הפרעת קשב דיגיטלית 😥 רילוקיישן הייטקי תחת טראמפ 💸 אנטישמיות אסורה ומותרת בגוגל 🕍 רבע לדיגיטל
הקשב שלנו מוגבל, ואפשר לשער שמדובר בסיבות אבולוציוניות: ריכוז גבוה מדי בדבר אחד עלול לפגוע ביכולת שלנו להבחין בסכנה מתקרבת. אבל האם ריבוי אמצעי התקשורת הסימולטניים מקצר את הקשב שלנו? יעל מן שחר, מרצה וחוקרת השפעות הטכנולוגיה על האדם, טוענת שהקשב שלנו ירד מ-15 ל-7 דקות של קשב רציף שאנחנו מסוגלים להחזיק מבלי לעבור הלאה, למשל להרים את הטלפון הנייד ולבדוק מה קורה איתו. היא חוזה שהוא ימשיך לרדת. בתוכנית שוחחנו כשבע דקות על הקשב המופרע של ימינו.
בראיון הזכרתי רצועת קומיקס מ-xkcd – מסתבר שזכרתי סיפור של גדי אלכסנדרוביץ’, שקיבל השראה מ-xkcd. הנה הם:
אלכסנדרוביץ’ כתב:
נכנס למעלית. יחד איתי: קשיש חביב ידידותי (קח”י), מסיח דעת בכף-יד אנושית (מדכ”א).
קח”י: (רואה אותי בוהה במדכ”א): מה עשינו בימים ההם לפני שהיו לנו את הדברים הללו?
גד”י: (לא מתבלבל, זוכר את ה-xkcd הרלוונטי): השתעממנו נורא!
קח”י: לא נכון, היו לנו דברים כאלו שנקראים ספרים!
גד”י: אני קורא ספר ברגע זה ממש! פעם לא הייתי יכול לקרוא ככה ספר במעלית!
קח”י: (תשובה גנרית כלשהי שפירושה שאתה בכל זאת טועה ואני בכל זאת צודק. תנו לשחקן לאלתר).נו, אז עכשיו אנחנו יודעים מה קורה כשמנסים.
והקומיקס:
מן שחר תרצה בנושא בטוקהאוס תל אביב, 21.12.16 בשעה 21:00. מארגני ההרצאה מציעים שישה כרטיסים (יחידים או זוגיים לבחירתכם) במתנה. אם אתם מעוניינים, כיתבו פה בתגובות וציינו פרטי התקשרות. הבהרה: אני לא מקבל דבר עבור חלוקת הכרטיסים; האחריות על הכרטיסים וההרצאה על מארגניה.
במערכת הבחירות לנשיאות ארה”ב, המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ דיבר על סגירת שערי ההגירה – בין השאר בפני מקסיקנים (“סמים, פשע, אנסים”) ומוסלמים (“עד שנציגי ארצנו יצליחו להבין מה לעזאזל קורה”). מה המדיניות של הנשיא הנבחר לגבי עובדי הייטק, סוגייה שמעסיקה את עמק הסיליקון שמסתמך על ייבוא עובדים מארצות זרות?
לפי ניתוח של ביזנס אינסיידר מספטמבר, טראמפ “רוצה להגדיל את השכר למקבל ויזות H-1B [ויזות שמשמשות עובדי הייטק] כך שחברות יחוייבי לספק עבודות ברמת בסיס לאמריקאים מובטלים, ולאסדר ויזות כמו ה-H-1B בדרישה מהחברות לפנות קודם כל עובדים מקומיים לפני גיוס עובדים מחו”ל”.
“אני חושבת שכל הדברים שנאמרו ע”י טראמפ מבחינת הגירה התייחסו בעיקר למקסיקנים, ולא לסקיל וורקרס [עובדי ידע]”, אמרה ג’ניפר שיר, שותפה מנהלת של “שיר משרד עורכי דין לענייני הגירה”, למפיקת רבע לדיגיטל מיקה נכטיילר. “אבל האג’נדה שלו בקמפיין כן קראה להגביל גם את ההגירה החוקית, וזה יכול באמת להשפיע על מצב עובדי ההייטק, אם הוא יחליט להסדיר את הכמות של העובדים. אני לא חושבת שהמדיניות פונה ספציפית לקהל הזה, אבל נצטרך כמובן לחכות ולראות. אני לא רואה ירידה בכמות האנשים שמביעים רצון להגר לארצות הברית. המסלול של מהגר העבודה בהייטק הוא די קבוע – עוברים לשנה שנתיים, חוזרים לארץ, אחר כך לפעמים נוסעים לפרק זמן ארוך נוסף. אני חושבת שרבים כן חוזרים לארץ אחרי כמה שנים בעבודה בחו”ל”.
כשגולשים חיפשו בגוגל את המילים are Jews, שירות Google suggest/אוטוקומפליט השלים את החיפוש אוטומטית ל-are Jews evil; כנ”ל לגבי נשים, ומוסלמים קיבלו את ההשלמה ל-bad. גיגול did the hol השלים ל-Did the Holocaust Really Happen. החיפוש הזה מציע שאלה שייתכן שהמתגלצ’ים בכלל לא התכוונו לשאול, ומספק תשובה – התוצאה הראשונה היא “עשר סיבות מובילות לכך שהשואה לא קרתה”, פוסט בפורום באתר הנאו-נאצי האמריקאי סטורםפראנט (www.stormfront.org/forum/t553062).
גוגל הסירה את “are Jews evil” שעות לאחר פניית העיתון גרדיאן בנושא, אך סירבה להסיר את הכתבה מכחישת השואה באתר סטורםפראנט.
בתגובה לגרדיאן על “are Jews evil” מסר דובר מטעם גוגל:
תוצאות החיפוש שלנו משקפות את התוכן ברשת. משמעות הדבר היא שלעתים הצגה מקוונת לא נעימה של נושאים רגישים יכולה להשפיע על תוצאות החיפוש שמוצגות לשאילתה מסויימת. התוצאות הללו לא משקפות את הדעות או האמונות של גוגל – כחברה, אנחנו מעריכים גיוון של נקודות מבט, רעיונות ותרבויות.
