טינוף מכוניתו של דושבאג חניה בקטשופ או מדבקות הוא קנס אלטרנטיבי
כשאתה חונה על מדרכה, אתה פותר את בעיית החניה על ידי השלכתה על הולכי הרגל במקום על העירייה, שנאלצים לרדת לכביש ולסכן את חייהם. אתה גם מטיל עליהם נטל של פנייה לפיקוח העירוני, שלא בטוח שיגיע, ואם יגיע אולי רק יקנוס ולא יגרור.
[עוד בנושא: כך נלחמים בעברייני תנועה ברוסיה]
אלון ג’ייקובס נתקל במכונית של דושבאג שחנה על המדרכה, לקח זוג נעליים, צבע את הסוליות שלהן בקטשופ והטביע את עקבותיהן על מכסה המנוע של המכונית. הוא גם השאיר פתק: “חנית לי על המדרכה אז הלכתי לך על האוטו. #yesh-od-anashim-baolam”. ג’ייקובס קורא לאחרים, אם תסלחו לי על משחק המילים, לנהוג כמותו: “זה אקט חינוכי ולא אקט של ונדליזם, ולכן מי שרוצה לעשות משהו דומה, אני ממליץ שיעשה את זה עם צבעים שקל להוריד (כאמור, גואש). עם זאת, הגיע הזמן לדרוש את המקום שלנו על המדרכה.
בין המגיבים היו שהיללו את מעשיו, וכאלו שביקרו אותו, כמו חן סרוב שכתב: “ונדליזם הוא לא פתרון. היה עדיף להזמין פקח”.
אז זהו, שלא. מה שג’ייקובס עשה זה בסדר גמור – הוא הפך את זה לבעיה של בעל הרכב (שזו היתה הבעיה שלו מלכתחילה), והחזיר אליו את הנטל – רוצה למנוע מאנשים לטנף לך את האוטו? תתקשר למשטרה. אולי הם יבואו, אולי לא, אולי יתפסו את המלכלך, אולי לא. או שתחשב את הפער בין עלות הניקוי לבין עלות קנס חניה ותראה בזה קנס מופחת?
אה, יש גם פתרון יותר פשוט: אל תחנה על מדרכות.
[עדכון 23:35] “כפי שודאי יכולת לנחש, זה לא הפרופיל האמיתי שלי, והעדפתי לפתוח שוב אותו רק בבית (אגב, זה ג’ייקובס[…], מחווה לג’יין ג’ייקובס (: )”, הוא מספר לי בראיון אימייל. “אין לי הצהרות ברורות בעניין. אני מבין את האנשים שרואים בזה ונדליזם. אבל אני חושב שהגיע הזמן לקום לעשות מעשה בעניין. אני בכלל רוכב אופניים ביומיום (ויש לי ביקורת גם על ההתנהגות של חלק מהרוכבים), אבל ממש מעצבן אותי לראות את היחס להולכי רגל. רק אתמול חלפתי ליד גן סאקר, על בן צבי, שזה בערך כמו שדרות רוקח/דרך נמיר בירושלים, וראיתי בצד אחד של הכביש מישהי הולכת עם עגלת תינוק, ובצד השני בדיוק מישהי הולכת עם הליכון, שתיהן על הכביש, כי על המדרכה חנה כל עם ישראל בדרכו למנגלים. אין פה פתרון קסם. אני יכול להבין גם את התסכול של הנהגים, אבל אני חושב שהם לא באמת חושבים על חלופות. האם האדם שדרכתי לו על האוטו חשב “אולי אני אלך ברגל למרכז העיר, או אקח תחבורה ציבורית, או אחנה רחוק/בחניון, או אפילו אתארגן עם חברים אחרים לנסוע ביחד, כי ברור שמרכז העיר יהיה מפוצץ”? או שהוא פשוט נכנס לאוטו, נסע, נתקע ופשוט חנה על המדרכה? אגב, אין לי כעס על הנהג הספציפי – היו מאחוריו לפחות עוד 10 מכוניות שחנו בדיוק באותה צורה, הוא פשוט היה הראשון בתור. אני מאוד מקווה שעוד אנשים יחליטו לקום ולעשות משהו דומה, כי הגיע הזמן שסדר העדיפויות התחבורתי במדינה ישתנה. דבר מעניין, שחלק ניכר מהמתנגדים לא מדברים על עניין הפקח, אלא אומרים שזה היה יכול להיגמר בדקירה. עצוב למדי”.
