זדי ליטל, בחור עם שם מגוחך ופרצוף יפה, עומד להופיע בכל התמונות באינטרנט ביממה הקרובה
זדי ליטל (Zeddie Little) הוא בחור אמריקאי טיפוסי שיצא לריצה אמריקאית טיפוסית באיזה מרתון אמריקאי טיפוסי. כשהוא ראה מצלמה, הוא פשוט נתן את החיוך הכובש שלו.
החיוך של ליטל היה כל כך כובש, שהחברים ברדיט שראו את התמונה לא יכולו להתאפק ופשוט התאהבו בו. כמה התאהבו בו?
כמו שאתם מבינים, המם, “Ridiculously photogenic guy”, לא איחר לבוא. הו, בחור פוטוגני, עד כמה פוטוגני אפשר להיות?
ליטל עצמו, אגב, לוקח את העניין טוב משהייתם מצפים. ובתמונת הפרופיל שלו הוא עומד ליד סוס!
פרובוקטור הביסלי מתלונן על כך שאנשים לא אוהבים את הפרובוקציות שהוא עושה. לא באמת פרובוקטור
הגיע הזמן להודות בזה – אין פרובוקטורים בארץ. לא באמת. יש רק כאלה שמאוד משתדלים.
אם ניקח את הסיפור של עומר כביר ושקית הביסלי, שאותה הוא ניסה להוציא מהסופר בניגוד לאיסורי החמץ של שופרסל: בסך הכל פרובוקציה. כביר לא היה באמת רעב לביסלי, והוא יכול היה להסתדר בלי השקית. אבל הוא רצה לעורר פרובוקציה, והמטרה שלו בכתיבת הפוסט היתה, כביכול, לגרום לנו לחשוב על הסטטוס קוו של מכירת החמץ בפסח.
אבל זו לא באמת פרובוקציה כשעומר כביר בעצמו מדבר אחר כך על ה”שמות הנוראיים” בהם הוא כונה לאורך כל הלילה. פתאום הוא לא יכול לשאת את המחשבה שמישהו קרא לו “גנב”, השם ירחם טפו. ככל שעברו השעות היה נדמה לי שכביר הוא האלפרד דרייפוס של החטיפים המלוחים.
אם עוררת פרובוקציה ועוד כתבת עליה בפומבי, למה אתה לא באמת מתגאה בה? למה אתה לא עונד את השמות שקוראים לך כאות וכסמל? פרובוקטורים הם לא גיבורים. פרובוקטורים אמיתיים לעד יעמדו בשולי החברה, לעד ינסו לשבור את הסטטוס קוו. הם לא מצפים לקבל מחמאות מכל עבר, הם לא מצפים שכולם יאהבו אותם.
אי אפשר להיות פרובוקטור ולהבכייין. זה לא עובד ככה. אי אפשר להיות מופתע מזה שאתה מעורר רגשות מכוערים אצל אנשים. פרובוקטור אמיתי היה מתגאה בזה.
אני שי ואני עומד מאחורי מה שכתבתי. Take your best shot.
[עדכון 12:36] עומר כביר מגיב:
האמת, לא כל כך מפריע לי שכמה משוגעים משתלחים בי. הציוץ לא היה התבכיינות, בעיקר הפתעה מעוצמת התגובות והשנאה שהפוסט עורר.
אבל אני כן מסכים עם רוח הדברים ולכן אכריז במעמד זה: טוב מאוד. אני שמח וגאה שהצלחתי לעורר כאלו אמוציות קיצוניות באנשים. כן, אני פרובוקטור, ואין בזה שום דבר רע. ואם הצלחתי לעצבן אנשים ולגרום להם לחשוב מחדש על מצב שהם קיבלו כמובן מאליו, עשיתי את שלי.
[עדכון 12:44] שי רינגל משיב:
חשוב לי להדגיש. קודם כל – כמובן שלא מדובר רק בעומר. התופעה הזאת של לעורר פרובוקציות ואז להתפלא על התגובות מאוד רווחת. כשאני כותב על עומר אני מבקש מכולנו שנחשוב על זה. אני לא בא לרדת על עומר חס וחלילה, אני חושב שהוא יכול להתגאות בתדמית הפרובוקטור שהוא יצר לעצמו. אין לי צורך להיכנס באף אחד. אני רק רוצה לעורר דיון על מהות הפרובוקציה.
בן אדם מלמד את הכלב שלו לכתוב סמסים, מגלה שיש לכלב הרבה יותר מדי מה להגיד. ומה חיית המחמד שלכם מסמסת לכם?
