אם חברת החשמל לא תעשה קמפיין מי בכלל יקנה ממנה משהו?

חשמל. מתוך מודעה של תאגיד יוניין קרבייד, 1955

סמנכ”ל רגולציה, קשרי ממשל ותקשורת‎ בחברת החשמל, אורן הלמן, דיווח בפייסבוק:

היום בין 0930 – 1000 אני מתראיין ברדיו תל אביב, 102fm, על הפרסומת עם שקע, תקע ושטקר על מהפיכת הגז הטבעי של חברת החשמל.
הפרסומת נבחרה לאהובה ביותר על ידי העיתון “גלובס”.
הראיון בתכנית תכנית “מייבשים את הביצה” של שרון כידון ושי גולדן.

הגבתי לו: “זה טוב שאתם עושים קמפיינים, אחרת איך אנשים היו יודעים לקנות את המוצר שלכם?”

איילת השחר הגיבה לו: “מחשבה שעלתה איפה שהוא בפייס ואני חייבת לצטט;:’ אני לא מבין למה חברת החשמל משקיעה כל הרבה כסף בפרסומות?? נגיד שאני לא מרוצה אז אעבור לבטריות???'”.

הלמן השיב לשנינו את אותה תשובה בהעתבק: “אנחנו מייצרים דו שיח עם הלקוחות שלנו. מיידעים אותם. משנים התנהגות. אנחנו לא עושים קמפיינים לעידוד צריכה של חשמל. אלא של אינפורמציה לציבור. מידע. בטיחות.
לכן הקמפיינים הללו חשובים”.

מבין התגובות המוצלחות בפייסבוק שלי לדושיח הזה, אהבתי במיוחד את זו של רוני רהב:

ועוד לא דיברנו על הקטע שלקקות האלה יש דיוור ישיר פעם בחודשיים לכל אזרחי המדינה. אם באמת היו רוצים לחוס על כספנו – ואם הם חוששים שאף אחד לא מסתכל על זה, מספיק שבמקום כל הכספים ששופכים על פרסומות בערוץ 2 היו במכתב הדו-חודשי הזה מפרסמים שמבין כל אלה שיטרחו לקרוא אותו וגם לענות על חידה קשורה באינטרנט יוגרל כל חודשיים פרס של 1000 ש”ח (או לחילופין 3-4 חודשים חשמל חינם) – זה כבר היה עושה באזז מעצמו וכאמור משיג את המטרה הרבה יותר טוב ובחסכון ניכר של כספי ציבור.

האישה שזכתה במירוץ חיפה היא גבר; מוסר לאישה במקום השני: “אני מוכן לאתגר אותך למירוץ חוזר, אם לא אני אמכור את הגביע לברזל”

מירוץ חיפה ה-17 נערך ביום שישי האחרון (9/5). רצה מספר 1133, אולגה פיבוברוב, רצה את מירוץ ה-5 ק”מ ב-22:49 דקות, וזכתה במקום הראשון מבין הנשים.שלוש שניות אחריה הגיעה רצה 237, ליאת לוין, והגיעה במקום השני.

תוצאות הנשים במירוץ חיפה 2014

לוין העלתה לאירוע המירוץ בפייסבוק את התמונה שבה נראות היא ואולגה מגיעות לקו הסיום:

סטטוס של ליאת לוין בפייסבוק של מירוץ חיפה

הממ.

מה?

“חתיכת מנצחת יש לנו פה. גם יפה, גם מהירה וגם רצה בלי חולצה. חלומו של כל גבר (אולי חוץ מדבר אחד קטנטן)”, לעגה לוין ל”אולגה פיבוברוב”, שהיא למעשה בן ונוסט. מעשהו זכה להרבה ביקורת ולהערות טרנספוביות.

ונוסט הצטרף לשרשור ופרסום תגובות כדוגמת “יאללה יאללה מה אתם בוכים כולה רציתי תוצאה אז לא תהי מקום ראשון מי ישמע” ו”מי ישמע עבריינים כאילו גנבתי כולה רצתי עם ציפ לא נכון מה אתם עפים כאילו זה מרתון ברלין” ו”איזה פרס בקושי ניצ’ר ואלי הביאו לי שם מה אתה מגזימה” ו”בנסוף להכל גזלת את זמני היקר מחר יש לי מתכונת בהיסטוריה ועדיין לא התחלתי שואה אז ברשותך אני נאלץ לעזוב את דו השיח המרתק הזה” ו”חברים יקררים התחילו פה קללות וזה לא לרמת הפייסבוק אני מבקש להפסיק זאת ופירסום התמונה הועבר כבר לחקירת המשטרה” וגם

