הפרק האחרון ב-12 של “היהודים באים” עלה ליוטיוב אבל אסור להעביר לציבורי עד לשידור

אז אל תעבירו, הפרק ישודר רק ביום שישי הקרוב.

[תיקון] היהודים מוסרים: “אגב זה מפגר במיוחד כי הפרק האחרון לעונה הוא פרק 15 “.

[עדכון 14:16] רשות השידור הפכה את הפרק לפרטי ואין אפשרות לצפות בו.

@idokius הספקת לצפות?

— הערוץ הראשון (@Channel1Iba) May 9, 2016

[\עדכון 14:16]

אחרי הקיפול – אמבד של פרקי העונה השניה עד כה.
להמשך קריאה

9 במאי, 2016 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

איך לשקר הזה יש רגליים? צפו:

מודעת הדרושים שבה חברה חיפשה איש/אשת מכירות עם “עור בהיר – יתרון”, הבניין ברמת גן שבכניסתו תלו דיירים שלט שבו הם “מבקשים מנשות הבנין להיכנס אך ורק מהכניסה האחורית לבנין […] כדי לא להחטיא ח”ו את השכנים שומרי המצוות”, ילדים ערבים בגן ביפו שמציירים ערבי דוקר יהודי ודגל פלסטין עם סכין, מבחן בתנ”ך בבי”ס יסודי דתי שבו מוסר ההשכל מסיפור האונס של דינה הוא “שאנחנו צריכות להיות צנועות ולהישתדל להיות בבית עים ההורים” – כולם סיפורים ויראליים שפעילי רשת ודפי רשת פופולריים הפיצו בימים האחרונים.

כולם גם מומצאים, במסגרת כתבה של רחלי רוטנר במאקו, שביקשה לבדוק אם אותם אקטיביסטים יבררו את העובדות לפני שיפיצו את הסיפורים לעוקביהם, ואם אלו יפקפקו בפרטים או יתייחסו אליהם כאמת.

הנה הראיון שרוטנר קיימה איתי בנושא, שחלקו נכנס לכתבה:

מה היתרונות והחסרונות של צריכת אקטואליה דרך עמודי ואושיות פייסבוק?
ישראלים מאוד אוהבים לצרוך חדשות, אם מסתמכים על ההיצע של התקשורת החדשותית, שמורכבת מהתקשורת הממוסדת של אתרי חדשות וטלוויזיה ורדיו ועיתונים, והתקשורת העממית של פייסבוק וטוויטר ו-וואטסאפ ופורומים וסמסים ושיחות מטבחון בעבודה. היתרון של צריכת אקטואליה מהמקורות העממים הוא כמות גדולה של מידע שזורם במהירות, משום שהוא משוחרר מהציות לצנזורה, צא”פים, מו”לים, שיקולי עריכה, אינטרסים של פוליטיקאים ובעלי הון, פוליטיקלי קורקט ובדיקת עובדות. הבחירה שלנו לצרוך את המידע דרך גופים אקטיביסטיים, אושיות רשת והרשתות החברתיות היא גם הבחירה להפוך אותם לעורכים, כתבים ופרשנים, שממלאים את החלל שהעיתונות המסורתית השאירה, כך שהמידע שאנחנו מקבלים הוא לא באמת נטול הטיות, טעויות והטעיות. ממש כמו בעיתונות המסורתית.

האם לדעתך צריך לחייב עמודי פייסבוק שמפיצים ידיעות לעשות בדיקת עובדות כמו בעיתונות הרגילה?
אני לא חושב שזה נכון לחייב מפעילי עמודי פייסבוק לא-עיתונאיים לבצע בדיקות עובדות לסיפורים חדשותיים, כשם שזו לא ליבת תפקידם של אקטיביסטים ופוליטיקאים. אני כן חושב שזה נכון לדרוש זאת מעיתונאים, ואפילו את זה אנחנו לא עושים.

יש איזו דרך לדעת אם סיפור שרץ בפייסבוק אמיתי או לא? מה בדרך כלל מקפיץ לך את החשד?
אני לא חושב שיש דרך לדעת אם סיפור הוא אמיתי או לא בלי להיכנס לעומקו ולבדוק את העובדות. זה נכון במיוחד אם מישהו ניסה לבדות סיפור ולמד איך סיפורים ויראליים נראים.

