חנן כהן מציין עשור לאתר בדיקת השמועות שלו

לפני כעשור, מכתב שרשרת על נער נעדר הסתובב באימייל, טכנולוגיה ששימשה לתקשורת בינאישית בשנות התשעים והאלפיים. חנן כהן, שקיבל את האימייל, התקשר בחשש למספר שהופיע ושוחח עם אביו של הנער. האיש עדכן אותו שגופתו כבר נמצאה בכנרת, שם טבע למוות. “זה גרם לי לחשוב שצריך מקום שתוכל לבדוק בו מה קורה עם מכתב שרשרת שקיבלת”, מספר כהן. הוא הקים את “לא רלוונטי”, מאגר של שמועות-שרשרת שלגבי כל אחת מהם הוא פוסק: “אפשר להעביר”, “לא להעביר” או “לכאן ולכאן”. המכתב הראשון, קריאה לתרומת דם מסוג נדיר לילדה חולת סרטן, פורסם לפני עשר שנים. מאות מכתבים נוספים פורסמו מאז באתר, שפועל עד היום.

כהן הבחין בשני שינויים לאורך השנים: מעבר השמועות מאימייל לפייסבוק, ועליה במודעות של כוחם של מכתבי השרשרת ושימוש בפורמט למתיחות. “המתיחה הכי מוצלחת ו-ותיקה שעדיין רצה היא על מחבלים מתאבדים שעומדים בצמתים ומבקשים כסף, אבל למעשה חולים בשפעת עופות פרוסטטית ומדביקים אנשים. הייתי רוצה להכיר את הבנאדם שיצר את המתיחה הזאת, הוא עלה על כל המרכיבים של מכתב ויראלי מוצלח – מחבלים מתאבדים, מחלה, הסמל של המשטרה”.

אתה מתכוון להמשיך?
אני רואה בזה סוג של שליחות ואני מקבל תודות מאנשים, ומדי פעם איזושהי תרומה. אנשים ממשיכים להשתמש בזה, וכל עוד אנשים ממשיכים להשתמש בזה, אני עושה את זה. שואלים אותי איך יש לי כוח. רוב הדברים חוזרים, זו לא בעיה להצביע על משהו חוזר. ודברים חדשים… דבר אחרון ששמתי היה על איזשהו טקסט של אלכס אנסקי שהסתובב על המחאה החברתית. אנשים העבירו את זה, פרסמו את זה בבלוגים, יצרתי איתו קשר, קיבלתי את הטקסט המקורי ופרסמתי. זה עשה טוב לאנשים”.

מה העיסוק הזה גורם לך לחשוב על האנושות?
“בשבילי זו עדות לאנושיות של אנשים. בהתחלה חשבתי שאנשים טפשים וכל מיני דברים כאלה, אבל עם הזמן הבנתי את המנגנון של האנשים, ומה אנשים מרוויחים מזה. הם לא טפשים, הם מפיקים מזה רווחים אישיים טובים, מזסה שהם מעבירים דברים. מנצד אחד זןו אזהרת וירוס מטופשת, ומצד שני זה שהם מעבירים לאחרים אומר ‘אני דואג לך, אתה חשוב לי, אני משמעותי בשבילך’. למה אנשים מעבירים מצגות עם פרחים וחתולים ונופים יפים? כדי לשמח אנשים. אנשים עושים את זה ממוטיבציות בסך הכל טובות. השאלה היא איך מאזנים – לא להגיד שאנשים טפשים ורעים, אללא איך מכניסים את העניין של הבדיקה ושל מיומנות הרשת. אני משתדל להגיד לקוראים שלי, אם אתם מקבלים דבר כזה, אל תצעקו על האנשים ששולחים לכם, אלא תעשו את זה בצורה שתלמד אותם. עם הזמן למדתי את העניין הזה של המוטיבציות החיוביות של אנשים להעביר אימיילים. דאגה ויחסים בינאישיים”.

התפרסם במקור בגירסה שונה בגליון נובמבר 2012 של מוסף פירמה של גלובס

גלם: הראיון המלא עם חנן כהן, ראיון טלפוני, 5.11.2012:

איך נולד האתר?
“האתר נולד כשאני עבדתי בשתי”ל לפני עשר שנים. הסתובב מכתב שמחפשים נער נעדר, ותעבירו את המייל, מי ראה אותו. חיפשתי ברשת, מצאתי עדויות רק לזה שהוא נעלם. בחשש גדול התקשרתי לטלפון שהיה שם ענה לי האבא שאמר שהבן שלו נמצא טבוע בכנרת, הוא היה בטיול וטבע. זה גרם לי לחשוב שצריך מקום שאם קיבלת מכתב שרשרת ואתה רוצה לדעת מה קורה איתו, יהיה אפשר לחפש במנוע חיפוש ולדעת מה קורה עם זה. זה היה הנבט של האתר, והמכתב הראשון היה של תרומת דם לילדה קטנה, מכתב שנולד בתור בקשה לתרומת דם במשרד של אדריכלים, ואח”כ עבר תמורה, שזה בכלל דבר מעניין, איך מכתבי שרשרת עוברים תמורות בדרך”.

יש שינוי לאורך השנים או שזה על זמני?
“יש שני שינויים שאני ראיתי עם השנים. מאז שפייסבוק הפך למקום שמדברים בו – פעם זה היה איימיל, היום הרבה מהדברים רצים בפייסבוק. מאחר שאני לא עוקב אחרי הדברים האלה בפייסבוק אלא אם מפנים את תשומת לבי – אני לא חבר של אנשים שמפיצים דברים כאלה בפייסבוק – רק דברים שאנשים מפנים את תשומת לבי. פתחתי לפני שנה את הדף של לא רלוונטי בפייסבוק – אנשים שולחים שאלות, אפילו שולחים לי אימייל ושואלים על דברים שהם ראו בפייסבוק.

