סרט אימה של דיסני: ערוץ חדשות ישראלי נפל קורבן לאגדה אורבנית על חטיפה בדיסניוורלד
כן אגדה אורבנית: במהלך עונת המלפפונים, אגדה אורבנית הפילה בפח עיתונאית. הסיפור שסופר לה הוא שזוג הורים ביקרו בדיסניוורלד שבאורלנדו, ובמהלך הבילוי בפארק השעשועים, באחד התורים למתקנים, הם גילו פתאום שילדתם בת התשע נעלמה. הכתבת טוענת שההורים סיפרו לה שהם רצו מיד לאנשי הביטחון של הפארק, שנעלו מיד את כל שערי היציאה מהפארק – אין יוצא ואין בא. בשלב הבא, מספרת הכתבת שמספרים ההורים, לקחו אותם אנשי הביטחון לחדר הבקרה, שם ביקשו מהם לחפש במצלמות הרבות רק את צילום הנעליים שהילדה נעלה – לא את פניה, את שערה או את הבגדים שלבשה. אחרי כמה דקות, טוענת הכתבת ששמעה מההורים, הם איתרו את הילדה באחד מחדרי השירותים שבפארק כשראשה חצי מגולח, לבושה בסווט שירט מהוה ותחת השפעת סמים. לדבריה, לדבריהם הילדה הובהלה מיד לקבלת טיפול רפואי – האנשים שניסו לחטוף אותה לא הותירו אחריהם עקבות.
כמה שעות אחרי השידור איתרו גולשים, ובהם אנשי לאטמה ואפי פוקס, את האגדה האורבנית באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה הישראלית כשהיא מחופשת לידיעה חדשותית ונמצאת תחת השפעת עבודה עיתונאית קלוקלת, ובכל זאת הצליחו לזהותה. האגדה הובהלה מיד לקבלת טיפול פייסבוק – האנשים שניסו להפיץ אותה לא הותירו אחריהם עקבות.
היום מצבה של האגדה טוב והיא אינה זוכרת דבר מהאירוע. הוגי המתיחה מספרים שהם בודקים אפשרות לצחוק על ערוץ החדשות לאחר שלדבריהם פרסם שמועה כסיפור חדשותי בלי בדיקת עובדות בסיסית, שהיתה מגלה לו שבדיסניוורלד יש גל אגדות אורבניות על ניסיונות חטיפה של ילדים. כן נבדק אם ניתן יהיה להאשים את מנהלי הערוץ ברשלנות עיתונאית.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=uEw31EFOKQY[/youtube]
מערוץ 10 נמסר בתגובה לאתר אונלייף: “בתחילת האייטם הכתבת סיון כהן ציינה ש’זה נשמע כמו אגדה אורבנית’. לנו יש זוג הורים שמסר לנו את הפרטים, ועוד זוגות הורים שהיו עדים לאירוע”. זו כנראה הסיבה שהאייטם הוסר מנענע10 והוסתר באפליקציית האייפון של חדשות 10.
עוד פורסמה באונלייף תגובת בריאן מלינוס, ראש מערך הדוברות של “וולט דיסני” העולמי: “קיבלנו ביממה האחרונה מספר פניות מגופי תקשורת ישראליים בנוגע לסיפור הזה. אני יכול למסור שאין לנו שום מידע כזה על מקרה שארע בפארק, ואתם צודקים, מדובר באגדה אורבנית”.
[עדכון 16:45] אייס מדווחים שהכתבת סיוון כהן הושעתה, אין תגובה מערוץ 10.
[עדכון 16:53] סיוון כהן מסרה בתגובה לגלובס: “שוחחתי עם האבא שטען וטוען כי הסיפור נכון והוא צולם והוקלט. מאחר שאתמול היה יום ראשון וידענו שאין מענה בדיסני, סייגנו את הנושא באולפן וייחסנו את הטענות לאב וציטטנו את אמירתו שהוא בודק את אפשרות התביעה. מאז הפרסום פנו אלינו הורים נוספים עם מקרים דומים. אני מכבדת את החלטה הערוץ, נבדוק ביומיים האלה את הדברים, ואני מקווה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר”.
