מונולוגים מהכוס (NSFW)
מקום לדאגה.
קצרים.
החמישיה הקאמרית.
שי ודרור (זו ארצנו).
תודה לאנונימית (“זה שאני רוצה בעילום שם אומר שלא מגיע לי קרדיט?”)
איי פלוס קיי
11.11.11
אני רוצה לברך את כל הזוגות שמתחתנים מחר בברכת אמן שתתגרשו בדיוק ב-11.11.11, סחים קיטשיים שכמוכם.
___________________
עוד על חתונות:
- החתן? טוב, שיבוא גם
- דברים שעשיתי עם השמלה של גרושתי
- חתונה עם דולפין
כשל שמיעה באונ’ העברית
מאת: etida@savion.huji.ac.il
תאריך: 7 באוקטובר 2010 13:21
נושא: ההודעה מיועדת לסטודנט/ית כבד/ת שמיעה והודעה שנייה לכלל הסטודנטים להצטרפות לתזמורת ומקהלת האוני' - 0885340131
אל: hebrew_university@savion.huji.ac.ilלסטודנטים/יות שלום,
מצ”ב הודעה על מפגש לסטודנטים/יות באוניברסיטה העברית אשר יש להם ירידה/ליקוי בשמיעה.
כמו כן מצ”ב הודעה מהחוג למוסיקולוגיה המודיעה לכלל הסטודנטים/יות באוניברסיטה העברית על מבחני קבלה לתזמורת ומקהלה של האוניברסיטה העברית.
משרד דיקן הסטודנטים
(הלשינו: סיגל קרנדל, הלל גרשוני)
תגידי, אבא שלך סנדלר?
מארי סטוארט נואל, אמריקאית בת 27, מו”ל ועורכת מגזין הכרויות לפנויים-פנויות, יצאה למסע של 50 דייטים ב-50 המדינות של ארה”ב ב-40 יום, וחזרה ממנו סינגלית וצינית מתמיד. כתבה שלי באונלייף >>
בלוגותרום: להטוטני הרחוב של המילים והאידיאולוגיה המסמאת של תוכן חופשי
פרסמתי ב”הארץ” וכאן כתבה על בלוגרים ישראלים שמגייסים תרומות מקוראיהם. דובי קננגיסר, שהשיב לי באריכות ונקצץ בעריכה, עיבד את התשובות שלו לפוסט. טעימה:
המודל הכלכלי של מופעי הרחוב דומה להפליא למודל הכלכלי (אם אפשר לקרוא לזה כך) של הבלוגרים שהחלו להציע אפשרות של מתן תרומה לבלוג. הלהטוטנים, כמו הבלוגרים, יודעים שאף אחד לא ישלם מראש עבור המופע שהם מציעים, אפילו אם ידרשו תשלום מזערי. לעומת זאת, הם מניחים, ובצדק, שיהיה מי שישלם בדיעבד, לאחר שהכיר בערך ה”סחורה”. צריך להודות שיש הבדל משמעותי אחד בין הבלוגרים ללהטוטני הרחוב, והוא שהלהטוטנים כנראה יפסיקו ללהטט אם יגלו שאף אחד לא משלם, בעוד שהבלוגרים, אפשר להניח, ימשיכו לבלג בכל מקרה. אבל מה אכפת לי, כצופה, אם הלהטוטן ימשיך ללהטט בעתיד? אני כבר ראיתי את המופע. אני משלם כי אני מקבל את התכתיב הקפיטליסטי לפיו מן הראוי לשלם על שירותים, אפילו אם התשלום אינו מוצג ככורח אלא כבקשה. אבל התכתיב הזה, כפי שציין אלי, משום מה לא תופס לגבי שירותים דיגיטליים.
[…]
אבל אני לא רוצה להתאים את הבלוג שלי להגיון הפרסומי. אני רוצה לכתוב את הבלוג שלי, ממנו נהנים כך וכך אנשים באופן קבוע, ואני רוצה, בשאיפה, להנות גם מתמורה כלכלית פעוטה על עמלי. לא משכורת – דמי כיס. אני לא רוצה לכתוב פוסטים שמושכים מקליקי פרסומות. אני רוצה לכתוב פוסטים שיתנו לקוראים שלי ערך כה גבוה, עד שהם יחליטו שהדבר מצדיק מתן תרומה לבלוג.