תחזיות אוטוקומפליט מיוצרות אלגוריתמית בהתבסס על פעילות חיפוש ותחומי עניין של משתמשים. משתמשים מחפשים טווח מאוד רחב של נושאים ברשת – 15% מהחיפושים שאנו רואים כל יום הם חדשים. לאור זאת, מונחים שמופיעים באוטוקומפליט עלולים להיות בלתי צפויים או בלתי נעימים. אנחנו עושים את מיטב מאמצינו למנוע מונחים פוגעניים, כמו פורנו ושיח שנאה, מלהופיע, אבל אנחנו מכירים בכך שאוטוקומפליט הוא לא מדע מדוייק, ואנחנו תמיד עובדים לשפר את האלגוריתמים שלנו.
בחלק הראשון של התגובה, גוגל טוענת שהיא צינור שמעביר את המידע שקיים באינטרנט. בחלקה השני, גוגל סותרת את עצמה וטוענת שהיא כלי תקשורת עם שיקולי עריכה. השיקולים הללו כוללים את הסרת הביטוי “are Jews evil” ואת השארת פוסט הכחשת השואה מהאתר הנאו-נאצי.
מפיקות: אחינעם קפון ומיקה נכטיילר; טכנאי: אלון מגדל; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-13.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net
טכנולוגיה בשירות הלקוחות: ביטוח לאומי, שירות התעסוקה ומכבי שירותי בריאות
עמרי וייל ביקש לרשום מעסיק באתר שירות התעסוקה. גלש בסלולרי לאתר, לא הצליח, פנה לצ’ט התמיכה ושם הסבירה לו הנציגה אפרת שהאתר לא תומך בצורת הגלישה המודרנית של הצעירים הפרועים האלה, ושעליו לגלוש במחשב; ושלא ינסה להתחכם ולגלוש במחשב נייד, היפי מלוכלך – מחשב נייח.
בביטוח הלאומי המצב לא יותר טוב. א’ ביקש להוציא אישור דחוף לעוזרת הבית שלו, לא מצא אותו באתר הבט”ל ושלח להם בקשה אימייל. תשובתה של הנציגה שושנה דנון מבט”ל לא כללה את האישור הדרוש, לא לינק אליו ואף לא תשובה, אלא הבטחה שהתשובה תישלח אליו בימים הקרובים – בדואר ישראל, זה שעשוי מנייר ולא מתפקד ונמצא תחת אחריותו של שר הדואר בנימין נתניהו, שמשום מה לא נדרש לתת דין וחשבון על הכשלון הזה.
ולסיום, בוט: אליאן חפץ לא הצליחה לגשת לרשימת הרופאים באתר מכבי שירותי בריאות. היא פרסמה תלונה על כך על קיר הפייסבוק של מכבי, בתקווה שהתקלה תתוקן. האדמבוט של מכבי השיב באוטומטיות שהוא זקוק להודעה פרטית מספר תעודת זהות וטלפון של חפץ, כנראה במטרה לשלוח לה טכנאי הביתה לכבות ולהדליק מחדש את המחשב שלה. חפץ, שבינתיים הצליחה למקד את הבעיה, הסבירה בסבלנות שפרטיה לא נחוצים, ושבמכבי יוכלו לשחזר את הבעיה אם ינסו לראות את רשימת הרופאים באמצעות דפדפן כרום. היא גם סיפקה הוראות מפורטות. מישהו כיבה והדליק מחדש את הנציגבוט של מכבי, שהפעם ביקש פרטים טכניים, ובימים שעברו מאז נראה שהתקלה תוקנה.
אפלייה בוטה בארה”ב: בוטים לא יורשו לרכוש כרטיסים להצגות, הופעות ואירועי ספורט » האחראי על האינטרנט
דקה אחרי שנפתחה מכירת הכרטיסים להופעה של יו2 במדיסון סקוור גרדן בניו יורק ב-2014, איש אחד הצליח לשים את היד על יותר מאלף כרטיסים – 1012 במספר, למרות שהמפיקים הגבילו את המכירה ל-4 כרטיסים לאדם. בסוף אותו היום, הוא ואדם נוסף, שניהם ספסרים, צברו יותר מ-15 אלף כרטיסים להופעות של הלהקה ברחבי ארה”ב. ב-2013 רכש ספסר 520 כרטיסים להופעה של ביונסה במרכז ברקליס בניו יורק בשלוש דקות. ספסר אחר רכש ב-2012 522 כרטיסים להופעה של וואן דיירקשן בג’ונז ביץ’ בחמש דקות. גם כרטיסים להופעתו של האפיפיור פרנסיס פרנציסקוס בסנטרל פארק ב-2015, שחולקו חינם, נשאבו על ידי ספסרים ונמכרו באלפי דולרים למעריצים נלהבים. שלושה ספסרים רכשו ב-2012-2014 יותר מ-140 אלף כרטיסים להופעות בניו יורק.
הנשק של הספסרים הללו ודומיהם הוא בוטים (bots), תוכנות שמחקות התנהגות אנושית, אשר מבצעות את הקניות במהירות על-אנושית, כשהן עוקפות הן את האנשים שרצו לקנות כרטיסים במחיר הנקוב, והן את האמצעים שנועדו למנוע עקיפות כאלו. עכשיו המחוקק האמריקאי מנסה למנוע מהם גישה לכרטיסים.
ספסרים בארה”ב מוכרים כרטיסים יד-שנייה במחירים שמגיעים בממוצע ל-150% מהמחיר המקורי, מגיעים לעתים ל-1000% מהמחיר המקורי – ובמקרה אחד ידוע על כרטיס שנמכר ב-7000% מהמחיר המקורי. גם כרטיסים לאירועים חינמיים נשאבים על ידי ספסרים, שמוכרים אותם אחר כך בכסף, והופכים את האירועים מכאלו המיועדים לכלל הציבור, לכל המקדים להירשם, לכאלו המיועדים רק למי שיכול להרשות לעצמו לשלם על כך, למרבה במחיר.
