“מכתב מחייל פשוט”: תרגיל בהיסטוריה חדשה, פוסטציונות אם תרצו
פוסט של ניבה שושי ואייל בר חיים
בספריה המסווגת של האגדות האורבניות הצבאיות, במקום טוב באמצע בין “החצאית המקומטת שלך דיווחה תאילנד”, מרדף המערה וטוב למות בעד ארצנו, נמצא גם המכתב לאלמונית, שידוע גם בשם “מכתב מחייל פשוט”.
המכתב מתאר את טענותיו של הכותב, חייל קרבי ביחידת חי”ר גנרית, כלפי החברה הישראלית בכלל, ובאופן ספציפי כלפי נשים אלמוניות המתעלמות מן הסבל וההקרבה שבשירות קרבי. תחושת אי הצדק של הכותב באה ליד ביטוי בתסכול שהוא חש למראה החיים שנמשכים מחוץ לצבא, הנשים היפות שמסרבות להתמסר לחיילים קרביים שצריך להתאמץ כדי לחכות להם, והג’ובניקים עם מצפון וכסף שזוכים בהן שלא בצדק. החייל הקרבי, ששוכב בבוץ, נלחם על הגנת המולדת, מתמודד מול ילד בן עשר שמקלל את אמא שלו ואת אחותו ומציל את חבריו לפלוגה מפיגוע, חוזר הביתה כדי לגלות שאף אחת לא רוצה אותו כי הוא קרבי. שאר בני גילו משתמטים משירות קרבי וצוחקים עליו. רק בת אחותו בת השמונה זוכרת כמה הוא תורם למדינה וכותבת לו מכתב תודה.
המכתב, שבו נתקלנו בהזדמנויות חינוכיות שונות כחיילים בסדיר בסוף שנות התשעים, מסתובב ברשת קרוב לעשר שנים, לרוב בצירוף אפילוג המספר כי החייל התאבד או נהרג זמן קצר אחרי שכתב את המכתב וכי בקשתו האחרונה היתה להפיץ אותו הלאה. היום אפשר למצוא אותו בפורומים של מתגייסים (אבל גם של הורים לחיילים), בבלוגים של חיילים קרביים (אבל גם של נערות צעירות) ולאחרונה גם בפורום של תנועת “אם תרצו“. חיילים שהעלו אותו מספרים שהוא הוקרא להם בשיחת מחלקה או במסע כומתה. נשים מספרות שהוא הועבר להם על ידי “ידיד שמשרת בקרבי”. למרות השינויים הרבים, שם המכתב ומספר מאפיינים נשמרו בכל אחת מהגרסאות.
לפני הכל
את המכתב המקורי לא הצלחנו לאתר. הגרסאות המוקדמות ביותר שמצאנו הם מכתבים בכתב יד שהופצו ביחידות החי”ר השונות בתקופה של טרום היציאה מלבנון, אבל יתכן שישנן גרסאות מוקדמות אפילו יותר, מתקופת האינתיפאדה הראשונה. יתכן גם שהמכתב המקורי אכן נכתב על ידי חייל אמיתי שיתכן שנהרג/התאבד במסגרת השירות הצבאי, אבל כמו כל אגדה אורבנית מה שבאמת מעניין הוא לא הסיפור האמיתי אלא השינויים שעבר לאורך השנים, המסגרות השונות שבהן הופץ והתכנים שהתווספו/השתנו/נשארו קבועים לאורך זמן. במילים אחרות, מה השתנה ומה נשאר קבוע במכתב מהחייל הפשוט לנערה האלמונית.
את אני והמלחמה הקודמת: מה שנכון תמיד
שני צמדים בינאריים של דמויות טובות/ רעות חוזרות על עצמן בכל המכתבים. שני גברים, הגבר הטוב המשרת כחייל קרבי והרע, הג’ובניק, משתמט, אגואיסט ומפונק עם “מצפון” (תמיד במרכאות) ושתי נשים (במקרים נדירים אישה וילד), האישה הטובה, האחות טהורת הלב בת השמונה, שיודעת להעריך ולהודות, והאישה הרעה, זו שמעדיפה את הג’ובניק והמצפון שיכולים לישון איתה כל לילה.
