למה חשוב לקרוא הוראות (תעלומה מצולמת)
צ’מעו סיפור.
אשתי אמרה לי בבוקר: “רועיקוש, לך תקנה ממרח סלמון בסופר!” היא שמה לי על השולחן רשימת קניות כדי שלא אשכח.
אז בצהריים הלכתי למכולת השכונתית. אבי הכחוש הזה לא זיהה אותי. תפס צבע הבנזונה. גם מבטא מוזר. אבל עזבו את זה.
מיהרתי הביתה כי רציתי לנשנש משהו, אז מרחתי לי פרוסה עם הממרח סלמון הזה, נשמע מעניין.
2 דקות אחרי זה, טסתי לפח והקאתי ת’נשמה.
הסתכלתי בחוברת השימוש לממרח (סטארקיסט חושבים שאני אהבל?), חשבתי אולי זה פג תוקף, מה שיסביר ת’טעם העקום, ואולי זה מהונדס ג’נטיקלי עם בוטנים, מה שיסביר ת’הקאה.
רברברברבעק בקושי רואה משהו, הלכתי לשים ת’משקפיים.
עכשיו קיראו את הפוסט מחדש עם משקפיים. אחרי הקיפול:
ידיעות חדשות, תמונות ישנות
פוסט אורח של ניבה שושי
עיתונאים אמורים לחפש את האמת ולדווח עליה, אבל לא תמיד מוצאים זמן או דרך לצלם אותה. בדיוק למקרים כאלו הומצאה שיטת צילומי הארכיון: בהיעדר תמונה אותנטית אפשר תמיד לגרד מהמחסן תמונה דומה, או לפחות כזו שהקוראים יניחו שהיא מתארת אירוע דומה לאירוע המתואר בכתבה.
דוגמא לבחירה כזו היא התמונה שהופיע בהארץ אונליין ב-5/1/2009 בכתבה על נפילת טילי גראד בדרום:
התמונה, צילום ארכיון של ניר כפרי, מתארת, לפי כיתובה, “נזק שנגרם מנפילת רקטה”, תיאור כללי שלא ניתן ללמוד ממנו על האירוע באשקלון, לא על הזמן והמקום שבו צולמה התמונה ולא על סוג הטיל שנורה והנזק שנגרם. בכותרת המשנה, שמתארת את המצב בזמן הפרסום (הכתבה התעדכנה בהמשך וכללה דיווח מפורט ותמונות אמת), מדברת על “ארבע רקטות נפלו בערים”, “נחתה רקטה בחצר בית באשדוד” ו”מהבוקר נפלו 26 רקטות בישובי הדרום”, כשהנזק היחיד המוזכר בכותרת המשנה הוא שהרקטות “גרמו למספר נפגעי חרדה”. התמונה, לעומת זאת, מדברת על נזק כבד לבית מגורים, אולי אפילו כתוצאה מפגיעה ישירה. לו היה נזק כזה בזמן פרסום הידיעה, ראוי היה שיופיע במפורש בכותרת או בכותרת המשנה, ולא יירמז בתמונה.
כמו תמונה של קבר בכתבה על ניסיון לרצח
תמונה היא חלק בלתי נפרד מתוכן. היא ממחישה את הטקסט, מציגה אותו באופן ויזואלי או מאירה ממדים שונים שלו. כאשר מדובר בתמונת עיתונות, ובוודאי בטקסט חדשותי, התמונה, במקרים רבים, היא צילום מן האירוע המתואר בכתבה. סוגים אפשריים אחרים של תמונות הן תמונות אילוסטרציה שנועדו לעטר את הטקסט או לפרש אותו, לעיתים קרובות באמצעות ציור או צילום שהם יותר אמנותיים מאשר אותנטיים, כמו צלליות שחורות של ילד קטן ואבא גדול בכתבה על אלימות במשפחה, או תמונות שנועדו לתת מושג כללי על האירוע, כמו איור שמתאר את מסלול המחבל ממחנה הפליטים לסנטר, או תמונות ארכיון שמתארות ארוע דומה שהתרחש בעבר.
שלא כמו תמונות אילוסטרציה, תמונות ארכיון נראות אותנטיות לחלוטין. הנחת היסוד של קורא ממוצע, כזה שחולף במהירות על פני הכותרת הראשית, היא שהתמונה היא צילום של האירוע. שימוש בתמונת ארכיון לתיאור התרחשות, מוסיפה, גם כאשר המילים לא נאמרות באופן ישיר, אינפורמציה שעשויה להיות נכונה, נכונה באופן חלקי או שקרית לחלוטין.