התופעה הנרחבת זכתה לדוח (פדף) של התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אריק שניידרמן, בתחילת ינואר. “הבעיה היא לא פשוט שהביקוש לכסאות טובים גדול מההיצע, במיוחד לאירועים המבוקשים ביותר”, כתב שניידרמן בדוח, סיכום של חקירה שארכה שלוש שנים. “הכירטוס, אם לומר זאת בבוטות, הוא משחק מכור”. לצד הכרטיסים השמורים למקורבים ולמכירות מיוחדות, הבעיה הגדולה היא בוטים. לפי הדוח, לא רק שהספסרים עם הבוטים מייבשים את השוק של הקונים הראשוניים ומפקיעים מחירים מהקונים המשניים – הם כל כך בטוחים בהצלחתם שהם מציעים למכירה “כרטיסים ספקולטיביים” – כרטיסים שהם טרם קנו, משום שהמכירה טרם נפתחה. אלו מסכנים את כספם של הקונים ומעלים את המחירים בשוק.
“מוכרי הכרטיסים חייבים לטפל במגיפת הבוטים”, קבע הדוח של שניידרמן. “השימוש בבוטים הוא הסיבה העיקרית שניו יורקרים לא יכולים להשיג כרטיסים במחיר הנקוב. בעוד התעשייה מפתחת פתרונות טכנולוגיים ארוכי טווח לבעיה, צריך לנקוט בצעדים להפחית את השימוש בבוטים בטווח הקצר”. עוד כתב שניידרמן כי “על המחוקק לפעול. בעוד אין סיבה שהתעשייה תחכה לפעילות חקיקתית כדי ליישם את הרפורמות לעיל, המחוקק צריך לפעול להבטיח שהרפורמה תהיה משמעותית ומתמשכת”.
בין השאר, שניידרמן הציע לבטל את האיסור על “כרטיס נטול-נייר בלתי ניתן להעברה”, שכדי להיכנס איתו להופעה הלקוח חייב להציג תעודת זהות או את כרטיס האשראי שאיתו נרכש הכרטיס; לאכוף ענישה פלילית על שימוש בבוטים; ולהחזיר את מחירי המקסימום על כרטיסים מסופסרים כמכפלה של המחיר הנקוב, מגבלה שהיתה קיימת בניו יורק עד 2007 ובוטלה בתקווה להיטיב עם הלקוחות. מגבלה זו תגביל את מחיר המקסימום של הכרטיסים המסופסרים, ולא תאפשר לספסר בכרטיסים לאירועים חינמיים.
רכישת כרטיסים באמצעות בוטים כבר היתה בלתי חוקית בניו יורק, אולם העבריינים נענשו רק בקנסות קטנים. בחודש שעבר חתם המושל אנדרו קוומו על החוק S.8123/A.10713, שאוסר לא רק על רכישת כרטיסים באמצעות בוטים, אלא גם מכירת כרטיסים בידיעה שהם נרכשו על ידי בוטים, והופך זאת לעבירה מסוג עוון דרגה א’ (class A misdemeanor), שעלולה להביא למאסר ולקנס. מנואל-לין מירנדה, יוצר המחזמר הפופולרי “המילטון” שגם משחק בו, היה שותף לקידום החוק. “אני רוצה שאתם תוכלו להיות שם כשהמסך עולה”, כתב על כך במאמר בניו יורק טיימס, “אתם לא צריכים לריב עם רובוטים רק כדי לראות משהו שאתם אוהבים”.
ב-12 מדינות בארה”ב יש חוקים נגד בוטי-כרטיסים, וכעת יש נסיון לחוקק נגדם ברמה הפדרלית. הצעת החוק Better Online Ticket Sales Act of 2016 (ר”ת BOTS Act 2016) אושרה בבית הנבחרים ובסנאט, וכעת עושה את דרכה לאישורו של נשיא ארה”ב ברק אובמה.
הבעיה של פסל נתניהו המוזהב היא שהוא לא ספונסר של מירוץ לילה
הפסל של האמן איתי זלאיט, שמציג את ראש הממשלה נתניהו מוזהב על כן, פונה מכיכר רבין תוך יום כי, לדברי העירייה, “הוצב במרחב הציבורי ללא אישור ועל כן הוציאה העירייה דרישת פינוי מיידית, כשם שהיא עושה לגבי כל חפץ שהוא במרחב הציבורי בהתאם לדין”.
פסל נתניהו המוזהב של זלאיט. תמונה: אסף שפיר
אתמול כתבתי בהקשר הזה שאם תציבו פסל בצורת מכונית או אופנוע בלי היתר, העירייה לא תפנה אותו לעולם, למעט אם הוא מפריע לספונסר של איזה מירוץ יום/לילה. כתבת האדריכלות של “הארץ”, נעמה ריבה, חידדה היום את הנקודה הזאת כשהזכירה שמדיניות האישורים אינה נייטרלית:
ההתנהלות של עיריית תל אביב במרחב הציבורי, כמו גם של עיריות נוספות, היא סלקטיבית. העירייה היא זו שקובעת מה ראוי ומה לא ראוי ולמשך כמה זמן תימשך מחאה. העירייה מפלה בין אמנים בעלי שם ליוצרים מוכרים פחות ובין בעלי הון לתושבי העיר. היא שקובעת כעת, למשל, כי יש להשקיע משאבים חסרי תקדים בהזזת מזרקת “מים ואש” של יעקב אגם למפלס הקרקע בכיכר דיזנגוף, היא שקובעת מתי יש לפנות אוהלים משדרות רוטשילד ומתי מותר לחברת “נספרסו” להשתלט על נתחים מאותה שדרה לרגל השקת מוצר חדש. העירייה היא שמחליטה שלתאגידים מותר להשתלט על כיכר רבין בשל “מרוץ סמסונג”, והיא זו שקוצבת את הזמן לאמנות ספונטנית ומחתרתית באותו מקום למספר שעות בלבד.