למה זה בעצם כל כך קל? כשמישהו מספר לי שמועה מוזרה על מישהו אני ישר חשדנית, אבל כשזה כתוב כפוסט מסודר ששותף בהמוניו זה פתאום נראה לי הגיוני. המיסגור של פייסבוק נותן לשמועות תחושה יותר אמינה? אנחנו מתוכנתים להאמין לסגנון מסוים?
נדמה לי שאנחנו רוחשים אמון – מסיבות היסטוריות, שאיבדו את הרלוונטיות שלהן – למילים כתובות, לעומת מילים שנאמרות בעל פה. ואם יש גם תמונה – זה הרי כבר ממש כתבה! ואנחנו שוכחים שיש כל כך הרבה כתבות, בעיתונים אמיתיים – מנייר! שעלה כסף! – שמלאות בשטויות ואפילו שקרים. אני מאמין שזה ילך ויתפוגג. זה כמו שפעם אנשים היו רואים תמונה או סרטון של משהו מדהים שקרה ומתפעלים, והיום התגובה הראשונה תהיה “פוטושופ!”.

זה משליך גם על שאר תחום העיתונות? העובדה שהשוק מוצף דיסאינפורמציה?
העבודה של העיתונות תמיד היתה לאסוף מידע ולבדוק אם הוא נכון. זה שיש יותר מידע ויותר גישה למקורותיו אמור להקל על העבודה העיתונאית, אם יש עיתונאים שעדיין מעוניינים לבצע אותה.

אני מתכוונת משפיע באופן כזה שפוגע באמינות של כלי תקשורת רשמיים, בגלל שיש בחוץ כל כך הרבה טעויות וסילופים.
לדעתי לא. מה שפוגע באמינות של כלי תקשורת ממוסדים זה כלי תקשורת ממוסדים שמפרסמים דברים לא נכונים.

ועולם שבו כל אחד יכול להיות ספק חדשות, לפטשפ הוכחות ולהפיץ שקרים תחת פרופיל מזויף – זה לא עולם מסוכן יותר? בעייתי יותר?
גם הכלים לאיתור הונאות כאלו מתפתחים עם הטכנולוגיה. עיתונאים צריכים להישאר מעודכנים וללמוד איך משתמשים בהם.

אז ככל שהשקרנים ישתפרו, אנחנו נשתפר.
זו השאיפה. הרי התחרות היא לא עם משועממים עם פוטושופ, היא עם נוכלים שמנסים להסתיר את מעשיהם או להונות את הציבור.

ולשאלה פחות מהזווית של העיתונאים ויותר מהזווית של הקוראים. לא האחריות של העיתונאי אלא של הקורא. בעצם, בעולם שבו הולכים ומתרבים הכלים וצינורות המידע ששקרנים יכולים להשתמש בהם, האחריות על מי שצורך אותם גדלה והוא צריך להשתכלל איתה?
כקוראים וכצרכנים של מידע אנחנו צריכים להיות ספקנים, זה נכון למידע שמגיע מדף פייסבוק וזה נכון למידע שמגיע ממהדורת חדשות.

ואז נהיה ספקנים להכול, בעצם.
יותר טוב מאשר להאמין להכל. צריך לצאת מנקודת הנחה שמי שמביא לנו מידע עושה זאת ממניע כלשהו, לחפש את המניע הזה ולהפריד בין העובדות, השקרים, הדעות והמניפולציה.

5 במאי, 2016 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

מי עשה לנתניהו שיער סגול באינסטגרם?

ראש הממשלה בנימין נתניהו סייר בגבול רצועת עזה, נפגש עם חיילים וצולם על ידי צלם לשכת העיתונות הממשלתית, עמוס בן גרשום. התמונה התפרסמה בפליקר הרשמי של ראש ממשלת ישראל.

מישהו השתעשע והעביר את התמונה בפילטר אינסטגרם, שגרם להדגשה מוגזמת של הצבע הסגול הקל של שיערו של ראש הממשלה.

מי ניסה להביך את רה”מנו? למי שייך חשבון האינסטגרם שניסה להביך את רה”מנו? כן, אז, אה…

5 במאי, 2016 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | תגובה אחת

שלט רחוב בירושלים: שלוש שפות, שלוש שגיאות » התיקונימ

שלט רחוב של רח’ הגדוד העברי בירושלים משך את תשומת לבו של המתגלץ’ “הקוטר”, ולא לטובה.

“מה אתה אומר @NirBarkat”, צייץ לראש העירייה ניר ברקת, “שנשלח כמה עובדים לקורס מזורז באנגלית?” השגיאה באנגלית היא השמטת אות, שהפכה את שם הרחוב ל-Hagud Haivri (“הגוד העברי”) במקום Hagdud Haivri.

בן הורוביץ ואני הבחנו בטעות גם בשם בערבית. מקור הטעות הוא בנסיון לגזור בערבית בי”ת לא דגושה מבי”ת דגושה, כאילו היא עברית*, מה שהביא לתעתיק هچدود هعپري (הגדוד העפּרי, בפ”א דגושה) במקום هچدود هعڤري.

רבים הבחינו שגם בעברית יש שגיאה: הגדוד העיברי במקום הגדוד העברי.