ליאת לבין שלום רב,
עקב האבל שנגרם לך מי ישמע לא לקחת את מירוץ חיפה, אני מוכן לאתגר אותך למירוץ חוזר בוא נאבק ראש בראש על התואר.
אם את מעונינת השאירי לי הודעה באינבוקס ואם לא אני אמכור את הגביע לברזל.
יש לך פה את הבמה להוכיח מה את שווה .
כל המעונין להגיע למירוץ החוזר יוכלו להגיע בעלות סימלית התכלול חולצת דרי פיט .
תאריך המירוץ יפורסם בקרוב אלא אם ליאת תשתפן ותעדיף להשאר בבית תחת המקלדת ולקוות שהתואר יועבר לה.
הרי כולנו יודעים שדיבורים לא עולים כסף אך בואי נראה אם ניתן יהיה להוציא לפועל את הקרב על התואר.
את המירוץ אני יקדיש לזכר חבר טוב שלי בר פרקש אשר נפגע באסון הבר נוער ונקרא למירוץ על שמו מירוץ ה-בר-נוער.
ההודעה מנוסחת בלשון נקבה איך היא פונה לזכרים,נשים ולטרנסגנדרים כאחד בואו נפסיק אם ההפליה!

וגם

בן ונוסט מצטלם עם מדליה

[עדכון] עיריית חיפה הגיבה כאן והודיעה: “לאחר בדיקה מעמיקה ושיחה עם ‘הזוכה’ לכאורה במקצה 5 ק”מ נשים, עולה כי הבחורה שנרשמה לתחרות והחליטה שלא להתחרות נתנה בתום לב את מספר החזה לחבר שלה שלכאורה זכה במקם הראשון במקצה זה. הרצה היא תלמידה חובבנית שאף לא ידעה כי היא זכתה ולא קיבלה גביע או פרס על המירוץ. התוצאה של הרצה כמובן נפסלת ובמקום הראשון תזכה ליאת לוין”.

(הלשין: עוז פורמן)

כמה כספי ציבור העלים באוויר קמפיין אורי גלר של פיקוד העורף? צה”ל מסרב לענות

קמפיין אורי גלר באתר פיקוד העורף, אוחזר ב-11.5.2014

“מה הקשר של אורי גלר לפיקוד העורף?”, שאל הפייסבוק של פיקוד העורף בחודש שעבר. “הוא רוצה כסף ואתם רוצים לבזבז אותו על שטויות?”, ניסה אביב מזרחי. “הוא יופיע בתשדיר שאומר מה לעשות במתקפת טילים ויסביר שלא צריך כוח על טבעי אלא להשיב להתראות של פיקוד העורף ולאזעקות? יש לי פשוט כוח על של חיפוש בגוגל וחשיבה על מה שצפוי מדי”, ניחש האח אהודק. “אני יודע! שניהם עולים המון כסף ומספקים רק בידור במקרה הטוב”, העריך עמית שוסהיים. “אני יודע! שניהם עולים המון כסף ומספקים רק בידור במקרה הטוב”, ספיקלץ עוז פורמן.

כולם צדקו. צה”ל, שמשבית אימונים כאמצעי לחץ לקבל תוספת תקציב, ופיקוד העורף בפרט, שביטל את תרגיל העורף הלאומי בתירוץ של מצוקה תקציבית, מבזבזים כסף על קמפיין בכיכוב גלר, מכספי המיסים כמובן. כמה הקמפיין עולה, וכמה מתוך זה שולם לגלר? שאול אמסטרדמסקי ביקש לדעת, וזו האין-תשובה שהוא קיבל:

אי-התגובה של משרד הבטחון לשאלה על עלות קמפיין אורי גלר של פיקוד העור,

אמסטרדמסקי כותב:

הם ענו על הכל, חוץ מעל השאלה. שקיפות? דין וחשבון למשלם המסים מה בדיוק עושים שם עם הכסף שלו? זה לחלשים.

לא רוצים להגיד? לא צריך.
פניתי הבוקר דרך חוק חופש המידע. זה ייקח אמנם חודש, ואולי אפילו יותר, ואולי בדרך הם פשוט יסכימו למסור את המידע הזה למישהו אחר. שיהיה. בסוף המספר הזה ייצא החוצה. וזה בכלל לא המספר (שלא יכול להיות גדול מדי), זה הפרנציפ – זה הכסף שלנו, אנחנו דורשים לדעת מה אתם עושים איתו. תפנימו, זו דרישה לגיטימית.

