סטטוס הפייסבוק שלך: והרי התחזית
פוסט של אנה פולק
________________________
אנה פולק היא סטודנטית חיפאית למדעי המחשב, בשלנית ואדם נבזי. פולק שרטטה גרף של יפן בגליון מרץ 2011
מה הם יעשו ביום של הפצצה?
פוסט של הלל גרשוניהקריקטוריסטים עמוס בידרמן ושי צ’רקה לא מצאו דרך טובה להציג את בעיית הנשורת הרדיואקטיבית מהתכת הכורים ביפן, אז הם משתמשים בפטרייה הגרעינית של פצצת האטום, למרות שתכל’ס אין שום קשר.
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני". גרשוני כתב על דמיון בין קריקטורות בגליון אוקטובר 2010
גם לאתרים מותר להתלבש כמו זונה בתירוץ של תחפושת סקסית לפורים
הלשין: אור מידן.
המולטיספירה: תחפושות פורים גיקיות
ליאורה לוי בתחפושת אייפד (קחו לכם חצי דקה להבין את הבדיחה).
פורים שמח ומבדח: “חג תוכנית להגנת עדים שמח!” (גילעד נס)
תחפושת: “שוקלת להתחפש לפופ ארט. אני אהיה פחית מרק קמבל. דרושים עוד 31 אנשים שיתחפשו לאותו הדבר בדיוק” (רחל גולדברג)
בר בתחפושת פרוט נינג’ה. צילום: אליעד עמר.
מסיבת רחוב? “חשוב עם עצמך היטב: האם אני באמת רוצה לצאת? באמת? האם אני זוכר במה זה כרוך? אם התשובה היא כן, חשוב עוד קצת” (מיכל מנדלביץ’)
זו לא באמת תחפושת אם: “לא מספיק שלגברים בעיר הזו יש בעיית מחויבות רצינית, רובם התחפשו השנה לפיטר פן. יאללה-יאללה, הבנו את הרמז” (הילה רגב)
הגר צימרמן-ביקובסקי בתחפושת חזיר מאנגרי ברדז. צילום: עודד בן עוזר.
מסכהבוק: “מכת פורים בפייסבוק: ‘משה זוכמיר ו-700 מיליון חברים נוספים שינו את תמונת הפרופיל שלהם'”.
(ערן ורד)
למה התחפשת? “אל תשאלו אותי למה התחפשתי. אני אוואנגרד” (גל חן)
ברכת פורים שמח ממשפחת רייכרט. איור: אור רייכרט; צילום: Christophe Delaere, cc-by.
מיסוד הזנות: (לא בוז’י הרצוג) “אופס, החמאתי למישהי על התחפושת, אבל היא אמרה שהיא באמת זונה”.
סכנות החג: “יצאתי לטיול עם הכלבה במדי שוטרת. 5 פועלים סינים שעמדו בצומת החישו צעדיהם לכיוון החורשה. ואני בכלל התחפשתי לשוטרת טובה ולא למשטרת ההגירה”
(רוני פרידמן)
_____________________
עוד סטטוסים ותחפושות פורים גיקיות במדור מהנעשה במולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
מי ישלם על הניו יורק טיימס ברשת?
הניו יורק טיימס יעביר בקרוב את האתר שלו למודל של תשלום. גולשים יוכלו לקרוא בחינם עד 20 כתבות בחודש, ועל יותר מכך יצטרכו לשלם באחת מהחבילות המוצעות. הנה שני טקסטים שכתבתי ב-2009 על הרעיון לגבות תשלום על גלישה לניו יורק טיימס.
1.
ספטמבר 2009. אם תתנו לתלמידי ישראל שיעורי בית לכתוב עבודה על לאונרדו דה וינצ’י, הם יכתבו אותה במשפטים מוויקיפדיה. אם לפני כן תחלקו להם בחינם את כל כרכי האנציקלופדיה בריטניקה, בפעם הבאה שהם יקבלו שיעורי בית לכתוב על לאונרדו דה וינצ’י, הם עדיין יחפשו בוויקיפדיה. החינמיות ונוחיות הקופיפייסט מנצחות את הסמכותיות המקצועית. מוזר לי שטייקון תקשורת מנוסה כמו רופרט מרדוק לא מבין את זה.
