מחפש עבודה בניהול נוכחות רשת (פייסבוק וטוויטר)
אני מחפש עבודה בתחום ניהול נוכחות רשת בפייסבוק וטוויטר, קשר עם בלוגרים וכיוצא בזה. מעדיף לקוחות שהם גופי תקשורת/עמותות/גופים שמייצרים תוכן ממשי. אפשר לדבר איתי בפייסבוק או באימייל.
מה באמת קוראת האלופה הראשונה בצה”ל? משימת מם
בתמונה (קליק עליה לעותק מוגדל) של אלוף אורנה ברביבאי היא נראית קוראת את הספר “האדם מחפש משמעות”. אבל מה היא באמת קוראת? התמונות המלאות וקרדיטים אחרי הקיפול.
רוצים להשתתף? שלחו את תמונותיכם לאימייל ido@kenans.net או פרסמו אותן בתגובות או בפייסבוק. תבנית למם מצורפת בסוף הפוסט.
הקפיטל, מאת אלכס אבי.
טימות’י לירי, מאת דרור פוקארד.
הקוסם של אייל ברקוביץ’, מאת אדם לבינסון.
יומן האלופה, מאת ניר גולן.
חדר 404 הגירסה המודפסת, מאת גל חן.
גבר תעזור לי אני אישה מטומטמת, מאת עידו כהן.
ארוחת בוקר של אלופים, מאת אודין שדמי ועידו קינן.
המפקדת אכ”א, מאת אורלי חולדאי.
ליזיסטרטה, מאת עינה לקח.
How to be a General for Dummies Women, מאת עמרי.
Red Sonja, מאת אלי לוין.
נערה עם דרגות אלוף, מאת שחר אבן-דר מאנדל.
גברים ממבצעים ונשים מאכ”א, מאת שחר אבן-דר מאנדל.
בלייזר, מאת שחר אבן-דר מאנדל.
קוראת “האדם מחפש משמעות” אבל משחקת Bubble Shooter, מאת אורן עידן.
תבנית למם (jpg, psd) באדיבות אודין שדמי.
פייסבוק אקטיביזם: פעילים נגד גירוש ילדי עובדים זרים הציפו את דף יחידת עוז
[הפוסט פורסם במקור ב-28.5.2011 20:26 ועודכן ב-29.5.2011 17:54]
ביום ה’ פורסם בתקשורת תיעוד של פעולת גירוש של עובדות זרות וילדיהן בידי יחידת עוז שתחת רשות האוכלוסין וההגירה. בעקבות הפרסום החלו פעילים נגד הגירוש להציף את דף הפייסבוק של יחידת עוז בנאצות ובין השאר השוו את אנשי היחידה לנאצים. מנגד, גולשים אחרים הביעו תמיכה ביחידה ובפעולתה. כך זה נראה ביום שישי.
קריאה לגולשים להתלונן לפייסבוק על הדף כגזעני כנראה נשאה פרי: הדף נעלם ביום שבת מפייסבוק. [תיקון] דוברת רשות האוכלוסין וההגירה, סבין חדד, שהקימה ומפעילה את הדף, אמרה לי בשיחת טלפון (29.5.2011) שהעמוד לא נסגר על ידי פייסבוק, אלא שהיא הקפיאה אותו זמנית בעקבות המתקפה עליו מצד הפעילים. [\תיקון] “ביום שבת בבוקר התקשר אלי מישהו ואמר לי שיש בלגן בעמוד”, אמרה חדד. “כתבו נגדנו וגם בעדנו. גם מי שבעד עוז במקרה הזה לא עושה לנו שירות טוב [בגלל התוכן והבוטות של התגובות]. הוצאתי הודעה רשמית מטעם העמוד: כל מי שיכתוב הודעות פוגעניות כלפי אחרים, הודעות שלא רלוונטיות לרשות, השטחים, ההתנתקות, בילעין וכו’, שלא קשורים אלינו, ומי שידבר על השואה, מי שידבר דברים גסים, פוגעניים, לא רלוונטיים, ההודעות שלהם יימחקו והם ייחסמו לגמרי. ראיתי שזה לא מספיק. חסמתי את האנשים. הקפאתי את העמוד לכמה שעות, אמרתי אני רוצה לעבור על העמוד, להעיף את מה שצריך. ראיתי גם שפקחים העלו תמונות של עצמם שאינן רלוונטיות לעמוד”.
ביום שבת בערב חזר הדף לאוויר אחרי שנמחקו ממנו הסטטוסים הביקורתיים והתומכים. חדד חסמה את האפשרות של הגולשים לפרסם סטטוסים על הוול, וכעת הם יכולים רק להגיב לסטטוסים שלה. גולשים שנחסמו לא יכולים להגיב כלל.
