שדרוג
לירון נוימן מלשין ברשימת התפוצה של התיקונים: “תראו תחת “שידרוגים ותוספות” אילו שדרוגים הם מציעים לאזיקונים בחמישה שקלים…”
שלום, שמי עידוק ואני אהיה היוסי גורביץ שלכם היום
גורביץ במילואים והדורה נגמרה, אז היום הייתי מורה מחליף בכלכליסט. הנה “טכנולוגי לצהריים” שלי.
כך גנבה כנופיית 4Chan את הבחירות של איש השנה של טיים
idok is מזכיר בפעם האחרונה את סוזן בויל, כדי לשים מראה מול חובבי הפריק שואו ברשת; מגלה מה כוחו של מגזין מכובד מול גאון רשת מחוצ’קן; ומצליח להכניס את המונח “פחחח” ב-140 תווים
תחזירו לנו את האינטרנט
בשבועות האחרונים נעה המטוטלת באגרסיביות מאומת האינטרנט האותנטית אל הדיירים החדשים ברשת: סוזן בויל עברה לגור ביוטיוב; הערווה של עדי נוימן התפשטה באימיילים; אשטון קוצ’ר, הוא ולא סטיב ג’ובס, נניח, היה לחלילן מהמלין של טוויטר עם מיליון עוקבים, וגם אופרה ווינפרי השתכנה במגדלי טוויטר; ושפעת החזירים, פסבדו-מגיפה עלובה, הפכה לוויראל לוהט שמועבר מפה-לאימייל-לטוויטר-לבלוג-לתקשורת-רעבה-לריגושים-שמוכרים-עיתונים, ומפחיד אותנו יותר מהווירוס המסוכן באמת: וירוס המחשבים קונפיקר.
פריקטיוב
לסוזן בויל יש קול יפה; זה סוד קסמה המוזיקלי. בויל היא אישה מבוגרת וכעורה ויש לה קול יפה; זה סוד קסמה הוויראלי. נתחים נכבדים מהוויראליות הרשתית הם המשך של המסורת המפוארת של מופעי המעוותים (פריק שואוז) של המאות הקודמות. תצוגה פומבית של דוחים שמסבה לנו עונג בצורת שמחה לאיד, הגשמת פטישים ומאווים נסתרים, התנשאות וחגיגת הנורמליות של עצמנו.
אישה עם זקן, עגל עם שני ראשים, איש הפיל, פספוסים עם יגאל שילון, דיוויד בליין נצלה באקווריום תלוי, האחיות פיק בשבי קשת, הסטאר וורז קיד (ילד קנדי מסכן שהסרטון הועלה לאינטרנט בניגוד לרצונו), נומה נומה גאי (הוא מצחיק כי הוא שמן), הילד הממלמל הזיות סמים אחרי הביקור אצל רופא השיניים (שאביו חשב שיהיה מגניב להשפילו ברמה גלובלית), וכאמור, הסקוטית המכוערת ששרה יפה.
אחת המוטציות של ויראלי הפריק שואו היא ויראלי הפריק שואו העצמי, אלה שהופכים לבדיחה בעצמם כשהם נגעלים מהפריק שואו שנשלח אליהם. למשל, אלפי הקורבנות שחבריהם ביקשו לראות אותם צופים ב-2girlslcup. אחרי שינקו את פיהם משאריות הקיא, הם יפיצו את הוויראל לקורבנות הבאים ויחזרו להיות חלק מהקהל.
המוות נאה לה
קחו, למשל, את הסיפור של ניקי קטסורס, בת למשפחה אמידה מקליפורניה, שבגיל ילדות אובחן גידול במוחה, והיא טופלה בהקרנות. אלו גרמו כנראה לשיבושים במוחה, שהובילו אותה להתנהגות אימפולסיבית ולשיקול דעת לקוי. בקיצה האחרון היא נתקפה בפסיכוזה ואושפזה. אחר כך פילחה את הפורשה של הוריה ונהרגה בתאונת דרכים מחרידה.
