כשלים וטעויות בשירותי בריאות כללית
אל תחכי עד שתהיי חולה, קחי אחריות על הבריאות שלך כבר עכשיו וקחי טיפול מונע לסרטן הערמונית. הלשינה: שירן אבני.
כשל זיהוי מין באתר הכללית. הלשין תומר סויקר.
בעיה בספירה באתר קופת חולים כללית. הלשינה: נעמה בר-לב.
כשל מיתוגי: הענק היפני מסין
הלשינו: נתי רבין וארבל זינגר.
כשלים: מבצע שלא חל על מוצרים שבמבצע ועוד
המבצע לא חל על הארנקים שבמבצע. נצפה בסינמה סיטי רמת השרון. צילמה: נעמה רודקין.
שחר גולן מדווח: “להרבה חברות יש עמוד סטטוס בו ניתן לראות מה מצב המערכות שלהן. רוב החברות משתמשות בפלטפורמה חיצונית כדי שהעמוד יהיה זמין כשיש בעיות. לדוגמה, טוויטר משתמשת בטאמבלר לעמוד הסטטוס. שעשע אותי לראות שלחברת ג’וין ווב הישראלית יש הודעת שגיאה בעמוד הסטטוס“.
דוכן רוצחי דגים בשוק מחנה יהודה בירושלים. צילום: אמנון יונש.
איזה איבר? הלשין: אסף שגיא.
מי ראה אותי? אף אחד. צילם: אסף שגיא.
בנק הפועלים מאוד נדיב עם הלקוחה נינה.
לא כדאי ללמוד מהאנשים שכותבים את זה “לילמוד”. הלשינו: ערן כ”ץ, ניר ש, ליאור דוד.
האתר של גאון השקעות גילה ברגע הטעינה הראשון תפריטים נסתרים. צילומסך: מתניה מוזס.
עדשים: זכר או נקבה? צילום: יהונתן קלינגר (cc-by-sa).
מהנעשה בבלוגיה 3.7.2010
גלעד שליט
• גיזמו כהן ב”מזבלה”:
קליק >>
• נעמה כרמי ב”קרוא וכתוב” על המחיר: “‘אין בעולם מחיר לחיי ילדינו. אין לזה מחיר. אין. אתם שומעים?’ כך כתבה לפני ימים אחדים ידידתי יולי כהן בבלוג שלה. […] ‘אין מחיר’ – זה כמו ‘כל מחיר’. כלומר, צריך לשלם כל מחיר. כתבתי על זה בעבר, ש’כל מחיר’ איננו מטבע מוסרי. מה פירוש אין מחיר? לחיי אדם יש מחיר, אם נרצה או לא. ומוטב להכיר בעובדה הזאת, גם אם היא מאד מצערת. הוויכוח הוא בדיוק על המחיר. אני מניחה, למשל, שאם המחיר תמורת החזרתו של שליט היה דרישת החמאס שיולי כהן תהרוג את בתה ותביא להם את גופתה (סליחה, יולי, זה רק לצורך הדוגמא) – היא לא היתה חושבת שזה מחיר קביל”. קליק >>
• טובי פולק ב”טובי” על הקמפיין העיתונאי: “לדמוקרטיה הישראלית עדיף קמפיין ברור ושקוף, קמפיין גלוי שלא מתחבא ולא מתחסד, ולא מביא שוב ושוב את האיזונים המלאכותיים של בעד ונגד (מורשת מפוארת של הפוליטיזציה האיומה ברשות השידור). מותר לעורך הראשי של מעריב, לבעלים של ידיעות, למנהל מערכת החדשות של ערוץ 10 או מנכ”ל חברת החדשות של ערוץ 2 – להגיד בלשון שאינה משתמעת: שחררו את הרוצחים; זו דעתנו, ונצעק אותה מעל לכל במה. השקיפות עדיפה פי כמה על כפל הלשון והאיזון הקדוש והמזויף. בדיוק כפי שמותר לעיתוני הימין, פרשני הימין, הביטחוניסטים למיניהם ויוצאי המוסדות הסודיים, להביע את דעתם ההפוכה בתכלית”. קליק >>
