אשגר 404, גיליון 000*

כבר לא חס על יערות הגשם

בשם יערות הגשם ההולכים ונכחדים, בשם כל חומרי הגלם המשמשים את תעשיית הנייר, למעט הסמרטוטים והחומרים הממוחזרים, פונה המכתב העיתי ללא נייר “חדשות בן עזר” וקורא: יצומצמו העיתונים! מי צריך עשרות ומאות עמודים, בייחוד בעיתוני ובמקומוני סוף השבוע, אשר ככל שיש בהם יותר מודעות צבעוניות שאיש לא מסתכל בהן, אלא להפך, מתרגז ועובר הלאה – כן יש בהם פחות חומר מערכתי, פחות תוכן, והרמה – ביותר ממחציתם היא תת-רמה!

[…]

אמנם, וכל זמן שהשיטפון מתרחש בתחום חדש-יחסית – האלקטרוני, האינטרנטי, זה דווקא לטובה. רוב המידע אמין. אפשרויות הנגישות אליו והתקשורת עימו הן בגדר התגשמות חלום שאותו לא העזו בני אדם לשער עד לפני שלושים וארבעים שנה. אבל הערך המוסף הגדול והעצום של העיתונות האינטרנטית הוא שאינה זקוקה לנייר ואינה מייצרת הררי זבל-נייר שאותו איש לא קרא ושבישראל גם אינו ממוחזר.

את הדברים הללו כתב הסופר אהוד בן עזר בגיליון 42 של הניוזלטר האימיילי שלו, “חדשות בן עזר” (4/6/2005), וחלקים מהם צוטטו בטור של תום שגב ב”הארץ” (15/5/2005). שנתיים עברו, ובן עזר מצטרף למכחידי היערות: הוא נמנה על המצטרפים לשורות העיתון העתידי “ישראל היום”.

אהוד בן עזר. צילום פרטי

איך עולים הדברים בקנה אחד, אימיילתי לבן עזר, ותוך זמן קצר קיבלתי תשובה מפורטת:

אחת הסיבות להוצאה לאור של ‘חדשות בן עזר’ אלה היתה התחושה שהעיתונים הרגילים סתומים עבורי ועבור עוד אנשים כותבים כמוני, ולפיכך המכתב העיתי יימשך ללא כל קשר להופעתו של העיתון החדש ‘ישראל היום’.

ההצטרפות שלי ל’ישראל היום’ היא בתור פרי-לאנס מתבטאת בכך שנתבקשתי לכתוב רשימה פובליציסטית פעם בשבועיים דרך קבע, וזאת אעשה גם כדי שעוד קוראים לבד מנמעני ‘חדשות בן עזר’ יקראו לפעמים את דבריי.

אני חושב שאחת הסיבות שכותבים רבים מצטרפים ל’ישראל היום’ נעוצה ביהירות, בהתנשאות, ובדיעות הקדומות שמאפיינות את שלושה העיתונים הגדולים הקיימים.

אבל במקביל מתחזקת אמונתי שהעיתונות האינטרנטית הולכת ומאגפת את העיתונות המודפסת, ויותר ויותר קוראים מגלים אותה. ראה למשל את האתר המצויין של ד”ר גיא בכור.

ואולם הבעייה בעיתונות האלקטרונית היא שחלק גדול מהחומר הוא מתחת לכל רמה מבחינת השפה, הסגנון והפיסוק ונראה ממש חובבני. לכן ‘חדשות בן עזר’ אינו אתר ואינו בלוג אלא הוא מכתב עיתי, מכתב כתוב בתוכנת וורד שאני שולח ערוך היטב פעמיים בשבוע לכל נמעניי, ואני גם עורך מבחינה לשונית את דברי המשתתפים שיהיו ברמה לא פחות גבוהה ואולי גם יותר מזו של העיתונים היומיים, תוך מתן חופש מירבי לדיעותיהם (אך לא השמצות סתם וניסיון להשתמש בפלטפורמה שלי כדי לפרסם דברי בלע וחשבונות אישיים).

בעייה נוספת באתרים ובבלוגים היא שככל שהאתר יהיה יותר סנסציוני מבחינה חדשותית, גם בנוסח של ידיעות מתחת לחגורה, תהיינה לו יותר כניסות ולכן יותר פרסומות תמורת סכומים גבוהים יותר. מה שמעודד שחיטה עיתונאית מתוך אינטרסים כלכליים ברורים.