צהובונים משפריצים על סיפורים כאלה, אבל אומת האינטרנט עקפה אותם: שוטרים שתיעדו את זירת הזוועה הפיצו את התמונות, שדלפו לאתרי אינטרנט ולאימיילי שרשרת. פריק שואו. החוק האמריקני מגן על אתרי תוכן גולשים, ואיתור הגולשים עצמם הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. המשפחה יודעת שהעלמת התמונה מהרשת היא סיזיפית וחסרת סיכוי כהתפלת אוקיאנוס שלם, ובכל זאת משקיעה כסף וזמן וכאב לב במאבק הזה, לעידוד שינויי חקיקה ואתיקה. אולי גם להציב מראה מול הגולשים שצופים בסקרנות חולנית, פשע ללא קורבנות, חוץ מהתודעה המתקהה שלהם.
“מבחינה חוקית, כל אחד יכול לפרסם תמונות מדממות של ניקי”, כתבה ב”ניוזוויק” העיתונאית ג’סיקה בנט, “אבל זה לא מסביר למה כל-כך הרבה אנשים הרגישו שהם מוכרחים להסתכל”. וזה אפילו לא מתחיל להסביר למה היו מי ששלחו את התמונות למשפחתה של ניקי. אחד מהם שלח אותן לאביה עם הודעה: “היי אבא, אני עדיין בחיים”. הפריק שואו האמיתי, כנראה, הוא של הצופים בפריק שואוז.
טוהר הבחירות
הסערה שעורר טיים מגזין כשבחר לאיש השנה של 2006 את “You“, כלומר “אתם”, אנשי אומת האינטרנט, הוכיחה שהיתה זו בחירה נכונה במובן השיווקי/רייטינגי – נדמה שכל הרשת רחשה וזמזמה סביב הסיפור. עכשיו, עוד בטרם הגיעה 2009 לאמצעיתה, פרסם אתר המגזין את תוצאות המשאל המקוון לבחירת האיש המשפיע של השנה מתוך מאתיים דמויות, בהן ברק אובמה, אנגלה מרקל, סטיב באלמר, בריטני ספירז, הו ג’ינטאו, טינה פיי, בראנג’לינה, סטלה מקרטני, רפאל נדל וג’ון סטוארט. מהר מאוד כבש moot את הפסגה, ונצמד לשם בנחישות של נוער גבעות עד לנצחון.
אני כבר רואה את סימני השאלה מעל ראשי הקוראים: מי זה לכל הרוחות? לא נשאיר אתכם במתח: ברק אובמה הוא פוליטיקאי אמריקאי שחור שנישא על כפי אומת האינטרנט כל הדרך לבית הלבן. moot, לעומת זאת, הוא מנהיג אינטרנטי מסוג אחר: בגיל 15 הקים את 4Chan, אתר קבוצות דיון פרוע שאחראי להולדתם ו/או הפצתם של לא מעט ממים (memes, יחידות מידע ויראליות) שמציפים את האינטרנט, שבין הבולטים שבהם Lolcats, תמונות של חתולים עם כיתובים מצחיקים; ריקרולינג, שתילת קישורים מטעים שמובילים לשיר “Never Gonna Give You Up” של ריק אסטלי; ו”פרויקט צ’אנולוג’י”, תנועת-גג אמורפית לאקטיביסטים אנטי-סיינטולוגיים. לב גרוסמן מטיים מגזין דימה את פורצ’אן לחור שחור: בלתי נראה לעין הבלתי-מזויינת, אבל בעל כוח כבידה עצום.
פורצ’אן הוא מקום מפגש פופולרי של האקרים, שמשלבים הומור פרוע, אקטיביזם, לינץ’-אקטיביזם וגועל נפש, ומהווים מטרה קלה לתחקירי היסטריה בשקל של כלי תקשורת כמו פוקס ניוז, שכינה אותם “האקרים על סטרואידים“. אנשי פורצ’אן לא מתים על העיתונות, מוּט עצמו ממעט להתראיין ואפילו השם האמיתי שמסר בראיון לגרוסמן, כריסטופר פול, מוטל בספק וחשוד כבדיחה שנשתלה כדי להביך את התקשורת. ואם להביך את התקשורת, הכי שווה מעל הבמה המכובדת של אנשי השנה של טיים.