גם אתם מוזמנים לפנות למחלקת חופש המידע של צה״ל, ולהגיש בקשה דרך חוק חופש המידע בכל נושא שתרצו. למשל, אתם יכולים לשאול מה העלות השנתית של יישור השיניים לילדי אנשי הקבע בצבא. או מה העלות השנתית של סבסוד חבילות הנופש לאנשי הקבע. או מה העלות השנתית של הטבות המס שאנשי הקבע מקבלים. מה שבא לכם. תציפו אותם. נראה מה הם יעשו עם זה. (הגשת כל בקשה עולה 20 שקל)

בנוסף לכך, אני מציע להציף את הפייסבוק של פיקוד העורף, הטוקבקים בפרסומת ביוטיוב ואת אמצעי התקשורת השונים שמפורטים באתרו, ולדרוש תשובה: כמה כסף בזבזתם על הקמפיין הזה?

[עדכון] יאן ינקו קוטליארסקי תוהה בתגובות: “הקמפיין הזה פשוט בושה. במקום להשקיע את זה בהקמת אפליקציה ייעודית שבלחיצה על כפתור תגיד איפה נמצא המרחב המוגן, עושים את כל הסימפוזיון הזה. אי אפשר לעשות שיתוף פעולה עם ווייז? גוגל מאפס? חסרות אפליקציות? מה עם ממר”ם, הם לא יכולים לפתח משהו ייעודי? בעצם, בטח גם באפליקציה צה”ל היו בטח מוצאים איך להוציא 100 אלף ש”ח על משהו שאמור לעלות 10K במקרה הרע”.

לינצ’טרנט בארץ נהדרת

מצחיק למות באמצע התמוז // סמול טוק

התסריטאי אריק שגב מתמודד עם מחלה סופנית. הוא רוצה שתבואו לסטנדאפ שלו ותתמודדו גם

מה יש לך?
“אם הייתי יודע את התשובה הייתי הרבה יותר רגוע. כרגע מה שחלק מהרופאים הגיעו לאיזשהו קונצנזוס עליו זה שיש לי שילוב של שתי מחלות אוטו-אימוניות. לא הרבה חולים בשתיים במקביל, זה נדיר – זה כאילו קיבלתי את השיחה הכי מבאסת מאראלה. אחת זה לופוס רנאלי והשניה היא APLA, שהחליטו ביחד לעשות קומבינות על המערכות הפנימיות שלי. אמרו לי שמחלה אוטואימונית זה אומר שהגוף שלי שונא אותי. אמרתי שזה בסדר, הוא שונא כל אחד”.

מה אתה עושה עם זה?
“לפני חמש שנים קיבלתי את הדיאגנוזה שהמצב שלי לא טוב וכל הנראה בלתי הפיך. יש לי כרגע צפי שלגיל 40 אני מגיע כמו גדול, אבל לקראת 45-50 אני אתחיל להידרדר. הבעיה היא שאני עובד הרבה יותר טוב עם דדליין – אתה הרי לא קונה קרטון חלב וכתוב לו על הצד ‘מתישהו’. אז עשיתי את מה שכל תסריטאי היה עושה – אמרתי, ‘וואלה, מגניב, זה רעיון לסדרה’. הצעתי אותה למפיקה אפרת דרור מאולפני הרצליה והיא אמרה, ‘שלא נדע. מי יצחק מבדיחות על ועדות רפואיות ובדיקות דם?’ במקביל, הפסיכיאטר שלי אמר שהבעיה שלי היא שאני לא מפחד מספיק מהמוות, וברגע שאני אתחיל לפחד אני אתחיל לקחת את הטיפול הרפואי שלי יותר ברצינות. אז הוא אמר, ‘תעשה משהו שמפחיד אותך, תתחיל לפחד'”.

אריק שגב. צילום: Room404.net

ומה עשית?
“אמרתי, ננסה לעשות סטנדאפ, שזה דבר שעשיתי לפני 20 שנה ושנאתי כל רגע בגלל פחד במה, דבר שאינו בלתי אופייני לסטנדאפיסטים. אז דיברתי עם דרור ניר קסטל מהבלום בר, שידעתי שעושה שם ערבי סטנדאפ, ושאלתי אם הוא יכול לתת לי עשר דקות. בגלל שיש לי רזומה מגניב הוא אישר לי. היו הרבה חברים שלי שבאו להופעה. לא רציתי להביא, אבל הוא אמר שכל מי שמופיע אצלו בפעם הראשונה חייב להביא 10 חברים. חשבתי שאני אהיה גרוע ורציתי רק להגיע, לתת את הסטנדאפ ולרדת. המטרה לא היתה לעשות וידוי מול חברים”.

אז בהופעה יצאת מארון התרופות?
“החברים ידעו שאני בבתי חולים המון, שאני לא מרגיש טוב, אבל כל ההגדרה של מצב סופני היתה קצת חדשה להם”.