לסיכום:

[עדכון 5.5.2016 10:25] יעל ענתבי, סגנית ראש עיריית ירושלים וחברת המועצה, הגיבה בפייסבוק: “אכן, תמונות מביכות. ביקשתי לטפל לאלתר. אודה אם בעתיד תתקל במקרים מסוג זה, תעביר אלי ישירות”. ירושלמים, מוזמנים לעקוב ולעדכן כאשר השלט יתוקן. [\עדכון]

* <הסבר חופר>
ההבדל בהגיית הצלילים B ו-P הוא בקוֹליוּת (voiceness), הרעדת מיתרי הקול, שיש ב-B ואין ב-P.
אותו דבר עם V ו-F: ה-V מרעידה את מיתרי הקול, ה-F לא.

לכן יש הגיון ש-B ו-P יחלקו ביניהן אות אחת וההבדל ביניהן יהיה סימן ניקוד,
וכנ”ל לגבי V ו-F.

כך זה עובד בכתיב הערבי:
B היא ب ו-P היא پ;
F היא ف ו-V היא ڤ.

העברית התפתחה אחרת. הבלשן יובל פינטר אומר שמעריכים שבעברית מקראית, אותיות בג”ד כפ”ת הדגושות היו פוצצות, כלומר מעבר האוויר נסתם בעת ההגיה, והלא-דגושות היו חוככות, כלומר נשאר קצת מקום לאוויר לעבור. לענייננו, בעברית דווקא B ו-V חולקות אות עם ניקוד מבדיל, בּי”ת ובי”ת,
ו-P ו-F חולקות אות עם ניקוד מבדיל, פּ”א ופ”א.

<\הסבר חופר>

[עדכון 24.7.2016] השלט תוקן!

4 במאי, 2016 | בנושאים: התיקונים | תגובה אחת

למי שייך הכסף שהפרצנים גונבים? • לומדים לכתוב יומן אישי בפייסבוק • הקאקר הפלסטיני » רבע לדיגיטל

הבנק אחראי כשגונבים לנו כסף מהבנק, אבל מה קורה כשגונבים לנו כסף מהאונליין? עו”ד דורון שטרן ינסה לפסוק • איך כותבים יומן אישי בפייסבוק? מרב שין בן-אלון מספרת על הסדנה שלה • מאג’ד עווידה הוא לא באמת האקר-על פלסטיני, אלא גור האקרים שחשף את חולשות מערך הסייבראבטחה הישראלי

הכסף אובד בשבילך

“כאשר שודד נכנס לבנק ובאיומי אקדח לוקח את הכסף, או פורץ בשעת לילה לכספת, לכולם ברור שהכסף שנגנב הוא כסף של הבנק. אבל כאשר מתבצעת פריצה וירטואלית, בין אם על ידי השתלטות על שרת או פריצה לכתובת המייל, מתעוררת שאלה: ממי למעשה נגנב הכסף, ומי אחראי על הפיצוי?”, אומר עו”ד דורון שטרן, שמייצג חברות הייטק בתביעות בנושאי סייבראבטחה, על האתגרים המשפטיים של גניבות מקוונות. “הכסף שנמצא בחשבון הבנק שלנו הוא אמנם וירטואלי ומעורבב בתוך קופת הבנק הווירטואלית השלמה, אך הוא מסומן כשייך ללקוח ספציפי. במקרה הזה, הבנקים, שבדרך כלל מאוד אוהבים את הכסף שלנו, מעדיפים לומר שהכסף בחשבון שייך לנו, ולכן האחריות היא על הלקוח, שהתרשל בהגנה על חשבונו או שלא דאג להגנות וירטואליות, ולכן הבנק לכאורה לא צד בעניין”.

בניגוד למה שהבנקים ירצו לטעון, שטרן סבור שלבנק יש מידה לא מבוטלת של אחריות: “הסיבה העיקרית שבגינה אנחנו הולכים להפקיד את כספנו בבנק היא משום שאנחנו מפחדים לשמור עליו לבד, למשל בארון בבית, ורוצים שיעמוד מאחורינו גוף גדול ואחראי שישמור על הכסף שלנו, ולכן הבנקים לא יכולים לטעון שהאחריות היא על הלקוח בלבד, כי אם הבנק לא דאג להגנה מהתקפות סייבר – כנראה שהבעיה היא גם אצלו”.

גנב פורץ לכספת מקוונת. תמונה: elhombredenegro (cc-by)

במישור המשפטי אין הרבה תקדימים הנוגעים לתביעות בין לקוחות לבנקים כתוצאה מפריצות סייבר. לדברי עו”ד שטרן, מרבית המקרים פשוט לא מגיעים לבית המשפט: “הבנקים מעדיפים פשרות שקטות. הם רוצים להשקיע את הכסף שלהם בפיתוח מנגנוני אבטחה ולא בתביעות משפטיות. הלקוח צריך לעמוד על זכויותיו ולזכור שהסיבה שהוא הפקיד את כספו בבנק היא בשביל שישמרו לו על הכסף. וחוץ מזה לא יזיק לשכור את שירותיו של עורך דין טוב”.

