גיא פינס: “המהפכה לא תטולווז”

קרנף המעקב. תמונה: Lefteris (cc-by-sa)

“אפילו אנחנו הופתענו לראות אנשים בוגרים שנכנסים כל כך עמוק לתככי הריאלטי, משקיעים כסף וזמן והרבה רגש”, תמה גיא פינס על אייטם שסיפר על קבוצת מעריצים של שי חי, משתתף בתוכנית הבידור “האח הגדול”. המעריצים יצאו להפגנה מול אולפני נווה אילן, מה שהוציא מפינס נזיפה כלפיהם: “האנרגיה הזאת היתה יכולה להיות מתועלת למאבק חברתי צודק, ממתווה הגז ועד דיור בר השגה”. הדברים נאמרו הערב בתוכנית “אפוסטרוף עם גיא פינס”.

והאוסקר הולך ל”ספוטלייט”, סרט לזכר העיתונות החוקרת

כרזת הסרט ספוטלייט

הסרט “ספוטלייט” של טום מקארת’י מספר על קבוצת עיתונאים ותחקירנים מהבוסטון גלוב, אשר תחקירם על פרשת ההתעללות המינית של כמרים בילדים בכנסיה הקתולית במסצ’וסטס זיכה אותם בפוליצר.

יעקב אילון, ערוץ 1: “׳ספוטלייט׳ – סרט חובה לעיתונאים ולמי שמתגעגע לעיתונות במיטבה”.

דורון רוזנבלום, לשעבר הארץ: “‘ספוטלייט’: סרט בסדר, תקני, אפילו קצת שבלוני. לא ממש מבין את ההתפעלויות (אלא אם כן עתונאינו הדלים והנדכים חושבים שזה עליהם)”.

חגי סגל, מקור ראשון: “מה שיפה בספוטלייט הוא שהכתבים והעורכים המככבים בו לא מתוארים כסופרמנים אלא כפועלים חרוצים של המשימה העיתונאית החשובה שקיבלו על עצמם”.

גדעון דוקוב, מקור ראשון, נרג: “צוות של 4 אנשים בני 40+, ראש צוות עם 29 שנות ניסיון, עובדים חודשים על סיפור אחד שהם בוחרים. בישראל צריך לסווג את ספוטלייט בז’אנר מדע בדיוני”.

נועה קארו: “הגיל הממוצע בקולנוע הוא 65 #ספוטלייט”.

ספוטלייט זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ל-2015, וכן באוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. “רואים, עיתונות היא לא כזאת גרועה #ספוטלייט”, כתב בראיין דייוויס מהאוסטין אמריקן-סטייטסמן. הטפיחה של האקדמיה האמריקאית לקולנוע על כתפה של האחות הפחות זוהרת, כמו גם הפער בין הערב המוזהב לבין היומיום החלוד, לא חמקו מעיניהם של עיתונאים ושאר חברי אומת הרשת.

אניל דאש, וויירד: “לא היה סביר שסרט על שורדים נואשים בעולם גיהנומי, מורעב-למשאבים יזכה בסרט הטוב ביותר, ובכל זאת ספוטלייט ניצח את מקס הזועם: כביש הזעם”.

יאיר טרצ’יצקי, ארגון העיתונאים: “שמח שהאוסקר הולך לספוטלייט, סרט שמציג עיתונות חוקרת בתפארתה, אבל חבל שתעשיית הפרסים תמיד נזכרת לפרגן למישהו רק רגע לפני שהוא מת”.

סון אנגל רסמוסן, הגרדיאן, אקונומיסט, וויקאנדאוויסן: “כבוד ל#ספוטלייט ולעיתונאים האמיצים והעשויים ללא חת שהוא מציג. כמו כן כבוד לכל הפרילאנסרים שכותבים על זה הערב טורי דעה ב-100$”.