הם צחקו?
“כן, וזה היה הכי טוב. הם הבינו שאפשר לצחוק איתי על זה. לא צריך להגיד יהיה בסדר, אנחנו נתגעגע אליך. אני רוצה לדבר על זה אבל לא שיגיעו מהנקודה המתנשאת, של ‘מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך’. אתם לא יכולים לעשות כלום”.

איך מתבדחים על מחלה סופנית?
“אני בקבוצת תמיכה של חולים סופניים למרות שהמצב שלי לא כל כך סופני. אני פשוט הישגי, אני חייב להיות בהקבצה א’. בקבוצה לא מעודדים אותם לצחוק על המחלות, וחבל, כי זה ממילא מה שהם עושים, כי אלה האנשים היחידים שאיתם הם יכולים להתבדח על זה. הומור קיים בשביל שתוכל לצחוק על חסרונות שלך ולהרגיש שלם איתם”.

בית חולים. צילום: Paul (howzey@Flickr), cc-by-nc-nd

בית חולים. צילום: Paul (howzey@Flickr), cc-by-nc-nd

איך אתה מסתדר שם?
“בקבוצה יש חוקים: אסור להגיד ‘מוות’, צריך להגיד ‘סוף’. יש שם הרבה עם סרטן אשכים, אסור להגיד ‘הביצים שלך’. אבל כולם שמים זין על החוקים, כי מה כבר יעשו להם? אגב, יש המון יריבות בין חולים סופניים. רוב החולים האוטואימוניים שונאים את חולי הסרטן, שהם האשכנזים של המחלות הסופניות. הם בעלי הפריבילגיות. אתה מגיע לבנאדם ברחוב ואומר לו, אני חולה סרטן, ישר הוא יגיד, אוי, איזה מסכן, אני אתחשב בך. אם תגיד לו, ‘יש לי לופוס רנאלי’ הוא יגיד לך, ‘אה? תעמוד בצד’. וסרטן, אנשים מחלימים ממנו מדי פעם, אבל משום מה זו נהייתה המחלה הפייבוריטית”.

איפה אפשר לראות אותך צוחק על המחלה שלך?
“היום (ו’) ב-12:30 אני מתארח באירוע ‘סטנד אפ על הספסל’ ברחבת סינמטק תל אביב ליד פסל הפירמידה בכיכר רבין בתל אביב. בשאר הבקרים אני עושה סטנד אפ על הספסל בחדר ההמתנה בקופת החולים שלי”.


גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 9.5.2014


באתר של “הראל” אפשר לבדוק אם הפקס הגיע. חוזר שנית: זהו שירות רשת לבדיקת הגעת פקס

מה ד'ה פקס? איור: emilegraphics cc-by-nc

באתר של חברת הראל ביטוח ופיננסים יש לינק “האם הפקס ששלחתי הגיע?”. כשלוחצים עליו מגיעים לעמוד הזה:

בדיקת פקס באתר הראל

מכניסים ת”ז וקפצ’ה, מצ’קבקסים את הכסתוח ומקבלים חיווי אם הפקס ששלחנו אליהם הגיע או לא:

בדיקת פקס באתר הראל

זו חלופה באמת מוצלחת לבירור טלפוני, שבו צריך לעבור ניתוב שיחות ולהמתין על הקו ולחכות שהנציג ילך למכשיר הפקס ויבדוק אם הפקס הגיע.

עד שמבינים שזו המקבילה הטכנולוגית של לרתום מכונית לשני סוסים.

עוד בנושא הפקס: איגוד האינטרנט דורש שתשלחו פקס

למה בצלם הבוגדים כן ודוד הנחלאווי לא?

תמונת הנושא של קבוצת הפייסבוק "צה"ל - חכמת המונים"

“צה”ל – חכמת המונים” היא קבוצת פייסבוק סגורה שמנוהלת על ידי דובר צה”ל ומגדירה את עצמה “כלי חדשני ונסיוני של צה”ל המהווה במה נוספת להעצמת הקשר הישיר עם הציבור. מטרת הפרויקט לייצר שיח עם הציבור, לפתח דיון מעמיק בנושאים שעל סדר היום ולשמוע רעיונות חדשים בנוגע לסוגיות צה”ליות”.

מתוך הקבוצה, שאלה על השפעת הזירה הפייסבוקית על מדיניות הצבא ותשובה מתחמקת של צה”ל, הן מבחינת ההתייחסות לשאלה והן מבחינת הסובלנות להגדרת שמאלנים כבוגדים:

דיון ב"צה"ל - חכמת המונים"

עיריית תל אביב מציגה: כך תייחצן את הפרויקט שלך בשתי כתבות זהות בערוצים מתחרים

חדשות 2 וחדשות 10 שידרו כתבות זהות על פרויקט דיור בר השגה של עיריית תל אביב.