מרדוק הודיע באחרונה שבקרוב יחלו אתרי התוכן של האימפריה שלו, ובהם הוול סטריט ג’ורנל, הניו יורק פוסט, הסאן ופוקס ניוז, לגבות תשלום עבור תכניהם. הניו יורק טיימס, הגרדיאן והפייננשל טיימס הפריחו בלוני ניסוי באותו כיוון. מהלך של סגירת תכנים מאחורי חומות של תשלום יובילו לשני דברים: האחד, פיראטיות של תכני החדשות של כלי התקשורת שיסגרו את דלתותיהם בפני הגולשים, שהמלחמה בה תהיה מעיקה ונואשת ומעוררת מדנים, כפי שהיו המלחמות נגד פיראטיות המוזיקה והסרטים, וכפי שאפשר ללמוד מהכעס שמעוררת עליה סוכנות הידיעות AP, שרוצה לגבות תשלום גם על לינקים לכתבות שלה (!); השני, עליה בפופולריות, וכתוצאה מכך בחשיבות ובהשפעה, של כלי התקשורת שימשיכו לספק תכנים בחינם ברשת. אלה לא בהכרח יהיו כלי התקשורת היותר מוצלחים שבנמצא – הוול סטריט ג’ורנל של מרדוק, הניו יורק טיימס, הגרדיאן, הפייננשל טיימס, עיתונים חשובים ואיכותיים, נמצאים בצד של הגובים. אומת האינטרנט, שנולדה והתבגרה לתוך עולם החינם, לא תסכים להיות חברה במועדון שמוכן לקבל אותה רק תמורת תשלום, ועל כך היא תשלם את המחיר.
ואולי אני טועה ומרדוק צודק. כי ניוז קורפ של מרדוק היא מפלצת ענקית של תוכן, ומעבר של מפלצת כזאת למודל של תכנים תמורת תשלום עשוי לגרור אחריה את כל התעשיה. מכירים את זה שידיעות אחרונות, שליט שוק הפרינט בישראל, מעלה את מחיר העיתון היומי, וכמה ימים אחר כך מעריב מיישר קו? אז בדיוק אותו דבר, רק בענק. מרדוק אמר את זה בראיון לפייננשל טיימס: “בכוונתנו לגבות תשלום על כל אתרי החדשות שלנו. אם זה יצליח, שאר כלי התקשורת יבואו בעקבותינו”. חוץ מזה, החברים היותר צעירים של אומת האינטרנט הורגלו לשלם דרך הסלולרי על כל דבר, מתכנים דרך שליחת הודעות ותמונות ועד הורדת רינגטונים, שעשויים מאותם שירים שהם גנבו באימיול.
ואולי גם הקוראים הוותיקים והמבוגרים יותר יכניסו את היד לכיס, אם החלופה היא עולם בלי הניו יורק טיימס. קלארק הויט, העורך הציבורי של הטיימס, שזה מבקר פנימי שמפרסם את דוחותיו כטור דו-שבועי בעיתון, סיפר על מכתבים שהגיעו למערכת בעקבות העלאת מחיר הטיימס המודפס בתחילת יוני. היו שהתלוננו על ההעלאה, אבל היו גם אחרים, שאמרו שהם מוכנים לשלם יותר אם הטיימס רק יבקש. “אני הרבה זמן בעסק הזה, ותמיד מקבלת מכתבים מאנשים שלא מרוצים מעליית המחירים”, סיפרה יסמין נמיני, חברת ההנהלה האחראית על תפוצת העיתון. “אבל הפעם זה שונה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מכתבים מאנשים שאומרים, ‘אני מבין את זה'”. לדוגמה, הקורא מייקל נוריס כתב: “אני נבוך שאנחנו משלמים כל כך מעט עבור מה שממשיך להיות היומון הכי טוב בעולם. כל תעריף שתחליטו שנחוץ להבטיח את המשך הישרדותו של הטיימס – אנחנו בפנים”. “הייתי משלמת הרבה כדי לשמר את העיתונות החופשית ואת משרותיהם של הכתבים האנרגטיים”, כתבה הקוראת שרי ראוז לגבי תשלום על גישה לאתר הטיימס, והקורא ג’פרי אלכסנדר תהה: “האם אפשר לפחות לשים כוס טיפים?”