ציפי שמילוביץ, ידיעות אחרונות:
“עיתונאי: אני כל כך גאה שספוטלייט זכה באוסקר!
כן, מגניב! על מה כתבת היום?
עיתונאי: ’32 סיבות שצפרדעים הם חיית המחמד הכי טובה'”

ציון נאנוס, חדשות 2: “ספוטלייט סרט זניח יחסית שיישכח במהרה.מהאוסקר הזה יזכרו את המחאה על העדר השחקנים השחורים ואת הזכיה ונאום שינויי האקלים של די קפריו”.

רמי יצהר, “עניין מרכזי”, גלצ: “מפתיע. הסרט הטוב ביותר הוא ‘ספוטלייט’. סרט קטן על מאבקם של עיתונאים בהטרדות מיניות בכנסיה. סרט בינוני מינוס. בחירה מוזרה למדי”.

בנימין טוביאס, ידיעות אחרונות: “מזל טוב ‘ספוטלייט’, הצטרפת לרשימה של זוכי אוסקר ביזיוניים, סרטים חסרי חשיבות מעבר לחמש דקות בהם הם שוחררו שיהפכו לפרטי טריוויה של “מה לעזאזל הם חשבו לעצמם” בחידוני אוסקר עתידיים. איכס.”

כרזת הסרט ספוטלייט

עינב שיף, ידיעות אחרונות: “עיתונאים שמתבאסים רצח מזכייה של ״ספוטלייט״: כאילו, לא נעים לכם שהמקצוע שלכם קיבל רגע קטן של זוהר בים של חרא?”. בתיה גלעדי השיבה: “אולי זה מרגיש כמו שהאחרון יכבה את האור וזה”. מואב ורדי, ערוץ 10: “אתה מזכיר לי את אלה שאומרים שצריך היה לסלוח לאולמרט על השחיתות כי הוא כמעט הביא שלום”.

גלית חתן, לשעבר גלובס: “אז העיתונאים זכו. ספוטלייט. חבל שבמציאות זה לא ככה, והענף שלנו שוקע לו בנחת”.

מייקל ב’ דוהרטי, ד’ה וויק: “לחבריי העיתונאים: מערבונים היו בשיאם כשחיי הקאובויים היו לקראת סיומם. עיתונות הפרינט זוכה באוסקר כש…”

עמיר שיבי, ממיסט: “בועז ביסמוט, אני זוכר שפעם היית עיתונאי אז אני חייב לשאול, מה דעתך על הזכייה של ‘ספוטלייט’ באוסקר?”

בועז ביסמוט נגד המציאות. תמונה: עמיר שיבי

מה עושים עכשיו?

וויל פדרמן, פורצ’ן:
“■ להשיג אוסקר לליאו
■ ללתקן את הגיוון
■ ללפתור את שינוי האקלים
□ להציל את העיתונות

קניה ווסט מושך בכתפיו. הנפשה: Giphy

איימוס אייקמן, ד’ה אוסטרליאן: “עכשיו שספוטלייט התגלה כפופולרי אצל ההמונים, גם אני רוצה צוות עם זמן ומשאבים בלתי מוגבלים לרדוף אחרי סיפורים שבחרנו בעצמנו”..

דני האג’אר: “אם אהבתם את #ספוטלייט, אתם עשויים ליהנות גם ממינוי לעיתון ממש”.

לסיכום:

אזי: “העיקר שבפרס הסרט הטוב ביותר זכה הזרקור מת מצחוק”.

ובחזרה לעבודה:

הולי בראקוול, Gadgette: “כעיתונאית אני פשוט נרגשת לראות ש#ספוטלייט זכה ב#אוסקר. *חוזרת לכתוב ’10 דברים שהכלב שלך שונא בך'”.