פסלו של זלאיט, אמן שעד עתה לא היה מוכר לקהל הרחב, מציף שאלות בנוגע לאופי השלטון במדינה. דרישת העירייה להסרתו באופן מיידי, מאירה שאלות אחרות — היא מזכירה שהמרחב הציבורי שייך לציבור באופן מוגבל בלבד, ושגם מהלכים רדיקליים דורשים את אישור הרשויות.
עיריית תל אביב: פסל עזריאלי לא פונה מהר כמו פסל נתניהו המוזהב כי הוצב בשטח פרטי ונוצרה “מחלוקת משפטית לגבי סמכות העירייה”
פסל מוזהב של בנימין נתניהו, שהאמן איתי זלאיט הציב בכיכר רבין בלילה שבין שני לשלישי, פונה תוך פחות מיממה, אחרי שפקח של עיריית תל אביב הציב עליו דרישה לפינוי תוך שעות ספורות. פסל של שש דמויות מייצגות של הציונות ובמרכזן דוד עזריאלי, שקבוצת עזריאלי הציבה ב-2014 על המדרכה ליד קניון עזריאלי, פונה אחרי תשעה חודשים. סיפרתי על כך אתמול, ובערב הגיעה תגובת עיריית תל אביב, שמסבירה שמדובר בשני מקרים שונים לגמרי: באחד מדובר בהצבת פסל ללא היתר בשטח ציבורי, ובשני מדובר בהצבת פסל ללא היתר בשטח פרטי.
תגובת העירייה:
הפסל [של זלאיט] הוצב במרחב הציבורי ללא אישור ועל כן הוציאה העירייה דרישת פינוי מיידית, כשם שהיא עושה לגבי כל חפץ שהוא במרחב הציבורי בהתאם לדין.
אין כל קשר בין שני המקרים והניסיון לקשור ביניהם הוא דמגוגי. הפסל בעזריאלי הוצב בשטח בבעלות פרטית. עם זאת, מאחר והוצב ללא היתר כנדרש, הוציאה העירייה דרישה לסילוקו. העירייה פעלה תוך מחלוקת משפטית מול החברה לגבי סמכות העירייה לפנות פסל זה. טענת העירייה הייתה שמדובר במרחב פתוח למרות שמדובר בשטח בבעלות פרטית, ומכאן סמכותה החוקית לפנות את הפסל, ולבסוף הוא אכן הוסר.
בנוגע לשטח הפרטי הסבירה בזמנו כתבת האדריכלות נעמה ריבה, שביצעה אז פעילות מחאה נגד הפסל של עזריאלי:
מגדלי עזריאלי, כמו מרבית המגדלים התל-אביביים הוקמו על קרקע ציבורית, ששייכת לכולנו. כמו כל המגדלים בעיר, בתוכנית בניין העיר (תב”ע) של המגדלים, נוסחו סעיפים, שאמורים להגן על האינטרסים הציבוריים. בתוכנית מגדל זה נכתב כי כל אלמנט או עיצוב, שיוצב בין המגדלים לכביש נדרש באישורו של מהנדס העיר.
גם העירייה הבינה ואומרת במפורש שהפסל הוצב ללא היתר נדרש, והיא אכן דרשה מקבוצת עזריאלי לפנותו, בלי קשר לסוג הבעלות על הקרקע. אבל מה שמתגלה כאן לראשונה הוא הסיפור על המחלוקת המשפטית. בזמן אמת, קבוצת עזריאלי ציינה כבדרך אגב כי “על אף שאנו סבורים שהפסל הוצב בשטחה של קבוצת עזריאלי, ועל מנת להימנע ממאבקים שאינם מכבדים את זכרו של דוד עזריאלי ז”ל, החלטנו להעביר את היצירה הייחודית לשטחו של קניון חיפה” (עזריאלי מת ארבעה חודשים אחרי הצבת הפסל וחודשיים אחרי דרישת הפינוי, סחתיין על ניצול מותו למאבק הנדלני שלכם). אולם העירייה, בזמן אמת, לא דיברה כלל על מחלוקת משפטית כשנימקה את הדחיות המשונות שהעניקה לקבוצת עזריאלי, אלא על סיבות טכניות. על דחייה אחת אמרה כי “המהלך [של הכנסת הפסל לקניון עזריאלי] כרוך בביצוע מדידות ועבודות הנדסיות, ולכן הם זקוקים לזמן. העירייה השיבה כי תיעתר לבקשתם, כאשר די ב-60 ימים לצורך ביצוע המהלך”, ועל דחייה אחרת כי “חברת עזריאלי [הודיעה] כי עיריית חיפה הסכימה לקבל את הפסל לתחומה. לבקשתם, נעתרה עיריית תל אביב-יפו, לפנים משורת הדין, לאורכה בת חודש נוסף”.
רק בתגובה הנוכחית, שנתיים וחצי אחרי הצבת הפסל, שולפת העירייה את הנימוק של מחלוקת משפטית – ואפילו כאן לא אומרת במפורש שהמחלוקת היא זו שגרמה לעיכוב. כלומר, גם בתגובת העירייה לא נענתה השאלה מדוע הופלה לרעה איתי זלאיט לעומת קבוצת עזריאלי – האם משום שאינו עשיר כמו בעלי קבוצת עזריאלי? האם משום שהוא משלם פחות ארנונה לעירייה? האם משום שאינו מיודד עם פוליטיקאים ואנשי ציבור בפוליטיקה המוניציפלית והארצית? בהיעדר תשובה עניינית ו/או עתירה לבית משפט על אפליה, הניחוש שלכם טוב כמו שלי.