[עדכון 18:44] מערוץ 10 נמסר ל-ynet: “חברת חדשות 10 פתחה בבדיקה בעקבות הטעיית הכתבת סיוון כהן על ידי מקור, בכתבה אמש במהדורה. כהן הושעתה מעבודתה עד לסיום הבדיקה. בכתבה ציטטה כהן זוג הורים, אשר סיפרו לה כי בחג הפסח נעשה ניסיון לחטוף את ילדתם בת ה-9 במהלך ביקור בדיסניוורלד. ההחלטה לפרסם את הכתבה התקבלה בשל קיומו של הורה ספציפי שאישר את הסיפור. עם זאת, לאחר הפרסום התברר כי ההורה הטעה את כתבת חדשות 10 וכי מקרה כזה כלל לא אירע. בעקבות זאת, הוחלט בחברה לפתוח בבדיקה מקיפה של נסיבות הפרסום, ולהשעות את הכתבת עד לסיום הבדיקה”.
בניכוי הערבים, עם ישראל חי ואופטימי
גזענות, העמדת פנים, והשקר הקבוע של העיתונות הישראלית. במוסף “ישראל 64” של “ישראל היום” (25.4.2012) פורסמו נתוני סקר מעוררי גאווה וחיוך. על פי הסקר, “תשעים ושלושה אחוזים מהישראלים גאים להיות ישראלים”. וואו, איזה יופי. אשכרה תשעים ושלושה אחוזים. רגע.. משהו כאן לא מסתדר…
יציאה לחיפוש אחר האותיות הקטנות והנידחות מגלה את האמת: אזרחי ישראל הערבים, אלו שעורכי העיתונים מצפים מהם להיות ולהרגיש חלק מהמדינה, לא נכללים בין הנסקרים. באתר “ישראל היום” לאייפון בכלל לא מצאו לנכון לפרסם את האותיות הקטנות.
למה? ברור, כי בעיניי עורכי הסקרים והעיתונים, הערבים לא באמת חלק ממה שקורה כאן, וכשאלו פני הדברים, זה בכלל לא חשוב לדעת מה דעתם על מה שקורה כאן. זאת ועוד: הכללתם בוודאי “תקלקל” את תוצאותיו היפות והישראליות כל-כך של הסקר.
השמטת הערבים מהסקרים יוצרת מצג שווא. “אחמד” ו”מוסא” אינם פחות ישראלים מ״לודמילה״ או “רונית”. זה שהעיתונות המרכזית מתעלמת מהערבים הישראליים, כמעט לא מסקרת אותם, ולא פונה אליהם כקהל יעד – זו זכותה המסחרית-כלכלית גם אם יש בה טעם לפגם. ברם, לעיתונות אין זכות למחוק את הערבים מהמציאות, ולהתעלם מהם בסקרים. התעלמות כזו כמוה כצעקת הקריאה “ערבים החוצה!”
כמעט תמיד, ולא משנה מי הוא עורך הסקר ובאיזה כלי תקשורת הוא יפורסם, הערבים נעדרים מהסקרים הישראלים. לא ראיתי את יתר עיתוני וסקרי החג. אני מניח שהמצב זהה. לאור המצב העגום נדרש חוק שיאסור לפרסם תוצאות סקר ארצי-כללי, תוך התעלמות מפלח אוכלוסיה רק בשל דתו או מוצאו.
