בלוגותרום: בלוגרים ישראלים מגייסים תרומות מקוראים
“יש משהו מטריד ברעיון שאתר מצליח (כלכלית) הוא אתר שמושך מספיק אנשים טמבלים מספיק כדי להקליק על פרסומות. מנגנון התרומות עובד הפוך – המבקרים הקבועים, אלו שהכי אוהבים את הבלוג שלך הם אלו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לתרום”, אומר דובי קננגיסר, בלוגר ישראלי שמגייס תרומות מקוראים. זו עדיין לא משכורת, אבל השלמת הכנסה ותרומה לאגו בהחלט כן. כתבה שלי ב”קפטן אינטרנט”; עותק ב”וואלה”; הכתבה המלאה בחדר 404 >>
מה עושה ה”דואר” לזוגיות שלנו?
לונדון סטאר, ספטמבר 1810, מהדורת סוף השבוע.
בחודשים האחרונים הרחיב הדואר המלכותי את שירותיו. באמצעות טכנולוגיית העתיד ששדרגה את פרסות הסוס, מצליח דואר הממלכה להגיע לכל אזרח, להעביר מכתבים במהירות ובאמינות. אבל הטכנולוגיה החדשה טומנת בחובה סכנות. בתקופה האחרונה גברים וגם נשים מצאו לעצמם מכרים באמצעות מדור “חברים למכתבים” המתפרסם בעיתון זה, אנשים איתם הם מתכתבים בסתר. השילוב של נוצה, דיו, נייר ומעטפה הוביל לעשרות מקרים בהם בני הזוג נפרדו. מדובר בתופעה.
“אם פעם בגידה היתה שגבר ואישה צריכים להיכנס למיטה, או שיתפסו אותם מתנשקים איפשהו, או יד ביד מטיילים, אז היום, שיש לך יכולת לשלוח מכתבים ל-200 נשים, אז אתה בסטאטוס של בגידה”, כך אומר צ’ארלס (שם בדוי) אשר נפרד מאשתו לאחר שניהל מערכת יחסים באמצעות הדואר המלכותי.
היום כדי לקרוא למישהו “חבר” לא צריך שהוא יהיה איתך בבית הלורדים, לקרוא למישהי “חברה” אפשר גם בלי שמדדת איתה מחוך. עולם “הדואר” משנה סדרים חברתיים, מניב קשרים מסוג חדש, אבל לצד כל אלה הוא גם מביא לקריסת מערכות, מערכות יחסים.
“ככל שחיי הנוצה האלה, הופכים להיות יותר יותר מרגשים, כך החיים בבית נראים ונחווים כיותר ויותר אפרוריים”, אומרת ליידי ג’יין אנדרסן, המספקת עצות פח לאצילי הממלכה בענייני יחסים בין-אישיים.
“אנשים חוזרים הביתה מיום עבודה, חולפים על בני זוגם ובסערה מתיישבים לכתוב מכתב ומתחילים לספר את כל מה שהם עשו במשך היום. זה לכשעצמו סוג של בעיה. למה שלא תבוא תספר לי, למה אתה הולך לשפוך הכל על הנייר, לפני שאתה מספר לי מה קרה לך היום”, שואל הדוכס אדוארד תומפסון.
“זה מחליף את מפגשי התה של פעם. זאת הזדמנות להכיר אנשים, קל מאוד להכיר אנשים, אפשר גם להתחזות בקלות ולהציג את עצמך כרווק או חתול או כל דבר אחר וזה מאוד נגיש, נגיש גם 24 שעות”, אמר הבאריסטר פול מק’ינזי, אשר ייצג את לורד ג’ון סיינט השלישי בגירושיו האחרונים לאחר שגילה שאשתו מקבלת מכתבים מגבר זר המתגורר, לא עלינו, בליברפול.
