כמו שמשיות אחרי הגשם

הפוסט על המטריות שמתות אחרי הגשם הראשון, שפרסמתי בשנה שעברה וקידמתי שוב השבוע, זכה לפופולריות רבה. היום גיליתי שגם שמשיות לא חסינות בפני המגיפה הזאת. צולם ברחוב שינקין בתל אביב.

סייקופדיה

עוד כיף סביב מם התמונה המפחידה של ג’ימי וויילס בוויקיפדיה.

גיא חג’ג’ גייס אותו לרשימת שירי 2010 של עונג שבת.

וניר אביגד נתן לו כוחות-על. הקליקו על כל נקודה בעמוד המוטמע (או לכו למקור).

עוד ג'ימי ויילס:
• סקופופוביה: הפחד שמישהו בוהה בך
• וויקיפדיה נגד וויקיליקס

עיצוב חדש ל”לאטמה”

פעם היתה נהוגה בחדר מסורת יפה של חשיפת עיצובים חדשים של אתרים גדולים. אני רוצה לחדש אותה. אם יש לכם אתר חדשות גדול (וויינט, וואלה וכד’), אתם יודעים איפה מלשינים.

הצנונית הראשונה היא העיצוב החדש של אתר ביקורת התקשורת הימני לאטמה, שיעלה בשבוע הבא.

השער החדש:

השער הנוכחי:

עמוד פנימי חדש:

עמוד פנימי נוכחי:

הצנזורה לא מתעסקת עם בלוגרים מחו”ל

אורן פרסיקו ואני פרסמנו ב”העין השביעית” סקירה על פועלו של ריצ’רד סילברסטין, בלוגר יהודי-אמריקאי שחושף סיפורים שמוסתרים בישראל על ידי צווי איסור פרסום וצנזורה. תגובת הצנזורה: היא אינה עוסקת בפרסומים של בלוגרים בחוץ-לארץ. ממש כך. הכתבה ב”העין השביעית” >>

האח הגדול, הודחת מטוויטר

החברים שלכם חופרים על “האח הגדול” בטוויטר ואתם בכל זאת לא רוצים להפסיק לעקוב אחריהם? מיכל ויצמן וחיים צרפתי מצאו פתרון אלגנטי שיחסוך מכם דיונים על נשיקות לסביות והשפם של אסי עזר. כתבה ב-ynet מחשבים >>

וויקיליקס חושף: גם דיפלומטים הם בני אדם

כמו אנשים רבים ברחבי העולם, גם אני עקבתי אחרי פרסום מברקי הממשל האמריקאי בוויקיליקס. אבל בניגוד לרוב האנשים, אני חי ועובד בעולם הדיפלומטי, בז’נבה, שהיא מרכז המגעים הבינממשלתיים העולמי. אני לא מייצג מדינה, אבל אני מקיים באופן שוטף אינטראקציות עם דיפלומטים, שרבים מהם בכירים למדי. כמוהם, גם אני מדווח לממונים עלי, לעתים תכופות באופן גלוי לב, כשאני נזהר לא לחשוף דברים שיועדו לאוזניי בלבד, למעט מקרים שבהם אני יכול לעשות כן בלי להפר את האמון שניתן בי ובלי לחשוף את מקור המידע.

הרושם הציבורי מהעולם הדיפלומטי הוא של אנשים בחליפות לוחצים ידיים, נושאים נאומים ומדווחים על הסכמות ואי-הסכמות שנוסחו במונחים שנבחרו בקפידה כדי לא לפגוע באיש. כל זה נראה די מסוגנן ומיושב. מה שהמברקים באמת מבהירים הוא משהו שאני ידעתי לכל אורך הדרך, והוא שהדיפלומטיה מאחורי הקלעים אינה מיושבת ומשעממת, אלא דומה לכל תחום אחר של פעילות אנושית – אנשים מרכלים זה על זה, מקדישים תשומת לב רבה לעמיתיהם כדי לנסות לגלות את המניעים שלהם ולדלות מידע שעשוי לתת להם יתרון, וכן, גם דנים בחטאים הקטנים של עמיתיהם. לא שונה מכל סוג עבודה אחר שהיה לי.