מדבקת “חנית כמו זין!” על מכונית בתל אביב. צילום: מזבלה
משרד עו”ד מתגאה בפייסבוק על עונש קל לדורס זקנה שנטש אותה למות
אשר אבוטבול ירצה 4.5 שנות מאסר על תאונת פגע וברח, שבה דרס את לולה מריה אמדור בת ה-85 כשחצתה את הכביש ואז הפקיר אותה למות. משרד עוכרי הדין שייצג אותו, שוורץ נרקיס, התגאה בעונש הקל בחשבון הפייסבוק שלו.
המשרד ערך את הסטטוס מספר פעמים, כשבגירסה הסופית הוסרו שמותיהם של המורשע וסנגוריו, אבל נותר לינק לדיווח חדשותי ב-ynet על גזר הדין. המשרד גם קידם את הסטטוס בתשלום בפייסבוק. לא בהכרח ההחלטה הנבונה בחייו המקצועיים, מאחר שחלק מהמגיבים לא יודעים לפרגן על ההצלחה המשפטית. “במה אתם גאים יא חארות?!? במה בדיוק. תפקידכם לוודא שיקבל את העונש הקצוב לו בחוק, לא לנצל פרצות וזבבירים כדי לשחרר אותו במינימום האפשרי”, כתב מיכאל מור יוסף. “מה שמדרבן את הפושע שייצגת להמלט הוא העונש שאתם סידרתם לו מבית המשפט, אם הוא היה מקבל 20 שנה אז הוא לא היה אומר לאחיו למחצה שלו, יו אין לי רשיון בוא נברח כי העורך דין יוציא אותי בזול, הוא היה אומר בונא אנחנו הולכים לחטוף 20 שנה אם אנחנו ממשיכים ליסוע עכשיו לעצור”, כתב אוהד רום. “4.5 שנים על זה שהרג אישה בת 85, אמא סבתא אולי רעיה? אחרי ניקוי שליש על התנהגות טובה מה נשאר? איזה התנהגות טובה? לנטוש ? איזה התנהגות אינסטינקטיבית אתם מדברים ? גם זה שדקר וברח עשב זאת באופן אינסטינקטיבי, הלא כן ? המשרד שלכם עשה עבודה טובה, דאג לכך שהחלאה הזאת תחזור להסתובב בינינו בקרוב, לפגוע ולברוח שוב. עשיתם עבודה טובה, נתתם תמורה לכסף שקיבלתם, אבל להתגאות בזה , אתם מגעילים אותי”, כתב/ה דר’ שרון רגב. התגובות ודאי ימשיכו לזרום עד שמישהו שם יתעשת וימחק אותן או את הסטטוס כולו.
רוסיה משתוללת באירוויזיון
מערכון ותיק של “היפופוטם” שהופך אקטואלי:
דאלקים מכריזים על מותו של הרב אלישיב
לחובבי דוקטור הו והגרי”ש כאחד.
הלשין: שי רינגל
הימנעות מדבש היא תמיכה בפשיזם! // אביעד שמיר
דבורה. צילום: עולם המאקרו של עלא יונס
אני לא נוהג להתווכח על זכויות בעלי חיים, כי זה נושא מאוד סבוך ואין בו אמת אוניברסלית. אני רק מבקש להסיר מהרשימה את הדבורים ולאפשר לטבעונים לאכול דבש.
למה? כי לדבורה אין זכויות. זה חרק שחי במערכת בה חשיבה עצמאית היא בלתי אפשרית וכל הפועלות מועסקות בתנאי עבדות בידי מלכה לכל חייה, כאשר הזכרים המעטים מוחזקים כעבדי מין בתוך הרמון. רוב הזכרים הם צאצאים ישירים של המלכה, אז תחשבו על זה לרגע. הכוורת היא מערכת פשיסטית שתתקוף כל איום במתקפת קמיקזה ותגן בחרוף נפש על המלכה ששולטת בפועלות ללא עוררין וללא אפשרות של מי מהן לקרוא עליה תיגר. דבורה פועלת תמות בתוך שמונה חודשים, לרוב הרבה לפני, ללא תנאי פרישה או הקלה כלשהי בכמות העבודה המוטלת עליה. המלכה, אגב, יכולה לחיות על גיל חמש שנים וכל עוד היא בחיים, אף דבורה אחרת לא יכולה להעמיד צאצאים.
מה שאני בעצם אומר זה שלתמוך בזכויות הדבורים ובו זמנית להשאיר אותן תחת שלטון אוטוקרטי-פשיסטי שכזה, זה כמו לתמוך באזרחי צפון קוריאה על ידי לחיצת יד לקים ג’ונג-און.