“שינוי שני משמעותי הוא זה שאנשים התחילו להיות מודעים לכוח של מכתבי השרשרת, ובונים עליהם מתיחות. המתיחה הכי מוצלחת ו-ותיקה שעדיין רצה היא על שפעת העופות הפרוסטטית, יש אימג’ של המשטרה וחתומים על זה קצין משטרה פיקטיבי ורופאה פיקטיבית. זה מחבלים מתאבדים שעומדים בצמתים ומבקשים כסף, אבל הם חולים בשפעת עופות פרוסטטית. הייתי רוצה להכיר את הבנאדם שיצר את המתיחה הזאת, הוא עלה על כל המרכיבים של מכתב ויראלי מוצלח. מחבלים מתאבדים, מחלה, הסמל של המשטרה. בכל פעם שיש כתבה על מגיפה חדשה או מצב בטחוני, התפוצה של המכתב הזה מתחילה להתגלגל. אנשים גילו את העניין הזה, ‘בוא נראה איך אפשר לשים יצירה כזאת ברשת ולראות איך זה מתגלגל’. כי ברור שזו פארודיה על הז’אנר.

“[היה מכתב שרשרת על] ילדה תימניה עם גשר על השיניים שאוכלת חציל קלוי, ואם תפתח את התמונה הוירוס יהרוס לך את המחשב. ביקשתי מאמיתי סנדי שיעשה לי איור לזה, אני רוצה לראות בעיניים איך נראה הדבר הזה”.

יש לאתר כוח וחשיבות עדיין? הוא הרי מתעסק באימייל.
“אני חושב שכן, כי אנשים עדיין ממשיכים להעביר לי דברים לבדיקה, אז אני מיניח שהדברים ממשיכים להתרוצץ. חברות גדולות היום כבר מודעות לכוח של זה וכבר עוקבות אחרי אזכורים ברשת ומגיבות מהר. החברות עדיין לא הבינו את החשיבות של האמת והכנות ברשת. למרות שהם עוקבים אחרי דברים כאלה, הן ממשיכות למרוח את הביקורת ואת השמועות, וחוץ מאשר להגיד שזה לא נכון הן עדיין לא מטפלות בזה”.

אתה מתכוון להמשיך?
“אני רואה בזה סוג של שליחות ואני מקבל תודות מאנשים, ומדי פעם איזושהי תרומה. אנשים ממשיכים להשתמש בזה, וכל עוד אנשים ממשיכים להשתמש בזה, אני עושה את זה. שואלים אותי איך יש לי כוח. רוב הדברים חוזרים, זו לא בעיה להצביע על משהו חוזר. ודברים חדשים… דבר אחרון ששמתי היה על איזשהו טקסט של אלכס אנסקי שהסתובב על המחאה החברתית. אנשים העבירו את זה, פרסמו את זה בבלוגים, יצרתי איתו קשר, קיבלתי את הטקסט המקורי ופרסמתי. זה עשה טוב לאנשים”.

העיסוק הזה – מה זה גורם לך לחשוב על אנשים?
“בשבילי זו עדות לאנושיות של אנשים. בהתחלה חשבתי שאנשים טפשים וכל מיני דברים כאלה, אבל עם הזמן הבנתי את המנגנון של האנשים, ומה אנשים מרוויחים מזה. הם לא טפשים, הם מפיקים מזה רווחים אישיים טובים, מזסה שהם מעבירים דברים. מנצד אחד זןו אזהרת וירוס מטופשת, ומצד שני זה שהם מעבירים לאחרים אומר “אני דואג לך, אתה חשוב לי, אני משמעותי בשבילך”. למה אנשים מעבירים מצגות עם פרחים וחתולים ונופים יפים? כדי לשמח אנשים. אנשים עושים את זה ממוטיבציות בסך הכל טובות. השאלה היא איך מאזנים – לא להגיד שאנשים טפשים ורעים, אללא איך מכניסים את העניין של הבדיקה ושל מיומנות הרשת. אני משתדל להגיד לקוראים שלי, אם אתם מקבלים דבר כזה, אל תצעקו על האנשים ששולחים לכם, אלא תעשו את זה בצורה שתלמד אותם. עם הזמן למדתי את העניין הזה של המוטיבציות החיוביות של אנשים להעביר אימיילים. דאגה ויחסים בינאישיים”.

18 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

שימושיות דפוקה בגוגל: איזה כפתור בוחר צבע לטקסט ואיזה להדגשה?

בלי לבדוק, איזה מהכפתורים הבאים של עריכת טקסט בגוגל דוקס עושה צבע גופן ואיזה צבע רקע?

אותה שאלה לגבי הכפתורים של ג’ימייל, שמשום מה אינם זהים לכפתורי גוגל דוקס, ולכאורה קל יותר להבחין ביניהם בגלל שימוש באותיות שונות בתמונת הכפתור.

בעיניי הכפתורים מבלבלים – כשמסתכלים על כל אחד מהם בנפרד קשה לדעת מה הוא עושה. בגוגל דוקס, כפתור אחד מציג את האות A שחורה על רקע אפור, וכפתור שני מציג A לבנה על רקע שחור. ברירת המחדל היא שצבע הגופן הוא שחור, אז אני משער שהכפתור שמציג אות לבנה משנה את צבע האות. אני טועה.

בג’ימייל שתי האותיות באותו צבע, אבל לא אותה אות. יש T ו-A, ואני משער ש-T זה text, ולכן הכפתור עם ה-T משנה את צבע האות. אני שוב טועה.

בשני המקרים, הכפתור הימני עושה צבע רקע והשמאלי צבע טקסט.

לא היה יותר הגיוני שהכפתורים יציגו את הפונקציונליות שלהם, עם רקע צבעוני לכפתור צבע הרקע ואות צבעונית לכפתור צבע הגופן?