בכתבה ב”הארץ” (17.4.2011) סיפרה חדד כי “היוזמה החלה ברצון לאגד מידע וכתבות עבור הפקחים ומכריהם, וזה התרחב. […] זה לא למטרת פרסום או דעת קהל”. הדף לא נראה ולא התנהג כמו דף רשמי של יחידה של רשות ממשלתית, אלא כדף לא רשמי של עובדי היחידה, חברים, תומכים ומתנגדים. לדבריה בשיחה איתי היום, “לפקחי עוז יש איסור להגיב [בדף הפייסבוק של יחידת עוז]. כשאתה כותב דברים נגד יחידה זה משהו אחד. כשפקחים מתחילים להגיב, גם אם לא יודעים שהם פקחים, זה הופך לאישי, זה כבר לא משהו נגד הרשות. גם את הדעה שלי בתור דוברת אתה לא יודע, כי היא לא רלוונטית”. חדד אמרה שהיא מוחקת ותמחק תגובות של פקחים בדף.
בינתיים נפתח דף פייסבוק נוסף ליחידת עוז, שגם בו התפרסמו סטטוסים ביקורתיים ותומכים ותכני נאצה. חדד סיפרה: “בעשר בלילה אתמול התקשרה אלי מישהי ואמרה לי, ‘סבין, תראי, בעמוד של עוז העלו כל מיני דברים מזעזעים’. יש שם רק קללות. זה לא שלנו. אמרתי לה, תראי, אני לא יודעת על מה את מדברת, אני הקפאתי את העמוד לכמה שעות. אחד מהאנשים שהם כנראה ‘בעד’ עוז, מישהו קיצוני מאוד, העתיק את הלוגו שלנו. פניתי לפייסבוק פעמים רבות וגם דיברתי עם [שילת לנדנברג,] סמנכ”לית השיווק שלהם בארץ. מאתמול פייסבוק עוד לא חזרו ועוד לא סגרו את העמוד”.
[עדכון 29.5.2011 22:43] בתגובות לפוסט הזה בפייסבוק נשמעה טענה שהדף שהוקפא ונפתח מחדש אינו הדף הרשמי של יחידת עוז. הטענה הזאת אינה נכונה. הנה צילומסך של הדף הזה, מתוך לוגין של חדד בפייסבוק, שמראה שהיא האדמין שלו:
ביזארשת: בתים מפוקסלים, אמנות מפוקסלת
פוסט של רון ג'רבי
מי יציל את הבית שלי?
ישראל אישרה לגוגל לשלוח את ניידות הצילום שלה להסתובב ולצלם את רחובות ארצנו לשירות Google Street View, המאפשר לכל גולש לערוך סיור וירטואלי בערים שונות בעולם. האישור ניתן אחרי דיונים על הפוטנציאל לפגיעה בבטחון המדינה ובפרטיות התושבים.
דיון דומה התקיים בגרמניה, ואנשים רבים החליטו לדרוש מגוגל לפקסל את הבתים שלהם בצילומים. חנות ציוד הבנייה והשיפוצים פרופי ארנסט ניצלה את הבאזז לקמפיין מצחיק. החנות כיסתה בתים בכרזות שהראו את אותם בתים כשהם מפוקסלים, והדביקה עליהם את שם החנות והסיסמה “אל תתביישו בבית שלכם”. בקרוב אצלנו?
תקלה מופלאה
סרטוני וידאו באינטרנט מתפקסלים ומתעוותים לפעמים. הסיבה היא הקידוד, שחוסך בגודל הסרטון על חשבון האיכות. האמן היפני טאקשי מוראטה לקח קטע וידאו של מפלצת שעולה מן המים, שכפל אותו שוב ושוב, הוסיף מוזיקת ג’ז ברקע והפך אותו למיצג וידאו, “מונסטר מובי“. אחרי שתראו אותו, כבר לא תתייחסו לווידאו מתפקסל באותה דרך.
עוד ביזארשת: אמריקאים שמשתינים על נינטנדו, מפגש גיימרים סקסי ומוצר שאני לא רוצה לדבר עליו >>
________________________
רון ג'רבי אוהב דברים מוזרים ושונא רובוטים. הוא כותב טור שבועי על ביזאר ברשת ב-ynet מחשבים. אפשר למצוא אותו גם בביזארפייסבוק, בביזארטוויטר ובביזאראימייל
אינטרטקסטואליות: פורנו – שאני אשפשף?
פורנו – שאני אשפשף? ynet, 27.5.2011.
גורים מתים. חורים ברשת, 25.4.2011.
פדופיליה ואמא חדשה עם מוצץ בפה. אונלייף, 1.5.2011.
