אי שביעות רצון
מודעה שמופיעה על עמוד שלם לפני הכניסה ל-nrgמעריב מזהה במדויק את תחושותי כלפיה.
כדי להתחמק מהמודעה הזאת, צריך להוסיף אחרי הלינק של נרג את זה:
הלו, זה רדיו?
תקלה טכנית גרמה לשידור מבזק בקול ישראל מהטלפון. אהוד קינן היה שם לענות לשיחה.
כך תהיו סנובי אינטרנט
טור שפרסמתי ב-7 לילות. קליק להגדלה.
[עדכון] וגם בר רפאלי עירומה עם תוכי.
[עוד עדכון] הטקסט המקורי המלא (שינויים קלים מהטקסט שפורסם בעיתון).
המדריך לסנוב האינטרנט
עשו לאמאש’ך לייק בפייסבוק. וגם לאבאש’ך. שניהם שם, הם ועוד 2.5 מיליון ישראלים., חמישית מהם מעל גיל 35. הצלחתה המקומית הגורפת של הרשת החברתית הוולגרית היא עוד לבנה בחומת ההפרדה הצומחת בין דיירי שכונת היוקרה “סביוני גיק” לבין הצ’כונה הישראלית שמאיימת לבלוע אותה עם הרבה טחינה ועמבה. בתור דיירים ותיקים אתם יכולים להתלונן, לעזוב או להתנשא, בעזרת המדריך לסנוב האינטרנטי:
רשתות חברתיות
אני מציע לאנשים חברות בפייסבוק, ואם הם מאשרים אותי מיד אני חוסם אותם, כי אני לא צריך חברים שאין להם חיים ונמצאים כל הזמן בפייסבוק. חוץ מזה, אני כמעט אף פעם לא מעדכן סטטוסים, ועושה Not Attending לכל האירועים, גם אלה שאני מתכוון ללכת אליהם. באירועים אני משתדל להיכנס לפריים של אנשים שמצלמים, ואז אומר להם שאני מבקש מאוד לא לפרסם את התמונה שלי בפייסבוק.
הטוויטר שלי הוא מבצרי. הגדרתי אותו כפרטי, כדי שאנשים יבינו שמדובר בחשבון איכותי ויבקשו גישה אליו. כשזה קורה, אני דוחה את הבקשה שלהם. אני גם לא עוקב אחרי אנשים שיש להם פחות מ-1000 עוקבים, כי הם בטח נורא משעממים, ולא אחרי אנשים שיש להם יותר מ-1000 עוקבים, כי הם בטח נורא פופוליסטיים.
אני ממלא תאריך יום הולדת לא נכון בכל הפרופילים שלי באינטרנט, כדי לראות מי מהחברים שלי באמת זוכר ומי מסתמך על תזכורות אוטומטיות.
המחשב שלי
סליחה, אתם מהעבר? מה זאת אומרת אקספלורר? אני גולש רק בדפדפן הקוד הפתוח האיכותי פיירפוקס. וגם בגוגל כרום, אבל רק בבית, כשהדלת סגורה והתריסים מוגפים.
JPG? שמעתי על זה, זה של תמונות פורנו, לא? אצלנו משתמשים ב-PNG. אלגוריתם הדחיסה שלו הרבה יותר מתאים לצילומים, וחוץ מזה הוא גורם לי להיראות מתוחכם. כיווץ קבצים, אגב, אני עושה ב-RAR. “זיפ” זה שם של משקה קל מהאייטיז.
הורדות
אימיול וביטורנט זה לילדים. אני מוריד סרטים וסדרות מקבוצות דיון ביוזנט. אין שם כתוביות, ואני גם לא צריך, כי האנגלית שלי מצויינת. מוזיקה אני בכלל לא מוריד. קודם כל, זה פוגע ביוצרים, ובניגוד אליכם, לי יש כבוד אליהם ולאמנות שלהם; ושנית, איך אפשר להשוות את הצרצור הדיגיטלי של MP3 דחוס על אוזניות דפוקות של אייפון לעומק ולסמיכות של רצועה מתקליט ויניל במערכת בידור ביתי? קצת יותר קשה לסחוב את זה לחדר כושר, אבל זה שווה את המאמץ.