כשאדם מאמץ לעצמו כלב, הוא מלמד אותו דברים שימושיים ודברים מגניבים, כמו לשבת ולתת יד. אחד לימד את הכלב שלו לסמס, וגילה שזה רעיון ממש גרוע. “סמסים מהכלב שלי” פותח צוהר לשיחות שאדם אחד מנהל עם הבולדוג המאוד לא מנומס שלו, שמרגיש שהבעלים שלו חייב לו הרבה יותר מדי ויש לו דעה על הכל. היי, אם בולדוג מצליח להסתדר עם המקלדת של האייפון, מה התירוץ שלך, סבתא?
ובינתיים, בחתוליה: ריק לימד את החתול שלו לואי להשתמש במקלדת. כשריק בעבודה, לואיס נוהג להטריד אותו בלי הרף במסנג’ר. בבקשה אל תלמדו חתולים לגלוש ברשת, הם עוד עלולים לגלות שהם שולטים בה.
לא יכולתי שלא לקנא בכל האנשים האלה שמדברים ככה עם החיות שלהם. כשאני לא בבית אני מתגעגע מאוד לכלבתי ניקיטה. אז החלטתי לנסות וללמד אותה להשתמש באייפון. וכן, על טעויות משלמים.
גם אתם מסתמסים עם חיית המחמד שלכם? שלחו לנו שיחות מוצלחות באימייל או בטוקבקים.
_____________________________________
יש לנו מתנדב אמיץ – אריאל מירקין, ששיתף שיחה עם הכלבה שלו מיקה:
יש לכם גם? ספרו לנו.
הנה כל מה שפייסבוק יודעים על הרוצח מקרייגזליסט: הרבה יותר מדי
בעיתון בוסטון פיניקס התפרסמה בשבוע שעבר כתבת שער שהצליחה לעורר לא מעט הדים, עם פרטים שלא פורסמו עד כה בשערוריית הרוצח מקרייגזליסט. רוב הפרטים על הרצח עצמו היו ידועים – פיליפ מארקוף פגש את הקורבן שלו דרך מודעה בלוח המקוון החינמי קרייגזליסט שבה הציעה שירותים מיניים, ורצח אותה בדם קר. מה שהכתבה חושפת זה את דרכי הפעולה של המשטרה, כיצד היא השיגה את הצילומים של מארקוף ואיך היא נעזרה בפייסבוק על מנת לפצח את התיק. הבוסטון פיניקס חשף מסמכים משטרתיים, כולל הבקשה של משטרת בוסטון מפייסבוק להסגיר פרטים ושיחות מהחשבון של הקורבן.
ככה נראים מסמכים רשמיים שפייסבוק הגישה תחת צו בית משפט:
השאלה כמה מידע יש לפייסבוק עלינו צריכה להעסיק ולהטריד אותנו. הוול סטריט ג’ורנל בדק איזה מידע פייסבוק מעבירה עלינו לאפליקציות צד שלישי. פייסבוק מוכרת את המידע שלנו למפרסמים ואפליקציות, וזה כולל את רשימת החברים, מקומות העבודה, המצב הסוציו-אקונומי וההעדפות המיניות, הכל בשביל למכור פרסומות בצורה ממוקדת יותר. בסופו של דבר, למרות שאנחנו נוטים לשכוח את זה, אנחנו לא הלקוחות של פייסבוק. אנחנו המוצר, והלקוחות הם המפרסמים שלהם פייסבוק מוכרת אותנו כמוצר. כשאנחנו נרשמים לפייסבוק אנחנו מרשים לאתר אינטרנט להפוך אותנו לפיסות של מידע, שאותו היא יכולה למכור לכל המרבה במחיר. זה בדיוק מה שהיא עושה, ולא רק לרוצחים.
ברכות לפסחא > ברכות לפסח
כמעט כל הברכות לפסח שראינו השנה ממש מביכות. לעומת זאת, תנו לגויים ארנב מעפן וכמויות של שוקולד, ותראו איזו ברכה הם מנפקים:
עצוב להיות יהודי בפסחא :(
Draw Something: אנא, צייר לי בחילה
אוי זנגה. את לא מבינה לאיזו מלכודת נפלת.
חשבת שאת קונה איזו אפליקציה חמודה לציורים עם ילדים, אבל לא הבנת שכשנותנים למשתמשים חופש פעולה, הם ינצלו אותו עד תומו. זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יקים בלוג טאמבלר (לא בטוח למשרד) מלא בציורים הכי איומים שאתם יכולים לחשוב עליהם באפליקציית ניחוש הציור Draw Something.
לא שהיינו צריכים, אבל הנה עוד הוכחה לכך שכל מה שבני האדם צריכים זה את החופש ליצור ואת הפלטפורמה שתתן להם להיות יצירתיים בשביל שהם יוכלו ולהיות דוחים ומרושעים.
וכן, זה ממש מצחיק שכשמישהו התבקש לצייר את המילה “דמעה”, זה מה שעלה בראשו:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