תופעות לוואי חיוביות

השפה מלאת התובנות, הבנויה להפליא והרהוטה של רבים מהמברקים היא הוכחה ברורה לכך שהדיפלומטים האמריקאיים הם אנשים משכילים, חושבים ומאוזנים. המגעים שלי עם דיפלומטים אמריקאיים מאוששים את הרושם הזה (ויותר מכך, אני יכול להגיד אותו דבר על הרוב המוחלט של הדיפלומטים מכל המדינות). עם זאת, אין ספק שזו תקופה קשה לרבים בשירות הדיפלומטי האמריקאי, והגילויים הללו מביכים. אבל האם זה יגרום לאיזשהו נזק ארוך טווח? אני חושב שהתשובה היא בהחלט לא – ולמעשה, תופעות הלוואי הלא מתוכננות יהיו חיוביות ברובן. יש כמה סיבות לכך.

ראשית, נדמה לי שלציבור הרחב היו ציפיות לגמרי בלתי סבירות לגבי האופי של המנהיגים הפוליטיים והאנשים המעורבים בדיפלומטיה, והמברקים הללו מבהירים לכולם – קבלו מבזק מיוחד – שהאנשים בעסקי הדיפלומטיה והממשל די דומים לכל האנשים האחרים, אלא שלמרבה הצער, אנחנו עדיין עושים את העבודה כשאנחנו תקועים בחליפות עסקים. אם אנשים יתחילו לראות מנהיגים פוליטיים כפי שהם באמת במקום להאליל אותם, התוצאה תהיה שלאנשים יהיו ציפיות יותר סבירות מהנציגים שלהם, וזה יהיה מאוד בריא לדמוקרטיה המודרנית.

שנית, כאשר במסגרת העבודה היומיומית שלי אני מדבר עם דיפלומטים מרחבי העולם, בלי קשר לדרגה שלהם, ואפילו כאלה ממדינות נשואות המברק העדכני שתפס כותרות – הם לא כועסים. הם מתייחסים לזה כדבר פרוזאי, ואפילו כנושא לבדיחות (דיפלומט אחד אמר לי, “אם אתה לא יכול להיות ראש מדינה ולצרף לנסיעות פצצה בלונדינית שופעת חזה כ’עוזרת’, מה הקטע בלהיות ראש מדינה?”; וזה לא שהוא מגיע מדיקטטורה שנשלטת על ידי מגלומן).

הסיבה שזה כך היא אולי ברורה מאליה: כל המדינות פועלות באותה דרך, כשהדיפלומטים שלהן שולחים לעיר הבירה מברקים יומיים עם סיפורים עסיסיים או תובנות על פקידים ממדינות אחרות. איך אתם חושבים שאנשים מתקדמים בדיפלומטיה? בדיוק כמו בכל מקום אחר, על ידי כך שהם דואגים שיבחינו בהם, ושהם יצאו צודקים בתחזיות שלהם – דבר שקל לעשות באמצעות דיווח לממונים עליך על מסקנותיך על אודות האנשים שאתה נמצא באינטראקציה איתם במסגרת העבודה.

שלישית, ישנו החשש שמדינות אחרות ימעטו לדבר עם ארה”ב בגלל דליפת המכתבים. סביר שיש בכך מן האמת – הזמנית – ברמה האינדיבידואלית, אבל ברמה הכללית הסיכון קלוש עד לא קיים. ההתנהלות של כל המדינות הללו באינטראקציות שלהם זו עם זו חייבת להימשך, והיא תימשך, וזה בלתי אפשרי בלי שיחות גלויות לב.

רביעית, הרבה מהחומרים שנחשפו הם לא יותר מאישור למה שכבר היה נושא לדיון ציבורי עוד לפני החשיפה. מעט מהחומרים חדשים, והם עוסקים כמעט באופן בלעדי בתפיסות גלויות לב לגבי מנהיגים ציבוריים מאוד על ידי אנשים אחרים. זה מדגים משהו שצריך לנחם את כולם: את הסודות הגדולים באמת קשה לשמור לפרק זמן ארוך, ואפילו את רוב הסודות הקטנים – הם משתחררים כי מישהו מלשין, או כי הם נלחשים למישהו כמוני בז’נבה ואז אני מתקשר לחבר ואומר, “נחש מה שמעתי היום”, רק בלי השמות.

