בקאמרי גזרו את הביקורת על המחזמר של שלמה ארצי
ציטוט חיובי של מבקר תאטרון במודעה של הצגה צריך תמיד לקחת בערבון מוגבל, כי התאטראות קוטפים מהביקורת רק את הקטעים הטובים. במקרה של “לילה לא שקט”, מחזמר המבוסס על שירי שלמה ארצי, תאטרון הקאמרי לקח את הנוהג צעד אחד ובעייתי קדימה.
ב”כלכליסט” פורסמה ביקורת מפרגנת יחסית של מאיה נחום שחל, שכותרת המשנה שלה היא
המחזמר ‘לילה לא שקט’, המבוסס על שירי שלמה ארצי, בדרך להפוך ללהיט. אך למרות הביצועים המצוינים של אמיר דדון ומיי פיינגולד לקלאסיקות של ארצי, קשה להתעלם מקטעי הקישור שפוגמים בחוויה
בתאטרון תלו עותקים מצולמים של הכתבה ליד קופות התאטרון. אלא שהחלק הלא מחמיא נמחק, והותיר משפט חסר פשר, שהפסיק בו תוקן בעט לנקודה:
אך למרות הביצועים המצוינים של אמיר דדון ומיי פיינגולד לקלאסיקות של ארצי.
“משעשע שתיאטרון הקאמרי מזלזל באינטלגנציה של לקוחותיו. האם המשפט הזה נשמע הגיוני למישהו?”, תוהה מיכל הלפרין, עורכת תוכן שביקרה בתאטרון ודיווחה לנו על הצינזור.
הטקסט המלא פורסם גם באתר הקאמרי, שם המשנה נערך לגמרי:
המחזמר ‘לילה לא שקט”, המבוסס על שירי שלמה ארצי, בדרך להפוך ללהיט, עם הביצועים המצוינים של אמיר דדון ומיי פיינגולד לקלאסיקות של ארצי…
דוברת התאטרון, אפרת אברהם-ליבנה, אמרה שהעותקים המצולמים היו יוזמה פרטית של אחד העובדים, ולקחה אחריות על הטקסט באתר, שהיא ערכה: “בנוגע לאתר התיאטרון הקאמרי: בזכות פניית מוסף הארץ, תוקן הציטוט מהעיתון כלכליסט והביקורת צוטטה מחדש על פי כללי הציטוט, כולל הפניה למקור (כפי שהיה לפני כן). בעניין העותקים המצולמים: התיאטרון אסף את העותקים הנ”ל ובימים אלו הקאמרי מדפיס ברושור שיחולק באכסדרת התיאטרון עם ציטוטים נבחרים מתוך ביקורות משבחות של המבקרים מאיה שחל מכלכליסט, שי בר יעקב מידיעות אחרונות ויובל בן עמי מישראל היום”.
הצגה לא מוצלחת
סיפור דומה התרחש לפני חמש שנים, גם הוא עם מחזמר. מירב יודילוביץ’ פרסמה אז ב-ynet ביקורת קטלנית על המחזמר “מי שחלם”, שעסק בחייו של יצחק רבין. המפיק, רוני שוורץ, שלח לה מכתב מחאה, בו כתב בין השאר כי “יש אנשים שרגש מפחיד אותם והם בורחים לציניות או רוע לב. אנשים כאלה מוטב להם שיבקרו על ספת הפסיכולוג דחוף ככל האפשר כדי שיחיו מפויסים יותר עם העולם… הצטרפת לפנתאון של עיתונאים קטנים צהובים ובלתי חשובים שנולדים מדי פעם באזורנו”.
בין השאר כתבה יודילוביץ’ בביקורתה כי “קשה להתייחס להפקה הזו ברצינות, וזאת למרות הכישרונות האדירים שעל הבמה”. שוורץ תלש מהמשפט הזה את המילים “כשרונות אדירים על הבמה” ושיבץ אותם במודעה של ההצגה. הוא הסביר לוואלה כי “יצאנו למלחמה במבקרים ואנחנו נדאג שהם יאכלו את הכובע. הקהל יבוא רק על ידי המלצות של קהל אחר. קיבלתי אין ספור מכתבי תמיכה וכל היום מגיעים טלפונים של אנשים שאומרים תודה. אני מרגיש שאחרי ההצגה הזו משהו ישתנה בתרבות בארץ, זוהי אבן דרך. אחריה אנשים לא יהססו לעסוק בנושאים רגישים בהיסטוריה שלנו”.
• פורסם במקור בגירסה שונה ב”מוסף הארץ”, 16.7.2010
התיקונים 63: פול התמנון, נצחון 1:1 ועוד
כאן אפשר להגיב על הטור.
תודות: אלנתן רוזנברג, דורון פישלר, איתן שלו, אלעד ליפשיץ, ויטלי מיז’יריצקי, נועה בגון, לירון מילשטיין, הלל גרשוני, דרור מרום, אייל בר חיים, איתי אשר, מורן שריר, חן רותם, הבלוג adventures of mascarah והבלוג UXtasy.