• וגם יובל דרור ב”מאבד תמלילים”: “[עורך מעריב יואב] צור מדבר כאילו ב”מעריב” נערכה הצבעה בקרב העובדים ורובם החליטו לתמוך בהחלטה. אבל המכתב שנשלח לעובדי “מעריב” על ידי הנהלת העיתון ובו נכתב: “חשוב שכולנו, עובדי הקבוצה, נירתם לטובת המהלך החשוב. קיימים ברשותנו סרטים צהובים נוספים, אותם נשמח לחלק לכולכם – ניתן לקבלם בדלפק הקבלה בלובי הכניסה”, מבהיר שההנהלה מנסה לגייס את העובדים כפי שהיא מנסה לגייס את המדינה. למה חשוב ש”כולנו, עובדי הקבוצה, נירתם לטובת המהלך החשוב”? מי החליט שהוא חשוב? למה זה חשוב ש’כולנו’ נירתם אליו? מאיפה מגיע הדיבור הזה שיש בו נגיעות קלות ונעימות של פאשיזם? (כולנו! ביחד! נירתם! לטובת המטרה! לא סתם מטרה, ה-מטרה!)”. קליק >>
• אני ב”חדר 404″ על הניצול היחצני: “ההודעה לעיתונות הזאת [היא] נסיון להשיג פרסום חינם באמצעות הודעה על אתר שנפרץ, ייחוס הבנה מעמיקה של השוק הישראלי לגורי האקרים טורקים והאשמתם בבחירה פוליטית קפדנית של האתרים שהם פורצים, אי כניעה לטרור שבהצטרפות לצעדת גלעד שליט בזמן שהאתר עדיין פרוץ, והדובדבן שבראש ערימת האשפה המהבילה – צילום מסך שהוא, מילולית, צילום של מסך”. קליק >>
• רע חסיד ב”GVR” על הצביעות: “גלעד שליט, כולנו מתגעגעים אליך. טוב נו, לא באמת כולנו. גם לא באמת מתגעגעים, כי לא באמת הכרנו אותך לפני שנפלת בשבי. האמת שלא באמת אכפת לנו ממך, גלעד שליט. אם המצלמה תתמקד לנו בפרצוף נגיד שאנחנו דואגים. אבל זה לא באמת. בעיקר אכפת לנו רק מעצמנו. אנחנו יודעים שאתה לא כועס. גם לך לא באמת אכפת מאיתנו. גם אתה היית מרגיש כמונו אם אנחנו היינו נחטפים. את הלחץ של העבודה, החברה, המשפחה, הלימודים. אם היינו עזובים ונשכחים באיזה מרתף של החמאס, זה לא באמת היה מדיר שינה מעינייך”. קליק >>
שירות לקוחות
• דובי קננגיסר ב”לא שומעים!” על התנתקות מספק סלולרי בקנדה:
1. התקשרתי לבל וביקשתי לנתק את הקווים שלי עם סיום החוזה בעוד חודש. זמן ההמתנה מרגע הבחירה באפשרות “התנתקות משירות” ועד למענה אנושי: כ-15 שניות.
2. הנציגה שאלה אותי למה אני מתנתק ואם אפשר להציע לי תוכניות חלופיות כדי שאשנה את דעתי.
3. אמרתי לה כמה אני אשלם בחברה המתחרה (רבע ממה שאני משלם עכשיו, עבור יותר שירותים).
4. היא אמרה “טוב, זה באמת יותר טוב ממה שאני יכולה להציע לך.”
5. החשבון ינותק עם סיום החוזה בעוד חודש.
–
(כן, אני נהנה לזרות לכם מלח על הפצעים).
מת על המדינה הזאת.
• יובל דרור ב”מאבד תמלילים” על שירות הלקוחות של תמי4:
“תואם לך פירוק ביום שלישי בין 7 וחצי ל-9 וחצי והתקנה בין 9 וחצי ל-12 וחצי”.
