גוגל כיף: התקשורת לא אשמה

“הארץ” מפרסם עוד כתבת “גוגל ישראל לא רוצים להוציא יותר מדי כסף על פרסום במוספי הדרושים, אז הם מארגנים לעצמם כתבת תדמית בחינם כדי למשוך עוד עובדים”. בין השאר נכתב שם:

במהלך ביקור של כמה שעות במרכז הפיתוח בחיפה, כורסת העיסוי הנוחה להדהים, היתה מיותמת. גם מסך הענק של הפלייסטיישן. מדי פעם לקח עובד אחד את הסגוויי לסיבוב התרעננות במסדרונות, אבל לא יותר. “כשעושים כתבות על גוגל”, אומר ברלב [ניר ברלב, מנהל מוצר במרכז הפיתוח של גוגל בתל אביב], “תמיד מדגישים את המשחקים ואת התנאים, כאילו זה מה שעושים כאן כל היום. אבל זה ממש לא נכון. ההנאה המרכזית שלנו היא העבודה”.

מעניין למה העיתונאים מדגישים את המשחקים והתנאים. לא יכול להיות שזה כי זה מה שגוגל ישראל מנסה למכור להם באינספור כתבות “גוגל ישראל לא רוצים להוציא יותר מדי וכו'”, שבהן אף פעם לא עונים על שאלות מהותיות בנוגע לעבודת מרכזי הפיתוח. לא, מה פתאום. זה העיתונאים אשמים. אף אחד הרי לא סידר להם באירוע ההשקה של מרכז הפיתוח בתל אביב מיצג שווא של עובדי ישראל מנמנמים על סגוויי בעודם משחקים בפלייסטיישן.

אבל מה אני יודע? אני לא הייתי שם. יובל דרור כן היה שם, והוא מעיד:

ראינו שני עובדים משחקים בפלייסטיישן ואחד ישב על כורסת מסאז’ ועצם את עיניו יען היה תלמיד חכם הקורא בגמרא. זה חרטא בריבוע (שהרי ברור שבשעה 9 בבוקר העובדים מגיעים ומיד פוצחים במשחק ספונטני ובמסאז’ ארוך). לי נראה שהעובדים נורא השתדלו לעמוד בדרישות האתוס (כפי שמציינת בצדק מעיין ב”גלובס”) ונתנו הצגה לעיתונאים שצילמו אותם כאילו היו קופים בגן חיות. אני חשבתי שזה מזויף ובלתי אמין; חלום אמריקאי דמיקולו.

22 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, Press, Release, גוגל | 2 תגובות

נה נה נה נה נה

באנגלית קוראים לזה raspberry – הפעולה של חריצת לשון, סגירת השפתיים ונפיחת אוויר מעורב בנתזי רוק. אני לא יודע איך קוראים לזה בעברית, אבל אני יודע איך זה נראה – כמו הקומוניקט-המחופש-לידיעה הזה בגלובס:

“גלובס”, עיתון העסקים של ישראל, הגיע להסכם לשיתוף-פעולה עם אתר AONLINE, המפעיל מערכות מידע עסקי ללקוחות. במסגרת ההסכם, “גלובס” ישדרג את התכנים של המערכות השונות ב-AONLINE.

בכך, מתווסף AONLINE לשורה ארוכה של גופים הרוכשים תכנים מ”גלובס”. בעקבות שיתוף הפעולה עם “גלובס”, תפסיק AONLINE להשתמש בשירותי התוכן של “דה מרקר”.

20 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 2 תגובות

כמה הערות על הרשתות החברתיות העסקיות בישראל. כלומר קפה דה מרקר

“גם בישראל נעשה ניסיון להקים רשת חברתית עסקית, שדי מהר הפכה לרשת להיכרויות”, לועגת מעיין כהן מגלובס למתחרים בדה מרקר קפה בלי לנקוב בשמם, בראיון עם מנהלת התקשורת הארגונית של לינקדאין.

בית מזכוכית, כהן. לפחות דה מרקר הצליחו להקים רשת כזו, להכניס אליה אנשים ולהפוך אותה לפעילה ומדוברת. איך אצלכם? עדיין מחפשים מי יעמוד בראש הרשת המקבילה שאתם מתכננים להקים כבר מי יודע כמה זמן, או שכבר מצאתם מישהו ואתם בשלב האפיון? כי שמעתי שרשתות חברתיות ובכלל ווב 2.0 הם תחומים שמתחילים להתלהט, ואולי כדאי לכם לשקול להיכנס אליהם בשנים הקרובות.