הלן (שם בדוי) ממרכז לונדון, גילתה שבן זוגה בעשר השנים האחרונות, מנהל רומן אינטנסיבי דרך הדואר המלכותי, והצליח לעשות את זה על אף שלבני הזוג היה תא דואר משותף בביתם. “זה הצריך פשוט טיפה תחכום”, היא אומרת. “לדאוג לכוון את התרנגולת לשעות הנכונות והמתאימות לו, לוודא שאני ישנה מספיק עמוק, ולעשות מה שעולה על רוחו – לכתוב מכתבים”.
“זה מאוד קל כי אפשר לשבת בבית ותחת אפו של בן הזוג לשבת עם דף נייר ולנהל וליצור קשרים אישיים ואפילו קשרים רומנטיים. לא צריך לצאת החוצה!”, אומרת בזעזוע ליידי קת’רין רו אשר נתקלה במספר אנשים שלא יצאו החוצה מהבית.
אז מהי בגידה, מהי חברות? הטכנולוגיה של המכתב גורמת לתבניות הקשר של פעם להיטשטש לגמרי ולפני הכול, לחוויות השיתוף המשפחתי כמו הישיבה סביב האח בבית ומסיבות הסלון, להיעלם כמו בועות סבון.
מערכת היחסים בין צ’ארלס ואשתו הדרדרה בשנים האחרונות, יום אחד היא גילתה שהוא מתכתב באמצעות הדואר המלכותי עם מכרה, שגרה, לא עלינו, בנוריץ’, ובני הזוג שחיו יחד עשרים שנה נפרדו. “היה לי לאן לברוח. היה לי נוח לברוח למכתבים, ללא ספק”, מודה צ’ארלס.
“כאשר החבר או החברה שלך לעט הופכים להיות אלה שלהם אתה מספר את כל הדברים ומגלה את עצמך במקום לגלות לאשתך או לבעלך ובדרך הזאת להעצים ולהעמיק את היחסים שלכם, וכמובן שהכל נעשה חסוי, או אז ההגדרה של ‘בגידה’ היא המתאימה”, מציינת ליידי אנדרסן.
אבל זה יכול לקרות גם שלכאורה אין שום חסך. “יחסי הנישואין שלך יכולים להיות מאוד מוצלחים ואפילו מאוד טובים”, מסבירה ליידי אנדרסן בידענות “ואם את מגלה את העולם הזה של היחסים במכתבים את עשויה למצוא את עצמך נכנסת חודרת יותר ויותר פנימה למרות שמערכת היחסים בחלקה אפילו מערכת יחסים טובה ומספקת מכל כיוון אחר”. לדבריה, “כך נבנות מערכות יחסים שלמות עם אשה דרך המכתבים, שהופכת להיות האישה השניה האולטימטיבית לאותו בעל שמתכתב או עושה איתה קשר. היא לא מבקרת, היא לא דורשת שהוא יוציא החוצה את המצורעים, היא לא דורשת שהוא ייקח את הילדים, היא תמיד זמינה, היא תמיד מוכנה, היא תמיד מעניינת, היא תמיד מאתגרת, היא תמיד יכולה להיות מרגשת או כמו שאמר לי מישהו שאני לא רוצה לנקוב בשמו (פיליפ דונדלסון) ‘היא מוכנה לעשות כל מה שאשתי לא מוכנה לעשות איתי במיטה’. אמנם זו מיטה טקסטואלית אבל ברור לו שיום אחד היא תהפוך להיות מיטה אמיתית. נבלה הפיליפ הזה”.
אנדרסון טוענת כי “זה אתגר מאוד רציני, למערכות נישואין וזוגיות. מאוד רציני. בעיקר בגלל האופי הזחלני שלו אל תוך היחסים. זאת אומרת את יכולה לנהל מערכות יחסים באמצעות מכתבים, אחת או שתיים או יותר, באמצעות הדואר המלכותי. שנים!”.
ועדיין המכתבים שמשתלטים הם רק טכנולוגיה. אפשר להשתמש בהם, אפשר לוותר, אפשר בתבונה או שלא. אבל מומלץ להיזהר. הבגידה מקופלת בתוך המעטפה.
• לכתבה נוספת בסדרה: “מה עושה הפייסבוק לזוגיות שלנו?“, חדשות ערוץ 2, ספטמבר 2010, מהדורת סוף השבוע.