“למה?”
“מה זאת אומרת למה?”
“למה זה תואם בשני מועדים שונים? שהטכנאי שמגיע גם יפרק וגם יתקין במקום החדש”.
“אי אפשר”.
“למה?”
“איך תספיק להגיע לבית החדש?”
“הוא מרחק 200 מטר מאיפה שאני גר היום. הטכנאי יפרק, נכניס את המכשיר לאוטו, אני אגיד לו ‘סע אחריי’, ניסע 200 מטר ואז הוא יתקין”.
“אי אפשר”.
“אני לא מבין. את תשלחי טכנאי שיבוא ויפרק ואז כעבור שעתיים, שאותן אני אמור לחכות בבית בהמתנה, תשלחי טכנאי אחר שיבוא ויתקין? את עושה ממני צחוק?”[…]
“אני רוצה לדעת כמה כסף אני צריך לשלם לכם כדי להיפטר מכל התשלומים שאני עדיין משלם לכם”.
“אני יכולה לעשות לך חשבון אבל אם אתה רוצה לשלם הכל בבת אחת זה יעלה לך עמלה של 50 שקל”.
“עמלה של 50 שקל”.
“עמלה של 50 שקל”.
“למה עמלה של 50 שקל?”
“כי זה יוצר עבודה עבור מחלקת הגבייה שלנו”.
“והעבודה של מחלקת הגבייה שלכם שווה 50 שקל”.
“כן. היא שווה 50 שקל”.
“כדי לשלם לכם כסף אני צריך לשלם לכם עוד 50 שקל כדי שתסכימו לקחת ממני את הכסף”.
“כן. 50 שקל”.
“הבנתי אותך. תודה”.
• דבורית שרגל ב”לחיות את חייה” על שיחה עם פקידת בנק:
אני: אפשר לדבר עם מירה?
פקידה: מירה איננה היום.
אני: אז תשאירי לה הודעה למחר.
פקידה: אבל אני לא אהיה מחר.
אני (בשוק): יש שתי המצאות חדשות: פתקית צהובה ומייל. שמעת על זה?
פקידה: טוב, אם את רוצה.
וכו’
• יובל פינטר ב”מקפים לוהטים” מתחרפן מניקוד שגוי במודעות של עיריית חיפה: “שימו לב למילת המפתח, ולאיך שהיא מנוקדת: קַלָבָּתשַבָּת. חמודים, המציאו מילה בשיכול אותיות. אז למה העצלות? מי אתם חושבים שאתם, ספר ילדים בהוצאה קיבוצית?”.
קליק >>
• Coquette ב”SUPERficial” מציגה את המניפסט התל אביבי: “הזכרנו כבר שאנחנו ממש שמאלנים ומתים על ערבים? בבקשה, תנו להם הכל. את הגולן תתנו, את הגדה ואת הנגב. אפילו שהם לא ביקשו אותו בכלל, כי מי לעזאזל צריך את הנגב. תנו להם את ירושלים ותנו את הכרמל ותנו להם את השפלה, אפילו את ראשון תנו. יודעים מה? תנו גם את יפו. רק אל תגעו בתל אביב. בבקשה, בבקשה אל תקחו לנו את תל אביב”. קליק >>
• נעמה כרמי ב”קרוא וכתוב”: “בשאלת היעד או הדרך, אני לפחות רואה הבדלים מובהקים בין גברים לנשים. בואי לגבר שלך (או לא) כשלבך מר עליך עם בעיה, הוא מיד ינסה לחתור לפתרון. ואילו את – חלק מהתראפיה עבורך היא בעצם הדיבור. מה אתה רץ כל כך מהר לפתרונות? תן לדבר קצת על הבעיה”. קליק >>
• מיכאל זילברמן ב”טופס 630″ יצא למסע צילומי בהיסטוריה: “גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). […] תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם ניראים היום. […] בחלק מן האתרים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, ואין כמעט הבדל למעט הצילום בצבע במקום בשחור לבן, ואילו חלק מהאתרים השתנו שינוי מהותי. כל האתרים שבתמונה הם אתרים שבהם התחוללו קרבות כבדים בפלישה”.