2.
ניו יורק, דצמבר 2009. המרתף של בניין הטיימס-סקוור ברחוב 43 מארח בימים אלה שתי תערוכות: האחת חושפת שרידים מספינת הפאר טיטניק, והשנייה מציגה דגמים של מכונות שנבנו לפי תוכניות, שרשם לאונרדו דה וינצ’י במחברותיו לפני חצי מילניום. ובאנלוגיה למשהו שניתן למצבו בין ספינת פאר ששוקעת לבין גוף שמנסה להטמיע חדשנות כדי להציל את עצמו, ניתן לדבר על ה”ניו יורק טיימס”. מתחילת המאה ה-20 ועד לפני שנתיים, שכנה באותו בניין מערכת העיתון, שמפטרת בימים אלה 100 אנשים נוספים מצוות מערכת החדשות שלה, לפני סוף השנה. זאת, בניסיון להתמודד עם הקשיים הכלכליים שבהם נתון העיתון, שכוללים ירידה בפרסום בעיתון ובתפוצתו ובהתאם הפסדים גדולים. בנתונים שפירסם ה-ABC, גוף עצמאי שמודד תפוצה של עיתונים בארה”ב, בחודשים אפריל-ספטמבר 2009 רשם העיתון ירידה של 7.2% בתפוצה היומית ו-2.6% בתפוצה בסוף השבוע, לעומת התקופה המקבילה ב-2008.
במאמר שפירסם בעיתון, ושציטטנו בטור השרת באוגוסט 2009, סיפר העורך הציבורי של הטיימס, קלארק הויט, שהעיתון מקבל מכתבים מקוראים שמוכנים לספוג את העלאת מחיר העיתון כדי להבטיח את המשך קיומו. איך זה מתיישב עם הירידה בתפוצה? אני פונה לפרשנית שלצדי, דודתי הניו יורקית נ’, תושבת האפר ווסט סייד וקוראת אובססיבית של מגזינים ועיתונים.
הטיימס הכבד היה נוחת מדי בוקר על סף דלתה, ומשהסתיים המינוי היא ביקשה לחדשו, אבל לא יצא לה. לא יצא לה ולא התחשק לה. סיבה אחת היא גודל העיתון. מספר העמודים בעיתון נקבע, בין השאר, לפי מספר המודעות שנמכרו, ומכר שלה בטיימס מספר שהירידה דרמטית ומורגשת. לא צריך לעבוד בטיימס כדי להבין את זה: מספיק להרים את העיתון ולהרגיש כמה הוא קל, לפתוח אותו ולראות את המוספים המכווצים.
הפחתת כמות התוכן, כמו פיטורי העובדים, היא כמו בבדיחה על האיש שרצה להרגיל את הסוס שלו לא לאכול, כדי לחסוך בהוצאות. הוא הפחית את כמות המזון בהדרגה. הסוס היה מתרגל לכך, אלמלא היה נופח את נשמתו.
“הזקנים ימשיכו לקרוא עיתון מנייר, כי קשה להם להסתדר עם האינטרנט”, אומרת נ’, “והצעירים שגדלו בלי העיתון היומי על סף הדלת, כבר לא ירכשו עיתון מנייר, אבל הטיימס צריך להילחם על דור הביניים, הבייבי בומרז, שגדלו על נייר מחד וחשים בנוח באינטרנט מאידך”. הקניבליזציה שמבצעים אתרי חדשות בעיתונים שלהם הם שייכים, היא עובדה מוכרת. כשנ’ פותחת את העיתון בבוקר, היא מגלה שכבר קראה את רוב הידיעות החדשותיות יום לפני כן באתר. אבל הניו יורק טיימס מביא את זה לקיצוניות: הוא מפרסם באתרו טורים קבועים של העיתון, לפני שהם מופיעים בעיתון. כך נוצר מצב אבסורדי בו ביום שני אפשר לקרוא באתר כתבה, שבתחתיתה נכתב כי פורסמה במקור בעיתון ביום שלישי. בשיטוט באתר מצאנו טור קבוע מאחד ממוספי יום חמישי, שעלה לאתר שלושה ימים שלמים לפני שראה אור בעיתון.