אביעד שמיר הוא חידונאי בעיתונים “ישראל היום” ו”ניקוי ראש ענק” ומבקר סרטים בבלוג “בשביל הזהב” ובפודקאסט “שורה שניה באמצע“. שמיר כתב על דברים שחשבנו ב-1999 בגליון אפריל 2011
כשיש לך פטיש מתנפח, כל בעיה נראית כמו יום העצמאות
סוציולגים יצטרכו עוד לבחון איך הפעו פטיש הפלסטיק, ואחריו הפטיש המתנפח, ומכה באמצעותו לסמל ולמחווה העממיים של חגיגות יום העצמאות, ומה זה אומר עלינו. השנה הבחנתי שהארסנל התרענן עם גרזן, אלה מסומרת, מקבת ויד נותנת כאפה.
נועה אסטרייכר מעלה השערה:
אבא, דור שלישי למשפחת אופים הונגרית, סיפר לי פעם בדיחת קרש: איש אחד היה רואה כל יום מהחלון את השכן מרביץ לאשתו עם כיכר לחם בראש. ככה עברה שנה ויום אחד ראה האיש את השכן חובט בראשה של אשתו עם עוגה. צעק האיש לשכן: “היי, למה אתה מרביץ לה עם עוגה?!”. ענה לו השכן: “לכלבה יש יום הולדת”.
נזכרתי בבדיחה הזו כשראיתי את ההמונים אוחזים הערב פטישי ענק מתנפחים בצבעי הדגל (השנה השתכלל המלאי והוא מכיל גם נבוטים מתנפחים, ואף גרזנים מתנפחים. כולם עם מגן דוד). נזכרתי וחשבתי שכל השנה המדינה הזו דופקת לנו פטיש 5 קילו אמיתי לראש. ונבוט. וגרזן. ורק היום היא חובטת בנו עם פטיש פי.וי.סי מתנפח. למה? לכלבה יש יום הולדת
http://www.youtube.com/watch?v=Rl-yszPdRTk
הנה סרטון של מכונית חודרת לכביש סגור עבור מסע אופניים. מה המשטרה תעשה?
בועז ערד מדווח בדף הפייסבוק של המשטרה: “בשבת שעברה רכב שמספרו 91-704-12 מצא את דרכו לכביש שנסגר לטובת מסע אופניים ונסע נגד כיוון התנועה, בשוליים ובמהירות שסיכנה את הרוכבים. אודה לטיפולכם”. הוא מצרף סרטון שמתעד את האירוע.
פקודת הטיפול בתלונה ובתיק חקירה של המטה הארצי של המשטרה קובעת בין השאר כי “כל איש משטרה חייב לקבל תלונה על ביצוע עבירה, המופנית אליו. […] תלונה על ביצוע עבירה תתקבל […] מפי מתלונן הפונה אל איש משטרה, שלא במתקן משטרתי”. חוק סדר הדין הפלילי קובע כי “חייבת משטרת ישראל, ככלל, לפתוח בחקירה, משנודע לה על ביצוע עבירה, אם על סמך תלונה ואם בכל דרך אחרת”.
כך שאם מישהו מתלונן על עבירה בפרסום בדף הפייסבוק של המשטרה, שאותו מנהל קצין משטרה (רפ”ק שרון ימינחה), המשטרה חייבת לטפל בתלונה.
תגובת המשטרה לתלונה של ערד: “שלום, יש להגיש תלונה בתחנת המשטרה הקרובה בצירוף הסרטון”.
הפייסבוק של צה”ל מספר על צפירת יום הזכרון ומעלה סרטון של צפירת יום השואה
פתאום קם אדם בבוקר ומגלה כי הוא פשיסט // אריק שגב
פתאום קם אדם בבוקר ומגלה כי הוא פשיסט.
למה?
כי הוא תלה דגל במרפסת, וכי ביום הזיכרון הטלוויזיה שלו פתוחה על שמות הנופלים שרצים בערוץ 33, וכי באמת מפריע לו שלא משמיעים ביום הזה רק שירים בעברית.
והכי פשיסטי לפי הפשיניסטים של הפאשיזם זה לעמוד בצפירה, וגם את זה אני עושה. גם אם אני לבד בבית.
אז ככה:
א. המדינה הזו שלי. גם שלי, כמובן, אבל בטח לא אקסקלוסיבית של הצבא, או של הממשלה או של ועדת הטקסים או של מועצת יש”ע. אני משלם מיסים, התגייסתי לצבא (ושוחררתי ממנו לפני השלמת השירות. סעיף נפשי, אם כבר שאלתם. אני מבין שזה מפתיע).