הפלת הפסל רה”מ נתניהו המוזהב של הפסל זלאיט. תמונה: אוסמה אל-אוואט
וויקיליקס חוגגת 10 🎂 פירצה בחומת האש הסינית 🐉 גלש לאתרי דאע”ש – ונכלא לשנתיים 💣 רבע לדיגיטל
צבי שלגו התגורר ועבד בסין במשך 20 שנה. “כשרק התחיל האינטרנט, הסינים הניחו שהאינטרנט הוא כמו מדינה בפני עצמה”, הסביר למפיקה אחינעם קפון. “הם לא קיבלו את הנחת היסוד שחברות טכנולוגיות יכולות לקבל [חופש מוחלט]. זו פגיעה בהגמוניה השלטונית. בפועל, הם היו חכמים וראו את הנולד. מופיעה הרבה ביקורת על חומת האש הסינית, אבל מול הפשעים הכלכליים והמיניים, מול הסחיטה והאיומים [ברשת], נראה שיש בכך הגיון. למעשה כך מאמינים בסין, החברות הגדולות הן טריטוריה בפני עצמה ופוגעות בהגמוניה. ארה”ב, אנגליה וגם ישראל, על אף האמירות הדמוקרטיות שלהן, קיבלו מערכות הדומות לסיניות כדי לאזן. ההבדל ביניהם הוא שסין לא התיימרה לא לעשות את זה. להפך – היא לא מאפשרת להעביר אתרי אינטרנט בלי עירוב של שלטונות. פייסבוק וגוגל לא הסכימו שלשלטונות יהיו נגישות – כל חברה עם סרבר חותמת על מסמך שהיא צריכה לקבל ומאפשרת למדינה לעשות ניטור וגם כדי לפעול לחסום אם צריך. כל חברה שפועלת בסין בעצם מקבלת את זה על עצמה. כשגוגל ופייסבוק סרבו, [השלטון הסיני] חסם אותן ואיפשר לחברות סיניות גדולות לצוץ. 700 מליון סינים משתמשים באינטרנט, ו-700 מליון במובייל. שוק ענק לכל הדעות. אז גוגל ופייסבוק, כדי להשתתף במשחק שהן כביכול סרבו לשחק, מחזיקות מניות של חברות סיניות. הן לא במשחק אבל משתתפות במשחק בשביל כסף. הן מגמישות את עצמן מול סין”.
חברת PTL Group China, ששלגו ייסד ומיי”ר, מציעה שירות שפותר בעיות תצוגה של אתרי אינטרנט זרים בסין, שנגרמות לרוב בגלל חומת האש הסינית, אשר מצנזרת תכנים שהשלטונות לא רוצים שהסינים ייחשפו אליהם: “החברה שלנו תומכת בחברות בינלאומיות ומתווכת אותנו. אנחנו מזהים שלחברות רבות שמשתמשים בגוגל וביוטיוב ובאפליקציות מערביות יש בעיה בנראות בסין. והם לא מודעים שלא רואים את זה. למשל, אם משתמשים בפונט של גוגל, המשתמש הסיני לא רואה שום טקסט. או לעלות סרטים לא ביוטיוב. את התיווך הזה קשה לעשות כי צריך רשיון עסקי בסין. לכן זו בעצם מערכת שלא באה לפרוץ את החומה הסינית, אלא להתאים אליה. האם הצנזורה כל כך גרועה כמו שמציגים אותה? אני עשרים שנה חי בסין ופועל שם, ומי שחי במדינה לא שלו ועושה עסקים בה, צריך ללמוד מהסינים ולהבין שיש מנטליות אחרת ושיטת שלטון אחרת. מי שחושב שהוא חכם יותר לא יצליח לעשות עסקים בכל מקום. סין מובילה מספר שנים על השוק האמריקאי למשל. הם עושים בית ספר”.
שלגו לא ביקורתי כלפי הצנזורה באינטרנט הסיני, אבל הודה בשיחה בתוכנית שלא היה רוצה לראות צנזורה דומה ברשת ישראל, שאליה הוא חוזר אחרי שנותיו בסין. מלבד זאת, אמר, כל סיני שרוצה בכך יכול לגלוש עם VPN ולעקוף את הצנזורה שם.
הדבר המפתיע היחיד בגילויים של וויקיליקס הוא שאין בהם כל הפתעה. הרי גילינו בדיוק מה שציפינו לגלות, לא כן? השיבוש היחיד היה ברמת מראית העין: לא נוכל עוד להעמיד פנים שאיננו יודעים את מה שכולם יודעים שאנחנו יודעים.
– סלבוי ז’יז’ק, נימוסים והליכות בעידן וויקיליקס
“אני מתעניין מאוד בפוליטיקה של העידן הדיגיטלי”, מספר פעיל החופש הדיגיטלי יואב ליפשיץ למפיקת רבע לדיגיטל אחינעם קפון. “עשור לויקיליקס זו הזדמנות לדון באתר ההדלפות, במיוחד כשעלה שוב לכותרות בעקבות הבחירות בארצות הברית. אני חושב שכולם מכירים את ויקיליקס – זה דבר שלא הכרנו קודם לכן. הם חשפו דברים מאוד גדולים – הסרטון של ההפצצה בבגדד, הדלפות משיחות של הסכמי סחר סודיים וכדומה. ברמה הפרקטית-פוליטית יש לו השפעה, כמו גם במערכת הבחירות האחרונה [לנשיאות ארה”ב]. מעבר לזה, אמנם העיתונות במשך שנים חשפה סודות, אבל לא היה שום דבר בהיקף הזה הזה. חברות גדולות, משרדי חוץ ושלטונות רואים שכל המידע שלהם יכול להגיע לציבור. ולא מדובר רק בהדלפות של האקר רוסי או סיני, אלא אנשים מבפנים, ונגד זה קצת קשה להתגונן. אני חושב שזה משנה את יחס הציבור לארגונים. לא משנה לפעמים מה הפרטים, אלא עצם החשיפה. הציבור מאבד עוד יותר את האמון במערכות”.