את הכסף שלה נ’ תשמור, כנראה, לעיתון אחר.
________________________
הקטעים התפרסמו במקור במסגרת מדור "השרת" במגזין פירמה של גלובס, גליונות ספטמבר ודצמבר 2009
טיפ: למצוא פיד רסס של דף פייסבוק
לדפי פייסבוק יש פיד רסס. משום מה, פייסבוק מסתירים אותו. כך מוצאים אותו.
1. נכנסים לדף הרצוי. מרחפים עם העכבר מעל תמונת הפרופיל הראשית ומעתיקים את הלינק. המזהה יופיע בסוף הלינק, ככה:
2. מכניסים את המזהה ללינק פיד הרסס.
3. מגישים חם.
ואם מישהו טוב לב בונה לפי זה תוסף פיירפוקס שמציג כפתור רסס לדפי פייסבוק, ילנקק ויבורך.
לגבי רסס של פרופילים, נדמה לי שצריך בשבילו מזהה נוסף, המפתח של היוזר הספציפי. אם מישהו יודע איך מייצרים רסס כזה, שיספר לנו.
מה נסגר עם הטיילת ביפו?
פוסט של מעין ששון
____________________
מעין ששון מנהלת פרוייקטים ועוסקת באפיון UI/UX בחברת קוד אואזיס. היא כתבה על תאונת דרכים של שימושיות וממשק באתר "הארץ" בגליון ינואר 2011
ליצנם של שני אדונים
הליצן הזה, שנחתך (“נצרב” בשפת הגרפיקאים) מתוך צילום של אוליבייה פיטוסי, שימש כאילוסטרציה לחגיגות פורים ביומן האירועים בדה-מרקר (18.3.2011).
קוראי העיתונים, שלא נחשפים בדרך כלל להקשר המקורי של צילומי המחשה, קיבלו אותו הפעם באותו עיתון ממש, ב”מוסף הארץ”. במדור “תמונה אחת בשבוע” של טל ניב הופיעה ונותחה תמונה אחרת מאותו סט. שם רואים את הליצן, חלק מצעדת פורים של מתנחלים ב-2010, על רקע “בית השלום” בשכונת א-ראס ושישה חיילים חמושים. בחזרה לדה-מרקר: נדמה שהצילום הפך לסיפור, ובכך איבד את הנייטרליות הגנרית ההכרחית לאילוסטרציות.
אינטרטקסטואליות
חתונה בזול, חתונה ביוקר. ynet, 28.7.2010.
השופט מוריס בן-עטר לא התאבד בתלייה, ובכל זאת… וואלה, 1.3.2011.
משנה מקום? אז תפסיק. וואלה.
ארז וולף תוהה: “מה העניין של וואיינט עם קרניים?”
רועי זהור תוהה: “מה הקשר בין עזיבתה של דנה את בית האח הגדול למעצר בית ולפיצוץ בית בחדרה?” ערוץ 2, 16.2.2011.
פוטוסינתזה
מה מסתתר מתחת לשמלה של הרב עובדיה יוסף? ynet, 20.2.2011.
כוכבי האח הגדול בוהים בבחורה. ynet.
מוֹדעוּת – החומה הצינית
הצבת חיילים וקצינים. מעריב, 6.2.11.
הרוגים ישראלים בניו זילנד: המרחבים, הנופים, האנשים… והתמונות! nrg מעריב, 1.3.2011.
גלגלים! נענע10.
עם מרצדס בנץ זה לא היה קורה. אתר “הארץ”, 8.10.2010.
הלשינו
רועי זהור, רותם שמחה, מאור בוכניק, דבורית שרגל בולווט אנדאגראונד, ארז וולף, אלעד.ר, אבישי עברי בלאטמה, אפי פוקס, נעמה ששון, דנה בארי שדה, דן קשאני
תחפושת לפורים: חייל צעצוע
רועי פרנקו התחפש לחייל צעצוע:
רכיבים:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