כך תראו עמודי פייסבוק בלי ללייקק אותם (קוד מעודכן)
חדשות טובות למוסד
שני אירועים חשובים בסופשבוע הזה. אם אתם לא שם, אתם כנראה במקום אחר. עם הפרטים כתב חדר 404 לעניינים אנשים מטופשים, אלון גור אריה:
היפופוטם והמוסד הסגור בשישי בלילה
שישי בהקרנת חצות בסינמטק ת”א נחגוג את חגיגות השלוש שנים למוסד הסגור, וחמור מכך, לפני כן תהיה הופעה גדולה של צוות היפופוטם על הבמה עם מערכונים קלאסיים חדשים, וממוחזרים. (של היפופוטם, לא של הגשש). אז אם מישהו רוצה להגייע להצגה הכי זולה בעיר (20 שח, 15 סטודנט, חינם למי שמתפלח) מוזמן לראות את קולנועפון מתנות לגבר ועוד בגרסה הבימתית ואז את המוסד הסגור (השחקנים בסרט השתפרו מאד), זה מתחיל בחצות וממשיך אל תוך הלילה.
————–
מונטי פייתון בשבת בצהריים
בשבת, למחרת, בשעה 13:00 חגיגת השנה של מועדון הסרט המופרע, בלי לשים לב הפרוייקט הזה שסוקר את יוצרי הקומדיות ששינו את העולם המשיך והמפגש ה-12 לבקשת הקהל יוקדש לתולדות חבורת מונטי פייתון. שעה עם קטעים נדירים וסיפור החבורה שהתחילה כסטודנטים לספרות רפואה ומשפטים והפכה לקבוצת הקומיקאים המפורסמת בעולם. אחר כך יוקרן מול קהל חי וצוחק עותק פילם (נדיר) של “מונטי פייתון והמופע בהוליווד“.
תמונה שווה | מכלאת דובי צעצוע
משהו אחר בנוגע למתקפה על מיברג
אני לא חבר של רון מיברג. לא דיברתי או התכתבתי מעולם עם מיברג. אני אוהב לקרוא אותו פעמים רבות, אבל כלל לא מעריץ אותו. או של האחים אולמן. אם כבר, אני בצד של דודו גבע. מה שנקרא, מהפח אל הפחחח.
לפני חודש הציעה לי בירנית גורן לכתוב ב’אחר‘. זה החמיא לי מאוד. שאלתי אם מותר לי לפרסם את הטקסטים אחר כך בבלוג הזה, היא הסבירה שלא, כי הם רוצים לתת ערך למשלמי המנוי. שקלתי לכאן ולכאן. ובסוף החלטתי שמאה דולר אינם סכום מספיק כדי לוותר על חשיפה לקהל הרחב. אני בדרך כלל כותב דברים פוליטיים או חברתיים וחשוב לי שאנשים רבים ככל האפשר ייחשפו אליהם. חשבון הבנק שלי ימתין.
אבל שמחתי מאוד שקיים אתר כמו ‘אחר’. כל תוספת של אתר תוכן שלא שייך לגופי התקשורת הגדולים חשוב מאוד במצב התקשורתי של ישראל, ובמיוחד שמדובר כאן באתר שעיתונאי הוא המו”ל שלו, ולא יזם ציני שתר אחרי אקזיט מהיר בשמינטרנט. ‘אחר’ הוא אתר חשוב בכך שהוא הולך נגד מגמת התכנסות האתרים, כך שיהיו ראי של מפת העיתונות המודפסת.
אני לא משתגע על המודל הסגור של ‘אחר’, אבל הוא לגיטימי. זה המודל הסטנדרטי בעולם שקיים מחוץ לאינטרנט. מאז ומעולם, אנשים לא קיבלו מיונז חינם בסופר תמורת צפיה בפרסומות המודפסות על גבי המיונז, אלא שילמו את מחירו. יש אנשים שיש להם משהו עקרוני נגד המודל הזה יש מספיק עוולות בעולמנו ואני שומר את העקרונות שלי לדברים חשובים יותר.
כשאיתמר שאלתיאל, כותב שאני אוהב לקרוא, פרסם ש’אחר’ לא משלמים לו ולעוד משתתפים, היה ברור לי שהוא צודק. אבל הצטערתי מאוד. אני מכיר את הקושי בהרמת מפעלים כאלה, מהתנסותי ב’מעין’ שאני העורך והמו”ל שלו. להוציא מגזין ללא תמיכה של גוף תקשורת זה מעשה לא פשוט, וזה עצוב מאוד כשמפעל כזה נקלע לקשיים.
בטוקבקים ראיתי שכמעט כולם חובטים בהנאה במיברג החבול והשוכב על הרצפה. מיברג כאן אינו צדיק גדול, או אדם חכם: במקום שיארגן שליח עם צ’ק לשאלתיאל באותו בוקר פלוס דיסק של האחים אולמן, הוא הגיב אצל ולווט ולא ישירות אצל בעל החוב. זה נתן עוד סיבה לחבוט בדינוזאור הגווע.