קליק >>
_____________________________________
יש לכם פוסט מעניין? המליצו עליו כאן
• ארכיון “מהנעשה בבלוגיה“
בנק לאומי מפסיק להעליב ערים, מעליב את האינטליגנציה
גלגולו של אייטם:
ב-18.6 כתבתי פה על קמפיין האינטראקטיב של בנק לאומי, שבו כשמזיזים את הסמן על הסרגל, גובה ההלוואה גדל ומשתנה אתר התיירות שהסכום הזה יכול לממן. תהיתי כמה זמן יקח עד שאיזה עסקן/ח”כ יתלונן על הזילות של ירושלים. יומיים אחר כך נעלמה ירושלים מהקמפיין והוחלפה באילת.
ב-25.6 פרסמתי על כך אייטם ב”מוסף הארץ”. מהבנק נמסר כי “במקרה האמור התקבלו פניות (ספורות) בנוגע לקמפיין. בהיותנו בנק שקשוב לרחשי הלב של הציבור, החלטנו לשנותו”. בסוף הידיעה עקצתי: “מעניין מה יהיה לתושבי עיר התיירות הדרומית להגיד על העלבון, ומי העיר הבאה שבנק לאומי יעליב”.
ב-1.7 פרסם עומר כרמון ידיעת מעקב במקומון האילתי “ערב ערב”: “אפשר להתווכח, האם נכונה קביעת בנק לאומי כי חופשה באילת אינה מצריכה נטילת הלוואה. אולם מה שגורם לפקפק בהסבריו של הבנק לפיהם התכוון להחמיא לעיר הנופש הלאומית, היא העובדה שבפרסומת המקורית, כיכבה ירושלים בתחתית הרשימה […] הוסרה והוחלפה בתמונה של ‘המצפה התת ימי ‘באילת. […] הפעם הגיע תורם של תושבי אילת להיעלב. פנינו לקבל הסברים מבנק לאומי, ומשם נמסר ל’ערב ערב’: ‘הפרסומת לא הציגה מקומות נחשקים יותר או פחות, אלא מקומות שאליהם זול יותר או יקר יותר לישראלים להגיע'”.
ההבהרה הזאת לא מסתדרת עם המודעה – למה שאדם יקח הלוואה של רבבות שקלים לחופשה בלונדון או בקאריביים, אם לא פחות נחשק לנסוע לאילת או לירושלים, שלפי המודעה החופשה בהן בחינם?
עוד מסרו לכרמון מהבנק כי “הפרסומת כבר אינה יותר באוויר”, מה שעונה על השאלה השנייה שלי: אין עוד עיר שבנק לאומי יעליב. אבל התשובה שלהם קצת מעליבה את האינטליגנציה.
עוד שיבוט של לוגו תל אביב
הלשין (ממש מזמן): איתן שלו.
שיבוטים קודמים:
אני מאמין באמונה שלמה בביאת ה-IP
יונית חגואל צילמה את המדבקה הזאת ב”פתח תקווה”.
לוגואים שהופרדו בלידתם.
הלוגו של אמפא מליבו מזכיר לאיתן שלו את סטאר טרק. חיטוט באינטרנט העלה את ההשראה הישירה: הסמל של Starfleet Command.
דיברנו פה על לוגו עם חיוך כטרנד עיצובי-שיווקי (אמזון, דיסקונט, דנונה):
והנה זה שוב, הפעם בפריגת, מלשין אוהד קצין:
המטרו של בודפסט והשקרניקים. הלשין איתן שלו.
הבנק ההונגרי Erste וסופר פארם. הלשין איתן שלו.
דו פרצופיות
כשל הפצה
כשל שיתוף באתר jill-e.com. שיתף (בניגוד לכללים): אסף שגיא.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