המדרון החלקלק
במקרה קיצוני יותר של שימוש בצילומי ארכיון במלחמה הנוכחית, נאלץ ערוץ החדשות הממלכתי הצרפתי פרנס 2 להתנצל. הערוץ הקרין תמונות המתארות “תאונת עבודה” (התפוצצות משאית של חומרי נפץ) שהתרחשה בעזה ב-2005, והציג אותן כאילו הן מתארות תוצאה של מתקפה צה”לית במסגרת מבצע “עופרת יצוקה”. לפי הדיווח בהארץ, העורכים הוּלכו שולל והוטעו לחשוב שמדובר בצילומים עדכניים.
בשונה מהמקרה של אתר הארץ, הרשת לא הבהירה מראש שמדובר בצילומי ארכיון. יחד עם זאת, גם אם הייתה ניתנת מראש הבהרה כזו, ניתן לשער שמרבית הצופים היו מניחים שהתמונות הן מעזה 2009, או לכל הפחות, שיש דמיון רב בין שני האירועים השונים כל כך.
אם אין תמונה אין סיפור?
על הרצף שבין אמת ושקר, נמצא המקרה הצרפתי הרחק מן המקרה שמתואר בהארץ אונליין. יחד עם זאת, עבור רוב הקוראים, הגדרת הצילום כ”צילום ארכיון” לא תורמת תרומה משמעותית להבהרת הקשר האמיתי שבין התמונה לתוכן הכתבה.
אם ניקח את הדיוק בהגדרת התמונה עד לאבסורד מוחלט, ניתן אפילו לומר שכיתוב שהיה משקף נאמנה את הקשר בינה לבין הידיעה, בנוסח “התמונה שצולמה לפני מספר שנים ומתארת פגיעה ישירה והרסנית של טיל בבית מגורים בנגב המערבי, בניגוד לנזק הקל שנגרם הפעם”, היתה מעלה תהיות על כישורי הבנת הנקרא של העורך.
שימוש בתמונות ארכיון יכול, אולי, להתאים לכתבה על פגישה של ראש הממשלה עם שרת החוץ האמריקאית, כאשר העניין המרכזי בתמונה הוא עצם הנוכחות של אחד האישים או שניהם. כאשר התמונה נועדה לתאר אירוע, והיא אינה תמונת אילוסטרציה או המחשה, מדובר בהטעייה של הקוראים.
ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה
בונה צינורות (?!)
“בונה צינורות זה ג’וב אמיתי. לא כמו כותב בלוג” – גאיה קורן אודיה קורן, ציפורי לילה, גל”צ, 16/1/2009
(השעה היתה מאוחרת ואני נפגעתי משאיפת עשן, של הסיגריות במועדון, אבל אין ספק שהיא דיברה על צינורות. בונה צינורות? מתקין צינורות? חיפשתי באתר של גל”צ, “למי שלא הספיק ברדיו”, אבל מי שלא הספיק ברדיו לא יכול לקבל שידור מוקלט של ציפורי לילה. וזה בדיוק אחרי שבמועדון מישהי שאלה אותי במה אני עובד, ואז קלטתי בפעם הראשונה שהתשובה היא “אני בלוגר”, ושנייה אחרי זה קלטתי שלהגיד “אני בלוגר” נשמע כמו השורה השנונה לפני שאני מסביר מה העבודה האמיתית שלי. והיא אמרה, “סבא שלי היה שואל, ‘וכסף יש בזה?'”)
בואו לסימופלאשמוב (שישי, 13:00, גן מאיר בת”א)
חגי גילר בקריאה נרגשת:
במסגרת הלחץ האינסופי של שנה ד’ בבצלאל, מצאתי את עצמי עכשיו נאלץ לארגן בהתראה של קצת פחות מ-24 שעות סדרת צילומים לפרויקט קבוצתי בקורס ממשקים מקוונים*. אחת התמונות שאני צריך היא תמונה קבוצתית של כמה שיותר אנשים בפוזות שונות, רצוי מטופשות. אם מישהו עובר במקרה בין השעות 13:00-13:30 ליד גן מאיר ויש לו כמה דקות פנויות להצטרף, אני אשמח. אולי לפחות יצא משהו כיפי מכל הסיפור.
*עיצבנו מערכת דמיונית לארגון וניהול של פלאש-מוב דרך האינטרנט והסלולרי, אם מישהו תוהה, וזה אמור להמחיש איך היא עובדת.
ישראFAIL: לקט כשלים
(פוסט מעולה כפיצוי על ירידה כללית ברמה של חדר 404. בקרוב: רפורמה נוספת!)