כשנאור ציון מקדיש פרק בתוכנית שלו לאנשי הפיפל מיטר, הרייטינג טס למעלה כי המדגם מפסיק לייצג את הציבור הכללי. כשעושים באינטרנט סקר על דמויות משפיעות, המדגם ממילא מורכב מ-100% גולשים, ולכן מראש אינו מדגם מייצג. אך זה לא היה המקרה של מוט: כנופיית פורצ’אן עבדה קשה, מלוכלך ומרשים כדי שהמועמד שלה יזכה (הבלוג Music Machinery סיקר בפרוטרוט את המאמץ הקולקטיבי). אנשי טיים טענו שאיתרו נסיונות ההאקינג, חסמו וניטרלו אותם. במילים אחרות, טיים חושב שהקוראים שלו הם אידיוטים שמאמינים שמוט לא רק ניצח ביושר אנשים כמו אובמה וספירז, אלא אף בהפרש קולות מטורף (כ-16.8 מיליון למוט, 1.4-2.3 מיליונים לשאר האנשים בעשיריה הראשונה). עבור האידיוטים הללו שתלה כנופיית פורצ’אן דאחקת פאק יו ענקית בסקר: אקרוסטיכון בו האותיות הראשונות של מקומות 1-21 מאייתים את המחרוזת “marblecake also the game”, המורכבת מבדיחות פנימיות של 4Chan.
אבל גם הנצחון של איש הרשת המובהק מוט הוא בעצם נצחון של האולד מדיה: כנופיית פור’צאן ביצעה עבור טיים, בחינם, עבודה יקרה של זריעת באז ופרסום חינמי בקרב אנשי הרשת, גם אלה שלא קוראים עיתוני מיינסטרים כמו טיים ויש להם תוסף שחוסם באנרים ופופ-אפים.
140 תווים? לא אצלנו
לכל ישראלי יש דעה על כל דבר, אותה ישמיע מעל כל במה: טוקבקים, בלוגים, אימיילי שרשרת. מישהו באמת חושב שאפשר להגבילו ל-140 תווים? טוויטר, פחחח.
התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון 5.2009 של מוסף פירמה של גלובס
דומיין הטלוויזיה שוקע באוקיינוס? (אני בתוכנית גראז’ גיקס)
אמש השתתפתי בתוכנית “גראז’ גיקס” של נענע10, היום זה כבר באוויר (יוטיוב, נענע10 עם שואונוטס). מדהים כמה מהר עובד האינטרנטים הזה.
ספאם העצמאות של ביבי
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכבר נתפס מעתיק מנשיא ארה”ב ברק אובמה, עושה זאת שוב, הפעם כשהוא פונה אל העם בסרטון אינטרנטי, בברכה ליום העצמאות. אבל איפה אובמה, שהשיק את מועמדותו בסרטון יוטיוב, סלל את דרכו לבית הלבן כשהוא נישא על כתפיהם של אנשי אומת האינטרנט, מתעקש להמשיך ולהחזיק בבלקברי שלו ולוקח ברצינות רבה את החשיבות של הנגישות האינטרנטית של הממשל ושל האזרחים, ואיפה נתניהו, הגולש באינטרנט בלי מקלדת ועכבר, שטרם הנחיל למשרדי ממשלתו את השקיפות והאינטראקטיביות ואיסור השימוש בפקסים מעודדי הבירוקרטיה, וששלח את ברכת יום העצמאות שלו בספאם. כתבתי למקו טור בנושא: ספאם העצמאות של ביבי.
ברכת יום העצמאות של נתניהו:
השקת המועמדות של אובמה:
פיירפוקסים עליך שמשון
דניאל בורקה (Daniel Burka), שהגה את הרעיון ללוגו השועל וכדור הארץ של הדפדפן פיירפוקס, סיפר שההשראה הגיעה מאיור של שועלים בספר תנ”ך לילדים שהיה לו בילדותו.