התפרסם בגירסה שונה בוואלה ברנז’ה, 29.2.2016


הצרות שהלייקים החדשים בפייסבוק יעשו לעיתונאי תרבות הרשת

ראקציות פייסבוק עם טרבולטה המבולבל. תמונה: מלכה לוי, חוף לוגסי, דרך מזבלה
הלייקים החדשים לפי חוף לוגסי ומלכה לוי, דרך מזבלה

גילעד נס:

רחמנות על העיתונאים שיאלצו לכתוב מעתה שהפוסט אותו העתיקו מפייסבוק קיבל 243 לייקים, 864 “אהבתי”, 216 “חה חה”, 854 “וואו”, 21 “עצוב”, 352 “כועס” ו-392 שיתופים.

ויטה קיירס:

“…הפוסט הוויראלי שותף על ידי למעלה מעשרים אלף גולשים, קיבל מאות לייקים ו-26 לב, 38 סמיילי צוחק, 2 סמיילי בוכה, 65 סמיילי אדום כועס ו-19 סמיילי שוק”.
(בקרוב בכתבות תרבות הרשת שלכם).

פרסומת של 17 דקות לפייסבוק ישראל // רן הרנבו


רן הרנבו

לא יודע איך ישבתי ובזבזתי שבע עשרה דקות שלמות על כתבת הפלסטיק של אולפן שישי על פייסבוק, סניף ישראל. מסמך מדהים. כתבת ערוץ 2 קלאסית – קלישאות אינסוף, דילוג קליל ומחופף על כל מה שאכן נדרשת לו עין עיתונאית, שאלות חשובות שמקבלות תשובות מרגרינה ולאף אחד לא איכפת, בטח לא לכתב. מוזיקה קלה, עריכה כיפית, קייטרינג והייטק שמייטק הכל על הכיפאק, מי רוצה רוסטביף? פרופיל הפייסבוק של מנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר-תאניאיזה כיף זה ערוץ 2 בחיי. גם חדשות זה בסך הכל אנטרטיינמנט. שיהיה בסבבה העיקר.

אז ככה. פייסבוק ישראל היא חיה יוצאת דופן עבור פייסבוק העולמית. יש בתל אביב מרכז פיתוח משמעותי, הראשון אי פעם של פייסבוק מחוץ לסיליקון ואלי. פייסבוק היא חברת הטכנולוגיה החשובה בעולם והיא רכשה בישראל כבר שלוש חברות – כמות חסרת תקדים. היא פעילה מאוד, ולמעשה עשתה הימור יפה וחשוב על יכולות הפיתוח בארץ. זאת הסיבה שיש בתל אביב משרד גדול כל כך. המפתחים, שהם הלב של כל הסיפור, לא מדווחים למנכ”לית המקומית, עדי סופר-תאני, שמנהלת את סניף המכירות הלוקאלי של פייסבוק בארץ. אבל את מי מעניינים הפרטים השוליים האלה כשאפשר לדבר על נפלאות האופן ספייס ליד החלון עם הנוף, על היתרונות בישיבה משותפת כאילו המציאו אותה הרגע ממש. מפתחים זה לא לפריים טיים.

עוד עניין. פייסבוק מנהלת מדיניות עריכה תמוהה ואגרסיבית ומעוררת ביקורת חריפה מאוד בעולם, בטח במקום טעון כמו ישראל. לאחרונה נסגרו פה שרירותית עמודים שביקרו יחסי הון שלטון, המצב הישראלי-פלשתינאי מעורר שאלות משמעותיות בנוגע למדיניות האכיפה, והנהלת פייסבוק בארץ מסרבת להגיב על כל הנושא כבר חודשים, מתגוננת בעזרת משרדי יחץ. כשהכתב יוצא ידי חובה ושואל על הנושא (חדשות 2 לא באמת נכנסים לזה, כמובן; נראה שמישהו ביחץ עשה את העבודה שלו), עונה מנכלית פייסבוק – בשיא הנונשלאנט – שזה בכלל לא מדיניות שנקבעת בישראל, אלא באירלנד (אבל אלה טובי האנשים, 24/7, לא נסבול הסתה, בלה בלה בלה). גאוני. איך לא תסבלו הסתה אם אין לכם אף מילה בנושא? למה אתם מתחבאים כבר חודשים אם זה בכלל לא בשליטתכם? ולמה זה לא בשליטתכם? את הכתב זה לא ממש מעניין.