אף אחד מהדברים האלה לא נעשה מבחירתי, אבל לחיות פה כן. ואני כנראה גם אמות פה. שילוב של שפת אם, נוסטלגיה וזה שכל החפצים שלי כבר כאן גם ככה.
ב. הציונות היא רעיון מדהים, וזה שהצליחו לבצע אותה מדהים לא פחות. זה לא אומר שאני מסכים לכיבוש, שלילת זכויות אזרחים לא יהודים או המלחמה הבאה עלינו לטובה.
ג. אני מתעב את נראטיב הגבורה או במותם ציוו (לכן, ד”א, הטלוויזיה שלי לעולם לא על שידורי יום הזיכרון). אני נוטה לקבל את הסברה שברירת המחדל של אדם היא לא למות. מהבחינה הזו שמות הנופלים היא רשימת קורבנות. של איוולת, של פוליטיקה אטומה, של אידאולוגיה שגויה ושל רהבתנות. אני מכבד אותם, לא בגלל שהם מתו למעני, אלא בגלל שהם רצו לחיות ובכל זאת נפלו. צריך להיות ערל לב בשביל לא לתת את הרספקט שלך למוות בלתי מוצדק שכזה.
ד. אני מאמין גדול בכך שלצחוק בצפירה היא תגובה אוטומטית וטבעית של ילדים שפתאום מתבקשים לעמוד בשקט ולכבד יום שאמרו להם הרגע שהוא חשוב. זה מביך וזה מוזר. אתם כבר לא ילדים ולעמוד דקה לא יהרוג אתכם. וקחו בחשבון שלאכול את הראש על למה עמידת דום הופכת אותי לתומך טוטליטריזם לוקחת הרבה יותר זמן מהצפירה, ומרעישה הרבה יותר.
והיא גם גורמת לי לגחך לא פחות.
ה. ב. מיכאל אמר פעם ש”מה שעומד ביני לבין הארץ זו המדינה”. זה הציטוט שאני סוחב איתי כל יום עצמאות. כי אני ילד גדול ואני מסוגל להבדיל בין אהבתי לאחת וקובלנותיי כלפי השנייה. גם אם יש לי דגל במרפסת.
ו. ושורה תחתונה כרגע: אם אתם מזלזלים ביום הזכרון או יום העצמאות בהם אתם רואים טקסים ריקים מתוכן, אין עם זה בעיה, אנחנו עדיין (עדיין!) דמוקרטיה. אבל אם אתם בכל זאת יוצאים לחגוג הערב ולנפנף מחר, אז אתם פאקינג צבועים. יצא שרקדתם בחתונה בלי להביא צ’ק.
בקיצור, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות ביום העצמאות זה לחשוב עצמאית. ולזרוק רפש בכל מה שנושא דגל הוא תגובה לא פחות אוטומטית מלהצדיע לדגל.
חג שמח, ואם הבן של נפתול מגיע לנשק את הדגל שלי הוא חוטף בעיטה מהקומה השלישית.
(בתמונה: השם שרץ כרגע. אחד מאלפי השמות של חללי מלחמת יום הכיפורים, או “כיפור” כפי שהיא מכונה אצלנו בבית. אבי לחם במלחמה הזו, איבד בה חברים וכשחזר מסיני אחרי חודשים גם עשה אותי. הוא לא גיבור, לא פטריוט עיוור, אבל חייל שיוצא בגיל 25 להילחם וחוזר הביתה לאשתו מספיק מצווה את החיים בשבילי)
אריק שגב הוא תסריטאי, סטנדאפיסט ומורה לתסריטאות. כתב בין השאר ללילה גוב, ארץ נהדרת ואת הסדרות אולי הפעם ובנות הזהב הגירסה הישראלית. בימים אלה מצטלמת סדרת ילדים בכתיבתו
דמוקרטיה יפה יש לכם, לא חבל שנפסיק אותה?
יובל דרייר שילה כותב:
[פרופ’ אורי שביט,] דיקן הסטודנטים באונ’ העברית[,] העביר הבוקר מכתב לסטודנטים בו הוא מאיים, סליחה – מזהיר, שאם תמשכנה פעולות המחאה ה”לא חוקיות” תפסל כל הפעילות הציבורית בקמפוס. אני לא יודע מאיפה קיבל כבוד הדיקן שביט את הרושם שדמוקרטיה היא איזו “טובה” שעושים השולטים לנשלטים, צעצוע שאפשר להחרים מילד שלא ישב יפה ובשקט, אבל יש לי תחושה שהוא ילמד שיעור מעניין בזמן הקרוב. וגם זה לא איום, רק אזהרה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