Little-known fact: the Firefox logo was partially inspired by this illustration in my childhood bible (Judges 15:4) http://digg.com/u11leg
— Daniel Burka (@dburka) April 25, 2009
האיור מספר את סיפור השופט שמשון (“שמשון הגיבור”), שהצית זנבות 300 שועלים ושילח אותם בשדות הפלשתים, כנקמה על כך שאביה של אשתו הראשונה נתן אותה לאחר (פיירפוקס, שועל אש, חי חי).
שמשון הלז היה קוקואיסט לא קטן, והיה לו קטע עם חיות: הוא שיסע כפיר אריות כדי לעשות רושם על אותה אישה, רדה דבש מכוורת הדבורים שנבנתה בגופתו של האריה והכה אלף פלשתים בלחי חמור. הרבה לוגואים מעניינים יכולים היו לצאת מזה.
• מן הארכיף: האם חטפני מ”דורה החוקרת” הוא פיירפוקס?
“חדשות” פוגש את האינטרנט (הכתבה עלתה)
הנה היא כאן [עדכון: יש עותק גם במקו], הראיון המלא עם מיברג כאן. למעלה מופיע האיור שליווה את הכתבה, בו שלומי יוסף מ”גלובס” ניסה לדמיין איך היה נראה אתר האינטרנט של חדשות.
עוד כתבות בפרויקט: עמי ברנד על הסיקור פורץ הדרך של התרבות בחדשות, חנוך מרמרי על המהפכה העיתונאית של חדשות ודניאל מרמרי על ילדותו בחדשות.
בעקבות הפרויקט, דבורית שרגל כתבה בבלוגה על ימיה ב”חדשות”.
ויואל אסתרון מצייץ נגד הפרויקט: “פירמה שוב מעלה באוב את חדשות שנפח את נשמתו לפני 16 שנה. לא נמאס כבר להתרפק על המנוח? אפילו הנוסטלגיה כבר לא מה שהיתה פעם”.
משרד האוצר מכחיש את שמועת המס על האינטרנט
בימים האחרונים קיבלתי כמה וכמה עותקים של השמועה המצחיקה הזאת, שכבר שמעתי טענות שהיא היתה מתיחת 1 באפריל:
העבירו הלאה – חשוב שכמה שיותר אנשים יידעו
בן דוד שלי עובד במשרד האוצר. היום סיפר לי שראה תוכנית ששר האוצר החדש יובל שטייניץ מכין כדי לממן את הממשלה הרחבה ואת המדיניות הבטחונית והפיננסית החדשה. התוכנית תתפרסם בעוד כמה שבועות. התוכנית היא להטיל מס על האינטרנט!!! המס ייגבה דרך ספקי האינטרנט והמחירון יהיה כך:
– מייל: 15אגורות.
– כל מצורף (attachment) למייל: 9 אגורות.
– גלישה: 11אגורות למגהבייט (בדומה לאינטרנט הסלולרי).
– הודעת איי.סי.קיו (או אם.אס.אן או כל תוכנית הודעות מיידיות אחרת): 7 אגורות.
חייבים לעצור את התוכנית ולהציל את חופש הביטוי!!!
איך אתם יכולים לעזור?
בשתי דרכים
*תעבירו את זה הלאה שכמה שיותר אנשים ידעו
* והשתתפו ביום ללא אינטרנט! ב-1.5.2009לא נגלוש, לא נשלח מיילים ולא נשתמש ב-איי.סי.קיו. נראה להם שלא נסכים למס על חופש הביטוי!!!!!!
תעבירו הלאה כדי שעד ה 1.5 כמה שיותר אנשים ידעו וישתתפו במחאה!!
לא ניתן לעשוק אותנו!!!!
אומת האינטרנט פירוורדה את השמועה, אולי כדאחקה ואולי כי האמינה, והיום נאלץ משרד האוצר להוציא הכחשה רשמית, אותה העביר קשב הכנסת של חדר 404 , שאול אמסטרדמסקי:
ב’ באייר התשס”ט
26 באפריל 2009דב. 2009-468
תגובת משרד האוצר על השמועות בדבר תכנית מיסוי על האינטרנט:
בהתייחס לגל שמועות המופץ ברשת האינטרנט, מודיעים במשרד האוצר ורשות המסים באופן חד משמעי כי אין ולא היתה כל כוונה לגבות מס כלשהוא על שירותי אינטרנט מכל סוג שהוא.