סוריה מנסה להסתיר שאסד בהריון. ynet, 30.4.2011.
הצביטות! הפטמות! האושר!! ynet, 30.4.2011.
הכי חם עכשיו: השריפה בכרמל. msn ישראל, 31.3.2011.
שוביניזם: 100% גבר. ynet, 27.4.2011.
הלשינו: עופר לנדא, מיה בוים, toxic2004, עידית נרקיס כ”ץ, ספי הרשנהורן, הדר גיל רועי, נמרוד בן ציון.
המולטיספירה: יובל אברמוביץ’ רושם
בתחילת החודש פתח העיתונאי יובל אברמוביץ’ בלוג בשם “הרשימה“, שבו הציב לעצמו אתגר: עשר משימות לביצוע בתוך 400 ימים, מהתחטבות באמצעות כושר דרך ראיון עם אופרה ווינפרי שישודר בערוץ שלה ועד הקפת היבשת האוסטרלית בלי להוציא על זה כסף.
בגיל 16 עבר אברמוביץ’ תאונה שאיימה להשאיר אותו משותק על כסא גלגלים. הוא התגבר עליה, חזר ללכת ו”זה אולי, בקצרה, ההסבר להתנהלות ההיפראקטיבית שלי”, כפי שהוא מסביר בבלוג. בראיון למולטיספירה הוא מנמק את פתיחת הרשימה ב”שילוב של היפראקטיביות, סקרנות, רצון להיות חלק מהבלוגריה (סופסוף מצאתי את הרעיון הנכון לטעמי) ובעיקר הבנה שעל מנת להגשים את החלומות הנ”ל אני צריך סיוע חיצוני. והסיוע אכן מגיע בהמוניו. אני מוצף מכחמישים מיילים! ביום! מאנשים בארץ ובעולם שרוצים לסייע. מלאמן אותי בחדר כושר, ללמד אותי צרפתית ולסייע”.
400 יום ל-10 משימות זה פחות מחודש וחצי למשימה.
“הגבלתי את עצמי לתקופה קצרה כי זאת החוכמה. אנחנו רגילים בחיים שלנו לדחות דברים ולהגיד ‘בשנה הבאה’. כבר עשרים שנה אני אומר ‘בשנה הבאה אני הולך לחדר כושר’ או ‘השנה אין לי כסף ללמוד צרפתית’. די לתירוצים! אני, אגב, עובד על הכל במקביל ולא מקצה חודש לכל משימה. זורע זרעים”.
אברמוביץ’ מבקש מהגולשים לסייע לו במילוי משימותיו בכל דרך אפשרית, ובמקביל קורא להם לפרסם רשימות משימות משלהם. “המטרה של הבלוג”, הוא אומר, “היא לתת השראה לאנשים לשבת ולחשוב מה הם בעצם רוצים לעשות. לכתוב רשימה, להעלות אותה לבלוג תחת ‘הרשימות שלכם‘ ולמעשה להתחייב לעצמם. מעין חוזה עצמי. זה מדהים איך אנשים נבוכים לפרסם את החלומות שלהם או לחלופין להתחייב לעצמם”. ובכל זאת, הגולשים שולחים, ובאתר התפרסמו כבר רשימות של 39 קוראים מישראל ומחו”ל. “אני מרגיש שיצרתי מיני מפלצת ואני מוצא את עצמי מקדיש המון שעות ביום למענה למיילים והעלאת רשימות לבלוג. האמת שהמשימה הקרובה שלי היא למצוא עוזר/ת וגם למצוא דרך לפרוץ בחו”ל עם הבלוג שכתוב גם באנגלית”.
מה יקרה אם תיכשל בחלק מהמשימות או בכולן?
“אז אכשל. עדיפה תחושת הכשלון על פני תחושת ההחמצה. אין לי ספק שחלק מהדברים אגשים, ובתקווה, את הכל. ‘המשחק’ הוא שלי ואני תמיד אוכל לשנות את החוקים ולתת לעצמי הארכה אם ארצה”.
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
מה נשים עונות? תשובה למודעה לאמצעי מניעה חודשי
עשרות פתקיות צהובות עם תזכורות כמו “להחליף את השרשרת זהב לכסף”, “להירשם לשומרי משקל” ו”לאפות/לקנות עוגה לגן של הילד” מככבות בקמפיין לאמצעי מניעה חודשי לנשים, שהפאנצ’ליין שלו הוא: “נו, ובנוסף לכל זה את עוד מורה לזכור אם שכחת או לקחת גלולה?!”