כתבות בחדשות 2 וחדשות 10 על פרויקט דיור בר השגה של עיריית תל אביב, 7.8.2014

כתבות בחדשות 2 וחדשות 10 על פרויקט דיור בר השגה של עיריית תל אביב, 7.8.2014

כתבות בחדשות 2 וחדשות 10 על פרויקט דיור בר השגה של עיריית תל אביב, 7.8.2014

מקור הכתבות בקומוניקט ששלחה לבנת לוי ממשרד היחצנות קמיר בכר לעיתונאים (ההדגשות במקור):

השבוע יכנסו הדיירים הראשונים לדירות בפרויקט דיור בר השגה הראשון בארץ בשכונת “גני שפירא”
רוב הדיירים במתחם הם משפחות צעירות עם ילדים קטנים, שהוגרלו מבין מבקשי דיור בר השגה, ונדרשו לעמוד בקריטריונים שקבעה העירייה, יזמית הפרויקט.

מדובר בפרויקט מגורים מרשים, שבנתה חברת עזרה וביצרון (הזרוע הביצועית של עיריית ת”א), וכולל 69 דירות ברמה גבוהה שכולן יוקצו עבור דיור בר השגה.
בקרוב תיערך הגרלה ל- 24 הדירות שטרם אוכלסו.

זוהי בשורה של ממש עבור משפחות צעירות שרוצות להמשיך לגור בת”א בשנים הקרובות בדירות חדשות ויפות במחירים זולים שלא קיימים היום בשוק (דירות 3 חדרים עם מרפסת ב- 2900-3100 ₪).
ההבטחה שהמחיר יישאר קבוע ב- 5 השנים הבאות מהווה גם היא אלמנט מרכזי בביטחון הכלכלי ובשקט הנפשי של המשפחות, שיכולות לתכנן טוב יותר את כלכלת הבית בשנים הקרובות.

ויש לי עוד ניוז בנוגע לכך שהעירייה החליטה להקצות את כל הדירות בפרויקט לדיור בר השגה, בגלל הצורך הקיים. ובעקבות זאת היא מפרסמת קריטריונים חדשים לזכאות ל- 24 יחידות הדיור שטרם הוגרלו:

בהמשך להחלטות קודמות של העירייה וכפועל יוצא מהשלמת בניית הפרויקט ויישום מדיניות העירייה להגדלת היצע יחידות הדיור בר ההשגה בעיר, אושר שינוי תמהיל הדירות בפרויקט, כך שכלל יחידות הדיור שבו (סה”כ 69 יח”ד) יוקצו עבור דיור בר השגה.

בהתאם לכך, יבוצע שוב הליך של פרסום, הגרלה, בדיקה ואכלוס הזכאים עבור 24 יחידות הדיור שיתווספו ל-45 היחידות שכבר הוגרלו.
לצורך ביצוע הליך זה, נדרש עדכון הקריטריונים, שכר הדירה והתנאים לאכלוס עבור 24 הדירות הללו בפרויקט וזאת לאור ההבנות שהיו מאכלוס 45 הדירות בשלב א’ ואופי הדירות הנוספות.

גובה שכ”ד לדירה לחודש בפרויקט בגני שפירא:
שכ”ד עבור דירות שלושה (3) חדרים: 3,300 ₪
שכ”ד עבור דירות גג 4 חדרים: 3,700 ₪
שכ”ד עבור דירת גג 5 חדרים: 4,100 ₪

ניתן לצלם בפרויקט וגם לראיין משפחה שנכנסה לגור בקומפלקס ואולי את ראש העיר.
מעניין אותך?

🗯️ האם רשת האינטרנט כפי שאנו מכירים אותה – חופשית, נטולת פיקוח ומאפשרת אנונימיות – עומדת להיעלם? ⌨️ עברייני רשת


ג’וני זילבר, עידו קינן

עברייני רשת. קליק לארכיון המדור. צילום: Lydia (cc-by), עיבוד: חדר 404

אני לא מתעניין בנייטרליות רשת. אין לי מושג מה זה, אבל אני די משוכנע שזה עוד אחד מהנושאים הסמולניים האלו שאתם מנסים לדחוף לנו לגרון.
שאלה מצוינת! המונח “נייטרליות רשת” מציין עיקרון עתיק יומין בעולם ניהול הרשתות, שהיסודות שלו נחים בעידן הטלגרף. נייטרליות רשת פירושה שספקיות האינטרנט יעבירו את הרשת כפי שהיא, בלי להתערב בתכנים שלה. החופש שנובע מהעיקרון הזה – שהיה עד לא מזמן עיקרון מקודש במדינות המערב ועכשיו קורס ברעש גדול – פירושו שהאינטרנט נראית אותו דבר בכל מקום, ושכל אזרח רשת יכול לתקשר עם אומת הרשת כולה, בלי חשש מצנזורה או מאינטרסים פוליטיים וכלכליים.