אין ספק שהמקרה ירגיז כמה מהם – זמנית – אבל לרוב המנהיגים יש עור די עבה. כל תחושה נסערת תעבור עד מהרה, במיוחד כי, מנסיוני, אנשים בדרגות גבוהות בממשל נוטים להיות מהירי תפיסה. הם יודעים מי הם, והם טובים מאוד בלחוש איך הם נתפסים בקרב עמיתיהם.

הכסאות הכי טובים

בפרשה זו מקבל הציבור לראשונה כסא בשורה הראשונה לתהליך שהוא בדרך כלל נסתר מהעין, ונחשף רק בגירסה מסוננת מאוד בהודעות לעיתונות שנערכו בקפידה, בסרטונים של נאומים שהוכנו בדקדקנות ובסיפורי רקע בתקשורת, כשהפרטים מיוחסים ל”פקיד בכיר”.

מזכיר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס פגע בול בתגובות שלו לסיפור:

כל ממשלה בעולם יודעת שממשלת ארה”ב דולפת כמו מסננת, ושזה המצב מזה זמן רב. […] העובדה היא שממשלות פועלות מול ארה”ב מכיוון שזה משרת את האינטרסים שלהן, לא כי הן מחבבות אותנו, לא כי הן סומכות עלינו, ולא כי הם מאמינות שאנחנו שומרים סודות. […] אז אומות אחרות ימשיכו לפעול מולנו. הן ימשיכו לעבוד איתנו. אנחנו נמשיך לחלוק מידע רגיש זה עם זה.

אם כן, המשיכו לקרוא ולעקוב אחרי התגלגלות אחד מסיפורי החדשות הכי מדהימים שהיו. הדיפלומטיה הרבה יותר מעניינת ממה שרוב האנשים חשבו שהיא יכולה להיות. אלו מאיתנו שהתמזל מזלם להשתתף בה ידעו זאת לאורך כל הדרך.

__________________
ניק אשטון-הרט (Nick Ashton-Hart) הוא יועץ בפרקטיקה פרטית בז'נבה שבשווייץ, שם הוא מייעץ לחברות טכנולוגיה רב-לאומיות מרשימת ה"פורצ'ן 50" ואיגודי תעשייה בנושאי קניין רוחני בילאומי ומדיניות סחר בינלאומי. [עדכון] הוא כותב את הבלוג A Diplomatic Life, שם התפרסם הפוסט בגירסה שונה מעט [\עדכון]. אפשר ליצור איתו קשר באימייל nashton@consensus.pro.

עוד וויקיליקס:
• מנסים לכבות את השמש
• וויקיליקס מייצרת מפולת שלגים של מידע זולג
• קומיקס: וויקיפדיה נגד וויקיליקס

הסופרטאנקר – רובוטריק או שקרניק? ועוד מהנעשה במולטיספירה

ילדים שמעסיקים עובדים זרים ללא אישור, הדרכת חירום לשרים ובכירים, המתכון לתוכנית ריאלטי מושלמת וגם: הסופרטאנקר – רובוטריק או שקרניק? אירועי השבוע, בבלוגים וברשתות החברתיות. המולטיספירה >>

המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.

כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.

הפקק הגדול

פתרון פשוט וקל לכל בעיות הפקקים של המדינה, באדיבות מישהי שביקשה לקבל את הקרדיט “הדס דרדס מתחת לפנס”: להעביר את שעות השידור של “האח הגדול” ודומיו לשעות העומס של הפקקים. כמובן שזה לא יפתור את הפקקים, רק יזיז אותם, אבל זה יזיז אותם לשעות שבהם אנחנו לא נצטרך לסבול מהם.

___________________
הפוסט התפרסם במקור בגירסה שונה מעט בבלוג "לינוקס ותוכנה חופשית" ברשיון cc-by-sa.

מה יהיה איתך, גוגל? תחזית מ-2003

השבוע הודיעה גוגל על מערכת ההפעלה שלה, Chrome OS. בספטמבר 2003 פרסמנו בחיים ברשת, ערוץ האינטרנט של נענע (אז עדיין בלי ה-"10"), פרויקט לציון חמש שנים להקמת גוגל. הכתבה שלי בפרויקט ניסתה לחזות לאן תלך גוגל, והתחזית היתה מערכת ההפעלה Go, מבוססת שורת חיפוש, עדכוני תוכנות אוטומטיים מהרשת ובינה מלאכותית קולקטיבית של כל המחשבים שעליהם היא מותקנת. הנה הכתבה.