ניר גונטז’ הוא עיתונאי, לשעבר כתב הפלילים של ידיעות אחרונות
וויינט נזהרים ממבוכות באנרים בכתבות יום השואה, מעלים מודעת בדיקה עם דגלים נאציים
אימייל שנשלח לכל ערוצי ynet לפני שבוע:
עורכים יקרים,
כדי שנימנע ממבוכות מיותרות של פרסומות ובאנרים בכתבות יום השואה או יום הזיכרון לחללי צה״ל – אני מבקש מכולכם לנהוג כמו בשנה שעברה:
כל ראש ערוץ מתבקש להעביר לאדוה עמיחי (עם עותק אלי) את רשימת הכתבות הרגישות. מה שדרוש בעיקר הוא מספר הדף ו/או ה url של הכתבה, אם כבר יש.
במקרה של כתבה שלא הוכנה מראש – נא להעביר למדיה ולאדוה פרטים על האייטם במהירות האפשרית לפני הפרסום. לידיעתכם: אם אייטם יפורסם ללא הורדת פרסומות – ייקח כחצי שעה עד שניתן יהיה לנקות אותו מהבאנרים.ערן טיפנברון,
משנה לעורך הראשי, ynet
היום ב-ynet:
________
הלשין: גיא ווסט.
סטטוס הפייסבוק של גדעון סער הוא הודעה לעיתונות, אבל בואו נעמיד פנים שהוא לא
במשרדו של שר החינוך גדעון סער כנראה חושבים, וכנראה בצדק, שסטטוס פייסבוק שלו על מצב הכדורגל ייתפס כמהונדס פחות ואותנטי יותר מאשר הודעה לעיתונות. אז הם שולחים את הסטטוס כהודעה לעיתונות, אבל לא מציגים אותו כהודעה לעיתונות. אבל זו הודעה לעיתונות.
חבל שלא כל אתרי החדשות משתמשים בלגו כאילוסטרציה לסיפורים טרגיים
___________________
תודה, אבנר שביט ואיתמר ב”ז.
עורכת ההומפייג’ של ynet שנאבקה בפיטורים הודיעה על פרישה
אראלה גניסלב, עורכת דף הבית של ynet מזה 12 שנה, הודיעה היום על פרישה באימייל לעובדי האתר. גניסלב היתה אחת מעובדי האתר שזומנו לשימוע לפני פיטורים ונאבקו נגד הפיטורים בטענה שאלו נעשו על רקע פעילותם לאיגוד העובדים בארגון העיתונאים החדש. גניסלב כתבה היום במכתבה לעובדים:
לא חשבתי שככה זה ייגמר, אבל זה המצב. ואחרי הכל, גם חודשיים מחורבנים לא יכולים למחוק 12 שנה של עבודה מרגשת ומספקת.
לא תמיד היה מרגש ומספק, לפעמים היה משעמם ומעצבן, אבל תמיד ידעתי שעוד יבואו ימים של עניין, של קורת רוח, של חדוות יצירה, של כותרת פצצה, של שיחות מרתקות עם אנשים, של ויכוחים מחכימים, והכי הכי – של הזדמנויות לעשות את הדבר הנכון ולדעת שאנחנו משפיעים, ולטובה.
עברתי כאן חתיכת חיים, שלאורכה התעצב ה”אני מאמינה” העיתונאית שלי, שיבה זרקה בשערי, ילדיי הפכו מתינוקות לנערים, חליתי והבראתי, צחקתי ובכיתי, אהבתי ואהבתי פחות, למדתי ולימדתי, טעיתי – למרות שאני צודקת כרגיל, הברקתי בכותרות ופישלתי במשניות, העליתי לסטריפ והורדתי לטיזר, רבתי עם המסחר ומסחרתי את הריב, ראיתי עובדים יקרים באים והולכים, לקחתי חלק בהקמה של משהו חדש וגדול ומסעיר וחזיתי בו צומח, עשיתי חברים אמיתיים, וגם צעקתי, פגעתי והתנצלתי. ואם אני עדיין חייבת התנצלות למישהו – אני מתנצלת.