אגב, בן עזר מציין ש”חדשות בן עזר”, שנוסד ב-2005, הגיע כבר לגליונו ה-264, ונשלח ליותר מ-1500 נמענים. מי שרוצה להימנות על רשימת התפוצה שלו צריך לבקש זאת מבן עזר, בכתובת benezer@netvision.net.il.

לא משלמים לך מספיק בשביל לקנות אנציקלופדיה?

עוד אחד שמבקר את הרמה של העיתונות הישראלית הוא נחום ברנע, אחד מטובי כותביה החיים היום ולבטח אחד המתוגמלים ביותר בה. ודווקא הוא נפל בפח של עצלות אינטרנטית בבדיקת עובדות. בטור שפרסם בידיעות אחרונות ב23/7/2007 הוא כתב:

לפעמים, בימים חמים של קיץ, אני מתגעגע לדלידה. דלידה היתה זמרת מצרית עם קול של נער מתבגר, שהיה מעלה אותה בוודאות לשלב הגמר ב’כוכב נולד 5′. על-פי ויקיפדיה היא נולדה בקהיר למשפחה ממוצא איטלקי.

וויקיפדיה? אותה אנציקלופדיה אינטרנטית פתוחה לכל קורא וכותב, שבמשך כמה חודשים טענה, למשל, שג’ון סיגנת’לר האב היה חשוד במעורבות ישירה ברצח האחים קנדי?

ברנע, שמרבה לבקר את היעדר העריכה והסטנדרטים הנמוכים של העיתונות בישראל, ודאי היה נוזף בברנע שהסתמך על וויקיפדיה, ואולי אף מכנה אותו בלעג “בלוגר”, כפי שכתב בגיליון 62 של העין השביעית:

ההבדל בין מאמר שמתפרסם בעיתון לבין בלוג הוא בדרישות: הדרישה ממאמר היא שיופק בתהליך מקצועי מורכב, שכולל בדיקה של העובדות מצד הכתב ומצד הצוות של העיתון, עריכה וסגנון. בלוג נכתב מהבטן. מותר לשער, לנחש, לצטט מקורות בלי לבדוק את אמינותם. אם טועים, מתקנים.

בהקשר אחר של פרסום מידע לא-בדוק שאל עמוס שוקן את ברנע, ואני שואל ממנו את השאלה: תגיד, בידיעות לא משלמים לך מספיק בשביל לבדוק את העובדות? ואוסיף משלי: אני בטוח שאם רק תבקש, יתנו לך מנוי חינם לאנציקלופדיה ynet.

זה לפי הלוח העברי?

אפרופו העין השביעית, מישהו מצליח להבין את ההיגיון של סדר השנים בארכיון?

העיתון שלא היה

סגנית נשיא גוגל, מריסה מאייר, הגיעה לביקור בזק בישראל. לצד פגישות עם שמעון פרס, עכברי הייטק ועובדי גוגל ישראל (כן, גם מאיר ברנד), היא העבירה הרצאה לעיתונאים במפגש אקסקלוסיבי בחסות גלובס.

אף שבעבר נהגו שני הצ’ילבות להתגבר על צ’ילבתיותם ולתת זה לזה קרדיט על כנסים, הפעם העלים דה מרקר כל זכר לגלובס בידיעה המקדימה על האירוע, מה שלא מנע ממנו לשלוח לשם כתב, ומגלובס לאשר לו להיכנס לאירוע האקסקלוסיבי, מה שלא מנע מהכתב לשוב ולהתעלם בכתבתו מחסותו של גלובס לאירוע.

המיליונים החסרים

גלובס (25-26/7/2007): “חברת MSN ישראל השיקה את גרסת הבטא של מערכת הדואר האלקטרוני החדשה Windows Live Hotmail […] המשמשת על פי נתוני מיקרוסופט 280 משתמשים פעילים”.

המציאות: אמנם מדובר בשירות אימייל נחות לעומת מתחריו, אך לא 280 משתמשים כי אם 280 מיליון.