הרגלי כתיבה
הורדתי את הבלוג שלי מגוגל. אני רוצה קוראים איכותיים, לא אנשים שהגיעו אלי אחרי שגיגלו “איפה מוצאים תמונות של בר רפאלי ערומה”.
אני לא כותב טוקבקים, יש לי בלוג בשביל זה, אבל אם אני בכל זאת כותב טוקבק, יהיו בו לא פחות מ-1500 מילים. זה המינימום שצריך בשביל להעביר את המורכבות של הנושא ואת העובדה שאני חכם יותר לא רק מהטוקבקיסטים האחרים, אלא גם מהכתב.
הרגלי קריאה
ויינט? יש לי מינוי לאתר של הוול סטריט ג’ורנל. אם במקרה ארצה לדעת מה קורה בארץ, אני אגלוש לאתר “הארץ”. באנגלית. אבל בדרך כלל אני קורא קומיקסים איזוטריים שאף אחד לא מכיר, כולל החברים הכי טובים של האנשים שכותבים אותם. מדי פעם אני מאזכר אותם בשיחות כבדרך אגב, ואז מסתכל במבט מתנשא על בן שיחי כשהוא מתוודה שלא שמע עליהם. וכשמישהו מעביר לי מצגת של חתולים חמודים, אני מעביר לו קובץ ענקי עם כל כתביו של נועם חומסקי. בכותרת אני כותב: “חתולים וחיות אחרות. חמודים! לפתוח רמקולים!!!!!1”. מי ששולח לי אימייל מהוטמייל נחסם אוטומטית, לא משנה מה הוא שלח.
קהילות
אתם מחפשים דירות בהומלס, רהיטים חינם ב”אגורה”, זוגיות בג’יידייט וזיונים בפייסבוק. שיהיה לכם בכיף. אני עושה את כל זה בקרייגזליסט. היתרון: אתם לא שם.
אין לי שום דבר נגד דה-מרקר קפה, ישראבלוג ותפוז. להיפך, כמה מחברי הטובים ביותר כותבים בלוג בלייבג’ורנל, באנגלית. אבל ברצינות: קהילות הבלוגים העבריות עושות עבודה חשובה: הן מרכזות רשימה מכובדת של האנשים שאני ממש לא רוצה לקרוא או להכיר.
בהזדמנויות הנדירות שאני משתף את האינטרנט בסרטון משובח שצילמתי, אני נותן לו את הכבוד הראוי ומעלה אותו לאתר איכותי כמו וימאו. יוטיוב? יש שם מערכונים מ”צחוק מעבודה”, למען השם!
שפה
משמיטים ישראל
בעמוד הפרכת מיתוסים שליליים באתר ההסברה הרשמי “מסבירים ישראל” פורסמה תמונה של השחקן איתי טיראן, לצד עמיתתו שרה פון שוורצה בהצגה “המלט”. פניות ספורות של אזרחים מודאגים (מכך שאתר הסברה מתגאה באדם שלא שירת בצבא) גרמו להסרת התמונה של טיראן ופון שוורצה (גיורת ששירתה בצבא!). במקומה הועלתה תמונה של ענת וקסמן (שירתה בצבא) בהצגה “מי מפחד מווירג’יניה וולף”, ותחתיה הכיתוב הבלתי ייאמן: “מי אמר כפייה דתית? נשות ישראל בתיאטרון” (וגם בצבא, אגב). פרסמתי על כך ידיעה ב”מוסף הארץ”.
הנה אחד ממכתבי התלונה שנשלחו לשר ההסברה יולי אדלשטיין. המכתב הספציפי הזה הוא אקט סאטירי של פעיל שמאל, שביקש להדגים בכך את טענתו ש”אתר ‘מסבירים’ מזקק את דמותה האמיתית של ישראל, כמי שנשלטת על ידי תפיסות לאומניות”.
From: [email address]
Date: 2010/2/21
Subject: אתר מסבירים – שבחים ושתי טעויות חשובות לתיקון
To: yedelstein@knesset.gov.ilלכבוד מר יולי אדלשטיין, שר ההסברה והתפוצות.
נכבדי,
שמחתי לקבל ממכרים שונים את הלינק לאתר “מסבירים”. ברצוני לברך אותך ואת אנשי משרדך על היוזמה המבורכת הזאת, ולאחל עוד הצלחה בהמשך.