היו שלום, ואם יורשה לי, משאלה עם קצת פאתוס: שמקצוע העיתונות יהיה מקצוע שבעליו גאים בו, מבינים את חשיבותו ואת גודל השליחות, ויילחמו על דמותו. ושיעבדו בו בני אדם.
אראלה
אף שארגון העיתונאים זכה בעתירתו לאפשר לגניסלב וליהונתן זילבר (גילוי נאות: חבר והעורך שלי) להגיש תצהירים לגבי פיטוריו/התפטרותו של כתב הכלכלה תני גולדשטיין, גניסלב לא הגישה תצהיר ולא הגיעה לדיון אתמול (ד’) בבית הדין לענייני עבודה. ב”העין השביעית” נכתב אתמול:
אפשר רק לשער כי גניסלב, שככל הידוע לא חזרה לעבוד ב-ynet, הגיעה בימים האחרונים להסדר פשרה עם הנהלת האתר. בדרך כלל במקרים כאלה העובד מקבל פיצויים, לעתים אף פיצויים מוגדלים, כשהציפייה ממנו היא לא לחשוף מידע שהגיע אליו בתוקף עבודתו בארגון. עם זאת, קשה להעריך עד כמה עדותה של גניסלב היתה יכולה להשפיע על מהלך משפט זה, שמתמקד בנסיבות הפסקת עבודתו של עיתונאי אחד.
שתיקתה של גניסלב בתיק גולדשטיין, ושתיקתה בכלל אחרי שעזבה באופן כה דרמטי את תפקידה ב-ynet, עודדה מן הסתם את הנהלת האתר להגיע עימה להסדר מוסכם. מבחינתה של גניסלב, סיום מסודר של עבודה תוך פיצוי נאה הוא פתרון זריז ובטוח לעומת אפשרות של הליכים משפטיים שעלולים להימשך שנים בלי כל ודאות לאן יובילו. אך להכרעתה של גניסלב גם צלע שלישית – ארגון העיתונאים בישראל: הוא הפסיד את אחד הקלפים החזקים ביותר שהיו לו. שכן, כאשר נעשו מאמצים לגייס עובדים באתר לארגון החדש, שמה של גניסלב היה מעין תמריץ ותעודת ביטוח. יציאתה בטרם עת מהמאבק על ארגון עיתונאי ynet מלמדת את העובדים הזוטרים באתר, ואת העובדים הזוטרים בכל כלי התקשורת בישראל, לקח עגום.
מכירים את זה שכתבת ארכיון על טכנולוגיה חדשה נשמעת אנכרוניסטית?
אז זה פורסם היום ב”ישראל היום”:
“ישראל היום” מוביל בחזית החדשנות הדיגיטלית: בפעם הראשונה יצולמו הרצים, המשתתפים הבוקר במרתון ירושלים, בטכנולוגיה חדישה המאפשרת זיהוי מדויק של הרץ באמצעות שימוש בברקוד חכם. טכנולוגיה זו מבטיחה שהתמונות שבהן מופיע המשתתף יתקבלו ברמה המיטבית. “ישראל היום” הוא מנותני החסות המרכזיים למירוץ.
הסכסוך הישראלי-פוטוגרפי
“מעריב”, שלפני יומיים דיווח בשערו על ההרוגים בעזה ואתמול סיפק דיווח בלעדי מאת כתב ברצועה, מתעלם הבוקר כמעט לחלוטין מהמתרחש מעבר לקו הגבול. על ההרוגים הפלסטינים לא מדווח כלל בידיעות החדשותיות בעיתון. רק באינפוגרפיקה המתפרסמת בכפולה הפותחת מוזכרים “7 פלסטינים הרוגים”, כולל שמות האזרחים.