ההווה של גוגל שקוף לגולשים, שמוצאים את מה שחיפשו בלי לחשוב בכלל על כמה זה לא בנאלי, ואיך היו החיים לפני גוגל. הוא בולט מעט יותר כשהם מקבלים, בטפטוף, כל מיני כלים חדשים וניסיוניים כמו סרגל הכלים או שירות החדשות, שבתורם הופכים גם כן לחלק מההווה, ומוחקים את העבר שהיה לפניהם. “מה עשינו לפני שהיה גוגל טולבר?” “וואלה, לא זוכר”.

בעבר של גוגל יש דווקא עיסוק נרחב: סיפורם הקסום של שני סטודנטים בסטנפורד, שפיתחו אלגוריתם מצוין והצליחו להפוך אותו לאימפריית אינטרנט מצליחה למרות התפוצצות הבועה.

אבל הדיבור על העתיד של גוגל עוסק ברובו בסוגיה הכלכלית המשמימה של “הנפקה ציבורית – מתי?” וזה חבל, כי אם מסתכלים על ההשפעה העצומה שכבר יש לגוגל, מאוד מעניין לראות לאן ייקח אותו המשולש המנצח לארי פייג’ (מייסד שותף, נשיא לענייני מוצרים)-סרגיי ברין (מייסד שותף, נשיא לענייני טכנולוגיה)-אריק שמידט (יו”ר ומנכ”ל).

“מנוע החיפוש המושלם יבין בדיוק מה אתה מתכוון ויחזיר לך בדיוק מה שאתה רוצה”, אומר פייג’. ואם להאמין למה שגוגל אומרים – והמדיניות שלהם היא לדבר כמה שפחות על פיתוחים עתידיים – “המטרה של גוגל היא לספק רמה גבוהה הרבה יותר של שירות לכל אלה שמחפשים מידע, בין אם הם ליד שולחן משרדי בבוסטון, נוסעים דרך בון או מטיילים להם בבנגקוק”. בפסקאות הבאות נביא לכם את הניחוש שלנו לעתיד של גוגל – ובאופן מסויים, גם של כולנו.

Start me up

במיקרוסופט משקשקים מגוגל. משקשקים כמו שמיקרוסופט יודעת: שולחים בלחישה רועמת רובוט שיאנדקס את האינטרנט, מתחילים לדבר בקול רם על לשפוך הרבה כסף בתחום החיפוש, ובמקביל מפריחים רמיזות על רכישת איזה מנוע חיפוש גדול. גוגל, שטרם הונפקה בבורסה, יכולה לקבל ממיקרוסופט הצעה מצוינת, אולי אפילו הצעה שאי אפשר לסרב לה: ‘תהיו איתנו, או שלא תהיו בכלל. זוכרים מה קרה לנטסקייפ?’. אבל בגוגל יודעים שמיקרוסופט משחקת פוקר עם יד גרועה במיוחד, והפוקר פייס שלה – נו, נגיד רק שסטיב באלמר לא בדיוק ניחן בשליטה מתי כספית על שרירי הפנים.

בואו נעשה ניסוי: קחו את הדפדפן השולת!!!!1 מבית מיקרוסופט, התקינו עליו את הטולבר של גוגל, הסירו את שורת ה-URL (כפתור ימני על השורה והורדת הסימון מ-“address bar”). מה קיבלתם? דפדפן גוגל. כל מה שגוגל צריכה לעשות זה להעסיק כמה מתכנתים שיבנו לה דפדפן מאפס, לקנות טכנולוגיה קיימת או להתבסס על קוד פתוח, על בסיס הדפדפן מוזילה למשל.