עם זאת, שתי נקודות שונות הביאוני להסב את תשומת לבך:א. לאורך הטקסט משורבבות המילים “התנחלויות” ו”מתנחלים”. סמוך ובטוח אני כי השר נוהג לכנות את הפעילות החלוצית ביהודה ושומרון כ”התיישבות” ואת אנשיה כ”מתיישבים”. תמוהני מדוע באתר רשמי של מדינת ישראל, שמיטיב לייצג כל כך את המדיניות הרשמית של מדינתנו בתחומים הדמוגרפיים, ההיסטוריים והערכיים – ובינהם בעלות על כל חלקי הארץ והפרכת “טענות” הערבים על עוול כלשהו שנעשה להם בשנת 48 או לאחר מכן עד היום – תמוהני מדוע באתר כזה יש צורך להשתמש במילה התנחלות.
ב. בעמוד המציג את הפרכת המיתוסים בנוגע לישראל, מוצבת תמונתו של השחקן איתי טיראן. האדם הנ”ל הינו משתמט מצה”ל ושמאלני ידוע בדעותיו האנטי-ישראליות.
אודה לך אם תוכל להורות לאנשי משרדך להוריד את תמונתו מן האתר.
החסרים לנו אנשי במה ורוח אשר אוהבים את צה”ל וישראל, ומחזיקים בדעות השפויות של השר ומפלגתו?בברכת עלה והצלח,
[שם הכותב]
ירושלים
מקלדת כשרה לפסח
למכירה: מקלדת כשרה לפסח. איך היא כשרה לפסח? היא חדשה ואין בה פירורי לחם, זה איך. המודעה מתוך המקומון “השקמה בת-ים”. הלשין: אושר אסולין.
אני זוכר במעומעם שעשיתי פעם כתבה על מקלדת כשרה לפסח. המוצא הישר מתבקש ללנקק בתגובות.
התיקונים 51
כאן אפשר להגיב על הטור.
יונייטד סטייטס אוב ניו מדיה
וושינגטון די.סי. קרחונים של שלג מטונף כיסו את שולי הכבישים והמדרכות בסוף פברואר, זכר לסופה שניתקה ושיתקה את הבירה האמריקאית כמה שבועות לפני כן. המלון סיפק אינטרנט אלחוטי בחינם, ובכל זאת הניחו בכל בוקר על סף דלתי גליון של הוושינגטון פוסט. כתבה בעמוד הראשי שלו סיפרה על האנשים שמחוברים לרשת כל הזמן – משחקים, מעדכנים בטוויטר, קוראים אימיילים – גם כשזה ממש לא במקום, כמו בזמן נהיגה, רחיצת התינוקת, הופעה של הילדים בבית הספר או ארוחה משפחתית.
תושבי וושינגטון הבירה, שעובדים בממשל או סביבו, צמודים לבלקברים שלהם כמו שהעוזר הצבאי של הנשיא צמוד ל”פוטבול”, המזוודה עם הקודים של הנשק הגרעיני. לפי מחקר שערך שירות המחקר של הקונגרס בחודשיים בשלהי 2009, 38.3% מחברי הקונגרס (בית הנבחרים והסנאט) היו פעילים בטוויטר ופרסמו בממוצע 116 טוויטים ביום. הרפובליקני ג’ייסון צ’ייפיץ, אחד משלושת נציגי יוטה בבית הנבחרים, השתמש בסושיאל מדיה והצליח להביס את קודמו, שכיהן 12 שנים והוציא 600 אלף דולר יותר בבחירות. צ’ייפיץ לא זז לשום מקום בלי הפליפ שלו, טלפון סלולרי עם מצלמת וידאו וחיבור USB שמאפשר להעלות בקלות סרטונים לאינטרנט, וכשהגענו לפגוש אותו במסגרת משלחת מרכז העיתונות הזרה של מחלקת המדינה האמריקאית בחודש שעבר, הוא מיד שלף אותה ותיעד את המפגש.