האלפים המיותרים

מעריב (27/7/2007): “ספקית האינטרנט נקסטל הודיעה ל-200 אלף לקוחות על הפסקת ההתקשרות עימם”.

המציאות: ספקית הסלולר ספרינט נקסטל הודיעה ל-1,100 לקוחות על הפסקת ההתקשרות עמם.

רק להוסיף דומיין

“345 מיליון דולר תמורת אתר אינטרנט”, מדווח ידיעות אחרונות (27/7/2007). רק את שם הדומיין שנרכש במחיר שיא, business.com, שכחו שם לציין.

(דרך Micro Gal)

חדשות גוגל בארץ

המועמדת לנשיאות קולט אביטל היא כלב.

(דרך חצי אוטומטי; הלשינה: אדר שלו)

חדשות גוגל בניכר

הנשיא בוש עובר בדיקת תחת.

(דרך טקקראנץ’; הלשינה: דורה קישינבסקי)

* אשגר 404 הוא פיילוט לסיכום שבועי שמרכז דברים שנאגרים אבל לא תמיד זוכים, או ראויים, לפוסט משלהם בחדר 404. בעתיד אולי יהפוך לניוזלטר. יש לכם עצות והערות? אוהבים את הפורמט? מעדיפים את האייטמים בפורמט הבלוגי? רוצים לתרום אייטמים? דברו איתי בת”ד 404.

27 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, אינטרנט, אשגר 404, עיתונות ותקשורת | 8 תגובות

הוּ הוּ הוּ: דודי גולדמן נוהם על מריסה מאייר

יש כתבות שנכתבות מנהמת הלב. הכתבה של דודי גולדמן אתמול בידיעות על סגנית נשיא גוגל, מריסה מאייר, נכתבה מנהימות חלציו.

ההפניה לכתבה של גולדמן על מאייר בידיעות אחרונות. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

“חפשו אותה. לאישה שבתמונה היה רומן לוהט עם לארי פייג’ מגוגל”, נכתב מתחת לתמונתה של מאייר בשער של מוסף הכלכלה של ידיעות אחרונות אתמול. אז מה אם מאייר היא סגנית נשיא בכירה בגוגל – בשער של כלכלה היא לא זוכה אפילו לשם, רק לתמונה.

השם הפרטי יחזור בכתבה עצמה. ויחזור עוד ועוד ועוד. כי לנשים קטנות ובלונדיניות אנחנו קוראים בשם הפרטי, גם אם הן סגנית נשיא גוגל.

וזה לא ששם המשפחה לא מופיע בכתבה. הוא מופיע – כי לגולדמן חשוב לדעת אם מאייר יהודיה. הוא גם ישאל אותה על זה, כפי שטרח לחזור ולהבהיר.

• דורה קישינבסקי כתבה על זה טור ב-nrg הרשת.

דודי גולדמן. צילום: גדי שמשון

26 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, אינטרנט, עיתונות ותקשורת | 6 תגובות

שכחו אותי בגוגל

שני קומוניקטים יצאו ממשרד יורו תל אביב על הביקור של סגנית נשיא גוגל, מריסה מאייר, בישראל. השני הגיע עם שורת הנושא “מאריסה מאייר, סגנית נשיא Google מגיעה לישראל – ידיעה מתוקנת!”

הנה ההבדל* בין ההודעות. בראשונה נכתב כך:

אחד מתחומי האחריות של מאייר הוא פיתוח מוצרים, לשם כך יסייר הצוות גם במרכזי המחקר והפיתוח של Google בחיפה ובתל אביב ויבחן את הפרויקטים שמפתח הצוות בראשות יואל מארק בחיפה והצוות בראשות יוסי מטיאס בתל אביב.

ובשנייה נכתב כך:

מאייר וקבוצת מנהלי המוצר יקיימו מפגשים עם המהנדסים ומנהלי המוצר במרכזי המחקר והפיתוח של Google בחיפה ובתל אביב בראשותם של ד”ר יואל מארק ופרופ’ יוסי מטיאס, עימם הם נמצאים בקשרי עבודה קרובים. בנוסף, תקבל מאייר סקירה על השוק בישראל ממאיר ברנד, מנכ”ל Google ישראל.