ברשת כפי שהכרנו אותה עד כה, ספקיות האינטרנט שימשו כ”צינור טיפש” – הן מעבירות את כל המידע כפי שהוא, בלי לגעת בו ובלי להתערב בו, כשם שחברת הטלפון לא מאזינה לשיחות שלך ומחליטה אם הן ראויות להתקיים, אבל להבדיל אלפי הבדלות מספקית הכבלים שלך, שמחליטה אילו תכנים לתת לך ובעבור מה היא דורשת תשלום פרימיום.

“בלי חשש מצנזורה” זה שם קוד לפורנו וסרטים גנובים, כן?
כן. המהפכה האמיתית של הרשת היא שבפעם הראשונה מאז המצאת הדפוס – אולי בעצם מאז המצאת הכתב – עומדת לרשותנו מערכת להפצת מידע שאף אחד לא יכול לפקח עליה ואף אחד לא יכול לעצור אותה. החופש האדיר הזה והמהפכה שהוא הוליד מפחידים את כל מי שנולד בעולם מרושת פחות. גם אנחנו נבהלים ממנו לפעמים, במיוחד כשאנחנו קוראים את הטוקבקים שלכם. אבל מי שבאמת נבהל הם אנשי הסדר הישן: רודנים במזרח התיכון שישבו בנינוחות על כיסא השלטון ופתאום, בום, טוויטר והאביב הערבי; רודנים במזרח העוד יותר תיכון שמגלים שיותר קשה להם לסמא את עיני העם בקשר ההדוק בין ההון, השלטון והעיתון; וגם חברות שנהגו להתפרנס היטב כמתווכות בין מוזיקאים ויוצרי סרטים ובין הקהל, ושהרשת שתתה להם את הביזנס. זה גם מפחיד את מי שהיה רגיל לעולם שבו הורים יכולים לשלוט במידע שמגיע לאוזני הילדים שלהם, וקשה להם מאוד לתפוש שהילדים שלהם יודעים יותר מדי בגיל צעיר מדי.

למה אתם רוצים שלילד שלי תהיה גישה לפורנו גמדים ממזרח גרמניה? אתם שונאים את הילדים שלי?
הרשת החופשית היא רשות נפרדת מהמדינה – זו שיש בה פקודת עיתונות מנדטורית ואסור לספר בה על אסירים סודיים או על כלי נשק בלתי קונוונציונליים; זו שבית המשפט יכול להטיל בה צווי איסור פרסום; זו שבה בעלי העיתון הם שחקנים שיש להם אינטרס פוליטי או כלכלי להסתיר או להבליט מידע. במקומות אחרים הרשת היא לא רשות נפרדת, אלא ישות חתרנית ממש: השלטון עושה ככל שביכולתו כדי לצנזר אותה, והיא עדיין פורחת לו מתחת לאף.

אני אסכם את מה שאמרתם במשפט אחד: בשם החופש לעשות ריפרש כל חמש דקות בפייסבוק, אתם בעד סרטים גנובים ופדופיליה.
אתה צודק, החשש הגדול לחופש ברשת הוא לא מהממשלות, אלא מחברות מסחריות, שהחופש ברשת נוגד כל היגיון עסקי שיש להן. כשחקן בשוק המסחרי, יש לך אינטרס ברור מאוד להגביל את התחרות שלך. ברשת התחרות מאגפת אותך מכל כיוון, ורבים מהמתחרים שלך מוכנים לעשות את מה שאתה עושה בחינם. לו אתה ספקית הכבלים הגדולה במערב, קומקאסט, שהיא במקרה גם הבעלים של חברת הטלוויזיה NBC ואולפני הקולנוע יוניברסל, אתה רוצה מאוד להגביל את הגישה של הלקוחות שלך לתכנים של המתחרות; אתה רוצה גם לוודא שאם מי מהם יוריד באופן בלתי חוקי תכנים ששייכים לך – אתה תנתק אותם מהרשת לתמיד. ההגבלות של רשות התקשורת הפדרלית בארה”ב, ה-FCC, מנעו את זה עד כה.