בנוגע לאמינות של וויקיליקס אמר ליפשיץ, “העבודה של ויקיליקס היא רציפה ככל ששולחים להם חומרים. אם עושים חישוב, יוצא שבמשך העשור האחרון הם פרסמו בממוצע 3000 מסמכים ביום, כמות עצומה של מסמכים, ואף אחד מהמסמכים לא התגלה כמזויף. זה די מדהים, וזה אומר משהו על שיטת העבודה ועל איך זה פועל – זו עיתונות בלי טעויות, משהו שקשה להגיד על העיתונות שאנחנו חלק ממנה”.
מה השתנה בוויקיליקס מאז היווסדה ועד היום?
ליפשיץ: “לפני עשר שנים ג’וליאן אסאנג’ היה אדם חופשי, היום הוא כבר כמה שנים בשגרירות אקוודור [בבריטניה, שם הוא מקבל מקלט מדיני]. היום יש לויקיליקס יותר כוח ויותר השפעה, היא יותר חזקה מאי פעם. שיטות ההעבודה שלהם לא השתנו. ויקיליקס נראו בעיני שלטונות בהתחלה כגיבורים והיום כטרוריסטים”.
בתוכנית דיברנו עם ליפשיץ על המניעים של מייסד וויקיליקס, ג’וליאן אסאנג’, על הדרישות שהוא מציב בפני העיתונות של ימיני, על הגישות השונה של אסאנג’ ושל מדליף מסמכי NSA, אדוארד סנואודן, לגבי פרסום מסמכים חסויים, ועל האירוע שליפשיץ מארגן לציון עשור לוויקיליקס מחר, ד’ 7.12.2016, 18:45, הירקון 19 תל אביב. תוכנית האירוע:
דר’ עטרה פרנקל פארן – ויקיליקס: הפוליטיקה של הסולידריות
ערן עציון – השפעתה ויקיליקס על הדיפלומטיה
יואב ליפשיץ – קריפטו-עיתונות בעידן פוסט-אמת
עבודת אמנות: קבוצת המדיה ביטניק – משלוח למר אסאנג’
אפרופו וויקיליקס, הנה מגיש ב-CNN מסביר שאסור לנו לקרוא במסמכי וויקיליקס, אלא רק לקבלם מהתקשורת:
אלא שזה לא כל כך מופרך, בעולם שבו אפשר להיכלא על גלישה באינטרנט. ביום חמישי שעבר גזר בית משפט במחוז ארדש בדרום מרכז צרפת שנתיים מאסר וקנס של 30 אלף אירו על צרפתי בן 32, ששמו לא פורסם, על כך שגלש באופן קבוע לאתרים תומכי ארגון הטרור דאע”ש. בצרפת שאחרי פיגועים במערכת המגזין הסאטירי שארלי הבדו ובהיפר כשר בתחילת 2015 ובמרכז פריז באמצע אותה שנה, גלישה לאתר תומך טרור היא פשע, לפי חוק שנכנס לתוקף ביוני השנה.
החוק מחריג את אלו שגלשו לאתרים כאלו “בתום לב”, לצרכי מחקר, לשם יידוע הציבור (למשל, מחקר אקדמי או כתיבה עיתונאית) או למטרות משפטית. האנונימי המורשע לא נהנה מההגנות הללו. במשפטו טען כי “רציתי ללמוד את ההבדל בין האיסלאם האמיתי לאיסלאם המזוייף, עכשיו אני מבין”, כך לפי דיווח ב-France bleu. אולם הוא הודעה שלא קרא על הנושא באתרי חדשות אחרים. המשטרה מצאה תמונות פרו-דאעשיות וסרטוני הוצאה להורג על הטלפון שלו, במחשבו השולחני ועל החסן נייד שלו, דגל דאע”ש שימש כתמונת הרקע של מחשבו השולחני, וסיסמת המחשב היתה “13novembrehaha” (בעברית: “13 בנובמבר חה חה”, התאריך שבו ביצעו הטרוריסטים את המתקפה המשולבת בפריז). בני משפחתו אמרו לבית המשפט שהתנהגותו ומאפייניו החיצוניים השתנו – בין השאר, החל לגדל זקן ארוך.
אבל נציג של בית המשפט מסר לאתר Verge שאין שום אינדיקציה לכך שהאיש התכוון ליזום מתקפת טרור. כלומר, מדובר במקרה הטוב במאסר מנע – סוג של מעצר מנהלי מורחב, ובמקרה הרע במאסר על פשעי מחשבה.
מפיקה: אחינעם קפון; טכנאית: הילה מזרחי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-6.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net
עיריית תל אביב תפנה את הפסל של נתניהו עוד היום, כמו שאת הפסל של עזריאלי פינתה מיד אחרי תשעה חודשים כשעזריאלי העבירו אותו לחיפה מיוזמתם
[עדכון: בהמשך לפוסט הזה, תגובת עיריית תל אביב ופרשנות]
האמן איתי זלאיט הציב הלילה פסל מוזהב של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכיכר רבין. לפי דיווח של וויינט, שאי אפשר ללנקק אליו כי יש בו סרטון באוטופליי, תוך שעות ספורות הגיע פקח של עיריית תל אביב והצמיד לפסל הודעת התראה לפני קנס ובה דרישה לפנות את הפסל עד 12:58, אחרת העירייה תפנה אותו בעצמה על חשבון האמן. בהארץ דווח כי חברת מועצת העיר וסגנית ראש העיר, מיטל להבי, אמרה שאגף התפעול בעירייה יחליט לגבי פינוי הפסל, וכי ככל הנראה הוא יפונה עד סוף היום.