ניחוש שלנו? דפדפן Google ישתלט במהירות על שוק חובבי הקוד הפתוח (שגם יקבל על הדרך זריקת עידוד אדירה), מאוכזבי האקספלורר (“הדפדפן שלך נפל כרגע מסיבה שאי אפשר להסביר, אבל מספרה 23dk2190945. האם תרצה שנספר לאח הגדול ברדמונד לאיזה אתרים אתה גולש כשהבוס בארוחת צהריים?”), ומשתמשים מרוצים של גוגל. במילים אחרות: העולם.

וזה עוד כלום: תארו לכם מערכת הפעלה מבוססת בינה מלאכותית של גוגל, ברשותכם נקרא לה Go. כל פעולה שאתם מבצעים, אם זה כתיבת מסמך במעבד התמלילים, סשן סוער של bejeweled או שיחה בטלה ב-ICQ, מלווה ביכולות המופלאות של גוגל, שהופך לחלק אינטגרלי מכל פעולה כזאת. אין דסקטופ – רק שורת חיפוש, בה אתם מקלידים את הפעולה שאתם רוצים לבצע, וגוגל מעלה את התוכנה או היישום המתאימים, לפי ניתוח שהבינה המלאכותית עושה למידע הקולקטיבי שקיים באינטרנט על אותה פעולה. תוכנה לא מתאימה? לחצו על כפתור “לא את זה חיפשתי”, ו-Go תשאל אתכם למה כן התכוונתם, ותלמד לפעם הבאה.

שילוב מסמכים, תמונות או לינקים במסמכים שלכם ישלב את רשת האינטרנט כולה באופן שקוף, שהרי לא צריך להיות הבדל בין הוספת תמונה מספריה פרטית על המחשב או מאתר אינטרנט. תקלה באחת התוכנות? במקום חלון שגיאה סתום, Go תציג לכם טיפים לתיקון מהאתר הרשמי של החברה, מאתרים של חברות או אנשי תמיכה אמינים, ואם תרצו – גם מאתרים פרטיים. אם אתם feeling lucky, הגדירו זאת במערכת ההפעלה, ו-Go תתקן את התקלות בעצמה, ללא מגע יד אדם.

את מה שהבינה המלאכותית למדה אצלכם, היא תוכל ליישם במחשבים של אנשים אחרים, אם רק תרשו לה. ואם לא – אתם מניאקים סוציומטיים, ולא תוכלו לקבל מידע מבינות מלאכותיות של משתמשים אחרים. אפשרות אחרת: כל משתמש יוכל להגדיר אם הבינה שלו פתוחה לכל, סגורה לכל או פתוחה רק למי שבעצמו חולק את הבינה שלו עם אחרים.

וזה רק תסריט אחד, אופטימי יחסית. תסריטים אחרים: התאגידימים משתלטים עליו, ומזהמים את האלגוריתם שלו כך שיקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם; הטכנולוגיה ו/או המידע שלו נמכרים לממשלים שיעשו בו שימוש נלוז (כמו איתור תסיסה אזרחית באינטרנט ומיגורה בטרם תהפוך למחאה שתסכן את יציבות השלטון); התביעות המשפטיות נגדו מתגברות, מה שמאלץ אותו להסיר כל תוכן שנוי במחלוקת מתוצאות החיפוש שלו ולאבד את הרלוונטיות שלו; גוגל מקבל בינה מלאכותית ומפתח תודעה, ורק הוא לבדו יודע מה השלב הבא.

חושבים שאנחנו מגזימים? נשיב על כך בציטוט מתוך התחזית הרשמית של גוגל, תחת הכותרת “מה צופן העתיד“: “באשר גוגל ממשיך לחדש ולעדכן את הטכנולוגיה פורצת הדרך שלו, צפּו לשיפורים נוספים בדרך בה אתם מוצאים מידע – או שמידע מוצא אתכם”.

א’ מבית הנשיא וד’ מבית האח הגדול

קשת, באמצעות הזרוע השיווקית “חברת החדשות”, מערבבת חדשות ובידור, ומצליחה גם לעשות את זה דוחה: משתתפת “האח הגדול” ובני משפחתה מרואיינים בהצללה, טשטוש פנים, עיוות קול ואות ראשונה, משל היו טייסים, עדי מדינה או נפגעי תקיפה מינית. טור שלי ב”העין השביעית” >>

← לדף הקודם — לדף הבא →

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•