יתרה מכך, במקום להקדיש עמוד שלם לזוועה המתחוללת בעזה, מקדיש “מעריב” עמוד שלם לידיעה [שירות ‘מעריב’] המסתמכת על פרסום בבלוג של דובר צה”ל, ולפיו “פלסטינים הפיצו ברשת תמונות מפוברקות נגד צה”ל”. למעשה התמונות אינן מפוברקות, הן מיושנות. באחת נראית ילדה הרוגה ובשנייה תקיפה אווירית על עזה. שתי התמונות צולמו בעבר, בשנת 2006 ובשנת 2009, והוצגו אתמול ברשתות חברתיות כאילו צולמו בימים האחרונים (אגב, לפי הידיעה הילדה בכלל מתה מתאונת דרכים, ולא מאש כוחות צה”ל). מהידיעה עולה כי מפיצי התצלומים הם גולשים פרטיים, לא סוכנויות ידיעות רשמית או משרד התעמולה בעזה.
לידיעה נלווה טור פרשנות מאת בן-דרור ימיני. “עצם המחסור בחומרים אמיתיים מוכיח שאפילו גל האלימות הנוכחית אינו מספק להם את הסחורה שהם כל-כך זקוקים לה”, הוא כותב. “כן, יש גם טעויות. כן, גם אזרחים וחפים מפשע נפגעים. אלא שלא קרה שום דבר שיכול לספק את תעשיית השקרים, שזקוקה לאיזו תמונה מדממת נגד ישראל”.
האם אין בנמצא תצלומים מזעזעים שצולמו בעזה בימים האחרונים ובהם נראים תקיפות צה”ל והרוגים או פצועים חפים מפשע? בוודאי שיש, גם של תקיפות צה”ל וגם של פצועים חפים מפשע. אבל היו פלסטינים שהפיצו תמונות ישנות, דרמטיות יותר, ויש עיתון שמעדיף להתמקד בזה ולפרסם תצלומים ישנים במקום עכשוויים. בעשותו כן מחסן “מעריב” את קוראיו למקרה שייתקלו, באיזה ערוץ זר, בתצלומים עכשוויים של תקיפות צה”ל ברצועה ובהרוגים פלסטינים חפים מפשע. “זה מפוברק, זה חלק מתעשיית השקרים”, יכול להגיד לעצמו הצופה המזדמן שנקלע למבוכה רגעית. או, לכל הפחות, “זה לא קרה אתמול אלא לפני שנים”.
כעת מוזמן כל ישראלי לשאול את עצמו: מה נלוז יותר? מה תועמלני יותר? גולש פרטי פרו-פלסטיני/אנטי-ישראלי, שמפיץ תצלומים מיושנים של התקפות צה”ל ופצועים עזתים תוך הצגתם כחדשים, או עיתון מוביל במדינת ישראל שמקדיש למקרה הזה עמוד שלם, טוען כי בימים האחרונים “לא קרה שום דבר שיכול לספק את תעשיית השקרים”, מתעלם כמעט לחלוטין מהרוגים (ועשרות פצועים) חפים מפשע מירי כוחות צה”ל, ועל הדרך עוזר לקוראיו להדחיק באופן יעיל יותר את מה שבאמת מתרחש ברצועה?
אגב, גם דובר בלשכת ראש הממשלה הפיץ אתמול תצלום מלפני כמה שנים. בתצלום נראית אם שכובה על הקרקע, מגוננת על ילדיה בעת התקפה על עיר בדרום הארץ. האם ניתן להסיק מכך כי בדרום המדינה אין אזרחים שחיים כבר כמה ימים בפחד נוראי? בוודאי שיש. עליהם מדווחת הבוקר התקשורת הישראלית בהרחבה.
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-13.3.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית
אני מותג
אני כבר לא עובד ב-ynet (עדכון 15:30: מסתבר שאני כן), אבל הם בכל זאת משתמשים בשם שלי במודעות גוגל שלהם. מעניין כמה הם מתכוונים לשלם לי על זה.
הלשין: שוקי גלילי.
ניסוי פוליטי: האם אומת הרשת תממן סקר בקרב מתפקדי קדימה?