18 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

מי באמת הדליק נר שביעי בבית משפחת חלל מבצע עמוד ענן?

פוסט של ישורון תורג’מן
שאריות ברשת

חנוכה כבר מאחורינו, אך באתרי חב”ד פעילות חנוכה עדיין בכותרות. האתרים מדווחים על ההדלקות והפעילויות שנעשו על ידי שלוחי חב”ד ברחבי העולם. אחד המקומות המרגשים בהם הודלקה חנוכיה השנה הוא הבניין בשכונת חב”ד בקרית מלאכי שבו קיפחו את חייהם שלושה תושבים שנפגעו מטיל במהלך מבצע עמוד ענן. ההדלקה אף הגיעה לעיתונות הכללית.

במשך ימי החנוכה כובדו אנשים שונים בהדלקת החנוכיה בבית משפחת אמסלם שקיפחה את בנה איציק הי”ד. אך מי זכה בהדלקת החנוכיה בערב שבת – נר שביעי של חנוכה? תלוי איזה אתר בחב”ד שואלים. האתר ‘חב”ד אינפו‘ שמזוהה עם הפלג המשיחיסטי בחב”ד פרסם תמונה בה נראה ידידיה הלוי איש זק”א מדליק את הנר השביעי ואילו האתר ‘שטורעם.נט‘ המזוהה עם הפלג הלא משיחיסטי פרסם תמונה בה נראה מדליק אברהם הגר דייר בבניין.

תשפטו אתם למי היה זמן לעשות הדלקה כפולה בערב שבת.

ישורון תורג’מן כותב את הבלוג “שאריות ברשת“, שם התפרסם הפוסט במקור

18 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

נעלם דף הפייסבוק של שגרירות ישראל באירלנד, אחרי התנצלות על תקרית ישו ומריה

שגרירות ישראל באירלנד ממשיכה לעשות בושות. או, כמו ששר החוץ אביגדור ליברמן היה קורא לזה, מדיניות חוץ. אבל האמירה המיוחדת לכריסמס, שלפיה ישו ומריה, לו היו חיים היום בבית לחם, היו נטבחים בלינץ’ על ידי פלסטינים, היתה יותר מדי אפילו בשביל המשרד שהושיב שגריר טורקי על כסא נמוך.

הסטטוס המדובר הוסר והוחלף בהתנצלות מסירת אחריות:

לכל מאן דבעי: תמונה של ישו ומריה עם הערה פוגענית על פלסטינים פורסמה בלי רשות מנהל דף הפייסבוק. הסרנו את הפוסט המדובר מיידית. התנצלותנו לכל מי שעשוי היה להיפגע. כריסמס שמח!

לאחר מכן, כפי שדיווח שחר ב. כותני, הועלם העמוד כולו. הנה צילומסך אחרון שלו.

18 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

יוצרשת // דור מוסקל מטריל פוליטיקאים בפייסבוק

כשיאיר לפיד הודיע על כניסה לפוליטיקה והתחיל לתת עבודה בפייסבוק, אומת הרשת שיחקה איתו, שאלה על דעותיו, עשתה ממנו ממים, הקניטה אותו ובחנה את תגובותיו, שהזכורה שבהן סיכמה דיון שנמאס עליו: “טוב ביי“. לפיד היה הקורבן הראשון של מכתבי הנונסנס של דור מוסקל, סטודנט לקולנוע בן 24 מרמת השרון. “יאיר היקר. עברו שנתיים מאז שכתבתי לך לפני שלוש שנים. מה שלומך? עדיין צוחק כשמדגדגים אותך? אתה לא חייב לענות לי עכשיו…”, נפתח המכתב שפרסם על הקיר של לפיד.

“אני תמיד כותב נונסנס”, מספר מוסקל ל-fi. “היתה לי דמות של שמרטף שכותב מכתבים לאנשים מהעבר שלו. כתבתי באותו סגנון על הקיר של יאיר לפיד, שבדיוק היה בשיאו בפייסבוק, סתם מתוך שוונג, וראיתי שזה ממש תופס לייקים, ואז פתאום הגיעה התגובה שלו – ‘ד”ש למיכל ינאי’, שהיא גיסתי”. בעקבות ההצלחה הטריל פוליטיקאים נוספים במכתבים משונים – “ניסיתי לנצל אותם כפלטפורמה לכתוב את השטויות שלי”.

אחרי השתתפות בתוכנית הומור בגל”צ, קופירייטינג וכתיבה לטלוויזיה, מוסקל עבר לפייסבוק. יחד עם דור צח, לינור גריסריו ועומר גפן הוא מפעיל את עמוד הנוסטלגיה הפופולרי “סטטוסים משנות ה90“, ועם דור צח את עמוד “החוקים החדשים“, שבו אנשים מציעים “חוקים שכנראה אף פעם לא יחוקקו באמת, וחבל אבל גם מזל בעצם”.

לאחרונה השיק את “פוסטים מזויפים“, שבו הוא מפרסם שיחות פייסבוק מפוברקות בין פוליטיקאים. “בניגוד לארץ נהדרת ולתוכניות הסאטירה שמשודרות בטלויזיה, ל’פוסטים מזויפים’ יש יכולת לצחוק על דברים באינסטנט, כשהם חמים מהתנור”, הוא אומר.

מוסקל לא רואה ביצירה שלו סאטירה פוליטית. “אני לא יודע אם זה אקטיביזם פוליטי אבל זה אקטיביזם חברתי. היכולת לעמוד על שלך, שמותר לך להגיד את הדברים שאתה רוצה, זה לא מגיע ממקום של לרצות לשנות או לקדם מישהו שאני רוצה, או להגיד מי הבחירה הנכונה. אני לא באמת מבין בזה. אבל בטיפשות אני כן מבין, כי אני טיפש לא קטן בעצמי, ואני רוצה להצביע עליה כשאני רואה אותה”.