אלי המצוטט אצל קננגיסר הוא אלי לוין, שכתב על זה ב”הציווי החדש”. טעימה:
מדוע בכל זאת הבקשה לתרומות בבלוגים מעוררת כל כך הרבה אנטגוניזם? לי נראה שמדובר כאן בעוד מקרה שבו אידיאולוגיית התוכן החופשי ברשת פשוט בעבירה אותנו על דעתנו. אני משתמש כאן במונח “אידיאולוגיה” במובן הכי פשוט של המילה, כלומר במובן של תודעה כוזבת שמסמאת את עיני ההמון וגורמת לו להאמין בדברים מופרכים שאין להם שום יסוד במציאות (אם כי במקרה הספציפי הזה לא ממש ברור את מי בדיוק משרתת התודעה הכוזבת הזאת, מלבד אולי את הקמצנות של הגולשים).
[…]
משום מה רק כשזה מגיע לתכנים ברשת פתאום הרעיון שאנחנו אשכרה מתבקשים לשלם ממיטב כספנו עבור מה שאנחנו צורכים נראה לנו כמו דרישה מופרכת ואפילו לא מוסרית בעליל. אבל במקום לזעוק ולהתבכיין בכל פעם שמישהו מציע או מנסה מודל כלכלי אלטרנטיבי לצריכת תכנים ברשת ומנסה לחרוג מהנורמה המקובלת, עדיף יותר שנהיה פתוחים ובעיקר סלחניים כלפי מי שלא מסתפק במודל החינמי. נכון, כסף זה דבר מחורבן והעולם שלנו היה הרבה יותר טוב בלעדיו, אבל כל עוד העולם שבו אנחנו חיים מתנהג בצורה הזאת אין שום סיבה שהמצב ברשת יהיה שונה.
מישל אובמה, הכושית מפעם
מאמרים מתכתבים ביניהם בשער של ynet:
(הבחינו ו/או הלשינו: אור רייכרט, דניאל ברק, זרוב)
נציגת הוט: “מאיפה כל השטויות האלה באמת אתה חושב שזה חכם לשמוע כל מיני שמועות ולפעול ליהם?”
בזק, פלאפון, סלקום, אורנג’, 013 נטוויז’ן, בזק בינלאומי, 012 סמייל ויס נמצאות שם, אבל בהוט לא מבינים בשביל מה צריך שירות לקוחות בפייסבוק וטוויטר, גם כשרות שפירא התחילה לצעוק שם תלונה נגדם. ניסיתי את הכלי האינטראקטיבי היחיד שהם מספקים, צ’ט עם נציגת מכירות:
טניה: “במה אוכל לעניין אותך?”
רציתי להתחבר לאינטרנט שלכם, אבל ידידה שלי שלחה לי את זה ועכשיו אני לא בטוח.
טניה: “זה לא מעניין אותי לראות כתבות שמשמיצות חברות”.
אני רק רוצה לדעת אם כשארצה להתנתק אקבל יחס דומה.
טניה: “ידוע שחברת הוט היא החברה היחידה שמסוגלת לספק מהירות עד 100 מגה באינטרנט ומשתמשת בטכנולוגיות העברת מידע מתקדמות ביותר”.
ידוע גם שזה לא מה ששאלתי.
הסיפור והתמליל המלא בכתבה שלי ב-ynet >>
סנוב, ובלוד כבר נרצחת?
ynet, 5.10.2010:
שמונה עובדות מפתיעות על האינטרנט בסין
פוסט של יובל חופשי
1. קצת מספרים. סין היא מדינה גדולה, את זה כולם יודעים. עד כמה היא גדולה יכולים להעיד המספרים הבאים: בסין יש 420 מליון משתמשי אינטרנט המהווים מעל 21% מכלל משתמשי האינטרנט בעולם. נכון להיום, סין היא המדינה עם כמות משתמשי האינטרנט הגדולה ביותר בעולם. לשם השוואה, ארה”ב נמצאת במקום השני עם 220 מליון משתמשים, ובכל אירופה ישנם 475 מליון. למקרה שתהיתם, הונג קונג ומקאו לא נספרו בדו”ח המדובר, בסך הכל מדובר בעוד 2.5 מליון משתמשים. זניח…
2. הרבה כסף מסתובב שם בחוץ. חברת האינטרנט המדורגת שלישית בעולם מבחינת הון היא Tencent הסינית, הרחוקה מרחק נגיעה מגוגל ואמזון הנמצאות בראש הרשימה. בניגוד לשתי החברות הבינלאומית, מרבית הכנסותיה של Tencent מגיעות מהשוק הסיני.
ואיך אפשר בלי הקשר הישראלי? מוצר הדגל של Tencent הוא תוכנת מסרים מיידיים שנקראה במקור OICQ. בשנת 2000 הפסידה החברה בתביעה לאייסיקיו ונאלצה לשנות את שם המוצר ל-QQ. זוכרים את הפרח הקטן שהיה לכולנו ליד השעון בחלונות 98/95?