מוזיאון רשתות חברתיות. 📷 יוג'ניה לולי (cc-by-nc)

מוזיאון רשתות חברתיות. 📷 יוג’ניה לולי (cc-by-nc)

עזבו אותי באמותיכם מכל הפוליטיקה האוונגרדית שלכם. זה מפריע לי להוריד סרטים בטורנט?
כמובן.

מה!
כמובן. אנחנו נסביר: אם אתה ספקית האינטרנט הישראלית הבדיונית קווים לוהטים 000 נט, ויש לך לקוחות שמכבידים על קווי התקשורת שלך עם הורדות קבצים או משחקים, אתה רוצה לגבות מהם יותר או לפחות לחנוק להם את קו האינטרנט. בישראל יש הוראה מ-2011 שאוסרת על הנוהג הזה בסלולר, ובפברואר השנה נחקק חוק לנייטרליות רשת שאמור להרחיב את זה גם לספקיות תקשורת, אבל פה זה ישראל וספקית האינטרנט הפיקטיבית קווים לוהטים 000 נט עושה את זה בכל זאת כי לך תתפוס אותה.

נהדר. אז מה קרה השבוע בפייסבוק? יש איזה רכילות חמה על מארק זאקרברג?
אבל החופש האדיר הזה והעמידות המדהימה של הרשת הם כמובן רק אשליה. נקודת התורפה היא שכדי שהרשת תהיה חופשית, המרכז שלה צריך להישאר יציב. המרכז הזה הוא ארצות הברית, כי ככה זה, הרשת שייכת לממשלה האמריקאית ואל תאמינו לאף אחד שיגיד לכם שהרשת זה עניין בינלאומי. אבל בית המשפט בארה”ב, בשבתו כמשרת האינטרסים התאגידים, פסל את הצו של רשות התקשורת האמריקאית שמבטיח את עקרון “הצינור הטיפש”, בתירוץ – סליחה, התכוונו, בנימוק – שה-FCC חרגה מסמכותה. ה-FCC, הפועלת תחת ממשל אובמה, שייזכר לדיראון עולם כמי שיחסי הציבור הליברליים שלו הסתירו מדיניות המתעבת את החופש ברשת, הזדרזה להציע פשרה, שתהיה, לפי יו”ר הרשת, יותר “סבירה לעסקים”.

ההתגמשות, שתיתן לספקיות בעלות אינטרסים את הזכות להגביל, לחסום או לבצר בחומות תשלום חלקים מהאינטרנט, היא השלב הראשון בחיסול הכוח הדמוקרטי האדיר של הרשת והפיכה שלה למשהו אחר, משהו שיהיה הרבה יותר “סביר” לאליטות הישנות של הכוח. משוק סואן ושוקק, הרשת תהפוך לקניון: אסור לרוץ, אסור לגלוש על גלגיליות, אסור לעשן, אסור לשבת, אסור לא לקנות.

אזעקת שריפה על רקע יצירה של איי ווייוויי במוזיאון ישראל  📷 עידו קינן

אזעקת שריפה על רקע יצירה של איי ווייוויי במוזיאון ישראל 📷 עידו קינן

אני טוקבקיסט ויש לי משהו מעליב להגיד על המקצוע שלכם או על איך אתם מתלבשים.
אתה מעלה נקודה מצוינת. תחשוב על עולם שבו עולה שקל תשעים להשאיר טוקבק. נשמע לך מופרך? יש לנו את זה ביותר מופרך: תחשוב על עולם שבו הספקית שלך מחייבת אותך להזדהות בשמך האמיתי בכל פעם שאתה כותב משהו ברשת.

מופרך.
אתה צודק, זה לא מופרך בכלל: כשהמדינה מנסה לדרוש מספקיות האינטרנט לחסום גישה לאתרים מסוימים, הספקיות יכולות להתגונן ולומר שהן (כ”צינורות טיפשים”) לא אחראיות על המידע שעובר דרכן. לא בטוח שההגנה הזו תעמוד להן כשתהיה להן הזכות להתערב בתכנים שעוברים דרכן. במצב כזה סביר שהספקיות, כדי להימנע מתביעה, יחסמו את הגישה שלך לשירותים שיאפשרו לנו לתבוע אותן על הוצאת דיבה בגללך (אנחנו מתלבשים יפה מאוד דווקא!), או יגבו ממך תשלום נוסף כדי לממן את סוללות עורכי הדין שלהן.

אם חוק נייטרליות הרשת הישראלי ייאכף, אתה תוכל להגיש תלונה במשטרה על ספקית אינטרנט שחסמה גישה לאתר שלך, או לכל אתר/שירות/פרוטוקול אחר (למשל, כשכל הספקיות חסמו אתרי הימורים כי איזה שוטר אמר להן לעשות את זה כשלא היתה לו שום סמכות חוקית לכך, כפי שקבע בג”ץ). והספקית החוסמת תידרש לתת הסברים בבית המשפט.

