ימים פרסמתי פה ובעבודה שחורה מכתב ששלחתי ליו”ר התנועה החדשה מרצ, חיים “ג’ומס” אורון. במכתב קראתי לו לוותר על שירותיו של הפרסומאי ערן ארדן, שכשייצג את מפלגת קדימה בבחירות הקודמות פברק פריצה לאתרה ואף התגאה בכך בספר שכתב לסיכום הבחירות.

אורון השיב לי היום:

עידו, שלום,

תודה על שהסבת את תשומת ליבי, לא הייתי מודע לסיפור שהבאת.

כפי שודאי עקבת בתקשורת, גם אנו נתקלנו בטעות שלא הייתה צריכה לקרות[*]. זו אחריותי ואחריות מנהלי הקמפיין לוודא שדברים כאלה לא יקרו אצלנו.

בתודה,
ג’ומס

* מדובר על הבאנר “אהוד ברק – לא נורמלי”.

25 בדצמבר, 2008 | בנושאים: 404, פוליטיקה, פרסום ושיווק | 13 תגובות