למשוואה הבלתי נמנעת “אני לוחם למענך ולכן עלייך לשכב איתי”, או בגרסת אל”מ גרשן הכהן “מקדמת דנא היו הגברים לוחמים והנשים זונות”, נוספת גם ההנגדה שבין אהבתה הטהורה והלא מינית של האחות/אחיינית הצעירה, ליחסים שבין גברים חומרניים ועשירים לנשים שמחפשות נוחות. בעולם הפשוט של המיתוס אין מקום להתלבטויות, לביקורת או למרחבים אפורים. הסיבה היחידה להעדיף ג’ובניק או לא עלינו, משתמט היא חומרנות ואגואיזם. הכותב, מצדו, מבקש יותר. בפניה לאלמונית, ולחברה הישראלית בכלל, הוא לא מחפש מין וכסף, רק תמיכה ואישור לעליונות מוסרית.
מה בכל זאת השתנה
למכתב יש חיים משלו. הוא מגיב על שינויים בהוויה הצבאית. הבט”שיות והבוץ של לבנון מפנות את מקומן לגל”ב והאבוקה שמאפיינים שירות בשטחים. מאוחר יותר מופיע הנגמ”ש, אולי תוצר של עופרת יצוקה. תיאורי האירועים הצבאים משתנים. בהתאם להקשר הפוליטי, הג’ובניקים הצפונים הופכים למשתמטים נהנתנים, “תל אביביים”. לעיתים האפיון הוא פוליטי והם הופכים לסרבני מצפון. בחלק מן המכתבים הופכת המדינה ל”ארץ המקודשת הזאת”. לפעמים החייל שומר על בטחון שדה ומחליף את המקום בו הוא משרת ב-X. לפעמים זו שכם, לפעמים זו ג’נין. כשהקונצנזוס מתיר זאת, גם יצהר משתרבבת לסיפור. בכמה גרסאות ישנם שינויים שמקרבים את המכתב לאנשים שפרסמו אותו – אזכורים לפלוגה מסוימת (מחזור 2002), החלפת בת האחות באחות והוספה והשמטה של סלנג צבאי.
דווקא השינויים הרבים מעידים על החוזק של האגדה האורבנית הזו, שמשקפת כנראה צורך אמיתי. האגדה מתעקשת להציג את עצמה כסיפור שקרה למישהו קרוב. היא צועקת חוסר צדק פרטי, אישי, על-זמני ומנותק מהקשר קונקרטי ולכן גם, כביכול, א-פולטי. לא פלא שתנועות פוליטיות “א-פוליטיות” מנסות לנכס את המכתב אליהן.
עוצמתו הגדולה של המכתב לאלמונית היא באופן שבו הוא מייתר את הדיון הביקורתי בצה”ל, ובהחלטות הפוליטיות הנוגעות לפעולות צבאיות. הבחירה שהוא מציג היא ברורה וחד-ממדית, ועיקרה ציות עיוור לפקודות הצבא ותמיכה ללא סייג בחיילים באשר הם מבצעים פקודות, ללא קשר לתוכן הפעולה ולהשלכות, או, לחלופין, פרזיטיות מוחלטת ואגואיזם.
אבל המכתב לא באמת על-זמני. קשה להאמין שמכתב כזה יכול היה להכתב תחת מודלים ישנים של גבריות (מישהו מדמיין את המינגוויי בוכה על זה שמישהי לא תאהב אותו כי הוא עסוק בלהרוג נאצים?) וגם לא תחת מודלים ישנים יותר של נשיות (עצם הרעיון שאישה יכולה לבחור לעצמה גבר שאינו חייל קרבי לא היה נראה אמין לפני מלחמת לבנון הראשונה). חלון הזמן שבו המכתב הזה פועל ומפעיל מצומצם. ייתכן שכבר עבר זמנו. הלוואי ועבר זמנו.
______________________________________
ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה. שושי כתבה על רכילות מול צווי איסור פרסום בגליון אפריל 2010. אייל בר חיים הוא דוקטורנט בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. בר חיים כתב על עייפותו של עורך "העיר" מפמיניזם בגליון יולי 2010.