קריאה בין השורות מגלה מה קרה כאן: מישהו קיבל על הראש כי שכח את מאיר ברנד. האיש הוא, אחרי הכל, מנכ”ל גוגל ישראל, אז איך ייתכן שמאייר תיפגש עם שני מנהלי מרכזי הפיתוח אבל לא איתו? רגע, יכול להיות שגם בגוגל חושבים שברנד הוא מנכ”ל בתואר, אבל בפועל הוא בסך הכל מנהל מחלקת השיווק, מקביל למנהלי הפיתוח וקצת פחות מעניין מהם כשבכיר בגוגל מגיע לבקר?

מנכ”ל גוגל ישראל, מאיר ברנד. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

* עוד הבדל, קטן ולא משמעותי: את המשפט “את הביקור יחתמו מפגשים עם נשיא המדינה, מר שמעון פרס” החליף המשפט “במהלך הביקור תיפגש מאייר עם נשיא המדינה, מר שמעון פרס, השומר על מערכת יחסים חמה עם חברת Google ומייסדיה”.

24 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, Press, Release, גוגל | 3 תגובות

AM:PM מודים ועוזבים

nrg כלכלה הרימו את הסיפור שפורסם פה אתמול, על כך ש-AM:PM עוברים על חוק הפקדון. הרשת הודתה בכך והבטיחה לתקן את המדיניות:

הוראה כבר הועברה לכל הסניפים על פיה יוסרו השלטים לאלתר ועל גבי המשקאות יצוין המחיר המלא כולל הפיקדון.

24 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, חוק הפקדון | 2 תגובות

נענע10 שוב10 נופלים10 בפח10

נענע כבר נפלו פעם בידיעה פיקטיבית מאתר סאטירה*, ונחמד לראות שהם ממשיכים במסורת הזאת. הפעם מדובר בידיעה מאתר BBSpot, שמספרת שאפל גובה 5 דולרים על כניסה לאפלסטור לצפות באייפון:

ומשהו אחרון על ההארי פוטר של עולם המחשבים. אם אתם מגיעים בקרוב לארה”ב וחשקה נפשכם לראות את ה-iPhone מקרוב באחת מחנויות אפל, קחו בחשבון שתצטרכו להפרד מחמישה דולר תמורת התענוג. אתר BBSpot מדווח שהקהל הגדול שזורם לחנויות החברה כדי לצפות בפלא התורן של עולם הטכנולוגיה גרם לאלופת השיווק להשיק יוזמה חדשה, שמטרתה להגביל את כמות המבקרים, ולוודא שרק “האנשים הנכונים” נכנסים. מי הם? “לקוחות אפל אמיתיים, עם כסף, שמוכנים לשלם בשביל לצפות בסחורה שלנו”, קבע סגן מנהל תחום הקמעונאות באפל, וינס סיופיאנו.

תגובות הצרכנים לתקנה החדשה היו מעורבות. “חמישה דולר רק כדי להיכנס לחנות – זה כאילו שהם רוצים להיות סנובים אליטיסטים”, טען קייל מרטין. סיופיאנו אישר את האבחנה: “בדיוק כך”, אמר.

בדיוק כך.

עדכון
הידיעה תוקנה.

* זה היה על מייקל מור והדליפה של סרטו לביטורנט או משהו, ~~ואני חושב שגם אז זה היה מ-BBSpot (אולי נענע עובדים איתם בסינדיקציה)~~. כתבתי על זה פוסט בזמנו ~~ואני לא מצליח למצוא אותו, מה שאומר שהוא קבור איפשהו בחדר 404 בישראבלוג, שיום אחד בטח יתקנו את החיפוש שלהם~~.

24 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 4 תגובות

סטטיסטיקות לכל

אפשר לחתוך את הוויכוח על מדד הבלוגים באיבו, לפחות בהיבט של הפופולריות. וזה מה שאני עושה. מעכשיו, הסטטיסטיקות שלי, באדיבות Firestats של עמרי ידן, גלויות לכל בתחתית הבלוג. הן מכילות את מספר הכניסות ואת מספר המבקרים, ב-24 השעות האחרונות ובמצטבר מאז פתיחת הבלוג.

אנחנו לא תאגידי תקשורת שמנפחים מספרים כדי למכור פרסומות. אנחנו בלוגרים. הצטרפו אלי.

עדכון טכני
מי שמסתכל על המספרים האלה עכשיו וחושב, “פחחחח, לי יש פי מיליון יותר”, שייכנס למערכת הסטטיסטיקות שלו ויסנן החוצה את כל הבוטים, ויש הרבה כאלה. אחר כך הוא יכול לחזור לפה ולהגיד, “פחחחח, לי יש פי חצי מיליון יותר”.

חושפים את הסטטיסטיקות:
דברים קטנים / שרון גפן
המרתף / אהוד קינן
Content / Interactive / גדי שמשון
הרהורים של אבא / נדב פרץ
מחשבות, מחשבים, ושאר דברי בלע / עמרי ידן
The N.Z.B / ניצן ברומר

24 ביולי, 2007 | בנושאים: 404 | 23 תגובות

יום ללא תאונות: למה להרוס כ”כ מוקדם?

איזו תנועה משונה הכריזה על היום כ”יום ללא תאונות” (תאונות דרכים). כבר בבוקר היתה תאונה בכפר סבא. מצד אחד, זה נחמד שמישהו טרח והשקיע בתאונה מורכבת כזאת – שלוש מכוניות היו מעורבות בה – רק בשביל לקלקל להם. מצד שני, מבחינת תזמון קומי, עדיף היה לשמור על כל היום נקי מתאונות דרכים ואז לעשות אחת יפה כזאת בעשר בלילה, כשהמארגנים כבר משוכנעים שהם הצליחו. עניין של טעם.

24 ביולי, 2007 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

פסגת הפחחח

עמיחי שלו בנענע נהנה מאוד מדירוג הבלוגים הישראליים של בלוגטל, וקשה שלא לחייך.

אז מה קורה בדירוג של בלוגטל והאם באמת הוא נותן תמונת מצב? האמת, שבגדול, אין הפתעות גדולות. העובדה כי דווקא רן יניב הרשטיין (שכותב בנענע מחשבים) דורג במקום ראשון היא פחות קריטית. כמה מקומות קדימה או אחורה לא ממש משנים. מה שניתן לראות ביתר דיוק והוא הדבר החשוב הוא רשימה כוללת, ממוספרת ואמינה של הבלוגים הטובים והנקראים ביותר בעברית.

כדי להבין למה זה מצחיק, מספיק להסתכל על הרשימה של בלוגטל. להלן המקומות הראשונים בדירוג הכללי של הבלוגים בארץ. כן, הכללי. לא בקטגוריית טכנולוגיה בלבד.

1. רן יניב הרטשטיין
2. הבלוג של אח”י דקר
3. מאבד תמלילים – הגלוב
4. xslf.com – הבלוג של שושנה פורבס
5. Things
6. וובסטר 3
7. Thecoils
8. דברים קטנים
9. ברכה גולשת
10. מחשבות, מחשבים, ושאר דברי בלע

דווקא המיקום של אלילי הוורדפרס בראש הרשימה מובן, מסיבות טכניות (כל הבלוגים שמשתמשים בפלטפורמת וורדפרס מלנקקים להרטשטיין ואלה שמשתמשים בעיצובים של אח”י דקר מלנקקים אליה; זה יכול לבלבל כל דירוג). השאר, איך נאמר בעדינות, משקף אולי איזו מציאות מקבילה נעימה. מציאות שבה רק הגיקים כותבים בלוגים, ישראבלוג טרם הומצא ותפוז וקפה הם דברים שיש במטבח.

קחו את הבלוג שאני כותבת בו שורות אלה: עם כל הכבוד לוותק של העורך’שלי באינטרנטים, ולעובדה שקהל הקוראים של העורך’שלי כולל אחרים עם ותק מרשים באינטרנטים, מדובר בבלוג עם ממוצע של שתיים וחצי תגובות פר פוסט. והוא הגיע למקום ה-13. 45 מקומות לפני ולווט אנדרגראונד, אינסוף מקומות לפני מלכות ישראבלוג שיכולות לצפות בבטחון ל-70 תגובות על כל עיטוש. אפרופו, יכול להיות שזאת בעיית הראיה שלי, אבל אני לא מוצאת את זרובבלה בשום מקום ברשימה. אני מזכירה: מדובר, לפחות לפי נענע, בדירוג שאמור לשקף מספר קוראים.

עוד מהכתבה:

באתר, שעלה לאחרונה בגירסה חדשה, מודים שלא מדובר במיפוי מספרים מושלם; יש בעיות עם בלוגים שנמצאים תחת “אותו אלקסה”, כמו ישראבלוג, בלוגלי, תפוז, רשימות או קפה דה מארקר

יו דונט סיי.

אבל הפרמטרים הללו נלקחו בחשבון, ובלוגים הפועלים במסגרת הפלטפורמות הקהילתיות הללו נספרים – וגם אם לא מדובר במדע מדויק, בכל זאת מתבהרת תמונה מעניינת.

תמונה שמשקפת, כמו ראי קסמים חנפן במיוחד, בדיוק את מה שבלוגרי הטכנולוגיה/אינטרנט אוהבים לחשוב על עצמם – שהם לא רק חשובים, חכמים, משפיעים יותר וכדומה מה”פקאצות” של ישראבלוג והתפוזיה; לא רק הנציגים המרכזיים מטעם עצמם של עולם הבלוגים בעיתונות ובטלוויזיה; אלא גם, טכנית, פיזית, איכשהו ולמרות כל הנתונים הבולטים שאומרים ההיפך, נקראים יותר.

מה שלא נחשף עד היום הוא הגילוי שאת עיקר התעבורה לוקחים בלוגים טכנולוגיים או כאלו הנכתבים בידי אושיות טכנולוגיה ישראליות.

Oh, dear. אין לי שום בעיה עם האלגוריתם של בלוגטל כשלעצמו: כמו הרבה סטטיסטיקות אינטרנט, הוא פשוט לא רציני או סגור על עצמו במיוחד, והוא מוטה לכיוון הגיקי של הסקאלה האנושית (ע”ע כשמחפשים תפוחים מגיעים לאתר של חברת Apple ושאר קלישאות). אבל לקחת אותו ברצינות? כמייצג של תעבורה?

“בחודשים האחרונים עבדנו על אלגוריתם מתוחכם יחסית, לפי שקלול פרמטרים של אלקסה, הדירוג של גוגל, הדירוג של טכנוראטי, מספר הקישורים ועוד משתנים נוספים כמו רמת עדכון, קהילתיות ואחרים, שאנחנו לא חושפים לציבור”, סיפר לנענע מחשבים ליאור לוין מבלוגטל.

בכל אופן, בשבועות הקרובים האלגוריתם אמור לעבור שדרוג נוסף, והמדד אמור להיות הרבה יותר מדויק.

אני מחכה בקוצר רוח.

23 ביולי, 2007 | בנושאים: 404, אינטרנט, בלוגים, עיתונות ותקשורת | 25 תגובות

Themarker IT: חדשות התגיות

בשעות אלה עושה את דרכו לאוויר האינטרנט Themarker IT, אתר חדשות ה-IT החדש של דה מרקר.

האתר החדש, בכתובת it.themarker.com, לוקח את גימיק התגיות של דה מרקר ועושה בו שימוש מעשי. התגיות מסודרות בראש ההומפייג’ (כרגע בענן, אבל כנראה שזה לא יישאר כך), והקלקה על כל אחת מהן מציגה לגולש עמוד שהפורמט שלו דומה לזה של ההומפייג’ – כתבה ראשית, כתבות, טורי דעה, משרות ואירועים – אלא שהתכנים בו מותאמים לאותה תגית.

בצורה זו, האתר יכול לבחור תחומי סיקור בצורה דינמית. יש תחום סיקור חדש? מוסיפים תגית, מזינים תכני רוחב (כתבות, דעות, משרות, אירועים וכו’) ומייצרים הומפייג’. תחום סיקור מסויים לא מתרומם? פשוט מפסיקים להשתמש בתגית שלו.

עוד יישום נחמד של התגיות הוא “כתבות נוספות”. בדרך כלל מדובר בבוקסה שמכילה שתיים שלוש כתבות, שנבחרו ידנית או אוטומטית מהקטגוריה/תגית של הכתבה שבצידה או בתחתיתה היא נמצאת. באתר החדש, יש בוקסה עם לשונית לכל תגית, ותחת כל לשונית מוצגות שלוש הכתבות האחרונות עם אותה תגית.