סגן הנשיא הקודם, דיק צ’ייני, “איבד” שבוע שלם של תכתובות אימייל שנתבקש לחשוף במסגרת החקירה על דליפת שמה של סוכנת CIA, משל נאה למלחמה של ממשל בוש בשקיפות ובפתיחות האינטרנטית. לעומתו, הנשיא ברק אובמה הוא נער הפוסטר של הממשל המקוון. הוא השתמש באינטרנט להגיע לבית הלבן, אבל לא התנתק גם כשהגיע לשם: אובמה הוא הנשיא האמריקאי הראשון שיש לו חיבור אינטרנט זמין בשולחן העבודה, שמשתמש באימייל לתקשורת על בסיס קבוע ושמחזיק בבלקברי, אחרי שהכניע את ההתנגדות מצד השירות החשאי וקיבל מכשיר עם אבטחה משודרגת. החיבה של הנשיא לשקיפות אינטרנטית מחלחלת כלפי מטה, כתרבות ארגונית וגם כהחלטות קונקרטיות, כמו ההנחיה לכל משרדי הממשלה ליישם מדיניות ממשל פתוח, שכוללת פרסום מידע איכותי באתרי המשרדים ויצירת תשתית ותרבות של ממשל פתוח.
“אנחנו מחפשים דרכים לפתוח את הבית הלבן, לפזר את הערפל סביב הדרך בה הממשל עובד. למשל, אנחנו מפרסמים שמות של כל מי שמגיע לכאן לפגישה. השמות שלכם יופיעו באתר הבית הלבן כי נפגשתם איתי”, סיפר לנו מייקן פיליפס, מנהל הניו מדיה בבית הלבן, לשעבר פעיל במחלקת הניו מדיה בקמפיין הבחירות של אובמה ובצוות המעבר של הממשל החדש אחרי הבחירות. “סוד ההצלחה שלנו בקמפיין היה לשים אותו בידי הבוחרים. כאן בבית הלבן אנחנו מנסים לעשות דברים דומים, להוציא מידע על האג’נדה של הנשיא. אחד מהאתגרים שלנו הוא לפתוח את התהליך, לתת לאנשים תחושה של מה שקורה כאן בבית הלבן”.
***
הבית הלבן משתמש באינטרנט לדבר עם אזרחיו, ומחלקת המדינה פונה באמצעות הרשת ישירות לאזרחי מדינות זרות. “הדרך בה דיפלומטים מתקשרים לא השתנתה הרבה מאז תומאס ג’פרסון – שני אנשים בחליפות יושבים ליד שולחן עץ עם דגלים מאחוריהם ומדברים על היחסים בין המדינות שלהם”, הסביר אלק רוס, יועץ בכיר לחדשנות של מזכירת המדינה הילרי קלינטון, שלפני כן הקים את מיזם One Economy לגישור על הפער החברתי, פיתח את תוכנית החדשנות והטכנולוגיה של קמפיין אובמה ושירת בצוות המעבר. “עכשיו אפשר לקיים שיחות של ממשל-לאנשים ואנשים-לממשל”.
מוזיאון העיתונות Newseum בדי.סי מהלל את התקשורת החופשית ומציג את הסכנות האורבות לה מצד משטרים דכאניים מחד וטכנולוגיות חדשות ומערערות מאידך. קלינטון בחרה במקום הסמלי הזה לשאת בסוף ינואר נאום מכונן בזכות חופש האינטרנט הגלובלי. “הן העם האמריקאי והן המדינות שמצנזרות את האינטרנט צריכים להבין שהממשל שלנו מחויב לסייע לקידום חופש האינטרנט”, שיגרה קלינטון טיל מילולי לסין, לאיראן ולכל מדינה שהממשלה שלה מפחדת מהעם, ביטוי ששמענו מכמה אנשים במחלקת המדינה. ימים ספורים לפני הנאום הכריזה גוגל כי לא תסכים עוד למדיניות הצנזורה שנכפתה עליה בסין, גם במחיר של סגירת עסקיה במדינה (מאוחר יותר תסגור גוגל את מנוע החיפוש המצונזר ותפנה את הגולשים אליו לאתר ההונג-קונגי שלה). “תמכנו בצעד של גוגל בסין – זה עניינה של גוגל, אבל אנחנו תומכים בה”, אמר לנו גורדון דוגוד, סגן דובר מחלקת המדינה ומנהל מרכזי העיתונות הזרה. הוא טען ש”סמיכות הזמנים בין ההחלטה של גוגל לצאת מסין ובין הנאום של קלינטון היה מקרי”, והוסיף שאנשי גוגל “מדברים איתנו הרבה, אבל הרבה פחות ממה שהיינו רוצים”.