3. האתרים המובילים בסין הם אתרים סיניים. כמו בכל תחום בסין, המספרים הגדולים הולכים למותגים המקומיים. תשכחו מגוגל, בסין מחפשים ב-Baidu. העיצוב, אגב, יראה לכם מוכר. רוצים לראות וידאו ברשת? youku.com היא הכתובת. מפטפטים ב QQ, מנהלים דוא”ל ב-163 וקונים ב taobao.com. סליחה, מה זה איביי?
4. האתרים החלשים בסין הם אתרים שהשלטון רואה בהם איום. אתרים רבים חסומים לגלישה בתחומי סין, בהם פייסבוק, יוטיוב, טוויטר, בלוגר, וורדפרס והרשימה ארוכה. בהונג קונג, אגב, התנועה זורמת כסדרה.
5. אז איך בכל זאת מתחברים לפייסבוק מסין? קיימים שירותים רבים המתיימרים לפרוץ את חומת האש הסינית, אולם יש להם נטיה לאכזב ברגע האמת. אני ממליץ על FreeGate, שעובד בסך הכל בצורה יציבה. באיזור שנזן, אגב, יש מלונות המחוברים לספק אינטרנט בהונג קונג והגלישה בהם חופשית.
6. אבטחת מידע היא לא הצד החזק של האינטרנט הסיני. בחצי הראשון של 2010, קרוב ל-60% ממשתמשי האינטרנט (כ-250 מליון משתמשים!) הותקפו ע”י וירוס או סוס טרויאני, ול-30% מהם נגנבו סיסמאות הכניסה לחשבונותיהם. בין אם אתם מתפרנסים מאבטחת מידע או שאתם האקרים מפוקפקים, הפוטנציאל העסקי ברור.
7. מה הם אוהבים? על פי סקר TIM האחרון, בישראל אוהבים את גוגל, פייסבוק, יוטיוב ואת אתרי החדשות השונים, אך האינטרנט הסיני שונה לחלוטין. מוזיקה, לדוגמה, היא יישום האינטרנט הנפוץ ביותר בסין, ואתרים מרכזיים ומכובדים מאפשרים הורדת שירים. היכנסו ל-mp3.baidu.com ולא תאמינו לקלות בה ניתן למלא את נגן המוזיקה שלכם. למקרה שתהיתם, אין צורך בכרטיס אשראי.
גם שירותי מסרים מיידיים, שנדמה לרובנו שחלפו מהעולם מאז שפייסבוק צבר תאוצה, נמצאים גבוה ברשימת ההעדפות הסינית עם יותר מ-300 מליון משתמשים פעילים. עסקי התיירות סוגרים את הרשימה עם 8.6% מהתעבורה בלבד. מצד שני עדיין מדובר ב-36 מליון משתמשים.
8. לא רק האתרים בסין זרים לנו, גם סלנג האינטרנט שונה מהמקובל במערב. לדוגמה, הסמיילי הוא לא 
אלא ^_^. 3 זה sān, ולכן 3Q זה… ניחשתם נכון: Thank You. אם נשים את התקינות הפוליטית בצד לרגע, אז NB הוא קיצור של niúbī, ומבטא משהו מאוד טוב או מאוד רע. המקבילה העברית היא “משהו בן זונה“. בתרגום חופשי מדובר ב”זין של שור“.
אזהרה: מתוך 420 מליון משתמשי האינטרנט בסין, רק שיעור נמוך מכיר את הקיצורים האלה, שצמחו באוניברסיטאות, והם אינם מקובלים בתקשורת עסקית. אל תבואו אלי בטענות שהתפוצצה לכם עסקה NB בגלל שכתבתם 3Q בסוף המייל.
הנתונים בפוסט נלקחו מהדוח התקופתי ה-26 של CNNIN ומ-Internet World Stats, ונכונים לסוף הרבעון השני של 2010. אם חפצה נפשכם להעמיק בנושא, בקרו בלימפיד, שם תוכלו למצוא דברים מפתיעים ומעניינים על האינטרנט בסין, התרבות ועולם העסקים. אם תרצו להרגיש כמו גולש סיני, תוסף הפיירפוקס chinachannel ידמה לכם את הגלישה בסין.
______________________
היה זה פוסט של יובל חופשי, ממייסדי "xiexie.co.il, בלוג סיני דובר עברית", שם התפרסם הפוסט במקור
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
