אם אתם רוצים לישון על הכרית הכי היפסטרית בהיסטוריה אתם צריכים להזמין כרית עם צילומי האינסטגרם שלכם

פוסט של שי רינגל


סטיצ’טגרם (חיבור בין סטיץ’, תפר או תפירה באנגלית, לבין אינסטגרם) עושה את מה שהייתם מצפים ממנו שיעשה – מושך תמונות מחשבון האינסטגרם שלכם ומרכיב מהם ציפיות לכריות. כן, זה כמו אלבום תמונות, רק שאפשר להניח עליו את הראש.  השאלה היא האם זה בסדר מבחינתם לקחת תמונות גם מחשבון אינסטגרם שהוא אינו שלי, כי ככה אוכל לקבל כרית עם כל התמונות מהחשבון של שמעון פרס.

איך זה נראה? הנה תמונות אינסטגרם של כריות האינסטגרם מתוך האתר:

בלוג חדש יגרום לכם להרגיש הרבה פחות רע עם העובדה שאתם קוראים טוקבקים ויותר טוב כי אתם בעצם קוראים שירה

פוסט של שי רינגל

“כשאני כותב סטטוס ויורד שורה
באמצע אני מרגיש
כמו משורר”
(דן קופר)

הכל זה שירה. צייצת משהו בטוויטר ב-140 תווים? שירה. כתבת סטטוס משעשע בפייסבוק? שירה. נראה שכולם מתייחסים להכל היום בתור שירה, חוץ מלשירה עצמה.

הטאמבלר “לשון הרע” (כותרת משנה: “מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?”, הטעות במקור) לוקח טוקבקים עמוסי שטנה, מרווח ומנקד והופך אותם לדמויי שירה. בין הלהיטים הגדולים תמצאו מגיב שלא אוהב מוזיקה מזרחית,  מגיב שלא מבין מה הבעיה עם קבוצה של אנשים שבסך הכל מקיימים יחסי מין עם אישה בחוף בוגרשוב וכמובן הלהיט הגדול  של התקופה – הסמח”ט המכה והמתנצל.

מה בסך הכל רוצים משוררים וטוקבקיסטים גם יחד? לפתוח לכם את המחשבה המקובעת שלכם? לגרום לכם להצליח להיכנס, ולו לשניה, לזרם מודעות שונה משלכם? לגרום לכם להבין משהו, ולו הקטן ביותר, על עצמכם והעולם אותו אתם מאכלסים? לכתוב לטוקבקיסט מספר 15 “חחחחחחחחחחחחחח אחי מזה צודק אתה”?

‫”אמא, אפשר שקל? אני רוצה לשחק במשחק וידאו הזה שהוא בעצם פרומו לסרט של דיסני בכיכובו של רשע ממשחק וידאו”‬

פוסט של שי רינגל


קצת לא ייאמן מה שקורה למחלקת האנימציה של דיסני מאז שג’ון לסטר, האיש שהמציא את פיקסאר, השתלט עליה. אחד הסרטים המתוכננים לשנה בפיקסאר הוא סרט אנימציה שמבוסס על משחק ארקייד 8-ביט שאינו קיים. והמוזרות לא מסתיימת כאן.

Wreck-it Ralph הוא לא הגיבור של משחק המחשב, אלא הנבל שלו. הוא מבלה את יומו בלהרוס בניינים ולצפות בגיבור, שדומה באופן מחשיד למריו, בא, מתקן את שנהרס ומקבל את כל התהילה. אחרי שנים של לשחק את הנבל במשחק מחשב, לראלף מתחיל להימאס, והוא נודד למשחקי ארקייד אחרים במטרה למצוא את מקומו בעולם כגיבור. טוב, האמת שזה כן נשמע עכשיו כמו סרט דיסני כשחושבים על זה.

ג’ון סי ריילי האדיר ידבב את ראלף, ג’יין לינץ’ ושרה  סילברמן ידבבו גיבורים ממשחקי ארקייד אחרים, ואפשר יהיה לצפות להופעות אורח נוספות של כמה מגיבורי משחקי המחשב הגדולים בכל הזמנים, כמו קופה ממריו או הרוחות מפקמן, שאולי ינסו להביא פיסה מנפשו של הנבל במשחקי המחשב.

על כל הכיף הזה יפקח ריץ’ מור, במאי אנימציה שעד היום התעסק בטלוויזיה (פיוצ’רמה) ועכשיו מקבל את ההזדמנות על המסך הגדול. בארצות הברית יצא הסרט בנובמבר הקרוב. עדיין לא ברור מה יהיה סגנון האנימציה של הסרט, אבל ממה שאפשר לראות עכשיו, אפשר ורצוי ללקק את האצבעות.