יומן אישי-ציבורי

האם היומן האישי, פנקס הנייר שבו כתבו בני נוער את חוויותיהם וסודותיהם, נכחד עם הגירתם לסביבה הדיגיטלית המקוונת? “אנחנו מסמסים, מצייצים, מתייגים וכל הזמן מייצרים וצורכים טקסטים ודימויים. כולנו כותבים יומנים. היומנים האלה הם משהו שאנחנו משתפים עם אחרים”, נכתב באתר הסדנה שעורכים האמנית מרב שין בן-אלון ואיש התיאטרון עידו בורנשטיין.

“היום כל אחד מאיתנו מנהל יומן, אם זה בסמארטפון או ברשתות החברתיות. הווטסאפ, הפייסבוק, הטוויטר וגם האינסטגרם הם למעשה יומן אישי, בפורמטים משתנים, שבו אנחנו מתעדים את קורות חיינו ומשתפים אותם”, אומרת שין בן-אלון. “בקורס אנחנו נתעסק בפורמטים השונים של היומן המודרני בצורה יותר מודעת, נהפוך אותם לפרקטיקות של יצירה ונתבונן בהם בנקודת מבט יותר מורכבת: להמציא דברים חדשים, להמציא דמויות, ותרגילים שונים של כתיבה. נעמוד על כל מיני סוגים של הקשרים בין טקסטים ודימויים והבנה איך אפשר לייצר משמעויות שונות על ידי שינוי ושיבוש של ההקשרים האלה”.

לסדנה הם קוראים “מאנה פרנק ועד מארק צוקרברג“, מתוך מחשבה לנוע קדימה ואחורה: “אנחנו נעבוד בהתייחסות ליומנים מפורסמים, וננסה קצת להיכנס לראש של דמויות שונות כדי להבין איך הן פועלות”.

האישום: חשף את חולשתה של מעצמת הסייבראבטחה

מאג’ד עווידה, בן 23, נעצר בחשד לריגול בנסיון לפגוע בישראל. בין האישומים שהוא עומד בפניהם: פריצה לשידורי הווידאו של המזל”טים (כטב”מים) של צה”ל, בניית תוכנת מעקב אחרי מצלמות התנועה של משטרת ישראל וחדירה לנתוני ההמראות והנחיתות בנתב”ג, כך לפי כתבה של שוש מולא ב”7 ימים”.

ריגול ונסיון לפגוע באזרחים ישראלים הוא כמובן חמור, אבל ההאשמות הללו נשמעות משונות למי שמתמצא ולו במעט בסייבראבטחה: שידורי הווידאו של המזל”טים הצבאיים אמורים להיות מוצפנים; אם מצלמות התנועה של משטרת ישראל משדרות באופן לא מוצפן, יש סכנה לפגיעה בפרטיות לא רק מצד קראקרים פלסטינים, אלא מצד כל אדם שיש לו גישה אליהן דרך האינטרנט, ואת נתוני ההמראות והנחיתות אפשר למצוא באתר של רשות שדות התעופה.

“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. עורכת: מאיה גייר, מפיק: מירון ששון; טכנאי: שון קאמל; מפיקת דיגיטל: סתיו נמר; מגיש: עידו קינן. לפניות: reva@room404.net. תמונת מרב שין בן-אלון: ינאי בן אלון

3 במאי, 2016 | בנושאים: רבע לדיגיטל | 2 תגובות

מה יותר טפשי בווב, אורן חזן או אראל מרגלית?

בפינה הימנית, ח”כ אורן חזן (ליכוד) “מזמין אתכן להצטרף אלי לדרך www.hazanoren.co.il“,

שמוביל לאתר בנייה של וויקס.

בפינה הימנית השנייה, ח”כ אראל מרגלית (העבודה), שמציג את עצמו כ”מומחה לסייבר ולסכנות הטרור הבינלאומי החדש”, מבקש באתרו (זהירות, אוטופליי) “התפקדו עכשיו”, אבל מספק לשם כך טופס לא מאובטח (ללא SSL, חיבור מאובטח ומוצפן המבוסס על תעודת מפתח ציבורי שמוודאת את זהותו של האתר), למרות שהתפקדות למפלגה היא מידע רגיש לפי חוק הגנת הפרטיות – “נתונים על […] דעותיו […] של אדם” – והמחזיק במאגר מידע כזה מחוייב באבטחתו.