גם על מדיניות המיסוי של פייסבוק הוא מקבל את אותה התשובה (לא אנחנו. אירלנד. עובדים על פי החוק. אירלנד, כאמור. בלה בלה בלה). סבבה, העיקר ששאל. אפשר לסמן וי ולעבור לאיזה סטארטאפ מגניב. לא באמת נצלול לענייני מיסוי עכשיו הרי.

קמפיין "תובעים את פייסבוק - מנתקים את הטרור" של ארגון "שורת הדין"

אז אם פייסבוק בארץ לא באמת אחראים על שום דבר שקורה בארץ (חוץ מלמכור פרסום כמובן), למה לתת שבע עשרה דקות של כלום ושום דבר על כלום ושום דבר? ככה נראית עיתונות מבית מדרשו של ערוץ 2. ללכת ליד הבלאגן, לא באמת לגעת.

שבע עשרה דקות של יחסי ציבור נטו בפריים טיים, ערב שישי, עם תמונות נוף מהשלוש קומות של פייסבוק בלב תל אביב וימבה שביעות רצון של המראיין והמרואיינים שהצליחו לדבר על כל מה שציפו מהם ולא להגיד שום דבר. אה, רגע, אולי גם יבנו קומה רביעית, פששששש, סקופ אדיר. בחזרה אלייך לאולפן, קושמרו. מחר יהיה חם ומגניב.


רן הרנבו הוא יזם. הפוסט התפרסם במקור בגירסה שונה מעט בפייסבוק שלו

עתיד התקשורת: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו:

מגזין “כותרת” של החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ואתר “העין השביעית” פרסמו את “מגמות 2016“, פרויקט שבו ראיינו אנשי תקשורת, ניו מדיה וטכנולוגיה על “המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות”. נועה בן-נתנאל ראיינה אותי לפרויקט הזה, הנה הכתבה בכותרת ובהעין השביעית. אחרי הקיפול – הראיון המלא.

גלגלי עיניים בוערים. הנפשה: רוג'ר נורטון (cc-by-nc-nd)

להמשך קריאה

כתבה: שרה נתניהו; העתביק: שלמה צזנה

הכתב המדיני של ישראל היום מדווח היום + תמונה על פגישה של שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה.

שרה נתניהו נפגשה אתמול עם פעילת זכויות הילדים כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה, ובמסגרת זו הקימה יותר מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים. “שוחחנו על אהבתנו המשותפת: סיוע לילדים ובהם ילדים במצוקה,” אמרה נתניהו, “זה היה מפגש מעורר השראה עם אישה מדהימה, שמהווה דוגמה ומופת ליכולת האנושית להפוך את העולם לטוב יותר”.

הגעתו של האייטם הזה לעיתון היא לא הדבר המביך ביותר בו.

האייטם התפרסם אמש בדף הפייסבוק הרשמי של נתניהו, לא של שרה אלא של בעלה, בנימין, שמקדיש באחרונה את הפייסבוק שלו (הפוליטי, לא הממלכתי) לפגישותיה של אשתו.

אייטם על שרה נתניהו ב"ישראל היום", 22.2.2016, והמקור בדף הפייסבוק הפוליטי של בנימין נתניהו, 21.2.2016

גם זה לא שיא המבוכה בו.

האייטם מורכב מדיווח קצר של הכתב צזנה על זהותה של האישה שאיתה נפגשה נתניהו, פועלה ונסיבות הפגישה, ולאחריו ציטוט של נתניהו. אבל גם הדיווח הקצר של הכתב הוא ציטוט של נתניהו, שצזנה, או עורכיו, הוציאו מחוץ לגרשיים כדי שהאייטם לא יהיה מורכב אך ורק מציטוט של שרה נתניהו, ולא טרחו אפילו לשכתב אותו.