ערוץ המחשבים של ynet מחפש (עוד) כתב/ת!
האם אתה תותח הוביצר טכנולוגי – ויתרה מכך, האם בנית פעם תותח הוביצר במרתף רק כדי לראות איך זה עובד? האם את נוהגת להציץ בקוד המקור של אתרים שונים, לגחך ולשלוח אימיילים מעליבים לוובמסטר? וחשוב מכך – האם אתם יודעים מדוע ממ”ח זה מצחיק? אם כן, בואו להיות בורג קטן בתוך המכונה המשומנת שהיא ynet מחשבים. שלחו קו”ח, דוגמאות כתיבה ואת הדרך המועדפת שלכם לסדר קוביות רומיקוב לעורך בכתובת a@digitali.st, ואולי תזכו לשבת כאן איתנו. שכר נאה, עבודה קשה וכתובת מייל של ynet מובטחים לכם.
רמז דק למיקרוסופט: יש בעיה עם DOCX
החל מאופיס 2007 שינתה מיקרוסופט את פורמטי ברירת המחדל של המסמכים לכאלה שתואמים את סטנדרט ה-XML, וסימנה את המעבר בהוספת x לסיומת. כך, מסמך טקסט מסוג doc הפך ל-docx. גרסאות ישנות יותר של וורד לא מצליחות לקרוא את הדוקX. כשמישהו שולח לי מסמך דוקX הוא מקבל בחזרה בקשה לשלוח דוק, או עלבון ובקשה לשלוח דוק, תלוי במצברוח שלי.
אני לא לבד – המון המון המון אנשים נתקלים בבעיה הזאת. זו לא תחושת בטן, זו תחושת גוגל: התוצאה הראשונה בחיפוש DOCX בגוגל היא אתר שמסביר מה זה דוקX ומספק תוכנות לצפייה בו ולהמרתו לדוק; השניה היא תוסף רשמי של מיקרוסופט שמאפשר לקריאת דוקX בגרסאות אופיס ישנות. בגוגל ישראל, שני האתרים הללו נדחקים מקום אחד למטה, והתוצאה הראשונה היא תוכנה להמרת דוקX לשלל פורמטים. בשני החיפושים הופיעה בראש העמוד פרסומת לתוכנת המרה.
מה מיקרוסופט יכולה לעשות? לשלוח לכל משתמשי האופיסים הישנים את התוסף שלה בעדכון הקרוב של חלונות (Windows Update). איזה לקח יכולות חברות אחרות ללמוד מזה? גגלו את המוצרים, השירותים והמותגים שלכן. אם התוצאה הראשונה היא פתרון לבעיה, סימן שיש בעיה, שהיא משמעותית ושכדאי לטפל בה.
[עדכון] הפוסט התפרסם גם ב-ynetx.
מכונית נופלת: מה באמת קרה שם?
נועה בגון צילמה את ההתרחשות הזאת בחניון של אתר תפוז. מה באמת קרה שם? טקבקו קונספירציותכם.
זה לא קאבר של מתי כספי לבריטני ספירז
אבל זה מצחיק לאללה.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=IQ0fvBrHDvo[/youtube]
בולזאיי7, תכשיר הדיאטה שיגרום לך לרזות ולהיראות שמנה יותר!
במודעה של בולזאיי7 (ישראל פוסט וישראל היום, 23.11.2010) נטען שקסנדרה קרפנטר השילה 8 קילו, אבל היא נראית יותר שמנה בתמונת ה”אחרי” מאשר ב”לפני”.
אבל זה לא חדש שאי אפשר להאמין למילה של קרפנטר הזאת, כמו שגיליתי בכתבה שפרסמתי בפברואר באתר “העין השביעית” על הקמפיין הבזיוני הזה. לפי סרטון שפורסם באתר התכשיר, קסנדרה (קייסי) וננסי קרפנטר, בת ואם, הורידו יחד 22 ק”ג ב-8 שבועות. בנקודה אחרת בסרטון נטען שהבת קסנדרה הורידה 17 ק”ג והאם ננסי 13, כלומר 30 ק”ג ביחד. באתר, קיסי (כך מאוית שם שמה) רזתה ב-17 ק”ג וננסי איבדה 14 ק”ג, וביחד 31. חכו, יש עוד גרסה: בסרטון נוסף נטען שהן רזו ביחד 44 ק”ג, 30 מהם של הבת קייסי (שבהופעה אחרת בסרטון נקראת “קייסי קרפ”).