חמש אפליקציות שיחליפו את אינסטגרם במקום להתבכיין על זה שהיא כבר לא מגניבה כי פייסבוק הרסו אותה עם כל ה-$$$ שלהם

פוסט של שי רינגל

הו, אינסטגרם. חשבנו שאולי יתנו לנו הארכה של כמה ימים לפני שתפסיקי להיות מגניבה יותר. זה לא קרה. עשרה מיליון משתמשים הצטרפו לשורותיך בעשרת הימים האחרונים, חלק בעקבות הגרסה החדשה לאנדרואיד וחלק פשוט רצו לראות על מה לעזאזל צוקי החמוד מפייסבוק הוציא כל כך הרבה כסף. עם או בלי קשר, זה כבר לא כיף כמו שזה היה. לוזרים שלמדו איתי בתיכון הצטרפו אליך, לוזרים ששירתו איתי בצבא פתחו אצלך יוזר, אפילו ההורים שלי כבר שאלו אותי את שאלת השאלות – “אז למה באמת צריך את זה?”. כשאנשים זקנים מתחילים לשאול עליך שאלות, זה הזמן להודות שקפצת את הכריש. ואם אתם שואלים מה זה לקפוץ את הכריש, אתם ככל הנראה זקנים.

לכבוד הפיכתה של אינסטגרם לדבר הזה שעכשיו הוא מיינסטרים וכבר לא מגניב, הלכנו לחפש אפליקציות אחרות שרוצות לשנות את הדרך שבה אנחנו מצלמים בסלולרי שלנו. ניסינו להתמקד באפליקציות חדשניות ומעניינות, ולא בכל השיט שמסתובב באייסטור ובגוגל פליי (כן, משתמשי אנדרואיד, אנחנו לא מתעלמים מכם) שעוזר לך לשים ראש של חתול על דברים. מי יודע, אולי צוקי יגלה גם את האפליקציות האלה ויהרוס אותן. החיים הם מירוץ בלתי פוסק להספיק לעשות דברים לפני שפייסבוק קונה אותם.

התמונה שלך מנופפת לך לשלום

סינמגרם הוא זן חדש של תמונות גיף נעות. הרעיון מאחורי הסינמגרם הוא לתפוס רגע קטן בחיים, מן קולנוע של הרגע. התמונה קפואה, אבל חלק ממנה ומספק הצצה לרגע אחד קטן בחיים. בעזרת אפליקציית הסינמגרם תוכלו ליצור רגעים כאלה בעצמכם, ובבלוג של האפליקציה תוכלו לראות תמונות מופלאות שאחרים צילמו בשביל להבין למה זה כל כך מלהיב.

הצליל שמאחורי הרגע

תפסיקו לצלם “תמונות” ותתחילו לצלם “פיקלים”. פיקל הוא הכינוי של מפתחי האפליקציה לתיעוד שלא מסתפק בתמונה, ודוגם גם הסאונד ברגע הצילום. אם תצלמו את חוף הים, למשל, תקבלו גם את רעש הגלים והשחפים שחגים מעל המים. לא תאמינו כמה הפיקלים שתצלמו ירגישו כמו קסם. הבדיחה המטופשת של צלמים שאומרים לכם “כולם לשמור על השקט, אני מצלם” עדיין לא תהיה מצחיקה, אבל מסיבה אחרת.

יש היפסטרים עם אנדרואיד!

כן, אנחנו יודעים, זה מוזר, אבל אמרו לנו שיש דבר כזה. להיפסטר שבכם, נסו את האפליקציה שקראה לעצמה על שמכם, “היפסטר“. 20 פילטרים יפיפיים והרבה יותר מדוייקים וחדים מהפילטרים של אינסטגרם. תוכלו גם להוסיף כיתוב על התמונה עצמה ואפילו לצלם לרוחב, ולא רק בפורמט הריבוע-פולרויד של אינסטה. גם להיפסטר, כמו אינסטגרם, יש רשת חברתית קטנה שפועלת מאחורי הקלעים לשיתוף תמונות. החידוש הנחמד בה היא מפה שעליה תוכלו לראות איפה החברים שלכם מצלמים את התמונות שלהם ברגע זה ממש. אבל אז תזכרו שהם בעצם חבורה של היפסטרים ומה אכפת לכם איפה הם נמצאים בכלל.

גן חיות משלכם

ועוד לבעלי האנדרואיד שמרגישים שהגיעו למסיבה מאוחר מדי, streamzoo.