כחצי שנה לפני נאום קלינטון, בתקופת ההפגנות והמהומות שאחרי הבחירות באיראן, ביקשה מחלקת המדינה מטוויטר לדחות השבתה מתוכננת של האתר לצרכי עבודות תשתית, כדי לאפשר לאופוזיציה האיראנית להמשיך ולהעביר שם מידע. דוגוד סיפר שהקשר נוצר דרך היכרות אישית של אחד מאנשי המשרד עם אנשים מטוויטר. עם זאת, בטוויטר הכחישו שהפניה הממשלתית היא שהובילה לדחיית ההשבתה. ובכל זאת, יש מי שתופס את פייסבוק, טוויטר, גוגל ודומותיהן, חברות אינטרנט אמריקאיות שמסייעות לגישה ולהפצה של מידע ברחבי העולם, כזרועות האימפריאליזם האמריקאי 2.0. “איראן אומרת: פייסבוק וטוויטר הן חברות אמריקאיות, הן כלים של הממשל האמריקאי”, אמר היועץ רוס ממחלקת המדינה. “אני מכיר אנשים בפייסבוק ובטוויטר. הייתי רוצה שהם יהיו הכלים שלי, אבל הם לא. הם הרבה יותר עשירים ממני”.
הכותב היה אורח מחלקת המדינה והשגרירות האמריקאית בישראל במשלחת של מרכז העיתונות הזרה לארה”ב
• הטור התפרסם בגירסה שונה מעט במדור “השרת” במוסף “פירמה” של גלובס, גליון מרץ 2010
צילום בעיתון ישראלי בטורונטו (קידום עצמי)
צילום של ענת קם שצילמתי הגיע לעיתון “שלום טורונטו“. אני לא יכול לפרסם את הכתבות כאן, אז הנה הן בטשטוש טקסט, אחרי הקיפול (ותודה לדובי קננגיסר שמצא ושלח).
ספאמר מקיים דיון ער עם עצמו
טל סורסקי מצא בפורום בלוגים באתר opinion דיון ער שספאמר קיים עם עצמו, כשכל הודעה מכילה לינק לקידום אחד מהלקוחות שלו. קליק על התמונה לצילומסך המלא.
דיווח על תאונת דרכים
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
בחורה בת 21 נפצעה קשה מפגיעת מכונית, כאשר עמדה בשולי כביש מהיר כשיצאה מרכבה לבדיקת תקלה. פציעתה זוכה לאזכור בולט על שערי כל העיתונים, אחת משלוש הפניות מרכזיות ב”ידיעות אחרונות”, שבחר את הכותרת הוולגרית “סרט אימה”. אחת מארבע הפניות מרכזיות ב”מעריב”, עם הכותרת הסנטימנטלית “בר נלחמת על חייה”. אחת מחמש ב”ישראל היום”, עם הכותרת “כתבת גל”צ במצב אנוש”. גם ב”הארץ”, ששערו מורכב מידיעות, ולא רק מהפניות, מקבלת תאונת הדרכים מקום נכבד על השער (“השחקנית והעיתונאית בר בלפר נפצעה קשה בתאונת דרכים”). שערי כל העיתונים מציגים גם תמונה של הפצועה.
תאונות כאלו ופציעות כאלו הן דבר יום ביומו. 1,708 אנשים נפצעו קשה בתאונות דרכים במהלך 2009.
בלפר שיחקה בהיותה בת 17 בסרט, שהפך למיני-סדרה, על פי ספרו של דויד גרוסמן “מישהו לרוץ איתו” – וזכתה על משחקה בפרס השחקנית הטובה בתחרות של האקדמיה לטלוויזיה. תמונתה בשיער קצוץ, מתוך הסדרה, היא זו שבחרו להציג הבוקר “ידיעות אחרונות” ו”ישראל היום”.
בשנים האחרונות משרתת בלפר בגלי-צה”ל, ככתבת בדסק החוץ. ביולי היא אמורה להשתחרר. לפני גיוסה שיחקה גם בסדרה “מסכים”. גילה של האישה שנהגה ברכב שפגע בה (טויוטה יאריס): 77. מרמת-גן. בלפר חיכתה על אי-תנועה, למכר שיחלץ אותה. הנהגת הדורסת מרגישה “מאוד אשמה”. למרות שקרוביה, לפי הכתבת בת חן אפשטיין אליאס ב”ידיעות”, אומרים לה שוב ושוב כי “זה לא באחריותה ותאונות קורות”. דני ספקטור וניר גונטז’, בידיעה השנייה מתוך שתיים שמקדיש “ידיעות” לתאונה, מדווחים כי לנהגת הפוגעת רק שתי עבירות תנועה לחובתה, במשך 40 שנה בהן היא מחזיקה ברשיון.