(הלשינו: אלון קנדלר ודגנש; תודה לאתר כשל)
הרוחניות של מארק צוקרברג: האינטרנט הוא לא משחק סכום אפס
פוסט של ערן גפן
“זה לא משחק סכום אפס”.
היה רגע בראיון של צוקרברג בוועידת הווב2 האחרונה שפשוט חשמל אותי. רגע של תובנת אמת עסקית ואפילו רגע של הארה.
יושב לו צוקי, בחולצת הטישרט שלו ונעלי ההתעמלות, המנהיג הנוכחי של עולם האינטרנט, ונשאל על התחרות עם גוגל ועל המאבק איתם. צוקי הסתכל על מפת האינטרנט שעמדה מאחוריו לאורך כל הראיון ועוצבה באנלוגיה למפת העולם, כאשר כל יבשת מייצגת חברה (אירופה היא פייסבוק, אמריקה היא גוגל וכו’).
ואז הוא אמר: “כשנכנסתי חשבתי שהמפה מאחורי היא מאוד יפה, אבל משהו הציק לי, יש בה טעות. עכשיו אני מבין למה, היא לא נכונה!”. המראיין שאל אותו למה הוא מתכוון, והוא אמר שהמפה הזו מייצגת משחק סכום אפס, כלומר שגוגל, פייסבוק, יאהו מתחרים על כיבוש יבשות ואילו לדעתו המפה הזו שגויה, כי האינטרנט רק התחיל ומרבית היבשות עדיין לא התגלו, ולכן זהו אינו משחק סכום אפס שבו אחד לוקח לשני.
גם עכשיו כשאני חושב על התובנה הזו אני מתרגש. איזו ראייה תחרותית בריאה: במקום לנסות לקחת למתחרים שלך משהו קיים, במקום להילחם בהם, בשטחם, יש מספיק ערך שם בחוץ צא, צור וגלה אותו.
איזו אופטימיות עסקית, שעוד יש פוטנציאל ערך בלתי נדלה שם בחוץ ורק צריך לגלות או להמציא אותו.
ואחר כך, כשחשבתי על זה, הבנתי שיש בתובנה הזו גם משהו עמוק, יש מספיק שפע בעולם הזה בשביל כולנו, מספיק אהבה, מספיק חום ואפילו מספיק משאבים, אנחנו לא אחד על חשבון השני. כל המלחמות בהיסטוריה נבעו ממאבקים על משאבים. ביום שאנו נבין שזהו אינו משחק סכום אפס הכול יהיה יותר טוב.
______________________________________
היה זה פוסט של ערן גפן (פייסבוק)
קומוניקט אנד פייסט: תופסים עיתונאים שמקפסטים הודעות לעיתונות
מכירים את זה שעיתונאי מקבל קומוניקט ומעלה אותו כידיעה, כולל משפטי מפתח שהוא אפילו לא טרח לשכתב? מכירים את זה שהעורך שלכם צועק עליכם שלעיתונאי המקפסט היתה הידיעה הזאת ולכם לא? מכירים את זה שהחברה מעניקה לאותו עיתונאי ראיון בלעדי עם המנכ”ל כאות תודה?
אז תלשינו. שלחו את הידיעות שהן לא יותר מקומוניקט משוכתב, ואת הקומוניקט שעליו הן מתבססות. שימו לב: אני לא מדבר על כל ידיעה שמבוססת על קומוניקט (יש המון כאלו), אלא על אלו שאין בהן עבודה עיתונאית/עריכתית מינימלית, ושבאותה מידה יכולות היו לעלות עם החתימה של היחצן. אשמור על חסיון שמכם, אלא אם תבקשו במפורש לקבל קרדיט.
פורנו לא-מכוון במדריך איקאה
מכירים עוד דוגמאות? טקבקו או מיילו.
ליין משקפי השמש של אופטיקה בר-לב
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