המקור:

נפגשתי הערב עם כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה ובמסגרת זו הקימה למעלה מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים.

ההעתק:

שרה נתניהו נפגשה אתמול עם פעילת זכויות הילדים כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה, ובמסגרת זו הקימה יותר מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים.

כן, זה הדבר הכי מביך בו. אתם רוצים להיראות עיתונות אמיתית, לפחות תשימו את האיפור כמו שצריך.

כך תיעזר העיתונות בצנזורה הצבאית להפריך צא”פים “מטעמי בטחון”

בתיקים משפטיים עם היבט בטחוני, רשויות האכיפה משתמשות בצווי איסור פרסום כדי לצנזר מידע, כשהצנזורה הצבאית, הגוף המוסמך לקבוע איזה מידע בטחוני מותר בפרסום, לא חושבת שהמידע הזה צריך להיות מצונזר, או לפני שההחלטה הזאת בכלל מגיעה לפתחה. כך נטען בכתבה ב”שיחה מקומית” על הצא”פים בעניין המעצרים בפרשת עזרא נאווי, ההצתה בדומא ועוד:

האם באמת יש כל כך הרבה צווי איסור פרסום? ולמה זה קורה? על פי פרופ’ משה נגבי מדובר בתהליך שנמשך ומתגבר מזה כעשור, שבמסגרתו רשויות האכיפה למדו להשתמש בצווי איסור פרסום בתור “צנזורה אלטרנטיבית”, כדבריו, כשבאופן אבסורדי בתי המשפט מתגלים כמחויבים פחות לחופש הביטוי והעיתונות ולזכות הציבור לדעת מאשר הצנזורה הצבאית.

“הצנזורה בארץ היא די ליברלית, ונוהגת לפי פסיקת בג”ץ לגבי השאלה אם יש ודאות קרובה לפגיעה בביטחון (במקרה של פרסום מידע מחקירה, ח.מ.), ודווקא את בתי המשפט יותר קל לשכנע להטיל איפול”, אומר נגבי, המרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית ומשמש כפרשן המשפטי של קול ישראל. “למה זה קורה? להערכתי הרבה שופטים, בעיקר בערכאה נמוכה כמו השלום, כשבא אליהם גורם ביטחוני, קצין או איש שב”כ, עם חוות דעת ביטחוניות וחומרים סודיים, מתמלאים ביראת כבוד מאוד גדולה, דווקא בגלל שהם אזרחים. אין להם כלים לבקר את זה. הצנזור הוא חלק מהמערכת הביטחונית, ולא מתרשם יותר מדי מקצינים ויכול לבדוק עניינית.

“הצו בעצם הופך את המעצר לחצי חשאי. במצב כזה דמו של החשוד מותר לגמרי. אתה לא יכול לדעת מה עשו לו. זה ההיפוך של אור השמש שפועל כחיטוי הטוב ביותר. פה החושך עלול להיות המחטיא הגדול ביותר. אגב, זה לפעמים פועל כבומרנג. בנסיבות כאלה קל לחשוד להעליל שעינו אותו, כי לך תוכיח שכן ולך תוכיח שלא”.

נראה שהבומרנג הזה משמש גם נגד השופטים עצמם, שבשל איסור הפרסום על עצם דיוני והחלטות איסור הפרסום – לא יכולים להתגונן בפני מבקריהם. מין מעגל אכזרי שכזה.