תביא לי אלף מילה על דורבנות
כמו הרבה דברים טובים אחרים, גם ההיכרות שלי עם אסף שגיא נולדה סביב חבורת היפופוטם. הוא היה מסתובב שם ומצלם בקצב שאנשים אחרים מדברים, אבל ממעט להעלות את התמונות לאינטרנט, פוטו פארש שכמוהו. שגיא מסתובב עם ראש רוחש רעיונות, ולאחד מהם הוא ניסה לגייס אותי כמעט בכל פעם שנפגשנו. היתה לו, הוא סיפר לי, רשימת תפוצה שנשלחה באימייל הצבאי, בה הוא עדכן את חבריו במילים מ-Urban Dictionary, ואחר כך הם התחילו לשלוח לו מילים שמצאו או המציאו והוא פרסם. הוא חלם להפוך את הרשימה לאתר, וכשמצא בבלוג שלי את קטגורית “אבשלום קור”, שהוקדשה בחלקה לתחדישים, החליט לגייס גם אותי.
אני כמובן הצעתי את וורדפרס, כמו שאני תמיד מציע כשמבקשים ממני עצה (“עידוק, איך נפתור את המשבר הכלכלי?”, “ביבי, רק וורדפרס!”), שגיא חרש עליה וגייס חבר שיודע לטכנע, מצא שם מבריק ובנובמבר 2008 השיק את דורבנות. ההיסטוריה הרשמית כאן.
חצי שנה אחר כך, האתר מתקרב למילה האלף שלו. לכבוד נקודת הציון יתקיים מפגש דורבנות, להכיר את האנשים מאחורי המילים ולהכין חולצה רשמית לאתר. מחר, שישי 3/4/2009, 10:30-14:00, קינג ג’ורג’ פינת שדרות בן ציון, ליד דיזנגוף סנטר והאוזן השלישית. פרטים באירוע בפייסבוק.
מרכאות לא מיותרות: כמה פעמים מופיע פאבל סלוצקר בגוגל?
פוסט של אהרן פוירשטיין
שלמה אבינרי* כותב היום בהארץ על משפחת החייל החטוף גלעד שליט, ומגלה בורות במיומנות החשובה ביותר לאדם המודרני – שימוש נכון בגוגל.
כך כותב אבינרי:
הייתי מצפה ממשפחת שליט להיות מודעת לכך שיש משהו מקומם בכך ששמו של גלעד – החי – נהפך כמעט למותג לאומי, ואילו שמותיהם של שני החיילים שנהרגו כאשר הוא נפל בשבי נותרו אלמונים. ב”גוגל” בעברית הופיעו, כאשר בדקתי באחרונה, כ-3,400,000 אזכורים לגלעד שליט, 270,000 אזכורים לחנן ברק ו-741 אזכורים לפאבל סלוצקר.
אז למה באמת חנן ברק מוזכר 270000 פעם ופאבל סלוצקר רק 741 ? כי הפרופסור לא השתמש במרכאות, ועל כן השתרבבו לחיפוש שלו הרבה מאוד תוצאות שבהן השם חנן מופיע אי שם ליד ברק, שני שמות נפוצים הרבה יותר בעברית מאשר פאבל וסלוצקר. לו היה שם מרכאות היה מגלה ש”גלעד שליט” אמנם נפוץ הרבה יותר מהשניים האחרים (3.21 מיליון מופעים), אבל ל”חנן ברק” יש רק 2670 אזכורים.
אבל מי סופר.
* שלמה אבינרי הוא פרופסור למדע המדינה וחתן פרס ישראל. איזה קורס חובה הייתם מוסיפים באוניברסיטה (גם לפרופסורים)?
______________________________________
היה זה פוסט של אהרן פוירשטיין, תסריטאי ומורה לקולנוע, ובעל הבלוג "הפרוייקט הגדול" ברשימות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
