לי קורזיץ לא זוכה במדליה ואתר “הארץ” משכתב כתבת ארכיון בהתאם
“למה לי קורזיץ לא צריכה לזכות במדליה” היתה הכותרת של טור דעה של אייל גיל, שטען בכותרת המשנה כי “אם לי קורזיץ תביא מדליה היום היא תסתיר שנים של הזנחה פושעת, יחס עוין לספורט ותקצוב מחפיר. יציאה מלונדון ללא מדליות תשבור את קשר השתיקה”.
אחרי שהפסידה, עודכנה כותרת הטור ללשון עבר: “טוב מאוד שקורזיץ סיימה ללא מדליה”. כותרת המשנה עודכנה רק חלקית: “אם היתה זוכה, המדליה היתה מסתירה שנים של הזנחה פושעת, יחס עוין לספורט ותקצוב מחפיר. יציאה מלונדון ללא מדליות תשבור את קשר השתיקה”.
הלשין: אבישי עברי.
הוא נחשב לאחד העיתונאים המבטיחים בארץ, אז מה אם הוא משותק מהצוואר ומעלה
“ניב אשכנזי נחשב לאחד הכנרים המבטיחים בעולם”, מדווח ידיעות אחרונות (8.8.2012), “אז מה אם הוא על כיסא גלגלים”. כי באמת, נורא קשה לנגן בכינור כשהרגליים שלך משותקות, וחשוב לפרגן.
(דרך טל שפר).
נוסבאום הקליט שיחה עם דניאל מעוז שבה אמר שהשיחה לא מוקלטת ולא תשודר, ואז שידר אותה. עוד הקליטה: המשטרה
כתב המשטרה של חדשות 2, משה נוסבאום, שידר בטלוויזיה חלקים משיחת טלפון שקיים עם דניאל מעוז, הנאשם ברצח הוריו, ימים לפני מעצרו. בקטעים שלא שידר שואל אותו מעוז אם השיחה מוקלטת, והוא אומר שלא, שהיא אוף רקורד ושאין בכוונתו לשדרה. לרוע מזלו, גם המשטרה הקליטה את השיחה במסגרת האזנות סתר למעוז וחשפה את הדברים.
נוסבאום התקשר למעוז ב-6.9.2011 בשעות הערב, כשלושה שבועות אחרי מציאת גופותיהם של הוריו, נח ונורית. באותו שלב חל צו איסור פרסום על פרטי החקירה, מעוז מודע כבר לשמועות שקושרות אותו לרצח ומגדיר אותן “הזויות”, ומסביר שאם היה חשוד, המשטרה כבר היתה חוקרת אותו.
“אני מצלצל אה… סתם כדי לשמוע מה קורה? מה עובר? אנחנו לא יודעים כלום אולי אתם יודעים יותר מאיתנו”, אמר נוסבאום בשיחה עם מעוז (כל הציטוטים מהתמליל הרשמי של האזנת הסתר). אחרי סמול-טוק שבו מעוז מספר שהוא למד באותה שכבה עם בנו של נוסבאום, אומר הכתב: “אוקיי, תגיד לי איך? איך מעבירים את הימים המשוגעים האלה בלי לדעת כלום?”
מעוז: “תראה זה קשה אבל אנחנו באמת ב… ההחלטה המשפחתית, החלטנו לא לדבר עם התקשורת ולכן אני, אין לי בעיה לשוחח איתך, אבל היינו מאוד רוצים שהנושא לא יעלה בתקשורת”.
נוסבאום: “אוקיי תשמע, אני… א’, מי כמוך יודע שיש צו איסור פרסום”.
מעוז: “אהממ”.
נוסבאום: ו… אין לי גם מה לפרסם כרגע מה גם שזו שיחת טלפון ואני לא כל כך עובד במדיה שהיא טלפונית”.
מעוז: “כן”.
נוסבאום: “ולכן אני סתם מנסה לגלגל איתך לנסות להתרשם איך מצליחים להעביר ימים כאלה בחוסר ידיעה, בחוסר מידע”.
אחרי שמעוז מספר איך נודע לו על הרצח – לטענתו בשיחת טלפון מאחיו שמצא את הגופות – נוסבאום ממשיך לנסות לדלות מידע: “היה חסר משהו בבית?”
מעוז: “אני לא רוצה, אני לא רוצה ולא יכול להיכנס לזה, אני באמת אה… אני לא, מעדיף שלא להיכנס לזה אני מקווה גם שאני לא מוקלט פה לכל אורך השיחה הזאת”.