בדיקת שיניים לפה מלא פרחים. איור: יוג'ניה לולי (cc-by-nc)

עיתונאים לא יכולים להפר צו איסור פרסום כזה בלי להסתכן בלשלם מחיר – חקירה, מעצר, העמדה לדין ואולי גם הרשעה וענישה כספית/מאסרית. הם גם לא תמיד יכולים להפריך את הטיעונים של הרשויות על כך שהצא”פ נדרש “מטעמי בטחון”, משום שהטיעונים הללו בדרך כלל יוצגו לשופט בדלתיים סגורות, וגם אם לא, אסור יהיה לפרסם אותם במסגרת הצא”פ עצמו.

אבל העיתונאים יכולים להשתמש בצנזורה הצבאית, זו שהמשטרה עקפה באמצעות בית המשפט, כדי להוכיח שטיעוני הבטחון היו שקריים. תפקידה של הצנזורה הוא להגיד לעיתונאים אם מותר להם לפרסם מידע מסויים, או שאסור להם משום שהוא עלול לפגוע בבטחון המדינה. העיתונאים צריכים לכתוב כתבה שמכילה את המידע שהצא”פ אוסר לפרסם, לשלוח אותה לצנזורה ולחכות לתשובתה. במקרה שהצנזורה מאשרת לפרסם את הפרטים האסורים בפרסום לפי הצא”פ, יש לעיתונאים אישור, מהערכאה העליונה בתחום, שפרסום המידע לא פוגע בבטחון המדינה.

גם בשלב זה, העיתונאים לא רשאים לפרסם את המידע בתקשורת, משום שזו עדיין תהיה הפרה של הצא”פ. אבל הם כן יכולים לערער לבית המשפט על הצא”פ, תוך שימוש בתשובת הצנזורה כחוות דעת מומחה שלפיה אין פגיעה בטחונית בפרסום המידע; והם רשאים לדווח לציבור שלפי הצנזורה, המידע שהצא”פ חל עליו אינו מסכן את בטחון המדינה, כך שהבקשה של המשטרה נגועה בשיקולים זרים, וההחלטה של השופט נגועה ברשלנות, במקרה הפחות גרוע.

שקרים, שקרים מתועבים, סטטיסטיקה ותחזיות בתי השקעות

גלובס מנקה את השולחן משקרי 2015 כדי לפנות מקום לשקרי 2016:

תחזיות אנליסטים 2015 ו-2016 באתר גלובס

הלשינו: יואב ריבק, TheNighIsDark

רומן זדורוב זוכה/הורשע, ושמעתם על זה אצלנו לראשונה!

חדשות 2 מיהרו לדווח הבוקר את כל האפשרויות:

ערוץ 2 מדווח: בית המשפט העליון הרשיע את רומן זדורוב

ערוץ 2 מדווח: בית המשפט העליון זיכה את רומן זדורוב

כמוהם גם מקו:

מקו מדווח שרומן זדורוב זוכה והורשע בעליון ברצח תאיר ראדה

וכך נראו הפושים של נרג:

פושים של נרג שמדווחים שרומן זדורוב זוכה והורשע בעליון ברצח תאיר ראדה

ומעריב:

פושים של מעריב שמדווחים שרומן זדורוב זוכה והורשע בעליון ברצח תאיר ראדה

מה שהזכיר לאבנר קלמר את הפאשלה של מנחה מיס יוניברס, סטיב הארווי, שהכתיר את המיס הלא נכונה.

סטיב הארווי מודיע בטעות לרומן זדורוב על זיכויו. מם: אבנר קלמר

ולעידו בן-יצחק את “רבין לא נפגע”:

מם רבין-זדורוב. יוצר: עידו בן-יצחק

הלשינו: נדבי נוקד, אריאל פלקסין, רחל שפירו, עמי פרידמן, יאיר קראוס.