______________________
היה זה פוסט של ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית במכללה למנהל וכותב הבלוג "מאבד תמלילים", שם התפרסם הפוסט במקור.
עוד ב"מאבד תמלילים":
• כשגוגל כתבה סיפור
• עובד חדש ב"הארץ": המתרגם של גוגל
• איך תעשו מזה כסף. כסף. כסף. כסף.
עדכון: תעודות עיתונאי לכתבי אינטרנט ובלוגרים
שלוש שנים לא הספיקו ללשכת העיתונות הממשלתית לתקן את האפליה לרעה של עיתונאי הרשת בקריטריונים להענקת תעודת עיתונאי. עכשיו היא מגייסת יועץ חיצוני, “מצרה על פרק הזמן הממושך שחלף עד כה” ומבקשת ארכה של ארבעה חודשים נוספים. ידיעה שלי ב”העין השביעית” >>
מוזיקת המקרה: הפלייליסט של חברי הפייסבוק שלי
ניסוי: הנה הפלייליסט המקרי שנאצר ברגע האקראי הזה בניוזפיד שלי בפייסבוק. כל השירים – אחרי הקיפול.
גוגל לא חברה
שאלות ותשובות. שירות ניסיוני של גוגל, שבו עובדי החברה איתרו מידע עבור גולשים תמורת דולרים ספורים לבקשה, הוליד ב‑2002 את “גוגל אנסרז”, פלטפורמה שחיברה בין אנשים שזקוקים למידע לאנשים שרוצים להתפרנס מלמצוא אותו, כשגוגל גוזרת עמלה. ארבע שנים אחר כך נסגר השירות. האם מנוע החיפוש של גוגל כה מוצלח עד שהוא מייתר שירות כזה? לא – יש שלל שירותים כאלה, בהם “יאהו אנסרז”, שענה מאז 2005 על 89 מיליון שאלות ומחזיק עוד 300 מיליון שאלות פתוחות, “ארדווארק”, שגוגל רכשה בתחילת 2010, ו”פייסבוק קווסצ’נז”, שהושק בגירסת בטא בסוף יולי. מה יש לפייסבוק שאין לגוגל, ושמאפשר לה להתחרות בליגה של יאהו? קהילה פעילה בת יותר מ-500 מיליון חברים. בהודעת הסגירה של “אנסרז” חרגה גוגל מהבלה-בלה התאגידי החלול הרגיל שלה והודתה שאחת הסיבות היתה “הגודל המוגבל של קהילת אנסרז”.
“אינטר-נט”? בשלהי שנת 1995 השיקה מיקרוסופט את מערכת ההפעלה חלונות 95, שדרוג טכנולוגי וממשקי שהציג לעולם את כפתור ה-Start. קצת קשה להאמין, אבל חלונות 95 הגיעה בלי דפדפן, כי מיקרוסופט לא חשבה אז שהאינטרנט הוא גורם משמעותי. עד מהרה היא התעשתה, קנתה רשיון לדפדפן והוציאה את אינטרנט אקספלורר 1 בחבילת ההרחבה ווינדוז 95 פלוס. את המתחרים, נטסקייפ בעיקר, היא לא הביסה בערמומיות שקטה של נינג’ה סטארטאפית, אלא בהשתוללות של גורילה תאגידית.
רשת חברתית. פייסבוק הפכה את האינטרנט. חברים ומשפחה, פנאי ועסקים, דואר וצ’ט, אפליקציות ומשחקים, אלבומי תמונות והזמנות לאירועים, עזרה והמלצות, מפגשי מחזור וחיפושי דייטים, זרם בלתי פוסק של מידע שמגיע רק ממי שבחרנו שיהיה חבר שלנו. לא ברור אם עדיין קיים אינטרנט מחוץ לפייסבוק, אבל מי בכלל רוצה לצאת לבדוק? אפילו מיקרוסופט הבינה את זה, רכשה חתיכה מפייסבוק ומספקת לה את החיפוש באמצעות בינג, הנסיון המי-יודע-כמה שלה לנגוס בנתח השוק של גוגל. המורשת הכוחנית של ביל גייטס ממיקרוסופט מתאימה כמו כפפת אגרוף להתנהלות הדורסנית של מארק צוקרברג מפייסבוק.