נוסבאום: “לא לא לא, אני אומר לך זאת שיחה… זאת שיחה שאין לי, אני לא יכול לעשות בה שום שימוש, אתה יודע יש, יש פה צו איסור פרסום”.
מעוז: “כן כן, אבל [מגמגם] יום אחד לא יהיה צו איסור פרסום ואז אתה יכול לעשות בה שימוש אני רק מקווה שהיא לא מוקלטת”
נוסבאום: “לא לא לא, אני… מנסה כל הזמן לחשוב איך אפשר, איך איך אפשר להמשיך חיים לנהל חיים ב… באי וודאות כזו?”
בהמשך השיחה עולה הנושא בשלישית:
נוסבאום: “טוב, דני אני מאוד מודה לך על השיחה הזאת”.
מעוז: “בבקשה”.
נוסבאום: “וכאמור, בבוא, בבוא העת אני שומר לעצמי את ה.. אה, אופציה לשוב ולהתקשר אליך”.
מעוז [מגמגם]: “אתה תמיד יכול להתקשר, אה… אנחנו כל אה… בינתיים כל עוד זה אוף דה רקורד זה אוף דה רקורד, וכשזה יהיה און דה רקורד אני בטוח שכשהעניין הזה יפתח אז המשפחה תרצה ותסכים לדבר, בשלב זה אנחנו רוצים לתת למשטרה לעשות את עבודתה”.
שבועיים לאחר מכן (21.9.2011) שידר נוסבאום בחדשות ערוץ 2 את הקלטת השיחה (זהירות, אוטופליי), כמובן ללא הקטעים שבהם הוא אומר שהשיחה לא מוקלטת ולא תשודר.
הקלטת השיחה על ידי נוסבאום בלי ידיעת מעוז, ואפילו בידיעה מוטעית שלו שהיא אינה מוקלטת, לא מהווה עבירה על החוק, משום שלכל צד בשיחת טלפון מותר להקליטה, גם בלי ידיעת הצד השני.
שידור ההקלטה לא מעיד בהכרח כי נוסבאום הפר את הסכם האוף רקורד – יתכן שמעוז שחרר אותו מההתחייבות, בעצמו או באמצעות עורכי דינו, והתיר לו לתת פומבי לשיחה.
הקלטת השיחה על ידי המשטרה חוקית גם היא. “בהנחה שההאזנה לחשוד ברצח נעשתה באישור בית המשפט, ההאזנה לעיתונאי והקלטתו חוקית”, אומר הפרשן המשפטי של קול ישראל, משה נגבי. “כמובן שזה פוגע באתיקה העיתונאית, אבל זו עוד דוגמה לכך שהחוק איננו מגבה ואף סותר את האתיקה הזאת”.
החלטת המשטרה לתמלל את השיחה ולתת לה פומבי נראית מיותרת – מעוז מודע לחשדות בשלב הזה, ולא נראה שהוא חושף מידע בעל משמעות לחקירה.
נוסבאום לא השיב לפניותיי בנושא. סמנכ”ל התוכן של חברת החדשות של ערוץ 2, חיליק שריר, סירב להגיב. מהמשטרה לא נמסרה תגובה עד מועד פרסום הכתבה.
יצחק שמיר ז”ל: מקור ראשון מעתיק מוויקיפדיה
הידיעה של הדר רביד ב”מקור ראשון” על מותו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר מועתקת רובה ככולה, מילה במילה, מהערך על יצחק שמיר בוויקיפדיה. עיתון “מקור ראשון” – שבו האשם העיקרי, לא במי שכתב את הידיעה – דומה הבוקר לתיכוניסט שנזכר ברגע האחרון שעליו להגיש עבודה. כיצד יתכן שאין ל”מקור ראשון” תיק חבצלת מוכן מראש על שמיר? מדובר בראש ממשלה לשעבר, בן 96, שזה כמה שנים נמצא על ערש דווי. זהו ביזיון עיתונאי גדול (ומעבר לכך גם הפרה של תנאי רישיון השיתוף של הערך).
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-1.7.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית
טיים אאוט תל אביב בעד/נגד צדק חברתי
שירה מיכלין כותבת בפייסבוק שלה על שער המחאה של Time Out תל אביב:
הדברים לא חדשים ולא מפתיעים למי שקרא את התחקיר של איתמר ב”ז על סגירתו של טיים אאוט ירושלים.