היא בהחלט נראת כאילו הומצאה בשביל להתחרות באינסטגרם. האפליקציה החייתית הזאת כוללת גם רשת חברתית שמאוד מזכירה את טוויטר בהתנהגות שלה, ניתן להוסיף פילטרים שונים, אבל הכי חשוב – האפליקציה הזאת היא בעצם משחק. קבלו נקודות על העלאת תמונה, על פילטר מסויים או אפילו על צילום אובייקט ספציפי לפני כולם. אתם תקבלו משימות ותתחרו עליהן מול החברים שלכם. אנחנו יודעים שאתם טובים יותר מהחברים שלכם בלצלם דברים, אז יאללה, תראו לנו מה אתם יודעים לעשות. אנחנו רוצים לראות אתכם גורמים לצוקי לבכות על כך שהוא שהוא השקיע מיליארד דולר באפליקציית צילום שלא נותנת לכם ניקוד על צילום ידית של דלת!

כולנו בעצם פיקסלים

הבעיה עם אינסטגרם וכל האפליקציות שמופיעות כאן היא שהן גורמות לתמונות שלכן להראות הרבה הרבה יותר יפות ומיוחדות ומעניינות. לא בא לכם להקיא קצת מכל האסתטיקה הזאת? הנה אפליקציה (‎8-Bit Pocket Camera‏) שתהפוך את מצלמת האייפון שלכם למצלמה שמסוגלת לצלם רק תמונות 8 ביט מכוערות לאללה. כל התמונות יקבלו מימד נוסטלגי אחר לחלוטין, של תקופה שבה לא יכולנו להראות תמונות טובות על מסך המחשב אז הסתפקנו בדברים הפרמיטיבים האלה, כשכל פיקסל היה בגודל של מישמש.

זיי פראנק חוזר בתוכנית רשת חדשה, אבל זה לא קאמבק כי בלב הוא תמיד היה איתנו

פוסט של שי רינגל


אני אוהב את זיי פראנק. מעבר לזה שהוא תמיד היה שם צעד לפני כולם, מדובר כנראה באחד האנשים הכי מצחיקים. לא באינטרנט, בכלל.

עוד על תולדותיו של זיי (Ze, קיצור של http://room404.net/?p=50964 ) פראנק, ובכלל על תולדות ההומור ברשת, תוכלו למצוא בכתבה שעשיתי עליו לכלכליסט. אבל עכשיו זה לא זמן להסתכל על העבר אלא על העתיד, כשהתוכנית החדשה של זה פראנק עולה לאוויר.

לפניכם הפרק הראשון והאובר מרגש, שבו פראנק מניח את היסודות למה שהולך לבוא בהמשך. פראנק מתכנן להעלות שלוש תוכניות בשבוע (!) למשך שנה (!!!). כבר ציינתי שאני מתרגש?

ילד בונה משחקיה שלמה מקופסאות קרטון, מוכיח שהוא מדהים

פוסט של שי רינגל


זה הסיפור על קיין, ילד בן 9 ממזרח לוס אנג’לס, שמצא את עצמו משתעמם בעבודה של אבא שלו במהלך החופש הגדול. קרטון הצטרף לקרטון וקיין בנה לעצמו משחקיה מתפקדת בעזרת קצת מסקינגטייפ והמון יצירתיות. ממשחק קליעה לסל ועד מכונת צוות לאיסוף צעצועים, קיין הצליח להמציא מכונות ארקייד פשוטות ומגניבות להפליא. הוא אפילו פיתח שיטה יחודית למכירת כרטיסים – תמורת דולר אחד תקבלו ארבעה סיבובים על איזה משחק שתבחרו, אבל בשני דולר תוכלו לקבל לא פחות מ-500 סיבובים. זו הצעה שאי אפשר לסרב לה.

הימים עברו, וקיין עמד שם בפתח המשרד של אבא שלו, חיכה ללקוח הראשון שיבוא לשחק בארקייד שהוא בנה במו ידיו, אבל בלי פרסומת אף אחד לא הגיע. עד שבמקרה נקלע למקום הלקוח הראשון בארקייד של קיין, שמיד התאהב. ואז – טוב, בלי ספויילרים, תקליקו פליי ותראו מה קרה לקיין, הילד בן תשע הכי מגניב בעולם.

(דרך בוינג בוינג)

גם גוגל רוצה להיות אקטיביסטית מאגניבה

פוסט של שי רינגל


לאור ההצלחה הפנומנלית של אומת האינטרנט כנגד החוק הדרקוני SOPA שאיים עליה כל כך, גוגל החליטה לרכוב על גלי המחאה.