גוגל מי? מנוע החיפוש המוצלח של גוגל הפך אותה לשליטת הרשת הסטטית, ארכיון ענק של מידע שאפשר לנבור בו ולמצוא מה שרוצים. אבל הרשת הופכת יותר חברתית, יותר מיידית, יותר ניידת, יותר סלולרית, וגוגל, כבר לא קטנה, גמישה וזריזה כשהיתה, . מתקשה לעמוד בקצב. כשארז פילוסוף, מייסד וואלה, אמר ש”הסושיאל נטוורק הגדול ביותר זה דואר”, אומת האינטרנט העברית עשתה מזה מטעמים. גוגל לא שמעה את הדי הצחוק, והתשובה הראשונית (והמאוחרת מאוד) שלה לפייסבוק היתה “גוגל באז”, רשת חברתית שנכפתה על משתמשי ג’ימייל והתבססה על אנשי הקשר הכי תכופים שלהם במייל ובצ’ט, עירבבה חברים רצויים עם כאלה שלא (נותני שירות, בוסים, אקסים) ועוררה גל מחאה על פגיעה בפרטיות. עכשיו גוגל מנסה שוב: אחרי שהשקיעה בזינגה, יצרנית משחק הפייסבוק הפופולרי “פארמוויל”, היא מקיימת מגעים איתה ועם יצרניות נוספות, לאספקת משחקים עבור פלטפורמה סודית שהיא מקימה, שנקראת לפי השמועות Google Me (“גגל אותי” וגם “גוגל אני”).
רשת לא חברותית. אנסרז, באז, הרשת החברתית אורקוט שמצליחה רק בברזיל, חיקוי וויקיפדיה העצוב גוגל נול והשירות לעבודה שיתופית גוגל ווייב, שנסגר לאחרונה מחוסר עניין לציבור – רשימה חלקית של הפספוסים של גוגל בתחום החברתי-שיתופי. למה החברה עם מגע הקסם האלגוריתמי כושלת כשזה מגיע להנעת מסה קריטית של אנשים לפעילות חברתית, המומחיות של פייסבוק? את הסיבה אפשר אולי למצוא כשמפענחים את הגנום של החברות ומייסדיהן. מנוע החיפוש של גוגל נולד לשני גיקים אדוקים, סרגיי ברין ולארי פייג’ (“הוא גדל עם דת הטכנולוגיה. הוא טכנולוגיסט”, אמר עליו דיוויד וייז, מחבר “הסיפור של גוגל”). פייסבוק נולדה לצוקרברג, שלפניה פרץ לאתרי אחוות בהרווארד והקים את “פייסמאש”, שהציג לגולשים זוגות-זוגות של תמונות של סטודנטיות וביקש מהם לדרג את הלוהטת מביניהן. פייג’ וברין פעלו מתוך אמונה משיחית יוקדת בכוחו של האלגוריתם לסדר את העולם שבני האדם בלגנו. צוקרברג פשוט חיפש זיון.
הטור התפרסם לראשונה בגירסה שונה מעט ב“מוסף הארץ” של ראש השנה, 8.9.2010
פייק רני רהב האמיתי
אנשי תקשורת ומפורסמים ישראלים משתמשים בפייסבוק לדבר אל (או עם) הקהל שלהם. אבל האם הם באמת יכולים להסיר שם את מסכת הסלב ולדבר בחופשיות? טור שלי באונלייף >>
ההימור של המשטרה: ספקי האינטרנט יתגלו כרכיכות
כשזה מגיע להימורים, למפקד מחוז המרכז של המשטרה ניצב בנצי סאו אין סבלנות לקשקושי דמוקרטיה כמו דיון ציבורי, חקיקה או צו בית משפט, אז הוא שלח צו משטרתי שמורה לספקי האינטרנט (בזק בינלאומי, 012 סמייל, 013 נטוויז’ן, אורנג’, סלקום ופלאפון) לחסום גישה לשמונה אתרים כאלה, בהסתמכות שנויה במחלוקת על סעיף בחוק העונשין המאפשר “סגירתו של מקום משחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות או הימורים”. משרד המשפטים הודיע כי סגירת האתרים קיבלה את אישור היועמ”ש.