בבקעת אונו נוסעים בכיכרות נגד כיוון התנועה (aXe):
מצביעים חצויים בפייסבוק (ערן וייס):
במסעדת בראסרי בתל אביב בנו את סככת החורף שלהם סביב ברז הכיבוי (איתן שלו):
(ושנה הסטנדאפיסט המנוח מיטש הדברג: “הייתי בקזינו ועסקתי בעניניי, ואיזה בחור ניגש אלי ואומר, ‘אתה תצטרך לזוז, אתה חוסם את יציאת החירום‘. כאילו שאם היתה שריפה, לא הייתי רץ. אם אתה דליק ויש לך רגליים, אתה אף פעם לא חוסם יציאת חירום”).
בלונים עם ריח ללא ריח (ארז רונן):
Windows Evil (יובל קרופיק):
ימינה שמאלה בחיפה (צפריר ריהן):
טוקבקים לאייטם ב”העין השביעית”
מכיוון שב”העין השביעית” אין טוקבקים, אני אעלה פה פוסט למטרה זו. הוא יתעדכן בלינק לאייטם בעין כשזה יעלה שם. [עדכון] הנה, עלה: “גלובס” וגלי צה”ל האשימו את יו-טיוב בצנזורה פוליטית על סרטונים פרו-ישראלים שהועלו לאתר. מה מקורה של ההאשמה השגויה? יתכן שמכתב שרשרת אנונימי ששימש כמקור עיתונאי, קבלה עיוורת של הודעות דובר צה”ל, או אולי סתם פרנויה קולקטיבית. לטור המלא.
מוֹדעוּת סטיב ג’ובס
טקקראנץ’ פרסמו מוֹדעוּת סטיב ג’ובס הכי מעולה:
• ארכיון מוֹדעוּת
פילים בצנרת
הפרסומת על חשבון התוכן
סתם באג באתר של רשת, אבל לא שונה בהרבה מכל הבאנרים והפופאפים והלוגואים שמקדמים תוכנית אחת בזמן שידור של תוכנית אחרת בשידור הטלוויזיוני, ושהרשות השנייה העלובה לא מעיזה לחשוף שיניים ולספור אותם כזמן פרומו.
(הלשינה: מעיין דר)
גוגל אנטישמי!!!!1
“גוגל נוקט עמדה פרו-פלסטינית?” שאלה כותרת מרעישה במדור המחשבים של גלובס. בגוף הכתבה כבר הובהר ללא שום סימני שאלה ש”YouTube של גוגל ממשיך לנקוט עמדה בכל הנוגע ללחימה בעזה”. איך האתר עשה את זה? הוא “הסיר סרטון ישראלי המתאר שימוש של החמאס בילדים כמגן אנושי”.
מה הבנתם מזה? שגוגל מצנזרת עדויות לפשעי מלחמה של חמאס, נכון? מזעזע! מזל שזה לא נכון.
הסיפור הוא שחברה בשם “שרוטונים”, שמפיקה סרטונים “סאטיריים” שאיכות האנימציה שלהם נופלת רק מאיכות ההומור, העלתה ליוטיוב עוד איזה דאחקה. מן הסתם הנושא היה המלחמה בעזה. מישהו – פרו-פלסטיני או לא – סימן את זה כסרטון עם תוכן פוגעני, והאתר חסם את הסרטון אוטומטית, כמו שהוא עושה לפעמים. כמה שעות אחר כך הוא חזר לאוויר. אבל עוד לפני זה, “שרוטונים” ניצלה את התקרית כדי להשיג יחסי ציבור חינם, בעזרתה האדיבה של כתבת גלובס, נועה פרג.
זו לא הפעם הראשונה שגלובס מטיח בגוגל האשמה די חמורה. בפעם שעברה שכתבתי פוסט כזה, נועה פרג כתבה שגוגל שיתפה פעולה עם פוליטיקאים ישראליים כדי לצנזר בלוגים. מה שאגב לא הכי מתיישב עם זה שגוגל היא אויבו של העם היהודי.
תראו, ברור למה כתבי מחשבים הם טרף קל. אנחנו נואשים לאייטמים אקטואליים ונגישים שיביאו רייטינג ויעזרו לנו להרגיש שייכים בישיבות המערכת. כל מה שאתם צריכים כדי לקבל אצלנו אייטם זה להגיד שמישהו נגדכם באינטרנט כי אתם יהודים. או סתם שהאתר שלכם נפרץ. ובניגוד לעיתונאים אחרים, אנחנו יודעים ששום דבר שנכתוב לא ירעיש עולמות ולא יגרום למלחמות.
עדיין, ואולי זאת רק אני, נראה לי בעייתי מבחינה עיתונאית להמציא דברים.
גילוי נאות: הכותבת עובדת במדור המחשבים של עיתון כלכליסט המתחרה, וזה רלוונטי כי אחרת היו לה דברים יותר טובים לעשות מלעקוב אחרי כל מדורי המחשבים בארץ
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