נכון, גוגל לא החשיכה אז את הדף הראשי שלה כאות מחאה, כפי שעשו אתרים רבים ברחבי הרשת ובהם וויקיפדיה, אבל היא כן הפנתה את הגולשים למידע על החוק שאיים להפוך את רוב הגולשים באינטרנט לפושעים ואת רוב האתרים לנרדפי החוק. אך ימיה של גוגל כאקטיביסטית לוחמת אינם מסתיימים בקיץ אחד יפה וזועם. עכשיו היא מבקשת מהגולשים שלה לקחת חלק בשיחה על האינטרנט. בדף שהיא פתחה היא מבקשת ממכם, ציבור הגוגלים, להשלים את המשפט “לאינטרנט יש את הכוח ל…”

למה? כי לדעתה של גוגל, כולנו חייבים לקחת חלק בשיחה על העתיד של האינטרנט. חוקים כמו סופּה מוכיחים שהדיון על האינטרנט והכוח שלו מלא בפחדים. חוקים נגד הפרת זכויות יוצרים לא מנסים לקדם את האינטרנט, הם מנסים להביא אותו למגרש שלהם, שבו חוקי זכויות יוצרים לא התקדמו כבר כמה עשורים. חוקים מתיישנים, תפיסות מתיישנות, אבל האינטרנט הוא כלי שיכול לקדם אותנו, והוא דורש חשיבה מתקדמת. במקום לחשוב על העבר ואיך דברים התנהלו בעשרות השנים האחרונות, גוגל מבקשת מאיתנו לחשוב כיצד עלינו לנהל את העתיד שלנו.

הרעיון של גוגל יפה. גם אם לא תרצו להשלים משפטים כי, ובכן, אתם כבר לא בכיתה ג’. יש משהו מרגש בעובדה שגוגל עסוקה בלנהל שיחה חיובית עם הגולשים שלה. מצד שני, כשנזכרים שאפשר גם להשלים את המשפט הזה ב”לאינטרנט יש את הכוח להציג לאנשים תמונת עולם מצונזרת כדי לשמור עליהם נאמנים וצייתניים למשטר הטוטליטרי הסיני, וגוגל לא תתמיד בחרם עליו כי בסופו של דבר הכסף מדבר”, כל העסק נראה פתאום הרבה פחות חיובי.

עוד בנושא: שמונה עובדות מפתיעות על האינטרנט בסין

כאילו שמשחקי רעב לא מספיק מלא בתלבושות מכוערות, עכשיו שמו בו גם מלא היפסטרים

פוסט של שי רינגל

תמיד תהיתם כמה בדיחות היפסטרים אפשר להכניס בפרודיה בת שלוש דקות למשחקי הערב? אם כן, זהו יום המזל שלכם.

קייג’ עושה את קייג’: ‫ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות של ניקולס קייג’‬

פוסט של שי רינגל

ג’ון קייג’ היה מלחין אוונגרד מפורסם שלא בחל באף אמצעי על מנת לעורר את קהל פוקדי אולמות הקונצרטים, כולל יצירה בשם ‎4’33”‏, שמורכבת מארבע דקות ושלושים ושלוש שניות של שקט (עוד בנושא: האם ג’ון קייג’ הושתק ביוטיוב?).

ניקולאס קייג’ הוא שחקן קולנוע ענק שלא בוחל באמצעים על מנת להעביר את הטירוף האנושי אל מסך הקולנוע, גם כשהתפקיד ממש לא דורש ממנו את זה.

הנה מה שקורה כששני הקייג’ים המפורסמים בעולם נפגשים: ניקולאס קייג’ מבצע את יצירתו האלמותית של ג’ון קייג’, ‎4’33″‏. שקט באינטרנט בבקשה:

תמונות של שמעון פרס מחייך עם רובים בטאמבלוג “שמעון פרס מחייך עם רובים”

פוסט של שי רינגל ועידו קינן

יש דבר אחד טוב בהסברה הישראלית, והוא החיוך של שמעון פרס. תגידו מה שתגידו עליו, פרס יודע לחייך. הוא מחייך כמו תינוק. אין מי שרואה את החיוך של פרס ולא משתכנע מיד שאפשר להביא שלום למזרח התיכון.

עכשיו נסו לחשוב על שמעון פרס מחייך את החיוך התינוקי והתמים המפורסם שלו בזמן שהוא אוחז במה שנראה כמו קלצ’ניקוב. כשדוסטוייבסקי כשטולסטוי כתב את מלחמה ושלום הוא חשב בדיוק על התמונות כמו אלו שנאספות בטאמבלוג “שמעון פרס מחייך עם רובים“, קריצה מחוייכת ומזויינת לטאמבלוג המוקדש לנשיא אהוב אחר, “קים ז’ונג איל מסתכל על דברים“.

לדף הבא →