זה לא אומר שהוא לא מאמין בכוח של הרשת. “מדהים לראות שכששטייניץ משקר בטלוויזיה, ישר יקום מישהו שעה אחרי ויגיד, ‘יש לנו את כל הנתונים’. זו התוצאה של העובדה שהמידע פתוח לכולם. לאט לאט אנחנו הופכים להיות דור שפחות אפשר להאכיל אותו בולשיט. כדאי שתיזהרו במה שאתם אומרים בתקשורת ואיך שאתם מתנהגים, כי אנחנו יכולים לתפוס אתכם עם המכנסיים למטה, בקלות, שעה אחרי, וכולם יראו את זה”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “יוצרשת” בגליון נובמבר 2012 של מוסף פירמה של גלובס

בונוס לקוראי חדר 404: הראיון המלא עם דור מוסקל, פגישה פנים אל פנים, 5.11.2012:

איך זה התחיל?
“אני תמיד כותב נונסנס. האלפא של זה קטע שהיה לי, ‘מכתביו של שמרטף’, מדמות של שמרטף לאנשים מהעבר שלו, ילדים שהוא הדריך בצופים וכאלה. כתבתי באותו סגנון על הקיר של יאיר לפיד, שבדיוק היה בשיאו בפייסבוק. כתבתי סתם מתוך שוונג, וראיתי שזה ממש תופס לייקים, ואז פתאום הגיעה התגובה שלו – ‘ד”ש למיכל ינאי’, שהיא גיסתי. אני תמיד עובד עם ניסוי וטעיה, מה שעובד אני מתחיל לעשות ממנו סדרה ועמודים. בדיעבד אני רואה שיש בזה הרבה השפעה מהאזרח י’ של עפר קניספל, דמות של זקן שהיה כותב מכתבים לחברות. התחיל בתור פניה כדמות ליאיר לפיד והמשיך בפניות לפוליטיקאים אחרים. ניסיתי לנצל אותם כפלטפורמה לכתוב את השטויות שלי”.

היתה כוונה סאטירית פוליטית?
“פחות, ניסיתי כמה שפחות לערב פוליטיקה ואת הדעות שלי. זה מצחיק לומר, אני לא כזה מבין גדול בפוליטיקה שאני ארשה לעצמי. יותר כיף לכתוב לפוליטיקאים שאני פחות אוהב את מה שהם מייצגים. רציתי לאזן את זה אז כתבתי גם לשמעון פרס, הוא היחיד שאני בסדר איתו, אבל הרבה יותר נהניתי לכתוב לאנשים כמו מירי רגב, מיכאל בן ארי והדוסים למיניהם”.

ואיך התחיל “פוסטים מזוייפים”?
“מצאתי אתר שמאפשר לעשות פייק וולז. לפני איזה שנה, כשגרתי בניו יורק, עשיתי את הקיר של יגאל עמיר ושל אריאל זילבר. ועכשיו עם הבחירות, וכשגיליתי את הפרינטסקרין, אמרתי, אני יכול להפוך את זה לקטע פייסבוקי. פרסמתי פוסט ראשון על ביבי שהוא בדיכי וראיתי שזה תופס. מהר מאוד הקמתי את העמוד. בגלל חוקי הדיבה ניסיתי לכסתח את עצמי כמה שיותר עם אזהרה על סאטירה ושם שפוגע באיכות של החומרים”.

שם שאומר שזה מזויף.
“שם קצת מעפן, ישר ולעניין. במקום לקרוא לזה ‘עולם הפוליטיקאים’ או שם אחר שמספר על רשת חברתית של פוליטיקאים”.

מצליח לקבל תגובות מפוליטיקאים?
“עוד לא. אני מחכה לתביעה. במכתבים קיבלתי מאלון גל תגובה מצחיקה (הרחבתי את המכתבים לא רק לפוליטיקאים)., והוא הגיב ב”אני מקבל 30 כאלה ביום, […] זדיין”.

זה הכיוון שהסאטירה והביקורת הפוליטית הולכות אליו?
“אני חושב שזה כבר שם. רוב האנשים נמצאים בפייסבוק. הדור הישן עוד צורך את זה מקופסת הטלוויזיה, או אנשים שלא י ודעים לצרוף את התכנים שלהם לבד. כל מי שנמצא בפייסבוק יכול לתת את הדעה שלו ולהגיד את מה שיש לו. אני עדיין לא מתפרנס מזה, אבל אנשים רואים וקוראים את זה, וזה כבר לא עניין של הולך לשם – זה שם. אתה כבר לא צריך שהטלוויזיה תגיד לך איך לחשוב. עד עכשיו קיבלת את הביקורת בגופי תקשורת שונים, היום לא רק בעל המאה הוא בעל הדעה, הדברים יותר שקופים, יותר ברור איך כולם יכולים לעשות את זה”.

אקטיביזם פוליטי או דאחקה?
“אני רואה בזה גם דאחקה… אני לא יודע אם זה אקטיביזם פוליטי אבל זה אקטיביזם חברתי. היכולת לעמוד על שלך, שמותר לך להגיד את הדברים שאתה רוצה, זה לאמגיע ממקום של לרצות לשנות או לקדם מישהו שאני רוצה, או להגיד מי הבחירה הנכונה. שוב, אני לא באמת מבין בזה. אבל בטיפשות אני כן מבין, כי אני טיפש לא קטן בעצמי, ואני רוצה להצביע עליה כשאני רואה אותה”.

הפוליטיקאים מתמודדים היטב עם המפגש הישיר עם הציבור ברשת?
“אני לא יודע אם כבר נפל להם האסימון, הם נמצאים במגדל השן שלהם ועוד חושבים שמה שמעניין זה מה שהם רואים בטלוויזיה. הם מפספסים את זה שהכל קורה ברשת. מדהים לראות שכששטייניץ משקר בטלוויזיה, ישר יקום מישהו שעה אחרי ויגיד, יש לנו את כל הנתונים. זו התוצאה של העובדה שהמידע פתוח לכולם. אנחנו הופכים להיות לאט לאט דור שפחות אפשר להאכיל אותו בולשיט. כדאי שתיזהרו במה שאתם אומרים בתקשורת ואיך שאתם מתנהגים, כי אנחנו יכולים לתפוס אתכם עם המכנסיים למטה, בקלות, שעה אחרי, וכולם יראו את זה”.

אתה חושב למצוא דרך להתפרנס מזה?
“אני בונה על זה. אני רואה את עצמי כקומיקאי, כתבתי בזמנו, היתה לי תוכנית בגל”צ, ‘פק”ל לילה’, וסטטוסים משנות התשעים, כתבתי קצת בטלוויזיה, קופירייטר. היום זה נראה כאילו מי שיוצר ברשת, בפייסבוק, זה משחק, אבל תוך כמה שנים הקומיקאים ברשת יוכלו להתפרנס מזה. אני מבסס את מעמדי שם. אלא אם כן כל עניין הקניין הרוחני יתבטל ואז כותבים בכלל לא יוכלו להרוויח כסף. בניגוד לארץ נהדרת ולתוכניות הסאטירה שמשודרות בטלויזיה, ל’פוסטים מזויפים’ יש יכולת לצחוק על דברים באינסטנט, כשהם חמים מהתנור. אני משווה לארץ נהדרת דווקא בגלל שזה גם תכנית של דמויות ודיאלוגים. גם פוסטים מזויפים הם סוג של מערכונים. קצרים יותר, נקודתיים יותר, אבל הם דיאלוגים כתובים ומצחיקים (אני מקווה) בין דמויות. אני מתכנן לשלב בהמשך גם סלבז ולא רק פוליטיקאים. יהיה מעניין לראות את אורן זריף משוחח עם מירי רגב על הא ועל דא”.

17 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404, יוצרשת | 5 תגובות

אחרי שפייק ביבי נסגר, מסתבר שהליכוד דווקא תומך בסטטוסים מזוייפים

בשבוע שעבר נסגר דף הפייסבוק המזוייף “ביבי נתניהו”, אחרי שבליכוד הודיעו לפני מספר חודשים שהתלוננו במשטרה נגד העמוד הסאטירי. היום מפיץ הליכוד עלונים (פדף) שבהם מופיעים דיונים סביב סטטוסי פייסבוק של שלי יחימוביץ’ מהעבודה, ציפי לבני מהתנועה ויאיר לפיד מיש עתיד. אין שום אזכור לכך שהסטטוסים מזוייפים כמו הסטטוסים בעמוד “פוסטים מזוייפים” של דור מוסקל. מי יגיש תלונה במשטרה על ההונאה של הליכוד?

להורדה (PDF, 1.03MB)

17 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

עמותת אל-דת // אזרחים עותרים לבג”צ שיתיר הסרת רישום דת בת”ז בעקבות התקדים של יורם קניוק

אורי אביב, תגיד, אתה לא יהודי?
“זו לא שאלה פשוטה. אני בטוח שלפי חוקי נירנברג אני יהודי. אבל להגדרתי, אני ישראלי, אתאיסט (או אם להיות טכני, אגנוסטיקן), בן לעם וללאום היהודי. אז… כן ולא”.

ומה אתה עושה בנידון?
“אנחנו – עודד כרמלי, יעל כ”ץ-מסטבאום ועוד מצטרפים רבים – מגישים עתירה לבג”צ בכדי שיתיר לנו להסיר את סעיף הדת ממרשם האוכלוסין. אנחנו מבקשים שלא להיות רשומים כיהודיים תחת סעיף הדת. העתירה תוגש בימים הקרובים והמעוניינים להצטרף יכולים לפנות אל עודד כרמלי או אלי בפייסבוק”.

מה תבקשו שיהיה רשום שם?
“מרגע שהנושא הזה עלה ברשת התחיל דיון סמנטי שלם, כי קראנו לזה ‘חסרי דת’ – להבנתי, כי ככה זה נקרא במשרד הפנים. אנשים אמרו, ובצדק, שלא חסר להם שום דבר, וביקשו שיהיה כתוב שהם ‘שוחרי חופש’ או דברים מהסוג הזה. אני מעדיף שסעיף ‘דת’ בכלל לא יהיה במרשם האוכלוסין, כי דת היא עניין פרטי, אבל אם הוא שם, שפשוט יהיה ריק, לא יהיה רשום בו כלום”.

מה הביא אתכם להגיש את הבג”צ דווקא עכשיו?
“יוזם המהלך הוא הסופר יורם קניוק. לא איכנס לכל הסיפור, אבל הנכד של קניוק רשום כחסר דת במשרד הפנים, וקניוק ראה כי טוב וביקש להירשם כמו הנכד שלו, כחסר דת, להיפרד מהרישום המשונה הזה. משרד הפנים אילץ אותו לעבור דרך בית המשפט המחוזי ולהוציא פסק דין הצהרתי, כי במשרד הפנים אין פרוצדורה של הסרת סעיף הדת. אפשר להמיר, אי אפשר בלי… בית המשפט המחוזי איפשר זאת עבור קניוק לפני כשנה, ועכשיו אנחנו מבקשים מבג”צ שתהיה לכך אפשרות פשוטה שלא תדרוש סכום כסף רב והופעה בפני בית משפט. זה הרי מגוחך. אם אני רוצה לשנות את שמי, אני יכול לעשות את זה תחת מגבלות סבירות (פעם בשבע שנים אם אני זוכר נכון). אז אנחנו מבקשים שבג”צ יורה על משרד הפנים להפעיל פרוצדורה פשוטה לכך – כדי שכל חסרי הדת יוכלו להירשם כך ולהיות אגב כך זכאים לכל התנאים והזכויות של חסרי דת בישראל”.

אילו תגובות קיבלת מהסביבה על המהלך הזה?
“תמיכה גורפת. ואדגיש גורפת, כי זה נושא שחוצה גבולות פוליטיים של ימין ושמאל וגם של חילוני/דתי. הרבה דתיים תמכו ותומכים במהלך, מתוך הסכמה שדת היא בחירה, ויותר מזה, היא בחירה אישית. אנשים בעיקר מקווים לשלב הבא: אנחנו צריכים שזוג חסרי דת שזה עתה נפרדו מדתם יבקש להירשם אצל רשם הזוגיות, אם ירצה השם, זה יאפשר נישואין אזרחיים עבור חסרי דת. אבל אנחנו עדיין לא שם”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 14.12.2012

17 בדצמבר, 2012 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

אטלס ממלכתי-דתי // “ארץ ישראל היא מרכז העולם, הגבוהה מכל הארצות”

“אטלס עולמי לילדים” (הוצאת “דני ספרים”), שנמכר ברשתות הספרים הגדולות, נראה כמו ספר כיפי וחינוכי ללימוד גאוגרפיה. אולם קריאה בו חושפת רצף אקסיומות דתיות, חלקן לא מוכחות וחלקן עומדות בסתירה לעובדות מדעיות, ושגיאות עובדתיות רשלניות.

“הקב”ה ברא את העולם בשישה ימים”, קובע האטלס. “כשאנחנו מתבוננים בעולם ולומדים עליו, אנו אחוזי התפעלות ממעשה הבריאה שברא לנו ה’. ה’ ברא את העולם בשבילנו, וביקש מאיתנו שלא נקלקל אותו במעשים לא טובים”. בהמשך מפורט סיפור המבול ומגדל בבל כהסבר למגוון העמים, השפות והתרבויות בעולם. האטלס מקדיש לכל יבשת ארבעה עמודים, וארץ ישראל מקבלת שני עמודים משלה, עם מפה שמציגה את מדינת ישראל כולל יהודה, שומרון ועזה. במערת המכפלה, נטען שם, “קבורים אדם וחוה, האבות והאמהות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה”.

בערך על ישראל כתוב ש”ארץ ישראל היא מרכז העולם, ארץ שעיני האלוקים בה כל הימים”, ובערך של אסיה כתוב ש”ביבשת אסיה נמצאת ארץ ישראל, ובה העיר ירושלים, שהיא מרכז העולם”. אין תימוכין לטענה הזאת, לא מהמדע ולא מהתנ”ך. הערך על ישראל קובע עוד כי “היא הגבוהה מכל הארצות”, שוב ללא תימוכין. במציאות, ישראל נמצאת בראש רשימת המדינות לפי הנקודה הנמוכה ביותר בהן, עם ים המלח, ורק במקום ה-119 ברשימת המדינות לפי הנקודה הגבוהה, עם הר החרמון, רחוק מהמקום הראשון של סין-נפאל והר אוורסט.

האטלס מבוסס על אטלס בריטי, עם עריכה מקומית ותוספות לגבי ישראל, היהדות וקהילות יהודיות בעולם שהוסיפה עורכת הספר צ’ פרנקל, גרפיקאית חרדית ששמה המלא ציפי פרנקל. “אין לי בעיה עם ספרי דת שעומדים במדף שלהם”, כתב איתי צור, ששמע על הספר בתוכנית של אלכס אנסקי, ודיווח על ממצאיו בקבוצת הפייסבוק “חשיבה חדה”. “לא תמצאו שם ספרים עם ממצאים מדעיים או דברים אחרים שהייתם מצפים למצוא באטלס, כמו עובדות בדוקות, חו”ח, ולכן אדע להתרחק ממנו מראש. אבל לנסות להחדיר בכוח אמונות טפלות לילדים פתאים באמצעות הורים שבסך־הכל רוצים לקנות מה שנקרא “אטלס לילדים” כדי להעשיר את הידע הגאוגרפי של ילדיהם (ללא שום אזהרה בשום מקום לגבי רמת אימות ה”עובדות” שמופיעות בו) זה כבר ממש רמאות וביזיון. אני רק תוהה אם הם מחויבים לשים את זה במדף ספרי הדת, ואם לא אז מה אפשר לעשות בנוגע לספר כזה של אינדוקטרינציה דתית בתחפושת של אטלס”.

“אנחנו ההוצאה הכי גדולה בישראל בתחום ספרי המידע לילדים בישראל”, מסביר סמנכ”ל השיווק של “דני ספרים”, אלירן פחימה. “בניואנסים הקטנים אנחנו דואגים שהספר יתאים גם למגזר החרדי וגם למגזר החילוני. יש רשת חרדית ליטאית, ‘אור החי’, וסטימצקי, בשתיהן הספר נמכר באותו מחיר, כי הוא מתאים גם למגזר הדתי וגם לחילוני. משפטים כמו ‘ישראל היא הארץ הכי גבוהה בעולם’ או ‘מרכז העולם’, זה לא עובדה, זו איזושהי אנקדוטה של אנשים דתיים בעיקר, שלרוב לחילונים היא לא מפריעה”.

לא ראוי לציין על הכריכה שזה ספר לציבור הדתי?
“ממש לא, להיפך. אני חושב שברגע שנעשה את זה, הספר ייצור איזושהי סלידה אצל חילונים, ‘מה אני צריך לקחת ספר שכתוב בו דברים של דתיים'”. בשיחה נוספת אחרי שעיין בספר, פחימה הודה כי “זה לא מתאים למגזר החילוני. אני אעביר על זה ביקורת, שזה יתאים לחילונים או שיהיה סימן חיצוני”.

האטלס מכיל, כאמור, גם שגיאות עובדתיות. למשל, על אירופה נכתב כי היא “היבשת הצפופה ביותר, כיון שתושביה חיים ב-50 מדינות שונות”. ובינתיים, במציאות: צפיפות אוכלוסין ביבשת נקבעת על פי מספר התושבים, לא מספר המדינות; היבשת הצפופה ביותר היא אסיה, עם 95 אנשים לקמ”ר, כשאירופה אחריה עם 72.5 אנשים לקמ”ר (לפי נתוני אוכלוסין של האו”ם מ-2010); ומישהו לא עדכן את רשימת מדינות אירופה באותו אטלס, שמכילה רק 43 מדינות בלבד. אותה רמת דיוק ניכרת במפה, שמציגה את רכס הרי האלפים עם הכיתוב “הרי הרוקי”. “הטעויות העובדתיות נובעות מכך שספרים יוצאים לאור בתקופה מסויימת, והמדע מתקדם”, אומר פחימה.

אני לא מומחה לגאוגרפיה, אבל אני די משוכנע שהרי הרוקי אף פעם לא היו באירופה.
“יכול להיות שיש טעות בדפוס, יש טעויות, אני אבדוק את זה בעצמי. אבל אם זו טעות כזאת, על הרי הרוקי שנמצאים באירופה, אז הספר הזה – צריך לגנוז אותו” (בהמשך בדק פחימה עם העורך הראשי והמגיה ועדכן: “הגירסה שאתה מחזיק ביד היא מהדורה ישנה שממשיכה להימכר, זו טעות דפוס, אנחנו מודעים אליה ובגירסה החדשה זה יצא בלי הרי הרוקי”; לגבי צפיפות האוכלוסיה, ההוצאה מתעקשת שאירופה היא היבשת הצפופה ביותר).

אתם עושים עריכה מדעית לספר?
“אנחנו מתרגמים ספרים מחו”ל, ושם הוא עבר עריכה מדעית – הספר הזה שייך להוצאת אוסבורן, אחת ההוצאות הגדולות בעולם לספרי ילדים. כל ספר שלהם, אני יכול להבטיח לך שעבר לא עריכה אחת ולא שתיים, מדעיות ולשוניות. הספר לא בעריכה מדעית פה בישראל. העורכת ציפי פרנקל היא גרפיקאית חרדית שעושה את העריכה, ההגהה והעימוד של הספרים. היא לקחה ספר ישן שנקרא ‘אטלס העולם שלי’, שהוצאנו לפני 7-8 שנים, ספר מאוד מצליח שמכר מעל 50 אלף עותקים בישראל, ויכול להיות שהיא עשתה טעויות”.

פחימה מסביר שהתאמת הספרים לדתיים ולחילוניים כאחד היא גם אידאולוגית: “אני בנאדם דתי, אני גדלתי על ערכי הציונות, שירתתי בסיירת מובחרת, הכל לפי הספר. אני חושב שהספרים צריכים להתאים לכלל המגזרים. אני רואה את הסלידה של החרדים מהספרים החילוניים ולהיפך. אני רואה ספרים של סופרות חרדיות שאין סיבה שחילונים לא יקראו, אבל כשאני יושב עם איש השיווק של סטימצקי, הוא אומר לי, ‘מי יקרא את זה?’. יש לי ספר על חלל, אני לא מדבר בו על המפץ הגדול. בספר על גוף האדם אני לא מראה איברים צנועים. במקום לשים כיפה אני שם כובע. יש ספרים שיש בהם חיות טמאות שיכולות ליצור בעיות במגזר החרדי אז אני לא שם אותן. אנשים חילונים לא שמים לב לדברים האלה. התוכן כל כך טוב, שאם אתה לא שם חזיר הם לא שמים לב. במגזר החרדי יש ספרים שפשוט לא יימכרו. אתה לא יכול להסביר להם שחזיר זה חיה טמאה רק כשאוכלים אותה, לא כשקוראים עליה בספר.

“יש לי סדרת מידע של ‘100 עובדות’ – 100 עובדות על זוחלים, חלל, כדור הארץ, מעל 20 ספרים, כל אחד מכר מעל עשרת אלפים עותקים. כל ספר בסדרה איכשהו נפסל במגזר החרדי, חוץ מ’100 עובדות על תעופה’. אני מראש משתדל להוציא את הספרים כך שיתאימו למגזר החרדי, ואפילו אני, שמבין בזה, לא מצליח להוציא להם ספרים שלא נפסלים על דברים קטנים. במהות שלנו אנחנו הוצאה שמוכרת יותר במגזר החילוני, למרות שבמגזר החרדי אנחנו הכי גדולים היום. הצרכן החרדי, המדיה היחידה שהוא יכול להשתמש בה למידע וקריאה ופנאי, חוץ מעיתונות, זה ספרים. אני חושב שאם ידעו יותר, תהיה יותר פתיחות, לא רק של האנשים עצמם אלא גם של ההוצאות. אם יראו שהדבר הזה מקבל חשיפה תהיה יותר פתיחות, והם יראו שהצד החרדי לא כזה נורא, והחרדים יראו שהצד החילוני לא כזה נושך”.

• תודה לשושי בלוך ששלחה את הסיפור.

עוד בנושא: איך עושה היפופוטם? “אוינק אוינק”

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 14.12.2012

17 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מיישבים את מאדים // מאירים את העולם המתפתח // דברים חדשים

האח הגדול עינו אדומה

בעוד כעשור ינחתו ארבעה אסטרונאוטים על מאדים, וכל שנתיים יצטרפו אליהם ארבעה נוספים, לפי התוכנית של “מארס וואן” (Mars One), קרן שלא למטרות רווח של ההולנדים באס לאנסדורפ וארנו ווילדרז. המייסדים מתכוונים לממן את הפרויקט באמצעות שידור כל שלבי המשימה, מההמראה ועד יישוב כוכב הלכת, בסגנון תוכנית ריאלטי.