כל הטור הזה הוא דמגוגיה. לא שאלתי אתכם אף אחת מהשאלות שעניתם להן. למעשה התעלמתם ממני לגמרי.
אתה צודק: זה יכול להיות עולם די נורא, שבו תהיה חופשי להתבטא ברשת, אבל איש לא יוכל לשמוע אותך.


ג’וני זילבר ועידו קינן עובדים יחד כבר יותר מדי שנים. הטור התפרסם במדורם “עברייני רשת” במוסף “גלריה שישי” של “הארץ”, 8.5.2014

“+ תמונת ראש הרשות – 18,800 ₪”

עיר. איור: Tiger Pixel (cc-by-nc-nd)

עיר. איור: Tiger Pixel (cc-by-nc-nd)

“המבחן של המדינה” מתיימר לבדוק “מי הם הגופים הראויים לאמונכם וממי כדאי להיזהר”. בקרוב מתכוונים לפרסם שם אילו רשויות מקומיות סיימו את השנה שעברה ללא גרעון וזכו בפרס שר הפנים לניהול כספי תקין לשנת 2013. כל הרשויות שזכו בפרס ייכנסו לרשימה של “המבחן של המדינה” – בתנאי, כמובן, שישלמו.

במכתב שכתבה מנהלת השיווק של “המבחן של המדינה”, אורית ארטל, ואשר נשלח על ידי עוזרת ההפקה גלית לוי למספר גורמים ברשויות המקומיות, נכתב:

בקרוב (אמצע יוני) תתפרסם במוסף 7 ימים של “ידיעות אחרונות” סקירה מיוחדת שתיתן חשיפה לרשויות מקומיות ועיריות שסיימו את השנה ללא גירעון וזכו לאחרונה לקבל ממשרד הפנים את פרס שר הפנים לניהול כספי תקין לשנת 2013.

“המבחן של המדינה” כגוף שתפקידו לחשוף את הטובים ביותר בכל תחום רואה לנכון לפרסם סקירה מיוחדת על הרשויות המצטיינות שזכו בפרס עפ”י פרמטרים של ניהול כספי וארגוני תקין, הכולל שכר, כח אדם, מערך השירותים לתושבים ותכנון ובניה.

בהמשך הסקירה תתפרסמנה כתבות על אותן רשויות מקומיות מצטיינות שניהלו ביעילות את תקציבן וזכו להוקרה ולקבלת פרס הניהול הכספי על איזון תקציבן ויעילות תפקודן.

יש חשיבות רבה- תדמיתית וציבורית- להשתתף בפרוייקט מיוחד זה, מה גם שהחשיפה לרשות המוניציפאלית ולעומד בראשה הינה “במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות” בתפוצה ארצית של העיתון הגדול במדינה.

למכתב צורף מחירון:

כתבה קצרה על הזכייה (כ-100 מילים) – 4700 ₪
כתבה קצרה + תמונת ראש הרשות – 6900 ₪
כתבה בינונית (כ-200 מילה) – 7400 ₪
כתבה בינונית + תמונת ראש הרשות – 9600 ₪
כתבה גדולה (כ-300 מילים) – 10,500 ₪
כתבה גדולה + תמונת ראש הרשות – 12,600 ₪
כתבה מרכזית כ- 500 מילים
+ תמונת ראש הרשות – 18,800 ₪

ניתן לשלם ב-5 תשלומים שווים או בתשלום אחד ל-60 יום.

כמו כן תינתן אפשרות לאיזכור הזכייה בלבד במחיר של 2600 ₪.

המחירים אינם כוללים מע”מ.

מה הפוטנציאל הכלכלי של המיזם הזה? בפרס האמור ל-2013 זכו 97 רשויות מקומיות (פדף), שביניהן המועצות הלא-עניות הרצליה, אשדוד, אשקלון, רמת השרון, ראשון לציון, מודיעין-מכבים-רעות, חיפה וכפר שמריהו. בעוד חודש וקצת נדע מי מהן בזבזה כספי ציבור כדי לקדם את עצמה (כלומר, את העומד בראשה), וכמה.

[עדכון 23:36] איתמר ב”ז מ”העין השביעית” כתב על התגלגלות המכתב הזה ואיך הוא הפיל בפח עיתונאים וגולשים (גם אותי).

אחרי הקיפול: המכתב המלא והרשימה המלאה של הזוכות.

להמשך קריאה

← לדף הקודםלדף הבא →