טיים אאוט תל אביב בעד/נגד המחאה
אלימות פקחי הסיירת השחורה של עיריית תל אביב הובילו ליוזמה להחרים את אירועי “לילה לבן” של העירייה ולהחליפם באירועי המחאה “לילה שחור”. ב-Time Out תל אביב נהנים משני העולמות: המחאה החברתית על השער, לילה לבן במוסף פרסומי.
[עדכון] צריך להגיד שמשמח שיש הפרדה בין המערכת למחלקה המסחרית. תארו לכם שהיה יוצא מוסף לילה לבן בתנאי שלא עושים כתבת שער על המחאה.
[עדכון 15:10] דוד אברהם מדווח בוואלה:
בעוד המקומון “עכבר העיר” בהוצאת שוקן הציב על שערו היום את פניו של חולדאי, בענק ועל רקע אדום מבהיל, במגזין המתחרה “טיים אאוט” שבהוצאת יובל סיגלר, בחרו בשער ובסיקור מאוד לא פרסונלי. “המחאה חוזרת לסיבוב שני”, נכתב בשער שהתייחס מבחינה ויזואלית לאירועים האלימים – אולם דמותו של חולדאי כאיש מפתח באירועים האחרונים נעדרה מעמודי החדשות של העיתון כמעט לחלוטין. בנוסף, באותו גיליון המתיימר להיות “השופר” של ההתרחשויות האורבניות בעיר, הטענות של המפגינים לאחריותו הישירה לאלימות ולדיכוי המחאה – כמעט ונעדרו כליל. […] כותרת המשנה של טור מאת נילי לנדסמן: “כשאתם מחרימים אל אירועי ‘הלילה הלבן’ אתם לא פוגעים בחולדאי, אתם מענישים את עצמכם”. במדריך המלצות השבוע של העיתון הובלטו האירועים ונכתב: “הפולמוס סביב האירועים מובן לחלוטין … אנחנו כאן כדי לדווח, אתם תחליטו אם תיקחו חלק או לא”.
תגובת טיים אאוט תל אביב לכתבה בוואלה: “שיתוף הפעולה המסחרי עם העירייה נסגר לפני תקופה ארוכה והודפס בשבוע שעבר. מדובר בפרויקט מסחרי שנוהל על ידי המחלקה המסחרית. למערכת העיתון יש דעה עצמאית לחלוטין והיא לא הושפעה בשום צורה שהיא מעניינים מסחריים”. גורם בעיתון הוסיף: “המחאה לא צריכה להיות מופנית נגד עיריית תל אביב, כי מי שאשם במצב זו לא עיריית תל אביב. האחריות למצב העגום של מעמד הביניים בישראל צריכה להיות מופנית למוסדות השלטוניים במדינה, ולא לעירייה. לגבי אירועי הלילה הלבן – העיתון איננו מחרים את האירועים”.
אתיקה עיתונאית: תרום שלושה דיסקים, קבל סקירה
לירון פנחסי מספרת בקבוצת יועצי התקשורת PRguru על אימייל שקיבלה ממבקרת מוזיקה של עלון שבת וכמה אתרי אינטרנט דתיים. המבקרת, ששמה לא צוין, ביקשה לקבל דיסק חדש של מוזיקאי ששמו לא צוין “[ב]תמורה לסיקור באתר [שם האתר נמחק]”. עוד כתבה: “כי פרסום המלצה ב[שם האתר נמחק] כרוכה בתרומה של 3 דיסקים”.
דה-מרקר: בלי מילים
מתקפת הטרור של 11/9: הזדמנות טובה לטוס לניו יורק בזול
הקוראת המתמידה רחל קליגר מדווחת: “לאחרונה ביקרתי ב-Newseum, מוזיאון העיתונות בוושינגטון הבירה. יש להם תערוכה מצויינת על הסיקור התקשורתי של מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, שמציגה עמודים ראשיים של עיתונים מסביב לעולם ב-12.9.2001. זה השער של עיתון ‘הארץ’ – שמים לב למודעה בפינה השמאלית העליונה?”
ידיעות אחרונות מטשטשים את פניו של טייס ונותנים רק אות ראשונה של שמו. מזל ששם המשפחה כתוב על הסרבל
[עדכון 17:10] התמונה הוסרה מהפייסבוק של ידיעות אחרונות. הנה הכתבה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