טיסה למאדים ונחיתה על כוכב הלכת הם משימה מרגשת, ואפשר להבין את אלף המטורפים שפנו דרך אתר הקרן והגישו מועמדות להתנדב לסכן את חייהם ולהקדיש את זמנם להגשמתה. בשנה הבאה ייבחרו האסטרונאוטים מבין המועמדים. מדובר במשימה לכל החיים: מארס וואן מתכוונת להקים מושבה, והמתנדבים יחיו על מאדים עד יום מותם.

חושך לגרש

כשהחשכה יורדת, 1.5 מיליארד בני אדם ברחבי העולם שאין להם גישה לחשמל רציף ואמין צריכים להדליק עששיות מוזנות בדלק, שהוא גם יקר, גם מזהם את הסביבה וגם חושף את המשתמשים לעשן מסרטן. פרויקט גראבטילייט (GravityLight) מבקש להחליף את העששיות במנורות שפועלות באמצעות דינמו וכוח הכבידה.

בקצה מנורת הגראבטילייט יש משקולת שצריך להרים עד למנורה. כשעוזבים אותה, היא יורדת למטה בכוח הכבידה, ובדרך מסובבת דינמו שמייצר חשמל להדלקת הנורה. הרמת המשקולת אורכת שניות ספורות ומספקת אור במשך חצי שעה.

האנשים מאחורי גראבטילייט, המעצבים הבריטיים ג’ים ריבז ומרטין רידיפורד, גייסו כמעט 65 אלף דולר במימון מבוזר שיעדו הראשוני היה 55 אלף. מי שיתרום מעל 50 דולר יקבל גם מנורת גראבטילייט משלו. הכסף נועד לממן ייצור והפצה של 1000 מנורות לאפריקה ולהודו, בחינת השימוש בהן ושיפורן בגירסה הבאה. הטכנולוגיה תשמש גם להפעלת מנורות קריאה, מכשירי רדיו ועוד.

[vimeo]http://vimeo.com/53588182[/vimeo]

התפרסם במקור במדור “דברים חדשים” ב”מוסף הארץ”, 14.12.2012

16 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

אגד: אסור לפרסם תמונות של נשים; אה, וגם של גברים; בעצם גברים מותר, אבל רק לש”ס; האמת שגם נשים מותר, אבל רק לנו

“מבירור שערכנו עולה שזכיין הפרסום על גבי אוטובוסים העירוניים של אגד וכל כלי התחבורה הציבורית בישראל כנען פרסום בתנועה, הוציא בשוגג לירושלים, חבילה של 20 הטבות פרסום שהיו מיועדות לאזור הדרום. קבלן ההדבקה שמעסיק כנען, הדביק בשוגג את הקמפיין על 20 אוטובוסים ירושלמיים, בניגוד מוחלט לסיכום הגורס כי בירושלים רבתי לא תפורסמנה תמונות כלל על גבי אוטובוסים עירוניים והפרסום יהיה גרפי בלבד” – דובר אגד, רון רטנר (תגובה לוויינט, 10.12.2012).

חברת התחבורה הציבורית אגד וזכיינית הפרסום על אוטובוסים כנען אסרו עד לאחרונה פרסום תמונות של נשים במודעות על אוטובוסים בירושלים, בכניעה ללחץ של חרדים שרואים בכך פגיעה בצניעות, ומוכנים להשחית מודעות כדי להעביר את הנקודה. תנועת “ירושלים” וחברת מועצת העיר ירושלים, רחל עזריה, עתרו לבג”ץ נגד האפליה, ואגד וכנען הגו מדיניות ערמומית: איסור פרסום תמונות של בני אדם מכל המינים. אין נשים, אין אפליה, אין מריבות עם חרדים.

המדינה, שתמכה בעתירה בנימוק שהדרת נשים מפרסומות על אוטובוסים היא הפרה של הזכיון של אגד, הודיעה לבג”צ שהיא מתנגדת גם לפתרון החדש, ושאגד חייבת לפרסם תמונות של גברים ונשים. העותרים מחכים לשמוע איך בכוונת המדינה לאכוף זאת.

השבוע עלה על אוטובוסים ברחבי הארץ קמפיין בחירות של ש”ס, שבו מופיעות תמונות של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. פעילים נגד הדרת נשים איתרו אוטובוסים עם שלטי הקמפיין בירושלים, והאשימו את אגד שהיא ממשיכה באפליה תוך הפרת ההחלטה שלה עצמה (אגד, צריך להזכיר, פסלה ב-2008 מודעת בחירות מוניציפליות שבה הופיעה חברת המועצה עזריה, וזו עתרה לבג”ץ וניצחה). דובר אגד הודיע שהמודעות של ש”ס פורסמו בירושלים “בשוגג”, והוסרו לדרישת אגד אחרי שעות ספורות.

שגגות, מסתבר, הן עניין נפוץ ונזיל באגד, שיצאה בחודש שעבר בקמפיין לשירות אינטרנט אלחוטי חופשי. כאלף מהגולשים שהשתתפו בפעילות הקמפיין נבחרו לככב על ה”פייסבוס”, אוטובוס שכוסה בתמונותיהם ונסע ברחבי הארץ. האם הפייסבוס נסע ברחובות ירושלים? “כן, הוא הגיע לירושלים מספר פעמים”, נמסר לי מדף הפייסבוק הרשמי “אגד Friends”. מסקנה: כדי לפרסם תמונות של אנשים על אוטובוסים בירושלים, עליכם להיות מפלגה דתית עם אפס נשים ברשימה לכנסת – או אגד.