המסר השוביניסטי משולש: הצגה סטריאוטיפית של אישה שעולמה צר כטיפולים אסתטיים ומטלות משק בית, הסרת האחריות לאמצעי מניעה מבן זוגה, וכפי שאבחן הבלוגר תום, הצגת המהלך כחתרני ומשחרר:
הפרסומת הזו (ודומותיה) אינה שריד שמרני של העבר אלא ממתגת את עצמה כסוג של חתרנות משחררת. האישה המודרנית המדומיינת כאן, זו שאינה צריכה לזכור לקחת גלולה מדי יום (כסמל מובהק של חופש מיני מבורך), אולי דומה לכאורה דמיון מדהים לעקרת הבית של שנות החמישים, אבל האנכרוניזם-לכאורה שלה נובע כולו מבחירה עצמאית שלה, ולא מאילוצים חיצוניים או מכוחות חברתיים שמרניים. הקריאה כאן איננה לחזרה לערכים הישנים והטובים, אלא מיתוגם מחדש של אותם ערכים ממש כסוג של מחאה פוסט-פמיניסטית: מותר לך להתעניין רק בבגדים, בקניות, בבישול, במערכות יחסים ובטיפוח הגוף! מותר לך, כי את עושה זאת מבחירה!
אסנת סקובלינסקי, עלמה רייק, טופי סטולר, מיכל כפיר ומתן המלי יצרו בתגובה קמפיין חלופי, עם פתקיות כמו “להגיע לפגישה של הוועד השכונתי”, “להוציא תגובה לתקשורת על הפרשה”, “כדורסל – להתאמן לקראת המשחק בחמישי” ו”להטעין את הבטריות לוויברטור”. גם הפאנצ’ליין שודרג: “נו, ובנוסף לכל זה את עוד מורה לזכור אם שכחת או לקחת גלולה?! אולי שישים קונדום… לשוחח עם אלון על סוגיית אמצעי המניעה”.
_______________
התפרסם בגירסה מקוצרת ב"מוסף הארץ", 27.5.2011
שקית אנגרי ברדז (צילום)
רוי שתיים, תלמיד כיתה ה’ בבית הספר בלפור, יצר שקית אנגרי בירדז במסגרת פרויקט בית ספרי. “כל תלמיד בבית הספר היה צריך לעצב שקית עם מה שמאפיין את עצמו, ואנגרי בירדס – זה כל חיי! ולכן, חשבתי על הרעיון לעצב שקית כזו, למרות שילדים אחרים עיצבו שקיות שנראו כמו תוכניות טלוויזיה, ספרים… לא – אצלי זה משחק פופולרי לאייפון =)”
תערוכת השקיות תוצג בבית הספר ב-2.6.2011 ב-18:00.
חוצפה אתאיסטית
[עדכון] ליאור שמש אמר זאת טוב יותר:
כנראה שזה עובד לו.
דבר ראש הממשלה
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נתניהו יצאו להליכת ערב ספורטיבית, לאחר פגישתם עם מנהיגי הקהילה היהודית בארצות הברית (שעה 19:00 שעון וושינגטון).
בהליכה אשר ערכה כשעה וחצי צעדו ראש הממשלה ורעייתו בפארק רוזוולט בשעת השקיעה. במהלך הצעידה עברו באתרים היסטוריים, באתר ההנצחה של הנשיאים לשעבר לינקולן וג’פרסון וכן לאורך המצבה לזכר חללי מלחמת קוריאה.
מעת לעת עצרו להביט על הנוף והנהר סביב, ותוך הליכה שוחחו על ההיסטוריה של ארצות הברית. כאשר הגיעו ראש הממשלה ורעייתו לאתר ההנצחה של ג’פרסון, דקלם בעל פה ראש הממשלה את הכרזת העצמאות של ארצות הברית.
השניים צעדו במעלה המדרגות המובילות לאתר ההנצחה של לינקולן, תוך שהריעו לכבודם העוברים והשבים. הללו אף צילמו את ראש הממשלה ורעייתו אשר נופפו לשלום בחזרה.
בסיום הצעידה חזרו בני הזוג נתניהו לבלייר האוס, בית ההארחה הרשמי של הבית הלבן, וראש הממשלה המשיך בהתייעצויות וישיבות לתוך הלילה לקראת הנאומים בצפויים באיפא”ק ובקונגרס.
(הודעה לעיתונות של לשכת ראש הממשלה, אתמול, תחת הכותרת “ראש הממשלה ורעייתו יצאו לצעידת ערב ספורטיבית”. מובאת במלואה ב”ידיעות אחרונות” תחת הכותרת “לשון ההודעה” ומוגדרת ככזו ש”כנראה לא יצאה מעולם מלשכת ראש ממשלה בישראל”. ב”ישראל היום” היא מובאת כמעט במלואה, כדיווח של הכתב המדיני של העיתון).
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-24.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר