בלוגים הופכים לעיתונים וחדשות רשת אחרות
צ’ארלי ישן עם הדגים
כשאני כל כך רעב שאני לא מסוגל להחליט מה בא לי, סנדוויץ’ טונה טוב תמיד סוגר את הפינה. בדרך כלל אני צורך טונה סטארקיסט, פשרה הוגנת בין טונה יוּלה המצויינת והיקרה באריזה הצהובה לבין כל מותגי הסלג הזולים שנמכרים בשוק ובחנויות מכולת מהדור הישן.
כשקיבלתי לבדיקה את הסדרה החדשה של סטארקיסט, הופתעתי לגלות שהיא מיוצרת בישראל. תמיד דמיינתי את הפרזנטור של החברה, צ’ארלי הטונה הממושקף וחובש הבארט, כבחור צרוד ומחוספס אך טוב לב שמתגורר בניו אורלינס ומנגן ג’ז על סקסופון במועדונים שמגישים שרימפס ונתחי תנין מטוגנים בבלילה ולקינוח סופגניות ביינייט צרפתיות עם הררי אבקת סוכר. מסתבר שהוא בעצם ערס צרפתי שדופק שווארמות כשרות בטירת הכרמל.
הטונה בשמן של סטארקיסט (10% שומן אחרי סינון) יותר טעימה לי, אבל אני שונא את המגע עם השמן בזמן הסינון ולכן מסתפק בדרך כלל בטונה במים (1% שומן). הטונה בסדרה החדשה שוחה במים ושמן קנולה. כצפוי, זה פחות שמנוני משמן וקצת יותר שמנוני ממים, ושיעור השומן גם הוא באמצע – 5%. הסדרה מגיעה בשלושה טעמים – טבעי, עשבי תיבול ולימון ופלפל.
הטונה הטבעית הזכירה מאוד את הטונה הרגילה במים, כלומר יבשושית מדי, והטונה עם הלימון והפלפל חרפרפה וחביבה. שתיהן נתנו עבודה כשערבבתי אותן עם מיונז ושמתי על לחם מלא עם עגבניה וחמוצים ביתיים, כמו שהקב”ה התכוון שנאכל אותם. הטונה עם עשבי התיבול, לעומתן, מוצלחת מספיק בשביל לאכול אותה נטורל.
הדבר היחיד שמפריע לי בה הוא סוד הרכיבים. בתמונה על האריזה רואים נתח טונה עם עלי בזיליקום ועירית, אבל זו רק הצעת הגשה, וברשימת הרכיבים כתוב בלקוניות “עשבי תיבול”. צ’ארלי, באמאש’ך, מה שמת בפנים?
ציונים: ○●●●● לעשבי תיבול ○●●● ללימון ופלפל ●●● לטבעי
מחיר: 7.5 שקלים.
שורה תחתונה: שום דולפינים לא נפגעו במהלך כתיבת ביקורת זו.
(פורסם במקור במדור “טוחנים” ב”רייטינג”, 11/3/2009)
כלכליסט – טכנולוגי – להמשיך לעבוד ביחד – גם מהבית
כלכליסט – טכנולוגי – מובטלי ההייטק עוברים לפרילאנס
בעקבות המשבר הכלכלי: הניו יורק טיימס משנה סגנון
נייר הטלפרומפטר של ערוץ 1 • מסמך
שליח חדר 404 חדר לאולפני רשות השידור וחילץ משם נייר טלמפרומטר, זה שהקריינים מחזיקים על השולחן למקרה שהפרומפטר יקרוס, תרחיש לא בלתי סביר בערוץ 1.
אגב, “קרן לייזר”? באמת? או שמצאתי מסמך לורם איפסום?
מחפש עבודה באמדוקס?
לא יודע, נראה לי שהם יותר בקטע של פיטורים וצמצומים כרגע.
מרכאות לא מיותרות: כמה פעמים מופיע פאבל סלוצקר בגוגל?
פוסט של אהרן פוירשטיין
שלמה אבינרי* כותב היום בהארץ על משפחת החייל החטוף גלעד שליט, ומגלה בורות במיומנות החשובה ביותר לאדם המודרני – שימוש נכון בגוגל.
כך כותב אבינרי:
הייתי מצפה ממשפחת שליט להיות מודעת לכך שיש משהו מקומם בכך ששמו של גלעד – החי – נהפך כמעט למותג לאומי, ואילו שמותיהם של שני החיילים שנהרגו כאשר הוא נפל בשבי נותרו אלמונים. ב”גוגל” בעברית הופיעו, כאשר בדקתי באחרונה, כ-3,400,000 אזכורים לגלעד שליט, 270,000 אזכורים לחנן ברק ו-741 אזכורים לפאבל סלוצקר.
אז למה באמת חנן ברק מוזכר 270000 פעם ופאבל סלוצקר רק 741 ? כי הפרופסור לא השתמש במרכאות, ועל כן השתרבבו לחיפוש שלו הרבה מאוד תוצאות שבהן השם חנן מופיע אי שם ליד ברק, שני שמות נפוצים הרבה יותר בעברית מאשר פאבל וסלוצקר. לו היה שם מרכאות היה מגלה ש”גלעד שליט” אמנם נפוץ הרבה יותר מהשניים האחרים (3.21 מיליון מופעים), אבל ל”חנן ברק” יש רק 2670 אזכורים.
אבל מי סופר.
* שלמה אבינרי הוא פרופסור למדע המדינה וחתן פרס ישראל. איזה קורס חובה הייתם מוסיפים באוניברסיטה (גם לפרופסורים)?
______________________________________
היה זה פוסט של אהרן פוירשטיין, תסריטאי ומורה לקולנוע, ובעל הבלוג "הפרוייקט הגדול" ברשימות
ולא שילמנו לו שקל בשביל להגיד את זה!
אתר CrossReader מפרסם המלצה (טסטמוניאל) של הלקוח הלא חשוד בכלל “sheker kolsheho”. הלשין גילעד נס.
כך הפכה דורה החוקרת מגיקית לפקאצה
בשנת 2000, שנה אחרי הפיילוט המוצלח שלה, הגיחה לטלוויזיה דורה חוקרת הארצות (Dora the Explorer, ובעברית “מגלים עם דורה”), ילדה לטינית-אמריקאית בת 10, שחומת עור, בעלת פריזורת קארה-קערה חומה ועיניים חומות גדולות, שיצאה למסעות ניווט הרפתקניים וחינוכיים של פתרון חידות וגילוי של העולם החייכני שסביבה (גשר! תיק גב! שער! ספר אדום גדול!). לתפקיד המבוגר האחראי שלצדה לוהק בוטס הקוף הרעשני (מרקו התקשר, הוא רוצה תמלוגים), ואת תפקיד הזאב הרע גילם סווייפר השועל התחמן, חטפני בגירסה העברית. המנה האנומלית הזאת בתפריט הפאסט הטלוויזיוני החזיקה עשור שלם, אבל עכשיו ערוץ ניקולודיאן וחברת המשחקים מאטל רוצים לבגר אותה, כלומר להעביר אותה תהליך של כוסיפיקציה, כדי שהיא תדבר לטווינאייג’ריות (גילאי 10-15) שמתחילות להשתעמם מבוטס וספר אדום גדול ולגלות עניין במגפיים וליפסטיק אדום קטן. קולקציית הסתיו הקרוב של דורה תכלול פחות שומן ילדוּת ופחות בד.
דורה נולדה מן האינטרנט, בימים שבהם בועת הדוטקום התמלאה אוויר ודולרים לקראת הפיצוץ והתפיחה המחודשת. פתיח הסדרה מציג אותה כדמות במשחק מחשב מהדור הישן, סופר מריו גירסת גן ריקי. גם בסדרה עצמה מופיעה אלמנט וובי בולט, סמן בצורת חץ מאיר את המקומות שאליהם היא צריכה להגיע. היא יודעת למצוא תשובות ופתרונות, כמו הילדים שגדלו על גוגל וּוויקיפדיה, וכשהיא לא יודעת היא שואלת את הצופים שהיא מעולם לא פגשה – כמו שמי שלא מוצא תשובה במנוע חיפוש נעזר בחבריו לאומת האינטרנט. שם הסדרה, Dora the Explorer, מעורר חשד שמא מדובר בכלל בפרסומת סמויה לדפדפן אקספלורר של מיקרוסופט (מה שמציב את בוטס בתפקיד הסייען של מיקרוסופט, מהדק הנייר המעצבן). החשד הקונספירטיבי מתגבר כשרואים את סווייפר (חטפני), שדומה דמיון מטריד ללוגו הדפדפן המתחרה פיירפוקס.
דורה, שקהל היעד המקורי שלה הוא פעוטות וילדי גן, היא חנונית מגניבה: אינטליגנטית, חקרנית וסקרנית, קוראת ספרים, דוברת אנגלית וספרדית, חביבה ואוהבת אדם וחיה. בכל פרק היא יוצאת, בוטס לצדה ותיק הגב המדבר על גבה, למסע בו תדבר עם הצופים ותיעזר בהם, תתגבר על מכשולים ותפתור חידות, תפגוש חברים מוכרים וחדשים, תפטפט בספרדית ותגיע תמיד ליעדה בשלום. גם כשסווייפר השועל מנסה לחבל במסעה, היא לא מקללת ולא מאיימת ולא מרביצה, רק דורשת באסרטיביות “סווייפר, תפסיק לגנוב!” שלוש פעמים, וזה עובד. ספרו את זה לנשיא לשעבר בוש.
הדור הבא של דורה מקוון גם הוא, אבל אחרת. במקביל להבגרת הדמות תשיק מאטל, שהמפורסם במותגיה הוא ברבי, בובת דורה שמתחברת לאינטרנט ו”מעצימה ילדוֹת להשפיע ולשנות את החיים של דורה ושל חבריה”, כפי שלרלרה סגנית הנשיא לשיווק של מאטל, ג’ינה סירארד. בעברית פשוטה, אפשר לשחק איתה כמו עם ברבי 2.0: הילדות יכולות לשנות את אורך שערה, צבע עיניה ותכשיטיה (כרגע יש לה צמיד בצורת פרח), שינויים שיחולו גם בבובה הפיזית, ולצייד אותה באקססוריז נוספים, שיימכרו בנפרד. החיבור יאפשר גם להפעיל את דורה בעולם המקוון, לדבר עם חבריה וגם להרוויח כסף. אין לי מושג איך – אולי היא תגבה תגבה תשלום מחברים לכיתה כדי לעשות להם את שיעורי הבית. הלימוד והסקרנות, הבנתם כבר, הם לא העניין כאן. “הבובה באמת מתחברת לאהבה של הטוויניוֹת לאופנה”, מסבירה סגנית הנשיא סירארד. “הסיפוק המיידי שהבנות מקבלות בעודן משנות את דורה אונלייין וחוזות בבובה משתנה באורח קסם מול עיניהן היא פריצת דרך בשוק הצעצועים של ימינו. בנוסף, ההורים יכולים לחוש בנוח בידיעה שהעולם המקוון של דורה מספק חוויית משחק בטוחה ושלמה לילדים שלהם”. כן, חוויה בטוחה כמו לשלוח נערה למסע שופינג בקניון.
וזה לא שדורה לא התמסחרה עוד קודם – היא הכניסה מיליארדים במוצרים נלווים, אבל ההורים לפחות יכלו להתנחם בעובדה שהם קונים לילדים צעצוע חינוכי, ולא ברבי עם פרופורציות לא טבעיות של רגליים ארוכות, מתני צרעה ושדי פלסטיק ענקיים, או בראץ שרלילה עם שפתיים ענקיות ויותר מדי איפור. “יש מגוון לא קטן של מוצרים שכמעט בלתי אפשרי לרכוש לא ממותג, אז אם כבר, אני מעדיף את המותגים שמשדרים פחות אלימות, פחות רוח שטות, ודורה די עונה על הצורך הזה”, אומר ברק פיטוסי, בן 35, איש תקשורת וגרפיקה ששניים משלושת ילדיו, בני חמש ותשע, צופים בדורה.
***
ההידרדרות הערכית של דורה מלווה, באופן טבעי, במהפך חיצוני. ניקולודיאן ומאטל הודיעו במקור שיחשפו את הדמות המשופצת במלואה רק בסתיו ובינתיים שחררו צללית שלה, כאילו היתה אמבר החשפנית, צלליתה החשופה מוטלת על המסך רגע לפני שהיא מגיחה מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה.
לפי הצללית, אצל דורה החדשה מחליף שיער שופע את תספורת הקערה, תיק בית הספר עם המפה המדברת נעלם, אולי לטובת סלולרי חכם עם מפות מקוונות ו-GPS, והחולצה ומכנסי הספורט עפו לטובת מה שנראה כמו שמלה קצרה שחושפת רגליים ארוכות. אלה, שנעטפו פעם בנעלי סקוטש וגרביים צהובים עם פרנזים, מסתיימות עכשיו בנעליים נשיות ואופנתיות (תודה לאל, על עקבים ויתרו לה, לעת עתה). בעוד דורה הישנה עמדה בטבעיות ונופפה בידיה, תנוחת היד של דורה החדשה מעודנת ופלרטטנית, ובמקום לעמוד יציבה על שתי רגליים היא עומדת עם רגל אחת באוויר מקופלת לאחור, ספק נוגעת ספק מתחככת ברגל השנייה. באתר Examiner.com שמו זו ליד זו את צלליתה של דורה החדשה ולצדה צללית של בובת בראץ; קשה היה להבדיל ביניהן.
דורה החדשה תפלג את הקונצנזוס המגדרי: בנים לא יוכלו להמשיך את ההזדהות הא-מינית איתה – היא תהפוך לאחת מהבנות, שירצו לדמות לה, והבנים או שלא ירשו לה לשחק איתם, או שיתאהבו בה. “ילדים יזדהו עם הדורה במראה החדש, לא זו הגוצה שמסכמת את התמימות הילדותית”, הזהיר הפסיכולוג ג’ק בויל בסאנדיי מייל הבריטי, ולין שרידן מאוניברסיטת קלדוניאן אמרה: “דורה נתנה השראה למיליוני ילדים בלי שתהיה במידה אפס. הסירו את ידיכם מדורה”.
הורים שראו את הצללית המאיימת לא נשמעו נלהבים. כמה מהם ארגנו עצומה ובה מחו על מסלול ההתבגרות הלא-טבעי של דורה, שלדעתם “לא היתה הופכת לאייקון אופנה או שופהוליקית. היא היתה מפתחת את כישורי קריאת המפה שלה ומדמיינת את המקומות אליהם היא יכולה להגיע. היא היתה מנצלת את כישורי פתירת הבעיות שלה להמציא דרכים חדשות להביא מים נקיים לקהילות נזקקות ברחבי העולם. אולי היא היתה הופכת לאצנית ברמה עולמית או הולכת אחרי אהבתה לחיות והופכת לפעילה לשימור הטבע או לביולוגית”. בקיצור, דורה המבוגרת משלבת את הערכים של אמא תרזה והיכולות של לארה קרופט. צחוק צחוק, אבל העצומה גייסה למעלה מ-5000 חתימות, והפרסום השלילי הטריד את ניקולודיאן, שמיהרה להדגיש שדורה החדשה לא תחליף את המקורית אלא תתווסף אליה, תתאפיין ב”דימוי עצמי גבוה, אינטלקט מפותח ורוח הרפתקנית”, ו”תמקם את המרחב ההרפתקני בעולם שבו פיתרון תעלומות מעוגן בסוגיות פרו-חברתיות רלבנטיות, כגון: חיסכון במים, התנדבות ונטיעת עצים”. לגבי הגרדרובה החדשה מסרו מניקולודיאן כי “הבובה החדשה לבושה בטוניקה, חותלות וסנדלים. היא אינה לובשת חצאית קצרה, כפי שנטען במספר פרסומים כוזבים”. טוב, ככה זה כשמתייחסים לדורה החדשה כאל ראש המוסד ומשחררים צללית שלה במקום תמונה. זמן קצר לאחר מכן שוחררה התמונה הלא מוצללת.
***
דורה לא לבד: דמויות ילדוּת אחרות לפניה עברו מהפך כדי להתאים לילדים שיונקים מגיל חד-ספרתי דימויי גוף מעוותים ופורנו חופשי מהטלוויזיה, משלטי החוצות ומהאינטרנט. דובי אכפת לי האהובים הלכו לדיאטנית והורידו את הכרס, צבי הנינג’ה עשו שעות נוספות במכון כושר ושריריהם השתרגו, באגס באני וחבריו מהלוני טונז הפכו לכנופייה לבושת שחורים מפחידה, ובובת הולי הובי הפכה מילדה עם קרזולת אדמונית ושמלת טלאים הומלסית לנערה עם שיער גלי בלונדיני, לבושה בחולצה קצרת שרוולים וג’ינס. אחת שעברה שינויים מאוד דומים לאלה של דורה היא סטרוברי שורטקייק, בובה ודמות מצויירת מהאייטיז. שורטקייק היתה ילדה שמנמנה עם נמשים, ראסטות אדומות, כובע קצפת ותותים ושמלה מיושנת עם שרוולים ארוכים – ובאופן כללי נראתה כמו קאפקייק. בשנה שעברה היא נכנסה לטיפול עשרת אלפים וויצאה ממנו בחורה גבוהה ודקיקה (היא כבר לא נוגעת בקצפת, מסתבר), לבושה בשמלה צמודה ועליונית עם שרוולים קצרים, שיער גלי ורוד וארוך ושפתיים נוצצות מליפגלוס. ב”ראיון” בגוד מורנינג אמריקה אמרה שורטקייק המונפשת: “יש רק דרך אחת לתאר את המראה החדש שלי: פשוט טעים!”. המראיינת שאלה מדוע היא שינתה את הלוק. “מי אוהבת ללבוש את אותה תלבושת שוב ושוב ושוב?”, צחקקה קורבן האופנה.
סטרוברי שורטקייק עם ליפגלוס זה סבבה, אבל ונסה הודג’נס בת ה-20 מ”היי סקול מיוזיקל” חטפה על הראש בשנה שעברה, כאשר צצו תמונות לנז’ריי ועירום שלה, שצולמו לדברי יחצניה באופן פרטי ודלפו לאינטרנט, וכמוה גם מיילי סיירוס בת ה-15, כוכבת “האנה מונטנה”, שהצטלמה אצל אני לייבוויץ ל”ואניטי פייר” כשהיא לבושה רק בסדין, גבה חשוף ומבטה פתייני.
לדורה היו כל הנתונים לגדול אל תוך הגיק-שיק האתני סטייל סשה ומאליה אובמה (שגם הן זכו לבובות בדמותן). החליפות רוצים לראות אותה כפקא3ה שמשדרת מיניות, כמובן רק עד הרמה המותרת על פי חוק המיינסטרים האמריקאי לכוכבת ילדים. אלא שהסיפורים של סיירוס והודג’נס, ועוד אינספור כמוהם, מזכירים לנו שברגע שמזניקים את המירוץ למיניות של כוכבות ילדים, קשה לעצור אותו. במיוחד כשהתקשורת והאינטרנט דורשים את ליטרת הבשר החשוף שלהם, והדרך מהשער של מעריב לנוער לשער של בלייזר קצרה מתמיד. כך שאם לא ניזהר, בעוד כמה שנים אנחנו עלולים למצוא את דורה מדגמנת אנורקסיה, מוציאה אלבום שירי פופ שעברו עריכה בפוטושופ ויוצאת מלימוזינות בלוס אנג’לס בלי תחתונים. חייבים לעצור את זה: בעולם יש מספיק פריס הילטוניות, לינדזי לוהאניות ואחיות אולסן. דורה יש רק אחת.
(הכתבה פורסמה במקור ב”רייטינג” ב-18/3/2009, ומובאת כאן בגירסה שונה מעט ומעודכנת)