גם בדה מרקר, כמובן, לא יודעים לפרגן לגלובס. אחד השותים בקפה שלהם, יוסי בן טוב, העלה כתמונת יוזר את האיור שלו מגלובס, אותם רישומים בקווים שחורים שגיל ג’יבלי מצייר בהשראת הוול סטריט ג’ורנל:

אדם שוב, הפרקולטור הגדול של דה מרקר קפה, וניצן פלס, כנראה הפילטר שלו, עשו לו מה שעשו לצביקה בשור – נזיפה על חריגה מכללי המשחק:

בגלל מרכזיותך בקפה והשפעתך על גולשים אחרים – העובדה שיש לך תמונה שהיא מצוירת ולא תמונת פנים מצולמת שלך גורמת לאנשים רבים להעיר לנו על כך ובצדק, מכיוון שהיא מופיעה בניגוד למדיניות שקבענו לקפה בנוגע לתמונות הדמות. [הלינק במקור; ע”ק]”

בן טוב חשף את הבלוף שלהם:

אין לי בעיה עם אדם או ניצן . הם בסה”כ נציגים של משטרת הקפה. אבל “האנשים הרבים..?”
מי אתם? האם אתם אותם אלה שאליהם התכוון חבר טוב שלי, אופטימי אחד, או אחד מהאופטימיים, כשהוא אמר לי שהוא בטוח שיש עלי עין הרע?

באותו עניין, אהוד מבקש שמישהו יעיר לגיא רולניק על התמונה המפוקסלת שלו. אם לצטט את שוב, “מדיניות זו היא חלק מהרצון לייצר רשת עסקית אמינה והתמונה הברורה היא אחד הכלים להשגת מטרה זו”.

באותה הזדמנות, דברו עם רולניק גם על העיצוב – בהתחלה חשבתי שנקלעתי לעמוד השוקס שלו, אחר כך בדקתי אם אני על הפיירפוקס – אבל לא, כך באמת נראה העמוד של רולניק בדה מרקר קפה:

ובשולי הקרב בין מבקר הטלוויזיה שהפך למבוקר הטלוויזיה רענן שקד, שהתראיין לרייטינג (מומלץ) והכניס גם לדבורית ולווט שרגל, לבין שרגל, מבקרת הקולנוע בקרוב לשעבר של רייטינג, שקיבלה את זכות התגובה וניצלה אותה היטב להחזיר לשקד, כולל רמיזות על דברים שהיא יודעת ולא יכולה לספר, נזכרתי שכשאני מגגל “ולווט” אני עדיין מקבל בתוצאה הראשונה את הבלוג שלה בדה מרקר בלוגז (מין בלוגיית ביניים שנפתחה בדרך לקפה דה מרקר, שבה כתבו שרגל, יהונתן קלינגר, אליזרין זרובבלה וייסברג ועוד כמה).

עם זה שכישורי ה-SEO של אנשי דה מרקר לא משהו אני חי בשלום – שרגל דאגה לשים שם לינק עדכני לבלוג הפעיל בקפה; אלא שהיום גיליתי שמישהו במרקר שכח לחדש את הדומיין themarkerblogs.com, ועכשיו יש שם מגרש חנייה של Go Daddy.

והכי חמור: האווטר של גו דדי, איור של איש עם משקפי שמש, הכי לא מציית לכללים של אדם שוב.

18 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, אינטרנט, עיתונות ותקשורת | 6 תגובות

בחייאת, לא צורב

וואלק חולה על השירים שלך,
אני נשבע לך שבחיים שלי
לא צרבתי אף אחד מהדיסקים שלך,
אבל את של כולם אני כן צורב
שלך אורגינלים ומכל הלב, אחי.

– מתוך השיר המקסים “בחייאת” של עמיר בניון

18 ביולי, 2007 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

ביצה שנולדה בצום שחל במוצאי שבת קודש

אלי ישי שומר על השבת, הרב יהודה הלוי עמיחי שומר על ט’ באב – יכול להיות שהדוסים פשוט לא רוצים שנקרא את הארי פוטר, ספר באורך של התנ”ך רק עם יותר מפלצות מגניבות?

18 ביולי, 2007 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

goatsed!

דיחקקתי דאחקה לתומי, ומסתבר שביתקתי את בתולי ה-goatse.cx של כמה וכמה גולשים, לאחדים הזכרתי נשכחות, ולאחרים הזכרתי את ארוחת הצהריים שלהם שחזרה לבקר בגלל התמונה. היה אפילו איום של קורא בכיר להפסיק לקרוא את הבלוג (או, בלשונו, “אני אשים אותך בקורא הרסס באותו פולדר עם ליאור ויראלי [זהירות, הלינק מוביל לבלוג של ליאור ויראלי]”).

לא נהניתי ככה בבלוג מאז המתיחה עם הקלטת.