הנה כמה צעדים שספקי אינטרנט שחופש העיסוק והביטוי חשובים להם יכולים היו לנקוט:
• להוציא הודעה לגולשים ולתקשורת על החסימה ולזעוק נגד המחטף והצנזורה, ולהציג במקום האתרים החסומים הודעה שהמשטרה כפתה את החסימה. הספקים שתקו, הלקוחות גילו את החסימה כשניסו לגלוש לאתרים, נאלצו לנחש למה זה קורה או לנסות לחלץ הסבר מהתומך הטכני. התקשורת, ולא הספקים, סיפרה להם מה קרה.
כשגוגל נאלצה ב-2003 להסיר שמונה אתרים מתוצאות החיפוש שלה, אשר סיפקו גרסאות פיראטיות של תוכנת שיתוף הקבצים קאזאה, היא פרסמה הודעה על כך בתחתית עמוד התוצאות, והפנתה לבקשת ההסרה שכללה את רשימת האתרים, נוהל שחזר עוד מספר פעמים. בזק בינלאומי, אגב, השתמשה לאחרונה בשיטה דומה למטרה מסחרית – פרסומת לפורום התמיכה הטכנית שלה הופיעה במקום הודעות שגיאה על אתר שלא נמצא.
• לספק את זכות הציבור לדעת ולפרסם את רשימת האתרים החסומים. הספקים לא רק שלא פרסמו את רשימת האתרים שנחסמו, אלא הסתירו אותה. כתב האינטרנט של ערוץ 2, דרור גלוברמן, סיפר בבלוגו: “אתם לא מאמינים אילו מאמצים נדרשו כדי להשיג את הרשימה, ומי שמסר אותה התחנן שלא אסגיר אותו. כי – קחו אוויר – האייתוללות הקטנים [הכוונה למשטרה, ע”ק] אפילו אסרו על ספקיות האינטרנט למסור לציבור את רשימת האתרים החסומים”. בשיחה עם אחד הספקים נאמר לנו שלא היה איסור כזה, אולם את הרשימה סיפקו לנו בתנאי שלא נציין ממי היא הגיעה. בהודעה לעיתונות של המשטרה הוזכרו בשמותיהם האתרים ויקטור צ’נלדר וסטאן ג’יימס, אך לא פורטה רשימת האתרים המלאה ולא צוין אתר keshcard.com, שאינו אתר הימורים אלא אתר למכירת כרטיסי חיוב לתשלום באינטרנט.
כשרשות התקשורת האוסטרלית ריכזה רשימה סודית של למעלה מאלפיים אתרים לחסימה, אתר ההדלפות וויקיליקס חשף אותה, ואוסטרליה, אף שהכניסה בתגובה את וויקיליקס לרשימת האתרים האסורים, נאלצה גם להסיר כמה מאות אתרים מהרשימה.
• לבצע את הצו מתוך הקטנת ראש, כלומר לשים את החסימה הפשוטה ביותר האפשרית, ולספק לגולשים לינקים למדריכים לגלישה חופשית ונטולת מעקב מצד המדינה. פעיל הרשת הלמו פרסם מדריך לעקיפת חסימת האתרים, ואחר כך עדכן כי נטוויז’ן חסמה את העקיפה על ידי שינוי שיטת הסינון שלה, כלומר הגדילה ראש שלא לצורך.
• לערער על הצו וללכת איתו עד לבג”צ, לערער על סמכות המשטרה ולטעון לפגישה בחופש העיסוק (של הספקים) ובחופש הביטוי. נכון לזמן כתיבת טור זה (תחילת ספטמבר), רק שני ספקים הביעו מחאה כלשהי: אורנג’ מסרה כי “תבחן את הנושא על השלכותיו” ו-012 העזה לומר במפורש כי “תעתור […] לבית המשפט לצורך בחינת ההוראה”. שאר הספקים פעו בצייתנות כי הם פועלים על פי חוק ומצייתים לו.