פסל נתניהו המוזהב על שער פיקטיבי של ישראל היום. מם: רז ציפריס
עיריית תל אביב בראשות רון חולדאי מקפידה לפעול מיידית נגד מציבי פסלים במרחב הציבורי ללא היתר. למשל, במרץ 2014 הציבה קבוצת קנית של האדריכל דוד עזריאלי את הפסל הענק “המסע הציוני”, שבו שש דמויות שמייצגות ארכיטיפים של גיבורי התנועה הציונית ועזריאלי עצמו במרכז, על המדרכה לפני קניון עזריאלי, ללא קבלת היתר.
העירייה מיהרה לפנות את הפסל של עזריאלי, מיד אחרי שהודיעה שהנושא נמצא בבדיקה, ואחרי שחודשיים אחר כך הורתה לראשונה לחברת קנית לפנותו, ואחרי שביולי עזריאלי מת והחברה שלו הגישה בקשה רטרואקטיבית לוועדת הפסלים העירונית לאשר את הצבת הפסל וזו נדחתה, ואחרי שבאוגוסט קנית הודיעה לחברת המועצה גבי לסקי שבכוונתה להכניס את הפסל לתוך שטח הקניון, ואחרי שבספטמבר העירייה מסרה שתתן דחייה של חודשיים נוספים משום ש”[בעזריאלי] ציינו שהמהלך כרוך בביצוע מדידות ועבודות הנדסיות, ולכן הם זקוקים לזמן. העירייה השיבה כי תיעתר לבקשתם, כאשר די ב-60 ימים לצורך ביצוע המהלך”, ואחרי שבתום חודשיים הפסל עדיין לא פונה, ואחרי שבסוף אוקטובר מסרה העירייה שתתן עוד חודש לאור הודעת “חברת עזריאלי כי עיריית חיפה הסכימה לקבל את הפסל לתחומה. לבקשתם, נעתרה עיריית תל אביב-יפו, לפנים משורת הדין, לאורכה בת חודש נוסף לצורך קיום הדרישה וסילוק הפסל מרחובות תל אביב-יפו”, ואחרי שקבוצת עזריאלי ברוב חוצפתה ניצלה למאבקה את מותו של עזריאלי, שכזכור מת ארבעה חודשים אחרי הצבת הפסל, ואמרה ש”מאחר ועיריית תל אביב הביעה את התנגדותה להצבת הפסל, על אף שאנו סבורים שהפסל הוצב בשטחה של קבוצת עזריאלי, ועל מנת להימנע ממאבקים שאינם מכבדים את זכרו של דוד עזריאלי ז”ל, החלטנו להעביר את היצירה הייחודית לשטחו של קניון חיפה”.
ואכן, הפסל של עזריאלי פונה מיד בתום תשעה חודשים, בדיוק כמו שהפסל של זלאיט יפונה מיד.
המחאה של נעמה ריבה וניצן קלוש נגד פסל עזריאלי. צילום: דור נבו
אגב, אם תציבו פסל בצורת מכונית או אופנוע בלי היתר, העירייה לא תפנה אותו לעולם, למעט אם הוא מפריע לספונסר של איזה מירוץ יום/לילה.
[עדכון: בהמשך לפוסט הזה, תגובת עיריית תל אביב ופרשנות]
ריגול בלי גבול – ארה”ב מרגלת אחרי המגיעים לגבולות ומסירה גבולות לריגול ברשת » האחראי על האינטרנט
בתחילת אוקטובר הגיע צלם העיתונות הקנדי עטור הפרסים אד או (Ed Ou) לארה”ב, לסקר עבור רשות השידור הקנדית (CBC) את המחאה של הילידים-האמריקאיים נגד הנחת צינור הנפט דקוטה אקסס (Dakota Access Pipeline – DAPL). סוכני ה-CBP (רשות המכס והגנת הגבולות – U.S. Customs and Border Protection) עיכבו את או בגבול, החרימו את שני הטלפונים הניידים שלו ואמצעי דיווח אחרים ומנעו ממנו להיכנס למדינה.
הסוכנות לא היתה סגורה על הסיבה שנתנה לעיתונאי הקנדי כשביקש לדעת מדוע הוא נעצר. לדברי או בראיון לוושינגטון פוסט, סוכן אחד אמר לו ששמו היה מסומן כ”person of interest” ברשימת מעקב של ארגון אכיפת חוק ששמו לא צויין, אבל מאוחר יותר אמר שהימצאות שמו ברשימה הזאת לא היתה הסיבה הרשמית למניעת כניסתו. הסוכנים נתנו לאו טופס שמציין שכניסתו נאסרה לפי סעיף 212(a)(7)(A)(I)(I) לחוק ההגירה והאזרחות (Immigration and Nationality Act -INA), אולם סעיף כזה לא קיים. סעיף 212(a)(7)(A) עוסק בכלל במהגרים, ואו אינו מהגר ולא ביקש להגר למדינה, כך לפי מכתב (פדף) של ארגון זכויות האזרח ACLU, שמסייע לאו משפטית נגד ה-CBP.
במהלך העיכוב, הסוכנים דרשו מאו לפתוח את הסלולריים שלו כדי שיוכלו לבצע בהם חיפוש. הוא סירב, בנימוק שיש לו מחוייבות אתית להגן על מקורותיו העיתונאיים. הסוכנים לקחו את הטלפונים איתם למקום שבו לא ראה מה הם עושים בהם, וכשהוחזרו כמה שעות מאוחר יותר, ההיה ברור שהיה נסיון להתעסק עם כרטיסי הסים שלהם ואולי ליצור העתקים שלהם. הם היו מוצפנים, כך שלא ברור כמה מידע הסוכנים הצליחו להוציא מהם.
ה-ACLU פנה לרשות ודרש ממנה הסברים על מעשיה, השמדה של את ההעתקים של הסימים והתחייבות להימנע מהפרעה לאו בעבודתו בעתיד. במכתב מעו”ד יו הנדיסייד מ-ACLU נכתב: “אנחנו מאמינים שהרשות ניצלה את בקשת הכניסה של או כדי ליזום מסע דיג אופורטוניסטי של מידע רגיש וסודי שמר או אסף בפעילויות העיתונאיות שלו”.