זירת התאונה היתה בנתיבי איילון, לפי התצלום ב”ידיעות”: סמוך למחלף קק”ל. בלפר נפגעה בראשה. פרמדיק שעבר במקום דקות ספורות לאחר האירוע העניק לה טיפול ראשוני. כיצד הועברו הפצועים לבתי-החולים? דובר מד”א מוסר שהדבר התבצע באמצעות אמבולנסים. מה חשו עמיתיה של בלפר בגלי צה”ל עת נודע להם על פציעתה? לפי ספקטור וגונטז’, הם חשו “הלם ותדהמה”. אחד מכתבי החדשות התייחס לאירוע כ”בלתי נתפס”. הוריה של בלפר שוהים בחופשה בחו”ל, אותה הפסיקו והם “בדרכם חזרה לישראל”.
ב”מעריב” הידיעה על התאונה נפרשת על פני עמוד שלם, עמוד 14, שרובו מוקדש לתמונה גדולה בה נענדות לבלפר דרגות סמל-ראשון. כיתוב התמונה הוא “מקצועית ומוכשרת. בר בקבלת הדרגות, שלשום”. על התמונה מודפסת גם חותמת צהובה גדולה ששוליה מחוררים ועליה הכיתוב “שלשום: בר מקבלת את דרגות הסמ”ר”. בידיעה קורא “מעריב” לפצועה “בלפר”, ולא “בר”. הכתבים החתומים עליה, תומר ולמר, אבי אשכנזי, נתיב נחמני וערן סויסה, או לפחות אחד מהם, הצליחו להגיע לחברתה של בלפר, איתה דיברה דקות ספורות לפני התאונה. בלפר אמרה לה כי היא מפחדת לצאת מהרכב. “אני מפחדת לצאת, יש הרבה מכוניות שחולפות”. הידיעה ב”מעריב” נפתחת כך: “רק שלשום בר בלפר היתה מאושרת”.
שמו של קצין בוחני התנועה במשטרת תל-אביב שסיפר לאבי כהן, כתב לענייני משטרה בת”א של “ישראל היום”, על פרטי התאונה, הוא רב-פקד מארק זאנה. כהן מציין כי “כמעט כל חבריה של בר באו אמש לבית החולים”. כהן מספק גם מידע שאין בעיתונים האחרים: החבר של בר (בידיעה ב”ישראל היום” מתייחסים לפצועה כאל “בלפר”, אבל בהמשך הידיעה היא “בר”) הוא טייס. לא באל-על, אלא בחיל-האוויר, והוא קיבל חופשה מיוחדת כדי לבקרה בבית החולים. “ישראל היום” מקדיש שלוש ידיעות ועמוד שלם לסיקור התאונה. בטור צד, אלון רוזנבלום פורש את הקריירה הקולנועית שלה (“מישהו לרוץ איתו”, “מסכים”), תחת הכותרת “כוכבת בת 17″. הטקסט של הדס שטייף מודפס על רקע צהוב, בו משתמשים ב”ישראל היום” לציון מאמרי פרשנות. הכותרת היא “משפחת גל”צ מתפללת לשלומה” ואילו כותרת הגג היא “במסדרונות התחנה”. שטייף, כתבת גלי צה”ל בעצמה, כותבת כי “כמעט כל אחד נזכר בדקה האחרונה שבה פגש בבר בבניין”.
העיתונים אינם מסגירים, או אינם יודעים, את הפרטים הבאים: מה שמה של הנהגת הדורסת, מדוע סטתה מהכביש, מהו האתוס המקצועי שמכתיב את סדרי העדיפויות של הסיקור העיתונאי בישראל והאם, בכלל, יש כזה.
• עוד בנושא: מיטל אהרונסון ונאאל אבו-פאני נדרסו למוות בנסיבות דומות. הסיקור התקשורתי היה שונה בתכלית. גם גזר הדין של הדורסים
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