בשיחות עם ספקים עלתה הטענה שלא היה להם די זמן להיערך. אלא שהמשטרה שלחה הודעה על הכוונה להוציא צו חמישה שבועות לפני הוצאתו, והתגובות של הספקים לתקשורת ניתנו שבוע אחרי הוצאת הצו. חודש וחצי זה זמן מספיק להחליט איך מתמודדים עם המצב.
מדוברות המשטרה שלחו לנו את ההודעות לעיתונות שהוציאו על חסימת האתרים, אך לא השיבו לשאלותינו בנושא. דובר מחוז מרכז של המשטרה, שלומי שגיא, לא חזר אלינו.
• הקטע התפרסם במקור במסגרת הטור “השרת” במוסף פירמה של גלובס, ספטמבר 2010
בנק לאומי מאחל לכם שנה טובה, ותיזהרו לא לשבור את הראש
פוסט של ויטה קיירסאני מבינה ששפת האינטרנט אומצה בכל המדיה, אבל מה בדיוק אני אמורה לעשות עם זה? סנפלינג שלטים?
___________________
ויטה קיירס היא סלב לא מוכר, וחבל
בני השש ובני השבע, אנאלפבית אנאלפבית
שיר ה”איחס, צעירים! אמאל’ה, אינטרנט!” הזה נכתב על בסיס “אל”ף בי”ת” של נעמי שמר ומסתובב באימייליה (אני קיבלתי אותו מרונית קנטור ברשימת תפוצה). אם מישהו יודע מי המחבר, שיגיד.
שיר לכיתה א’ – מהדורת 2010
א’ אייפון, ב’ זה בלוטות’, ג’ גוגל (אח גדול)
מהו ד’? זהו דיויקס שפותח את הכל
ה’ זה הוטמייל ו’ זה וירוס שחדר לי למחשב
ז’ זיפּ וח’ זה חלונות שאפח’ד לא אוהב
בני השש ובני השבע, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
אתרים פורצים ברגע, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
כל היום גולשים בצ’טים, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
והופכים אנאלפבתים, אל”ף בי”ת
ט’ זה טֶלְנֵט י’ זה יוטיוב
כ’ כבלים, ול’ לייב
מ’ ונ’ זה מולטי-נטוורק
כך נוריד שירים לדרייב
ס’ סקריפט עכבר בע’
פ’ זה פייסבוק ופרטי
צ’ צ’יפ וק’ זה קֶרְנֵל
ר’ זה ראוטר אלחוטי
בני השש ובני השבע, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
אתרים פורצים ברגע, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
כל היום גולשים בצ’טים, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
והופכים אנאלפבתים, אל”ף בי”ת
מה צריך לבוא עכשיו? איפה ש’ ואיפה ת’?
ש’ שגיאה ות’ תוכנה, יצא שיר משהו בן זונה
ש’ שגיאה ות’ תוכנה, יצא שיר משהו בן זונה
איכותי ממש כמו נייק, אז יאללה תעשו לי לייק
בני השש ובני השבע, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
אתרים פורצים ברגע, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
כל היום גולשים בצ’טים, אל”ף בי”ת אל”ף בי”ת
והופכים אנאלפבתים, אל”ף בי”ת
הסתבך עם המשטרה בפייסבוק
אריאל טרבולוס פרסם כמה דברים ביקורתיים בפייסבוק של המשטרה. מפעיל העמוד, הקצין שרון ימינחה מדוברות המשטרה, חשב שהם לא ראויים, מחק אותם והסביר את מעשיו בתכתובת אימייל עם טרבולוס. משראה שזה לא עוזר, חסם אותו לגמרי מלהגיב. האם טרבולוס עבר על תקנון השימוש של עמוד הפייסבוק של המשטרה? זהו, שאין בכלל תקנון כזה. כתבה שלי ב”קפטן אינטרנט” >>
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