המסקנה הזאת נובעת מכך שאם או כבר היה בתוך ארה”ב, סוכני רשויות חוק שהיו רוצים לחפש בסלולריים שלו היו צריכים להשיג צו בית משפט. אולם בגבולות של ארה”ב, המדינה טוענת שיש לה זכות לבצע חיפושים כאלו בלי צו או אפילו חשד למעשים אסורים, גם על זרים וגם על אמריקאים. וההגדרה של הגבולות בהקשר הזה היא רחבה – 100 מיילים מהגבול לתוך היבשת.
ובינתיים ביבשת: סמכויות החיפוש והפריצה של הרשויות למחשבים התרחבו בימים אלו. עד כה, שופטים פדרליים יכלו להוציא לבולשת הפדרלית (FBI) צווי חיפוש למחשבים שנמצאים בתחום השיפוט של בית המשפט שלהם בלבד. החל מיום חמישי נכנסו לתוקף שינויים בכלל 41 של סדר הדין הפלילי הפדרלי, והם מאפשרים לשופטים להוציא צווי חיפוש שמאפשרים רשות לגשת למחשבים מרחוק בכל תחום שיפוט, כולל מעבר לים. כך יתאפשר לחקור חשודים שמשתמשים בטכנולוגיית אנונימיזציה להסתיר את מיקום המחשב שלהם, וכן לחקירות של בוטנט/זומבים – רשתות של מחשבים שנפרצו בלי ידיעת בעליהם, ונשלטים על ידי קראקרים שמשתמשים בהם לבצע מתקפות שונות.
תומכי השינוי אומרים שהוא יסייע לחקירות מקוונות מורכבות. למשל, בחקירה בשם “Playpen” (“לול תינוקות”), שבה ה-FBI החדיר תוכנת מעקב למחשביהם של חשודים בפורנוגרפיית ילדים בכל רחבי ארה”ב, כמה מהחשודים הצליחו לפסול את הראיות בטענה שהם מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של הצו שאישר את המעקב. השינוי בכלל 41 ימנע מצבים כאלו בעתיד.
מתנגדי השינוי טוענים שהוא רחב מדי, מסכן את פרטיותם של אזרחים חפים מפשע; מסכן את המחשבים, הסמארטפונים ושאר ההתקנים האלקטרוניים נשואי המעקב, שכדי לחדור אליהם ולעקוב אחריהם צריך להשתמש בחולשות ופירצות אבטחה או להחדיר אליהן תוכנות כאלו, אשר עלולות לשמש גם גורמים עויינים; יאפשר לרשויות האכיפה לעשות שופינג ולבחור שופטים נוחים באזורים מרוחקים מאלו שבהם התבצע הפשע לכאורה; ויהווה הפרה של חוקים בינלאומיים בנוגע לסוברניות (אם המחשב שעליו מתבצע המעקב נמצא מחוץ לארה”ב).
“כמעט בכל עיר בישראל יש רחוב גוואטמלה”, שיקר נתניהו לנשיא גוואטמלה מוראלס
נשיא גוואטמלה, ג’ימי מוראלס, מבקר בישראל. בפגישתם אמר לו ראש הממשלה בנימין נתניהו: “גדלתי לא רחוק מכאן, ויש רחוב גוואטמלה. פחות או יותר בכל עיר בישראל יש רחוב גוואטמלה. כי אנחנו זוכרים את הידידוּת של גוואטמלה, והידידות וההנהגה של השגריר שלכם באו”ם בזמן החלטת החלוקה ב-1948, ולכן גוואטמלה נחקקה בלבנו אז”
הדברים בקודזמן 1:08:
Video: Meeting of Prime Minister Benjamin Netanyahu and President of Guatemala @JimmyMoralesgt, today in Jerusalem. pic.twitter.com/uRmEnVeBcX
— PM of Israel (@IsraeliPM) November 29, 2016
כתב קול ישראל רונן פולק ציין שע”פ ווייז, בישראל יש רק רחוב גוואטמלה אחד, בירושלים. יהונתן ישורון עידכן שכך גם על פי מאגר הנתונים של רשות האוכלוסין וההגירה.
@RonenPolak לא רק וויז. זו המציאות הכואבת גם על פי מאגר המידע הרשמי של המדינה.https://t.co/Mr7Ov6Z1gA pic.twitter.com/aAeNtR8pX4
— יהונתן ישורון (@yon_yes) November 29, 2016
אם כי, כפי שהסביר אהוד שטמלר, לא מדובר בשקר: אכן כמעט בכל עיר בישראל יש רחוב גוואטמלה – “כמעט יש באילת. כמעט יש בחיפה. כמעט יש בת”א וכמעט יש ברחובות”.
התנצלות: טעיתי בכתבות על מה סלקום תחשוף היום במסיבת העיתונאים הסודית
סלקום משיקה את סלקום טי.וי באפל טי.וי, ותספק למצטרפים לסלקום טי.וי סטרימר אפל טי.וי במקום ממיר סלקום טי.וי בלי תוספת תשלום, כך דיווחה החברה במסיבת עיתונאים שמתקיימת הבוקר.
כתבתי כאן בימים האחרונים שסלקום תשיק במסיב”ע את הגירסה החדשה של שירות המוזיקה סלקום ווליום, ואחר כך תיקנתי וכתבתי שהחברה תשיק ערוצים ברוסית בסלקום טי.וי. הערוצים ברוסית הושקו אתמול, וגירסה חדשה של סלקום ווליום אכן נמצאת בעבודה (כפי שנמסר לי מדוברות סלקום בשיחה על סיפור אחר, שלא התפרסם לאחר שהתגלה כבלתי מבוסס; וכפי שמנכ”ל סלקום ניר שטרן אישר במסיב”ע היום), אבל טרם הושקה.
קוראי חדר 404, אני מתנצל על הפרסומים השגויים. הייתי צריך להצליב את המידע שקיבלתי ולא למהר לפרסמו.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