קדימה, המפלגה הגדולה באופוזיציה ובכנסת, נערכת לבחירות המקדימות, אולם בתקשורת לא פורסם סקר שנערך בקרב מתפקדי המפלגה, למעט הדלפה חלקית מסקר שנערך עבור המתמודד אבי דיכטר. העיתונאית טל שניידר, כותבת הבלוג הפוליטי “פלוג”, חושבת שיש כאן בעיה, והחליטה לפתור אותה: היא מתכוונת לערוך סקר כזה, שימומן מתרומות הגולשים.
“שבועיים לפני הבחירות בקדימה, זו פעם ראשונה שהולכים לבחירות במפלגה כזאת גדולה בישראל ואין שום סקר בקרב ציבור המתפקדים של קדימה, 96 אלף איש, שמאפשר הצצה להלך הרוח בתוך המפלגה. האם באמת הציבור רוצה להדיח את היו”ר ולהחליף אותה, או כפי שהיא טוענת, שאנשי המפלגה עדיין תומכים בה”, אומרת שניידר. לדבריה, “זה נובע מהכשלון הגדול של הסוקרים ב-2008 לחזות את תוצאות הבחירות הפנימיות. אז הסקרים צפו לציפי לבני נצחון מוחץ, ומופז קיבל רק 431 קולות פחות ממנה, אחרי שסקרי המתפקדים הראו במשך זמן רב פער אדיר לטובתה. מאז הסוקרים נמנעים מלסקור מתפקדים, הם חששו לסקור מתפקדים בבחירות לעבודה שנערכו לפני חצי שנה, וכלי התקשורת הממוסדים גם הם מפחדים לעמוד מאחורי סקרי מתפקדים”.
“הסוקרת דפנה גולדברג-ענבי, שהיתה בעברה הסוקרת הרשמית של ראש הממשלה אהוד ברק וביצעה סקרים פוליטיים שנים רבות, הציעה שנעשה סקר מטעמנו ב’פלוג’. אחרי דקה של חשיבה אמרתי שצריך לממן את זה באמצעות הגולשים, כי לי באופן אישי אין סכום כזה להוציא על סקר. אם הפרויקט יצליח ואצליח לגייס את הסכום מהגולשים, הציבור ישתתף בסקר שמביא מידע חשוב, ועקפנו את הקושי. התהליך יהיה שקוף, מה שלא עושים היום בסקרים. נעשה את זה כמו שנהוג לעשות את זה בארה”ב, ממה שאני מכירה מהתקופה שהייתי כתבת שם. נפרסם את כל השאלות, את כל הפילוחים, דפנה תתן את כל המידע שיש בידיה בלי להסתיר שום דבר. היא עושה את זה בחינם, מרגיז אותה מקצועית שהסקרים שמראים היום בחדשות לא שקופים לציבור. אני עושה את זה כי אני רוצה שיהיה יותר מידע לציבור בנושאים פוליטיים, מה שאנחנו מדסקסים בבלוג על הזמן”.
הכסף מיועד למימון הטלפנים, שיתקשרו למדגם של 400 חברי המפלגה וישאלו את השאלות. הגיוס מתבצע באמצעות אתר “מימונה”, גירסה ישראלית של אתר המימון המבוזר קיקסטארטר. השיטה קובעת כי רק פרויקט שיצליח להגיע לסכום היעד בתאריך היעד יקבל את הכסף. אם לא יגיע ליעד, הכסף לא ייגבה מהגולשים.
כמה כסף את צריכה לגייס?
“אני צריכה 6890 ש”ח, והצבתי את היעד של הגיוס עד 31.3. הגיוס מתחיל היום וימשך עד יום ראשון ה-18.3. הסקר הטלפוני ייערך ב-18 או 19 במרץ, דפנה ואני נעבוד על הניתוח וב-20 במרץ, שבוע בדיוק לפני הבחירות, הסקר יתפרסם בבלוג”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