עדכון אחרון: 13:04

90% מהישראלים משתמשים בנורות חסכוניות מאותה סיבה שכלבים שחובשים קונוס לא מלקקים לעצמם את האשכים אחרי סירוס

אישה מעשנת נורה לא חסכונית. צילום: LaVladina (cc-by)

“90% מהאוכלוסיה משתמשים בנורות חסכוניות […] בביתם של 90% מהאוכלוסיה יש נורות חסכוניות. [ההדגשה במקור] השיעור דומה בערים השונות וברמות ההכנסה השונות”, דיווחה שלשום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במסגרת פרסום לקט נתונים מהסקר החברתי 2014 בנושא איכות הסביבה (דוק).

לפני כארבע שנים נכנס לתוקף חוק שאוסר על יבוא ומכירת נורות בזבזניות. מתוך הודעה שפורסמה באתר משרד התשתיות ב-2.1.2012:

על פי התקנות [פדף; תקנות מקורות אנרגיה (יעילות אנרגטית מזערית לנורה חשמלית לתאורת פנים במבנים) התשע”א–2011; ע”ק] לגבי נורות, אסור לייבא, לייצר, למכור ולשווק נורות ליבון ונורות הלוגן בהספק העולה על 60 ואט, אשר אינן עונות על הנוסחה לבחינת יעילות אנרגטית, כך שתופסק מכירת נורות בזבזניות, בהספקים של מעל 60 ואט. תקנות אלו יפחיתו בעיקר את צריכת החשמל של המגזר הביתי, עקב השימוש בנורות פלוארניות, החסכוניות ב – 70% יותר מנורות ליבון. שימוש בנורות יעילות יותר יוביל לחיסכון נוסף של כ- 30% בצריכת חשמל לתאורה.

עיתונאים אמורים היו לחקור קצת בנתונים שסיפק להם הלמ”ס, לגלות את הכשל הזה ולשאול את הלמ”ס לגביו. ובינתיים בתקשורת הישראלית: מספר כלי תקשורת ציטטו את הנתון בלי שום ביקורת, כש”ישראל היום” הציב אותו בכותרת: “מודעים ומיישמים: 90 אחוזים משתמשים בנורות חסכניות”.

שיעור המחזיקים בדירתם מוצרים חסכוניים באנרגיה. מקור: למ"ס, הסקר החברתי 2014 בנושא איכות הסביבה

סקר הלמ”ס נערך בין 1.2014-4.2015 בקרב 7100 אנשים בני 20+ בכל ישראל המייצגים כ-5.2 מיליון ישראלים. הנסקרים נשאלו גם מהו הגורם העיקרי שיעודד את הציבור להפחית את צריכה האנרגיה. 49% נקבו בהוזלת עלות מכשירי חשמל חסכוניים, 18% בפרסום מידע מפורט על צריכת האנרגיה בבית והדרכים לצמצם אותה, 13% בסימון בולט של רמת החיסכון על גבי מכשירי החשמל, 9% במתן מידע על ההשפעות הסביבתיות השליליות של צריכת האנרגיה ו-8% בהעלאת תעריפי האנרגיה, ובהם חשמל, גז וסולר (ו-34% מהאוכלוסייה אף הביעו נכונות לשלם יותר על חשמל כדי שהמדינה תייצר יותר חשמל באנרגיה ירוקה).

בסקר הלמ”ס, חקיקה לאיסור מכירת מוצרים זוללי חשמל לא מופיעה בין הגורמים שמעודדים את הישראלים לחסוך בחשמל. אבל מסתבר שזה עובד, כמו שקונוס שמולבש על צווארו של כלב מעודד אותו לא ללקק את אשכיו אחרי הסירוס.

קריאה מומלצת בנושא: מאמריו של דייב בארי על חוק בארה”ב נגד אסלות עם מיכל הדחה גדול, כולל וידוי על אסלה אסורה שהבריח מקנדה: The Toilet Police ו-Canada’s big flush turns U.S. citizens into smugglers.

חולצת Lamp Dog בעיצובו של Ross Zietz. מוצעת למכירה בת'רדלס

חולצת Lamp Dog בעיצובו של Ross Zietz. מוצעת למכירה בת’רדלס

← לדף הקודםלדף הבא →