קהילת האינטרנט הישראלית היא רגישה ולעתים אכזרית. יש לה קודים מיוחדים, שאני כבר למדתי. אבל קל מאוד להפוך לאויב שלה. אף שיש בה אנשים מוכשרים ומיוחדים, היא ממהרת לתעב כל מה שנראה כבדל מתקפה על התפישה החופשית של הרשת, או סתם להיות לא מעודכן. ראו איך רזי ברקאי הפך לבדיחה בגלל חוסר הכרות עם המדיום. דמיינו לכם אם היה חי ביננו היום גנדי והיה שולח בטעות מייל לחבריו על הפגנת-מלח נגד הבריטים, ושם את השמות של כולם לא בבי.סי.סי.
החנונים האכזריים האלה, אנשי התרבות הדיגיטלית, הם החברים שלי, והקהילה שלי. עידו קינן הוא אחד הבלוגרים הנערצים עלי כבר שנים. אבל המעקב השוטף אחרי דימומו של ‘אחר’ לא מוסיף לו נקודות אצלי. גם יונתן כיתאין, שאני מאוד אוהב את טור התקשורת שלו בג’י של גלובס, המשיך וצחק על כמה אמירות כלליות של מיברג ב’הארץ’, שכל מרואיין יכול היה לומר ואפילו היה בהן הומור עצמי. הטקסט הזה הפך לנקרא ביותר בגרייפס.
כן, זה מעניין מאוד לראות גלדיאטור שעומדים להרוג אותו. אבל חבל שהגלדיאטור הזה, ששוכב שם, נלחם בשבילנו. אני מקווה שמיברג ואחר יקומו על רגליהם ויצליחו.
• רועי צ’יקי ארד כותב את הבלוג צווחת שעון המחשב, שם התפרסם הפוסט הזה במקור (בלי הלינקים)
הומור עצמי
גולשים יקרים, עקב ריבוי בדיחות פנימיות והומור עצמי הלך לאיבוד נושא הפוסט, ואיננו זוכרים מה היה ההקשר. אנא נסו שנית מאוחר יותר. תודה.
_____________________
נדבי נוקד מנהל שיווק ביום, סטיריקן מזדמן בלילה וסונגרייטר לפני עלות השחר
בנק אוצר החייל, אם אני זוכרת נכון
– בנק אוצר החייל שלום, מדברת דקלה.
שלום דקלה. אני רוצה להזמין כרטיס אשראי.
– מצוין, אדוני. יש לך חשבון עו”ש אצלנו?
כן, אבל אני לא רוצה שהוא יהיה בנקט, רק כרטיס אשראי, זה אפשרי?
– אם אני זוכרת נכון – אפשר לבקש כרטיס אשראי ללא משיכת מזומן.
מעניין, כי הקורא שחר בדק באתר שלכם, וזה בדיוק מה שכתוב שם.
דגים המנקרים את גבם של כרישים אינם פרזיטים, מר מיברג
בתגובה לידיעה שפרסמתי ב”העין השביעית”, רון מיברג נכנס ברב-רבי:
צר לי על משלח היד שבו בחרת: לחיות מדמם של אנשים יצירתיים שלא רק מפטפטים עצמם למוות, אלא גם עושים. ולא רק עושים, אלא מוציאים מכספם כדי לתמוך הלכה למעשה באידיאולוגיה שלהם. אבל למרבה הצער, דגים פרזיטיים המנקרים את גבם של כרישים, מוכרים לנו מהטבע.
הדגים שמנקים כרישים אינם מצערים ואינם פרזיטים. להיפך: הם מנקים פרזיטים ותאי עור מתים מגופו של הכריש, שמגיע במיוחד אל תחנת הניקוי שלהם. בין הדגים המנקים לבין הכרישים שוררים יחסי סימביוזה מסוג מוטואליזם (הדדיות), כשהכריש מקבל ניקוי והדג מקבל מזון.
אני לא יודע איך העובדות החדשות מסתדרות לך עם המשל והנמשל, מיברג. אם תרצה לחשוב עליהם מחדש, אתה יכול לקרוא עוד על דגי הניקוי באתר וויקיפדיה. הכניסה בחינם.
חוק עזר עירוני: פלאשמוב
פלאשמוב תמוה הזכיר ל”איציק הובלות” חוק נשכח אבל חשוב:
לפי חוק עזר עירוני 46/ג, נוסח משולב התשס”א,
“לא יערוך אדם פלאשמוב בדיזנגוף סנטר,
יען כי נמאס וזה נעשה פעם אחת ועוד אחת ועוד אחת.”
ועל פי סעיף 46/ד – “לא יצולמו עוברי אורח מופתעים ומצחקקים ממעשה הפלאשמוב”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
